להלן פסק דין בנושא מיקרוטראומה בגב - מצב קודם: ערעור על פסק דין מיום 23/2/09 שניתן על-ידי ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן - "חוק הנכים") היושבת בבית משפט השלום בחיפה בראשות סגן הנשיא בדימוס ר' חרסונסקי (להלן - "הועדה"). בפסק דינה קבעה הועדה, כי "השירות, האירוע ותנאיו" גרמו להחמרת מצב גבו של המערער בשיעור 50%. רקע עובדתי העולה מפסק דינה של הועדה 1. המערער, יליד 1961, התגייס לצה"ל בשנת 1979 בפרופיל רפואי 72 בשל שני אירועים של כאבי גב תחתון שאירעו לו בגיל 17. המערער שירת שירות סדיר שלוש שנים כנשק בחיל האוויר. בשנת 1983 התגייס למשטרת ישראל, שהעלתה את הפרופיל שלו מ-72 ל-82 לאחר בדיקה רפואית שנעשתה לו על פי קריטריונים של המשטרה. מאז ועד היום משרת המערער כבוחן נשק במשטרה. עבודה זו כרוכה בארגון מחסני נשק ותחמושת, העברת כלי נשק בארגזי תחמושת במשקל של עד 35 ק"ג, העמסה ופריקה וכן נסיעות ארוכות לצורך שינוע הנשק. 2. ביום 5/4/06 במהלך העמסת נשק, הובלתו וסחיבתו במדרגות בתחנת המשטרה בנתניה, חש המערער לפתע, לטענתו, כאב חד בחלק התחתון של גבו. הנשק נשמט מידו, הוא נשכב על המדרגות ולאחר כחצי שעה של מנוחה התאושש מעט אך לא יכול היה לחזור לעבודתו. חבריו העבירו את הנשק לניידת ועזרו לו לעלות לרכב. דו"ח פציעה המפרט את האירוע חתום ע"י מפקדו של המערער ומצוין בו כי אושרו למערער 69 ימי היעדרות, מיום 23/4/06 עד 30/6/06. המערער סבל בשבועיים לאחר התאונה מכאבי גב והירדמות ברגליים. הוא פנה לטיפול רפואי, נבדק ע"י אורטופד, ובהמשך בבדיקת CT נצפה בקע דיסק אחורי בגובה L4-L5 ובקע נוסף בגובה L5-S1. 3. קצין התגמולים, בהסתמכו על חוות דעתו של המומחה לאורטופדיה, פרופ' ביאליק, דחה את תביעת המערער להכרה בזכויות בגין אירוע זה, ונקבע כי אין קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון לבין האירוע מיום 5/4/06. חוות הדעת שעמדו לפני הועדה 4. בחוות דעתו מיום 2/7/07, סקר פרופ' ביאליק את המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותו, מהם עלה כדלקמן: כבר בגיל 17, בטרם גיוסו, סבל המערער מכאבי גב; ביום 5/4/06 תוך כדי העברת נשק ותחמושת, חש כאבים בגב התחתון והנשק נפל מידו, מאז היה בטיפולים ועבר ניתוח ביום 15/5/06; רישומים על כאבי גב תחתון מצויים בתיקו הרפואי החל משנת 2001; בסריקת רנטגן ממוחשבת של עמ"ש מותני מיום 4/5/06, הודגם בקע דיסק רביעי וחמישי. בפרק הדיון הסביר פרופ' ביאליק כי על פי המסמכים הרפואיים, התקפי הכאבים והתפתחות הבקע החלו לפני שהחל לשרת במערכת הביטחון, כפי שבקע יכול להתפתח גם ללא כל גורם חיצוני. הובהר, כי דיסק הוא מבנה גמיש, שפועל כקפיץ בולם זעזועים, שנמצא בין חוליות עמוד השדרה. הדיסק מורכב מטבעות של רקמת חיבור ובתוך הטבעת האמצעית נמצאת רקמה דמוית ג'לטין. עם הזמן נוצרים סדקים ובלטים בתוך מבנה הטבעות, והרקמה דמוית הג'לטין חודרת לבלטים אלו. אם הבלטים אינם בולטים מחוץ למבנה הדיסק עצמו, הם לא גורמים לנזק קליני כלשהו. אם הם פורצים את מבנה הדיסק, מה שנקרא בקעים, הם מגיעים למבנה תעלת השדרה ועלולים לגרום לכאב. האירוע שתואר בדו"ח הפציעה, מיום 5/4/06, היה אחד מההתקפים והכאב הופיע כתוצאת גירוי עצבי על ידי דיסק פרוץ, ולא להיפך. זאת אומרת, האירוע לא גרם לפריצת הדיסק או להחמרתה. במסמכים סמוך לאירוע, לא הוזכר מאמץ או אירוע יוצא דופן כסיבה להתקף כאבי הגב. על כן, סיכם פרופ' ביאליק את חוות דעתו וקבע כי אין קשר החמרה או גרימה בין האירוע ביום 5/4/06 או השירות במערכת הביטחון, לבין כאבי הגב התחתון. 5. ד"ר קרת, המומחה מטעם המערער, כתב בחוות דעתו מיום 22/10/07 לאחר סקירת המסמכים הרפואיים, כי המערער נדרש במהלך שירותו בצה"ל ובמשטרה, בתפקידו כנשק, להרמה, לנשיאה ולהעברה של כלי נשק כבדים, ארגזי תחמושת כבדים וכו' ונסיעות ארוכות ליחידות השונות. במהלך השנים הופיעו כאבי גב תחתון סירוגיים. עם גיוסו לצה"ל נקבע בפרופיל הרפואי שלו סעיף ליקוי תואם בדרגת החומרה הנמוכה ביותר. ד"ר קרת סבר כי האפיזודות הקצרות של כאבי גב תחתון שהופיעו בגיל 17 מלמדות כי כל הנכות הקיימת כיום נובעת מהשירות הביטחוני ואין מקום להפחית או לייחס חלק מהנכות לאירועים בודדים של כאבי גב תחתון שקדמו לשירות. בהתייחס להערה של פרופ' ביאליק בחוות דעתו, לפיה האירוע היה אחד מההתקפים והכאב בו נבע מדיסק פרוץ, כתב ד"ר קרת כי בעקבות האירוע נדרש המערער לניתוח דחוף בעוד שבהתקפים קודמים לא נדרש לניתוח, והניתוח בוצע בעיקר בשל הופעת סימנים עצביים שלא היו קודם לאירוע, ולכן אירוע זה גרם להחמרת מצב קודם. "מצב קודם" זה נגרם עקב תנאי השירות ולא נוצר יש מאין. לבסוף כתב ד"ר קרת כי "אין ספק שמדובר במנגנון של מיקרו-טראומה בו ארועים חדשים חוזרים ונשנים של הפעלת עומס על הגב התחתון גרמו לכאבי גב תחתון כאשר לארוע ב- 5.4.06 נוסף מאמץ חריג שגרם להחמרת מצב קודם שאף הוא נגרם כולו בגין תנאי השירות". 6. פרופ' ביאליק ערך חוות דעת משלימה ביום 13/12/07, בהתייחסו לחוות הדעת של ד"ר קרת. נכתב, כי על פי המסמכים הרפואיים, קיימות תלונות לא מעטות של המערער לפני האירוע מיום 5/4/06, ולכן לא מדובר באירוע בודד אלא בהתקפים חוזרים ונשנים בתדירות עולה, כפי שקורה בדרך כלל אצל חולים הסובלים מבקע דיסק. פרופ' ביאליק אף מבהיר כי ד"ר קרת לא מפרט את הסיבה לכאבים מהם סבל המערער החל משנת 2001, ומדוע במשך 20 שנה מאז הגיוס לא היתה לעבודתו השפעה על גבו ולא קיימים מסמכים בהם מתועד הקשר בין העבודה של המערער לבין כאבי הגב. העובדה שהמערער לא טופל בגין כאבי הגב בגיל 17, אין משמעה כי לא סבל מהם ואין בכך כל הוכחה לקשר הסיבתי. פרופ' ביאליק חוזר על עמדתו כי הסימנים העצביים היו קיימים גם עובר לאירוע שלדעת ד"ר קרת גרם להחלטה על ניתוח. ד"ר קרת לא הסביר מה היה המנגנון והתהליכים הפתולוגיים שגרמו למצבו של הגב התחתון. כאבי הגב היו המשך של אלה שהחלו לפני גיוסו והתדרדרו בהדרגה, ואין קשר סיבתי בין השירות לבין הכאבים. לעניין המיקרוטראומה סבור פרופ' ביאליק, כי טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות. המערער לא ביצע קפיצות יומיומיות מגובה, לא נהג ברכב כבד ואף לא ברכב ללא קפיצים. אם היו תוצאות לתנאי שירותו, אלה היו מופיעות לאחר חמש-שש שנים ולא לאחר עשרות שנים. 7. ד"ר קרת הגיב לחוות הדעת המשלימה של פרופ' ביאליק ביום 23/3/08. לעמדתו, העבודה השגרתית של המערער נעשתה במאמצים פיזיים שהכשירו את הקרקע להתפתחות הפגימה בגב התחתון. ד"ר קרת אינו שותף לעמדתו של פרופ' ביאליק לפיה האירוע מיום 5/4/06 לא היווה פגיעה חבלתית. לדעתו, מדובר באירוע חריג בו נגרמה פגיעה לגב התחתון שהובילה להתקף חריף. ד"ר קרת מבקר גם את עמדתו של פרופ' ביאליק לפיה המערער סבל מאירועי התקפים דומים, באומרו כי אירועים אלה לא הצריכו ניתוח כפי שהצריך האירוע מיום 5/4/06. עוד העיר, כי למרות שהמערער לא קפץ מגובה או נהג ברכב כבד, במשך 20 שנות עבודה כנשק הועסק בנשיאה, הרמה וטיפול בכלי נשק וארגזי תחמושת כבדים ואלו מסבירים היטב את הקשר בין כאבי הגב שהתפתחו עובר לאירוע. אין בסיס לטענתו של פרופ' ביאליק כי אם היתה השפעה של תנאי השירות על מצב גבו של המערער, זו הייתה באה לידי ביטוי ב-5-6 השנים לאחר שהחל בשירות. כאבי גב כתוצאה מתנאי שירות יכולים להופיע תוך פרק זמן כלשהוא, ולא ניתן לקבוע כי פרק זמן זה הוא "5-6 שנים". 8. בכך לא נסתיים הדיון בין הרופאים במצבו של המערער. פרופ' ביאליק הגיש חוות דעת נוספת, מיום 20/6/08, בהתייחס לחוות הדעת המשלימה של ד"ר קרת. בחוות דעת זו, הציג פרופ' ביאליק את עמדתו לפיה המערער החל לסבול מכאבי גב תחתון בגיל 40 לערך, גיל בו לא מעטים סובלים מכאבים באזור גבי זה על רקע בקע דיסק בין חולייתי מותני. כאב הגב הוא הביטוי ולא הגורם לבקע דיסק זה. אין תיעוד רפואי על כך שלעיסוקיו ולעבודתו של המערער היתה השפעה על גבו, לא בהדרגה ולא בכלל. במשך 25 שנה לא פנה לרופאים ולו פעם אחת, ולא התלונן על כאבים. לעניין ביצוע הניתוח דווקא לאחר אותו אירוע, מבהיר פרופ' ביאליק כי אחת הסיבות לניתוח הייתה כאבי הגב הממושכים של המערער. ניתוח זה אינו מבוצע לאחר התקף ראשון. הסימנים העצביים תוארו עובר לאירוע וללא קשר לתנאי השירות של המערער. 9. ד"ר קרת הגיש חוות דעת נוספת ביום 16/3/09. עיון בה מעלה כי לא נרשמו בחוות דעת זו הערות חדשות ונוספות על אלה שכבר נסקרו. פסק דינה של הועדה קמא 10. הועדה קבעה כי המערער הודיע על פציעתו מיום 5/4/06 רק יום למחרת האירוע, במוסרו לרב סמל קוזניץ ישראל, שהיה מ"מ מפקד בסיסי חימוש צפון ומפקדו של המערער, כי נתפס לו הגב. רב סמל קוזניץ ציין כי לא היתה זו הפעם הראשונה שהמערער אמר שנתפס לו הגב לאורך השנים. דו"ח הפציעה מולא רק כשישה שבועות לאחר המקרה, ע"י רב פקד ראובן טוביאס, מפקד מרכז מח"א צפון (להלן- "טוביאס"). הועדה קבעה כי טוביאס אישר את תאריך הפציעה וכן את יתר הנתונים שבדו"ח. 11. הוצגו לפני הועדה מסמכים רפואיים של המערער עובר לפציעה (נ/1-נ/15), מהם עלה כי המערער סבל מאירועים של כאבי גב כבר בגיל 17, ללא אשפוז. בשנת 2001 סיפר לרופאו כי סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין מזה כ-17 שנה. בשנת 2004, שנתיים לפני האירוע, התלונן על כאבי גב תחתון באזור L4-L5 - L5-S1. ב- 29/4/06, כ-25 ימים לאחר התאונה, מסר לרופא כי סובל מכאבי גב מזה כ-30 שנה על רקע פריצת דיסק ומטופל בכדורים למניעת כאב. הועדה הדגישה כי לא הוצגו לפניה מסמכים כי אכן המערער סבל מפריצת דיסק לפני 30 שנה, אולם אין ספק כי התלונן על כאבי גב תחתון תקופה ארוכה לפני התאונה. ביום 20/8/06 התלונן לפני הרופא, כי סובל מכאבי גב מתני מזה 20 שנה, אולם חלה החמרה בחודש האחרון עם תחושות רדימות בכף רגל ימין, שהוקלו עם זריקה אפידורלית. עוד צוין במסמך זה (נ/6) כי עפ"י CT קיים בקע דיסק שמאלי ומרכזי רחב בין L4-L5 והיצרות המרווח בין L5-S1. 12. הועדה התייחסה באופן פרטני בפסק הדין רק לחוות הדעת של פרופ' ביאליק, המומחה מטעם המשיב, כדלקמן: בחוות דעתו מיום 20/6/08 קבע כי במשך 25 שנה, מיום גיוסו של המערער ב- 1979, קיים רק מכתב אחד המייחס את כאבי הגב שלו לעבודתו. על פי חוות הדעת, גיל 40 הוא גיל בו לא מעטים סובלים מכאבי גב תחתון על רקע בקע דיסק בין חוליתי מותני וכך גם המערער. עוד כתב כי לפי מכתב של טוביאס, השוטרים מתודרכים במסגרת שיעורים שבועיים בנושא זהירות ובטיחות בעבודה, כולל הרמת והובלת משאות. 13. מסקנת הועדה הייתה סינתזה בין חוות דעת המומחים משני הצדדים. מחד גיסא, לא התקבלה מסקנתו של פרופ' ביאליק, כי אנשים בגיל 40 סובלים באופן טבעי מנגעים ופגמים שונים בעמ"ש. אלו יכולים לקרות בכל גיל, ובכך צודק ד"ר קרת, המומחה מטעם המערער. מאידך גיסא, קיבלה הועדה את עמדת המשיב, שהמערער סבל מכאבי גב תחתון עוד לפני האירוע, על רקע של פגימה בגבו התחתון. האירוע שתיאר המערער גרם להחמרת תהליכים פתולוגיים בעמ"ש, שהחלו לפני האירוע והגיעו עד כדי פריצת דיסק, עקב האירוע. כאמור, הועדה קבעה כי השירות, האירוע ותנאיו גרמו להחמרת מצב גבו של המערער בשיעור 50%. טענות הצדדים בערעור טענות המערער 14. טענתו העיקרית של המערער היתה שהועדה לא דנה כלל בטענתו כי פגיעתו בגב אירעה בשל תנאי השירות שלו, ובכך נפל פגם משפטי בפסק הדין. המערער אכן סבל מכאבי גב לפני האירוע, אולם למעט שתי תלונות אקראיות מגיל 17 על כאבי גב, אין כל רישום רפואי על פגיעה בגב התחתון אלא לאחר מספר שנות שירות בתנאים של עבודה פיזית קשה. אין מחלוקת בעניין תנאי השירות הקשים והתאונה שאירעה לו, ולכן עמד המערער בנטל להוכיח כי מתקבל מאד על הדעת שקיים קשר סיבתי של גרימה או החמרה בשיעור גבוה יותר עקב השירות ותנאיו. פגיעות בגב תחתון או עמ"ש צווארי עקב תנאי שירות קשים הוכרו פעמים רבות בעבר בבתי המשפט על בסיס עקרון המיקרו טראומה. הפעולות אותן ביצע המערער בשירות גרמו לפגיעות זעירות שכל אחת מהן היא תאונה, שרשרת של פגיעות זעירות גרמה לנזק. חוות הדעת שהוגשו ע"י המשיב אינן כוללות התייחסות עניינית לנושא תנאי השירות והקשר ביניהם לבין הפגיעה בגב התחתון. טענות המשיב 15. לא היה מקום להכיר לא רק בקשר של גרימה אלא גם בקשר של החמרה. קביעת שיעור ההחמרה אינה שאלה משפטית אלא שאלה משולבת של עובדה ורפואה, שאין על בית המשפט שלערעור להתערב בה. המערער סבל מכאבי גב כבר מגיל 17, ולכן אין לקבוע קשר של גרימה בין השירות לפגימה. עבודתו של המערער אינה מצוינת כרקע לבעיות הגב שלו במסמכים הרפואיים ולעומת זאת כתוב מפורשות במסמכים אלה, כי הוא סובל מכאבי גב כבר 30 שנה. אף האירוע מיום 5/4/06 היה אחד מני רבים בהם נתפס למערער הגב. כשהתלונן שלושה שבועות לאחר מכן על כאבי גב, האירוע עצמו אינו מצוין במסמכים הרפואיים כגורם לכאבים. עבודתו של המערער במשטרה עיקרה בחינת הנשק, ולא עבודת סבלות. המערער שירת במשטרה שירות ארוך וללא אירועים חריגים שיכול להצביע עליהם כגורמים או מחמירים את מצבו ולכן מלכתחילה לא היה מקום להכיר במצבו. לעניין המיקרו טראומה, המערער לא הניח תשתית עובדתית משכנעת בדבר רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות בקשר לפעולות השונות אותן ביצע במהלך עבודתו. אף לא עלה בידיו להוכיח פרקי זמן רצופים בהם ביצע תנועות אחידות חוזרות ונשנות. חוות הדעת של פרופ' ביאליק מקיפה ומתייחסת לאירוע, לתנאי השירות, לחוות דעתו של ד"ר קרת ולטענת המיקרו טראומה. ד"ר קרת לעומת זאת, נמנע מלציין את מנגנון המכניזם והתהליכים הפתולוגיים במקרה הספציפי של המערער שגרמו למצב הגב התחתון. לעניין תנאי השירות של המערער, טען המשיב כי הועדה קמא כן התייחסה לתנאים אלו. דיון 16. ערכאת הערעור אינה אמורה להתערב בקביעות הערכאה הדיונית, למעט בעניין משפטי, כך על פי סעיף 34(א) לחוק הנכים. העדפת הועדה חוות דעת אחת על פני אחרת, אינה קביעה משפטית שבית משפט שלערעור יתערב בה (ראו ע"א 550/70 זלץ נ' קצין התגמולים, פ"ד כה(1) 533, 537; רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649, 655; רע"א 3033/09 פלוני נ' משרד הביטחון אגף השיקום, ניתן ביום 10/6/09). בענייננו, הועדה לא העדיפה באופן גורף את חוות הדעת של המשיב, אלא ערכה סינתזה בין חוות הדעת וקיבלה בין היתר חלק מהנאמר בחוות דעתו של המומחה מטעם המערער. לעניין השאלה אם האירוע ולדעתי אף תנאי השירות, גרמו או החמירו, העדיפה הועדה את חוות דעתו של פרופ' ביאליק, לפיה לא היתה גרימה. החלטה זו היא החלטה עובדתית, שאין בית המשפט לערעורים נוהג להתערב בה. 17. אוסיף, מעל לנדרש, כי גם כשבדקתי לגופה ולנימוקיה את ההחלטה שהאירוע לא גרם את הנכות אלא החמיר מצב קיים, סבורה אני שאין מקום להתערבותנו: מהתעודות הרפואיות אותן סקר פרופ' ביאליק עולות תלונות וממצאים לאורך השנים, החל משנת 2001, של כאבי גב ואף מצב של פריצות דיסק (ראו מסמך ג/2 בתיק המסמכים של המשיבה, שהוא תעודה רפואית מיום 20/4/01, לפיו "... CT ע"ש מותני מראה פרוטורוזיה דיסקלית אחורית ימנית ב- 4-5 ומרכזים ב- S1-L5"; ומסמך ג/4 בתיק זה שהוא תעודה רפואית מיום 1/7/04 שם נכתב כי "כאבים בגב תחתון החמרה במצבו מאתמול. באנמנזה פריצת דיסק S1 -L5. L4-L5". ונא דוק, שני מסמכים אלו הם הרבה לפני האירוע). מכאן, שהארוע הנטען מיום 5/4/06 לא היה האירוע שגרם לפריצת הדיסק אלא היווה רק הסימפטום, כפי שכתב פרופ' ביאליק. למרות זאת אינני מציעה להתערב בקביעתה של הועדה, שכן לדעתי ניתן לקבוע כי תנאי השירות גרמו להחמרה בשיעור שהוועדה קבעה ולאו דווקא בשל האירוע מיום 5/4/06. כאן מגיעה אני לדיון בטענתו הנוספת של המערער, לפיה מיקרוטראומות חוזרות גרמו למצבו או החמירו אותו. 18. המערער טען שהועדה לא דנה בטענתו השניה: תנאי השירות (ולאו דווקא האירוע הבודד מיום 5/4/06) הם שגרמו לנכותו. על פי ההלכה של הכרה במיקרוטראומה, יש להכיר גם בתנאי השירות כגורמים לניכותו או לחילופין כמחמירים אותה בשיעור גבוה יותר מזה שנקבע. לעמדתי, הועדה התייחסה מספר פעמים לטענה זו. כך בפסקה 3 לפסק הדין שם תיארה את טענותיו של המערער באשר לתנאי העבודה לאורך כל השנים: ארגון מחסני תחמושת, העברה ונשיאה של כלי נשק בארגזים במשקלים עד 35 ק"ג, העמסה ופריקה ונסיעות ארוכות. כך בסעיף 8 שם נסקרת חוות דעתו של פרופ' ביאליק כי במשך כל שנות העבודה, פרט למקרה אחד בשנת 2001, לא היתה כל התייחסות מצד המערער לתנאי העבודה כגורמים את תלונותיו המרובות או מחמירים אותן. כך בסעיף 9 המדבר על שיעורים שבועיים בנושאי בטיחות. זאת ועוד: לעמדתי מקריאת השורה המסכמת עולה כי הועדה, בכותבה כי "השירות, האירוע ותנאיו, גרמו להחמרת מצב גבו בשיעור של 50% בלבד" לקחה בחשבון גם את תנאי השירות של המערער בדחיית הקשר הסיבתי של גרימה ובקביעת החמרה ושיעורה. 19. גם מבדיקת נתוני התיק לגופם, מסקנתי היא שתנאי השירות לא גרמו למצבו אלא החמירו אותו בלבד: המערער סבל מכאבי גב עוד בהתגייסו לשירות. תלונות אלו, שאף היוו הגורם להורדת פרופיל רפואי בצה"ל וכן במשטרה, הן הוכחה לקיומו של תהליך תחלואתי בגופו של המערער, שאינו קשור לאופי שירותו. באשר לטענתו של המערער שהפגיעות עקב תנאי השירות - הרמת משאות ונסיעות - מהוות מיקרוטראומות, ההלכה היא שקיומה של מיקרוטראומה תקבע אם יוכחו שלושה יסודות: האחד - כאשר השירות הוא ארוך, ואין די בתנאים הכלליים של השירות או בהצבעה על גורם מצטבר מתמשך אלא יש להוכיח את קיומו של אירוע או שרשרת אירועים חריגים, גם אם זעירים, שכל אחד מהם הוא "תאונה" במובנה הרגיל של המילה; השני- כי טיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות - יסוד אשר יוכח בחוות דעת; השלישי - כי יוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין תוצאת הנזק (ע"נ 290/99 ממן מירון נ' קצין התגמולים, דינים שלום , כרך כג, 63 וראו גם עא 001222/08 טוב עלם יהודה נ' קצין התגמולים, פס"ד מיום 20/12/09 פורסם בתוכנות). 20. לעמדתי, תיאורו של המערער את תנאי עבודתו איננה מראה כי התמלאו שלושת התנאים. הוא נשא ככל הנראה מדי פעם משאות, אולם אין המדובר בפעולה חוזרת ונשנית ברציפות למשך היום ובמשך שעות רבות. לאורך השנים סבל המערער מכאבי גב, אולם לא ייחס אותם לאירועים כלשהם בשירות או לתנאי השירות. לא הובאו ראיות על אירועים חריגים במהלך השירות. ההחמרה במצב גבו, כעולה מהמסמכים שבתיק היתה בשנות האלפיים, כאשר התגלתה פריצת דיסק מבלי שניתן היה לייחסה לאירוע כלשהו. אולם, אפילו סבל המערער ממצב של מיקרוטאומות חוזרות, הרי הם לא גרמו למחלה אלא, לדעתי, החמירו אותה בפועלן יחד עם נתונים נוספים, אותם הזכרתי לעיל: מצבו הקודם, שהלך והחמיר עם הגיל וחלוף השנים, כפי שציין פרופ' ביאליק בחוות דעתו. לפיכך, בנסיבות, יש מקום לייחס חלק מהנכות למצב הקודם לגיל. לא מצאתי כי נפלה טעות בשיקול דעת הועדה כאשר קבעה כי שיעור ההחמרה יהיה של 50% מהנכות שתפסק לו על ידי הועדה הרפואית. 21. לסיכום, מוצע לעמיתי להרכב, שלא להתערב בקביעות הועדה כי סה"כ הנכות שיש לייחס לשירות ולתנאיו לא עולה על 50%. בנסיבות מוצע שלא לפסוק הוצאות. ש. שטמר, שופטת[אב"ד] השופטת ב' בר-זיו ב. בר-זיו, שופטת אני מסכימה. השופט דר' עדי זרנקין אני מסכים ע. זרנקין, שופט לפיכך הוחלט לדחות את הערעור. אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבמיקרוטראומהמצב קודם