התובעת היא חברה הפועלת בתחום ההיסעים, אשר בבעלותה אוטובוסים פרטיים להסעת נוסעים. בתאריך 17/8/00 הכניסה התובעת אוטובוס, מ.ר 00- 226- 37 ( להלן " הרכב " ), לטיפול שוטף של החלפת שמנים וסיכה במוסך המנוהל ובבעלות נתבע 1 ( להלן " הנתבע " ). הנתבעת 2 ( להלן " הנתבעת " ) היא מבטחת הנתבע בביטוח אחריות מקצועית. בבדיקת שמאי של חברת מימון חברה לשמאות וסקרים בע"מ (מטעם הנתבעים או מי מהם), מר שמעון טראדי (להלן: " השמאי ") מיום 25/9/00, נמצא שתיבת ההילוכים ברכב מפוררת חלקית ומיכל השמן ללא פקק ( נספח א' לכתב התביעה ) . השמאי העריך את הנזק ב 40,000 ₪ . בתמצית, טוענת התובעת כי סגירה רשלנית של פקק השמן של תיבת ההילוכים ( להלן: "הפקק" ) במהלך הטיפול, גרמה לכך שבמשך כחודש וחצי הייתה נזילה איטית של שמן מתיבת ההילוכים, דבר שגרם להתרוקנות כלל השמן , ולנזק רב לתיבת ההילוכים של הרכב . הנתבעים הגישו חוות דעתו של מר אביב שפירשטיין ( להלן " מומחה הנתבעים " ) , מיום 23/3/05 ( להלן: "חוות דעת שפירשטיין " ). בהתאם לחוות דעת זו, טוענים הנתבעים, כי אינם נושאים באחריות לאירוע הנזק ברכב. התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה . יצוין שברכב לא קיימת נורית אזהרה המתריעה על חוסר בשמן גיר . טענות הצדדים טענות התובעת : לטענת התובעת כחודש ושבוע לאחר הטיפול, ביום 25/9/00 , חש נהג הרכב, מר סימון רוזנטל ( להלן " הנהג " ) , שישנה תקלה ברכב, על כן נסע עם הרכב אל המוסך של הנתבע, על מנת לברר את פשר התקלה. בבדיקה במוסך נמצא שכל השמן במיכל נשפך ונגרם נזק בלתי הפיך לתיבת ההילוכים של הרכב., וזאת כתוצאה מהשתחררות הפקק. לטענת התובעת, עקב סגירה רשלנית של פתח ריקון השמן במהלך הטיפול במוסך מיום 17/8/00, השמן במיכל דלף החוצה באיטיות עד שהתרוקן המיכל וכתוצאה נגרם נזק לתיבת ההילוכים של הרכב. כחיזוק לטענתה, שהייתה התרשלות מצד עובדי המוסך, מציינת התובעת שהנתבע הוא שהזמין את השמאי לבדיקת הנזק ביום 25/9/00 , וזאת כראיה להכרה באחריותו לנזק שנגרם . כן מוסיפה התובעת שחוות דעת כללית ומפורטת נערכה על ידי השמאי ביום 20/12/00 , לאחר תיקון הנזק ואולם חוות דעת השמאי המפורטת והמצויה בידי הנתבעת, כלל לא הוגשה לביהמ"ש (זאת לאור הסתמכותו של מומחה הנתבעים על חוות דעת זו, ולאור העובדה שהנתבעת היא שהזמינה את חוות הדעת מהשמאי). לטענת התובעת הוסתרה חוות דעת זו, שלא כדין, על ידי הנתבעים, אף על פי שהייתה מצויה בידם, וזאת משום שהיה בה כדי לפעול כראיה נוספת לאחריות הנתבעים לנזק . עוד טוענת התובעת שאין להתייחס לחוות דעתו של מומחה הנתבעים, מאחר והרכב נבדק על ידו רק ביום 20/3/05, כ- 5 שנים לאחר קרות הנזק . התובעת טוענת לנזקים ישירים בסך 43,000 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי . כן טוענת התובעת לנזק עקיף, בגין אובדן רווחים בסך 99,000 ₪ , הנובע מהשבתת הרכב ל - 90 יום, עקב הנזק שנגרם . טענות הנתבעים : לטענת הנתבעים הרכב הובא אל מוסך הנתבע לצורך טיפול, לאחרונה ביום 17/8/00 . ביום 25/9/00 ולאחר גילוי תקלה בגיר (כטענת התובעת), שוב לא הובא הרכב למוסך הנתבע. לטענת הנתבעים, לא התרשל הנתבע, או מי מטעמו, בטיפול ברכב. הנתבעים טוענים כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את טענת ההתרשלות המיוחסת לנתבעים או למי מהם. בהתאם טוענים הנתבעים, שהנזק לרכב נגרם ללא קשר לטיפול במוסך. לדעתם לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לרכב, לבין הטיפול שעבר הרכב במוסך, בין היתר משלא הובא הנהג ברכב לעדות ולא הוגשה חוות דעת מומחה מטעם התובעת. לחיזוק טענתם, מוסיפים הנתבעים, שגם בהנחה שלא נסגר הפקק כראוי, לא יתכן שלא הבחינו בתקלה ברכב, אלא לאחר יותר מחודש - וזאת כראיה שמקור הנזק אינו נובע מהטיפול שבוצע במוסך הנתבע . לחלופין טוענים הנתבעים שגם אם יקבע שלא נסגר הפקק של המיכל כראוי במהלך הטיפול, יש לקבוע קיומה של רשלנות תורמת מצד התובעת, שכן במידה והייתה נזילה איטית של שמן, הרי שהיה צריך הדבר להתגלות בטיפולים ובבדיקות השגרתיות, המבוצעות על ידי נהג הרכב. ביחס לשאלת הנזק טוענים הנתבעים, שלא הוכח רכיב הנזק המתייחס לאובדן רווחים בגין ימי ההשבתה . כן טוענים הנתבעים, שלא הוכח הנזק הישיר לרכב . דיון עוולת הרשלנות מוסדרת בפקודת הנזיקין ( נוסח חדש ) בסעיפים 35 ו 36. העוולה מתבססת על ארבעה יסודות מצטברים : חובת זהירות, הפרת החובה ( התרשלות ) , קיומו של נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. בענייננו אין מחלוקת באשר לקיומה של חובת זהירות במערכת היחסים שבין התובעת לנתבע. המחלוקת היא בשאר שלושת היסודות. התביעה שבפניי, בשאלת האחריות, מבוססת על שלוש עובדות : 1. הרכב עבר טיפול אצל מוסך הנתבע, במסגרתו הוחלפו שמנים ברכב, בתאריך 17/8/00 . 2. בבדיקת השמאי מיום 25/9/00 נמצא שאין פקק למיכל השמן של תיבת ההילוכים . 3. לטענת התובעת הרכב נבדק במוסך ביום 25/9/00 והנתבע הוא שהזמין את השמאי, וזאת כהוכחה לכך שהכיר בהתרשלות בטיפול ברכב, שאחרת מדוע הזמין הנתבע שמאי לבדיקת הרכב? (לטענת התובעת הסתרת חוות דעת השמאי (המפורטת מיום 20.12.00 שנערכה לאחר תיקון הרכב) פועלת לרעת הנתבעים, ומהווה ראיה לאחריות מוסך הנתבע לנזק). בהתבסס על עובדות אלו, טוענת התובעת שהנזק לתיבת ההילוכים נגרם כתוצאה מהטיפול. בפתח דבריי אציין שמצאתי לקבל את טענת התובעת, שהנתבע, או מי מטעמו, הזמין את השמאי, ושהרכב נבדק במוסך הנתבע, ביום 25/9/00, מהטעמים הבאים : 1. הימנעות מצירוף כרטיס העבודה של המוסך משנת 2000 על ידי הנתבע, שהיה בו כדי לסתור הטענה כי הרכב היה במוסך הנתבע בתאריך 25/9/00 . 2. בדיקת השמאי נערכה לבקשת הנתבעת, שהינה כאמור מבטחת הנתבע (וזאת אנו למדים בדיעבד, לאור הסתמכות מומחה הנתבעים על חוות דעת השמאי, בהכנת חוות דעתו (פסקה 2 בעמוד 2 לחוות הדעת)). 3. משטופל הרכב בקביעות אצל מוסך הנתבע לצורך החלפת שמנים, ואף טופל במוסך כחודש לפני איתור התקלה, טבעי שיפנה נהג הרכב אל מוסך הנתבע. ואולם, אין בהוכחת העובדה כי הרכב נבדק שוב, במוסך הנתבע, ביום 25.9.00, די כדי להוכיח התרשלות מצד הנתבע, או מי מטעמו, בטיפול ברכב . הזמנת שמאי על ידי הנתבע לצורך הערכת הנזק, עקב טענה שהועלתה כלפיו לאחריותו לנזק , הינה פעולה שגרתית שכל בעל מוסך היה מבצע, כאשר הוא מכוסה בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית (משטופל הרכב במוסכו כחודש לפני התקלה). בשלב זה לא היתה ידועה מהות התקלה, קל וחומר מקורה. ביחס לטענת התובעת שהימנעות הנתבעים מלהציג את חוות הדעת המפורטת של השמאי, פועלת לרעתם ומהווה ראיה נוספת לאחריות הנתבע לנזק, אינני יכולה לקבל טענה זו, משלא הוכח כי יש בחוות דעת זו (על פי הפירוט המופיע בה) כדי לחזק את טענת התובעת במישור המהותי. במקרים בהם מתגלה תקלה ברכב, בסמוך לאחר טיפול בו, עשויה לקום חזקה שהתקלה נובעת מהטיפול, כאשר התקלה מתגלה באותו חלק ברכב שעבר טיפול. יודגש שבמקרים מסוג זה, בהם נטען לרשלנות מצד המוסך המטפל, אין בדרך כלל ביכולתו של פלוני שהביא רכבו לטיפול, להוכיח, במישרין, קיומה של רשלנות בטיפול מצד המוסך. קרי הבאת ראיה ישירה לטיפול רשלני. קביעת אחריות המוסך תוסק בדרך כלל מכלל נסיבות המקרה, מכוחן תקום חזקה שמירב ההסתברות היא שהטיפול במוסך הוא הגורם לנזק. אך במקרה דנן התקלה לא נתגלתה בסמוך לאחר הטיפול אלא יותר מחודש ימים לאחריו. אכן תמוה שלא נמצא פקק מיכל השמן בבדיקת השמאי, אך אין בכך כדי להביא, מיד, לידי המסקנה שהפקק לא נסגר כראוי בטיפול, במקרה בו בדיקת השמאי, בה נתגלה חסרונו של פקק המיכל, נערכה יותר מחודש לאחר הטיפול . עוד אציין שהתובעת טענה תחילה שהנזק לתיבת ההילוכים נגרם בסמוך ובעקבות הטיפול שבוצע במוסך הנתבע ב 25/9/00 , ולאחר מכן שינתה גרסתה וטענה שהנזק נגרם כתוצאה מנזילה איטית של שמן עקב סגירה רשלנית של פקק המיכל בטיפול שנערך ביום 17/8/00 . בתצהיר העדות הראשית, העיד מנהל התובעת, מר צבי בצלאל ( להלן " מנהל התובעת " ) שהתקלה ברכב נתגלתה כחודש ושבוע לאחר הטיפול ( סעיף 8 לתצהירו ) , ואילו בתשובות לשאלון ( ת/1 ) טען שהתקלה נתגלתה בנסיעת מבחן לאחר גמר טיפול אצל מוסך הנתבע ( סעיף 8 לתצהיר התשובות לשאלון ) . העדת הנהג ברכב עשויה הייתה לשפוך אור על נסיבות המקרה , שכן יכול היה להעיד האם הבחין בנזילה של שמן, או באחד מהסימנים האחרים המופיעים כאשר יש חוסר שמן בתיבת ההילוכים וזאת כעדות לקיומה של נזילה לאחר הוצאת הרכב הטיפול; יכול היה להעיד האם הוא או אחד מעובדי החברה פתח את פקק המיכל מסיבה כלשהי לאחר הטיפול אצל הנתבע, והאם נפתח הפקק מסיבה אחרת . כן יכול היה לשפוך אור על נסיבות גילוי הנזק, התנהגות הרכב לאחר הטיפול, תקלות נוספות ברכב מאז הטיפול וכו'. לשאלה: מתי בדיוק הרגיש הנהג שיש תקלה ברכב ? השיב מנהל התובעת : " לא יודע מתי בדיוק אובחנה התקלה " ( שורות 17-18 עמוד 2 לפרוטוקול ) . לתובעת היו פרטי הנהג שעבד אצלה ( ת/1 סעיף 4 , שורות 2-5 עמוד 9 לפרוטוקול ), והאחרונה אף לא טענה שפעלה על מנת להביאו לעדות. בנסיבות אלו חזקה שיכולה היתה התובעת להביא הנהג לעדות, אך בחרה שלא לעשות כן. הלכה ידועה היא שהימנעות מהבאת ראיה מהותית, פועלת לרעת הנמנע . "הימנעות מהבאת ראיה ... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ראו י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), בעמוד 917, ראה גם ע"א 1986/92 - מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאלח . פ"ד נ(1), 499 ,עמ' 510-511 ). העיד מומחה הנתבעים (בהתאם לחוות דעתו) שמרגע שנפל הפקק, היה מתרוקן מיכל השמן תוך מספר שעות ספורות ולא ניתן היה לנסוע ברכב ( שורות 4-8 בעמוד 16 לפרוטוקול, פסקה 6 בעמוד 2 לחוות הדעת ) . התובעת לא חלקה על דברים אלו. מומחה הנתבעים טען בחוות דעתו עוד, שבמידה ואכן לא נסגר הפקק כראוי, והייתה נזילה איטית של שמן, בהכרח יהיו סימנים כדלקמן שיצביעו על נזילה של שמן מתיבת ההילוכים : קושי בהעברת הילוכים. אי תפקוד של האינטרדר, שמשמש להאטת הרכב שהינו אוטובוס. הרעשה של הגיר ( פסקאות 3-4 בעמוד 2 לחוות הדעת ) . בעדותו הוסיף מומחה הנתבעת שבמקרה של נזילה איטית של שמן מתיבת ההילוכים, יופיעו כתמי שמן על הרכב ועל הקרקע, שניתן להבחין בהם ( שורות 14-24 עמוד 16 לפרוטוקול ) . התובעת לא חלקה על דעת המומחה בנקודה זו. מומחה הנתבעים אף העיד שניתן לפתוח הפקק, תוך כדי שכיבה מתחת לרכב ( שורות 15-16 בעמוד 15 לפרוטוקול ), כך העיד גם הנתבע ( שורות 11- 12 עמוד 10 לפרוטוקול ) . את חוו"ד מומחה הנתבעים מצאתי אמינה, יסודית ומקצועית. חוות דעתו לא נסתרה. במיוחד אל מול חוות דעת מומחה הנתבעים, לאור ממצאיה, חסרה עדותו של נהג התובעת, שישפוך כאמור אור על נסיבות גילוי הנזק. לא למותר לציין כי התובעת לא הגישה חוות דעת מטעמה, להוכחת טענתה שהנזק לתיבת ההילוכים נגרם כתוצאה מנזילה איטית של שמן במשך יותר מחודש ימים, וזאת עקב סגירה לא הרמטית של פקק המיכל. לאחר עיון בכלל חומר הראיות שהונח בפניי, לאור השוני בגירסאות התובעת לעניין מועד נפילת הפקק, לאור ריחוק הזמן בין הנזק למועד הנטען להתרשלות, ומשלא טרחה התובעת להביא ראיות מהותיות המצויות בידה, על מנת לשלול האפשרות שהפקק השתחרר שלא עקב הטיפול או שהוסר על ידי מי מטעמה - מצאתי לקבוע שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה, להוכיח התרשלות מצד הנתבע בסגירת הפקק, קל וחומר שלא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין הטיפול שעבר הרכב במוסך הנתבע ביום 17.8.00 לבין הנזק הנטען. בנסיבות העניין, אין עוד מקום לדון בשאלת היקף הנזק. סופו של יום, אני דוחה את התובענה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. מוסךביטוח אחריות מקצועיתביטוח אחריות