הודעת צד ג' נגד קבלן מבצע זוהי תביעה בגין ליקויי בניה, אשר הגישו רוכשי דירה כנגד המוכרת, חברה קבלנית. המוכרת שלחה מצידה הודעת צד ג' לחברה אשר בנתה את הדירה כקבלן מבצע. ביום 20.10.98 ניתן תוקף של החלטה, להסכם דיוני בין הצדדים, לפיו ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יבדוק את הדירה ויחווה דעתו, אילו מהליקויים הנטענים בדו"ח המהנדס מטעם התובעים, קיימים בדירה, ומה עלותם. צד ג' יבצע את התיקונים, ולאחר מכן תינתן חוות דעת משלימה לעניין בצוע התיקונים. כן הוסכם כי היה ולא יתוקן ליקוי לשביעות רצון המומחה, יוערך שווי הליקוי על פי חוות הדעת. ביום 1.2.99 הוגשה חוות הדעת הראשונה מטעם מומחה בית המשפט. המהנדס העריך את שווי הליקויים המצויים בדירה בסך 17,028 ₪. לאחר ביצוע התיקונים הוגשה ב-21.12.00 חוות דעת משלימה, בה הוערך שווי הליקויים שלא תוקנו ב-2,260 ₪. בחוות הדעת הראשונה מנה המהנדס מספר ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, ומורידים את ערך הדירה. לפיכך מינה בית המשפט, לבקשת התובעים, שמאי מקרקעין מטעם בית המשפט, לקביעת ירידת ערך הדירה, בגין אותם ליקויים. חוות הדעת השמאית הוגשה ביום 1.8.00, והעריכה את ירידת הערך ב-5,900 ₪. בחוות הדעת המשלימה נקבע כי בעיית הרטיבות טרם באה על פתרונה, למרות פעולות שונות שביצע צד ג', ולכן ניתנו הוראות נוספות לפתרון הבעיה. לאחר מספר פעולות אותן ביצע צד ג', באה על פתרונה גם בעית הרטיבות. בהקשר זה אוסיף, כי איני מקבלת טענת ב"כ התובעים בסיכומיה, כי בהעדר אישור המהנדס מטעם בית המשפט, לא ניתן לראות את בעיית הרטיבות, כאילו באה על פתרונה. ביום 1.4.01, הודע לי על ידי הנתבעת כי בוצעו תיקוני הרטיבות, והצדדים מבקשים פרק זמן נוסף על מנת לוודא כי הרטיבות התייבשה, ואין רטיבות נוספת. הודעה זו ניתנה גם על דעתה של ב"כ התובעים, שיוצגה באותה ישיבה על ידי ב"כ צד ג'. ביום 15.5.01, הודיע התובע 1 כי אין יותר רטיבות, אך ליתר ביטחון נתבקש על ידי נציג צד ג', לבדוק את הנושא פעם נוספת תוך 7 ימים ולהגיש הודעה. ב"כ התובעים, אשר נכחה באותה ישיבה, לא העלתה כל התנגדות להסדר זה. אשר על כן היא מנועה מלטעון אחרת. נזקם של התובעים ליקויי בנייה נותרים - שווי הליקויים הנותרים הוערך על ידי המומחה בסך של 2,260 ₪ בתוספת 25% בגין ביצוע העבודות שלא על ידי קבלן. סך כל הנזק בראש נזק זה הוא 2,825 ₪ נכון ליום 21.12.00. ירידת ערך הדירה - כאמור בחוות דעת שמאי בית המשפט, דירת התובעים איבדה מערכה 5,900 ₪ נכון ל-1.8.00. הצדדים בסיכומיהם מעלים מספר טענות כנגד חוות הדעת. ראשית, חוות הדעת ניתנה בחריגה מההסדר הדיוני - לטענה זו אין מקום בערכאה זו. ההחלטה על מינוי השמאי ניתנה על ידי כב' השופט טהרלב, לאחר ששמע את טענות כל הצדדים, ואם נפלה טעות בידו, המקום לתקנה הוא בערכאת הערעור. שנית, השמאי חרג מסמכותו, באשר העריך ליקוי 1.2 (ה), אשר לא התבקש להעריך - בטענה זו מצאתי ממש. בהחלטתו מיום 14.5.00, הסמיך כב' השופט טהרלב, את השמאי, לשום ירידת ערך בגין סעיפים 1.1, 1.2(ג), 1.4 ו-1.6 לחוות דעת המהנדס. אם סבר השמאי כי נפלה טעות בהחלטה ונשמט ממנה סעיף, היה עליו לפנות לבית המשפט שהסמיכו, בבקשה למתן הוראות. בהעדר הוראה אחרת, לא רשאי השמאי להעריך ליקויים שלא התבקש. לפיכך הסך של 900 ₪ בגין סעיף 1.2(ה), יופחת מהסכום הכולל, והוא יעמוד על סך 5,000 ₪ נכון ליום 1.8.00. טענה נוספת היא כי לא באה מצד השמאי הבהרה, כיצד מתחלק הסכום הכללי בין סעיפי הנזק, ולא התאפשר לצדדים להפנות אליו שאלות הבהרה - טענה זו אינה נכונה עובדתית, באשר מסמך כזה הוגש על ידי השמאי ביום 5.12.00, ונשלח לידיעת הצדדים, וכל צד שביקש לשלוח שאלות הבהרה לשמאי יכול היה לעשות זאת. עגמת נפש - מעיון בחוות הדעת, ועל אף שקיים הפרש ניכר בין חוות הדעת מטעם התובעים לבין חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, עולה כי הגימור של הדירה היה לקוי ביותר. עניין זה, כאשר מדובר בדירה חדשה, יש בו כדי לגרום לעגמת נפש רבה. נוסיף לכך את נושא הרטיבות, אשר גם לאחר התיקונים הראשוניים לא נפתר, ורק לאחר נסיונות חוזרים ונשנים בא על תיקונו. כל אלה גורמים לסבל ולמפח נפש לדייר. אשר על כן אני מעריכה את נזקי התובעים בראש נזק זה בסך 8,000 ₪ . הוצאות ושכ"ט - הנתבעת תשא רק במחצית הוצאות המומחה מטעם התובעים, וזאת נוכח הפער בין חוות דעתו, לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. כן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעים בסך 7,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק. לא מצאתי לנכון לפסוק מאומה בגין הוצאות החשמל של התובעים שראיות להן צורפו לסיכומים. ראשית, משום שהדרך להוכיח טענות אינה בשלב הסיכומים, ושנית, ייבוש הקיר בוצע בחודש אפריל 2001, כעולה מהפרוטוקול. לא צורף חשבון לגבי תקופה זו, וגם בחשבונות שצורפו אין כדי ללמד את אשר מבקשת ב"כ התובעים. אוסיף עוד כי טוב היתה עושה ב"כ התובעים אילו נמנעה מטענות מסוג זה. הסכם הבוררות - הן הנתבעת והן צד ג' העלו בסיכומיהם את הטענה כי בהסכמים בין הצדדים קיימים סעיפי בוררות, ועל כן היו התובעים מנועים מלפנות לבית המשפט, אלא להליך של בוררות בלבד. ראוי לציין בהקשר זה, כי הטענה נטענה הן בכתבי הטענות של הנתבעת וצד ג', והן בפתח ההסכם הדיוני בימ"ש/1, אשר הסדיר את דרך ניהול הדיון בתיק זה. דינה של הטענה להדחות סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") קובע כך: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך." איש מהצדדים לא הגיש, בכל שלב של הדיונים, בקשה לעיכוב הליכים וקיום בוררות כאמור בחוזים שבין הצדדים. ראה לעניין זה דברי כב' השופט מלץ ב ע"א 88/89 זכי לוי נ' "שלב" תק-על 92 (2), 530: "הסכם הבוררות מבטא את הסכמת הצדדים למסור סכסוך ביניהם להכרעת בורר המוסכם עליהם במקום לפנות לבית המשפט. נכון הוא כי הצדדים אינם יכולים בשום מקרה לשלול מעצמם את האפשרות של פנייה לבית המשפט, אולם בית המשפט מוסמך לעכב ההליכים שבפניו אם יתקיימו התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק. בעניננו לא ביקש המשיב עיכוב הליכים בבית המשפט השלום ומכאן ש"השעה להפעלת הבוררות הוחמצה על-ידי הצדדים." כפי שקבע השופט אגרנט (כתוארו אז) בהמר' 106/54 וינשטיין נ' "קדימה" בע"מ ואח' פ"ד ט"ז 336 ,329. כן נקבעה הלכה זו בהמר' ב"ש 1124/66 קונסטרקשון אגריגיטס קורפ. ואח' נ' מפעלי ים המלח בע"מ, פס"מ פ"א 3 לפיה:- "סעיף הבוררות בכל חוזה הוא עניין של זכות ולא חובה וכל אחד מהצדדים יכול לבחור בשיפוטו של בית המשפט בלא לנצל את הזכות שהוענקה לו לקיים דיון בפני פורום של בוררות. כאשר הוא עושה כך הוא מפר ומוותר על הזכות לבוררות ואינו יכול לטעון שהוא היה מוכן ומזומן לקיים בוררות". (עמ' 34) (פסק-דין זה אושר בע"א 71/68, פ"ד כב(695 (1). " אנו מצויים כיום בשלב האחרון של ניהול התיק, שלב כתיבת פסק הדין, כאשר כל הצדדים נטלו חלק בניהולו של התיק, על פי ההסכם הדיוני, על כל פרטיו ודקדוקיו, ואף סיכמו טענותיהם בכתב. באף אחד מהשלבים לא הוגשה בקשה לעיכוב הליכים, לא בפתח הדיון, ואף לא מאוחר יותר. הצדדים, לבד מאזכור סעיף הבוררות בכתבי הטענות ובהסכם הדיוני, לא עשו דבר על מנת להביא את הסכסוך בפני בורר, וניהלו אותו מראשיתו ועד תומו בפני בית המשפט. למעשה גם כיום איני מתבקשת לעכב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, וגם לו הייתי מתבקשת לכך, הייתי דוחה את הבקשה מכח סעיף 5(ג) לחוק, ולאור האמור לעיל. הודעת צד ג' - צד ג' מעלה מספר טענות כדלקמן: התובעים סרבו לתת לנציג צד ג' לתקן את הליקויים טרם הגשת התביעה, ובכך הביאו להתדינות מיותרת - התובעים צרפו לכתב התביעה מכתב מיום 17.12.96, שנה לפני הגשת התביעה, בו הם דורשים מהנתבעת לתקן את הליקויים שבדירתם. לא צורף כל מכתב נגדי ששלחו הנתבעת או צד ג', לב"כ התובעים לפיו, ביקשו הנתבעת או צד ג' לתקן את הליקויים, ונענו בשלילה. לפיכך דין טענה זו להדחות. הליקויים הם ליקויי תכנון ולא ליקויי בניה - ליקויים 1.2 ו-1.6, הם ליקויים ביצועיים מובהקים. אשר לליקויים 1.1 ו-1.4, אלה עשויים לנבוע הן מתכנון לקוי, והן מביצוע לקוי. הואיל וצד ג' הוא שבנה את הדירה, עליו הנטל להראות כי הליקוי לא נגרם בשל מחדל שלו. מעבר לכך, אין חולק כי הן בניית הדירה, וכן החובה לבצע תיקוני בדק היו מוטלות על צד ג', כלפי הנתבעת, ולכן כל סכום שחוייבה הנתבעת לשלם לתובעים בגין תיקונים, או ירידת ערך בגין ליקויים, על צד ג' לשלמו לנתבעת. אשר על כן אני מקבלת את הודעת צד ג' במלואה ומחייבת את צד ג' לשלם לנתבעת את כל הסכומים המפורטים בסעיף 6 דלעיל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק. כן תחזיר צד ג' לנתבעת את חלקה בהוצאות המומחים. הודעה לצד שלישיקבלן