קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעיות גב כמחלת מקצוע: תביעת התובעת להכיר בליקוי הנטען בגבה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק) נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 17.12.08, בנימוק כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי העבודה, ואף לא מדובר במחלת מקצוע. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. בתאריך 9.6.11 נשמעה בפנינו עדותה היחידה של התובעת, אשר הגישה את עדותה הראשית בתצהיר ונחקרה בפנינו בחקירה נגדית. עובדות המקרה התובעת, ילידת 1962, עבדה משנת 1989 ועד ליום 22.6.08 בחברת מיקרו-סוויס, שהיא חברה בתחום ההיי-טק העוסקת בייצור רכיבי מוליכים למחצה. בשנתיים הראשונות לעבודתה הועסקה התובעת בתפקיד עובדת ייצור, וב- 17 השנים הנוספות הועסקה התובעת בתפקיד מבקרת איכות, כשבמסגרת תפקידה היה עליה לבדוק מוצר זעיר בגודלו, כסנטימטר בודד, בשם "קפילרה" (להלן - קפילרה). רכיב זה הינו מרכיב בשבבים הנמצאים בשימושן של חברות ויצרנים שונים בתחומי המחשוב והאלקטרוניקה. נוכח גודלה של הקפילרה, היה על התובעת לבחון את תקינותה באמצעות מיקרוסקופים, כאשר קפילרה שלא עמדה בנהלים היתה נפסלת על ידי התובעת ואילו קפילרה שאושרה על ידה היתה ממשיכה את דרכה למחלקות הייצור. לטענת התובעת בתצהירה, היא בחנה מדי יום באופן מדגמי בין 4000 ל- 6000 קפילרות (סע' 9 לת/1). התובעת העידה בתצהירה ובחקירתה הנגדית, כי אופי עבודתה במשך השנים כלל ישיבה על כסא עם גלגלים בעמדה בה ממוקמים שלושה מיקרוסקופים, כשבכל מיקרוסקופ היא נדרשה לבדוק נתון מסוים בקפילרה: במיקרוסקופ א' על התובעת היה לבדוק את הגודל, במיקרוסקופ ב' את הצורה החיצונית, ואילו במיקרוסקופ ג' את גודל החור הפנימי. שלושת המיקרוסקופים הונחו זה לצד זה לפני התובעת, על שולחן שאורכו 80 ס"מ וגובהו כ-70 ס"מ (התובעת הצביעה על דוכן העדים כתואם בקירוב את גודל השולחן, ומכאן הגדלים). כל אחד מהמיקרוסקופים היה בגובה שונה. התובעת עוד הסבירה בעדותה, כי בשלב ראשון היתה מקבלת מנה המכילה בין 500 ל- 1000 קפילרות, מתוכה לקחה מדגם אקראי של 50 יחידות לבדיקה במיקרוסקופ הראשון. אם באותה קבוצת מדגם היו נפסלות יותר מקפילרה אחת (וזה קרה לטענת התובעת לעיתים תכופות), התובעת נאלצה לבדוק את כל המנה, וכך לגבי שאר המיקרוסקופים - ככל שנפסלה קפילרה אחת או יותר (לפי התקן שנקבע) - כל הקפילרות באותה מנה היו עומדות לבדיקה. התובעת העידה, כי לצורך בדיקת הרכיב היה עליה לרכון קדימה, להביט בו דרך עינית המיקרוסקופ, ולחזור על פעולה זו שוב ושוב, ביחס לאותו רכיב וביחס לרכיבים הבאים, משך 9 שעות לפחות מדי יום. התובעת העידה כי היא פעמים רבות עבדה בשעות נוספות עד ל- 12 שעות ביום, לרבות שלוש הפסקות: רבע שעה בבוקר, מחצית השעה בצהריים ורבע שעה נוספת בהמשך המשמרת. לטענת התובעת, מיקום המיקרוסקופים חייב אותה להתכופף קדימה עם הגב והצוואר, כשבזמן הרכינה קדימה, לא היתה לה כל תמיכה בגב. התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי בעבודתה היא נדרשה להזיז את הראש ממיקרוסקופ אחד למשנהו, כאשר פעולת הרכינה קדימה, הבדיקה בעינית המיקרוסקופ, היישור חזרה, והרכינה החוזרת למיקרוסקופ הבא חזרה על עצמה מאות, ולעיתים אלפי פעמים ביום. התובעת החלה לסבול לטענתה מכאבי גב בשנת 2007 לערך ואף נותחה בגבה, הכל כעולה מהתיעוד הרפואי שצורף. לתביעתה צירפה חוות-דעת מומחה מטעמה, וביקשה להכיר בפגיעתה בגב כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, וזאת לאור תנאי עבודתה שפורטו לעיל. לטענת הנתבע בסיכומיו, דין התביעה להידחות כבר בשלב הזה, שכן התובעת מתארת תנאי ישיבה ממושכת על כסא לא נוח, בהתכופפות רצופה מול המיקרוסקופים; כאשר על-פי הפסיקה, ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אינו מקים תשתית ראייתית לפגיעה על דרך המיקרוטראומה. דיון והכרעה לאחר שבחנו את מכלול הראיות וטענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להניח תשתית עובדתית לפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה, כפי שיפורט להלן. באשר למיקרוטראומה הגבית, כך נקבע בפסיקה: "שניים הם התנאים לתחולתה של מיקרוטראומה גבית: האחד הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודת הנפגע. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. השני - על-מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות-דעת של מומחה-רופא, היכול להבחין בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע." (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, לה (2000), 529). בהודעתה לחוקרת הנתבע, נשאלה התובעת על אופן ביצוע עבותה, וכך היתה תשובתה: "במחלקה שלי היו בתקופה האחרונה 10-12 עובדים בכל משמרת, אני הייתי יושבת על כסא עם גלגלים ובודקת את המוצר דרך מיקרוסקופים. היינו בודקים בערך 4000 קפילרות במשמרת וכל אחד תחת מיקרוסקופ, חלק מדגמי וחלק 100% של המוצרים." (נת/1, עמ' 1, ש' 16-19). בהמשך הודעתה, התובעת הוסיפה ותיארה בפני החוקרת את תנאי עבודתה כדלקמן: "אני יושבת ליד שולחן ליד העמדה שלי, ליד העמדה שלי מוצבים 4 מיקרוסקופים אנחנו מקבלים מנה בשקית שבפנים המוצר חתיכות קטנות של קפילרים אנחנו מוציאים עם פינצטה חלק חלק ושמים במתקן אחד אחד בתוך חורים של המתקן ואת זה מכניסים למיקרוסקופ ואני בודקת אחד אחד בתוך המכשיר ואם אני רואה תקלות או פסילות רבות אני בודקת את כל המנה של 500 או יותר חלקים כמה שיש במנה. אני מסתכלת במיקרוסקופ כמה זמן שצריך לפעמים לוקח מס' שעות לבדוק מנה אחת שלמה. ש. העבודה שלך היא בישיבה? ת. כן, אני יושבת ומתכופפת לעבר המיקרוסקופים" (נת/1, עמ' 2, ש' 25-32). עוד מסרה התובעת לחוקרת הנתבע, כי היא מייחסת את הכאבים בגבה "לישיבה ממושכת בתנאים לא אידיאליים במקום סגור עם כסא לא מתאים ומכשור לא הכי תקין, וגם העבודה הייתה עם כיפוף של הגב כלפי המכשור" (נת/1, עמ' 2, ש' 45-47). בכתב תביעתה, התובעת לא פירטה את אופן ביצוע עבודתה וכל שצוין על ידה היה: "במסגרת עבודתה כאמור, מאז שנת 1989, נדרשה התובעת לעבודה כשמידי יום, משך שעות ארוכות היתה רכונה לעברו של מיקרוסקופ ולרוב נתונה בתנוחה לא נוחה, כשגבה קמור לפנים, ללא כסא מתאים וכמעט ללא הפסקות. כתוצאה מעבודת התובעת באופן האמור - משך תקופה ארוכה ביותר נחבלה התובעת בגבה ובגפיה התחתונות" (סע' 2). למקרא כתב התביעה, עולה לכאורה, כי מדובר היה בביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה במצב סטטי ממושך, אשר על פי הפסיקה אינו מקים תשתית ראייתית לפגיעה על דרך המיקרוטראומה. ראה לדוגמא פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה בעב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.8.05, בו נדחתה תביעת המערערת להכרה בליקוי בגבה כתוצאה מביצוע עבודתה בתנוחה רציפה בלתי נוחה. כך גם בעניין שושנה שוורץ (פד"ע נ"ו/0-180 שושנה שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.12.96), אף שם נדחתה התביעה להכיר בפגיעה בעמוד השדרה כבתאונת עבודה, עקב ביצוע עבודה ממושכת בתנועה אחת קבועה של הורדת ראש, זאת הואיל ולא מדובר היה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות (ראה עוד בהקשר זה את פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה בעב"ל 373/08 רינה אדיבי - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 18.11.08). אלא שבשונה מפסקי הדין הללו אליהם הפנה אותנו הנתבע ואשר היה מדובר בהם בביצוע עבודה בתנוחה אחת קבועה ולא נוחה, או בתנוחה מאומצת במצב ססטי ממושך, הרי שבמקרה שלפנינו, התובעת פירטה בתצהירה (סע' 9-20) ובחקירתה הנגדית (עמ' 1, החל מש' 21, עמ' 2) פעולה חוזרת ונשנית של רכינה אל עבר המיקרוסקופים. מעדותה של התובעת עלה, כי עבודתה חייבה אותה, תוך שהיא יושבת, להעביר את הקפילרה ממיקרוסקופ אחד לשני, או להוציא את הקפילרה שנבדקה ולהכניס את הבאה אחריה לבדיקה, כאשר בין לבין היא רוכנת אל עבר המיקרוסקופ, מתבוננת, חוזרת לאחור, מעבירה את הקפילרה למיקרוסקופ השני, רוכנת שוב וחוזר חלילה. עולה אפוא, כי פרט לישיבה הממושכת, הצביעה התובעת בפנינו על תנועה חוזרת ונשנית של כיפוף הגב לפנים ולאחור, במעבר בין המיקרוסקופים ובין הקפילרות. בחקירתה הנגדית התייחסה התובעת לכפיפה קדימה לאורך העבודה במשך מאות פעמים (עמ' 2, ש' 13 וכן 20 ואילך). עדותה של התובעת בפנינו הותירה בנו רושם אמין ומהימן, בנוסף לכך שהיא מתיישבת עם שורת ההיגיון. מלבד העובדה שגרסה זו הינה הגיונית לאור העבודה עם שלושת המיקרוסקופים לסירוגין, הרי שגרסה זו עולה בקנה אחד עם הדברים שמסרה התובעת לחוקרת הנתבע, עוד בטרם הגשת תביעתה לבית דין זה, בה התייחסה לכיפוף הגב. גם אם בפני חוקר המוסד לא הבהירה התובעת כי מדובר בכיפוף שנעשה "מאות פעמים", הרי שהדבר עולה בבירור מתיאור עבודתה ועל כן איננו מוצאים בכך פגם. משכך, הרי שהתובעת השכילה להציב בפנינו סדרת תנועות שחזרה על עצמה, משך לפחות מאות פעמים ביום, במשך 17 שנות עבודתה. הנתבע ביקש להתייחס לעובדה שהתובעת עבדה על כסא בעל גלגלים, אך לא מצאנו לעובדה זו רלוונטיות לתיק דנן, שכן התובעת לא טענה ש"התגלגלה" על הכסא ממיקרוסקופ אחד למישנהו, אשר הונחו זה לצד זה, על גבי שולחן באורך 80 ס"מ בלבד. סוף דבר נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי יש למנות מומחה יועץ רפואי בתחום האורטופדי שיחווה את דעתו באשר לקיומן של פגיעות זעירות מצטברות ובלתי הפיכות, ולעניין הקשר הסיבתי לפי תורת המיקרוטראומה בכל הקשור לליקוי בגב עליו מלינה התובעת. הנתבע הגיש בקשה להזמנת חומר רפואי מקופ"ח כללית ומבתי החולים "כרמל" ו"רמב"ם", אשר טרם התקבל. עם קבלת החומר הרפואי תצא החלטה בדבר מינוי מומחה. למעקב אחר קבלת החומר הרפואי בעוד 30 ימים. מחלת מקצועעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גברפואה