תאונת עבודה סדרנית סחורה: 1. התובעת, ילידת 1969, עבדה קרוב ל- 5 שנים כקופאית וסדרנית בחברת בלסם בע"מ, חברה המפעילה חנויות ומחסני מזון (להלן: "הסופרמרקט"). בתביעה שלפנינו מבקשת התובעת להכיר בנזק ממנו היא סובלת בגבה, כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, שנגרמה לה, לטענתה, כתוצאה מהצטברות של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות, בדרך של מיקרוטראומה. התובעת טוענת, כי עבודתה כסדרנית הייתה בעיקרה עבודת פריקת ארגזים כבדים, וסידור סחורה במדפים, וכי הפגיעה בגב נגרמה לה כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות שביצעה במהלך עבודתה הרגילה, כגון: הוצאת ארגזים מהמעלית, סחיבת ארגזים למחסן, פריקת מוצרים מהארגזים, קידודם והעברתם למדפים, וכיוצא באלה פעולות יום-יומיות הכרוכות במאמץ פיזי. לדברי התובעת, במהלך חודש יולי 2002, עת עבדה כסדרנית סחורה, "חשה התובעת מדי פעם, תוך כדי הרמת סחורה, כאבים בגבה". לאחר שהות של מספר ימים בחופשת מחלה, היא נענתה לבקשת מנהל הסופרמרקט וחזרה לעבודתה, תוך שהובטח לה כי תעבוד כקופאית בלבד. ימים ספורים לאחר שובה לעבודה, כקופאית, ביום 26.7.02, חשה התובעת כי אינה יכולה לסבול עוד את כאבי הגב, ועזבה את העבודה. 2. הגם שבטופס התביעה שהגישה למוסד ציינה התובעת תאריך "תאונה" (26.7.02), אין מחלוקת, כפי שציינה ב"כ התובעת בפתח הדיון, כי השאלה היא, למעשה, אם מדובר במיקרוטרואמה, וכי הנסיבות בהן הופיעו הכאבים הן, כדבריה, "חלק מהעובדות" - אך אינן בגדר "תאונה". אין אנו נדרשים, אפוא, לדון בטענה המתייחסת לאירוע של "תאונה", משהוסכם כי התובעת מבססת את התביעה על עילת המיקרוטראומה. לאמור, שלטענתה, בעבודתה כסדרנית סחורה "נדרשה התובעת להתכופף ולהתיישר חליפות, מספר רב של פעמים ביום עבודה, בעודה נושאת בידיה עומס ומשקל כבד", כפי שטוען ב"כ התובעת בסיכומיו. בכתב התביעה המתוקן, שהוגש כאמור באמצעות עורך דין, לא חזרה עוד התובעת על הבקשה להכיר באירוע ספציפי כ"תאונת עבודה", אלא ייחסה את המחלה בגבה לפעולות הרמה ונשיאה של ארגזים, לדבריה "במשך כשלוש וחצי שנות עבודה, ומכאן משמעותן המצטברת והשלכותיהן לקרות הנזק הרפואי". התובעת מבקשת, אפוא, להכיר בפגיעה בגב כפגיעה בעבודה "על פי תורת המיקרוטראומה". 3. תאור הפגיעה, כפי שטוענת לה התובעת, עולה מהמסמכים הבאים שהוצגו בפני בית הדין: א. בטופס "הודעה על פגיעה בעבודה" (מוצג נ/1), שהגישה לנתבע ביום 3.9.2002, ציינה התובעת כי תפקידה, במקום העבודה, הוא "כללי" וכי התפקיד "כולל פירוק סחורה והעברה למדפים". הגם שבמשבצת "תאריך הפגיעה" ציינה התובעת את התאריך 26.7.2002 - היא לא רשמה דבר במקום המיועד ל"תאור הפגיעה", כל שכן שאין תאור של אירוע תאונתי כלשהו. התובעת גם ציינה בטופס התביעה, כי קיבלה לראשונה טיפול רפואי ביום 4.8.2002, היינו 9 ימים אחרי "תאריך הפגיעה" שצויין בטופס. ב. בתצהיר עדותה הראשית, ובתצהירה המשלים, הצהירה התובעת כי "במשך עבודתי סבלתי מדי פעם מכאבי גב, אך מעולם לא פניתי לקבלת טיפול רפואי בגינם" והוסיפה (בסעיף 19), כי פנתה לרופא ביום 4.8.02 "כאשר לא יכולתי לעמוד עוד בכאבים". באף אחד מהתצהירים לא תיארה התובעת נסיבות של "תאונה", ולא גרסה כי נתקפה בכאבי גב עזים, באופן פתאומי, תוך כדי ביצוע פעולה או תנועה ספציפית. ג. בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה שהמציאה התובעת בתמיכה לתביעתה, המתייחסת, כביכול, ל"תאריך פגיעה" 26.7.02, נרשם ב"תיאור התאונה": "לדבריה סובלת מכאבי גב תחתון, לאחרונה הכאבים התגברו". אין, אפוא גם בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ובתעודות הרפואיות לנפגע בעבודה, כל אזכור או רמז לאירוע של תאונה, ולא נאמר בהן שכאבי הגב הופיעו תוך כדי הרמת ארגזים או פריקתם, או סמוך לאחר הרמת משא כבד. ד. במכתב הדחייה, שנשלח לתובעת ביום 29.12.2002 (נספח לכתב התביעה), נימק פקיד התביעות את דחיית התביעה, כדלקמן: "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. אין קשר בין האבחנות שצוינו בתעודות הרפואיות שצורפו לתביעתך, לבין תנאי עבודתך". ה. משנדחתה תביעתה - הגישה התובעת לבית הדין את התביעה שלפנינו. בפתח כתב התביעה, שהגישה בעצמה, ציינה התובעת כי "ביום 26.7.02 נפגעתי בזמן שעות עבודתי בגב" - אך גם כאן לא תיארה אירוע של "פגיעה" או "חבלה", אלא ציינה כי "אני עובדת כבר מספר שנים בתור סדרנית, כשעבודה זו כוללת הרמת ארגזים כבדים, סידור מוצרים על מדפים...". בכתב התביעה המתוקן, שהגישה באמצעות עורך דין, הרחיבה התובעת, באשר לנסיבות הופעת כאבי הגב: "במהלך שנת 2001, לאחר כשלוש שנים שבהן עבדה התובעת כסדרנית סחורה חשה התובעת מדי פעם, תוך כדי הרמת סחורה, כאבים בגבה, אך לא ייחסה חשיבות לעניין ולבד מימי מחלה או חופשה שלקחה ובצירוף טיפול תרופתי - לא פנתה לקבל טיפול רפואי. בסוף חודש יולי 2002, עת נחה התובעת בביתה עקב כאבי גב כאמור לעיל, התבקשה ע"י מנהל המקום לבוא לעבודה למרות כאבי הגב, תוך הבטחה כי תועסק בעבודות קלות בלבד. התובעת, אשר חששה למקום עבודתה, הסכימה. לאחר מספר ימים שבהם הועסקה כקופאית, בתאריך 26.7.02, חשה התובעת כי אינה יכולה לעמוד עוד בכאבים ובשעה 11:00 בבוקר היא חזרה לביתה למנוחה. לאחר מספר ימים, בתאריך 4.8.02, כאשר ראתה התובעת כי הכאב אינו פוחת, פנתה לרופא". ברי, אפוא, כי בהעדר גירסה בדבר ארוע "פתאומי" תאונתי", שארע במועד מסויים, תוך כדי עבודה ספציפית - לא מדובר ב"תאונה" אלא בתביעה המבוססת בעילת המיקרוטראומה, כפי שגם ציינו באי כח התובעת בכתב התביעה המתוקן ובסיכומים. ו. גם בשני תצהיריה, מייחסת התובעת את הפגיעה בגב לאופן עבודה במשך מספר שנים ולא לאירוע של "תאונה", כפי שציינה בתצהיר המשלים: "אני עושה תצהיר זה כתצהיר משלים ... וכתמיכה לתביעתי בהכרה בפגיעתי בגב כפגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה". ז. במסגרת בדיקת תביעתה אצל הנתבע, מסרה התובעת הודעה לחוקר מטעם המוסד (מוצג נ/ 2), גם כאן היא ייחסה את כאבי הגב למאמץ הפיסי הכרוך בעבודתה היום יומית, כפי שהעידה שם: "אני סובלת מכאבי גב בערך כשנה אבל לא הלכתי לרופא אף פעם בגלל כאבי גב. כל פעם שכאב לי הגב חזק, הייתי לוקחת לעצמי יומיים מנוחה ואחר כך חזרתי לעבודה, ונגד הכאבים הייתי לוקחת אקמול ואופטלגין בלי ללכת לטיפול רפואי. הייתי אומרת לעצמי כי הכאבים בגב מהמאמץ של העבודה, וזה פשוט יעבור". עולה, אפוא, כאמור לעיל, כי לא הובאה בפנינו תשתית ראייתית לאירוע של "תאונה", כל שכן תשתית עובדתית הנדרשת, על פי הפסיקה, לצורך הכרה בפגיעות גב כ"תאונת עבודה". 4. השאלה העומדת לדיון היא אפוא, האם הונחה התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה בפגיעת גב בדרך של מיקרוטראומה. במילים אחרות, האם עלה בידי התובעת להוכיח, כי בעבודתה היום-יומית, הכוללת, בין השאר, הרמת ארגזים ופריקתם, היא ביצעה פעמים רבות תנועות חוזרות ונשנות, זהות במהותן. 5. על העובדות הצריכות לעניין העידה בפנינו התובעת, שתיארה את נסיבות עבודתה בתצהיר ובתצהיר משלים, ונחקרה בחקירה נגדית על תצהיריה, ומטעם הנתבע, העידה גב' פנינה שטרית, אשתו של אחד מבעלי הסופרמרקט, העובדת שם כפקידה (להלן: "גב' שטרית"). נציין כבר כאן, כי טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, שעדותה של גב' שטרית "מלאה סתירות ואינה יכולה להיחשב כמהימנה", וזאת משום שהיא אינה נמנית על בעלי הסופרמרקט ולא היתה אחראית על עבודתה של התובעת, אלא שימשה כ"פקידה בלבד" - אינה מקובלת עלינו. התרשמנו כי גב' שטרית מכירה היטב את מהלך העבודות בחנות ובמחסן, הן בהיותה אשתו של אחד הבעלים והן בהיותה עובדת הסופרמרקט בעצמה, וכי הכירה את עבודתה של התובעת, גם אם לא היתה "אחראית" עליה ו"לא חילקה לה הוראות" כדברי ב"כ התובעת. על פי התרשמותנו מהעדויות, משנתנו דעתנו לכל המסמכים שהוצגו כראיה, לרבות הודעות שמסרו התובעת וגב' שטרית לחוקר המוסד, ושקלנו את טענות הצדדים בסיכומיהם - הגענו למסקנה, כי הדין במקרה זה עם הנתבע, משלא הוכיחה התובעת תשתית עובדתית הדרושה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, כפי שנפרט להלן. 6. התובעת עבדה בסופרמרקט משנת 1997. בשנה הראשונה היא עבדה כקופאית וכעבור כשנה וחצי החלה לעבוד, כדבריה "גם כסדרנית" (סעיף 3 לתצהיר הראשון). עולה מעדותה של התובעת כי גם בהיותה סדרנית היא המשיכה לעבוד, מידי פעם, כקופאית, כדבריה (סעיף 13 לתצהיר המשלים): "לעיתים, כאשר כבר לא נותרה סחורה לסדר במחסן, נשלחתי לעבוד כסדרנית סחורה למשלוחים בקופה, או כקופאית". עבודתה הרגילה של התובעת בסופרמרקט, כסדרנית, במשך כשלוש שנים, הייתה כרוכה במאמץ פיזי, בין השאר בפעולות של הרמת ארגזים ופריקתם, קידוד מוצרים וסידורם על גבי המדפים ופעולות מגוונות אחרות, כפי שתיארה התובעת את עבודתה בהודעתה לחוקר (מוצג נ/ 2): "הייתי עובדת כל יום משעה 8.00 עד 15.00 כולל ימי שישי. אני עסקתי מדי יום בפועל בעבודה פיזית של סידור סחורה במחסן של החנות ועל המדפים כמו כולבויניק. הייתי מסדרת סחורות שונות כמו שמפו, אבקת כביסה וקטניות, וגם הייתי מפרקת סחורה מהמעלית של החנות, והייתי מסדרת את מחסן הסחורה. הייתי מכינה לפעמים 10 קרטונים ביום, למשל קרטונים של 6 מארזים של 4 ליטר מרכך כביסה ונוזלים וגם אבקות. כל יום הייתי מרימה עשרות ארגזים של סוגי סחורה שונים, לא משהו מסוים אותו דבר כל יום ועבודה שלי זה כל יום לסדר את ארגזי הסחורה במחסן עצמו על מדפים ואחר כך להוריד סחורה למדפים של החנות". אין מחלוקת, כי בשגרת העבודה, בשנות עבודתה כקופאית וסדרנית בסופרמרקט, היתה עבודתה של התובעת כרוכה, בחלקה, במאמץ פיזי, לרבות הרמת קרטונים, ארגזים ומוצרים שונים. אלא, שפעולות אלה היו חלק ממגוון הפעולות שביצעה בעבודתה, כפי שחזרה התובעת ותיארה בעדותה (בעמ' 4-2): "כל העבודה שלי היתה במחסן, פריקת מעליות, קבלת הסחורה וסידור במדפים בתוך המחסן. אין שם עגלות, אין מלגזות, הייתי מוציאה ביד את הארגז מהמעלית, סוחבת אותו למחסן, ושם מסדרת כל ארגז ליד המדף המתאים לו, ואחר כך מוציאה מהארגז ופורקת ומסדרת במדפים. ... ש. כמה שנים בסך הכל עבדת כסדרנית? ת. בערך שלוש שנים. במשך 6 ימים בשבוע משעה 08.00 עד 15.00. כל יום היינו מקבלים סחורה מספקים, אני הייתי צריכה לפרק את המעליות ולסדר במחסן. בימי שישי לא היתה מגיעה סחורה, אז הייתי מסדרת בתוך המחסן ולפעמים היו קוראים לי לחנות, לקבל הזמנות בטלפון, והייתי עושה משלוחים לפי הזמנות טלפונית, אוספת את הסחורה מהמדפים, מכניסה לארגזים. ש. הסחורה היתה מגיעה במעלית עד המחסן? ת. המחסן הוא למעלה, הייתי עולה, מורידה את המעלית, הם היו מכניסים את הסחורה מהמשאית למעלית, אז הייתי קוראת למעלית למעלה, ומוציאה את הסחורה מהמעלית. הייתי מושכת את המעלית לתוך המחסן, פורקת מתוכה את הארגזים, ומפזרת אותם בתוך המחסן, שהוא גדול מאוד. אחרי שפרקתי את כל הסחורה מכל המשאית, הייתי מתחילה לסדר בתוך המחסן את הארגזים, ואחר כך את הסחורה בתוך המדפים. על המדפים במחסן הייתי מסדרת את הסחורה עצמה, ללא הארגזים. ש. איך היית מסדרת סחורה בתוך הסופר, לא במחסן? ת. יש מעלית פנימית מהמחסן לסופר. הייתי לוקחת עגלה, מעמיסה את הבקבוקים והסחורה לתוך העגלה, מורידה את העגלה במעלית, ומגיעה עם העגלה למדף בסופר, ומסדרת. דברים גדולים יותר, שלא הייתי יכולה להוביל עם העגלה, כי הם לא נכנסו לעגלה, הייתי מעבירה ביד. ... העבודה העיקרית שלי הייתה למעלה במחסן, וכשהיו קוראים לי הייתי יורדת לסופר. ש. עסקת גם בקידוד? ת. כן, זה הכל ביחד. את זה הייתי עושה למעלה, ומורידה למדף. ש. את המשלוחים עשית רק ביום שישי? ת. זה היה היום שלא היינו מקבלים סחורה. קרה לפעמים שקראו לי לעשות משלוחים גם בימים אחרים. כשהייתי מכינה ארגז למשלוח, אחרי שהארגז היה מלא, הייתי צריכה להעביר אותו לדלת של המחסן למטה, שם הוא המתין למובילים. לפעמים הייתי סוחבת את הארגז בעגלה, ולפעמים ביד, אם לא היו הרבה ארגזים. גם אם הייתי מעבירה את הארגז בעגלה - הייתי צריכה להרים אותו אל העגלה". בתמיכה לדברי התובעת, העידה גב' שטרית, בהודעתה לחוקר (מוצג נ/ 3): "העבודה שחנה עסקה בה מידי יום זה עבודה פיזית כגון סידור סחורה על המדפים בחנות וניקיון המדפים בחנות והורדת סחורה מהמחסן במעלית או ידני. חנה גם עסקה בקידוד מחירים על המוצרים. חנה עסקה מידי יום בסידורי סחורה שונים כגון שימורים מוצרי נייר חומרי ניקוי ומוצרי מזון שונים. ארגזי שתייה חנה לא הרימה ולא עסקה בסידור שלהם וגם לא מוצרי בשר כי מדובר בסחורות כבדות יותר. חנה הייתה מסדרת מידי יום כשגרת עבודתה עשרות מוצרים מסוגים שונים על המדפים במשקל שונה". עולה, אפוא, מעדותן של התובעת ושל גב' שטרית, כי התובעת עסקה במגוון עבודות, בחנות ובמחסן. על חלוקת הזמן, שהקדישה לכל עבודה, העידה התובעת בחקירתה הנגדית (בעמ' 4): "ש. כמה זמן במשך היום היית בסופר, וכמה זמן במחסן? ת. כל היום הייתי או במחסן או בסופר, אי אפשר לחלק לפי שעות. ש. בערך חצי חצי? ת. לא יודעת בדיוק להגיד. כל הזמן עבדתי. העבודה העיקרית שלי היתה למעלה במחסן, וכשהיו קוראים לי הייתי יורדת לסופר". לדברי גב' שטרית (בעמ' 5), בכל יום עבודה, עבדה התובעת כ- 6 שעות בחנות, ושעתיים במחסן. 7. כאמור, אין מחלוקת כי עבודתה של התובעת בסופרמרקט (במחסן ובחנות) היתה כרוכה במאמץ פיזי, כפי שציין ב"כ התובעת בסיכומיו: "פעולת הפריקה נעשתה בהרמה פיזית בידיים, ולעתים בגרירה או בסחיבה ידנית, של הארגזים הכבדים יותר, עד בסמוך למדף המתאים וחוזר חלילה, כאשר בתום הפריקה החלה התובעת בפתיחת הארגזים, ובסידור הסחורה על המדפים". יחד עם זאת, מקובלת עלינו עדות גב' שטרית, כי העברת הארגזים הכבדים נעשתה, בדרך כלל, ע"י אנשי ההובלה, כפי שהסבירה העדה (בעמ' 5): "את הארגזים בתוך המחסן סידרו המובלים שהביאו את הסחורה. ... מהמעלית היא היתה מוציאה דברים קלים. ארגזים כבדים היא כמעט ולא הרימה לבד. את העברת הארגזים המלאים של המשלוחים מהקופה לעגלה - בדרך כלל עושה בחור". התובעת היתה "מפרקת" את הארגז, מוציאה מתוכו את המוצרים, מעבירה אותם לעגלת הסופרמרקט ושם מקדדת את המחירים ומסדרת את המוצרים, כפי שתיארה גב' שטרית (בעמ' 6): "ש. התובעת לא היתה מוציאה סחורה מהמעלית? ת. דברים קלים כן. דברים כבדים, אלה בקבוקים כמו כלור, שמגיעים 4 או 6 בארגז, כאלה ארגזים היא לא היתה מרימה, בדרך כלל, ואם היא היתה צריכה, היא היתה מרימה בקבוק בקבוק. היא היתה מסדרת את חומרי הניקוי במדפים. ... ת. יש בסופר מעלית פנימית. התובעת לוקחת עגלה של סופר, מכניסה לתוך העגלה סחורה מהמחסן, מכניסה את העגלה למעלית, מורידה אותה למטה, ובתוך הסופר מוציאה את העגלה, מקדדת ומסדרת על המדפים". 8. התובעת ביצעה, אפוא, במהלך עבודתה היום-יומית, פעולות ותנועות רבות ומגוונות, שחלקן היו כרוכות במאמץ פיזי, כגון: הרמת ארגזים, סחיבתם ממקום למקום, פריקתם, קידוד מוצרים, ניקיון מדפים וסידור המוצרים על המדפים ובנוסף לכך היא עבדה גם כקופאית בחנות. בימי שישי, בהם לא מגיעה סחורה לסופרמרקט, היא הייתה מקבלת הזמנות טלפוניות, מכינה ארגזים למשלוח, ולצורך כך הייתה עוברת עם עגלת קניות בין המדפים, מעבירה מוצרים לעגלה, מסדרת אותם בארגז, ומעבירה את ארגז המשלוח ליד דלת המחסן. עולה, אפוא, מהעדויות, לרבות עדות התובעת עצמה, כי היא ביצעה פעולות רבות, אשר בחלקן כרוכות בהרמה והזזה של ארגזים ומוצרים, חלקן היה כרוך בהתכופפות, וחלקן בתנועות אחרות. 9. משאלה הם פני הדברים, על אף שאין ספק כי התובעת ביצעה במהלך עבודתה השגרתית, בין השאר, גם פעולות של הרמת ארגזים ומוצרים שונים, נשיאתם ופריקתם - לא הוכח כי היא ביצעה, בתדירות גבוהה, "תנועות גב זהות ונשנות" או פעולות של הרמת משאות כבדים, בצורה דומה, החוזרת על עצמה בתדירות גבוהה - ומכאן שלא ניתן לקבוע כי הונחה תשתית עובדתית הדרושה, על פי הפסיקה, לצורך הכרה בפגיעת גב כ"פגיעה בעבודה" בדרך של מיקרוטראומה (ראה עב"ל 440/97 שיינה-שושנה רוחקיס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לב(2) 226, דב"ע מז/128-0 פלדמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 225), דב"ע תש"ן 232-0 המוסד לביטוח לאומי - רבוס חסאן, פד"ע כ"ג 31) ודב"ע נה/ 180-0 חמד אל הבל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)". גם אם הפעולות החוזרות ונשנות, הדרושות כתנאי לחלות המיקרוטראומה, אינן חייבות להיות זהות - הן צריכות להיות "זהות במהותן" ולפעול "על מקום מוגדר", כפי שנאמר בעב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה, 529, 533: "לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". בענייננו - הגם שהתובעת ביצעה פעולות של התכופפות והרמת ארגזים וחפצים במשקלים שונים במהלך עבודתה הרגילה, לפעמים עשרות פעמים ביום, מדובר בפעולות שנעשו לסרוגין, בין מכלול התנועות והפעולות המגוונות שהיא ביצעה במשך יום עבודתה. 10. קיומה של פגיעה בעבודה, על דרך המיקרוטראומה, אכן דורשת גם הכרעה בשאלות רפואיות, הצריכות חוות דעת של מומחה רפואי. דא עקא, שלא בכל מסכת עובדות יחליט בית הדין בדבר מינוי מומחה רפואי, כפי שנאמר בדב"ע נה/ 180-0 הנ"ל: "על מנת למנות מומחה-יועץ רפואי בתובענה, יש צורך בתשתית עובדתית מלאה בעניין פגיעות חוזרות ונשנות, היינו תנועות או הרמות חוזרות ונשנות של חפצים כבדים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה". באותו עניין החליט בית הדין הארצי כי חסרה התשתית העובדתית הדרושה לצורך מעבר לשלב של מינוי מומחה רפואי, כפי שהוסבר שם: "על פי עדותו של המערער בבית הדין קמא הוא ביצע עבודות שונות בעיריית רמלה, ואין זה המקרה של תנועות זהות או הרמות חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה". הוא הדין בענייננו. לפי תיאור העבודה, כפי שעולה מעדות התובעת עצמה, היא עסקה במגוון רב של פעולות המורכבות מתנועות שונות. גם התנועות שחזרו על עצמן, כגון סחיבת ארגזים, הרמת מוצרים אל המדפים וסידורם, אף אם נעשו פעמים רבות ביום, לא היו תנועות זהות במהותן, החוזרות על עצמן באותו אופן ובאותה צורה. אלו היו תנועות למטרות שונות, לכיוונים שונים, לגבהים שונים, בזוויות שונות. אין מדובר בתנועה או בסדרת תנועות החוזרות על עצמן, ויוצרות לחץ של פגיעות זעירות על אותה נקודה עצמה בגוף, מה גם שהן היו חלק ממכלול פעולות מגוונות אחרות שהתובעת ביצעה במהלך עבודתה. מדובר, לכל היותר, בעבודה שיש בה מאמץ פיזי מגוון (ראה: עב"ל 271/06 אסתר חממי - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2006(2) 613). כפי שצויין לעיל, בשנתיים הראשונות לעבודתה בסופרמרקט הועסקה התובעת כקופאית ולאחר שנתיים, היא החלה לעבוד גם כסדרנית סחורה. לעתים היא סידרה סחורה במחסן, לעתים סידרה מוצרים על גבי המדפים בחנות. היא עבדה גם כקופאית ובימי שישי הייתה מקבלת הזמנות למשלוחים ומכינה את המוצרים למשלוח. נמצא, אפוא, כי התובעת עסקה במגוון עבודות, אשר רק בחלקן דרשו מאמצים פיזיים, מסוגים שונים. מלבד הרמת חבילות ופריקתן, היא עסקה, כאמור, במגוון פעולות נוספות, כגון קידוד מחירים, סידור מוצרים על מדפים, עבודות ניקיון, קבלת הזמנות טלפוניות, הכנת ארגזי משלוחים והקלדה בקופה. כל אחת מפעולות אלה הייתה מורכבת מתנועות מגוונות: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמה ועוד, אשר בוצעו לסרוגין, על פי סדר משתנה, בהתאם לצורכי העבודה - ומשכך אינן מהוות תשתית עובדתית כנדרש לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה (ראה: עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002 (2) 962). משלא הוכחה התשתית העובדתית המלאה של "פגיעות זהות חוזרות ונשנות - בתדירות גבוהה" - נשמט הבסיס לתביעה המבוססת בעילת המיקרוטראומה, כבר בשלב העובדתי ואין צורך במינוי מומחה רפואי. 11. אשר על כן, התביעה נדחית. 12. אין צו להוצאות. סחורהתאונת עבודה