1. לפנינו תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בגב. זאת, בעקבות מכתב פקיד תביעות נפגעי עבודה מיום 21.7.04, שבו הודע לתובע כי תביעתו לדמי פגיעה נדחתה, משום שלא הוכח כי ארע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, אשר גרם לנזק הרפואי הנטען. בכתב התביעה המקורי, שהגיש התובע עצמו נטען כי ארע לו אירוע תאונתי (הרמת מזוודות). משקיבל התובע ייצוג על ידי הלשכה לסיוע משפטי תוקן כתב התביעה, ונטען כי יש להכיר בתובע כנפגע עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. 2. ביום 11.10.2005 התקיימה ישיבת ההוכחות בשאלה האם הניח התובע תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. יצויין, כי עוד לפני מועד הדיון וכן במהלכו, טען הנתבע כי תצהיר התובע אינו מפורט דיו בכדי לבסס תשתית ראייתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. בהתאם לעמדה זו ויתרה ב"כ הנתבע על זכותה לחקור את התובע על תצהירו, וביקשה לסכם. נשמעו סיכומים בעל פה והצדדים הגישו השלמות לסיכומיהם בכתב. ביום 6.1.205 ניתנה החלטת בית הדין כי בהעדר חקירה נגדית על תצהיר התובע, הונחה תשתית עובדתית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי, ובית הדין מינה מומחה-יועץ רפואי, על מנת שיחווה דעתו בדבר פגיעתו של התובע. 3. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כעולה מן ההחלטה מיום 26.9.06 בדבר מינוי מומחה: א. התובע שימש כנהג אוטובוס להסעות וטיולים במשך כ-28 שנה. ב. התובע עבד 6 ימים בשבוע, ונסע בכל רחבי הארץ. בין היתר נסע בכבישים משובשים ובדרכי עפר. ג. מדי יום עבד התובע כ-12 שעות בממוצע. ד. לעיתים היה התובע מעמיס גם מזוודות עבור 50-40 נוסעים, בין היתר עבור נוסעים מבוגרים או ילדים המתקשים לבצע זאת בעצמם. כמו כן העמיס מזוודות בעצמו כדי לדאוג לכך שניתן יהיה להכניס לתא המטען את כל המזוודות. ה. בסוף חודש דצמבר 2003 התפתח כאב בגבו של התובע, כאשר העמיס מזוודות של תיירים שאסף בנתב"ג. הכאב התגבר במהלך הימים שלאחר מכן. ו. תחילה פנה התובע למרפאת כאב, וטופל באמצעות זריקות. ז. התובע עבד בחברה בשם גוש עציון ובחברת יוניטרד טורס, שבהן טיפל ברכב, ניקה אותו, והעמיס מזוודות, וכן נסע בדרכי עפר בגולן ובנגב. 4. ביום 26.9.06 התמנה ד"ר בלנקשטיין כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. המומחה קבע בחוות דעתו מיום 5.10.06 כי אין קשר סיבתי בין הליקוי שממנו סובל התובע לבין עבודתו. הליקוי לא נגרם ע"י רצף אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, ומדובר בתהליך תחלואי של כאבי גב תחתון, אשר החל בשנת 2001 עם עליות ומורדות. למומחה הופנו שאלות הבהרה. המומחה התבקש להבהיר את קביעתו כי הליקוי לא נגרם ע"י רצף אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, תוך התייחסות לעובדות שפורטו בכתב המינוי (ראו סעיפים 4(א) -(ד) לעיל). כך השיב המומחה לשאלה זו: "עבודה כנהג לא גורמת בהכרח לבעיית גב, כמו כן העמסת מזוודות היתה לעיתים ולא כל הזמן - נזק לגב כתוצאה מאירועים זעירים מצריך פעולות כיפוף של הגב והרמת משאות מאות פעמים ביום. - עבודתו של התובע היתה עבודה רבגונית - כנהג, לעיתים בהעמסת מזוודות, טיפול ברכב ושמירה על נקיונו. - אופי עבודה זה לא מתאים להגדרה של אירועים זעירים (מיקרוטראומה) שניתן לאתרם בזמן ובמקום" 5. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע לדחות את חוות דעת המומחה או למנות מומחה נוסף. על אף המועד המאוחר שבו הוגשה הבקשה, נעתרנו לה מטעם זה: א. המומחה ייחס חשיבות רבה לעובדה שאצל התובע אובחנה פריצת דיסק בשנת 2001 (סעיף ב.1 לחוות הדעת), ולכך שהכאבים החלו, לדברי התובע, רק בשנת 2003. ואולם, התובע הינו נהג אוטובוס במשך 28 שנים, והשאלות שהיה על המומחה להשיב עליהן נוגעות לפגיעה מסוג מיקרוטראומה בלבד. לפיכך, טענת התובע כי החל לסבול מכאבי גב בשנת 2001, אין בה כדי לפגוע בטענה כי נפגע בעבודתו כנהג. ב. המומחה לא נימק את קביעתו כי עבודת התובע כנהג אינה גורמת בהכרח לבעיית גב (החלטה מיום 28.10.07). ד"ר ברוסקין התמנה כמומחה נוסף בתיק זה, ואולם מינויו בוטל שכן ב"כ התובע פנה אל המומחה ישירות, והמציא לו, בין היתר, את ההחלטה על מינוי מומחה נוסף (החלטה מיום 11/12/07). לפיכך התמנה ד"ר סלטי כמומחה נוסף מטעם בית הדין. המומחה קבע בחוות דעתו כי התובע לא לקה במחלת מקצוע, ולא נפגע בעבודה עפ"י תורת המיקרוטראומה. אעפ"י כן קבע המומחה כי יש קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הליקוי בגבו בשל החמרה. כך קבע המומחה: ”נראה כי אכן קיים קשר סיבתי בין מחלתו של התובע ובין האירוע בעבודה מדצמבר 03. אין מדובר בקשר של גרימה כי אם בקשר של החמרה. התובע סבל מכאבים בגבו התחתון כבר בחודש מרס 2001 אז התלונן כי החל לסבול מכאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל כשלושה שבועות קודם לכן, אלא שההחמרה אשר בעקבותיה נזקק התובע להתערבות ניתוחית התרחשה במהלך העבודה בסוף דצמבר 03, כמתואר. נראה כי עד האירוע בעבודה היה אמנם ידוע על פריצת דיסק מותנית (על פי CT משנת 2001) בעקבותיה טופל התובע באופן שמרני בתרופות וטיפולים פיזיוטרפים אך האירוע בעבודה מדצמבר 03 הביא להחמרה משמעותית שהצריכה התערבות ניתוחית כמתואר” 6. הצדדים לא הפנו שאלות הבהרה למומחה, והתיק נקבע לסיכומים בע"פ. במועד זה הודיע ב"כ התובע כי הוא מבקש 30 יום להודיע על המשך ההליכים בתיק, ולאחר מכן הודיע כי הוא מבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה. על אף התנהלותו הלקויה של ב"כ התובע, נעתרנו לבקשה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה שב המומחה וקבע כי התובע לא נפגע בעקבות מיקרוטראומה, וכי: "פריצת דיסק אינה תוצאה של מיקרוטראומה וגם ההחמרה אם קיימת כזו אינה תוצאה של מיקרוטראומה כי אם תוצאה של אירוע חבלתי, לעיתים מינורי, אך מספיק כדי לגרום התפרצות במחלה קיימת כפי שגם קרה במקרה זה. בסעיף ה' בכתב ההחלטה של ביה"ד מיום 11.12.07 נרשם במפורש כי 'בסוף דצמבר 2003 התפתח כאב גב כשהעמדתי מזוודות של תיירים...'. אירוע זה הוא שגרם להחמרה אותה כפי שציינתי בחוות דעתי והוא זה שהביא בסופו של דבר לצורך בהתערבות ניתוחית. גם אם 'העמדת מזוודות' אינה חורגת משגרת עבודתו של התובע הרי שבכל זאת באותו אירוע ספציפי חל "דבר מה נוסף" המבדיל אותו משאר הפעמים בעבר בהם ביצע התובע עבודה דומה. אותו "דבר מה נוסף" הינה אותה אירוע חבלתי (בלתי ישיר) חריף ובודד (תשובה ד' לחוות דעתי) שגרם לאותה החמרה אשר גם הצריכה בסופו של דבר להתערבות ניתוחית". 7. ביום 15.1.09 התפטר ב"כ התובע מייצוגו, והתיק נקבע לסיכומים בע"פ. התובע לא התייצב למועד זה, וב"כ הנתבע טענה כי המומחה חרג מעבר למסגרת שהותוותה על ידי בית הדין, וכי התבקש לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בעניין מיקרוטראומה בלבד. על כן, יש לקבל את קביעתו בעניין זה, ולדחות את הנחותיו העובדתיות האחרות. אמנם נסיבות אלה מצדיקות מינוי מומחה אחר, אולם משנתמנו שני מומחים בתיק זה, ושניהם קבעו כי התובע לא נפגע במנגנון של מיקרוטראומה, יש לדחות את התביעה, מה גם שהתובע לא התייצב למועד הסיכומים. 8. השאלה האם נהיגה ממושכת ויומיומית, בפרט בדרכים משובשות, יכולה לגרום לפגיעה בגב על פי תורת המיקרוטראומה, נדונה לא אחת. בעב"ל 313/97 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב (לא פורסם, ניתן ביום 2.11.99) נפסק כי התובע, שהיה נהג, אכן נפגע בפגיעה מסוג זה. אולם בית הדין הארצי סייג את דבריו באומרו: "אולם ראוי להבהיר, כי לא משתמע מהנפסק, "שעצם הנסיעה בכביש תוכר מעתה כתאונה בעבודה לגבי כל נהג או נוסע, שכן ההכרה תלויה בתשתית העובדתית המוכחת בכל מקרה ומקרה" ועוד נאמר שם: "כן משתמע מהנפסק, שלגבי מי שהינו נהג במקצועו והוא נוהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים מספר שעות מדי יום, והוא סובל עקב כך מליקוי בגבו - יתכן לגביו שאותה פגיעה אכן תוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה" [ההדגשות הוספו - ד.פ.] 9. במקרה שלפנינו, בניגוד למקרה בעב"ל 313/97, לא נטען, ומשכך גם לא הוכח, כי התובע נהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים מספר שעות מדי יום. התובע טען כי הוא נהג, בין היתר, בכבישים משובשים ודרכי עפר (סעיף 3 בתצהירו) ובכך אין די. המקרה שבפנינו שונה גם מהמסכת העובדתית בעב"ל 53/99, שבו מינה בית הדין מומחה רפואי למרות נסיעות נדירות בכבישים משובשים, שכן הוכח כי בנוסף לנהיגה התובע נהג להרים סלים בתנוחת הרמה לא בריאה. בענייננו קבעו שני המומחים הרפואיים שהתמנו על ידי בית הדין באופן חד משמעי כי עבודת התובע היתה מגוונת, וכי אופי עבודתו אינו מתאים להגדרה של אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, ואשר התפתחו במשך הזמן למחלת גב. בבתי הדין לעבודה נהוגה הפרקטיקה של מינוי מומחה-יועץ רפואי, המחווה את דעתו בשאלות שברפואה. מטרת מינויו של המומחה הינה לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית (דב"ע מז/98-0 אוחנה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 413). חוות דעת המומחה אינה עדות "לטובת" אחד הצדדים, והמומחה אינו עד של צד זה או אחר (בג"צ 1199/92 לוסקי - ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734). לפיכך, נוטה בית הדין ליתן משקל רב לחוות הדעת, אלא אם כן יש סיבות כבדות משקל שלא לעשות כן. כך קבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין זה: ”חוות דעתו של המומחה אף היא בבחינת ראיה, ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים מייחס בית הדין לחוות הדעת של המומחה משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה (דב"ע לו/0-8 דוידוביץ - המל"ל). פד"ע ז 374, 383, הובא בדב"ע נא/191-0 המל"ל - נחתום, פד"ע כד 89, 99 ס' אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבתי הדין לעבודה, המשפט, כרך ב' 199). עם זאת, ברי כי בשאלות הרפואיות יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו, ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן (דב"ע נה /79-0 סלמן - המל"ל, לא פורסם) (דב"ע נו/ 244-0 המל"ל - פרבר, ניתן ביום 26/2/97)” כמפורט לעיל, קבע ד"ר בלנקשטיין כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הפגימה בגבו. המומחה הבהיר כי בתיקו הרפואי של התובע קיימים רישומים קודמים, מחודשים מרץ/אפריל 2001, וכי כבר בשנת 2001 בצילומי C.T. אובחנה פריצת דיסק, המעידים כי עוד לפני 12/03, המועד בו הופיעו כאבי גב עקב הרמת מזוודות, סבל התובע מתחלואה בגבו. לדברי המומחה נזק לגב כתוצאה מאירועים זעירים מצריך פעולות כיפוף של הגב והרמת משאות מאות פעמים ביום. עבודתו של התובע היתה עבודה רבגונית כנהג, לעיתים בהעמסת מזוודות, טיפול ברכב ושמירה על נקיונו. אופי עבודה זה אינו מתאים להגדרה של אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, וזאת גם אם לוקחים בחשבון כי התובע נסע בכל רחבי הארץ בין היתר בכבישים משובשים ובדרכי עפר. דברים דומים אמר גם ד"ר סלטי בחוות דעתו. אף על פי כן אנו סבורים כי יש לקבל את התביעה, בשל האמור בחוות דעתו של ד"ר סלטי לגבי פגיעה בדרך של החמרה. כפי שהובהר בהרחבה לעיל, ד"ר סלטי נימק היטב את קביעותיו בעניין זה, והן מבוססות על העובדות שנקבעו על ידי בית הדין. אמנם המומחה התבקש לבחון את השאלה האם נפגע התובע בפגיעה מסוג מיקרוטראומה, ואולם חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה מעידות כי בחן את התשתית העובדתית ואת מצבו הרפואי של התובע באופן יסודי, ומסקנתו מקובלת עלינו במלואה. על כן גם אם חרג המומחה מן המסגרת שהתוותה לו, יש לקבל את קביעותיו, שכן מדובר בקביעות רפואיות המושתתות בעיקר על המסמכים הרפואיים שהיו לפניו, מה גם שכאמור הסתמך המומחה על העובדות שנקבעו. בנוסף לכך יש לזכור כי עסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי, ובתחום זה פועל הספק לטובת המבוטח. על כן, אם נקבע כי מצבו של התובע הוחמר בעקבות עבודתו, יש לקבל את קביעתו זו של המומחה. לפיכך אנו קובעים כי מצבו של התובע הוחמר בשל אירוע תאונתי שאירע בעבודתו בסוף דצמבר 2003. מאחר שהתובע היה מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, ובסופו של דבר אף לא הופיע לדיון בעניינו - אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית הדין הארצי לעבודה. ניתן היום 29/6/09 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. נציג עובדיםמר גולדנברג ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד נציג מעבידיםמר קליינר מיקרוטראומהאוטובוסנהג אוטובוס