פגיעה בתפקוד עקב טינטון: 1. השאלה שעומדת בפתחנו הינה פרשנות סעיף 84 א' (ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולח) תשנ"ה - 1995 אשר עניינו טנטון. וזו לשון הסעיף: "רעש תמידי באזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א) וכן כל אלה - כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה. הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". סעיף זה מיחד הסדר ספציפי לפגיעה בעבודה שביטוייה רעש תמידי באוזניים, ודורש תנאים מקדמיים אשר רק לאחר שמולאו תבחן שאלת הקשר הסיבתי בין העבודה לליקוי. 2. התנאים השנויים במחלוקת בתיק זה הינם אלה המגולמים בסעיף קטן (ז) ודהיינו "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". לאחרונה בעב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברכילס נ' המוסד לביטוח לאומי קבע בית הדין הארצי את הקריטריונים לתנאים אלה וכך נקבע - "אשר למספר הפניות - איני רואה מקום לנקוב במספר מדוייק זה או אחר. אולם, הכלל הוא שנדרשות פניות חוזרות ונשנות, קרי מספר פניות שחזרו ונשנו. סבורני כי לאור תכליתו של סעיף 84 א' (ב) יש לפרש דרישה זו למצער, כפניות העולות על שתי פניות אקראיות, פניות חוזרות ונשנות אלו צריכות להיות משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד...... בדיקות שונות (אודיוגרמות, בדיקות מאפייני טינטון ועוד) יכולות להיחשב במנין הפניות, אם במסגרתם נבדק נושא הטינטון והמבוטח תאר במהלכן פגיעה מתועדת בתפקוד כתוצאת הטינטון. הפניה לבדיקה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם תוצאתה, אינן נחשבות בדרך כלל לשלוש פניות נפרדות אך גם בענין זה יש לבדוק כל מקרה נסיבותיו. אין להביא במנין הפניות, פניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד". [פסק דינו של כב' הנשיא עמ' 19-18 לפסק הדין]. 3. לאור קריטריונים אלה יש לבחון האם התמלאו בתובע תנאי סעיף 84 ב' (3) הנ"ל. התובע הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי בחודש ינואר 2006 והמציא שלושה אישורים רפואיים המתעדים פגיעה בתפקוד עקב טינטון שקדמו למועד זה. האחד הינו אישור מפרופ' גלעד רופא א.א.ג. מיום 24.6.08. באישור זה סוקר פרופ' גלעד את פניות התובע החל משנת 1996 בקשר עם ירידה בשמיעה, והפרעה בשווי משקל. בהתאם לאישור זה התלונן לראשונה ביום 9.8.05 על רעש בשתי האוזניים בלילות. האישור השני הינו מדר' שלמקוביץ רופא א.א.ג. מיום 21.4.06 המתאר פניה מיום 18.11.05 בה התלונן על ירידה תחושתית עצבית בשמיעה ועל טינטון ציפצופי בעיקר בשקט מפריע להירדם ולריכוז ולפעמים סחרחורת, לא בעוצמה ניכרת. האישור השלישי הוא אישור ד"ר גולדנברג מיום 22.6.08 בו נרשם: "הנני מאשר שהנ"ל מטופל במרפאתי פנה לראשונה אצלי עקב תלונה של ירידה בשמיעה וטיניטוס ב- 14.12.03 - לאחר בירור א.א.ג. עקב כך. מאז פנה מספר רב של פעמים עם אותן תלונות": עיון בכרטיסים הרפואיים של התובע אצל דר' גולדנברג יואל מעלה כי ביום 14.12.03 דווח על בירור א.א.ג. בשל ירידה משמעותית בשמיעה דו צדדית וכי הומלץ על מכשיר שמיעה. דיווח דומה קיים בתאריך 7.3.04. למעט שני רישומים אלה על ירידה בשמיעה לא קיים כל רישום על תלונות הקשורות לטינטון. 4. התובע טוען כי הוא מרכיב מכשיר שמיעה משנת 2003 וכי התלונן בפני הרופאים על הטינטון אך אין לו שליטה על הרישומים. לדבריו תוך ביקור אצל דר' גולדנברג לצורך דברים אחרים התלונן גם על טינטון, אלא שדר' גולדנברג הבהיר לו שאין מה לעשות וכשטען שאינו יכול לישון בלילה הציע לו שני דברים: כדור שינה או להפעיל ברקע רדיו או משהו אחר, וזאת עשה. לדברו התלונן גם בפני דר' בריגר. התובע מוסיף כי מצבו החמיר בזמן שקיבל את מכשירי השמיעה. 5. הנתבע טוען כי מדובר בסך הכל בשתי פניות אשר קדמו למועד הגשת התביעה ולפיכך אינן עונות על דרישות החוק. כמו כן מוסיפה ב"כ הנתבע כי התביעה הוגשה לבית הדין למעלה משנה לאחר מכתב הדחייה. 6. יש להקדים ולומר כי כתב התביעה הוגש כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 8.11.06 הדוחה את התביעה להכיר בליקוי השמיעה. אלא שביום 7.1.08 הודיע הנתבע כי הוא חוזר בו מדחיית התביעה בגין ליקוי השמיעה וכי הוא עומד על הדחייה בכל הנוגע לטינטון. עוד נוסיף כי אין אנו נדרשים לשאלת ההתיישנות משממילא לטעמנו לא התקיימו דרישות הסף של סעיף 84א(ב)(3). 7. טענות התובע באשר לתלונות על טינטון אשר לא נרשמו הוכרעו בעב"ל 000053/08 הנ"ל: "חזקה היא כי רופאים מכבדים ומקיימים את הוראות חוק זכויות החולה התשנ"ו - 1996 בכל הקשור לרשומות רפואיות...." ככלל, רופאים מתעדים את תלונות המטופלים ואינם משלחים אותם באומרם, כי אין ברצנם לשמוע תלונות נוספות בעתיד על מחלה או ליקוי. אכן, אפשר שניתן להוכיח אחרת במקרה מסויים אולם כנקודת מוצא אל לנו להניח כי הטיפול הרפואי בליקוי שמיעה, לרבות טינטון אינו, תקין ענייני ומקצועי. יש אם כן, לבחון מה נרשם על ידי הרופא עת התלונן המבוטח בפניו על טינטון והאם בתלונותיו וברישומי הרופא יש תיעוד להפרעה מתמשכת ולפגיעה בתפקוד עקב הטינטון". בדיקת הרישומים הרפואיים בעניינו של התובע מלמד כי אין לסטות מכלל זה. עיון באישור הרפאי של פרופ' גלעד מעלה תלונות מפורטות ביותר לגבי ביקורים בתאריכים הבאים: 8.2.96; 3.3.96;29.12.98, 25.11.03, 9.12.03. התלונה הראשונה על טינטון אצל פרופ' גלעד הועלתה בביקור מיום 9.8.05, ולא באף אחד מהביקורים הקודמים. תאור זה של תלונות אינו עומד בקנה אחד עם הסברו של התובע כי לא העלה את התלונות לאחר שהוברר לו כי אין טיפול שכן תלונה זו הועלתה לראשונה ביום 9.8.05 למרות שטופל אצל פרופ' גלעד מיום 8.2.96. הביקור הראשון אצל דר' שלמקוביץ הינו מיום 8.11.05 בו התלונן התובע על טינטון. ביקורים לאחר מכן אינם רלבנטיים שכן הם מתיחסים למועדים שלאחר הגשת התביעה. התוצאה איפוא כי לפנינו שתי פניות. האחת כ- 4 חודשים לפני הגשת התביעה והאחרת כחודשיים לפני הגשת התביעה. אין מדובר איפוא בפניות חוזרות ונשנות. בטרם סיום, נוסיף כי לא התייחסנו לאישורו של דר' גולדנברג אשר אינו מוצא ביטויו בכרטיסו הרפואי בכל הקשור לטינטון. התוצאה איפוא כי התביעה נדחית. אין צו להוצאות. טינטוןשמיעה