החמרה כתוצאה מתאונה גדר המחלוקת: 1. השאלה שבמחלוקת בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא האם הפגימה באוזניו של התובע נובעת ממיקרוטראומה ולכן מהווה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, ("החוק"). ההליך (עובדות, מינוי למומחה, חוות דעת מומחה, סיכומים): 2. בדיון מיום 13.09.01, לאחר שנחקר התובע חקירה נגדית על תצהירו, הסכימו הצדדים שבית הדין יקבע את העובדות הרלוונטיות וימנה מומחה-יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה"). אלה העובדות שקבען בית הדין: א. התובע עובד במסגריה בבסיל חיל האויר בחיפה, משנת 1976, כמסגר. ב. התובע עובד משעה 07:15 בבוקר ועד השעה 16:15, עם הפסקת צהריים של 30 דקות, מדי יום. ג. התובע עובד בתנאי רעש קשים במשך כל יום העבודה, בקרבת כלים מיכניים ועושה שימוש בכלים מרעישים כגון: רתכת, פטישים, מקדחה. ד. התובע עבד משך שנים ללא מגיני אוזניים, עד לשנתיים האחרונות, כשהחל להשתמש באוזניות. ה. לראשונה התלונן בפני מומחה לרפואה תעסוקתית, ד"ר שלוסברג, על התדרדרות בשמיעה וצפצופים בלתי פוסקים באוזניו, ביום 02.06.98. ו. סמוך להגשת תביעתו למל"ל, ביום 07.06.98, חש התובע בהחמרה ניכרת במצב שמיעתו, ונעשו לו בדיקות אבחוניות ביום 03.09.98. ז. בשנת 1990, היה התובע מעורב בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה וכתוצאה ממנה, חלה החמרה ניכרת במצב שמיעתו. 3. על יסוד העובדות המוסכמות מונה ד"ר א.ברקו כמומחה ("המומחה") והוא נתבקש להשיב על השאלות הבאות: א. מהי המחלה באוזניו ממנה סובל התובע. ב. האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעשים להם נחשף התובע, כמתואר לעיל, גרם לו לפגיעה INJURY ? ג. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה, ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים? ד. במקרה שכן - ההיתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ה. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת החלה ובאיזו מידה? 4. המומחה בחוות דעתו, מיום 06.02.01, לאחר שסקר את הממצאים העובדתיים שקבעם בית הדין ואת העולה מהחומר הרפואי שבפניו, סיכם את דעתו והשיב לשאלות בית הדין כך: "סיכום ומסקנות מדובר בגבר בן 63 שעבד שנים במפלסי רעש מזיקים. לא עבר בדיקות שמיעה תקופתיות. בשנת 1990, בעקבות תאונת דרכים עם חבלת ראש, בוצעה לראשונה בדיקת שמיעה וזו מראה ליקוי שמיעה עצבי סימטרי ב-2 האוזניים היכולה להתאים לליקוי שמחשיפה לרעש או מחבלת ראש או משני הגורמים גם יחד. בדיקת שמיעה משנת 1998 מראה ששמיעתו, לעומת הבדיקה מ-1990, לא החמירה. לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט כהן רם הן: א. סובל מליקוי שמיעה עיצבי סימטרי ב-2 האוזניים. ב. אני נוטה להאמין שעיקר הנזק לשמיעתו נגרם עקב חשיפתו לרעש, כלומר נזק לשמיעה עפ"י עיקרון המיקרו-טראומה \, אך יתכן שגם לתאונה מ-1990 היתה השפעה כלשהיא, בלתי ניתנת למדידה, על מצבו השמיעתי. ג. הפגיעה בשמיעתו היא אי-רברסיבילית". 5. ב"כ הנתבע ביקש להציג שאלות הבהרה למומחה (בשא 1876/01), אולם בהחלטת בית הדין מיום 16.08.01, בהחלטה מנומקת, נדחתה בקשתו, והצדדים התבקשו לסכם טיעוניהם וסיכומיהם הוגשו. 6. בסיכומיו טוען ב"כ התובע שהוא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הירידה בשמיעתו נגרמו לפחות בחלקם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק - ולכן מבקש שתתקבל תביעתו. 7. הנתבע, בסיכומיה, טוענת: שקביעתו העובדתית של בית הדין לפיה חלה החמרה ניכרת במצבו בשמיעתו כתוצאה מתאונה בשנת 1990 שהוכרה כתאונת עבודה - אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחה שכן הימנה עולה שעקומות שמיעה מ-03.09.98 דומה לזו משנת 1990. לכן באין החמרה - אין מה לדון בענין פעם נוספת; וכי בגלל שלא התיר בית הדין העברת שאלת הבהרה למומחה - יש לדחות התביעה. ההכרעה: 8. ראוי, ראשית, להדגיש שהצדדים הסכימו שהעובדות הרלוונטיות תקבענה על ידי בית הדין מתוך החומר שהונח בפניו. לא ברור מדוע לכן, לא יכול היה בית הדין להסתמך על עובדה עליה מעיד התובע מפורשות בעדותו. 9. בשלב זה של הדיון על בית הדין לקבוע אם הוכח קשר סיבתי שבין עבודתו של התובע לבין פגימה בשמיעתו. ענין היקף הפגיעה, ואחוזי הנכות שיש להעניק בגינה, אם בכלל, היא ענין לועדות הרפואיות, להן מסורה, על פי החוק, הסמכות לקבוע את אחוזי הנכות. לכן לטענת הנתבע בסיכומים שמשנקבעו אחוזי הנכות לתובע כתוצאה מהתאונה בה נפגע בשנת 1990 - ואין החמרה במצבו - נשיב:- ענין זה ישקל על ידי הועדה הרפואית שלה הסמכות לקבוע אחוזי הנכות - ואין מקום להעלות הטענה בשלב זה. 10. הוסכם בין הצדדים שתועברנה למומחה העובדות והחומר הרפואי כדי שייעץ לבית הדין בשאלת קשר סיבתי - על פי מנגנון מיקרוטראומה. המומחה סבור כעולה מחוות דעתו הברורה, הבהירה, המנומקת והמפורטת שעיקר הנזק לשמיעתו של התובע נגרם עקב חשיפה לרעש בעבודתו, על פי עקרון המיקרוטראומה - הרי לנו ראיה מפי רופא לקשר הסיבתי שבין הפגימה בשמיעתו של התובע לבין חשיפתו לרעש בעבודה. זאת לזכור גם החמרה של מצב קיים מהווה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק. 11. סוף דבר: לא מצאנו שהמומחה ביסס חוות דעתו על עובדות שגויות, כמו גם אין כל תימוכין לטענה שבגלל אי התרת הצגת שאלת הבהרה למומחה, יש לפסול את חוות דעתו או להגיע למסקנות הפוכות ממה שנקבע. חוות דעת המומחה ברורה, מאפשרת מעקב אחרי הלך מחשבתו של המומחה, גם למי שאינו רופא, ומשמשת לכן כראיה לקשר הסיבתי שבין הפגימה בשמיעתו של התובע לבין עבודתו. לכן, תוך אימוץ האמור בחוות דעת המומחה, מתקבלת התביעה, וקובעים אנו שהפגימה בשמיעתו של התובע הינה תאונת עבודה, כמשמעותה בחוק (מיקרוטראומה). אין צו להוצאות (סיוע משפטי). שמיעההכרה בתאונת עבודהמיקרוטראומה