להלן פסק דין בנושא מחלת כליות כמחלת מקצוע: 1. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לפיכך תידון הבקשה כערעור. 2. הערעור שניתן הוא על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת אריקה פריאל) מיום 6/3/07, בתיק בש"א 1481/07 במסגרת ת"א 7202/02, לפיה נתקבלה בקשת המשיבה מס' 1 - רשות הנמלים והרכבות (להלן: רשות הנמלים), לבטל את החלטת בית המשפט, אשר הודיעה על הגשת חוות דעת מטעם המערערים, בדבר הקשר הסיבתי בין מחלת הכליות ממנה סבל המנוח קפולי אליהו ז"ל, לבין חשיפתו לחומרים מזיקים, במהלך עבודתו אצל רשות הנמלים. על החלטה זו הגישו המערערים בקשת רשות ערעור, שנדונה כערעור. משלא הגיעו הצדדים להסדר, על אף הצעת בית המשפט, יש ליתן פסק דין בערעור. הרקע והנסיבות הצריכות לעניין: 3. המערערים הגישו תביעה לפיצוי נזקי גוף שנגרמו לטענתם למר קפולי אליהו ז"ל (להלן: המנוח), בעת שעבד אצל הנתבעת כרתך טרמי, עקב היותו חשוף לחומרים מזיקים כולל אפוקסי, ריתוך בחום גבוה, ריתוך אלומיניום מנגן המעלה עשן סמיך מאוד והנכנס לריאות. בסעיף 3ג' של כתב התביעה (צ"ל: סעיף קטן ב') נכתב כי המנוח נפגע בריאות בגין החשיפה הנ"ל, וכן פגיעה כלייתית קשה עד כדי דיאליזה. עוד פירטו המערערים בכתב התביעה, כי בעטיה של פגיעה זו הוכר המנוח כנכה על ידי המוסד לביטוח הלאומי, ונכותו הועמדה על 100% נכות לצמיתות. ביום 24/12/00 במהלך ניתוח, ועקב כך שהמנוח בשל מצב הכליות לא יכול היה לקבל תרופות לטיפול בכליות נוצר נמק במעיים, והוא נפטר. 4. יצוין כי המוסד לביטוח הלאומי הכיר בפגיעה הריאתית כמחלת מקצוע שנגרמה למנוח במהלך עבודתו, אך דחה את הטענה בדבר קשר סיבתי בין חשיפתו האמורה לבין מותו. תביעת המערערים לבית הדין לעבודה בנושא זה נדחתה אף היא. 5. על פי המפורט בהחלטת בית משפט קמא, במהלך הדיונים בפניו ביקש ב"כ המערערים להמתין לתוצאות הדיון בבית הדין לעבודה, שכן לטענתו, תוצאות ההליך שם ישפיעו על המשך ההליך דנן. יתר על כן ביום 22/1/06 הודיע ב"כ המערערים לאחר שהתביעה בבית הדין לעבודה נדחתה, כי נותר לדון רק בשאלת הנזק בעבר מיום המחלה ועד ליום הפטירה, ולכן ביקש להורות על הגשת תחשיבי נזק כדי לשמוע את הצעתו של בית המשפט לצורכי פשרה. בטרם ניתנה ההצעה הודיע ב"כ המערערים כי יעתור בבקשה למינוי מומחה, ובמקום זאת הגיש הודעה על צירוף חוות דעת רפואית (להלן: חוות הדעת של ד"ר שלוסברג) שעניינה סוגיית הקשר הסיבתי בין מחלת הכליות ממנה סבל המנוח לבין חשיפתו לחומרים מזיקים. אין באותה חוות דעת התייחסות לנסיבות מותו של המנוח בעטיו של ניתוח במעיים, אשר נדרש, כפי הנראה עקב המחלה הכלייתית. החלטת בית משפט קמא: 6. המערערים הגישו את חוות הדעת של ד"ר שלוסברג, בצירוף מתן "הודעה" על הגשת חוות הדעת. בית המשפט הורה על קבלת חוות הדעת, מבלי שנשמרה זכותם של המשיבים להגיב ל"הודעה" האמורה של המערערים, קודם מתן ההחלטה. המשיבים הגישו בקשה לבטל את החלטת בית המשפט בטענה, כי לא ניתן היה לקבל את חוות הדעת הרפואית ללא שינוי כתב תביעה, מאחר שמדובר בטענה חדשה שלא הוזכרה ולא פורטה בכתב התביעה המקורי. בהחלטה מפורטת שניתנה, קיבל בית המשפט את הבקשה, בהסתמך על הטיעון האמור, במיוחד מאחר שלדעתו מדובר בטענה חדשה שזכרה לא בא בכתב התביעה המקורי. עוד הדגיש בית המשפט, כי משלא צורפה חוות הדעת לכתב התביעה המקורי, ממילא נוצר הצורך בהגשת בקשה לתיקונו של כתב התביעה, כתנאי להגשת חוות הדעת. ועוד, אם תוגש בקשה לתקן את כתב התביעה יהיה גם מקום להכריע בשאלה אם יש בתיקון כדי לגרום לרשות הנמלים נזק המצדיק דחיית הבקשה. לפיכך הורה בית המשפט על הוצאתה של חוות הדעת מתיק בית המשפט. ההליכים בפני: 7. בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט זה ביום 3/5/07, הציע בית המשפט כי תינתן רשות ערעור, וכי תהיה הסכמה על הגשת חוות דעת מטעם התובעים, תוך שמירה על זכות מקבילה למשיבים לעשות כן, או לשקול, כבר בשלב הזה, מינוי מומחה מטעם בית המשפט גם לעניין הקשר בין המחלה הריאתית לבין המחלה הכלייתית, וכל זאת למרות המועד המאוחר, יחסית, בו הוגשה הבקשה. עוד צויין באותה הצעה, כי מקריאת כתב התביעה כפי שהוגש, גם בבית משפט השלום, עלתה המחלוקת האמורה. 8. המשיבה מס' 1 עמדה על טענתה כי אין לאפשר הגשת חוות הדעת, בשלב זה ובוודאי שאין מקום להורות כך ללא תיקון כתב התביעה. ואולם, למרות האמור, לפנים משורת הדין, ומבלי לפגוע בטענותיה לגופם של דברים, נתנה הסכמתה כי חוות הדעת מטעמם של המערערים תוגש, וזאת על ידי הגשת כתב תביעה מתוקן כנדרש לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ובכפוף למפורט בסעיף 4 של התגובה מיום 24/5/07. המשיבה מס' 2 - צד ג' בהליך העיקרי - הצטרפה לעמדה זו (ראה הודעה מאותו מועד). לחלופין, ביקשו המשיבות, שאם הצעתם לא תתקבל, יוארך המועד להגשת תגובתם (המשיבה 2 עשתה כן במסגרת בש"א 9314/07 שהוגשה ביום 13/6/07). 9. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 4/6/07, ולאור השינוי בתשובת המשיבים לעומת הצעת בית המשפט, נתבקשו המערערים להמציא תגובתם להצעה האמורה, תוך 5 ימים מאותו מועד. תגובתם נתקבלה, ואין הם מסכימים לה, במיוחד מאחר שלטענתם מדובר בהסכמה "כביכול" שמאחוריה מסתתרת טענת התיישנות. משלא נתקבלה הצעת בית המשפט, והצדדים לא הגיעו להסדר, נתנה אורכה נוספת למשיבים ליתן תגובתם וזו הוגשה, עוד ביום 28/6/07. בטעות סבר בית המשפט כי יש ליתן אורכה נוספת למשיבים להשלים טיעוניהם. טענות בעלי הדין בפני: 10. רשות הנמלים, בתגובה קצרה להצעת בית המשפט, טענה כי כתב התביעה המקורי של העיזבון הוגש ביום 7/4/02 ללא חוות דעת רפואית להוכחת נזקים שברפואה. רק ביום 25/12/06 כארבע שנים להגשת כתב התביעה הוגשה חוות דעת של מומחה ברפואה תעסוקתית, מבלי שנתבקש תיקון כתב התביעה. לעניין זה מפנה המערערת לבר"ע 6098/92 (זכאי נטלי, קטינה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 654, להלן: פס"ד זכאי). לכן, טענה רשות הנמלים כי תסכים להגשת חוות הדעת של ד"ר שלוסברג, על דרך של תיקון כתב תביעה, ואולם מבלי לוותר על כל טענה או זכות שעומדת לה, עקב ההליכים האמורים לרבות הגשת חוות דעת נגדית מטעמה. 11. חברת אליהו ורשות הנמלים בתשובתם לבקשה, סברו - מעבר למפורט לעיל - שאין מקום ליתן רשות ערעור ויש גם לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, הן מן הטעם שהרשות ניתנת במשורה, הן מן הטעם שמדובר בעילה חדשה שלא הוזכרה בכתב התביעה המקורי וכי יש בידיהם חומר רפואי המצביע בברור כי המנוח סבל מהמחלה הריאתית ומהמחלה הכליתית עוד קודם לתחילת עבודתו, ולכן משלא מצא לנכון לצרף חוות דעת רפואית במועד הגשת כתב התביעה אין לאפשר לו לעשות כן היום, ולהרע במצב משמעותי את מעמדם של המשיבות. עוד הודגש על ידי המשיבות כי על פי כתב התביעה מותו של המנוח נגרם עקב ניתוח מעיים. בכתב התביעה ישנה התייחסות למחלת הריאות, ואין שום טענה בעניין מחלת הכליות (על אף שכל אחת מן המחלות הנ"ל מוכחשת על ידם). לכן לכל היותר ניתן היה להגיש חוות דעת רפואית בדבר הקשר הסיבתי בין מחלת הריאות לבין מותו. משלא הועלתה טענה בדבר קיומה של המחלה הכלייתית, ומשלא נטען לקיומו של קשר סיבתי בין מחלה זו לבין עבודתו של המנוח, הרי שאין בפני בית המשפט כל טענה בדבר היות מחלת הכליות "מחלת מקצוע", וממילא לא ניתן להתיר את חוות הדעת של ד"ר שלוסברג, המדברת על הקשר הסיבתי בין המחלה הכלייתית לבין תנאי עבודתו של המנוח. לכן, בהעדר טענה בנושא בכתב התביעה, ובהעדר חוות דעת רפואית, בעת הגשת התביעה אין להתיר בשלב זה כול טענה או ראייה לקיומה של המחלה הכלייתית ו/או לקיומו של קשר סיבתי כלשהו. 12. המערערים מציינים כי התביעה המקורית הוגשה על ידם לבית המשפט המחוזי עוד ביום 8/12/99, כאשר כבר שם טענו לקיומן של מחלת הריאות ומחלת הכליות, וכאשר לגבי כל אחת מהן נטען שהן נגרמו בשל חשיפתו של המנוח לחומרים מסוכנים אצל רשות הנמלים. אמנם המל"ל הכיר בקשר הסיבתי בלבד שבין המחלה הריאתית לחשיפתו לחומרים מסוכנים, ואולם משנקבעה נכותו בשיעור של 100%, לא היה מקום כי המערער יחזור ויגיש ערעור על כך לבית הדין לעבודה. משנפטר המנוח ב-24/12/00, מחקו המערערים את התביעה בבית המשפט המחוזי והגישו אותה מחדש לבית המשפט השלום בחיפה, ב-7/4/02, מבלי לשנות את הפלוגתאות שפורטו, וכאמור כללו הן את המחלה הריאתית והן את המחלה הכלייתית. עוד ציינו המערערים כי כבר בהגשת כתב התביעה, ביקשו להאריך את המועד להגשת חוות דעת רפואית, לאור הדיון שהיה אצל המל"ל משנדחתה התביעה בבית הדין לעבודה, שמורה היתה הזכות למערערים על פי כתב התביעה המקורי, ולאור הבקשה להאריך את המועד להגשת חוות הדעת, להגיש את חוות הדעת במועד בו הוגשה. מכל מקום, "הסכמת" המשיבות שניתנה לתיקון כתב התביעה, כתנאי להגשת חוות הדעת של ד"ר שלוסברג, אינה אלא הסכמה לכאורית, שמאחוריה מבקשים המשיבות לשמור על זכותן להעלות טענת התיישנות. בנסיבות אלה עותרים המערערים למתן פסק דין המורה על קבלת חוות הדעת, ללא צורך בתיקון כתב התביעה. דיון ומסקנות: 13. למעשה יש למקד את המחלוקת במספר טענות: הטענה העיקרית היא, כי כתב התביעה המקורי אינה מגלה מחלוקת בדבר קיומה של מחלה כלייתית כמחלת מקצוע, וממילא העלאת טענה כזו בשלב מאוחר של הדיון היא בגדר של שינוי חזית שאין להתירה. על אחת כמה וכמה שלא ניתן להתיר הגשת חוות דעת רפואית, ללא תשתית עובדתית נדרשת בכתב התביעה המקורי לעניין זה, ומשמוגשת בקשה להגשת חוות דעת, אין זו יכולה להתקבל ללא תיקון כתב התביעה, אשר צריך שייעשה לאחר שמיעת טענות הצדדים לרבות זכות המשיבים להעלות טענה בדבר התיישנות. מחלוקת נוספת העולה מטיעוני בעלי הדין, שיש לראותה כמשלימה את המחלוקות שפורטו לעיל היא, שיש ללמוד מדרך התנהלותם של בעלי הדין - ובענייננו, המערערים - במהלך הדיונים שהיו בבית משפט קמא, כי המחלוקת בדבר קיומה של מחלת המקצוע הצטמצמה לנושא המחלה הריאתית בלבד. בנסיבות העניין סבורה אני כי יש לקבל את הערעור, בהתבסס על טענות המערערים, וכי אין באופן ניהולם של הליכי הביניים, עד למתן החלטת בית המשפט - והכול בטרם החל שלב הראיות - כדי לחסום את המערערים, מפני הגשת חוות הדעת של ד"ר שלוסברג בשלב זה. 14. כפי שפירט ב"כ המערערים, וכפי שהדבר עולה גם מהחלטת בית משפט קמא, ציינו המערערים כי לגירסתם העובדתית החשיפה של המנוח לחומרים שונים במהלך עבודתו אצל רשות הנמלים גרמה לא רק למחלה הריאתית אלא גם למחלה הכלייתית. אכן בעת הגשת כתב תביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, ואולם המערערים הדגישו כי הם מבקשים, לפחות לחלופין, לאפשר לעכב את הדיון בצורך בהגשת חוות דעת רפואית עד לברור ההליך במל"ל וכן ככל שיידרש להאריך את המועד להגשת חוות דעת רפואית בנושאי מחלוקת המעוררים שאלות רפואיות. בשום שלב של הדיונים בבית משפט קמא לא ניתנה החלטה אשר הורתה על תיחום מועדים להגשת חוות הדעת הרפואית ולדחיית הבקשה בדבר הארכת המועד לצורך זה, בין לצורך התלייתו בהחלטה שתינתן על ידי המל"ל, ובין בדרך של הארכת מועד לצורך הגשת חוות הדעת הרפואית מטעם המערערים. בשונה מן הנסיבות שהיו בפס"ד זכאי, אין במקרה דנן חוות דעת אשר צימצמה את המחלוקת שפורטה בכתב התביעה לנושא המחלה הריאתית בלבד. מה עוד ששלב הראיות בתיק זה טרם החל. מכאן, שעד לבירור ההליך בבית הדין לעבודה במסגרת התביעה לביטוח הלאומי, עמדו המערערים על מלוא המחלוקות שפורטו בכתב התביעה. קרי; קיומן של שתי מחלות כמחלות מקצוע, הקשורות לאופן עבודתו של המנוח אצל רשות הנמלים. לכן טענת המשיבות, בדבר הרחבת חזית, דינה להידחות. 15. יתר על כן, העובדה שהייתה הסכמה של המערערים להתלות את המשך בירור ההליך בפסק דין שיינתן בבית הדין לעבודה, לא לוותה בהצהרה חד משמעית לפיה, אם לא תהא הכרה בקשר הסיבתי בין פטירתו של המנוח לבין המחלה הריאתית שהוכרה כמחלת מקצוע על ידי המל"ל, כי אז יוותרו המערערים על הגשת חוות דעת רפואית בנוגע למחלה הכלייתית, ויצמצמו את המחלוקות למחלה הריאתית בלבד. מכאן, שעומדת למערערים מלוא הזכות להגיש חוות דעת רפואית בנוגע לקיומה של המחלה הכלייתית כמחלת מקצוע הקשורה קשר סיבתי לאופן עבודתו אצל רשות הנמלים. ככל שקיימת מחלוקת עובדתית בנושא, וככל שבידי המשיבות ראיות סותרות, תעמוד להן הזכות להציגן, במסגרת שמיעת הראיות. 16. עולה לכאורה גם הטענה כי אין פירוט מספיק בכתב התביעה לעניין נסיבות המחלות הנטענות ולקיומן של קשר סיבתי בינן לבין תנאי עבודתו של המנוח אצל רשות הנמלים. ככל שנדרש פירוט כזה, יכול הדבר להיעשות במסגרת של בקשה למתן פרטים נוספים, ואולם אין באלה, לפחות לכאורה על פי הנתונים שבפניי עד לשלב זה של הדיון, כדי להקים למשיבות את הזכות להעלאת טענת התיישנות, אם טענה כזו לא עמדה להן בעת הגשת התביעה המקורית. התוצאה: 17. אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור. חוות הדעת של ד"ר שלוסברג, כחוות דעת רפואית תתקבל לתיק, כראיה בנושא, על פי המפורט בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. כל אחת מן המשיבות תשלם למערערים ביחד, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק תוך 30 יום מהיום. הפיקדון, אם הופקד, יוחזר למפקידו באמצעות בא כוחו. מחלת מקצוערפואה