קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בליקוי שמיעה ובטינטון בביטוח לאומי / הכרה בליקוי שמיעה ובטינטון כתאונת עבודה: השאלה העומדת להכרעה בהליך זה - האם יש לדחות על הסף את תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון הנטענים על ידו כפגיעה בעבודה בשל אי עמידה בתנאי הסף על פי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). עובדות המקרה כעולה מכתבי הטענות התובע, יליד 1970, עבד כמפעיל בחוות המיכלים בחברת "תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ" בנמל חיפה בין השנים 1995-2008, כאשר לטענתו נחשף במהלך שנות עבודתו לרעש מזיק. התובע החל בשנת 2002 לערך להתלונן על ירידה בשמיעתו וטנטון (סע' 4 לכתב התביעה). התובע הגיש לנתבע ביום 17.2.09 תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. התביעה נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 26.5.09, בנימוק שהתובע אינו מקיים את תנאי הסף הקבועים בסעיף 84א לחוק, וביניהם ירידה בכושר השמיעה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור, והגשת תביעה למוסד בתוך 12 החודשים מהיום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית. על החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. בפני בית הדין הוצגו ארבע בדיקות שמיעה שהתובע ביצע: בדיקת שמיעה מיום 22.1.06, לפיה לא קיימת ירידה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור, הן לפי האודיוגרמה והן לפי ה- SRT. בדיקת שמיעה מיום 16.4.08, לפיה לא קיימת ירידה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור, הן לפי האודיוגרמה והן לפי ה- SRT. בדיקת שמיעה מיום 18.6.08, לפיה קיימת ירידה של 20 דציבל לפחות באוזן ימין וירידה של כ- 18 דציבל באוזן שמאל. בדיקה שמיעה ממכון הולדשטיין מיום 6.4.09, לפיה קיימת ירידה של 20 דציבל בתדירויות הדיבור הן מימין והן משמאל. התובע צירף לכתב תביעתו חוות-דעת מומחה אף אוזן גרון, ד"ר אלי ולדנר, הקובע בין היתר בחוות-דעתו כדלקמן: "ב- 4 בדיקות שמיעה שנערכו במכון האודיולוגי במרכז רפואי שיב"א בין השנים 2002 ו- 2008 בכולן תבנית זהה של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי בתחום התדרים הגבוהים יותר מימין ללא פגיעה בתחום תדרי הדיבור" (ההדגשה לא במקור, מ.נ.ד.). כעולה מטענות באי-כח הצדדים בדיון המוקדם, אין מחלוקת ביניהם כי נכון למועד הגשת התביעה לנתבע, לא נמצאה בתיק התובע ולו בדיקת שמיעה אחת המצביעה על הפחתה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים, כדרישת סעיף 84א(א)(2) לחוק. לטענת התובע, הוא אמנם מודע לכך שאינו עומד בתנאי הסף של סעיף 84א לחוק, אלא שלטענתו הוספת סעיף 84א לחוק פגעה בו, שכן לולא התיקון אין חולק כי תביעתו היתה מתקבלת. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף וזאת משלא מתקיימים בתובע תנאי הסף המצטברים של סעיף 84א לחוק, שכן נכון למועד הגשת התביעה למוסד, לא היתה כל עדות לירידה בכושר שמיעת התובע בתדירויות הדיבור בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; מה גם שהתביעה למוסד הוגשה בחלוף מעל ל- 12 חודשים מהמועד בו תועד ליקוי שמיעת התובע לראשונה ביום 22.1.06. כן הוסיף הנתבע כי משלא מתקיימים התנאים להכרה בירידה בשמיעת התובע כתאונת עבודה, בדין נדחתה התביעה בגין הטנטון. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שהובא בפנינו, הגענו לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות כבר בשלב זה, וזאת מהנימוקים הבאים. סעיף 84א לחוק נחקק בתיקון מספר 79 לחוק, במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה - 2005, שנכנס לתוקפו כבר ביום 1.4.05. התנאים הקבועים להכרה בליקוי שמיעה הקבועים בסעיף 84א לחוק הינם מצטברים, ולשונם ברורה: אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם התקיימו כל אלה: המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל- 1970 (להלן- רעש מזיק); כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה - (א) היום בו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית... (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית לעררים... החלה הירידה בשמיעה." (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: ... " בית הדין הארצי לעבודה עמד על יישומו של סעיף 84א לחוק וקבע, בין היתר, כי "מבחן הפחתת השמיעה בשיעור של 20 דציבל בתדירויות הדיבור, הינו כאמור מבחן סף טכני פורמאלי שנועד לסנן מבין התביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, את אלו שליקוי השמיעה בהן הינו פחות מ-20 דציבל בכל אחת מהאוזניים..." [עב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי - דוד אלון, לא פורסם, מיום 12.11.08]. אין מחלוקת בין הצדדים, כי נכון למועד הגשת התביעה לנתבע, 17.2.09, התובע לא הוכיח כי התקיים בו תנאי הסף הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק, שכן התובע לא הציג בפני הנתבע ו/או בפנינו, מסמך רפואי כלשהו מהתקופה שבין פברואר 2008 לפברואר 2009, המעיד על ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור בכל אחת מאוזניו. בא-כח התובע הודה במפורש בבית הדין כי אין הוא מקיים אחר תנאי זה. עוד אין חולק, כי התובע החל להתלונן על ליקוי שמיעה וטנטון בשנת 2002 לערך, הליקוי תועד לראשונה בבדיקת השמיעה מיום 22.1.06 ואילו תביעתו הוגשה למוסד לביטוח לאומי רק ביום 17.2.09 - בחלוף יותר מ- 3 שנים ממועד תיעוד הליקוי. בטופס התביעה שהוגש לנתבע, אף ציין התובע כי תאריך קבלת טיפול רפואי לראשונה בגין הליקוי הינו בחודש 03/2002 על ידי ד"ר וולדנר, כך שללא ספק ידע התובע על ליקוי השמיעה זמן רב עובר להגשת תביעתו לנתבע. התובע לא הראה טעם מיוחד המצדיק את האיחור הניכר בהגשת תביעתו לנתבע. התובע אמנם הציג בפני בית הדין בדיקת שמיעה מיום 6.4.09, המצביעה על ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל בשתי האוזניים; אולם בדיקה זו אינה רלוונטית לענייננו משום שהיא בוצעה לאחר מועד הגשת התביעה לנתבע. משהוכח בפנינו כי לא התקיימו בתובע התנאים להכרה בליקוי שמיעתו כתאונת עבודה, הרי שבדין דחה הנתבע תביעתו להכרה בטנטון בהתאם להוראת סעיף 84א(ב) לחוק. סוף דבר משלא הוכיח התובע כי התקיימו בו כל תנאי הסף הקבועים בסעיף 84א לחוק, לרבות הוכחת ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, והגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי בתוך 12 חודשים ממועד תיועד הליקוי לראשונה, אין לנו אלא לדחות את התביעה. אשר על כן, התביעה נדחית. כמקובל - ללא צו להוצאות. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים. טינטוןשמיעההכרה בתאונת עבודהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)תאונת עבודה