טענת ליקויי בנייה וטענה להפרשי שטח בין הפרוספקט לבין הממכר: רקע עובדתי: 1. התובע התקשר ביום 19/10/06 עם נתבעת מס' 1, בהסכם לרכישת דירה צמודת קרקע, בת 5 חדרים, ברח' בלפור 110/1, נהריה; דירה הידועה בגוש 18135 חלקה 7 מגרש 18 (להלן: "ההסכם" להלן: "הדירה"). 2. הדירה נמסרה לתובע ביום 15/9/09, לאחר שהתובע שילם את התמורה במלואה, בסך של 1,206,000 ₪. 3. התובע טען, כי עם קבלת הדירה, התגלו ליקויים בדירה, הליקויים צוינו בפרוטוקול המסירה וכן במכתב נלווה שהעביר התובע לנתבעים (נספח ד' לכתב התביעה). למרות הדרישות ולמרות חלוף הזמן, הליקויים לא תוקנו ובהמשך, אף גילה, כי השטח של המגרש קטן באופן משמעותי ממה שהובטח לו על ידי הנתבעים, כך גם שטח הדירה. 4. כמקובל בתיקים מעין אלו, התובע תמך את תביעתו בחוות דעת מומחה מטעמו והנתבעת אף הגישה חוות דעת נגדית. 5. בהחלטה מיום 2/5/11 מינה בית המשפט שני מומחים מטעמו. האחד הוא המהנדס והמודד מר אלעפו ח'ורי, שידון בשאלת הליקויים הנטענים על ידי שני הצדדים וכן יבצע מדידה, לגבי שטח המגרש ושטח הדירה. המומחה הנוסף הינו, השמאי אבנר סיזר, שמאי מקרקעין, שנתבקש לחוות דעתו בשאלת ירידת הערך כתוצאה מהליקויים הקיימים בדירה וכן שווי הדירה, לאור החוסר בשטח, הן במגרש והן בדירה. ליקויי בנייה:- 6. מומחה בית המשפט, מר אלעפו ח'ורי, הגיש את חוות דעתו שנושאת תאריך 5/12/11. על פי חוות דעתו, נמצאו ליקויים, כמפורט בחוות הדעת, סכום כולל של כל הנזקים בעקבות ליקויים שנמצאו בדירה עומדים על סך 26,655 ₪ כולל מע"מ; הסכום כולל אף פיקוח על עבודות בשיעור 10%. עוד מצא המומחה, כשבדק ומדד את שטח המגרש והדירה, כי שטח המגרש, על פי המדידה שבוצעה על ידו, עומד על 247 מ"ר, מצא ששטח זה תואם לשטח שצוין בטבלת השטחים בהיתר הבנייה ובפועל, השטח המוחזק על ידי הדייר, נמצא בחוסר של 34 מ"ר, כאשר הדייר מחזיק ב- 213 מ"ר בלבד, השטח החסר משמש כחלק מדרך גישה המשרתת בין היתר את כל הבניינים הסמוכים, לרבות מגרש התובע וביחס לדירה, מצא ששטח הדירה על פי המדידה הינו שטח כולל של 173.3 מ"ר ואכן בפרוספקט הובטח שטח בנוי בגודל של 180 מ"ר ובהסכם אין אזכור לשטח הדירה. עוד מצא המומחה, כי החניה למרות הבדל מזערי בשטח, עונה על הנחיות ויכולה לשמש כחניה, על אף הסטייה המזערית במידות. 7. המומחה לא נחקר על חוות דעתו. הצדדים הסכימו, כי לאחר חקירות קצרות של בעלי הדין, יינתן פס"ד מנומק על יסוד המסמכים הקיימים בתיק וזאת לאחר הגשת סיכומים. 8. ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002): "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...". עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998). 9. בהעדר חקירה למומחה ובהעדר סתירה לחוות דעת המומחה , לא מצאתי לסטות מחוות דעתו של המומחה, וחוות דעתו תשמש כנקודת מוצא לגבי עצם קיומו של הפגם/אי ההתאמה ועלות תיקונו, למעט באותן נקודות בהן המסקנה אליה הגיע המומחה אינה מעוגנת משפטית, או אינה סבירה. 10. הנתבעים, בסיכומיהם, כמעט ולא חלקו על תוכן חוות הדעת ביחס לליקויי בנייה, שני הצדדים מאמצים אותה לתוך סיכומיהם. אני סבור, כי חוות הדעת בנסיבות העניין, לאור עמדת הצדדים ובהעדר חקירה למומחה ובהעדר סתירה לחוות דעתו, לא מצאתי לסטות מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ביחס לליקויי הבנייה והנני מאמצה במלואה. 11. מידי יום נדונה בבתי המשפט תביעה לליקויי בנייה וכמעט דבר שבשגרה, מעלה המוכר את הטענה לזכותו לתקן את הליקויים בעצמו. בנושא קיימת פסיקה ענפה. ראו למשל ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל (ניתן ביום 28/2/05). הפסיקה, קבעה, כי כאשר הקבלן חולק על עצם אחריותו לתיקון, הוא מאבד את זכותו לתקן את הליקויים בעצמו. זה גם הדין מקום בו הקבלן קיבל כבר הזדמנות לתקן את הליקויים אך ביצע את התיקונים באופן כושל. 12. במקרנו, נוכח חלוף הזמן ובהתחשב בכך כי הנתבעת חלקה על עצם אחריותה לתיקון ועל עצם קיומו של הליקוי, בכך אני סבור כי מיצתה הנתבעת זכותה לתקן ובהעדר יחסי אמון בין הצדדים, אין מקום לאפשר לנתבעת לבצע את התיקון. משכך, הנתבעת תשלם את הסכום ישירות לתובע. חוסר בשטח:- 13. אין חולק בין הצדדים כי המקום היחידי בו צוין במפורש שטח הדירה הוא בפרוספקט שהוצג קודם לחתימת חוזה המכר. העד מטעם הנתבעת אישר, כי בחוזה לא מופיע שטח הדירה המפורש (עמוד 5 שורות 22 עד 31); גם השטח אינו מופיע במפרט הטכני שצורף לחוזה. אין חולק כי בפרוספקט (נספח "ב" לתביעה) נרשם בצד הימני : " וילה בודדת. 180 מטר בנוי. על מגרש של 250 מטר . 5 חדרים (ניתן לשינוי), חניה מקורה" המומחה מר אלעפו ח'ורי קבע ששטחה של הדירה הוא 173.3 מ"ר לעומת השטח שצוין בפרוספקט בגודל של 180 מ"ר. מדובר בדירה צמודת קרקע, בית בודד רכוש משותף, יחד עם בתים נוספים וכל הבנוי שייך לדירה צמודת קרקע. הפרוספקט מציין שטח בנוי ולא נוקב בביטויים כגון "ברוטו" או "נטו". מאחר ואין חלקים ברכוש המשותף, ומאחר והצדדים לא טרחו לציין בתצהיריהם, מה הבינו מהביטוי "שטח בנוי", יש ללמוד שמדובר בשטח "ברוטו". 14. עיינתי בכל חוות הדעת, הן של הצדדים והן של המומחים מטעם בית המשפט, ביחס לשטח הדירה. אכן, כעולה מחוות דעתו של מר אלעפו ח'ורי, שטח הדירה ביחס לשטח המצוין בפרוספקט הינו שטח בחוסר של 6.7 מ"ר. במקרנו, החברה הקבלנית השתמשה בביטוי אף יותר עמום ומסורבל מהמינוחים השגורים בפי אנשי המקצוע, "ברוטו" ו"נטו". לרוב, הפסיקה שהעסיקה את בית המשפט, היא בנושא "ברוטו" או "נטו" ומהו שטח ברוטו, האם הוא כולל שטח ברכוש המשותף, בחדר המדרגות. במקרנו, לאור שמדובר בבית בודד, צמוד קרקע שאין בו חלקים משותפים, היה מצופה מהחברה הקבלנית להשתמש בביטויים לא עמומים, אלא בביטויים ברורים ונהירים לגבי שטח הדירה. 15. כפי שכבר רמזתי לעיל, המקום היחידי בו מצוין במפורש השטח כולל של הדירה, הוא בפרוספקט שהוצג לתובע, בטרם חתימת חוזה המכר. במפרט הטכני, כאמור, אין ציון של השטח. בחוזה לא צוין השטח, אלא היתה הפניה לתשריט שצורף לשטח. 16. הפסיקה דנה רבות במעמדו של פרוספקט, בהקשר של שטח הדירה. בפסק דין מקיף בע"א 8949/07 י.ר. אחים עזרא חברה לבניין בע"מ נ' משה זאב ואח' (ניתן ביום 18/11/09), סקר כב' השופט עמית את מעמד הפרוספקט ביחס לנושא ה"ברוטו" וה"נטו" בשטח דירה. בית המשפט ציין, כי ההלכה הבסיסית , היא הלכה בעניין צמיתות ע"א 6025/92 צמיתות (81 בהה נ' חרושת בע"מ פד נ (1) 826 (להלן: הלכת צמיתות"). על פי הלכה זו, הפרוספקט שנדון בעניין הצמיתות היה המסמך היחיד שבו נמסר לרוכשי הדירות מידע על שטח הדירה, וככזה נקבע כי יש לראותו כנכלל בהסכם ועל כן, השטח ברוטו שצוין בו, הוא המחייב ביחסים בין הצדדים. בעניין צמיתות, שטח הדירה לא צוין אף בנספחים שצורפו לחוזה, כגון המפרט הטכני ואף לא צורפה לחוזה תכנית הדירה, כנדרש במפרט. כב' השופט עמית סקר את ההלכות שבאו בעקבות הלכת צמיתות, שבה בתי המשפט אבחנו את הלכת צמיתות ולא החילו אותה באותם מקרים בהם צורפו להסכם המכר תכניות/תשריטים/תרשימים, מהם ניתן היה ללמוד על שטח הדירות. באותן הלכות שבאו בעקבות הלכת צמיתות, נקבע כי אם בפני רוכש הדירה הוצגה תכנית של הדירה, ממנה ניתן לחשב, ללא קושי מיוחד את שטח הדירה יש בכך כדי לגבור על האמור בפרוספקט. ראו לעניין זה ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרביט פ"ד נז (5) עמ' 462 (להלן: פרשת שטרית"). בפרשת שטרית, בשונה מפרשת צמיתות, צורף לחוזה תשריט ובו פירוט שטחו של כל חדר וכל חלל המצוי בדירה. בהמשך, בית המשפט הרחיב את ההלכה בעניין שטרית וקבע, כי למרות שתכנית הדירות לא ציינה באופן מלא וברור את שטח הדירה ולמרות שמידות חלק מהחללים בדירה לא הופיעו בתשריט, נקבע כי אין נפקות לפרוספקט. ראו בעניין זה ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח נ' אוחנה, פ"ד נח(3) עמ' 673 (להלן: "פרשת אוחנה"). בפרשת אוחנה הנ"ל, בית המשפט קבע, כי החישוב של שטח הדירה, כפי שהוא מופיע בתכנית, הוא חישוב קל ופשוט ואינו מצריך התערבות של בעל מקצוע וניתן לבצע את החישוב. מכאן, בית המשפט לא החיל בפרשת אוחנה את הלכת צמיתות וקבע, כי קיימת התאמה בין התשריט לבין שטח הדירות בפועל ומשכך, אין תחולה לפרוספקט. כך בית המשפט פסק בעניין סולומון 659/05, ברע"א סולומון נ' סלע חברת שיכון בע"מ (ניתן ביום 8/3/05) וכן בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל (ניתן ביום 28/2/05) (להלן: "פרשת סגל"). בית המשפט, בפרשת סגל הנ"ל, הגיע למסקנה, כי כל רוכש יכול לחשב את שטחי החללים השונים בדירה שלא צוינו מידותיהם במפרט ללא צורך בסיועו של מומחה לדבר, על ידי מכפלת מידות האורך והרוחב המצוינות במפרט ביחס למרבית החללים בדירה ותוך הסתייעות בקנה המידה המצוין במפרט. 18. במכלול הנתונים, ניתן לסכם ולומר, כי לפרוספקט קיים מעמד משפטי, מקום שלא ניתן לחשב את השטח מהתכנית המצורפת לחוזה, גם אם יזקק לעזרים טקטיים בדמות סרגל ומחשבון. 19. אין מחלוקת בין הצדדים, כפי שמצוין בחוזה בצורה מפורשת, כי לחוזה צורף תשריט הדירה. התשריט אשר צורף, ואשר התייחסו אליו מומחה התובע והנתבעת, כולל מידות של החדרים, של חדר ההורים, של הסלון, של הגג וכל חלל וחלל בתוך הדירה וניתן לחשב את השטח בדרך קלה ולהגיע למסקנות ביחס לשטח הדירה, כמפורט בתכנית. לא ניתן לומר, כי במקרה זה, לא ניתן לחלץ מתוך התשריט את ממדי הדירה, לא ניתן לומר כי התשריט שצורף לחוזה, אינו מאפשר בנקל לחשב ולעמוד על שטח הדירה בפועל. המסקנה המתבקשת, שניתן לחשב את השטח של הדירה וניתן לדלות מהתרשים את ממדי הדירה ועל כן אין להחיל את הלכת צמיתות אלא דווקא יש לפעול לפי שורת פסקי הדין אשר החריגו את הלכת צמיתות, כאשר קבעו, כי התרשים שמצורף לחוזה, אם הוא מאפשר עמידה, בקלות, גם אם נעזרים בסרגל ומחשבון, ניתן לעמוד על שטח הדירה ועל כן, לא ניתן לומר כי קיימת אי התאמה, שכן בנסיבות העניין, לפרוספקט, לצערי הרב, אין לו מעמד ואין תחולה להלכת הצמיתות. 20. מומחה התובע ומומחה הנתבעת לא טענו, כי קיים הבדל ואי התאמה בין התשריט המצורף לבין הבנייה בפועל. טענה כזו, אין בפי מומחה התובע. מומחה התובע בסעיף 7 לחוות דעתו, אינו מציין כי קיימת אי התאמה בין שטח הדירה על פי מדידה מתוך התשריט (כאשר הוא מציין כי יש 150 מ"ר + מרפסות), אינו קובע כי בין הבנייה בפועל לבין התשריט קיים חוסר התאמה ומאחר וכבר קבעתי, כי הפרוספקט אינו מחייב בנסיבות העניין ולאחר שמצאתי כי קיימת התאמה בין התשריט לבין הבנייה בפועל, הרי אין מקום לחייב את הנתבעים בגין חוסר התאמה בין המפרט לבין הבנייה בפועל. משמעות הפרת השטח הקיים בפרוספקט: 21. החוזה בין הצדדים כאמור נחתם ב- 2006. בחינת ההתאמה בין הבנייה בפועל לבין התשריט שמצורף לחוזה, בסופו של דבר, מביא למסקנה כי קיימת התאמה בין התשריט לבין הבנייה בפועל ולכן, כל הטענות לעניין אי התאמה, אין להן מקום. יחד עם זאת, הפסיקה הענפה של בית המשפט כשדנה בכל הנושאים הקשורים לשטח דירה והעמימות שנוקטים בה קבלנים בעת שיווק ומכירת דירות ולמרות שכבר נפסק, כי במונח שטח ברוטו או במונח היותר בעייתי, שטח בנוי, יש בשימוש במונחים מסוג זה, כדי להטעות את רוכש הדירה. 22. בפרשת י.ר. אחים עזרא (ע"א 8949/07) ציין כב' השופט רובינשטיין, אשר הסכים עם דעתו של כב' השופט עמית, ששימוש במונח שטח ברוטו יש בו כדי להטעות את רוכש הדירה ואף הפנה לפסיקת השופט עמית במחוזי, אשר ציין כי ציון "ברוטו" עלול להוביל לחיוב ופיצוי על מצג שווא, בתקווה כי פסק דינו ייקרא על ידי הקבלנים, איגודים ועורכי דינם, כדי שיחדל "נוהג הברוטו והנטו". 23. מאחר והתובעת ציינה בפרוספקט שטח בנוי של 180 מ"ר ולא ברור אם כוונתה לשטח בנוי ברוטו או נטו, למרות שניתן לסבור, כי מדובר בשטח ברוטו, התוצאה הסופית של דירה בשטח פחות מהשטח הקיים בפרוספקט, יש בו מידה של הטעיה. 24. בכתב התביעה, לצערי הרב, לא אוזכרה טענה זו על ידי התובע, אלא צוין בסעיף 9 ב' כי הובטח שטח דירה של 180 מ"ר ובפועל נמסר שטח פחות מכך. הדבר מלמד על הטעיה, ומשדרש התובע תשלום פיצוי בגין עגמת נפש, אני סבור כי בנסיבות העניין הגיעה העת, הגיעה השעה, שקבלנים יפסיקו ויחדלו מלעשות שימוש במונחים "ברוטו" ו- "נטו" או במונח היותר עמום של "שטח בנוי" ויתחילו סוף סוף לציין את מידות הדירה בחוזה ובמפרט, כך שהדברים יהיו ברורים, שכן אין ציפייה מקונה פוטנציאלי שימדוד בעצמו את שטח הדירה ע"י מדידת התשריט שמצורף לחוזה. אבהיר, כי קבעתי בפסק דיני זה, כי הטענה של אי התאמה, לא חלה בנדון, מאחר ובתרשים יש מידות נכונות של הדירה שהוקמה בפועל ולכן אין תחולה של הלכת צמיתות; יחד עם זאת, אין משמעות הדבר שלפרוספקט אין כלל ועיקר כל משמעות, יש כאן הטעיה ברורה של הקונה ולכך יש לתת את הדעת. 25. בעניין סגל שהוזכר לעיל, בית המשפט המליץ למוכרים לציין בתכניות הדירה את מידות כל החדרים והחללים, את השטח הכולל ואף המליץ בפני מוכרים המפרסמים פרוספקטים או מסמכים שיווקיים אחרים, שיפנו תשומת לבם של המעיינים לכך שהפרטים המצוינים בהם, אינם מחייבים את המוכר. או בעניין שטרית, כאשר בית המשפט התריע מפני הנוהג השיווקי של חברות קבלניות שלא מקפידות להדגיש בפני הציבור כי הנתונים המצוינים בפרוספקטים מהווים אך אינדיקציה כללית לאופי הממכר ואין לראות בהם נתונים מחייבים. 26. על אף קיומה של פסיקה ענפה והמלצות רבות של בתי המשפט כפי שבואר לעיל, הנתבעת בחרה לעשות שימוש במושג עמום, שגרם, לטעמי, להטעיית הרוכש וראוי בנסיבות העניין לחייב אותה בגין הטעיה זו, לפחות בגין עגמת הנפש שנגרמת בגין כך, מאחר וקבעתי לעיל, כי לא ניתן לקבוע אי התאמה. 27. מאחר ומדובר בחוזה משנת 2006, ומאחר ומדובר בטענה שגם התובע לא דייק בה וגם המומחים מטעמו, אני רואה לנכון לפסוק סכום צנוע, על מנת שהדבר יהוה הערת אזהרה לגבי העתיד. בנסיבות העניין, אני מסתפק רק בסכום צנוע של 4,000 ₪. חוסר בשטח החניה: 28. מומחה בית המשפט קבע, כי ביחס לשטח החניה, מדובר בסטייה מזערית במידות. שטח החניה כפי שקבע מומחה בית המשפט, עומד בדרישות התקן. סטייה של 2 ס"מ ברוחב וסטייה של 4 ס"מ בעומק, היא סטייה מזערית לשיטתו של המומחה מטעם בית המשפט. גם אני סבור, כפי שסבור המומחה, מדובר בסטייה מזערית, סטייה אפשרית. אין בסטייה שצוינה, כדי לקבוע כי החניה אינה עומדת בדרישות הדין. מדובר בסטייה שאינה מזכה בכל פיצוי, אין כאן כל הפרה ואני דוחה את כל טענות התובע ביחס לשטח החניה. חוסר בשטח המגרש: 29. שטח מגרש מספר 18, על פי המדידה שבוצעה על ידי המומחה מר ח'ורי, עמד על 247 מ"ר. שטח זה, כפי שקבע המומחה, תואם לשטח שצוין בטבלת השטחים בהיתר הבנייה. טבלה זו והבקשה להיתר, חתומה על ידי התובע. השטח המוחזק על ידו, הוא אכן של 213 מ"ר, בחוסר של 34 מ"ר. 30. אין בידי לקבל טענת התובע לפיה שטח המגרש הוא בחוסר של 34 מ"ר. 31. בתכנית ההיתר, צוין כי מגרש מספר 18 הינו בשטח של 247 מ"ר ברוטו. הדבר אף בידיעת התובע, שכן הוא חתום על תכנית ההיתר. התובע אף חתום על הסכם שיתוף בתשריט מפת המגרשים. התובע מאשר את הסכם השיתוף ואף מאשר, כי יוקצה משטח מגרשו, כמו יתר השותפים, לצורך הקמת שביל גישה או שטח משותף, הכל כפי שהוגדר בחוזה השיתוף ובתשריט שצורף להסכם השיתוף. ניתן לראות, הן בתשריט והן בהסכם השיתוף, כי כל הדירות של הבניין, של המגרש ושל השטח המשותף, רשומות, ברורות ונהירות. 32. אכן, הוא מחזיק ב- 213 מ"ר בצורה ייחודית, יתרת שטח המגרש, מוחזק במשותף עם יתר שותפיו ומהווה דרך ושביל המשרת את מגרשו ואת יתר המגרשים. 33. בסעיף 12 להסכם השיתוף, התובע מאשר, כי 330 מ"ר, שכל השותפים הסכימו שיהיו ו/או ישמשו כשביל גישה משותף, החזקה הבלעדית בהם תהיה לכל השותפים, אך חלקו היחסי בתוך ה- 330 מ"ר, שהם החלק החסר, ימשיכו להיות בבעלותו. על כן, אין מקום לטענת התובע, כי מגרשו נמצא בחוסר שטח. טענה זו ניתן אף לכנותה כטענה מקוממת מצד התובע, שחתם על הסכם השיתוף והבין את משמעותו, שחלקו במגרש הוא כפי שמצוין בחוזה לגבי מגרש 18, אך יהיה בחזקתו הבלעדית שטח יותר קטן, כמפורט בהסכם השיתוף. אחרת, גם לתובע עצמו לא תהיה זכות גישה, אם לכל שותף תימסר חזקה ייחודית במלוא השטח שבבעלותם. 34. כל הצדדים הפרישו בהסכמה לטובת השותפות ולטובת דרך הגישה המשותפת של כולם, 34 מ"ר מחלקו של כל רוכש, כחלק מיחסי השיתוף ולא ברורה לי טענתו לגבי שטח המגרש החסר. טענה זו יש לדחות מכל וכל. אין כאן כל חוסר, שכן התובע ידע שמדובר במגרש של 247 מ"ר, ואם נאמר כי חסרים לו 3 מ', כדי להשלים אותם ל- 250 מ"ר, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה מר אבנר סזיר ולפיה, חוסר של 3 מ', אינם משמעותיים וזניחים ושווים אפס. מכל הנימוקים האלו, אני סבור כי טענתו בעניין חוסר שטח במגרש, דינה להידחות. אחריות נתבעים 2 ו-3: 35. בכתב התביעה לא פירט התובע מה חלקם של נתבעים 2 ו-3. הרי כתב התביעה יוצר את הפלוגתא והעילה לגביהם, אף אין טענה מדוע אותם נתבעים צריכים לחוב ביחד ולחוד עם החברה, למרות קיומה של יישות משפטית נפרדת. 36. בסעיף 10 לסיכומים, ציין ב"כ התובע, כי נתבעים 2 ו-3 הציגו בפני התובע, הן בהזמנה למו"מ, באמצעות הפרוספקט והן בע"פ לעניין שטח הדירה ושטח המגרש ומבקש לאור מודל האחריות האישית, לחייבם בכך, אך בכתב התביעה אין זכר לא מקרוב ולא מרחוק לטענה מסוג זה. 37. ניתן לחייב נתבעים 2 ו-3 כאורגן בנתבעת מס' 1 במישור הנזיקי מכוח עוולת מצג שווא רשלני או עוולת התרמית; או מכוח עילה במישור החוזי של הפרת חובת תום הלב, הכל במסגרת מודל האחריות האישית של אורגן בחברה, אך יש לבסס עובדות בטרם הכרעה מהסוג הזה. בתביעה לא נטען מי ניהל מו"מ, לא נטען מה הובטח במו"מ ועל ידי מי? ואם הייתה הפרה למו"מ בין הצדדים. לא ברור אם קיימת תשתית עובדתית במקרה זה למצג שווא רשלני ביחס לנזקים שהכרתי בהם ( ליקויי בניה או הטעיה) ואם זו בוצעה בידי מי משניהם או על ידי עובדה אחרת. אין תשתית עובדתית ראויה לחיוב האישי הן במישור החוזי או הנזיקי. על כן התביעה נגדם נדחית. הסכומים שהעלו בטיעונים לא בא זכרם כלל ועיקר במסגרת כתב התביעה. התוצאה; 38. הנני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך 26,655 ₪, כולל מע"מ, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 5/12/11 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 4,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת תחזיר לתובע סכום האגרה, החזר חלקו בשכר המומחה מר חורי במלואו, כפי ששולם על ידו. אין מקום להשבת יתר התשלומים בגין שכר המומחים האחרים. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. בניהליקויי בניה