החלקה עקב רצפה רטובה באולם ספורט: 1. המדובר בתביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה בה היה מעורב ביום 19.12.03, שעה שהשתתף במשחק כדורגל שהתקיים באולם הספורט הממוקם בבניין מתנ"ס ליאובק בחיפה. התובע, עו"ד במקצועו, טען כי במועד האמור כאשר הגיע בשעות אחר הצהריים לאולם הספורט, והצטרף לקבוצה המשחקת דרך קבע במקום, נתברר כי אין בידי הקבוצה כדור. לפיכך, פנה אחד מחברי הקבוצה לעובד במקום אשר נכנס לאולם הספורט כשלגופו בגד ים והוא נוטף מים, ניגש לארון, הוציא מתוכו כדור ומסרו לשחקנים. מייד עם תחילת המשחק, לאחר שאותו עובד עזב את האולם, החליק התובע על הרצפה הרטובה, במקום שבו עמד קודם לכן העובד הנ"ל (להלן: "התאונה"). 2. לאחר שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי היקף הנכות שנותרה לתובע בעקבות התאונה הוריתי על מינויו של פרופ' גרשון וולפין כמומחה מטעם בית המשפט . בחוות דעתו מיום 01.05.06 קבע המומחה כי נכותו של התובע, הנובעת במישרין מהתאונה נשוא הדיון עומדת על שיעור 5% וזאת בגין הגבלות תנועות ברך שמאל, לאחר נזק למיניסקוס מדיאלי בברך שמאל וקרע חלקי של ACL. 3. הסוגיה הראשונה העומדת להכרעה נוגעת לשאלת החבות. זאת לאור הכחשת הנתבעות את עצם התרחשות התאונה בנסיבות להן טען התובע. 4. ייאמר מייד כי עדותו של התובע היתה סדורה, מפורטת ועשתה עלי רושם מהימן. בחקירתו הנגדית דבק התובע בגרסתו, השיב בפירוט לשאלות ב"כ הנתבעות ולא נתגלו כל בקיעים או סתירות בעדותו. גרסתו נתמכה בעדותם של שני עדים אשר השתתפו במשחק במועד האירוע. 5. העד גלי דוד סיפר בתצהירו (ת/4) כי לפני תחילת המשחק אחד השחקנים פנה לאחד העובדים בבקשה לקבל כדור. העובד הנ"ל נכנס למגרש כשהוא יחף ורטוב ולגופו בגד ים וסיפק לשחקנים את הכדור. לאחר שעזב את המקום, החליק התובע על גבי הרצפה הרטובה במקום שבו עמד אותו עובד. בחקירתו הנגדית, תיאר העד את המיקום המדויק של הארון שבו נמצא הכדור. עיון בתצלומים שהוצגו בפניי (נ/3) מלמד כי מדובר בארון שדלתותיו אטומות, כך שלתובע ולעדים מטעמו לא היתה יכולת לדעת מה מסתתר בתוכו, אלמלא אכן הגיע אחד העובדים, פתח אותו והוציא מתוכו כדור. בהתייחסו לעובד הנתבעות שנכנס לאולם, העיד גלי דוד באומרו: "ראיתי עובד, איני יודע אם הוא עובד, ראיתי מישהו נכנס עם בגד ים, ללא חולצה ונעליים, כל גופו רטוב, הוא בא או מהבריכה או מהמקלחת, בכניסה למגרש, הוא התהלך לאורך הצד השמאלי של המגרש. ראיתי שהחלק הזה היה רטוב" (עמ' 18 שורות 14 - 16 לפרוטוקול). העד נשאל באופן מפורש באם ראה כי הרצפה נותרה רטובה לאחר שאותו אדם עזב את המקום והשיב על כך בחיוב (ראה שורה 5 עמ' 18). 6. העד הנוסף מטעם התובע, שמואל ברזני, לא יכל אומנם להעיד כי ראה את הרצפה רטובה אך חזר על פירוט השתלשלות האירועים כמעט באופן זהה לתובע ולעד האחר. מר ברזני סיפר בחקירתו הנגדית שכאשר הגיעו השחקנים למגרש וגילו כי אין בידיהם כדור, יצאו אחדים מהם, והוא בכללם, לחפש כדור. גם עד זה, כמו התובע ומר דוד גלי, תיאר במדויק היכן בסופו של דבר נמצא הכדור. אלא שבעדותו של העד ברזני נמצאה תמיכה משמעותית לגרסתו של התובע משום שעד זה העיד כי נהג לשחק אצל הנתבעות דרך קבע, וידע לנקוב בשמו של העובד במקום אשר נכנס לשטח אולם הספורט ומסר את הכדור לקבוצה. וכך נאמרו הדברים מפיו (עמ' 14 שורה 13 לפרוטוקול): "ש. ביום 19.12.03 ממי קיבלתם את הכדור? ת. ממישהו שעבד במרכז הספורט. ש. מה שמו? ת. קוראים לו זוהר למיטב ידיעתי, אך אמרו לי שאין כזה עובד, אז יכול להיות שאני טועה. ש. אתה לא יודע אם יש כזה או אין כזה עובד? ת. למיטב ידיעתי יש, אבל אמרו לי שאין אז אולי אני טועה". 7. באופן מפתיע דווקא העד מטעם הנתבעות 3 ו- 4, מר חזי לוי סיפק חיזוק לגרסתו זו של מר ברזני. בחקירתו הנגדית, טען העד הנ"ל, המועסק על ידי הנתבעת כמציל בבריכת השחיה, כי בסך הכל היו שני כדורים, האחד בידי המנויים והאחר נעול אצלו בחדר וכי רק הוא ומנהל הבריכה החזיקו במפתח. אלא שבהמשך חקירתו חלה תפנית בגרסתו. בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית (נ/4) ציין העד הנ"ל כי טענת התובע והשחקנים שקיבלו כדור מתוך הארון הממוקם בתוך אולם הספורט אינה סבירה, מאחר וארון זה משמש את תלמידי בית הספר ליאובק והמפתח השייך לו, נמצא רק בידי המורים לחינוך גופני המועסקים בבית הספר. בהתייחסו לכך בחקירתו הנגדית השיב העד הנ"ל כי "לעובדי מרכז הספורט אין לאף אחד מפתח. אולי לאחד שהוא גם מורה לספורט". משנשאל לשמו של אותו מורה, השיב כי שמו זוהר המועסק במרכז הספורט והינו גם מורה לספורט בבית הספר (עמ' 23 שורה 11 לפרוטוקול). לא זו בלבד אלא שבהמשך חקירתו הנגדית ציין העד הנ"ל כי אותו זוהר משמש גם כמדריך שחייה בבריכת השחיה (עמ' 23 שורה 17 לפרוטוקול). 8. הנה כי כן, התמונה המצטיירת מכל האמור הנה כי אחד מחברי הקבוצה פנה לזוהר, שעה שזה היה בבריכה, בין אם מתוקף תפקידו כמדריך שחיה ובין אם לאו. אותו זוהר, שהחזיק במפתח הארון הממוקם בתוך המגרש, נכנס לאולם בבגד ים, פתח את הארון, הוציא מתוכו כדור ומסרו לידי הקבוצה. משעזב את האולם והמשחק החל, החליק התובע על הרצפה הרטובה ועקב כל נגרמו לו הנזקים נשוא תביעתו שבפניי. 9. למותר לציין כי גם העדים מטעם התובע עשו עליי בעדותם רושם אמין וגרסתם נשמעה לי סדורה, מפורטת ומשכנעת ועל כן אני מקבלה במלואה. 10. נפנה עתה לבחון את הפן המשפטי, לאחר שנקבעו הממצאים העובדתיים הדרושים. הנתבעות 1 ו-3 ניהלו במועדים הרלוונטיים את אולם הספורט, היו בעלות השליטה בו פיקחו על הנעשה במקום ונשאו באחריות לתפעולו. מתוקף זאת, הרי שהיתה להן אחריות מושגית כלפי התובע. חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת במבחן הצפיות, דהיינו יש להציב את השאלה באם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה יכול היה אדם סביר באופן פיזי לצפות התרחשותו של הנזק והאם כעניין שבמדיניות משפטית צריך היה אותו אדם לצפות זאת. לא כל אימת שניתן לצפות נזק פיזי צריך לצפותו במובן הנורמטיבי (ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1), 113; ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, פד"י נח (1),1). ההלכה הפסוקה הבחינה בין סיכונים טבעיים לגביהם נקבע כעניין של מדיניות משפטית כי לא מתגבשת חובת הזהירות הקונקרטית, לבין סיכונים שהם בלתי סבירים. לעניין החלקה נקבע לא אחת כי ההחלקה כשלעצמה הנה אירוע נייטרלי שאינו מצביע בהכרח על רשלנות מצד האחראי להחזקת המקום בו היא ארעה. ההחלקה אינה בחינת הדבר מדבר בעדו ונטל ההוכחה היה ונותר על התובע להוכיח את רשלנות הנתבעות, דהיינו כי ההחלקה נבעה מיצירת סיכון בלתי סביר על ידי הנתבעות (ראו דבר כב' השופט אור בע"א 498/03 סבן נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון כרך לב, 451). מהותם ומידתם של אמצעי הזהירות שעל המחזיק במקרקעין לנקוט משתנות לאור טיבו, שכיחותו וחומרתו של הסיכון. בהתייחס לסיכוני החלקה, הבחינה הפסיקה בין החלקה הנגרמת כתוצאה מסכנה רגילה וכזו הנגרמת מסכנה שאינה רגילה. רק בגין סכנה בלתי רגילה שהמוזמן לא יכול היה לצפות את קיומה, מוטלת חובה לנקוט באמצעים סבירים למונעה. בע"א 731/90 חמוד נ' רכבת ישראל , פד"י מז(3), 345, 350 נקבע כי : "אשר לאיפיונו של גורם ההחלקה: ההלכה מבחינה, לעיתים, בין שני אלה: בין נוזל או חומר אחר המצויים באורח "טבעי" במקום ההחלקה, לבין חומר שמציאותו "אינה טבעית" במקום ההחלקה, וכמוהו חומר שמציאותו הינה, אמנם, "טבעית" במקום ההחלקה, אך טיבו הוא כזה שההלכה רואה צורך להטיל בעניינו חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה. במקום שמדובר בחומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ"סכנה רגילה" ("סכנה סבירה", "סכנה צפויה") - לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה - ולהקנות פטור בגינה למעביד (ולבעל חצרים). כך, למשל, דין מים או אף מי-סבון בבית-מרחץ: פרשת ברוק לעיל, שם, בעמ' 161 (אבל ראה: ע"א 105/71 חוף השקט בע"מ נ' קראוס, "סביר" ו' 130). ואשר לחומר ש"אינו טבעי", או חומר שחייבים לנקוט בעניינו אמצעים מיוחדים: כך דינו של שמן על ריצפת מטבח (פרשת מלון רמדה שלום, לעיל), או שומן על ריצפת איטליז: ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר, פ"ד טו 1789; וכך דינם של סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על ריצפת אולם ייצור בבית חרושת: ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדנא בע"מ, פ"ד לא(1) 827". 11. בענייננו, אין חולקין כי קיומה של רטיבות על רצפת אולם הספורט אינה יכולה להיחשב טבעית. העובדה שמקורה של אותה רטיבות בעובד הנתבעות, מגבשת את האחריות שיש לייחס לנתבעות 1 ו-3. אילו מדובר היה באחד האורחים שנכנס באקראי לאולם וגרם לרטיבות, אפשר והמצב היה שונה. אולם כאשר הדבר נעשה על ידי עובד הנתבעות, מטיל המעשה לדעתי אחריות עליהן. אין די בהצבת שלטים במקום האוסרים על כניסה לאולם בבגד ים. שומה היה על הנתבעות להנהיג פיקוח שיאכוף את ההוראות, ככל שניתנו הוראות בנידון לעובדים. 12. על אף שב"כ הנתבעות לא טענו בסיכומיהם לאשם תורם, בחנתי סוגיה זו אולם לא מצאתי מקום לייחס לתובע כל רשלנות תורמת בנסיבות. 13. אשר לאחריות צד ג' - לא מציתי מה יסוד הטענות שהעלו הנתבעות כלפיו. מנהל הצד השלישי, מר ליאור תור, העיד כי בהתאם להסכם עם הנתבעות, עבודות הניקיון באולם הספורט התבצעו פעמיים בשבוע, בימים ד' ושבת בשבוע. אלא שאף אם צריך היה הצד השלישי לבצע עבודות ניקיון מדי יום ביומו, לא היה מקום להטיל עליו כל אחריות. מתיאור נסיבות האירוע כפי שפורטו לעיל, עולה כי חלפו דקות אחדות בלבד מן הרגע שבו נכנס עובד הנתבעות וגרם לרטיבות ברצפה ועד שהחליק על גביה התובע. אין מקום לדרוש כי עובדי הצד השלישי יהיו נוכחים בכל מקום ובכל עת ויסירו כל מפגע באשר הוא. לאור תיאור הנסיבות והממצאים שקבעתי לעיל, אין מקום לייחס כל רשלנות לצד ג', ועל כן דין ההודעה כנגדו להדחות. 14. אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעות - מדובר בשני גופים אשר ניהלו יחדיו את מרכז הספורט. הצדדים לא טרחו לפרט מהי חלוקת האחריות ביניהם והיכן מתחילה אחריותו של האחד ומסתיימת אחריותו של האחר. ב"כ הנתבעות 1 ו- 2 הודה בסיכומיו כי מנהל המרכז מועסק על ידי החברה למתנסים והוא זה אשר הוציא הוראות והנחיות מפורשות ודאג להציב שלטים בדבר האיסור להיכנס לאולם הספורט בבגד ים. די בכך כדי לקשור הנתבעת 1 לאירועים נושא הדיון. 15. אשר לנזקים - מדובר כאמור בעו"ד המשתכר כיום כ- 12,000 ₪ ברוטו. אין חולק כי הכנסתו לא נפגעה בעקבות התאונה. נהפוך הוא, שכרו עלה. בשים לב לשיעור הנכות שנקבעה לו ובהתחשב בכך שעבודתו כעו"ד אינה כרוכה במאמץ פיזי ניכר וכי התובע סבל מפגיעה קודמת בברך אני סבור כי יש לפסוק לזכותו בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד סכום גלובלי בסך של 45,000 ₪. בגין כאב וסבל זכאי התובע לסך נוסף של 15,000 ₪. בגין עזרת צד ג' והוצאות גלובליות אני פוסק לעד סך של 1,000 ₪. בהעדר כל ראיה לגבי הפסדי עבר, אין מקום לפסוק כל סכום בגין ראש נזק זה. 16. סיכומו של דבר - אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך 61,000 ₪, כאשר הנתבעות 1 ו- 2 יישאו יחד ולחוד במחציתו של הסכום, ואילו הנתבעות 3 ו- 4 יישאו, יחד ולחוד, במחציתו השניה. בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בתוספת מע"מ. חלוקת סכום ההוצאות ושכר הטרחה בין הנתבעות תהיה בדומה לחלוקת סכום הפיצוי כמפורט לעיל. הנני דוחה את הודעה כנגד צד ג'. הנתבעות 1 ו- 2 (המודיעות) תשלמנה לצד זה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיני ספורטתאונות נפילהרצפהתאונות החלקה