השאלה המרכזית היא האם ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן הליקויים. כידוע, ונחזור על מושכלות יסוד שעל רוכש דירה מוטלים ארבעה נטלים והם: לבדוק את הדירה, להודיע על קיומם של ליקויים, לאפשר לקבלן לבצע בדיקה נוגדת וליתן לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. זכות הקבלן לתקן את הליקויים בעצמו, מעוגנת בסעיף 4 ב לחוק המכר (דירות) התשל"ה - 1974 (להלן: "חוק המכר (דירות)"). זאת, בדומה לזכותו של קבלן לבצע תיקונים על פי סעיף 3 (א) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד - 1974. יש הרואים את זכות התיקון של הקבלן, כנובעת מהנטל של הקטנת הנזק המוטל על הרוכש-הנפגע, לפי סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א - 1971 (להלן: "חוק התרופות"). יש הגורסים, כי סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), לא בא לשנות את תפיסת אי ההתאמה כהפרה של ההסכם, ומטרתו להשעות את משטר חוק התרופות, כל עוד עומדת למוכר ההזדמנות לתקן. משלא ניצל המוכר את ההזדמנות, או ניצל אותה לרעה, פוקעת הזכות, וההסדר הרגיל הקבוע בחוק התרופות חוזר על מכונו - ת.א. (שלום ת"א) 70103/93 קצנשטיין אליעזר וענת נ. רמט בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 21.9.99 ע"י כב' השופט אוקון). לאור תכליתו של סעיף 4ב כאמור לעיל, קבעה הפסיקה, כי כאשר הקבלן חולק על עצם אחריותו לתיקון, הוא מאבד את זכותו לתקן הליקויים בעצמו. זה הדין גם מקום בו הקבלן קיבל כבר הזדמנות לתקן את הליקויים, אך ביצע את התיקונים באופן כושל - ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ. יחליף ריצוף, פ"ד נ(2) 858. 8. ומן הכלל אל הפרט - האם נתנה התובעת לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים? הליקוי המשמעותי בדירה הוא ביחס לרטיבות שנוצרה כתוצאה מאי חיבור צינורות המים בדירה לדוד השמש, דבר שגרם להצפת מים בדירה החדשה. המדובר בתקלה שנגרמה עקב מחדלי הנתבעת, וכך היא אף מודה. אין ספק שהנתבעת ידעה על התקלה, ואף שלחה, בשלבים ראשוניים אנשים מטעמה על מנת לתקן את הליקוי. 9. נציג הנתבעת , מר ישראל פרידל, אישר במסגרת עדותו כי ידע על בעיית הרטיבות, ולשיטתו התיקון היה אמור להתבצע בשני שלבים - האחד, תיקון ראשוני, שנעשה, והשני בחלוף 3-4 חודשים. את התיקון הראשון אכן עשתה הנתבעת. בנה של התובעת העיד בהגינות רבה כי הנתבעת שלחה עובדים מטעמה לביצוע עבודות קוסמטיות - 3-4 פועלים בכל פעם וזאת 4 פעמים במשך שעתיים וחצי עד שלוש בכל פעם. אולם, ביחס לתיקון השני, בחלוף פרק הזמן של 3-4 חודשים (לשיטת הנתבעת) אין מחלוקת כי הנתבעת לא הגיעה לבית התובעת בחלוף פרק הזמן האמור, ומשנשאל בחקירה הנגדית נציג הנתבעת מדוע לא הגיע לבית התובעת בחלוף פרק הזמן האמור השיב : "לא יכול להגיד בדיוק מה לוח הזמנים שלי". 10. הנתבעת לא הציגה כל מסמך בכתב בו הודיעה לתובעת כי היא מבקשת להיכנס לביתה לצורך השלמת התיקונים בתאריך זה או אחר, ועניין זה פועל לחובתה - אולם מנגד, התובעת לא אפשרה לנתבעת להשלים את תיקון העבודות, כך אישרה מפורשות. 11. ניתן להבין את כעסה הרב של התובעת כי את הדירה אותה קנתה במיטב כספה סובלת מליקויים רבים וקשים, אולם אין בכך כדי למנוע מהנתבעת לתקן את הטעון תיקון. 12. ביחס לכל הליקויים האחרים, שאינם ליקויי רטיבות - הרי התובעת אישרה שלא העבירה אותם לידיעת הנתבעת, ואלה הובאו לידיעת הנתבעת רק לאחר הגשת התביעה. 13. הנתבעת הודיעה לכל אורך הדיון כי היא מבקשת לתקן את הליקויים כולם ומבקשת לממש זכותה לתיקון, אולם התובעת התנגדה התנגדות נחרצת, ודבר זה לא אפשר לנתבעת לעשות כן. נדמה כי לו התובעת היתה מאפשרת לנתבעת להכנס לתיקון הליקוי - בחלוף 3-4 חודשים או גם בשלבים מאוחרים יותר, עוגמת נפש רבה היתה נחסכת ממנה, אולם כאמור עמדה בסירובה זה. בסיכומו של דבר, התובעת מנעה מהנתבעת לתקן את הליקויים. 14. השאלה היא אם כן, מה הדין במקרה זה, שבו לא נתנה התובעת לנתבעת הזדמנות לתקן? במקרה כזה יפסק לתובעת פיצוי לפי עלות התיקון לנתבעת. ראו גם את דברי בית המשפט ב-ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובניין, פ"ד נז (5) 1): "הנה כי כן, השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד משמעית" . מן האמור עולה, כי גם כאשר לא ניתנה למוכר הזדמנות נאותה לתקן הרי שאין לו זכות לבצע תיקון בעין, אלא הוא זכאי לכל היותר להפחתת שיעורו של הפיצוי הכספי. למעט מקרים חריגים מאוד אין ליתן בתביעות ליקויי בניה סעד זמני המחייב ביצוע תיקונים בעין, וזאת מבלי לגרוע מזכותו של הנתבע לטעון שבסוף הדרך יש להפחית את הפיצוי. 15. האם נסיבות תיק זה הם החריגות? נדמה שהתשובה לכך שלילית. בנסיבות תיק זה, כאשר התובעת נכנסה לבית חדש, וליקויי הרטיבות נוצרו כבר בימים הראשונים למגורים, ובמצוקה אדירה, ומספר הטלפונים הרב לנציג הנתבעת יש בו על מנת להמחיש את המצוקה בו נמצאה התובעת. התרשמתי שהנתבעת לא נענתה בחפץ לב לפניותיה של התובעת, על אף חובתה לעשת כן - כך כותב מר ישראל פרידל בסעיף 5.2 לתצהירו: "... במהלך תקופת הביניים ועד להתייבשות הקירות, על אף שהמדובר בעבודה נוספת ומכופלת מבחינתה של הנתבעת, ואך ורק מתוך הרצון לגרום לתובעת לשביעות רצון, ביצעה נתבעת כאמור, תיקונים קוסמטיים זמניים..." הרי גם לשיטת העד היה על הנתבעת לבצע את תיקון הליקויים בשלבים, אם כך מדוע בתצהירו מציין כי רק מתוך הרצון לגרום לתובעת לשביעות רצון בוצעו תיקונים אלו. זאת עוד; בעדותו אמר כך: "ש. האם כמות כזאת של שיחות של דייר שרכש דירה חדשה כפי שצירפנו לנספח א' לתצהיר התובעת, כזאת כמות של טלפונים האם זה שגרתי? ת. לא שגרתי אך גם תלוי באופי הדייר ש. במקרה זה זה יותר לתלוי בגלל ההצפה או בגלל האישיות של התובעת ת. בגלל האישיות של התובעת וההתנהגות שלה" ככל הנראה העד אינו מומחה לאופי והתנהגות אנושית, אולם בתשובתו יש כדי ללמד את יחסו אל פניותיה הרבות, ואל התובעת, שסבלה בדירתה החדשה." במצב דברים זה, אינני סבור שיש מקום לאפשר לנתבעת להיכנס לתקן את הליקויים, ויש מקום לפסוק לתובעת את הסכום שקבע מומחה בית המשפט, שהוא הסכום שהיה עולה לנתבעת לתקן את הליקויים (סכום של 40,840 ₪). 16. טענה הנתבעת בסיכומיה כי העלות נמוכה מהסכום שפסק המומחה, אולם לא הובאו כל ראיות לעניין זה, למשל - ניתן היה לחקור את המומחה מטעם בית המשפט לעניין הסכומים שקבע, ולא מצאתי מקום לפסוק סכום אחר ממה שנקבע על ידו, כסכום לביצוע תיקון הליקויים על ידי הנתבעת. 17. אין מקום לחייב בתשלום מע"מ, וזאת כל עוד לא הוצגו חשבוניות. היינו- עם הצגת חשבוניות, ועד לגובה הסכום שקבע המומחה מטעם בימ"ש, תהא התובעת זכאית לקבל גם את סכום המע"מ. 18. טוענת התובעת שיש לפסוק גם סכום בגין פיקוח הנדסי - זאת לא קבע המומחה מטעם בית המשפט ואינני מחייב בסכום זה. 19. לגבי הסעד לפיצוי בגין מגורים מחוץ לבית בתקופת התיקון - המומחה מטעם בית המשפט השיב כי ניתן לבצע ייבוש תוך כדי מגורים וכי במהלך התיקונים (תקופה של שבועיים) ותקופת הייבוש (3 שבועות) תגרם אי נוחות לדיירים, אולם אי נוחות זו אינה מצדיקה את פינוי הדירה ואת כל הציוד שבה, ולפיכך אינני פוסק כל תשלום בגין ראש נזק זה. 20. ביחס לעוגמת הנפש - אכן התרשמתי שלתובעת נגרמה עוגמת נפש רבה בגין ליקויי הרטיבות. ייתכן ולו היתה מאפשרת כניסת הנתבעת לתיקון הלקוי היתה מקלה על עצמה, אולם סברתי שבגין ראש נזק זה יש לפסוק לטובתה את הסכום של 7,500 ₪. 21. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם את הסכום של 2,720 ₪ כפיצוי על סטייה גדולה מהמותר בריצוף בסלון, שאין טעם לתקנה, כפי שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש. 22. הנתבעת גם תשלם הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪. שאלות משפטיותליקויי בניה