קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תסמונת התעלה הקרפלית מחלת מקצוע תאונת עבודה: התובעת, ילידת 1949, המועסקת כקלדנית, מבקשת להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית (C.T.S) ממנה היא סובלת בשתי ידיה כ"פגיעה בעבודה מכוח דוקטרינת ה"מיקרוטראומה". תביעתה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") ומכאן התביעה הנוכחית. ביום 2.8.10 מונה ד"ר יובל קריגר לשמש כיועץ רפואי מטעם בית הדין וזאת על בסיס העובדות המוסכמות הבאות: התובעת ילידת 26.6.1949. ידה הדומיננטית של התובעת היא יד ימין. התובעת עובדת כקלדנית 43 שנה, 5 ימים בשבוע, 6-7 שעות. עבודת התובעת, הקלדות והדפסות נתוני הנהלת חשבונות. 4. לביצוע ההקלדות וההדפסות השתמשה התובעת בשתי ידיה. 5. התובעת מעשנת מזה 30 שנה, קופסא אחת ליום. 6. התובעת לא עובדת מ- 13.8.2008. ד"ר קריגר קבע בחוות דעתו, כי התובעת סובלת מתסמונת תעלה קרפלית דו-צדדית וכן מדלקת מצירה במעטפות הגידים מכופפי האצבעות, בדרגה קלה. כמו כן קיימת אפשרות שהתובעת סובלת גם מלחץ על שורשי העצבים באזור החוליות הצוואריות. עוד הוסיף המומחה, כי אין עדות ברורה לכך שתסמונת התעלה הקרפלית מופיעה באופן שכיח יותר בעבודות הדורשות פעילות ידנית חוזרת, כגון הקלדה ממושכת או שימוש בעכבר המחשב. לאור זאת, סבר המומחה, כי אין מקום לקבוע שתסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובלת התובעת היא מחלת מקצוע. לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובעת לבין מחלתה, השיב המומחה כי אין מקום לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לבין תסמונת התעלה הקרפלית ממנה היא סובלת, אף כי לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין עבודת התובעת לבין הדלקת המצירה של מעטפות הגידים מכופפי האצבעות, ממנה היא סובלת. עוד קבע המומחה, כי בעבודת התובעת לא מתקיימים תנאים העלולים לגרום לפגיעות זעירות, ולפיכך כי אין מקום לקבוע שמדובר ב"מיקרוטראומה". אשר להשפעת תנאי העבודה אל מול השפעתם של גורמים אחרים, השיב המומחה, לאמור: "תסמונת התעלה הקרפלית שכיחה פי שלוש בנשים לעומת גברים, ושכיחותה עולה בקרב אנשים הסובלים מעודף משקל ... ובאנשים הסובלים מסכרת". על כן הסיק המומחה כי: "השפעת תנאי עבודתה של התובעת על התפתחות תסמונת התעלה הקרפלית אינה משמעותית." אשר לדלקת המצירה במעטפות הגידים מכופפי האצבעות קבע המומחה כי, אמנם זו שכיחה יותר אצל נשים העוסקות בעבודת מזכירות, אך גם בקשר למחלה זו קיימת השפעה מכרעת לגורמים שאינם קשורים בעיסוק כגון: מין, סכרת ועודף משקל. לסיכום עניין זה קבע המומחה כי: להערכתי, השפעת תנאי העבודה על התפתחות הדלקת המצירה של מעטפות הגידים מכופפי האצבעות פחותה מהשפעתם של הגורמים האחרים, אך לא ניתן לשלול קשר בין תנאי עבודת התובעת לבין התפתחות הדלקת המצירה של הגידים מכופפי האצבעות". למומחה הוגשו שאלות הבהרה. המומחה נשאל, האם נכון כי לולא הייתה התובעת קלדנית לא היתה סובלת מ-CTS למרות היותה סכרתית. המומחה השיב: "... לא. קביעה זו אינה נכונה. כפי שציינתי בחוות דעתי תסמונת התעלה הקרפלית שכיחה פי שלוש בנשים לעומת גברים ושכיחותה עולה בקרב אנשים הסובלים מעודף משקל ... ובאנשים הסובלים מסכרת... השפעת תנאי עבודתה של התובעת על התפתחות תסמונת התעלה הקרפאלית, לעומת זאת, אינה משמעותית". המומחה נשאל האם נכון, שלמרות גורמי הסיכון של התובעת כמו סוכרת ומשקל יתר, עדיין גדלים סיכוייה של קלדנית שנדרשת לפעילות הקלדה חוזרת על עצמה 100% מזמן העבודה של 6-7 שעות ביום ללקות ב-CTS? המומחה השיב: "לא, קביעה זו אינה נכונה. לא נמצאה עדות ברורה להופעה ביתר של תסמונת זו בעקבות עבודה הדורשת ביצוע פעילות ידנית חוזרת, כגון הקלדה ממושכת או שימוש בעכבר מחשב. באחד המחקרים הנרחבים שנערכו אף נמצא כי בקרב אנשים הנחשפים להקלדה מרובה שכיחות תסמונת התעלה הקרפלית נמוכה משכיחותה באוכלוסיה הכללית". עוד נשאל המומחה, האם ניתן לקבוע כי תנאי עבודת התובעת גרמו להחמרת התסמונת ממנה היא סובלת? המומחה השיב לכך בשלילה, והוסיף כי: "כפי שציינתי בתשובתי לשאלה 2, אין עדות ברורה להופעה ביתר של תסמונת זו בעקבות עבודה הדורשת ביצוע פעילות ידנית חוזרת, כגון הקלדה ממושכת או שימוש בעכבר מחשב ולפיכך אין מקום לקבוע כי תנאי עבודת התובעת גרמו להחמרת תופעת ה CTS ממנה סובלת". מאחר ועל פי חוות הדעת של ד"ר קריגר עולה כי המומחה דוגל באסכולה רפואית שלפיה אין קשר סיבתי בין פעולות הקלדה מרובה לבין תסמונת ה-CTS, אסכולה שאינה עולה בקנה אחת עם ההנחיות הפנימיות של המוסד (ראה עב"ל 650/08 דודו יריב נ' המל"ל), החלטתי ביום 20.6.11, להורות על מינויו של ד"ר דויד יפה כיועץ רפואי נוסף. ד"ר יפה ניתח את עובדות המקרה, וקבע בחוות דעתו (מיום 27.6.11) כי התובעת סובלת מתסמונת התעלה הקרפלית (CTS) דו צדדי. עוד קבע המומחה כי יש מקום לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת כמתואר בעובדות המוסכמות לבין מחלתה, וכן ש: "המחלה ממנה סובלת התובעת מוגדרת כמחלה אשר יכולה להיגרם מפגיעות זעירות רפיטטיביות, ולא ניתן לשלול כי עבודת התובעת הביאה לפגיעה במנגנון זה ..". אשר לשאלה האם השפעת תנאי העבודה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים, השיב המומחה כי: "... בהתבסס על החומר הרפואי אשר הועבר לידי, המציין כי גב' עודני סובלת מהשמנת יתר ניכרת, סכרת וכן הינה מעשנת, גורמים אישיים המהווים גורמי סיכון לכשעצמם להופעת תיסמונת התעלה הקרפלית וכמו כן שייכת לקבוצת גיל עם שכיחות גבוהה להופעת תיסמונת התעלה הקרפלית, יש מקום לקבוע כי המצב הקיים נגרם גם בגין הליך תחלואי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך. הנני משייך את מצבה בעיקר לגורמי הסיכון האישיים ובמידה פחותה לעבודתה כקלדנית" (הדגשה הוספה). אשר להכרעה: אקדים אחרית דבר לראשיתו ואומר כי דין התביעה להתקבל וזאת מהנימוקים כדלקמן: ההלכה קובעת כי משמונה מומחה רפואי נוסף, נכון יותר להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח (עב"ל 276/09 קמינצקי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 7/4/10). במקרה הנוכחי, מונחות בפני שתי חוות דעת עם מסקנות שונות, כשזו האחרונה של ד"ר יפה מובילה לתוצאה של קבלת התביעה. חוות הדעת הראשונה של ד"ר קריגר שללה קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לבין תסמונת התעלה הקרפלית ממנה היא סובלת: והשניה, של ד"ר יפה, אמנם הכירה בקיומו של קשר סיבתי בין תסמונת התעלה הקרפאלית ממנה סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה כקלדנית, עם זאת קבעה כי השפעת תנאי עבודתה כקלדנית הינה במידה פחותה מהשפעתם של גורמי הסיכון האישיים הקיימים אצל התובעת. סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". (הדגשה הוספה). כאשר מדובר בתאונה שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים שאינם נראים לעין ולאחר שהוכחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה, ממנה בית הדין מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי הרפואי ממנו סובל המבוטח. ככל שקיים קשר סיבתי כאמור, ועל פי האמור בסיפא של סעיף 83 לחוק, על המומחה הרפואי ליתן דעתו לשאלה האם השפעת האירוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. ויודגש, על פי הפסיקה, הנטל להוכיח כי השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים מוטל על כתפי המוסד לביטוח לאומי [ראו עב"ל 477/95 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד מכלוביץ' (לא פורסם, 16.1.2003, להלן עניין מכלוביץ); עב"ל 228/06 יצחק גולגויכט נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 10.12.2007)]. בעב"ל 203/10 הרצל סרוסי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.5.11, להלן: עניין סרוסי), דן בית הדין הארצי בהחלת הסיפה לסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי וקבע לאמור: "על פי דרישות החוק והפסיקה, קיימת חשיבות מכרעת לשאלה האם השפעת האירוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, כאשר אם על פי הקביעה הרפואית השפעת האירוע לא היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים אזי יש מקום להכיר בקשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הליקוי הרפואי. בנסיבות הערעור דנן, כאשר בחלק מהתשובות מציין המומחה כי ההשפעה היתה פחותה בהרבה ובחלק מציין כי ההשפעה היתה פחותה בלבד, אנו סבורים כי יש להפעיל את הספק לטובתו של המבוטח ולכן הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המוסד לביטוח לאומי להוכיח כי חלה הסיפא לסעיף 83 לחוק, השוללת קיומו של קשר סיבתי, ויש לקבל את הערעור." (הדגשות במקור). במקרה הנוכחי קבע ד"ר יפה בחוות דעתו כי השפעת תנאי עבודת התובעת כקלדנית על מחלת ה-CTS ממנה היא סובלת היתה פחותה מהשפעת הגורמים האחרים - להבדיל מפחותה בהרבה. במקרה זה ועל פי פסיקת בית הדין הארצי בעניין סרוסי, יש מקום לקבוע כי המוסד לא עמד בנטל להוכיח תחולתו של סעיף 83 סיפא השוללת קיומו של קשר סיבתי. לפחות ניתן לקבוע זאת, בדרך של קביעה כי מדובר ב"תאונת החמרה". סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שבו תסמונת התעלה הקרפאלית (CTS) ממנה סובלת התובעת בשתי ידיה תוכר כ"פגיעה בעבודה" כ"תאונת החמרה". התביעה התקבלה, מחמת הספק הראייתי שנוצר, ועל כן לא יהיה זה צודק לחייב את הנתבע בהוצאות התביעה, וכל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור: תוך 30 יום. מחלת מקצוערפואהתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)תאונת עבודה