א. מהות התובענה התובע נפגע בתאונת צניחה. נושא חלוקת החבות נדון בחלק הראשון של התובענה, ונקבע כי התובע ישא ברשלנות תורמת של 40% לתאונה שקרתה לו. הנושא לדיון עתה הוא גובה הנזק. ב. עובדות רלבנטיות העובדות הרלבנטיות לענין גובה הנזק הן כדלקמן: התובע הינו יליד 1960, ונפגע בתאונת הצניחה ביום 2.8.1994. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בשני הקרסולים. לעדותו הוא החל לעבוד בבנין מגיל צעיר. לעדותו הוא הקים חברה חדשה ביום 15.3.1994 ביחד עם אחיו אשר רכשה מגרש בראשל"צ לצורך הקמת 400 יחידות דיור. (עמ. 10) לפני כן עבד בבניה במסגרת חברה משפחתית. הקמת חברה זו היתה אמורה להיות יציאתו לחיים עצמאיים בתחום. אחרי פציעתו, הוא לא יכול היה לעשות הרבה בחברה החדשה. אביו ואחיו שהיו בעלי מניות בחברה המשפחתית, לקחו אותו לעבודה בה, ושם עבד את השעות שיכול היה לעבוד במסגרת המשרד. לפעמים היה זה יותר, ולפעמים פחות, ולפעמים בכלל לא. (עמ.11). את חלומו להקמת עסק עצמאי, לאור הנזקים שנגרמו בבנין בראשל"צ, - היה צריך לזנוח. החברה המשפחתית עצמה קרסה בשנת 1999 - 2000 (ס' 33 לתצהיר התובע). המומחים לתחום האורטופדי מטעם שני הצדדים פרופ' נרובאי מטעם התובע וד"ר צ'צי'ק מטעם הנתבעים קבעו כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הפגיעה בקרסול שמאל. המחלוקת ביניהם הינה ביחס לפגיעה בקרסול ימין, קרי: האם נגרם לתובע "קשיון נח" כעמדת מומחה ההגנה, או שמא נגרם לו "קשיון לא נח" כעמדת מומחה התביעה. ג. אחוזי הנכות ומהותה מה ההבדל בין קשיון נח לבין קשיון לא נח? ד"ר צ'צ'יק הסביר בעדותו כי קשיון לא נח משמעותו שמנח הקרסול נמצא בעיוות שמפריע לתפקד במידה משמעותית. כאשר קיים טווח תנועה מסוים של הקרסול, פירושו שהקרסול אינו נמצא בקשיון מוחלט. (עמ. 23). ד"ר צ'צ'יק שלא קבע בחוה"ד נכות תפקודית , העיד בתשובה לשאלות בדבר תפקודו של התובע בעסקו, כי הוא חושב שהתובע יצטרך לנוח, אם הוא יהיה אמור לרוץ ממקום למקום (עמ. 4) וכי הוא חושב שיהיה לו קשה בעבודתו, עקב הפציעה. כשנשאל במפורש לענין נכות תפקודית, השיב כי אינו סבור שלתובע יש נכות תפקודית. כאמור שני המומחים העניקו לתובע 10% נכות ברגל שמאל. פרופ' נרובאי העניק לו נכות בגובה של 30% ברגל ימין , כלומר סה"כ נכות משוקללת של 37%; ואילו ד"ר צ'צי'ק העניק לו נכות בגובה של 20% ברגל ימין, כלומר סה"כ נכות משוקללת בגובה של 28%. המל"ל קבע (נספח ו' לתצהיר התובע) כי יש לו נכות בשיעור של 30% ברגל ימין, 10% נכות ברגל שמאל, ומכאן שנכותו המשוקללת של התובע הינה 37%. קביעתו של המל"ל תומכת בחוה"ד של פרופ' נרובאי, ואם נוסיף לכך את עדותו של ד"ר צ'צ'יק ממנה עולה כי בפועל התובע לא יכול לעבוד עבודות פיסיות ללא הגבלה, וצריך לנוח, נראה כי המדובר אכן בהגבלה תפקודית. אשר על כן אני קובעת כי נכותו של התובע היא 37%, כשהנכות הפיסית הינה גם הנכות התפקודית. ד. גובה הנזק 1. הפגיעה בכושר ההשתכרות - לעבר התובע טען לאובדן כושר השתכרות לעבר בגובה של 250,000 ₪. זאת נוכח תפקודו כיזם וכקבלן עד מועד התאונה ועוד לפני שיכול היה להמציא דוחות על עבודתו. לעמדת הנתבעים עבודה מעין זו בחברה משפחתית, אינה כרוכה במאמץ פיזי ניכר והתובע מסוגל היה לבצעה למרות נכותו. ב"כ הנתבעים מצביע על כך כי התובע המשיך לעבוד בחברה המשפחתית, ביקר באתרי בניה, ניהל מו"מ וחתם על הסכמים עם רוכשי דירות, פיקח על הבניה ומסירת הדירות, כל זאת לאחר הפציעה, ומכאן שהפציעה לא השפיעה על עבודתו. מטבע הדברים פציעה משפיעה על עבודות כפיים, ובמיוחד עבודות בניה במשמעות הרחבה של המושג כמו: פיקוח על בניה שאמור להיות באתר עצמו; פיקוח על בניה שאמור להתחיל כבר בשעות הבוקר המוקדמות כשהפועלים הראשונים מגיעים לאתר הבניה. פיקוח באתר שאמור לענות על שאלות ובעיות שמתעוררות במהלך כל יום העבודה, מבלי לאפשר לתובע לנוח כשרגליו מציקות לו. גם עבודת יזמות, שהינה קלה יותר יחסית, מקפלת בחובה התרוצצויות במגמה למצוא אתר מתאים, לסייר באתרים חדשים וישים ולנסות לענין אנשים בעבודות בהם. התרשמתי שהתובע הינו איש עבודה. הוא ניסה להשתקם, כפי שהפנו אותו באמצעות לימוד מחשבים. ברם מבחינה מנטלית נראה שלא יכול היה לעשות את ההסבה למקצוע שאינו כרוך בעבודת כפיים. (עמ.14) הוא גם היה סקפטי לגבי אפשרות השתלבות בענף זה ומציאת מחייתו בו, מאחר והענף סבל מקשיים עד הזמן האחרון, והוא סבר כי בגילו, במידה ויעבור את תקופת ההכשרה, לא יוכל למצוא מקום תעסוקה. נראה כי משפחתו של התובע עזרה לו בנושא העבודה, בכך שהעסיקה אותו בחברה המשפחתית, בעבודות משרד למיניהן, כל עוד המצב איפשר זאת (עמ. 5-6); וכשהקשיים הגיעו גם לחברות הבניה שנסגרו בשנות 2000, הוא הפך להיות מובטל שחי מקצבת ביטוח לאומי בגובה של 1,956 ₪ לחודש. לגבי הפסד שכר בעבר התובע לא הסביר לא בעדותו וגם לא במסגרת הסיכומים הכיצד זה הגיע לסכום של 250,000 ₪, למעט אמירה שזה אמור להיות שכרו כיזם וכקבלן (בסיכומי התשובה). לפי טופס 106 של התובע לשנת 1994 (נ/1) שכרו בין החודשים ינואר - אוגוסט 1994 הגיע לכדי 27,682 ₪, כלומר שכר ממוצע של 3,460 ₪ לחודש, שנכון ליום 20.7.2005 מגיע לכדי 5,610.64 ₪. התובע לא הציג כל אישור בדבר תקופת אי כושר לעבודה. גם בחוה"ד של פרופ' נרובאי אין התיחסות לתקופת אי כושר. לכן יש לחשב את הפסדי השכר בעבר למשך 4 חודשים עד סוף שנת 1994 במהלכם היו רגליו של התובע מגובסות והוא קיבל טיפול בגין זהום ברגל ימין. (סעיף 8 לתצהיר התובע), זאת לפי החישוב הבא: 4 חודשים כפול 5,610 ₪ = 22,440 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה הוא 34,818 ₪ נכון ל-20.7.2005. לגבי שנת 1995, הסתכמו הכנסות התובע ב - 39,492 ₪ (עמ. 5) כלומר 3,291 ₪ לחודש ונכון ליום 20.7.2005 סכום של 5,015 ₪ לחודש. סכום דומה לזה שהשתכר לפני התאונה. הירידה שבהכנסותיו ייתכן ואינה נובעת מהתאונה, אלא מתנאי השוק בענף הבניה, ועל כל פנים התובע שב לעבודה בחברה המשפחתית, והעבודה באתר של החברה לא נפגמה כתוצאה מהתאונה. בשנת 1996 היו הכנסות התובע 70,428 ₪ (עמ. 5 שורה 30) כלומר 5,869 ₪ לחודש, ובערכם נכון ליום 20.7.2005 הסכום הוא 7,853 ₪ לחודש. בשנת 1997 היו הכנסות התובע 96,728 ₪ (עמ. 5), כלומר 8,226 ₪ לחודש, ונכון ליום 20/7/05 9,859 ₪. בשנת 1998 היו הכנסות התובע 98,712 ₪ (עמ. 6), כלומר 8,226 ₪ לחודש, ובערכם ל- 20/7/05 סכום של 9,582 ₪. בשנת 1999 היו הכנסות התובע 68,306 ₪ כלומר 5,692 ₪ לחודש ובערכם המשוערך ל- 20.7.2005 6,262 ₪. במילים אחרות, למרות פציעתו של התובע, לא היה כל הפסד השתכרות בעבר. אשר על כן אני דוחה את התביעה לענין הפסד השתכרות בעבר. הפסד השתכרות בעתיד לגבי הפסד השתכרות בעתיד טוען ב"כ התובע כי יש להעניק לו את הסכום של 1,814,223 ₪ לפי החישוב של שילוש השכר הממוצע במשק, קרי 6,968 ₪ בניכוי 25% מס עד גיל 70 לפחות. ( עמ. 6 לסיכומים). מהראיות עלה כי: התובע רצה להתפתח וגם עשה צעדים לקראת התפתחות זו. הוא היה מעונין להיות עצמאי לנהל את עסקיו לבד במסגרת עצמאית. התפתחותו המתוכננת של התובע חייבה עדיין עבודת כפיים, והתרוצצות מרובה, הן מעצם טיבה של עבודת היזמות ועבודת קבלנות בנין, והן מהסיבה שכל עסק חדש, רמת ההשקעה ההתחלתית בו הינה גדולה ביותר, עד שהוא נכנס למסלול, לכן סביר להניח, גם בעסקי קבלנות ובניה, שניהול נכון של העשיה היה גורם לכך שהעושה היה מגיע אכן לשכר הממוצע במשק. נראה כי התאונה גדעה את דרכו המקצועית של התובע. אשר על כן אני קובעת כי יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות של התובע והפגיעה בכושר ההשתכרות שלו (לרבות ההפחתה בגין רשלנות תורמת) לפי השכר הממוצע במשק, קרי: 6,968 ₪ מינוס 25% מס הכנסה מינוס 40% רשלנות תורמת ועד גיל 65. המדובר בעבודות כפיים, גם אליבא דגירסת התובע, ולא הובא לידיעתי כי בענף זה מקובל לעסוק במקצוע לאחר גיל 65. אני גם לא יכולה להניח כי בענף שיכול להיות הפכפך מצד אחד, ו"יציב" לגבי התקופה המדווחת ע"י התובע כמפורט לעיל, הוא אכן יכול להגיע לידי שילוש השכר הממוצע במשק, ולראיה החברות המשפחתיות שהיו גם כן בענף הבנין-, קרסו כבר לפני כ- 4 שנים. הפסדי פנסיה בסיכומיו מציין ב"כ התובע (עמ. 6 סעיף 21) כי יש ליתן משקל לכך שלתובע לא היתה תוכנית פנסיה לאחר גיל 70 ולכן ההפסד בגין כך מוערך על ידיו ב - 500,000 ₪. סתם ולא פירש כיצד. נפגע אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן פנסיה, אם לא הוכיח כי היתה זו זכות כזו גם בעבר. (ע"א 513/91 עזבון חיון נ' הסנה, פ"ד נא(2) 51). לפי טופס 106 של התובע לשנת 1994 הוא לא קיבל הטבה מעבר לשכר העבודה ולא הופרשו בעבורו סכומים כלשהם לקרן פנסיה. התובע גם לא העיד בתצהירו כי היה זכאי לכך במסגרת עבודתו. אם לכך נצרף את העובדה שהוא התעתד למעשה להיות עצמאי, אזי אני מגיעה למסקנה כי נושא הפנסיה לא הוכח, ואני דוחה את התובענה בראש פרק זה. עזרת הזולת בעבר ולעתיד גרס התובע בתצהירו כי לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה בכל הפעולות הבסיסיות לרבות רחצה, הלבשה והנעלה ( סעיף 28 לתצהירו). למטרה זו נאלץ להיעזר בבני משפחתו. התובע אומד את נזקו ב - 100,000 ₪ לעבר וב-450,000 ₪ לעתיד. בסיס אומדנא זו לא פורט על-ידי בא-כוחו. יש לציין כי התובע לא פירט ממי קיבל את העזרה, מה היה היקף העזרה בעבר, ולאיזו עזרה מדוייקת יזדקק בעתיד ( למעט עזרה בהסעות לטיפולים). בתצהירו של התובע אין כל טענה בדבר הצורך בעזרת צד ג' בעתיד או פירוט עזרה כזו. (למעט איזכור ענין החברה העוזרת כיום). אין לי ספק שלאחר פציעתו והעובדה שהתובע היה במשך כ - 4 חודשים מגובס בשתי רגליו, הוא אכן נזקק לעזרה צמודה ומירבית. זה באשר לגבי העבר. אשר לעתיד, ייתכן וכאמור לעיל התובע יזדקק לליווי לצורך קבלת טיפולים. כיום הוא נמצא במצב בו הוא נפרד מאשתו וחי ביחד עם 3 ילדיו כדי להימנע מתשלום דמי מזונות, מכאן שבחלק מעבודות הבית, לא תמיד יוכל לעמוד, ויזדקק לעזרה בשכר למטרה זו. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת על דרך האומדנא בראש פרק זה את הסכום של 100,000 ₪ נכון ליום פסה"ד עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. הוצאות ניידות טוען התובע כי בשל נכותו הוא נזדקק לרכב משלו, וכי קיבל מבני משפחתו רכב. לאור נכותו, הוא ממשיך וטוען יזדקק התובע לרכב משלו לניידות, ולכן יהיה זה נכון וצודק לקבוע בראש פרק זה סכום של 500,000 ₪. במידה ואין המדובר בטעות דפוס בסיכומי התובע, אין כל הסבר כיצד חושב סכום כזה. על כל פנים, הטענה כי לאחר הפציעה וגם בעתיד, יתקשה התובע לנסוע בתחבורה ציבורית, מקובלת עלי. ההנחה כי התובע, אלמלא התאונה היה רוכש לעצמו, במיוחד לאור מקצועו ועיסוקו, רכב לשימוש הפרטי-, ג"כ מקובלת עלי הן במציאות של היום, והן לאור מהות עבודתו: ביקור באתרי בניה. אשר על כן נראה כי יש מקום לפצות את התובע בגין ניידות מוגברת, במוניות, לעבר ולעתיד בסכום של 75,000 ₪, וכך אני קובעת. הסכום נכון ליום פסה"ד וישולם ע"י הנתבעים. הוצאות רפואיות וציוד רפואי לעבר ולעתיד התובע העיד כי הוא נאלץ להוציא סכומי כסף ניכרים בעבור עזרת צד ג', נסיעות, תרופות, טיפולים רפואיים, ביגוד צרכים, סניטרים שונים ועוד. הוא מעריך את הוצאותיו בסכום של 350,000 ₪ בראש פרק זה. בנוסף הוא גורס (עמ. 8 לסיכומים) כי מאחר ועקב הפציעה נגרם לו סבל ולחץ נפשי שפגע ביחסיו עם ילדיו, יש לפצותו בגין ראש נזק של הוצאות טיפול נפשי בילדים בגובה של 200,000 ₪. ביחס להוצאות העבר הוצגו קבלות בגובה של 1,250 ₪, בגין התייעצות עם מומחים פרטיים. אשר לעתיד סביר להניח שתהיינה עוד התייעצויות מעין אלה, וכן יש לקחת בחשבון (נספח ז2) כי על התובע יהיה לעבור ניתוח נוסף להחלפת קרסול הכרוך בתהליך שיקום והחלמה ממושכים. כן טען כי עליו לרכוש ציוד רפואי ומכשירי עזר בעתיד. ייתכן שהתובע יוכל לקבל את מלוא הטיפולים אשר יזדקק להם במסגרת השירות הציבורי; סביר להניח שירצה להיעזר בחו"ד מומחים, מעבר לסל הבריאות; ייתכן גם שבעתיד, עם ההתקדמות בגילו יזדקק התובע למכשירים רפואיים, שהיום הוא אינו נזקק להם . בלוקחי בחשבון את כל הנ"ל אני אומדת את נזקיו של התובע בראש פרק זה בסכום של 70,000 ₪. הסכום נכון ליום פסה"ד וישא ריבית והצמדה כדין מיום זה ועד לתשלום בפועל. אין להיענות לבקשת התובע לפסוק לו סכום בגין הטיפול בילדיו, מכיון שלא הוגשה כל חו"ד רפואית להוכחת טיעון כזה, מה עוד שילדיו של התובע אינם תובעים בתובענה זו. הוצאות שוטפות אחרות בעתיד בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי עשויות להגרם לתובע הוצאות בגין צריכת חשמל, טלפון, בגדים והוצאות מוגברות, וכן הוצאות לדיור מתאים כולל הסקה ומיזוג. התובע לא העיד על כך. מצבו של התובע אינו מסוג הדברים הגורמים דווקא להוצאות מוגברות מהסוג הנטען, ועל כל פנים הדבר לא הוכח. אשר על כן אני דוחה את הטיעונים בראש פרק זה. כאב וסבל קשה לכמת נזקי כאב וסבל. כל שניתן לעשות זה להעמיד אחד מול השני את שעשה התובע בעבר, ואת שנמנע ממנו בעתיד, לרבות בתקופה שמיד לאחר התאונה. התובע נפגע בכושר תפקודו ובהנאות החיים. הוא איבד את סיכוייו להתקדם בעבודה. השתחרר על כיסא גלגלים ובמשך תקופה ארוכה צרך תרופות כנגד כאבים. לאחר מכן עבר שיקום ממושך, ניצב בפני כריתה של קרסול רגל ימין עקב זיהום קשה, ועד היום הוא משתמש במשככי כאבים. הוא מוגבל באופן ניכר בפעילות הספורטיבית בה עסק בעבר, אם כי חזר לעסוק בספורט. קשה עליו ההליכה למרחקים, וכן עמידה ממושכת. אשתו של התובע עזבה אותו לאחר התאונה בשל מצבו. כיום, כאמור לעיל, התובע גרוש וגר עם ילדיו; הוא אינו יכול לטפל בהם או לשחק עמם כמו שהיה רוצה עקב מוגבלות פיסית. בהתחשב בכל האמור לעיל, שיעור נכותו של התובע וגילו, אני מעריכה את הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה בסכום של 180,000 ₪. סוף דבר לפי חו"ד אקטוארית מיום 23.1.05 קיבל ויקבל התובע מהמל"ל את הסכום של 398,683 ₪. סכום זה נכון ליום 20/7/05 הוא 407,069 ₪. את הנזק יש לחשב לפי אמות המידה שנקבעו לעיל. מסה"כ הנזק ינוכו תגמולי המל"ל משוערכים עפ"י חוה"ד האקטוארית. כן יש להפחית אשם תורם בגובה של 40% מראש הנזק הבאים שנפסקו בפסה"ד: - הפסד ההשתכרות לעבר; - אובדן כושר ההשתכרות לעתיד; (הדבר כבר צוין בראש הפרק הרלבנטי) - עזרת הזולת בעבר ולעתיד; - הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד; שאר ראשי הנזק, לקחו כבר בחשבון את אחוז הרשלנות התורמת של התובע. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין מיום פסה"ד ועד לתשלום בפועל, כשהקיזוז יבוצע ליום פסה"ד בערכים משוערכים. הסכומים ישולמו ע"י הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, כאשר בהתיחס לנתבע מס. 3 החיוב יהיה בהתאם לכספים הנמצאים בקופתה לפי תנאי הפוליסה, ולא מעבר לה. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 8% מיתרת התביעה, הכוונה לאחר הקיזוז של כספי המל"ל ו/או מקדמות אם היו. התובע זכאי גם להוצאותיו, אותן ישום הרשם. ניתן היום 15.9.2005, בהעדר. המזכירות תמציא עותק פס"ד זה בהמצאה כדין לב"כ הצדדים. ד"ר דרורה פלפל, שופטת דיני ספורטתאונות ספורטתאונות צניחה