קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת ביטוח שחקני כדורגל: כללי התובע, יליד 5.2.1988, הגיש תביעה כנגד הנתבעים, בה דרש לפצותו בגין נזק גוף שנגרם לו (פגיעה בברך שמאל), במשחק כדורגל בו השתתף כשחקן שורות הנתבעת 2, וזאת ביום 18.9.2007. התובע הצהיר כי נפצע בברך שמאל בעת המשחק (ס' 2 לתצהירו). התובע לא טען כי הפגיעה נגרמה מחמת התרשלות כלשהי מצד מי מהנתבעים (כגון שהמגרש היה פגום וכיו"ב). נראה כי הפציעה נגרמה מחמת הסיכון הטבעי שבמשחק. על כן, אין מקום להטיל על הנתבעים אחריות נזיקית מכח עוולת הרשלנות. התביעה במסלול זה - נדחית. ואולם יש להכיר בתביעת התובע המבוססת על חוק הספורט, תשמ"ח- 1988. לפי סעיף 5 לחוק זה, על ארגון הספורט להימנע מלשתף ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות על ידו או מטעמו "אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים". בנוסף, סעיף 7 לחוק מחייב את ארגון הספורט לבטח את הספורטאים "הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם". האחריות לבצע את בדיקות הספורט, כמו גם ביטוח רפואי, היא אחריות מוחלטת. חובת הביטוח אינה מותנית ב"התרשלות" כזו או אחרת. הרציונאל העומד בבסיס החוק הנ"ל הוא להקים "קופת פיצויים", שתאפשר לנפגע לקבל פיצוי לאחר שנפגע, ללא תלות בשאלות של אחריות נזיקית. אין מחלוקת כי הנתבעת 2 לא דאגה לבטח את התובע לפני השתתפותו במשחק מיום 18.9.2007. לטענתה, התובע כלל לא שיחק בשורותיה, ולמעשה "התפרץ" אל המשחק מבלי שהורשה לכך, ותוך נטילת סיכון. הנתבעים ביקשו, על כן, להדוף את התביעה ולהימנע מהטלת אחריות כלשהי עליהם. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. כן הוגשה חוות דעתו של ד"ר רון ארבל, שהעריך את הנכות בגין פגיעתו בברך השמאלית כדלקמן: 10% לפי תקנה 35(1)(ב) בגין חוזר יציבות קדמית קלה של הברך; 20% לפי תקנה 48(2)(ו)(III) ובגין מגבלת יישור; 10% לפי תקנה 41(5+4)(א) בגין פגיעה בשיעורי ההמסטרינג; 1% בגין צלקת ניתוחית, לפי תקנה 75(א)(1) וכן 1% בגין מצב לאחר כריתת מיניסקוס עם דלדול שרירים ולפי סעיף 48(2)(ז)(IV). מטעם הנתבעים הצהירו הנתבע 1 - חבר ויו"ר הועד בעמותה; מר כוכב גובסי (אפסנאי בעמותה), מר גיל סטאר - שחקן בעמותה, וכן מר יצחק בנודיס - מאמן בעמותה. בנוסף, הנתבעים הגישו את חוות דעתו של ד"ר חגי אמיר. ד"ר אמיר אישר כי "אין ספק כי הפגיעה בברך נגרמה בפגיעה בעת המשחק מתאריך 18.9.2007" (ע' 4 לחוות הדעת). להערכתו, התובע סבל מתקופות אי כושר מלאות וחלקיות (כמפורט בס' 2 פרק המסקנות). לשיטתו, התובע סובל היום מנכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה בברך שמאל. בית המשפט מינה מומחה מטעמו לבחינת נכות התובע (ד"ר א' ליברטי). בחוות דעתו נרשם כי הנכות המשוקללת שנותרה לתובע "בעקבות חבלה סיבובית בברך שמאל בתאריך 18.9.07 ובעקבות הניתוח שעבר היא בשיעור של 19%" (ע' 3 לחוות הדעת). התובע נחקר. גם מצהירי הנתבעים נחקרו, וזאת פרט למר בנודיס, שלא התייצב להיחקר. ב"כ התובע הודיע כי הוא מוותר על חקירתו. איש מבעלי הדין לא זימן את מומחה בית המשפט להיחקר, ואף לא את מומחה הצד שכנגד. עם תום שמיעת החקירות הנגדיות, ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ. להלן אדון בטענות הצדדים בענין חוק הספורט וחובת הביטוח שלפיו. לאחר מכן אבחן את היקף התשלומים שיש לבצע עפ"י חוק הספורט. דיון 9. מן התשתית הראייתית שבפני עולה כי התובע השתתף בפועל במשחק כדורגל שאורגן על ידי העמותה, וזאת ביום 18.9.2007. התובע הצהיר על השתתפותו במשחק הנ"ל (ס' 2 לתצהירו). עדותו אומתה בהודאת הנתבע 1, שהצהיר (ס' 9 לתצהירו): "בסמוך לתחילת עונת המשחקים 2007-2008, בעת שהתקיים משחק אימון בתאריך 18.9.2007 בין הקבוצה הבוגרת של העמותה לבין טירת שלום, הבחנתי שהתובע נפל במגרש, מבלי שהיה מגע פיזי ו/או שחקנים לידו כשהוא צועק "אי". ראיתי אותו קם ויורד מהמגרש בצליעה ובכוחות עצמו. לא ראיתי בכך דבר יוצא דופן, למעט העובדה ששחקן שאינו מורשה להתאמן בקבוצה, שיחק מספר דקות בקבוצה". 10. התובע סיפר בחקירתו, כי בתחילת המשחק הנ"ל ישב על הספסל. בשלב מסוים של המשחק, המאמן בנודיס הורה לו לעלות למגרש ולשחק. פציעתו ארעה כעבור זמן קצר לאחר שהחל לשחק (ר' עדותו בפ' ע' 18 ש' 12-16). עדות זו עולה בקנה אחד עם הדברים שמסר הנתבע 1 בחקירתו. הנתבע 1 אישר כי ראה את התובע משחק, אם כי לדבריו "הפתיע אותי שהוא עלה לשחק בהרכב" (ר' עדותו בפ' ע' 26 ש' 5). לדבריו, פציעת התובע ארעה כעבור זמן קצר מעת שהחל לשחק (פ' ע' 26 ש' 10-11). 11. טענת התובע לפיה שיחק בשורות הנתבעת נתמכת גם במסמך שהגישו הנתבעים עצמם - נ/2. לדבריהם, התובע חתם על מסמך זה - שכותרתו "מועדון ספורט-שיכון המזרח" - וזאת בפני אפסנאי העמותה, מר גובסי וביום 28.8.2007 (ס' 8-9 לתצהירו של מר גובסי). תאריך המסמך (28.8.2007) קודם לתאריך המשחק. העובדה כי התובע הוחתם על ידי האפסנאי על טופס של העמותה, מחזקת את טענת התובע כי שיחק בפועל בשורות שחקני העמותה במשחק בו ארעה פציעתו. 12. טענת הנתבעת לפיה באותה עת התובע טרם אחז ב"כרטיס שחקן", אינה ממין העניין. השאלה הביורוקרטית - אם כבר הונפק לו כרטיס אם לאו - אינה רלבנטית לחבות שלפי חוק הספורט. המעמד הפורמאלי אינו גורע מחבות הנתבעת, כ"ארגון ספורט", לדאוג לבטח את מי שמשחק בפועל במשחק המאורגן על ידה. חובה סטטוטורית זו אינה מותנית ברישום כזה או אחר, אלא צומחת מעצם השתתפותו של הספורטאי בתחרות ספורט. 13. חיזוק נוסף לגרסת התובע מצוי בשני מסמכים שהנתבע 1 חתם עליהם, מאוחר לאירוע הפציעה (נספחים ח' ו-ט' לכתב התביעה). נספח ח' מהווה דיווח מאת העמותה לחברת הביטוח שירביט ("טופס הודעה על תאונת ספורטאי"). המדווח הוא הנתבע 1. הדיווח נעשה ביום 26.1.2009. בדיווח נרשם כי התובע נפגע "במהלך משחק כדורגל, סובב את ברך רגל שמאל, וכתוצאה מכך נגרם לו קרע ברצועה... שחקני הקבוצה פינו אותו לחר"פ ומהחר"פ למיון אסף הרופא". בנספח ט' נרשמה "הצהרה", שהנתבע 1 חתם עליה, והוסיף את חותמת העמותה. התאריך הוא 29.1.2009. בהצהרה נרשם: "במהלך המשחק נפצע בברכו השמאלית, פונה לבית החולים ומאז הפציעה לא חזר לשחק כדורגל". 14. הנתבע 1 טען כי חתם על שני המסמכים הנ"ל כדי להושיט לתובע עזרה ולאפשר לו לפנות לשלטונות צה"ל על מנת לקבל פיצוי כחייל (ר' עדות הנתבע 1 בפ' ע' 22 ש' 29-33: "בא אליי הבחור אומר לי תקשיב, בו תעזור לי בצרה. אני הייתי במגרש. צריך מסמכים. זה יעזור לו בצבא... אמרתי לו אין בעיה, אני אעזור לך. אני אחתום לך"). מסמכים אלה מדברים בעד עצמם. הסיבה לחתימת המסמכים אינה גורעת מן המסקנה העולה מהם, בכל הקשור לעצם השתתפותו של התובע במשחק שאורגן על ידי הנתבעת. יש להניח כי הנתבע 1 - הנושא בתפקיד בכיר בעמותה, ואשר מבין את השפה העברית - חתם על המסמכים לאחר שעיין בהם, והבין על מה חתם. אין להניח כי חתם על מסמכים שאינם משקפים את העובדות המתוארות בהם. 15. סיכומה של נקודה זו: התובע הוכיח כנדרש במשפט אזרחי כי השתתף במשחק אימון שאורגן על ידי הנתבעת וכי נפצע במשחק זה. למעלה מן הצורך אציין כי הטענה לפיה התפרץ, כביכול, אל המגרש ושיחק שלא ברשות - היא טענה מוזרה ביותר. אין להעלות על הדעת כי מאמן קבוצה יאפשר לאדם זר להסתנן, כביכול, לשורות השחקנים, ולשחק מבלי שהורשה לעשות כן. 16. ב"כ הנתבעים טען כי התובע חתם על מסמך ויתור, כמשתקף במוצג נ/2 הנ"ל. במסמך זה נרשם כדלקמן: "אני מצהיר בזאת כי מצב בריאותי תקין וכי התאמנתי כיאות לאימונים והמשחקים ומצב גופני נבדק ואושר על ידי רופא מוסמך ואני משחרר את מנהלי הקבוצה מכל אחריות. אני מאשר שהשתתפותי באימונים והמשחקים מהווה הצהרה על כך שקיים ברשותי ביטוח תאונות אישיות כמתחייב על פי חוק הספורט". לשיטת הנתבעים, המסמך פוטר את הנתבעת מחבותה לבטח את הספורטאי לפי חוק הספורט. אין בידי לקבל טענה זו. חוק הספורט מטיל על ארגון הספורט את החובה לבטח את הספורטאי המשתתף במשחק שמאורגן על ידו. ארגון הספורט אינו יכול לצאת לידי חובתו בדרך של ניסיון להשתחרר מהחובה. העברת הנטל לספורטאי חוטאת לאינטרס המוגן בחוק הספורט - להבטיח ולוודא קיומו של ביטוח תקף. אכן, חוק הספורט מהווה מקרה שבו "רצה המחוקק לכפות דעתו על רצונם של הצדדים... מפאת תקנת הציבור" (ר' פסק דינו של כב' הנשיא דאז מ' שמגר בע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח', פד"י מ"ה 5 89' בע' 102 וכן ר' ע' 108). 17. הנה כי כן, אין במסמך נ/2 כדי לקיים את דרישת החוק. הנתבעת היתה צריכה לדאוג לקיומו של ביטוח לתובע בטרם אפשרה לו לעלות על המגרש ולשחק בקבוצה מטעמה. הנתבעת לא עשתה כן, ובכך כשלה. יש להטיל עליה אחריות בגין כך, ולזכות את התובע בתגמולי הביטוח שהיה מקבל, לו ביטחה את התובע כדין. 18. בענין התשלומים המתחייבים לפי חוק הספורט - בענין זה הותקנו תקנות ספורט (ביטוח), תשנ"ה-1994. סעיף 3 קובע שלושה ראשי תשלום: פיצוי בגין נכות; פיצוי בגין אשפוז וטיפול רפואי; וכן פיצוי שבועי על אי כשירות לעבודה או לעיסוק במשלח יד. התקנות הותקנו ביום 27.10.1994. ב"כ התובע הגיש טבלת כיסויים עדכני, שפורסמה ע"י חב' הביטוח איילון (ר' צרופה א' לתגובתו לתחשיב הנזק מטעם הנתבעים). ב"כ הנתבעים טען כי טבלה זו אינה משקפת את התשלומים הנכונים -- ואולם לא טרח להגיש כל מסמך נגדי. בהעדר ראיה לסתור - תאומץ טבלת הכיסויים שהציג ב"כ התובע. לפי טבלה זו, סכומי הפיצויים הם כדלקמן: נכות מתאונה - 291,000 ₪ (ולפי שיעור הנכות); הוצאות רפואיות - 8,800 ₪; וכן, פיצוי שבועי - בסך 176 ₪ לכל שבוע של אבדן כושר. 19. לענין נכות מתאונה - ראוי להעמיד את נכות התובע על שיעור 19%, כפי שהעריך מומחה בית המשפט. ב"כ הנתבעים טען כי יש במקרה דנא לאמץ את קביעת המל"ל או אגף השיקום -- כביכול מדובר באירוע שלפי חוק הפלת"ד. אין בידי לקבל טענה זו. אין מדובר בתאונת דרכים. לא ראיתי מדוע כבול התובע לשיעור הנכות הנטען, ומדוע לא יוכל להוכיחו בראיותיו. 20. אשר על כן, התובע זכאי לקבל בראש זה פיצוי בסך 55,290 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד התאונה ועד לתשלום בפועל. 21. בגין הוצאות רפואיות - התובע זכאי לקבל לפי החוק סך של 8,800 ₪. למען הסדר הטוב יצויין כי התובע אמנם נאלץ לבקר רופאים, לעבור ניתוח וטיפולי שיקום, וזאת במשך תקופה ארוכה. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד התאונה ועד לתשלום בפועל. 22. בגין "פיצוי שבועי" - מן התשתית הראייתית שהונחה בפני עולה כי התובע סבל מאי כושר זמני נמשך, במשך כ- 54 שבועות. מסקנה זו עולה מהמסמכים הרפואיים שצירף לכתב התביעה. כך, אין מחלוקת כי התובע נותח בבית החולים אסף הרופא ביום 9.12.2007. התובע הגיש תעודות מחלה על רצף הזמן, ועד ליום 30.9.2008. על כן (ובהתאם לגילו), יפוצה בראש זה בסך של 9,504 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.2008 (אמצע התקופה) ועד לתשלום בפועל. 23. מהסכום הנ"ל יש לנכות תגמולים שהתובע כבר קיבל בגין פציעתו, וזאת בהיותו חייל, ולפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959. אמנם, הפציעה אירעה שלא בעת מילוי התפקיד, ואולם שלטונות הצבא הכירו בנכות זמנית בשיעור 20% - ושילמו לו תגמולים לפי החוק (ור' חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח- 1988). היקף התגמולים המדויק לא התברר. הנטל בענין זה מוטל על הנתבעת, כמי שמבקשת לנכות מהיקף הפיצוי המגיע לתובע מכח חוק הספורט. היתה בידה ההזדמנות לדרוש מסמכים רלוונטיים לצורך בירור הסכום ששולם. מעדות התובע עולה כי קיבל פיצוי חודשי בסך 1,000 ₪ לתקופה של 14 חודשים (ר' עדותו בפ' ע' 12 ש' 21-22). על כן, מסכום הפיצוי הנ"ל יש להפחית 14,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.5.2009 (אמצע התקופה לערך, לפי מכתב של נציג התגמולים מיום 17.12.2008 - נ/6), ועד לתשלום בפועל. 24. בנסיבות הענין, על הנתבעת להוסיף ולפצות את התובע בגין עגמת נפש. אין חולק כי התובע נפגע קשות במשחק הנ"ל. במסמך ההפניה לבית החולים מיום 19.9.07 נרשם כי אינו יכול לעמוד; "צריך עזרה לעלות או לרדת מהמיטה, כיסא גלגלים. חוסר ניידות". מהתיעוד הרפואי עולה כי לאחר שנפצע אושפז, ואף בוצע בו ניתוח (ביום 9.12.2007 - ר' סיכום אשפוז, נספח ה'5 לכתב התביעה). התיעוד הרפואי מלמד כי תקופה ארוכה לא יכול היה לתפקד כראוי, ונאלץ לעבור טיפולי פיזיותרפיה ושיקום, תוך שהוא סובל כאבים עזים (ר' תיעוד רפואי שצורף כנספחים ה'3 עד ו'12 לכתב התביעה). 25. הנתבעת, מצדה, לא מלאה את חובתה הבסיסית שלפי החוק -- לבטח את הספורטאי מראש. גם בדיעבד הוסיפה להתחמק מחבותה, ואף ניסתה להטיל דופי בתובע, בטענה ש"ביים" כביכול את ארוע הפציעה (וראו למשל את השאלות שהופנו אליו, בפ' ע' 9 ש' 16). יצויין כי הנתבע 1 הותיר רושם מיתמם בעדותו. כך, תחילה ביקש להתחמק מהמסמך נ/2 ("מי החתים את התובע" "תשאל אותו [את האפסנאי]"; פ' ע' 21 ש' 6-8). אך לאחר מכן ביקש דווקא להיאחז במסמך הנ"ל בנסיון לפטור את העמותה מאחריות (ר' עדותו בפ' ע' 21 ש' 5-15). נראה היה כי עדותו נעה לכאן ולכאן, בנסיון להשיג תוצאה מיטבית. 26. היה על הנתבעת להכיר באחריותה לפי חוק הספורט, ולו בדיעבד, לאחר הגשת התביעה. היה עליה להימנע מלגרור את התובע להליך משפטי ארוך, בו יאלץ להוכיח טענותיו. בראש זה, אני מטילה על הנתבעת 2 לפצות את התובע בסך של 15,000 ₪. 27. טענות הנתבעת אודות מצבה הכלכלי אינן עניין לענות בו במסגרת פסק הדין. אין הן רלוונטיות לקביעת האחריות. לו היתה עורכת ביטוח מראש וכדין, הענין כולו היה נחסך. אין לה אלא להלין על עצמה. 28. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה ומטילה על הנתבעת לפצות את התובע כמפורט לעיל. התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית, וזאת מחמת העדר אחריות אישית. החבות הסטטוטורית מוטלת על הנתבעת כ"ארגון ספורט". 29. הנתבעת תוסיף ותישא בהוצאות התובע בהליך זה: אגרה, שכ"ט מומחה ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%. כדורגלדיני ספורטתאונות ספורטפוליסהחובת ביטוחביטוח ספורט