קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה במחלת לימפומה כתאונת עבודה: 1. זוהי תביעה להכרה במחלת הלימפומה רב המוקדית ממנה סובל התובע כתאונת עבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. העובדות הרלוונטיות פורטו בהחלטה מיום 18.2.10 כדלקמן: א.         התובע עבד בבית מלאכה לציפוי מתכות כרום ניקל כעובד עצמאי במשך כ-35 שנה. ב.         לטענת התובע, הוא השתמש באופן קבוע במדללים ובמסירי שומן וצבע אורגניים מסוג טינר, ג'אנקלין, נפט, כוהל, מתילי, כוהל אתילי וחומצה חנקנית. ג.          כמו כן, במהלך העבודה השוטפת השתמש התובע בכל אחד מהחומרים המפורטים בהיתר לאחזקת רעלים הדו שנתי, שהונפק לעסק שלו על ידי משרד לאיכות הסביבה (מצורף להחלטה זו). ד.         השימוש בחומרים הנ"ל היה במכלים פתוחים ותוך כדי הזלפה והטבלה של מוצרי המתכת שבעיבודם עסק התובע. האוירה היתה רוויה באדים ובגזים שמקורים בחומרים האמורים. ה.         העבודה בוצעה תוך כדי חימום המיכלים באמצעות גופי חימום חשמליים עד לטמפרטורה ממוצעת של 60 מעלות צלסיוס. ו.          התובע השתמש בכפפות ובבגדי מגן ולמרות זאת, באו במגע עם עורו אם באמצעות אווירת החדר ואם בשל התזה והזלפה של הנוזלים.             ז.          התובע חלה בלימפומה רב מוקדית.   3. באותה החלטה מונה פרופ' ברבי אלן כמומחה יועץ רפואי (להלן - המומחה) והופנו אליו השאלות הבאות: א.         מהן הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע? ב.        האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל? ג.          אם קיים קשר סיבתי כאמור, האם ניתן לומר כי השפעת האירועים בעבודה על בואן של הפגימות הרפואיות במועד שבאו, היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי של התובע או מ השפעת גורמים אחרים?   ביום 6.5.10 השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן: "פרשת המקרה: התובע, כעת בן 64 עבד כעובד עצמאי בבית מלאכה לציפוי מתכות כרום - ניקל במשך 35 שנים. צוין שהתובע טוען שהשתמש באופן קבוע במדללים, צבע, נפט כוהל מטילי ואתילי וחומצה חנקנית. אין פרטים מדויקים על אופי עבודתו וחשיפה לחומים אלא, אך במהלך עבודתו השוטפת, קיבל התובע היתר דו שנתי להחזקת רעלים שהונפק לעסק שלו ע"י משרד לאיכות הסביבה. החומרים המפורטים הינם: סודיום, ציאניד, חי כרומית, חי הידרו כלוריד, סודה כאוסתית, חי סולפורית, ניקל כלוריד וסולפט. צוין גם שהמכלים היו פתוחים עם הזלפה והטבלה של מוצרי המתכת, האווירה היתה רוויה באדים וגזים, שהעבודה בוצעה תוך כדי חימום המיכלים עד 60 מעלות, ושלמרות שימוש בכפפות היתה מגע עם עורו בהמצאות אוויר או בשל התזת הזלפה של הנוזלים. בשנת 2000 אובחן כסובל מלימפומה בבלוטה תת לסתת וטופל. בשנת 2008 הופיע הישנות בחולה D9. תשובות לשאלות: א. החולה סבל ממחלת לימפומה שאובחנה בשנת 2000 וטופלה, והישנות בחוליה D9 בשנת 2008. מחלת לימפומה הינה גידול מלגיני בעברים לימפתית בבלוטות לימפה, טחול, מח עצם. ב. מחלת לימפומה מתפתחת בדרך כלל לא סיבות או גורם ידועים. במקרים בודדים יש קשר עם קיום מחלה וירלית כרונית כגון הפטיטיס C, HIV, EBV, או חיידקית כמו הליקובקטר פילורי, או חשיפה לכימיקלים למיניהם (חומרי הדברה, מדללים, נגזרים מבנזן), או הקרנות טיפוליות או מקראיות, או טיפול כימי קודם. התובע עבד משך 35 שנים בקרבת חומרים לציפוי מתכות והשתמש במדללים, צבע, נפט, ורשימת חומרים שפורטו לעיל. האם חשיפה לאחד מחומרים האלה או שילובם גרמו לנזק במחלת לימפומה שאובחנה אצל הנ"ל בשנת 2000? לצערי הטענה שהשתמש באופן קבוע במדללים, צבע, נפט, כוהל אינה מספקת אינפורמציה על שמות החומרים ואופי השימוש. לעומת זאת היתר של משרד איכות הסביבה שקיבל על החזקה רעלים יותר מבוססת. עברתי על כל אחד מהחומרים והסכנה שיש בחשיפתם על הופעת מחלת לימפומה. SODIUM CYANIDE : רעילות אוקטית בנשיפה עד גרימת מוות בבליעה, ללא עדות לקרצינוגניות. CHROMIC ACID: עדויות אחדות מיפן ואיטליה על הופעת לימפומה אחרי חשיפה ממושכת. HYDROCHLORIC ACID: מדלל נגזר מבנזן שייך לקבוצה חשודה כקשורה להופעת לימפומה אחרי חשיפה. CAUSTIC SODA DRY SOLID: עשוי לגרום לפסוריאזיס ולימפומה; לפי IARC אי אפשר לשלול את הקשר חשיפה להופעת לימפומה. SULFURIC ACID: גם מדלל מעורב NHL אחרי חשיפה משמעותית. NICKEL CHLORIDE NICHELOUS SULFATE: מדללים שאיפה ממושכת חשודה לגרימת לימפומה. לאור זה, הטענה של התובע סבירה, כי היה חשוף במסגרת עבודתו במשך 35 שנים, לחומרים עם פוטנציאל לגרום ללימפומה אחרי חשיפה ממושכת. אך במקרה זה חסרה חוות דעת של מהנדס בטיחות למרות שהפרטים שנמסרו מעידים על חשיפה ברורה. ראוי לציין שהטופס פרטים שנמסר מאיכות הסביבה שייך לתקופת 16.8.09 או 15.8.11, ז"א מעל 9 שנים אחרי הופעת המחלה. ג. מהנתונים שקיבלתי לא מצאתי עדות למחלת רקע, סיפור משפחתי או טיפולים שהיו יכולים להיות קשורים למחלה, לכן החשיפה לחומרים שצויינו לעיל, היא הקשר סיבתי הפוטנציאלית ביותר להופעת הלימפומה". 4. ביום 29.7.10 הופנו למומחה שאלות להבהרת חוות דעתו מיום 6.5.10 כדלקמן: "א.        מהו הסיכון ללקות בלימפומה משוקלל לגיל התובע ולמינו באוכלוסיה הכללית? ב.        כיצד שללת מחלה ויראלית כגון הפטיטיס C, EBV HIV  או הליקובקטר?             ג.         האם העובדה שהמסמך מאיכות הסביבה המוזכר בחוות הדעת מדבר על תשע שנים לאחר הופעת המחלה אינה שוללת לחלוטין את הקשר הסיבתי?             ד.         מי הגורם במקרה זה ללימפומה. מבין החומרים שציינת? ה.         כיצד אתה מסביר שלקח 35 שנים להתפתחות הלימפומה לאחר חשיפת תמידית (על פי טענת התובע) לכל החומרים הללו ומדוע רק לימפומה התפתחה?".   ביום 19.1.11 השיב המומחה לשאלות ההבהרה מיום 29.7.10 בזו הלשון: "א. פרט ללימפומה ממארת לימפובלסטית או מסוג בורקיט שיכולים להופיע בילדים רוב הלימפומות מופיעות אצל מבוגרים (בן 60 ל-69). מר אלמוסנינוס חלה בגיל 60. ב. שללתי לפי הנתונים של התיק והסוג של לימפומה. הליקובקטר פילורי גורם ללימפומה בקיבה; EBV כסיבה להופעת לימפומה שייך בדרך כלל לסיבוך השתלות; לא הוזכרו כלל הדבקה ל-HIV ל-HVC בתיק של החולה. ג. לא. החשיפה לחומרים (חומרי הדברה, מדללים, נגזרים של בנזן) במשך 35 שנים היות עובדה מפורטת בהחלטה. ציינתי את הפער בין השנים של חשיפה והמסמך מאיכות הסביבה שהביא פרטים מדוייקים יותר על החומרים. זה לא שולל את העובדה. ד. בתשובה ב' מחוות דעתי, עברתי על כל אחד מהחומרים של הרשימה והסכמהנ שיש בחשיפתם על הופעת מחלת לימפומה. אין גורם אחד אלא הסבתרות של גורמים פוטנציאלים והן: חומצאות כרומית, הידרו כלורית, וסולפורית. סודה כאוסתית, ונגזרים של ניקל. ה. ברוב העבודות ובחלק שהזכרתי בחוות דעתי מדובר בשנים רבות (10 שנים) של חשיפה לחומרים לפני הופעת הלימפומה (SMITH ET AL CANCER EPIDEMIOL BIOMAKERS PREV 2007; 16,385-91). וזמן ארוך יותר (30 שנה של חשיפה) תואר גם בספרות ( KATO ET WONG ET BRIT.IND MED 1987 14; CANCER CAUSE AND CONTROL 2005 16 1215 .al 365-81). אין לי הסברים מדויקים למה רק לימפומה התפתחה. יתכן שהשינויים הכרומוזומליים שמצאו בלימפוציטיים של עובדים חשופים 10 עד 26 שנים לנגזרים של בנזן יכולים להסביר את סוג זה של סרטן (SASIADEK ET AL MUT. RESEARCH 1989,224,235-40). כאמור לימפומה היא מחלת מליגנית של לימפוציטים". 5. בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי על פי חוות דעתו של המומחה, יש להכיר בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה ובין על פי עקרון הגרימה הישירה. ב"כ הנתבע טוען, כי על פי חוות דעתו של המומחה, אין אינפורמציה מספקת על שמות החומרים ואופי השימוש בהם והמומחה משלים את הפער העובדתי מרשימה כללית של היתר כללי שלא נצרפה במבחן הראיות. גם המומחה עצמו מפנה את תשומת הלב לכך כי מדובר ברשימה שעניינה תשע שנים אחרי הופעת המחלה. עוד אמר המומחה, כי המחלה יכולה להופיע מחמת גיל מגיל 60 ואילך. 6. בחוות דעתו אכן מציין המומחה, כי רשימת החומרים בהם השתמש התובע אינה מספקת אינפורמציה על שמות החומרים ואופי השימוש. עם זאת, מפנה המומחה להיתר של משרד איכות הסביבה שקיבל התובע. לפי חוות הדעת החומרים המופיעים ברשימה זו מניחים בסיס מספיק לכך כי היה חשוף במסגרת עבודתו לחומרים עם פוטנציאל לגרום ללימפומה אחרי חשיפה ממושכת וזאת במסגרת עבודה שנמשכה 35 שנים. מוסיף המומחה ומציין, כי לא מצא עדות למחלה קודמת או סיפור משפחתי ולכן, הקשר הסיבתי הפוטנציאלי להופעת המחלה קשורה לחשיפה לאותם חומרים במהלך תקופת העבודה. המומחה אף מציין, שהעובדה שהמסמך מאיכות הסביבה מדבר על תשע שנים לאחר הופעת המחלה, אינה שוללת לחלוטין את הקשר הסיבתי ואין בכך כדי לשלול את החשיפה במשך תקופת העבודה הממושכת. עוד מציין המומחה, כי כל אחד מהחומרים אינו גורם בלעדי למחלה אלא מדובר בהצטברות של גורמים פוטנציאליים מצטברים. מסקנתו הברורה של המומחה הינה, כי קיים קשר סיבתי בין חשיפתו של התובע לחומרים השונים בזמן עבודתו לבין הופעת המחלה. משמדובר בחוות דעת ברורה ומפורטת, הגם שהמומחה בהגינותו מציין שלא עמדו בפניו נתונים מלאים, יש לקבל חוות דעת זו ולקבוע כי הוכח הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין מחלתו. 7. התביעה מתקבלת. אנו מצהירים כי מחלתו של התובע הינה בגדר תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק. הנתבע ישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רפואההכרה בתאונת עבודההכרה במחלה כתאונת עבודהתאונת עבודה