1. בתביעה זו עותר התובע להכיר במחלת הצרידות ממנה הוא סובל "כפגיעה בעבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), שנגרמה על דרך המיקרוטראומה. 2. בהחלטת ביניים מיום 3/6/10, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן: "ההחלטה"), קבענו את העובדות ומינינו את ד"ר פלוטקין, לשמש כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. כב' המומחה התבקש לחוות את דעתו בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע כמורה לבין מחלת הצרידות, ולצורך כך הופנו אליו השאלות המקובלות בהתייחס לעילת מחלת מקצוע, ולעילת המיקרוטראומה והועבר אליו החומר הרפואי הרלבנטי.   3. בחוות דעתו מיום 25/6/10 קבע כב' המומחה, כדלקמן: "א. לתובע צרידות רב שנתית. ...קשיי נשימה דרך האף, יובש בפה, גודש ניכר בריריות האף, לשון היפרטרופית והיפרטרופיה פוליפואידית של מיתרי הקול. כל אלה הינם ביטוי לעישון ממושך ולא לשימוש רב שנתי בגרון לצורך הוראה. ... שימוש כרוני במיתרי הקול לצורך הוראה לא גורם לקשיי נשימה! עיקר הממצא בבדיקה הסיב הפבראופטי הינו עיבוי של מיתרי הקול, עיבוי שמקורו בניקוטין ולא בהוראה. ... ב. לאור כל הפירוט בתשובתי א' לעיל: לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עובדת התובע תוך הפעלת מאמץ קולי מוגבר בעבודתו כמורה בבית ספר לילדים לבין הופעת או התפתחות צרידותו. ג. .... גם תשובה ג' שלילית... . ד. - ה. השפעת תנאי העבודה, כפי שתוארה בהחלטת ביה"ד הייתה זינחה בשוואה לעישון הרב שנתי. לאחר 34 שעות עבודה בהוראה ניתן היה לצפות להתגבשות קשריות מסוג יבלות במיתרי הקול אך לא לקשיי נשימה דרך האף, גודש ניכר של ריריות האף, יובש בפה, לשון היפרטרופית, היפרטרופיה פוליפואידית של מיתרי הקול ולא לקשיי נשימה דרך הפה או היפרקרטוזיס של מיתרי הקול".   4. חוות הדעת הנ"ל הועברה לעיון ב"כ הצדדים, ובעקבות כך הגיש ב"כ התובע בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה, לה התנגד ב"כ הנתבע מהנימוקים שהעלה בתגובתו לבית הדין. בהחלטה מיום 5/9/10 הורינו על העברת חלק מהשאלות למומחה. 5. ביום 21/9/10 השיב כב' המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "א. התלונות והממצאים המפורטים בשאלה א' תועדו בביקרו אצל רופא האף אוזן וגרון ד"ר שלום אילני.... ב. צרידות נגרמת ע"י מחלה בגרון. במסמכים שהועמדו לעיוני אין שום תלונות הקשורות למשל לושט/קיבה היכולים לתרום לצרידות ... ג. לתובע אין "סתם" עיבוי של מיתרי הקול: רופא האף אוזן וגרון ד"ר אילני תאר בדייקנות את העיבוי (ב- 12/4/94) דהיינו היפרטרופיה פוליפואידית של מיתרי הקול, ממצא זה אופייני לעישון כרוני ולא לשימוש כרוני במיתרים לצורך הוראה. הממצא הינו של בצקת מאוד אופיינית להשפעת עישון ולכן הסבירות הינה גבוהה ביותר שהעישון השפיע על גרונו של התובע ולא השימוש בקולו לצורך הוראה". 6. תשובות המומחה הועברו לעיון ב"כ הצדדים, ולהם הוקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב. 7. עיקר טענות ב"כ התובע בסיכומיו, היו כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, די בכך ש- 20% מהנזק יהיו תוצאה של תנאי העבודה כדי להכיר בנזק כפגיעה בעבודה. בנסיבות המקרה, גם העישון וגם הפעלת מאמץ על מיתרי הקול של התובע לצרכי ההוראה באופן שתואר בהחלטת בית הדין, הם שהביאו וגרמו לנזק בגרונו, ולכן ובהתאם לקביעת המומחה בסע' ג' לתשובות ההבהרה, יש מקום להכיר בתביעת התובע ולקבוע כי הצרידות ממנה הוא סובל, מהווה מחלת מקצוע. 8. עיקר טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו היו, שהמומחה מטעם בית הדין קבע במפורש בחוו"ד כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע כמורה לבין הופעת או התפחות הצרידות אצלו, וכי מקור הצרידות הוא בניקוטין ולא בהוראה, וכי השפעת תנאי העבודה של התובע הייתה זניחה בהשוואה לעיון הרב שנתי. וכי גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה נותר המומחה איתן בעמדתו והסביר שוב שהממצא שאובחן אצל התובע הינו אופייני לעישון ולא לשימוש במיתרי הקול לצורך הוראה, ולכן יש לדחות את התביעה. דיון והכרעה 9. צודק ב"כ התובע בטענה כי בהתאם להלכה הפסוקה, די בתרומה של 20% להשפעת העבודה על המחלה כדי לבסס את הקשר הסיבתי המשמעותי שבין תנאי העבודה לבין התפתחות המחלה אצל המבוטח. אולם יישום כלל זה בנסיבות המקרה של התובע, בהתבסס על חוות דעת המומחה, מביאה בהכרח לדחיית תביעתו של התובע. זאת ואסביר, המומחה מטעם בית הדין קבע בחוו"ד המפורטת, המנומקת והחד משמעית כי אין כל קשר סיבתי בין בין תנאי עבודתו של התובע בהוראה לבין הצרדות ממנה סובל, המומחה הוסיף עוד כי השפעת תנאי העבודה שתוארו בהחלטת בית הדין על המחלה הייתה זניחה, בהשוואה לעישון רב השנתי. לאור זאת, יש לקרוא את תשובתו בסגיף ג' בשאלות ההברהרה, לפיה, "הסבירות הינה גבוהה ביותר שהעישון השפיע על גרונו של התובע ולא השימוש בקולו לצורך ההוראה "- יחד עם או בכפוף לקביעתו זו. מכאן, המסקנה המחייבת הינה כי השפעה זניחה, אינה יכולה לעלות לכדי 20% תרומה של העבודה על התפתחות המחלה, כנדרש בפסוקה כדי להקים את הקשר הסיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה של התובע בהוראה. 10. סוף דבר- על סמך קביעת המומחה מטעם בית הדין בחוות הדעת שלו, ובהעדר כל נימוק המצדיק סטיה ממהם, אנו דוחים את התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהצרידות