מבוא 1. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר על פי הנטען נגרמו לתובע יליד 1975, שחקן כדורגל מקצועי, כתוצאה מתאונה שארעה לו ביום 20.2.03, במהלך אימון. 2. הנתבעת מס' 1, "הפועל בני דבוריה", הינה קבוצת הכדורגל במסגרתה שיחק התובע במועדים הרלבנטיים (להלן: "הקבוצה"). לאחר שהובהר כי הקבוצה אינה בגדר אישיות משפטית, התביעה נגדה נמחקה. 3. הנתבעת מס' 2, מועצה מקומית כפר דבוריה (להלן: "המועצה המקומית" או "המועצה"), הינה הרשות המקומית בתחומיה פעלה הקבוצה ובעלת המקרקעין והמחזיקה במגרש הכדורגל של הקבוצה (להלן: "המגרש"). 4. הנתבעת מס' 3 הינה ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן:" ההתאחדות"). 5. הנתבעות אינן מכחישות את עצם ארוע התאונה אך טוענות, כל אחת מטעמיה, כי בנסיבות העניין, לא מוטלת עליהן אחריות להתרחשותה. כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק. נסיבות ארוע התאונה - העדויות 6. לטענת התובע התאונה ארעה בשל התקלות רגלו הימנית באחת מהמהמורות הרבות שהיו במגרש הפגום והמסוכן של הקבוצה. 7. התובע תאר בתצהירו את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "... במהלך האימון תוך שרצתי על המגרש שהיה ספוג מים נכנסה רגלי הימנית לתוך מהמורה (בור). אציין כי לא יכולתי להבחין במהמורה מבעוד מועד מאחר והיא היתה מכוסה בבוץ ובמים. כתוצאה מכך הברך הימנית התיישרה ביתר והסתובבה ואני מעדתי ונפלתי..." (סעיף 22 לתצהיר, ת/2). 8. התובע הוסיף וציין בתצהירו כי המגרש היה ישן ולא מתוחזק כיאות באופן שהיה עליו דשא מועט וקרחות רבות (סעיף 13 לתצהיר). 9. מר ערן רוזוליו (להלן: "רוזוליו") אשר שיחק יחד עם התובע בקבוצה, בתפקיד שוער והיה עד לארוע התאונה, העיד אף הוא כי מצב המגרש היה עגום וכי "המגרש היה מלא בבורות ומהמורות, והיו בו קרחות דשא רבות. בחורף המגרש היה מתמלא בבוץ ושלוליות מים..." (סעיף 3 לתצהיר, ת/1). 10. הטענה בדבר מצבו העגום של המגרש והליקויים שנמצאו בו, מוצאת תימוכין בדו"חות שיפוט שנערכו על ידי שופטים מטעם ההתאחדות, בסמוך למועד התאונה (נספחים ג'-ה' לתצהיר התובע). בדו"ח שיפוט מיום 4.1.03, כחודש וחצי עובר לתאונה, נרשם על ידי השופט עמיר סבג: "המשטח ספוג המים אשר סיכן להערכתי את שלום השחקנים במידה והיה משוחק המשחק, כמו כן היה גורם לבעיה בקבלת החלטות באזור הקרוב לרחבת העונשין" ובהמשך ביחס לתקינות המגרש, צויין: "המשטח היה ספוג מים, שלוליות גדולות בחלקים ניכרים מהמגרש" (נספח ג' לתצהיר) בשל הליקויים האמורים, המגרש נפסל והמשחק שתוכנן לאותו מועד, בוטל. בדו"ח השיפוט מיום 15.2.03, כשבוע עובר לתאונה, נרשם על ידי השופט ליאור יוליוס כי המשחק בוטל מכיוון "שמשטח הכדורגל היה מוצף ולא אפשר קיומו של משחק ספורטיבי" (נספח ד' לתצהיר). מדו"ח שיפוט מיום 15.3.03, כשלושה שבועות לאחר התאונה, עולה כי התקיים במגרש משחק אם כי השופט, גבי פיליבה, ציין בפרק העוסק בתקינות המגרש כי מצב המשטח "גרוע. מסוכן למשחק כדורגל". 11. התובע הוסיף וציין בתצהירו כי בשנת 2004, בוצעו תיקונים נרחבים במגרש וצרף לתצהירו תמונות המעידות על השיפוצים שנערכו במגרש באוגוסט 2004. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי אין ברשותו תמונות המתעדות את מצב המגרש במועד התאונה והסביר זאת בכך שבסמוך לאחר התאונה לא חשב כי נגרם לו נזק ולא חשב על תביעה וכאשר הגיע לצלם, בסוף העונה, כבר בוצעו שיפוצים במגרש (עמ' 12 לפרוטוקול). 12. מטעם המועצה המקומית, העיד מר מוסטפא עזאיזה (להלן: "עזאיזה"), העובד במועצה כמורה בחטיבת הביניים וכמאמן כדורגל. עזאיזה העיד ללא תצהיר ואף כי בתחילת דבריו ציין כי: "המגרש באותו משחק היה מגרש תקין..." הרי בהמשך המשפט אישר כי: "יש לנו משטח בוא נגיד לא מהכי טובים אבל משטח תקין כדי לשחק כדורגל. היה דשא. אנחנו מקבלים אישור לשחק דרך ההתאחדות והמשטרה. המגרש תקין מכל הבחינות" (עמ' 19 לפרוטוקול). עזאיזה העיד כי ראה את התרחשות התאונה, וכדבריו: "היה לנו משחק אימון... היתה לו ריצה עם כדור ברחבת 16, מול שחקן יריב, פתאום הוא עצר ותפס את הברך. לפי מה שראיתי ניסה להסתובב לכיוון השער ותוך כדי הסתובבות הוא תפס את הרגל, עצר ותפס את הרגל והתלונן שהברך כואבת...". 13. בתצהיר תשובות לשאלון שהופנה למועצה ואשר נענה על ידי מוחמד דרוויש, מזכיר המועצה, אישרה המועצה המקומית כי בחודשים אפריל-אוקטובר 2004, נערך "שדרוג" למגרש אשר כלל החלפת חול, שדרוג מערכת המים, שיפוץ בחדר ההלבשה ותיקוני רשתות, אם כי צויין: "השדרוג לא נעשה בעקבות ליקויים אלא בעקבות רצון לשפר את המגרש עוד יותר" (תשובות 21-22 לתצהיר תשובות לשאלון מטעם המועצה, ת/5). 14. מטעם ההתאחדות העיד מר אילן יביקובסקי (להלן: "יביקובסקי") המשמש כרכז רישוי מגרשים בהתאחדות. יביקובסקי העיד כי ההתאחדות מבצעת ביקורת של המגרשים אחת לשנה בתחילת העונה וכי נוכח חלוף הזמן, האישור שהוצא למגרש נשוא התביעה לא נמצא במשרדי ההתאחדות. יחד עם זאת, יביקובסקי ציין כי עצם העובדה שהתקיימו באותה עונה משחקי ליגה במגרש מעידה על כך שהוצא אישור כאמור בתחילת העונה. יביקובסקי הוסיף וציין כי בדיקה נוספת נערכת על ידי שופטים מתחת ההתאחדות לפני כל משחק ליגה המאורגן על ידי ההתאחדות אך אין להתאחדות כל מעמד או מעורבות לגבי משחקי אימון הנערכים על ידי הקבוצה (סעיפים 9-12 לתצהיר, נ/8 ועמוד 29 לפרוטוקול). שאלת האחריות - ניתוח ומסקנות 15. אשר למצב המגרש, ראיתי לקבל טענתו של התובע כי היו במגרש ליקויים דוגמת בורות וקרחות דשא. עדותם של התובע ושל רוזוליו בדבר מצבו הרעוע של המגרש, נתמכת בראיות אובייקטיביות, דו"חות השיפוט שנערכו על ידי שופטים מטעם ההתאחדות בסמוך למועד התאונה ואשר פסלו את המגרש למשחק ויצויין כי גם בדו"ח השיפוט מיום 15.3.03, כשלושה שבועות לאחר התאונה, נרשם במפורש כי מצב המשטח: "גרוע. מסוכן למשחק כדורגל" וזאת על אף שבאותו מועד המגרש אושר למשחק. זאת ועוד מהראיות עולה כי בסיום העונה, נערך שיפוץ רחב היקף במגרש וברי כי שיפוץ שארך חצי כשנה, מאפריל 2004 ועד אוקטובר 2004 (ראה תשובות לשאלון מטעם המועצה, ת/5), חורג מגדר עבודות שיפור ותחזוקה רגילות המבוצעות באופן שוטף. 16. בנסיבות אלה, ראיתי לקבל גרסתו של התובע בדבר מצבו הלקוי של המגרש אשר התאפיין בבורות, מהמורות וקרחות דשא. כן מקובל עלי כי מפגעים אלה, עלולים להוות מכשול בפני השחקנים ויוצרים סיכון מוגבר לפגיעה במהלך משחק כדורגל, אלא שלהוכחת התביעה - לא די בכך. על התובע להוסיף ולהוכיח כי התאונה ארעה בשל הליקויים במגרש; דהיינו בשל היתקלות רגלו בבור או מהמורה שהיו במגרש להבדיל מנפילה סתם שהינה בגדר סיכון רגיל וטבעי הכרוך במשחק כדורגל. אציין כבר עתה כי לאחר בחינת הראיות והעדויות שבאו בפני, סבורה אני כי התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הליקויים שנמצאו במגרש לבין ארוע התאונה. 17. עדותו של התובע כי התאונה ארעה עקב היתקלות רגלו בבור או מהמורה שהיו במגרש, נותרה, בסופו של יום, בגדר עדות יחידה. רוזוליו העיד כי ראה את התובע מועד ונופל אך לא ציין כי ראה את התובע נתקל בבור או כי רגלו נכנסה לבור או מהמורה. התובע לא הביא עד נוסף מבין השחקנים שנכחו במקום ועזרו לו לאחר הנפילה, על מנת שיתמוך בעדותו כי רגלו נתקלה בבור או שיעיד כי לאחר התאונה, רגלו של התובע נמצאה בבור או במהמורה או למצער כי היה בור במקום נפילתו של התובע. 18. ב"כ הנתבעות מדגישים את העובדה שהגרסה בדבר נפילה עקב היתקלות בבור, "נשמעה" מפי התובע, לראשונה, כשנה וחצי לאחר התאונה, במסגרת טופס הודעה על פגיעה בעבודה, נ/7, אשר מולא ונחתם על ידי התובע ביום 5.8.04, בעת שכבר היה מיוצג, בעוד שבעת הפניה לחדר המיון, למחרת התאונה, התובע לא הזכיר נפילה כתוצאה מהיתקלות בבור, כמפורט בתעודת חדר המיון (כנספח ז' לתצהיר התובע), שם נרשם: "לדבריו, אתמול בעת משחק כדורגל עיקם את הברך הימנית". איני סבורה כי עצם העובדה שבתעודת חדר המיון, לא נרשם כי התובע נפל עקב היתקלות בבור, עומדת בסתירה לגרסתו של התובע שכן לא זו בלבד שאין מדובר במסמך שנרשם או נערך על ידי התובע אלא שמדובר במסמך שנערך לצורך טיפול רפואי ולא לצורך ברור נסיבות הפגיעה. מאידך, סבורה אני כי תאור נסיבות ארוע התאונה, בטופס "הודעה על פציעה", נ/4, שנערך ונרשם על ידי התובע, בכתב ידו, ביום 24.3.03, כחודש לאחר התאונה, אשר במסגרתו תאר התובע את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "במהלך משחק אימון ננעלה לי ברך ימין ונפלתי וסובבתי את הברך", עומד לתובע לרועץ ויש בו כדי לכרסם במהימנות גרסתו המאוחרת יותר בדבר נפילה עקב היתקלות בבור שהיה במגרש. 19. התובע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא ציין ב"טופס הודעה על פציעה", נ/4, כי נפל עקב היתקלות בבור, והשיב: "לא ראיתי את זה כדבר חשוב" (עמ' 12 לפרוטוקול). אין בידי לקבל הסברו זה של התובע. ל? התובע היה מציין כי נפל ונפגע ברגלו - הא ותו לא - ניחא אלא שהתובע פרט את נסיבות הפציעה וציין "ננעלה לי ברך ימין ונפלתי וסובבתי את הברך...". הניסוח האמור מרמז כי התובע ראה ב"נעילת" הברך, כסיבה וכגורם לנפילה. זאת ועוד, על אף שלא ראיתי לקבל עדותו של עזיאזה, בדבר היות המגרש תקין, הרי שעדותו בדבר נסיבות התאונה "... פתאום הוא עצר ותפס את הברך. לפי מה שראיתי ניסה להסתובב לכיוון השער ותוך כדי הסתובבות הוא תפס את הרגל, עצר ותפס את הרגל והתלונן שהברך כואבת..." (עמ' 19 לפרוטוקול), תואמת את תאורו של התובע ב"טופס ההודעה על פציעה" כי "ננעלה" לו הברך וכתוצאה מכך נפל וסובב את הברך. 20. נמצא כי עדותו של התובע, בדבר התקלות רגלו באחד הבורות או המהמורות שהיו במגרש, נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין. סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, מורנו כי בית המשפט לא יפסוק על סמך עדות יחידה של בעל דין אלא אם יתן טעם ויפרט הנמקתו, על שום מה מוכן הוא להסתפק באותה עדות יחידה, ראה לעניין זה, ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט (2) 77, 87. ובענייננו - נוכח העובדה שהגרסה בדבר היתקלות בבור, נשמעה מפי התובע לראשונה, רק למעלה משנה לאחר התאונה בעוד שבמסגרת טופס "הודעה על פציעה", נ/4, אשר נכתב על ידי התובע, כחודש לאחר התאונה, לא ציין כי נתקל בבור אלא כי הברך "ננעלה" והוא נפל וסובב את הרגל, לא אוכל לבסס ממצאים בדבר הסיבה לארוע התאונה, על עדותו היחידה של התובע. 21. ב"כ התובע הפנתה לפסק הדין בת.א. (מחוזי נצרת) 590/05 אוחיון נ' קיבוץ להבות הבשן (לא פורסם, 26.2.08), שם נקבע כי מקום בו הוכח מצבו הבלתי תקין של מגרש כדורגל וקיומן של קרחות דשא ומהמורות רבות הרי שסביר יותר להניח כי הנפגע סובב את הברך, כתוצאה מתפיסת הרגל במהמורה כלשהי מאשר כי ארוע סיבוב הברך התרחש ללא קשר לקיומן של מהמורות. באותו עניין נקבע כי התובע עמד בנטל להוכיח על פי מאזן ההסתברויות כי סיבוב הברך נבע מקיומן של קרחות ומהמורות בדשא. איני סבורה כי ניתן לגזור גזירה שווה לענייננו. ראשית, במישור המשפטי - תאורטי, על התובע, מוטל נטל הראיה להוכחת כל יסודות עוולת הרשלנות לרבות יסוד הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין ארוע התאונה. ומן הכלל אל הפרט - על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין המפגע - בורות ומהמורות במגרש - לבין התרחשות התאונה. במידה והתובע היה טוען, מראשית הדרך, כי נפגע כתוצאה מהיתקלות בבור או במהמורה הרי שדי היה בגרסתו הראשונית, ביחד עם הוכחת עצם קיומו של מפגע, כדי לעמוד בנטל הראיה להוכיח על בסיס מאזן ההסתברויות, קשר סיבתי בין המפגעים והליקויים שנמצאו במגרש לבין ארוע התאונה אלא משהתובע עצמו, ראה לציין, כחודש לאחר התאונה כי "ננעלה לי ברך ימין ונפלתי וסובבתי את הברך" - הודעה ממנה משתמע כי התובע סבר שהסיבה לנפילה הינה "נעילת" הברך, לא ניתן לומר שסביר יותר להניח כי הנפילה וסיבוב הברך, נגרמו כתוצאה מהיתקלות בבור או מהמורה מאשר כי נגרמו כתוצאה מ"נעילת" הברך ללא קשר לקיומם של מפגעים ומהמורות במגרש. בהקשר זה ראיתי להוסיף ולציין כי על פי קביעת המומחה הרפואי, פרופ' גנאל, התובע סובל מאי יציבות של הברך הנובעת בחלקה, ממצבו הרפואי שעובר לתאונה כך שלא מן הנמנע כי "נעילת" הברך התרחשה כתוצאה מעצם הפעילות הספורטיבית וללא קשר לקיומם של מפגעים במגרש. בנסיבות אלה, נראה כי התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח, על בסיס מאזן ההסתברויות, את יסוד הקשר הסיבתי בין המפגע לבין התרחשות התאונה דהיינו כי הנפילה וסיבוב הברך ארעו כתוצאה מליקוי ופגם שהיו במגרש ולא כתוצאה מתנועה לא נכונה או "נעילת" הברך ללא סיבה חיצונית אשר הינה בגדר סיכון טבעי ורגיל הכרוך במשחק כדורגל בכלל ובחודשי החורף, כשהמגרש רטוב ובוצי, בפרט. 22. נוכח מסקנתי כי התובע לא עמד בנטל להוכיח גרסתו כי נפל בשל היתקלות בבור או מהמורה שהיו במגרש להבדיל מנפילה אקראית כתוצאה מ"נעילת" הברך שארעה ללא קשר לליקויים במגרש ואשר הינה בגדר סיכון רגיל וטבעי הכרוך במשחק כדורגל, דין התביעה להדחות. בטרם סיכום 23. בנסיבות העניין, מתייתר הדיון בשאלת אחריותה של כל אחת מהנתבעות, המועצה המקומית וההתאחדות, לליקויים שנמצאו במגרש ובשאלת גובה הנזק. יחד עם זאת, היה וטעיתי במסקנתי כי התובע לא עמד בנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הליקויים שנמצאו במגרש לבין ארוע התאונה, אדון בקצרה בשאלות האמורות. 24. אחריות המועצה - אין חולק כי המועצה היתה הבעלים והמחזיק במגרש. מהעדויות בדבר מצבו הרעוע של המגרש עולה כי המועצה הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה לדאוג לתקינותו ותחזוקתו הנאותה של המגרש על מנת לאפשר לשחקני הקבוצה לשחק ולהתאמן בו בביטחה. בנסיבות אלה, ל? התובע היה עומד בנטל להוכיח, על בסיס מאזן ההסתברויות כי נפילתו נבעה מהיתקלות בבור או מהמורה שהיו במגרש, היתה המועצה אחראית לפצותו בגין נזקיו. 25. אחריות ההתאחדות - שונה מסקנתי לגבי ההתאחדות. אין חולק כי ההתאחדות אינה אחראית לתחזוקת המגרש. התובע טוען כי ההתאחדות התרשלה בכך שאישרה את השימוש במגרש, למרות שידעה על מסוכנותו ובכך שלא דאגה לאכוף על הקבוצה או על המועצה, לתקן את המגרש ואת הליקויים שנמצאו בו. אין בידי לקבל טענות אלה. ההתאחדות התריעה על מצב המגרש, כמפורט בדו"חות השיפוט שהוגשו כראיה מטעם התובע. מעמדה של ההתאחדות בנוגע לאישור המגרש, הינו בהתייחס למשחקי ליגה בלבד, והראיה כי מקום בו שופטים מטעם ההתאחדות מצאו את המגרש בלתי תקין באופן שאינו מאפשר קיום משחק ליגה, הורו על ביטול המשחקים כמפורט בדו"חות השיפוט, מימים 4.1.03 ו- 15.2.03. מאידך, ההתאחדות אינה בעלת מעמד או סמכות המאפשרים סגירת המגרש או מניעת שימוש בו, מעבר לקיומם של משחקי ליגה. התאונה נשוא התביעה ארעה במסגרת משחק אימון שאורגן על ידי הקבוצה ואשר לגביו אין להתאחדות כל מעמד או סמכות לאסור על שימוש במגרש לצרכי אימונים הנערכים באחריות הקבוצה. התובע מוסיף וטוען כי בהעדר דו"ח המעיד על בדיקת המגרש, בטרם תחילת העונה, כמתחייב מתקנון ההתאחדות, לא ניתן לדעת אם ההתאחדות מילאה אחר הוראות התקנון ובדקה את המגרש לפני תחילת העונה והאם הורתה על תיקונים כלשהם הנדרשים בו. בנסיבות העניין, סבורה אני כי יש היגיון בטענת ההתאחדות כי נוכח העובדה שהתקיימו במגרש משחקי ליגה, לאחר מועד הביקורת השנתית ונשלחו שופטים מטעם ההתאחדות למשחקים האמורים - סביר יותר להניח כי המגרש אושר בתחילת העונה. יתרה מכך, לא הוכח שבמועד הביקורת השנתית, דהיינו בתחילת העונה, היה מקום לפסול את המגרש לחלוטין ויצויין כי כפי שעולה מדו"ח השיפוט מיום 15.3.03, לאחר התאונה, נמצאו אמנם פגמים במגרש אך המגרש אושר לצורך קיום משחק ונראה כי פסילתו במועדים שעובר לתאונה, נבעה משילוב של מצב המגרש ותנאי מזג האוויר ששררו במקום באותם מועדים. בנסיבות אלה, כאשר התובע נפגע במשחק אימון שהתקיים במסגרת פעילותו בקבוצה מבלי שלהתאחדות היה חלק בארגונו של האמון או בפיקוח עליו - דין התביעה כנגד ההתאחדות היה להדחות בכל מקרה גם במידה והתובע היה עומד בנטל הראיה להוכיח קשר סיבתי בין המפגעים במגרש לארוע התאונה. 26. תרומת רשלנות - בנסיבות העניין כשהתובע השתתף באימון, במסגרת פעילותו כשחקן מקצועי המקבל שכר מהקבוצה ומחוייב על פי החוזה שנחתם בינו לבין הקבוצה, להשתתף באימוניה, איני סבורה כי היה מקום לחייבו בתרומת רשלנות בשל עצם הסכמתו להשתתף באימון חרף מודעותו לתנאי המגרש. 27. גובה הנזק - ב"כ הצדדים הסכימו לאימוץ חוות דעתו של פרופ' גנאל אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, במסגרת תביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה שהוגשה על ידי התובע. פרופ' גנאל העריך את נכותו של התובע בשיעור של 5% בגין כריתת מיניסקוס פנימי בברך ימין ו- 15% נכות, בגין אי יציבות הברך במישור קדמי - אחורי כאשר מחצית מנכות זו מיוחסת לתאונה ומחצית לעברו הרפואי של התובע. נכותו המשוקללת של התובע בגין התאונה, נקבעה בשיעור מעוגל של 13%. 28. מאז התאונה, התובע חדל לשחק כדורגל באופן מקצועי. התובע למד הנדסאות בניין ומאז הסמכתו כהנדסאי בניין, ביולי 2001 ועד ארוע התאונה עבד כמפקח בניה ומנהל פרוייקטים במקביל לעבודתו כשחקן כדורגל. התובע השתכר מעבודתו כשחקן בקבוצה, סך של כ- 3,800 ₪ לחודש, ומעבודתו כמפקח בנייה השתכר סך של כ- 7,725 ₪ לחודש, בערכי שנת 2003. מאז אוגוסט 2004, התובע עובד כמפקח בנייה עצמאי (עמ' 10 לפרוטוקול) ובפתח עדותו ציין כי השנה החל לעבוד גם כקבלן בנין והינו משמש כקבלן של חברת עמידר בקרית שמונה. 29. בהתחשב בפגיעה בברך אשר לאחריה התובע לא שב לשחק כדורגל באופן מקצועי ובהתחשב בכך שהתובע יכול היה להמשיך לעסוק בתחום זה, תקופה של מספר שנים נוספות מחד ומאידך, בכך שלא הוכחו הפסדים מעבודתו של התובע כהנדסאי ומפקח בנייה והתובע אף הרחיב את פעילותו בתחום זה והחל לבצע עבודות כקבלן בניין, הייתי פוסקת את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, על דרך הערכה גלובלית. בהתחשב בגילו של התובע, שיעור הנכות תולדת התאונה מתוך הנכות הכוללת והעובדה שמדובר בנכות אורטופדית בעלת משמעות מכרעת על המשך פעילותו של התובע כשחקן כדורגל ובעלת השפעה גם על עיסוקו כקבלן ומפקח בנייה, הייתי מעריכה את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, לרבות הפרשות לתנאים סוציאליים בתקופת עבודתו של התובע כשכיר, בסכום גלובלי של 200,000 ₪. 30. אשר לתקופת אי הכושר שלאחר התאונה והניתוחים שהתובע עבר, מעבר לכך שהתובע המשיך לקבל את שכרו מהקבוצה עד לסוף העונה ולא הוכח הפסד בתקופת אי הכושר, הרי שמדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה ועל התובע היה למצות בעניין זה תביעה לקבלת דמי פגיעה מהמל"ל. 31. את הפיצוי בגין כאב וסבל, הייתי מעריכה בסכום של 85,000 ₪. בנוסף הייתי רואה לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 3,000 ₪ בגין עזרת הזולת בתקופת אי הכושר והוצאות מסויימות בתקופה זו, מעבר להחזרי המל"ל. 32. מסכום הפיצויים המסתכם בסך של 280,000 ₪, היה מקום לנכות את הסכומים שהתובע קיבל מהמל"ל, המסתכמים בסך משוערך של כ- 100,500 ₪. סיכום 33. סופו של יום, לאור מסקנתי כי התובע לא עמד בנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הלקוי של המגרש, לבין ארוע התאונה - דין התביעה להדחות. אשר להוצאות, נוכח קביעתי בדבר קיומם של ליקויים במגרש והעובדה שהתביעה נגד המועצה, הנתבעת מס' 2, נדחתה בשל אי עמידה בנטל הראיה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות לטובת הנתבעת מס' 2. אשר לנתבעת מס' 3, ההתאחדות לכדורגל, לאור קביעתי כי דין התביעה נגדה היה להדחות בכל מקרה, בשל העדר מעורבות בארגון או בפיקוח על משחק האימון שהתקיים במגרש, באחריות הקבוצה, ההתאחדות זכאית להוצאותיה בגין דחיית התביעה נגדה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת מס' 3 בסך כולל של 5,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום, ‏ח' תשרי תשע"א,‏16 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים. כדורגלפיצוייםדיני ספורט