קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה במחלת כלי דם כתאונת עבודה: השופטת רונית רוזנפלד פתח דבר 1. השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה היא, האם יש להכיר במחלת כלי הדם ממנה סובל המשיב כתאונה בעבודה, לפי תורת המיקרוטראומה. בית הדין האזורי בחיפה (השופטת איטה קציר; בל 703/04) השיב על כך בחיוב. על פי קביעתו, יש קשר סיבתי בין חשיפתו של המשיב, במסגרת עבודתו ככבאי, לחומרים שונים, כולל חומרים מסוכנים, למחלת כלי הדם ממנה הוא סובל. על כך הערעור שבפנינו בו טוען המוסד לביטוח לאומי כי לא התקיים הדרוש על מנת להכיר במחלת המשיב כתאונה בעבודה. הרקע העובדתי כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי 2. המשיב, יליד שנת 1951, עבד ככבאי משנת 1972 ועד לשנת 1995. המשיב עבד במשמרות בנות 24 שעות ולאחריהן היה במנוחה 24 שעות. בעת עבודתו ככבאי, נחשף המשיב לשריפה אחת בממוצע ליום עבודה, כאשר משך זמן כל שריפה היה שונה, ובהתאם, כך גם החומרים אשר בא עימם במגע, וריכוזם. החל משנת 1995 עבר המשיב לתפקיד קצין אפסנאות אותו מילא עד לשנת 2003. במהלך השנים הללו עבד המשיב 5 ימים בשבוע, כ-8.5 שעות מידי יום. בתקופה זו יצא המשיב לכיבוי שריפות במידת הצורך. 3. לפי המפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, במהלך עבודתו נחשף המשיב לגזים רעילים שהינם פועל יוצא של החומרים הנמצאים באזור השריפה. המשיב השתמש במסכות כאמצעי מיגון. רוב השנים השתמש במסכה שהעשן נכנס לדרכי הנשימה מצידיה. כמו כן, המשיב השתמש באופן קבוע בכפפות ולבוש ארוך ובשנות עבודתו האחרונות השתמש בחליפה למניעת חשיפת העור. 4. המשיב הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעות להכרה ב-3 מחלות מהן הוא סובל כפגיעה בעבודה, והן אלה: מחלת כלי הדם הפריפרית (להלן גם: מחלת כלי הדם), מחלת יתר לחץ דם ומחלת הסוכרת. לטענתו, הפגיעות קשורות לתנאי עבודתו ככבאי, במסגרתה נחשף לחומרים שונים. התביעות נדחו על-ידי המוסד בשנת 2003. כנגד החלטות המוסד בתביעותיו, הגיש המשיב שלוש תביעות לבית הדין האזורי. ההליך בפני בית הדין האזורי ופסק דינו 5. במהלך הדיון בבית הדין האזורי, הכיר המוסד במחלת יתר לחץ דם ממנה סובל המשיב כתאונה בעבודה. תביעת המשיב להכרה במחלת הסוכרת כתאונה בעבודה נדחתה. התביעה בעניין מחלת כלי הדם היא התביעה מושא ערעור זה. 6. לאחר ששמע את עדות המשיב, קבע בית הדין האזורי כי עלה בידו להניח תשתית עובדתית לביסוס הטענה בדבר פגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה. בהמשך מינה בית הדין האזורי את דר' טמיר גפן כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: דר' גפן), לבירור הקשר הסיבתי בין הליקוי הרפואי ממנו סובל המשיב לבין תנאי עבודתו. 7. דר' גפן נשאל את השאלות הבאות, והשיב עליהן בחוות דעתו מיום 9.1.2006, ובזו הלשון: "א. ש. מהי המחלה או המחלות מהן סובל התובע? ת. מר כהן מיכאל בן 54, כבאי לשעבר, אשר סובל ממספר בעיות רפואיות: מחלת PVD ומצב לאחר ניתוח FEMPRO-POPLITEAL BYPASS ברגל שמאל בחודש 9/00. מר כהן סובל מאבני כליות ככל הנראה מגיל 19. מחלת לב איסכמית. הנ"ל עבר ניתוח לכריתת גידול של אדרנל משמאל בחודש 8/01. סובל מסכרת מזה שנים רבות. סובל מיתר לחץ דם מזה שנים רבות (לפחות משנת 1984). ב. ש. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת כלי הדם לבין החשיפה לחומרים מסוכנים? ת. להערכתי לא קיים קשר סיבתי בין מחלת כלי הדם לבין החשיפה לחומרים שאליהם מר כהן נחשף במהלך שנות עבודתו. ג. ש. האם השפעת החשיפה לחומרים המסוכנים הנפלטים משריפות, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? ת. השפעת החשיפה לחומרים המסוכנים הנפלטים משריפות פחותה בהרבה מהשפעות גורמים אחרים, כגון: יתר לחץ דם, סכרת וגורם סיכון נוסף ומשמעותי מאוד להתפתחות מחלות וסקולאריות - עישון כבד. כבר בסיכום המחלה מבי"ח רמב"ם בתאריך 29.6.00 נכתב שמדובר בבן 49 עם מחלת כלי דם פריפרית קשה על רקע עישון בצירוף סכרת. גם בסקר סיכונים שחובר על ידי דר' יהודית שחם, כלל לא מוזכרת מחלת PVD בקרב כבאים. גם לגבי מחלת לב כלילית אין תמימות דעים, כפי שצוין בעמוד 10 של הסקר. כך גם לגבי גידולים של הכליות. ד. ש. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת יתר לחץ דם לבין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו לעיל? ת. להערכתי אין קשר סיבתי בין מחלת יתר לחץ דם ממנה סובל מר כהן לבין תנאי עבודתו. לדעתי להנ"ל היו סיבות טריוויאליות יותר לפתח לחץ דם מאשר תנאי עבודתו. ה. ש. האם השפעת העבודה בתנאים דלעיל, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? ת. להערכתי, השפעת תנאי העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, כפי שפורט לעיל." 8. לאחר מתן חוות דעתו התבקש דר' גפן להשיב על שאלות הבהרה שהועברו אליו על-ידי המשיב. לשאלות אלה השיב דר' גפן כי לא מתקיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של המשיב ככבאי למחלת כלי הדם ממנה הוא סובל. 9. בקשת המשיב למינוי מומחה רפואי נוסף נדחתה בשלב ראשון על ידי בית הדין האזורי, מן הטעם שחוות דעתו של דר' גפן מנומקת. מאוחר יותר, החליט בית הדין האזורי להיעתר לבקשת המשיב ולמנות מומחה רפואי נוסף, וזאת נוכח השאלה העקרונית המתעוררת בעניין חשיפת כבאים לחומרי בעירה שונים, כשביניהם חומרים כימיים. על כן, ביום 22.4.2007 מונה פרופ' יוסף ריבק, מומחה לרפואה תעסוקתית כמומחה נוסף למתן חוות דעת בעניין מחלת כלי הדם ממנה סובל המערער. 10. בית הדין האזורי הפנה אל פרופ' ריבק את אותן שאלות אשר הופנו אל דר' גפן, ולהן השיב בחוות דעתו מיום 12.6.2007, בזו הלשון: "א. ש. מהי המחלה או המחלות מהן סובל התובע? ת. .. התובע סובל ממחלה טרשתית מפושטת הגורמת למחלת יתר לחץ הדם, מחלת כלי דם פריפרית קשה, מחלת העורקים הכליליים וסוכרת. בנוסף סובל מאבנים מדרכי השתן. ב. ש. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת כלי הדם לבין החשיפה לחומרים מסוכנים? ת. .. איני סבור שקיים קשר סיבתי בין מחלת כלי הדם הפריפרית או מחלת הלב הכלילית ובין חשיפותיו התעסוקתיות של מר כהן ככבאי ואפרט. ראשית למר כהן היסטוריה של עישון כבד. גורם הסיכון הראשון במעלה למחלת כלי דם פריפרית עורקית הוא העישון. גורם סיכון זה מופיע בכל ספר רפואה. .. העישון מופיע כגורם ראשון ולאחר מכן מחלה טרשתית כפי שיש למר כהן. אין עדות שחשיפה לתוצרי שריפה גורמת למחלת כלי דם עורקית פריפרית, סוכרת כן תורמת לעניין. ג. ש. האם השפעת החשיפה לחומרים המסוכנים הנפלטים משריפות, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? ת. .. כפי שציינתי בשאלה הקודמת, איני סבור שלחשיפות התעסוקתיות של מר כהן ככבאי הייתה תרומה משמעותית ולכן בוודאי הן פחותות בהרבה או לא קיימות כסיבה למחלת כלי הדם הטרשתית שלו ומתגמדים בוודאי מול העישון, ההשמנה, ורמות שומנים גבוהות בדם (כולסטרול וטריגליצרידים). בנוסף לא היו אירועים בעברו המקצועי של מר כהן של שאיפת עשן מסיבית שנזקקה לטיפול רפואי ואין כל עדות לפגיעה או מחלה ריאתית הנובעת מחשיפה כרונית לעשן ותוצרי שריפה. ד. ש. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת יתר לחץ דם לבין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו לעיל? ת. .. בנושא זה התשובה אינה מוחלטת. אין ספק שכבאים נחשפים לרעש תעסוקתי אשר לעיתים הוא ברמה גבוהה. יש עדויות לא מוחלטות בספרות לגבי קשר לא חזק בין חשיפה לרעש והופעת יתר לחץ דם בחשופים לרעש. כאמור הממצאים אינם מוחלטים ויש מאמרים לכאן ולכאן. מכיוון שמר כהן התקבל לעבודה ללא יתר לחץ דם והמחלה הופיעה לאחר כשלוש עשרה שנות עבודה לפחות ולטענתו לפחות נאמר לו שהוא סובל מיתר לחץ הדם לאחר אירוע בעבודה (למרות שהתאריכים שהוא מוסר והרישומים בתיקו האישי לא חופפים) אני סבור שיש לחשיפה לרעש תרומה מסוימת שאני מעריך אותה בעשרים אחוז במרב תוך הנחה שהייתה חשיפה משמעותית לרעש.. ה. ש. האם השפעת העבודה בתנאים דלעיל, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? ת. .. אני עדיין סבור שמחלתו של מר כהן אינה נובעת או קשורה סיבתית לעבודתו. יחד עם זאת אני סבור כאמור שחשיפה לרעש ועומס פסיכו סוציאלי הקיים בעבודת הכבאי יש להם תרומה בסדר הגודל שציינתי בתשובתי הקודמת. ... לסיכום: איני רואה קשר סיבתי בין מחלותיו של מר כהן ועבודתו ככבאי למעט תרומה של עשרים אחוז לתנאי עבודתו ומחלת יתר הלחץ דם." 11. לאור האמור, קבע פרופ' ריבק כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי העסקתו של המשיב הכוללים חשיפה לחומרים מסוכנים לבין מחלת כלי הדם בה לקה. יחד עם זאת, הוסיף המומחה והבהיר כדלהלן: "לשאלה הראשונה לגבי היחס שבין תרומת העישון לתנאי עבודה: אני סבור כי ללא ספק העישון השפיע וגרם לנזק מחלת כלי הדם באופן משמעותי וברור מאשר החשיפה האקראית לפחמן חד חמצני בעת כיבוי שריפות... אין נתונים מספריים בספרות המכמתים במדויק כל גורם. למיטב שיפוטי, הנטייה הטרשתית והעישון אחראיים לכ-95% מן הסיכון והחשיפה התעסוקתית לכ-5% בלבד. לגבי היחס בין תנאי העבודה ומחלות כלי הדם: שוב אחזור ההשפעה למיטב שיפוטי המקצועי אחראית לכ-5% מסיבות הגרימה למחלת כלי הדם. 12. פרופ' ריבק אף נשאל לעניין הקשר הסיבתי בין מחלת לחץ הדם, אשר הוכרה על-ידי המוסד כפגיעה בעבודה, לבין מחלת כלי הדם מושא ערעור זה, ועל כך השיב : "לגבי היחס בין מחלת יתר לחץ הדם ומחלות כלי הדם: יתר לחץ דם ידוע כאחד הגורמים הראשיים למחלת כלי דם אך הוא גם יכול להיות במידה מסוימת תוצאה שלהם ושל התהליך הטרשתי הגורם לשתי המחלות. איני מכיר מקור ספרותי עם הערכה מדויקת באחוזים [ל]גבי תרומת כל [ג]ורם. למיטב שיפוטי והערכתי במקרה שלפנינו יש פעולה סינרגיסטית של יתר לחץ דם, עישון וסכרת לפיתוח מחלת כלי הדם הפריפרית. מחלת יתר לחץ הדם מזרזת במידת מה את התפתחות מחלת כלי הדם הפריפרית. אני מעריך את תרומת יתר לחץ הדם באופן מבודד למחלת כלי הדם הפריפרית בין 5-10%" 13. לאור האמור בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, טען המשיב בפני בית הדין האזורי, כי מאחר שמחלת יתר לחץ הדם ומחלת כלי הדם שלובות זו בזו, יש לשלב את האחוזים בגין מחלת כלי הדם לאחוזים בגין מחלת יתר לחץ הדם, ולהכיר במחלת כלי הדם כפגיעה בעבודה, שאת אחוזי הנכות בגינה תקבע הוועדה רפואית. 14. בית הדין האזורי בחן את חומר הראיות שהובא לפניו, והגיע לכלל מסקנה כי מאחר שבמקרה דנן קיימות שתי חוות דעת סותרות מאת המומחים הרפואיים אשר מונו על-ידי בית הדין, יש להעדיף את חוות הדעת שהינה לטובת המשיב, קרי, חוות דעתו של פרופ' ריבק. בית הדין האזורי קיבל את טענת המשיב כי יש לשלב את האחוזים שנקבעו לכל מחלה. לדעת בית הדין האזורי, "לא ניתן לבודד את מחלת כלי הדם בנסיבות מקרה זה ממחלת יתר לחץ הדם שבה לקה התובע, כי הן קשורות אחת לשנייה ומחלת יתר הלחץ הדם תרמה והשפיעה על הופעת מחלת כלי הדם, בנוסף לנטיה הטרשתית והעישון הכבד של התובע. ברגע ששתי המחלות קשורות אחת לשניה, ומאחר והמוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה של יתר לחץ הדם כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, על כן מן הראוי גם להכיר בפגיעה בכלי הדם כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה." נוכח כלל האמור, קבע בית הדין האזורי כי מחלת כלי הדם של המשיב קשורה בקשר סיבתי לחשיפתו לחומרים שונים, כולל חומרים מסוכנים, אליהם נחשף במסגרת עבודתו ככבאי. משכך, קיבל בית הדין האזורי את התביעה. הליך הערעור ותמצית טענות הצדדים במסגרתו 15. במהלך ישיבת קדם הערעור שהתקיימה בהליך הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לפיה יפנה בין דין זה שאלת הבהרה נוספת לפרופ' ריבק, וזאת על מנת שניתן יהיה לעמוד טוב יותר על מידת ההשפעה של יתר לחץ הדם על מחלת כלי הדם ממנה סובל המשיב. וזו השאלה שהופנתה אל המומחה: "בתשובתך לשאלת ההבהרה לגבי היחס בין מחלת יתר לחץ הדם ומחלות כלי הדם ציינת: יתר לחץ דם ידוע כאחד הגורמים הראשיים למחלת כלי הדם. קיימים שלושה גורמים שאחד מהם הוא יתר לחץ הדם. אין מקור ספרותי היודע להעריך את החלוקה בין שלושת הגורמים. קיימת פעולה סינרגיסטית בין שלושת הגורמים בבחינת האדרת חלקו של כל אחד בקשר הסיבתי. הנך מתבקש להבהיר כיצד מתיישבת מסקנתך לגבי קשר סיבתי של עד 10% בלבד עם כל האמור לעיל והאם היא נסמכת בכלל על מקורות רפואיים ספרותיים כלשהם." 16. ביום 20.6.2010 השיב פרופ' ריבק על דרך ההפנייה לתשובותיו הקודמות בעניין. באשר ליחס בין מחלת יתר לחץ הדם ומחלות כלי הדם, הדגיש כי: "לחץ דם ידוע כאחד הגורמים הראשיים למחלת כלי דם אך הוא גם יכול להיות במידה מסוימת תוצאה שלהם ושל התהליך הטרשתי הגורם לשתי המחלות. איני מכיר מקור ספרותי עם הערכה מדויקת באחוזים [ל]גבי תרומת כל גורם. למיטב שיפוטי והערכתי במקרה שלפנינו יש פעולה סינרגיסטית של יתר לחץ דם, עישון וסוכרת לפיתוח מחלת כלי הדם הפריפרית. מחלת יתר לחץ הדם מזרזת במידת מה את התפתחות מחלת כלי הדם הפריפרית. אני מעריך את תרומת יתר לחץ הדם באופן מבודד למחלת כלי הדם הפריפרית בין 5-10%". [ההדגשות שלי, ר.ר.]. עוד, הוסיף פרופ' ריבק כי: "מכיוון שאין לידיעתי כל מקור ספרותי המחלק באחוזים תרומה יחסית של כל גורם ומתוך מה שכתבתי שייתכן וחשיפה לרעש בחלק משנות עבודתו תרמה אולי ליתר לחץ הדם, בשקלול שעשיתי הגעתי למסקנה שהקשר הסיבתי עומד על עד 10%. כאמור למיטב ידיעתי אין מקור ספרותי מדויק." 17. לאחר קבלת תשובת פרופ' ריבק הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בערעור. 18. לטענת המוסד לביטוח לאומי, לפי חוות הדעת שהוגשו על ידי שני המומחים, אין מתקיים קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב לבין מחלת כלי הדם ממנה הוא סובל. פרופ' ריבק אומנם קבע כי עבודתו של המשיב תרמה תרומה בשיעור של כ-5% למחלת כלי הדם, אך שיעור זה הינו זניח ביותר. 19. מנגד טען המשיב כי יש להותיר על כנו את פסק דינו של בית הדין האזורי, ולאשרו מטעמיו. לשיטתו, משניתן פסק דין המכיר ביתר לחץ הדם כפגיעה בעבודה, הפך הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלת יתר לחץ הדם לקשר סיבתי בשיעור של 100%, ואיננו עומד עוד על 20%. כמו כן, טוען המשיב כי פעולה סינגריסטית בין שלושת הגורמים הראשיים למחלת כלי הדם משמעה כי כל אחד מהגורמים הללו גורם באופן שווה (כ-33%) למחלת כלי הדם, ועל כן שוגה פרופ' ריבק בייחסו למחלת יתר לחץ הדם קשר סיבתי מופחת העומד על 10% בלבד; הגם, שהערכתו המשוקללת של פרופ' ריבק את האחוזים במקורות מדעיים או רפואיים כלשהם. אי לכך, לשיטת המשיב, תוצאת שקלול האחוזים הינה קשר סיבתי מוחלט (100%) בין תנאי עבודתו של המשיב לבין מחלת יתר לחץ הדם, ומשם, 33% קשר סיבתי בין מחלת יתר לחץ הדם לבין מחלת כלי הדם ממנה סובל המשיב. דיון והכרעה 20. במסגרת דיון קדם ערעור ביקשו הצדדים להגיש סיכום טענותיהם בערעור בכתב. אשר על כן, פסק הדין בערעור ניתן בזאת על סיכום טענות הצדדים בכתב, שהוגשו לאחר שניתנה תשובת פרופ' ריבק לשאלת ההבהרה. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. 21. בענייננו קיימות שתי חוות דעת של מומחים יועצים רפואיים שהתמנו על ידי בית הדין. שני המומחים הדגישו בחוות דעתם את גורמי הסיכון המשמעותיים אצל המערער להופעת מחלת כלי הדם ממנה הוא סובל. על פי חוות דעתו של דר' גפן, אין למצוא קשר סיבתי כלשהו בין תנאי עבודתו של המשיב לבין מחלת כל הדם ממנה הוא סובל. פרופ' ריבק העריך כי קיים קשר סיבתי כזה ברמה נמוכה מאד. פרופ' ריבק הבהיר כי מתקיים קשר סיבתי בשיעור של 20% בין תנאי עבודתו של המשיב לבין מחלת יתר לחץ הדם. יתר לחץ הדם השפיע, על מחלת כלי הדם של המשיב ובאופן מבודד בשיעור של 5-10% בלבד. מכאן, שלהערכתו, ההשפעה הישירה של החשיפה התעסוקתית על מחלת כלי הדם הינה לכל היותר בת 10%. הנה כי כן, בעוד שפרופ' ריבק היה סבור כי ניתן לקבוע את שיעור השפעת מחלת יתר לחץ הדם על מחלת כלי הדם ממנה סובל המשיב, בית הדין האזורי היה סבור אחרת ממנו, בקובעו כי "לא ניתן לבודד את מחלת כלי הדם בנסיבות מקרה זה ממחלת יתר לחץ הדם שבה לקה התובע, כי הן קשורות אחת לשנייה ומחלת יתר הלחץ הדם תרמה והשפיעה על הופעת מחלת כלי הדם, בנוסף לנטייה הטרשתית והעישון הכבד של התובע". על פני הדברים קביעת בית הדין האזורי איננה מתיישבת עם חוות דעת המומחה, כפי שאף חזר והבהירה בתשובה לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו מבית דין זה. בקשר לכך נזכיר כי המומחה היועץ הרפואי הוא המנחה את בית הדין בעניינים שברפואה, ובית הדין יסטה מחוות דעתו אך במקרים חריגים וקיצוניים. אנו לא מצאנו בנסיבות המקרה הצדקה לסטייה כזו מחוות דעת המומחה. 22. לא למותר הוא להזכיר לעניין הקשר הסיבתי, את "ההשפעה המשמעותית" הנדרשת של תנאי העבודה על התפתחות המחלה אצל המבוטח. בקשר לכך, ולעניין מידתה של "השפעה משמעותית" נפסק כי "השפעת העבודה על מחלה הגורמת להחמרתה בשיעור של 20% הינה השפעה משמעותית המצדיקה הכרה בה כפגיעה בעבודה בין במקרה של מחלת מקצוע ובין במקרה של מיקרוטראומה" (עב"ל 659/06 המוסד לביטוח לאומי - חיין עפיף טנוס (10.3.2007), בפסקה 6, וההפניות שם). ברוח זו נקבע בפסק הדין בעניין קמפינסקי כי: " במקרה שלפנינו לא קבע המומחה כי השפעת העבודה על הליקוי בריאותיו של המערער הייתה בגובה 20%. המומחה העריך את ההשפעה בגובה 10% - 20%. השפעה בשיעור זה איננה השפעה משמעותית לפי כל קנה מידה. משאלו הם פני הדברים, אין להכיר בקשר סיבתי ולו חלקי בין עבודת המערער לבין הליקוי בריאותיו" (עב"ל 148/07 קמפינסקי - המוסד לביטוח לאומי (14.7.2008) פסקה 18, ההדגשות שלי, ר.ר). בהתאם, נקבע אך לאחרונה בעב"ל 744/08 המוסד לביטוח לאומי - משה עזרן (27.1.2011) כדלקמן: "א. שיעור ההשפעה של תנאי העבודה שניתן לקבלו כשיעור השפעה משמעותי לצורך הוכחת הקשר הסיבתי לא יכול להיות פחות מ- 20%; ב. קביעה של המומחה הרפואי כי המדובר בשיעור השפעה בגובה עד 20% אינו בגדר השפעה משמעותית; ג. במיוחד יש להחיל את הגבול התחתון לעניין ההשפעה המשמעותית במקרים בהם, כמו במקרה שלפנינו, המדובר בתביעה לפגיעה בעבודה שהמבוטח מבקש להוכיחה על פי תורת המיקרו-טראומה; זאת, בהתאם להלכת שטיין , בה נקבע כי 'הקשר הסיבתי הנדרש לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה הוא חזק יותר מזה הדרוש לצורך הוכחת מחלת מקצוע.. [או] תאונת עבודה.' " [פסקה 21 לפסק הדין, ההדגשות במקור, ר.ר.] 23. נדגיש, כי במקרה שלפנינו לא קבע מי מהמומחים כי השפעת העבודה על מחלת כלי הדם של המשיב הייתה בשיעור של 20%. דר' גפן העריך כי לא מתקיים כל קשר סיבתי בין תנאי העבודה של המשיב לבין מחלת כלי הדם, בעוד שפרופ' ריבק העריך את ההשפעה בשיעור של 10% לכל היותר. השפעה בשיעור זה איננה השפעה משמעותית לפי כל קנה מידה. מכאן, כי השפעה כזאת אינה מבססת קביעה בדבר פגיעה שנפגע המשיב בעבודתו על דרך המיקרוטראומה. משכך, לאור כל האמור, לא ניתן להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב לבין מחלת כלי הדם ממנה הוא סובל, ודין הערעור להתקבל. 24. סוף דבר הערעור מתקבל. אין צו להוצאות. רפואהתאונת עבודה