נימול ידיים מעיר משינה: 1. בפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע מ-30/1/2008 (שהומצאה לו כטענתו רק בדצמבר 2008) הדוחה תביעתו להכיר בפגיעה בעבודה שארעה לו ביום 10/9/2007 עת נכנסה ידו בין הקיר לדמפר ונמעכה והפין שבדמפר עשה לו 2 חורים ביד ימין. טוען עוד התובע כי עבד בעבודה מאומצת של 2 הידיים, בעבודה פיזית קשה משנת 2000. פגיעתו, C.T.S, היא תוצאה של מחלת מקצוע/מיקרוטראומה וכתוצאה מפ"ע הנ"ל. 2. בכתב הגנתו מ-11/2/2009 הכחיש הנתבע הטענות, טען כי לא הוכח אירוע תאונתי ב-10/9/2007, כמשמעו בחוק, כי אירוע כאמור אינו יכול לגרום לנזק הרפואי הנטען ואין קשר בין המחלה לעבודה. עוד נטען כי התביעה למל"ל הוגשה אך בגין האירוע ולא בגין מיקרוטראומה או מחלת מקצוע ומשכך, התביעה ביחס לאחרונה מוקדמת ודינה להדחות. 3. ביום 25/11/2009 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו. ביום 30/11/2009 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הנשיאה ע. פוגל. ביום 21/3/2010 הודיע הנתבע כי הוא עומד על דחיית התביעה. משהובא בפנינו ביום 12/4/2010 נקבע להוכחות ל-16/5/2010, אחר כך נדחה לבקשת התובע וביום 17/10/2010 נשמעה בפנינו עדות התובע ובתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם. 4. ולהכרעתנו - א. אירוע - התביעה למל"ל הוגשה אך ורק בגין אירוע מיום 10/9/2007. ביום 3/12/2007 הגיש התובע עובד שכיר, תביעה למל"ל בגין אירוע מיום ב' שעה 16:00 בו הפסיק עבודתו בשעה 20:00 ולפיו בזמן הרכבת תעלות מזוג אויר, בהרכבת דמפר בקיר נסגר עם היד בתוך הקיר. לאירוע היו 2 עדים, חברים לעבודה; בגין האירוע בו נפגע ביד ימין פנה למחרת לרופא (ד"ר סרנגה, אורטופד) בשל חולשה בכף היד. בהודעה שמסר במל"ל ב-3/1/2008, טען כי ביום 10/9/2007 נכנסה לו היד בין הקיר לדמפר ונמעכה. הדמפר מרובע, יש מנוע בצד, יש לו פין חיצוני וממנו מכניסים ידית שמפעילה אותו. כשרצה להכניס הדמפר לחור שבקיר שם את היד, תפס את הדמפר ביד וכשהחבר היה צריך לדחוף ודחף היד של התובע נתקעה בתוך הדמפר והפין עשה לו 2 חורים ביד ימין. היד נחבלה מהמנוע של הדמפר וגם קיבל מכה מהדמפר שהסתובב ומעך לו את היד. נפל מהסולם וככה, למחרת התנפחה היד ובניסיונו לעבוד - נפלה לו המברגה מהיד. כשהופנה לרישום ד"ר סרנגה מ-11/9/2007 לפיו "נימול ורדימות, מעיר משינה כשבועיים ולא נרשם חבלה מקדימה - משיב הוא כי "הרופא סתום" הכאבים ביד התחילו מיום החבלה ולא לפני כן. בתביעה לביה"ד הועתק התאור בהודעה. בתצהירו חוזר הוא על התאור שבהודעה. ברישום רפואי מ-11/9/2007 אצל ד"ר קלינמן יוסף, רופא כירורג טראומה - צוין "11/9/2007 תחושה של נימול בכף יד ימין טווח תנועה שמור קמיצה תקינה ללא דלדול שרירי כפות ידיים. הפניה להערכה של אורטופד C.T.S?". ב-11/9/2007 אצל ד"ר ד. סרנגה האורטופד - הופנה לפיזיוטרפיה. ב-25/9/2007 הופנה ל-U.S - צויין בתלונה: "11/9/2007 נימול ורדימות ביד ימין, חולשה באחיזה, מעיר משינה כשבועיים ללא חבלה מקדימה. 18/9/2007 היום טוען כי הכאבים החלו לאחר חבלה ביד בעבודה ב-10/9/2007". במכתב מרפאת כירורגית יד בבי"ח וולפסון מ-5/11/2007 צוין "ת"ע 10/9/2007 פציעת מעיכה ליד מאז חולשה....". בת.ר.ר.נ.ע. מ-5/10/2007 (ניתנה ע"י האורטופד ד"ר סרנגה) צויין באבחנה " C.T.Sימין". עולה איפוא כי הגם שפנייתו הראשונה היתה דווקא לרפואת טראומה כשנבדק ע"י הכירורג - אין אזכור למעיכת היד, למכה שקיבל על היד, ואף לא ל-2 חורים (זעירים ככל שיהיו) שקיבל יום קודם, ואף לא לכך שהיד היתה נפוחה. משמע, טענות העובדה של התובע בהתייחס לאופן בו התרחש האירוע, כלל לא הוכחו! כך, אין בפנינו למחרת האירוע כי עסקינן במעיכה או ב-2 חורים ביד או בהתנפחות היד! כך, מעבר לעובדה כי כלל לא נזכר אירוע (בעבודה) אין ולו רמז, ודאי לא קליניקה, לסממני פגיעה כלשהם. כך, גם לא ב-18/9/2007, כשמונה ימים לאחר האירוע, עת נזכר לראשונה לספר לרופאו על כי עסקינן בת"ע - אין כל טענה כיצד אירעה התאונה, כיצד נפגעה היד ומהם סממני הפגיעה שנמצאו ע"י הרופא (או שהלין עליהם). בפועל לא נשאל התובע בחקירתו הנגדית אף לא שאלה אחת בעניין האירוע. ראוי לציין כי התובע נמנע, משום מה, לזמן לעדות מי מהעדים לאירוע ואף לא הגיש תצהיריהם. חשיבות יתרה יש ליתן לכך, לאור העובדה כי אין לו בדל ראיה לאירוע, אין תאור אירוע במסמכים הרפואיים ומיד בפניותיו לטפול רפואי ובפועל אף לא אחר כך! כמודגש בסיכומי הנתבע - אין תימוכין לאירוע, שהרי התובע עצמו, למחרת הפגיעה, טוען "ללא חבלה מקדימה" - משמע, לשיטתו, לא אירע אירוע ביום 10/9/2007 בו נפגעה ידו! ולו ספק היה בהקשר זה (וכזה אין) הרי נרשם מפיו במהלך החודש שאחר כך כי ב-11/9/2007 הלין על נימול הנמשך כשבועיים. משמע, כל שחש - קדם לפגיעה. משלא שוכנענו כי אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 10/9/2007 בו נפגע ביד ימין, משאין בפנינו איזשהי ראיה לאירוע כאמור ומשהרישומים הרפואיים שוללים אירוע - אין לנו אלא לדחות את התביעה בהקשר זה. ראוי להזכיר כי בסיכומיו טוען התובע בהקשר לאירוע "כהחמרה" ולא כגרימה בפגיעה (עמ' 4, שורות 9-8), משמע, אף לשיטתו אין למצוא גרימה באירוע הנטען. ב. מיקרוטראומה - ראשית יש להזכיר כי התביעה למל"ל לא הוגשה בטענת מיקרוטראומה/מחלת מקצוע. נכון פעל הנתבע עת מצא לברר עם התובע בהודעתו את אופי עבודתו במהלך השנים שקדמו לאירוע הנטען, ודאי כך עת הוברר כי עסקינן בליקוי ב-2 הידיים. בהודעה שמסר ב-3/1/2008 בסניף המל"ל ציין כי הינו עובד אצל המעסיק כ-3 חודשים לערך; קודם עבד 3-2 חודשים במכירת מחשבים; קודם לא עבד כמה חודשים; לפני כן עבד שנתיים במחל משאבות בהרכבת משאבת ביוב ומים (הרכבת צינורות, הרמת צינורות 20 קומות ברגל, הרכבת משאבות כבדות, הרכבת מערכת כיבוי אש שהלוח שלהם מאד כבד, הרבה פתיחה וסגירה של צינורות, דפיקה עם פטיש, להרים עם לום, משיכת שרשראות מתכת (פלאשנצ'וק) להעלות המשאבות ששוקלות כמה מאות ק"ג). עד ל-10/9/2007 לא סבל מהיד. אצל המעסיק האחרון (בו נפגע) הרכיב תעלות למזוג אויר, עבודת פח, מרכיבים תעלות שהן בעצם משטח פח, חותכים אותו, מעקמים וסוגרים עם פטיש. עבודת פטיש כל היום. בשטח קודחים בקירות, עבודה עם דיסק, פטישון, פטישים להרים כובד, לדחוף הדמפר, להשתמש הרבה במספריים של פח פתיחה וסגירה של היד לצורך חיתוך. הרבה פעולות עם היד. היד הדומיננטית היא ימין, אבל עובד עם 2 הידיים - דופק במברגה בשמאל, ביד החזקה נאחז, היד השניה מחזיקה במכשיר, כדי לחתוך פח צריך את 2 הידיים. כשעומד בגובה את הצד הימני חותך יד ימין ואת הצד השמאלי חותכת יד שמאל. בפטיש גם ימין וגם שמאל, מחליפים ידיים. עובד מ-2000 בעבודה מסוג זה, 1/2 שנה פה, 1/2 שנה שם, כשעבד בגלידה זה להרים ולהוריד, עבודה במקררים. בתביעה לביה"ד מפנה הוא לדבריו לעיל שבהודעה וטוען כי תסמונת התעלה הקרפלית ממנה הוא סובל ב-2 ידיו היא תוצאה של עבודתו הפיזית והמאומצת שנים רבות (כשביד ימין הוחמרה עקב הפגיעה). בח.נ. נתבקש לפרט את עבודתו במקומות השונים (נ/2): 1. עבד חודש (7/01) בגלידה בעבודות ניקיון, מכירה והכנה. 1 חודש 3-2 עבודה בתעלות מיזוג (9/2002 - 11/2002). 3 חודשים 4 עבודה שאינו זוכר במה עסק (5/2002 - 6/2002). 2 חודשים 5 עובד ניקיון במסעדה (6/2003 - 8/2003). 3חודשים 6. העברת סחורה (תכשיטים) (2/2003). 1 חודש. 7. מנקה עם דיסק, מנקה פח, משייף, צובע, מכניס לצבע (3/2003). 1 חודש. 8. נקיון במסעדה (9/2003). 1 חודש 9. נקיון, מכירה, הכנה בגלידה (10/2003). 1 חודש. 10. כנ"ל (5/2004) 1 חודש. 11. משאבות. (3/2005 - 8/2005) 6 חודשים. 12. תעלות מזוג (1/2006 - 3/2006). 2 חודשים. 13. כנ"ל - (2/2006 - 10/2006). 9 חודשים. 14. כנ"ל, המעסיק אצלו נפגע (7/2007 - 9/2007) 3חודשים. כן עלה (נ/3, 4) מדוחו"ת שנתיים שהגיש כי עבד כעצמאי בעסק של מכירת אינטרנט מ-3/2007, וכי מ-4/2008 כעצמאי בשטיפת מכוניות. עולה איפוא מריכוז הנתונים דלעיל כי עסקינן בעבודות שונות, כשכל אחת התבצעה בפרקי זמן קצרים והִצריכה עבודות שונות בכל אחד מהן, כשבכל פעולה ופעולה נדרש לבצע פעולה השונה מרעותה, הן בתנועה, הן במכשור/כלי בו השתמש והן בהפעלת היד, כשברי כי חיתוך במספרי פח אינו מפעיל לחץ זהה על היד ככיפוף הפח, ודאי כך שימוש במברגה, הכנסת מכשיר לחור בקיר, ניקיון, הרמה וכדומה! משאין בפנינו רצף של פעולות חוזרות ונשנות הפועלות על אותו מקום ביד, או רצף כזה בכ"א מהידיים, על פני זמן ומשעסקינן בעבודות שונות בהן עסק, כל פעם לזמן קצר ובפעולות שונות גם בכ"א מהן - אין בפנינו התשתית העובדתית הנדרשת לתורת הפגיעות הזעירות. לאור כל האמור נדחית התביעה. אין צו להוצאות. הפרעות שינההכרה בתאונת עבודה