קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דרגת אי כושר: 1. בפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין אי כושר (להלן:"הוועדה") אשר התכנסה ביום 30.03.11, וקבעה למערער דרגת אי כושר יציבה בשיעור 60%. 2. המערער הינו חרש אילם ונקבעו לו 76% נכות לפי החלוקה -60% בגין חרשות ו- 40% בגין אפזיה (פגיעה בכושר הדיבור). ועדת אי כושר מדרג ראשון, קבעה למערער דרגת אי כושר יציבה בשיעור 60%, וזאת לאחר שוועדות אי כושר קודמות קבעו לו דרגת אי כושר זמנית בשיעור 75%, לתקופות שונות, והאחרונה שבהן מיום 28.10.09 קבעה דרגת אי כושר זמנית בשיעור 75% זאת עד לתאריך 30.04.10. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה מדרג ראשון, וביום 30.03.11התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר לדון בעררו, והותירה את קביעת הועדה מדרג ראשון על כנה, לפיה למערער דרגת אי כושר יציבה בשיעור 60%. מכאן הערעור שבפניי. 3. בפרוטוקול הועדה נרשמו תלונות המערער באמצעות תרגום דבריו ע"י אשתו כדלקמן - " אישתו תרגמה, אין עבודה, חיפש עבודה, הדוד מלווה אותו הרבה שנים, עזר גם בתרגום, טוען שלא מקבלים אותו לעבודה, חפש ללא הצלחה, מעבודתו בנעלי ברמא הפסיק לעבוד כי סגרו את המפעל, עבד כמתקן נעליים. יח' השיקום חיפשו לו עבודה אך לא מצאו, לדברי עוה"ד מדובר באדם שרוצה לעבוד אך לא נמצאה עבודה, אין כל שינוי במצבו הרפואי, לטענתו נקבע ע"י הועדה הקודמת שלא שיתף פעולה בהליך השיקום. לא נעשה כל ניסיון של פקיד שיקום כל שהוא לעשות נסיון השמה בעבודה או הכשרה מקצועית, התובע מוכן לכל הצעה שתוצע לו. התובע לא יכול לבד למצוא עבודה. דרוש לו ליווי. הדוד מלווה אותו לכל מקום." 4. דיוני ומסקנות הועדה פורטו בפרוטוקול דיוניה בזו הלשון - "בן 48. חרש אילם (60), אפזיה (40) סה"כ נכות רפואית 76%. על פי חוות דעת רופא מוסמך מיום 2.3.10 מסוגל לעבודה בהיקף מלא(המתאימה לחרשים אלמים) מדובר בתובע שלמד בב"ס לחרשים. עבד למשך 10 שנים בנעלי ברמא. מדובר בתובע בעל הרגלי עבודה. לתובע אושרה קצבה מלאה עד 4/10 לצורך שיקום (שילובו מחדש בעולם העבודה) החל מ-1.5.10 הופחתה הדרגה ל-60% מכיוון שהינו בעל הרגלי עבודה טובים המאפשרים השתלבותו מחדש בעולם העבודה. יוכל להסתייע במחלקת השיקום בסיוע והשמה בעבודה/ הכשרה מקצועית. בהופעתו בפני הועדה התובע מוסר שהוא אינו מסוגל לעבוד כלל. עוה"ד מעלה השגה על כך שלתובע הופחתה דרגת אי כשר בשל חוסר שיתוף פעולה ועל כן הוא מלין, הועדה מבקשת לציין כי מעיון בדוחות השיקום לא קיימת עמדה חד משמעית לפיה הדחייה היא בשל חוסר שיתוף פעולה , כל שמצויין הוא שקיימת נכונות מילולית לעבוד אך אין השתתפות פעילה בתירגום הרצון המילולי השתתפות פעילה בהליך יציאה לעבודה. יש לציין, כי התובע מתקשה לציין באמצעות המתורגמנים מתי היה לאחרונה אצל עובד השיקום ופנה להיעזר בו למציאת עבודה, עוד יש להוסיף כי מבחינת מח' השיקום קיימת נכונות לסייע לתובע בהכשרתו בעבודה או ביציאה להכשרה מקצועית. ללא כל קשר לנושאים שהועלו לעיל, עמדת הועדה היא שהתובע מסוגל לעבוד ולו באופן חלקי, בעבודות הדומות בתוכנן לעבודה שעבד במשך 10 שנים בפועל התובע הינו בעל עבר תעסוקתי ובעל הרגלי עבודה שאמורים לסייע לו לעבוד בעבודות חלופיות בתחומים חרושתיים לסוגיהם ובלבד שלא ידרש למגע שוטף עם קהל לקוחות, בעבודות סטנדרטיות חרושתיות יכול התובע להתשלב תוך כדי קבלת הדרכה תוך כדי ביצוע העבודה. בנתונים אלה הועדה בדיעה כי דרגת אי הכשר החלקית מגלמת את צמצום בטווח העיסוקים המתאימים , ולכן אין מקום לשנות את דרגת אי הכשר החלקית. לאור האמור לעיל, הערר נדחה". 5. להלן תמצית טענותיו של המערער - א. טענתו העיקרית של המערער הינה כי טעתה הוועדה כאשר הסתמכה על חוות דעת פקיד השיקום אשר הפחית את דרגת האי כושר של המערער בשל חוסר שיתוף פעולה. ב. סרובו של מבוטח לעבור שיקום או היעדר שיתוף פעולה - יכול שיביא למצב הפחתת גמלתו, השהייתה ואף לשלילתה- אך זאת לא באופן של הורדת דרגת אי כושרו להשתכר, אלא על ידי החלטה של פקיד התביעות, בתוקף סמכותו לפי סעיף 217 ו- 218 לחוק הביטוח לאומי, דבר אשר לא נעשה בעניינו של המערער. 6. להלן תמצית טענותיו העיקריות של המשיב: א. הוועדה התנהלה בהתאם לחובתה על פי הדין, היא רשמה את תלונותיו של המערער באמצעות תרגומם ע"י אשתו, היא ציינה את הליקויים מהם סבל המערער , היא התייחסה לעברו המקצועי של המערער . ב. הוועדה התייחסה להערות ב"כ של המערער לפיו הפחתת דרגת אי הכושר נובעת מחוסר שיתוף פעולה מצדו של המערער בהליך השיקום, וקבעה כי מעיון בדוח השיקום לא היתה קביעה חד משמעת לפיה הדחייה היא עקב חוסר שיתוף פעולה. לפיכך לא נפל רבב בהתנהלות הוועדה ויש לדחות את התביעה. דיון והכרעה: 7. החלטת וועדה רפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. ועדה לעררים, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, היא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתן אולם בית הדין יעשה שימוש בסמכותו להתערב בהחלטתה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (ראו דב"ע שמ/01-1318 יצחק עטיה נ' המוסד, פד"ע טו', 60). הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה. 8. אקדים ואומר כי, לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר. במקרה בו עסקינן, הוועדה ראיינה את המערער , באמצעות אשתו אשר שמשה כמתורגמנית, ורשמה את תלונותיו, אשר עיקרן נוגעות לכך שלא מקבלים אותו לעבודה בשל מגבלותיו. הוועדה ציינה את הליקויים מהם סובל המערער ואת אחוזי הנכות אשר נקבעו לו, עיינה במסמכים הרלוונטיים, לרבות חוות הדעת של רופא מוסמך מיום 2.3.10 לפיה הוא מסוגל לעבוד בהיקף מלא בתנאים מותאמים לחרשים אילמים, ציינה שמדובר במערער שלמד בבית ספר לחרשים, התייחסה לעברו התעסוקתי, וציינה שהמערער קבל קצבה מלאה לתקופה זמנית לצורכי שיקום. הועדה אף התייחסה להערתו של ב"כ המערער לפיה הפחתת דרגת האי כושר נובעת מהעובדה כי המערער לא שיתף פעולה עם מחלקת השיקום, וצינה כי מעיון מדוחות השיקום לא עולה עמדה חד משמעית לפיה הקביעה היא עקב חוסר שיתוף פעולה, וכי למחלקת השיקום יש נכונות ורצון לסייע למערער להשתלב בעבודה. הוועדה קבעה כי המערער מסוגל לעבוד ולו באופן חלקי בעבודות הדומות בתוכנן בייחוד שלתובע ניסיון של 10 שנות עבוד וכבר רכש הרגלי עבודה טובים, דבר אשר עשוי לסייע לו לעבוד בעבודות חרושתיות וסטנדרטיות ללא כל מגע עם קהל וכאשר ההכשרה מתבצעת תוך כדי הדרכה בעת ביצוע העבודה. יש באמור כדי להוות קביעה בתחום הערכת כושר תפקודו הרפואי של המערער ובית-הדין לא יתערב בקביעה זו. 9. כמפורט לעיל, ועדת אי כושר מדרג ראשון, מיום 31.05.10 קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 60% זאת לאחר שמספר וועדות אי כושר קודמות קבעו לו דרגת אי כושר באופן זמני בשיעור 75%, כאשר הכוונה היתה לסייע למערער בהשתלבות בשוק העבודה, כך נרשם למשל בהחלטה מיום 6.04.09 "פקיד השיקום ייעשה ניסיון השמה והכשרה מקצועית מתאימה, לכן אני ממשיכה לקבוע לו דרגת כושר 75% זמנית עד 31.10.09", וכך נרשם בהחלטה מיום 28.10.09 " ובהתאם לחוות דעת רופא מוסמך וחוות דעת פקיד שיקום אשר המליץ על מתן דרגת נכות מלאה וזמנית לתקופה נוספת של חצי שנה לטיפול שיקומי. אני קובע לו דרגת אי כושר של 75% עד 30.4.10.". מהאמור לעיל עולה כי דרגות אי הכושר שנקבעו למערער עד ל30.4.10 היו זמניות למטרות שיקום, והמסקנה היא כי ההחלטה בדוח שיקום מיום 28.05.10 לפיה יש מקום לקבוע דרגת נכות חלקית צמיתה בגובה 60% לא נבעה מעובדת אי שיתוף פעולה מצד המערער , ובכל מקרה אין מדובר בהפחתת דרגת אי כושר אלא בקביעה דרגת נכות צמיתה בשיעור אחר לאחר שנקבעו דרגות אי כושר באופן זמני לצורך השיקום המקצועי. אשר על כן נדחית טענת המערער ככל שהיא נוגעת לסברה בדבר הפחתת שיעור אי הכושר. 10. סיכומו של דבר, מצאתי כי קביעת הוועדה סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה, ומדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. 11. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הבטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 12. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודהבירושלים, וזאת בתוך 30 יום מהיום בו יקבלו את פסק הדין. ערעוראי כושר עבודהשמיעהחרשות