קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות מפקח בניה לתאונת עבודה: רקע ביום 25.10.01 נהרג המנוח ז"ל, יליד 1975 בתאונת עבודה במהלך בצוע פרויקט של השלמת עבודות פיתוח ותשתית במתחם הפארק בכפר סבא (להלן גם: "הפרויקט"), במקרקעין המצויים בבעלות הנתבעת 5. התובעים הם יורשיו ותלוייו של המנוח אשר תובעים לפצותם בגין נזקי העיזבון והתלויים. המחלוקת בין הצדדים היא הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. נדון תחילה בשאלת החבות וברקע העובדתי הרלוונטי. הנתבעת 1 הייתה במועדים הרלוונטיים חברה קבלנית לעבודות חפירה, תשתית וצנרת ביוב. היא הייתה מעבידתו של המנוח. בשנת 2001 זכתה הנתבעת 1 במכרז שפרסמה הנתבעת 4 לבצוע הפרויקט ושימשה כקבלן הראשי בפרויקט וכ"מבצע הבניה" כמשמעות מונח זה בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988 (להלן: "תקנות הבניה"). הנתבע 2, מהנדס אזרחי, שימש כמהנדס ביצוע וכממונה על העבודות באתר מטעם הנתבעת 1 (שאלת היותו "מנהל עבודה" כמשמעות מונח זה בתקנות הבניה תדון להלן). הנתבע 6 המנוח, מהנדס אזרחי אשר נפטר בשנת 2009, שימש כמפקח על החוזה עם הנתבעת 1 מטעם מזמין העבודות, הנתבעת 4. הנתבע 7, אף הוא מהנדס אזרחי, מונה כמפקח מטעם הנתבע 6. הנתבעת 3 היא מבטחת הנתבעות 1-2 ו- 4 בביטוח אחריות. במסגרת ההליך שוגרו מספר הודעות לצדדים שלישיים, אשר ידונו בהמשך. הנתבעת 1 החלה לבצע הפרויקט בשנת 2001 לאחר שקבלן אחר שביצעו (נ.ע.ב בע"מ) הוחלף. במסגרת הפרויקט בוצעו עבודות להחלפת צנרת ביוב. לצורך כך נחפרו תעלות, אליהן הורדו עובדי הנתבעת 1 שהניחו את הצנרת. ביום האירוע ירד המנוח לתעלה והחל להניח צנרת ביוב בקרקעיתה. בשלב מסוים התמוטטה דופן התעלה כאשר המנוח בתוך התעלה. החול קבר את המנוח וגרם למותו. פסק הדין הפלילי וממצאיו כנגד הנתבעים 1-2 הוגש כתב אישום במסגרת ת.פ. 40072/04 בבית המשפט המחוזי בת"א. ביום 5.12.04 וביום 13.2.05 הנתבעים הודו במסגרת הסדרי טיעון בעובדות כתב האישום (הנתבעת 1) וכתב האישום המתוקן (הנתבע 2) ובהתאם לכך ניתנו ביום 5.12.04 וביום 13.2.05 הכרעות דין המרשיעות את הנתבעים 1-2 בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום ובכתב האישום המתוקן, עבירה של גרם מוות ברשלנות, בהתאם לסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 קובע כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי. סעיף 42ג לפקודת הראיות קובע עוד כי במקרה בו חלות הוראות סעיף 42א לא יהא המורשע רשאי להביא ראיה לסתור את פסק הדין במשפט הפלילי אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו וכדי למנוע עוות דין. בהתאם להלכה הפסוקה ועל פי התכלית המרכזית של הוראות החוק, היא חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות, אין נפקא מינה אם ההרשעה במשפט הפלילי מבוססת על הודאה או על הרשעה לאחר שמיעת ראיות. הכלל הוא: "מקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו ובשל כך בגדר "הממצאים" שבפסק הדין" (ע"א 71/85 אריה בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא (4) 327; ע"א 285/80 שיף נ' אליאסי, פ"ד לד(4) 752). מקום בו לא ניתנה רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי נותר פסק הדין כראיה שלא נסתרה. הראיות היחידות שרשאי המורשע להביא הן ראיות שאינן סותרות את אחריותו הפלילית ואינן מהוות במהותן ראיות לסתור כמו ראיות לעניין רשלנות תורמת של מאן דהוא נוסף, לרבות הניזוק (ע"א 895/80 עיריית נתניה נ' אל מלק, פ"ד לז(2) 119). ראה עוד: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2009, עמ' 1553 ואילך. בענייננו כלל לא התבקשה, וממילא לא ניתנה, רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי. הנתבעים 1-2 הגישו בתיק זה תצהיר חתום על ידי הנתבע 2. במסגרת תצהירו טען הנתבע 2 טענות שונות לעניין העדר אחריותו, הסותרות את עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה. עוד טען הנתבע 2 טענות שונות לעניין אחריות הנתבעים 6-7 ולעניין אשמו התורם של המנוח. בישיבת ההוכחות מיום 15.10.09 ביקשה ב"כ התובעים למשוך התצהיר בשל כך שלא ניתנה רשות להביא ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי. ב"כ הנתבעים 1-4 השיב כי אין מקום למשוך התצהיר כיון שיש לדון גם באשמו התורם של המנוח ובאחריות גורמים נוספים. בהחלטה נקבע כי התצהיר לא ימשך מהתיק אלא שהגשתו היא בכפוף להוראות סעיף 42א לפקודת הראיות. כאמור לעיל, תצהירו ועדותו של הנתבע 2 יוכלו להוות ראיה אך ורק לצורך תמיכה בטענות לעניין רשלנות גורמים אחרים אך לא כראיה לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי לעניין אחריות הנתבעים 1-2. יש לדחות את כל טענותיו של ב"כ הנתבעים 1-2 בסיכומיו כנגד ממצאי פסק הדין הפלילי לעניין אחריות הנתבעים 1-2 ובהן טענות כי התובעים לא הוכיחו את נסיבות הארוע ולא הביאו עדים להוכחת נסיבות הארוע, כי הנתבעים הודו בעובדות כתבי האישום במסגרת הסדר טיעון, כאשר מטרת הצדדים בהליך לא הייתה חקר האמת אלא קניית סיכונים הדדית ולכן אין לייחס משקל לממצאי פסק הדין, וכי אחת מהודעות הנתבע 2 במשטרה ניתנה עת היה "תשוש ובהלם" מהארוע ולכן יש להסתייג ממנה ולהעדיף את גרסתו בתצהיר שניתן כעת. בהתאם להוראות הדין וההלכה, משלא ניתנה רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי, יש לראות את עובדות כתב האישום וכתב האישום המתוקן בהן הודו הנתבעים 1-2 כממצאים אשר מהווים ראיה מכרעת לעניין אחריותם, אותה אין לסתור בהליך זה. עובדות כתב האישום וכתב האישום המתוקן בהן הודו הנתבעים 1-2, אשר יש לראותן כממצאים עובדתיים שהוכחו בתיק זה, תפורטנה להלן. הנתבעת 2 חתמה על חוזה עם מזמינת העבודה, הנתבעת 4, במסגרתו נטלה על עצמה את בצוע הפרויקט ושמשה כ"מבצע הבניה" בו, בהתאם לתקנות הבניה. במסגרת החוזה התחייבה הנתבעת 2 לשמש כ"קבלן ראשי בעל אחריות כוללת על כל שנעשה באתר", לשמור על "כל הוראות הדין באשר לבטיחות וגהות", "לנקוט בכל האמצעים הדרושים להגנת החפירה מפני מפולות והתמוטטות, כולל דיפונים ותמיכות...במיוחד כאשר החפירה נחפרה שלא על פי השיפוע הטבעי", "לדאוג להרחקת האדמה שנחפרה מתוך התעלה למרחק של לפחות 50 ס"מ משפתה, כדי למנוע לחץ נוסף על דופן החפירה", "להבטיח אמצעי הגנה מירבים לעובדיו, בעת בצוע עבודות שונות בתוך החפירה ובקרבתה, להגנה מפני מפולת, על ידי שימוש בתא הגנה, תמיכות, כובעי מגן וכד'". נתבע 2, הוא מהנדס מוסמך ומנהל עבודה מוסמך, ניהל את העבודות בפרויקט ושימש בפועל כמנהל עבודה מטעמה של הנתבעת 1, אף שהודעה על מינויו לא נשלחה על ידי הנתבעת 1 למפקח עבודה ראשי כנדרש בתקנה 2 ב' לתקנות. בפרויקט שימש כמפקח מטעם מזמינת העבודה הנתבע 6, והוא מינה מטעמו כמפקח את הנתבע 7. במסגרת הפרויקט הוחלפה צנרת ביוב במספר מקומות כאשר הנתבע 2 ניהל את העבודה ופיקח על העובדים בפרויקט. בהתאם להוראות הנתבע 2 ותחת פיקוחו, הונהגה שיטת עבודה בפרויקט שכללה: חפירת תעלה באמצעות מחפרון באורך של מספר מטרים, הורדת עובד לקרקעית התעלה באמצעות סולם, הנחת צנרת ביוב חדשה בתחתית התעלה ע"י העובד, יציאת העובד מהתעלה וכיסויה בחול. בחודש אוגוסט 2001 הבחין הנתבע 7 כי העבודה שהתבצעה על פי הוראות נתבע 2 התבצעה בצורה לא בטיחותית, בכך שהתעלה נחפרה לעומק של מספר מטרים, בשיפוע הקרוב לאנכי וללא הנחת דיפון, ועל כן קיימת סכנת התמוטטות של דפנות התעלה על העובד שהניח את הצינורות בקרקעיתה. הנתבע 7 הזהיר את הנתבע 2 מהסכנות הכרוכות בבצוע העבודה בדרך המתוארת לעיל ונתבע 2 המשיך בחפירה רק לאחר שדאג ליצירת שיפועים מתאימים בדפנות התעלה. הנתבע 7 ציין אירוע זה ביומן העבודה השבועי והנתבע 2 חתם על היומן. במהלך חודש ספטמבר 2001, במספר מועדים, הבחין הנתבע 7 שוב כי העבודה המתבצעת בהוראות הנתבע 2 מתבצעת בצורה לא בטיחותית כמתואר לעיל. הנתבע 7 שב והזהיר את הנתבע 2 מהסכנות הכרוכות בבצוע העבודה בדרך המתוארת לעיל ונתבע 2 המשיך בעבודה רק לאחר שדאג ליצירת שיפועים מתאימים בדפנות התעלה. הנתבע 7 ציין, בשלושה מועדים שונים, אירועים אלה ביומן העבודה השבועי ונתבע 2 חתם בכל הפעמים על היומן. בתאריך 25.10.01 ובמסגרת הפרויקט הגיע הנתבע 2 לרחוב אז"ר בכפר סבא, יחד עם עובדי הנתבעת 1: המנוח, נח נעים וזהאר נאצר. הנתבע 7 שהה בחופשה באותו השבוע ולא נכח במקום ובשעות הבוקר בלבד החליפו הנתבע 6. בהנחיית הנתבע 2, בוצעו הפעולות הבאות: (א) נחפרו תעלות להנחת צינורות הביוב, כאשר אחת התעלות נחפרה בעומק של כ- 3 מטרים, ברוחב של כ- 1.5 מטרים ובאורך של כ- 5.5. מטרים. (ב) התעלה נחפרה ללא יצירת שיפוע טבעי של דפנותיה, ללא הנחת דיפונים מתאימים בדפנותיה ומבלי שננקטו אמצעים כלשהם למניעת התמוטטות דופן החפירה או להגנת העובד הנמצא בקרקעית התעלה. (ג) החול שהוצא מהתעלה נערם משני צידי התעלה, לכל ארכה, והפעיל לחץ על דפנותיה. בשעה 16:00 או בסמוך לכך ירד המנוח לתעלה והחל להניח צינורות ביוב בקרקעיתה. בשלב מסוים ושעה שהמנוח נמצא בקרקעית התעלה, התמוטטה דופן התעלה וקברה את המנוח תחתיה. עובדי הנתבעת 1 שהיו במקום, ובהמשך אף הנתבע 2, נזעקו לתעלה והחלו לנסות לחלץ את המנוח אולם בשל עומקה של התעלה לא צלחו מאמציהם. כתוצאה מהתמוטטות דופן התעלה נפטר המנוח ומותו נקבע במקום. אחריות הנתבעים 1-2 לאור העובדות המפורטות לעיל, דומה שלא יכול להיות כל ספק בדבר חבות הנתבעים 1-2 כלפי המנוח, הן בעוולת הנזיקין והן בעוולת הפרת חובה חקוקה. הנתבעת 1, כאמור, היא קבלן ראשי אשר לו נמסרו מלוא עבודות הבניה ולכן, בהתאם לתקנה 6 לתקנות הבניה, היא "מבצע הבניה" כמשמעות מונח זה בתקנות הבניה. מבצע הבניה הוא הגורם בעל האחריות הכוללת לבטיחות באתר העבודות ועליו מוטלות מלוא החובות לקיים את הוראות הדינים הרלוונטיים באשר לבטיחות ולמנוע סיכונים בטיחותיים לכל העובדים באתר (ראה: ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית נ' תנעמי, פ"ד נח(1)1; ע"א 3479/06 הוארי הוארי נ' אלי ארבע ואח', 29.3.09). מבצע בניה אחראי לכך "כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו" כאשר יש להודיע על המינוי למפקח העבודה האזורי עם תחילת בצוע העבודות, בהתאם לתקנות 2-3 לתקנות הבניה. הנתבע 2 מונה על ידי הנתבעת 1 כאחראי על העבודות וכמנהל עבודה באתר בפועל, למרות שהודעה על מינויו לא נשלחה למפקח העבודה האזורי. מקום בו לא מונה מנהל עבודה, חובותיו מוטלות על מבצע הבניה בהתאם לתקנה 5(ג) לתקנות הבניה. פרק ט' לתקנות הבניה עוסק עבודות חפירה. בהתאם לתקנה 112 על מבצע בניה להבטיח צידי חפירה או מילוי, שעמקם או גובהם עולה על 1.20 מטרים, מפני התמוטטות על ידי דיפון מתאים, או על ידי תא הגנה, או על ידי מערכת שיגומים או על ידי כלונסאות. עוד קובעת התקנה כי חומר או אדמה שהוצאו תוך כדי חפירה יוחזקו במרחק המבטיח מפני התמוטטות, מרחק שלא יפחת מ- 50 ס"מ מדופן החפירה או שפתה. עוד נקבע כי אם מעת התקנת דיפון נשקפת סכנה לעובד בשל מפולת, יורד לתוך הבור, החפירה או התעלה תא הגנה שיקנה לעובד הנמצא בו את מידת הבטיחות הדרושה עד להשלמת העבודה. תקנה 122 קובעת כי מנהל העבודה יערוך ביקורת בטיחות של חפירה, מילוי, חציבה או דיפון בכל יום לפני תחילת העבודה וירשום בפנקס הכללי את תוצאות הבדיקה. הנתבעת 1 היא גם מעבידתו של המנוח. הנתבעים 1-2 חבים היו חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המנוח: הנתבעת 1 כמבצע הבניה, אשר כל החובות בתקנות הבניה מוטלות עליו וכן כמעבידתו של המנוח; הנתבע 2, גם אם לא מונה פורמלית כמנהל עבודה ולא נשלחה הודעה על מינויו בהתאם לתקנות, כאחראי בפועל על העבודות באתר. במסגרת חובות הזהירות שהיו מוטלות עליהם, היה עליהם לדאוג למנוע התמוטטות דפנות התעלה על המנוח. היה על הנתבעים לנקוט אמצעים למניעת ההתמוטטות, כמו יצירת דיפון, הגנת המנוח בתא הגנה או נקיטת אמצעים אחרים המפורטים בתקנות הבניה. הנתבעים 1-2 לא נקטו כל אמצעים למניעת ההתמוטטות, כפי שנקבע מפורשות בפסק הדין הפלילי, בניגוד לחובות שהיו מוטלות עליהם ובניגוד לאזהרות שניתנו להם. גם היום, למעשה, כלל לא נטען אחרת על ידם והם לא טענו כי נקטו אמצעי זהירות כלשהם. בכך התרשלותם כלפי המנוח. אם היו ננקטים אמצעי זהירות למניעת התמוטטות דפנות התעלה - ניתן היה למנוע את האסון. אחריות הנתבעות 4-5 הנתבעת 5 היא בעלת המקרקעין ויזם העבודות. היא התקשרה עם הנתבעת 4 על מנת שתוציא לפועל את הפרויקט באמצעות קבלן. הנתבעת 4 היא מזמין העבודה מהקבלן הראשי, הוא הנתבעת 1. בסיכומיהם טוענים התובעים כי הנתבעות 4-5 התרשלו בבחירת הנתבעת 1 כקבלן לבצוע הפרויקט והתרשלו בפיקוח שנדרשו לבצע על עבודת הנתבעת 1. עוד טוענים כי המשך ההתקשרות עם הנתבעת 1, למרות התרשלותה, מעיד על רשלנות הנתבעות 4-5. הנתבעת 4 טוענת בסיכומיה כי משהעבירה לנתבעת 1 את הפרויקט כקבלן מבצע ומשמינתה את הנתבעים 6-7 כמפקחים על עבודת הקבלן היא אינה אחראית לתאונה. נטען כי לא פורט כיצד התרשלה הנתבעת 4 בבחירת הקבלן ומדוע התרשלה בפיקוח אם שכרה מפקחים מטעמה. הנתבעת 5 טוענת בסיכומיה כי מלוא סמכויותיה הועברו לנתבעת 4, הנתבעת 4 הייתה בעלת השליטה המקרקעין בעת הארוע והנתבעת 5 לא הייתה כלל צד לפרוייקט מלבד העובדה שהיא הרשות המקומית במקום והיא יזמה את העבודות. ההלכה היא כי "שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין...עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר בצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה...בפרשה שלפנינו הוציאה אלתא מידיה את השליטה והפיקוח על הנעשה בשטח המבנה בכך שהעבירה למנרב את עבודות הקמת המבנה; מנרב נמצאה יומיום באתר הבניה, ארגנה את העבודה ופקחה עליה, והיא שהייתה אחראית לסידורי הבטיחות, ובידיה היו האמצעים והיכולת למנוע נזק...במצב דברים זה אין לצפות שאלתא תנקוט אמצעי זהירות מצדה. גם לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין אין מעסיק אחראי לעוולה של קבלן עצמאי שנעשתה תוך כדי בצוע העבודה שהוטלה עליו על ידי המעסיק" (ע"א 7130/01 הנ"ל). וכך גם בענייננו. הנתבעות 4-5, יזם העבודות ומזמין העבודות, גם אם חבו חובת זהירות מושגית כלפי כל עובד בפרויקט אותו יזמו והזמינו, הרי שמהרגע בו הועבר הפרויקט לידי קבלן ראשי עצמאי, מומחה בתחום עבודות הבניה, אין הן חבות חובת זהירות קונקרטית למנוע מפגעי בטיחות באתר ולדאוג לשיטת עבודה בטיחותית. התובעים טוענים כי הנתבעות 4-5 התרשלו בבחירת הקבלן ולכן הכלל הקבוע בסעיף 15 לפקודת הנזיקין לא יחול, אך זאת לא הוכח. להפך, מהעובדות עולה כי הנתבעת 1 נבחרה לאחר הליך מכרז. לא נטען כלל כי היא לא הייתה קבלן רשום ולא נטענה כל טענה ספציפית כנגד כשירותה. ההנחה היא, בהעדר ראיות אחרות, כי מי שזכה במכרז נדרש להוכיח והוכיח רישומו בכל מרשם על פי דין כמו גם עמידה ביתר תנאי הסף במכרז, מקצועיים ופיננסיים, לרבות ניסיון בעבודות דומות וכשירות מקצועית. מעצם העובדה שניתנו במהלך הפרויקט על ידי המפקחים מספר הערות בנושא בטיחות לנתבעת 1, לא עולה המסקנה כי בחירת הנתבעת 1 הייתה רשלנית. הנתבעת 4 אף שכרה שירותי מהנדס לצורך פיקוח על העבודות ולא הוכח כלל כי המפקחים לא היו כשירים לבצע עבודתם. להפך, מהראיות עולה כי מדובר באנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום זה. גם אם תימצא רשלנות כלשהי בפעילות הנתבעים 6-7, שאלה שתידון להלן, עדיין, בהתאם לסעיף 15 לפקודת הנזיקין, אין בכך כדי לקבוע כי הנתבעות 4-5 אחראיות לתאונה בשל כך. לאור כך, דין התביעה כנגד הנתבעות 4- 5 להידחות. אחריות הנתבעים 6-7 הראיות במסגרת ההסכם בין הנתבעת 4 ובין הנתבעת 1 צוין כי מטעם הנתבעת 4 ימונה "מנהל" או "מפקח". הגדרתו: "מנהל הפרויקט מטעם החברה (היא הנתבעת 4- א.ל.), או כל אדם אחר שהוסמך ע"י החברה מדי פעם בפעם, לשמש כמנהל לצורך הסכם זה וגם/ או כמפקח על הפרוייקט, ובהיעדר מנהל כאמור יהיו סמכויותיו כקבוע בהסכם בידיו של מנכ"ל החברה - ובאין כזה - בידי יו"ר מועצת המנהלים שלה". כותרתו של סעיף 8 להסכם היא "תפקידיו של המנהל" ונרשם בו כך: "(א) מבלי לגרוע מיתר הסמכויות והכוחות המוענקים למנהל בהסכם זה - יהא המנהל מוסמך ורשאי לפקח ולהשגיח על בצוע הפרוייקט, ובכלל זה יהיה מוסמך ורשאי לבדוק, להשגיח ולבקר את טיב הבצוע של העבודות ע"י הקבלן, טיב החומרים והציוד וכן לקבוע את האופן ואת שיטות הבצוע של העבודות, סוג החומרים וכל סידור אחר הקשור בבצוע הפרוייקט - והכל לפי שיקול דעתו הבלעדי של המנהל. (ב) הקבלן מקבל על עצמו מראש את החלטותיו וקביעותיו של המנהל כקביעות סופיות בכל הקשור בביצוען של העבודות נשוא פרוייקט זה - לפני ביצוען, במהלך ביצוען ולאחר ביצוען - לרבות כל קביעה באשר לשווין וגם /או הערכתן וגם /או התשלום המגיע מגינן לקבלן - כקביעות סופיות ללא עוררין. (ג) אין לראות באיזה מהכוחות, הסמכויות וההרשאות הנתונות למנהל ע]"י הסכם זה אלא אמצעי נוסף להבטיח כי הקבלן יקיים את חיוביו עפ"י הסכם זה, ופיקוחו של המנהל מכח האמור לעיל לא ישחרר את הקבלן מאיזה מהתחייבויותיו כלפי החברה למילוי ההוראות של הסכם זה". ביום 4.8.97 הגיש הנתבע 6, מהנדס אזרחי שעסק בניהול, תיאום ופיקוח על פרויקטים הנדסיים, לנתבעת 5 הצעה לניהול ופיקוח על בצוע הפרויקט. ביום 7.8.97 הודיעה הנתבעת 5 לנתבע 6 כי הצעתו התקבלה והוצא "טופס הזמנת שירותים הנדסיים- ניהול ופיקוח". תיאור העבודה שהוזמנה: "ניהול, תאום ופיקוח על בצוע עבודות פיתוח ונוף בשכונת המגורים באזור הפארק העירוני בכפר - סבא". תיאור השירות הוא: "ניהול, פיקוח צמוד". ביום 22.8.99, לאחר שהפרויקט הועבר לנתבעת 4, הוצא טופס הזמנה נוסף מהנתבעת 4 לנתבע 6. מהות השירותים המוזמנים: "ניהול ופיקוח על עבודות תשתית ופיתוח". היקף השירותים הוגדר כך: "שירותי ניהול, תיאום ופיקוח על כל העבודות בשכונת המגורים במתחם הפארק, לרבות עבודות המבוצעות ע"י גורמי חוץ (מפעל המים, בזק, חברת חשמל וכו') וכאמור בהזמנת העירייה מיום 7.8.97". ביום 24.5.00 נחתם הסכם בין הנתבעים 6 ו - 7, לפיו הנתבע 6 מזמין שירותי פיקוח מהנתבע 7. בהסכם נרשם כי "המפקח יבצע פיקוח צמוד, יום יומי, על בצוע העבודות באתר ע"י הקבלן לפי הנחיות המזמין, לרבות: 1.1.פיקוח צמוד יום יומי, ובמשך כל שעות העבודה...1.2 ריכוז ותאום תכניות הבצוע והנחיות המתכננים והמזמין. 1.3 ניהול יומני עבודה באתר. 1.4 בדיקת דיוק ואיכות העבודה ואישורן, לרבות ריכוז המסירות הסופיות של העבודות בשיתוף המתכננים, עריכת רשימות ליקויים וטיפול בתיקונן. 1.5 מעקב אחר בדיקות המעבדה וריכוזן. 1.6 בדיקת תכניות עדות וחשבונות הקבלן ואישורם. 1.7 כל מטלה אחרת הנדרשת לצורך בצוע יעיל ומקצועי של הפיקוח". הנתבע 6, כאמור, נפטר טרם שהספיק להיחקר על תצהירו ותצהירו לא הוגש. הנתבע 7 ציין בתצהירו כי הוא שימש כמפקח הנדסי על טיב בצוע העבודות, לפי החוזה, המפרט והתכניות שניתנו על ידי הנתבעת 4. מנהל העבודה באתר היה הנתבע 2. הוא ציין כי הוא אינו מוסמך בתחום הבטיחות בעבודה ולא קיבל על עצמו מעולם תפקידים בתחום הפיקוח על הבטיחות בעבודה. גם בפרויקט נשוא הדיון לא היה ממונה על תחום זה. מי שהופקד על הבטיחות בעבודה היו הנתבעים 1-2. עוד ציין כי "החובה לבצע חפירות לעומק בשיפועים או בדיפונים מתאימים למניעת מפולות עפר ידועה לכל קבלן העוסק בתחום החפירות ולא צריך להיות מומחה לבטיחות בעבודה כדי להימנע מכשל בטיחותי זה". הוא שהה באתר מידי יום ביומו כל עוד בוצעו עבודות באתר. תפקידו היה לוודא כי הקבלן ועובדיו מבצעים את העבודה בהתאם לתכניות מבחינה הנדסית. ביום התאונה שהה בחופשה וביום זה היה באתר בשעות הבוקר הנתבע 6. בתקופה שקדמה לתאונה הבחין בכך שעובדי הקבלן חופרים לעומקים של 3 עד 3.5 מטרים ואינם יוצרים שיפועים מספיקים לדפנות החפיר ואף אינם מדפנים את הדפנות למניעת התמוטטות החפיר. הוא התריע על כך בפני הנתבע 2 ואף רשם זאת ביומני העבודה, עוד באוגוסט 2001, כפי שהתייחס למפגעים אחרים אותם ציין ביומני העבודה. למרות שנושא הבטיחות לא היה בתחום אחריותו, הוא ראה לנכון כמהנדס להתריע בפני הנתבע 2 על אופן בצוע החפירות "שכן חפירה לעומק שכזה ללא שיפועים מתאימים או דיפון הגנה מהווה סכנה מוחשית לעובדים באתר ולרכוש...כך התייחסתי גם למפגעים אחרים שיצר הקבלן בשטח כמו תימרור לקוי, אי כיסוי שוחות, אי כיסוי קולטנים וכד' " הנתבע 7 צרף לתצהירו מספר מסמכים. בסיכום ישיבה מיום 28.3.01, לאחר זכיית הנתבעת 1 במכרז לבצוע העבודות, בין מנהל הנתבעת 1 ובין הנתבע 6, נרשם: "הקבלן יעמיד מהנדס לניהול העבודות מתחילתן לפי החוזה. המהנדס יאושר ע"י החברה". במכתב שנכתב ע"י הנתבעת 1 לנתבע 6 מיום 30.5.01 נרשם: "התחלנו את עבודות השלמת התשתיות במתחם פרוייקט כפר - סבא, כרגע מתבצעת שטיפת קווי ביוב. העבודה מתקיימת בצורה מאורגנת והמודד יתחיל לעבוד בימים הקרובים. כל העבודות בשטח מתנהלות כמוסכם עם המהנדס המבצע של חברתנו מר לייזרסון לב, בשיתוף פעולה עם מנהל העבודה יצחק בסון". הוצגו מספר דפים מיומני העבודה השבועיים של הפרויקט, ממולאים ע"י הנתבע 2, בהם הערות הנתבע 7 וחתימת הנתבע 2 בצד ההערות. בדף היומן המתייחס לשבוע שבין 24.5.01 - 1.6.01 נרשם, בין היתר (שגיאות כתיב תוקנו): "יש לסגור מיד את הקולטנים הפתוחים ולסמן מיקום על מנת למנוע תאונות". בדף המתייחס לשבוע שבין 15.7.01- 20.7.01 נרשם: "יש לסגור את כל הקולטנים בכל השטח על ידי מכסה מבטון או באופן זמני עם סימון בולט ונראה לעין - דחוף ביותר. קולטנים פתוחים או שוחות פתוחות מהוות מפגע בטיחותי - האחריות של הקבלן". בדף המתייחס לשבוע שבין 26.8.01 - 31.8.01 נרשם: "הקבלן נדרש לשמור על אמצעי בטיחות בזמן עבודה בעומקים גדולים (רח' אז"ר) ולתמוך בדפנות החפירה. כן יש להעמיד תמרורים להולכי רגל ומכוניות". בדף היומן המתייחס לשבוע שבין 2.9.01 - 7.9.01 נרשם: "הקבלן הוזהר מס' פעמים בעל פה לא לבצע חפירות ללא תמיכת הדפנות או לחילופין עם שיפועים מתאימים למניעת מפולות". בדף היומן המתייחס לשבוע שבין 16.9.01 - 21.9.01 נרשם: "הערה חוזרת: הקבלן נדרש להציב תמרורים בכביש למניעת תאונות. אין לבצע חפירות ללא תמיכת הדפנות של התעלה". בדף היומן המתייחס לשבוע שבין 30.9.01 - 5.10.01 נרשם: "הקבלן הוזהר שלא לבצע חפירות ללא שיפועים או תמיכת הדפנות בתעלות (ראה יומנים 15,16,18). כמו כן יש להציב תמרורים בשני צידי החפירה למניעת תאונות". הוצג מכתב נוסף מיום 16.8.01, חתום ע"י הנתבע 7 ומופנה לנתבעת 1. כותרת המכתב: "בטיחות בפרויקט הפארק בכפר סבא". במכתב נרשם כך: "בעבר קבלתם מס' הערות על המצב הבטיחותי באתר הנ"ל ובקשות לתקנו. לצערי הנכם ממשיכים לעבוד ללא תמרורי אזהרה, סרטים, ניו ג'רסים ושאר האביזרים והאמצעים בטיחותיים. בזמן בדיקות מערכת ביוב וניקוז ישנם מס' שוחות, אשר פתוחות בבת אחת (3+4 שוחות) שנמצאות בכבישים ראשיים ואין שום אביזר או תמרור אזהרה אשר מודיע לנהגים או הולכי רגל על סכנה. גם כאשר אתם עובדים ומתקנים מערכות הנ"ל השוחות פתוחות לפעמים ללא תקרה או ללא מכסה בכלל ואין שום אמצעי אזהרה. אני חוזר ודורש להביא לשטח את כל אמצעי הזהירות וההגנה לצורך עבודה או בדיקות. ללא מילוי תנאי זה תקבלו הוראת הפסקת עבודה". לתצהירו של הנתבע 6 צורפו עוד שני מסמכים המתייחסים לקבלן נ.ע.ב בע"מ (ולא כפי שצוין בסיכומי הנתבעים 6-7, כאילו מסמכים אלו מתייחסים לנתבעים 1-2): מכתב מיום 1.3.00 ובו נאמר כי תפקיד מנהל העבודה בפרויקט אינו מאויש בבעל הסמכה כנדרש בחוזה וכי יש לפתור העניין באופן מיידי, וסיכום ישיבה מיום 12.3.00 עם הקבלן נ.ע.ב בע"מ, ישיבה שכונסה ע"י מנכ"ל הנתבעת 4, "לאור הפיגור בעבודות וההידרדרות באתר בתחומי הניהול ומילוי הוראות החוזה ומנה"פ", ובו נרשם, בין היתר, כי "הקבלן ימנה בכתב מנהל עבודה מוסמך כחוק", וכי אי מלוי התנאים בהתאם לחוזה יביא לסילוק הקבלן מהאתר. הוצגה הודעתו של הנתבע 7 במשטרה, מיום 30.9.03. בהודעתו ציין כי שירותיו נשכרו על ידי הנתבע 6 בהתאם לחוזה שנכרת ביניהם: "החובות שלי עפ"י החוזה בינינו היה לבקר את טיב העבודה התאמה לפרוייקט בדיקת תוכניות חשבונות הצעות מחיר ובין היתר כל מפקח אמור לבדוק אם הקבלן עובד עפ"י תנאי הבטיחות שנקבעו ע"י משרד העבודה ומעיר לו אם אני רואה שהוא מפר את תנאי הבטיחות". לגבי עובדי הנתבעת 1 באתר ציין: "היה לו מהנדס לב לזרסון גם איציק בסון שעבד כמנהל עבודה אח"כ איציק הפסיק את העבודה שלו שם לא יודע למה או מתי הפסיק אבל אני זוכר שהוא הפסיק לעבוד באיזשהו שלב והיו פועלים כמובן...אני עבדתי מול המהנדס בד"כ ואת ההוראות שלי כתבתי ללב לזרסון אבל אני אישית זוכר שמס' פעמים הערתי ללב שיש צורך להרחיב תעלות בהן ראיתי שהם חפרו תעלות צרות ועמוקות. לפעמים קרה שהם עשו לבד את זה אבל היו פעמים גם שהערתי לו ע"כ שאין שיפועים והם כמובן בצעו זאת". לשאלה מי היה מנהל העבודה באתרי הנתבעת 1 בדרך כלל השיב "בדרך כלל לב לזרסון הוא היה אחראי גם על הפרוייקט". לגבי השיפועים והדיפונים בחפירות השיב: "בכל פעם שאני הייתי ופיקחתי אין דבר כזה שלא דאגתי שיעשו שיפועים האמת שאולי היו בפרוייקט הזה 3 חפירות עם עומק עמוק במיוחד הרוב פחות מ - 2 מטר היו 2 מקרים שחפרו לעומק באמת וכשאני באתי מצאתי את לב לזרסון באתר וחפרו 3 עד 3.5 מטר וראיתי שאין דיפונים ולא שיפועים ודרשתי שיבצעו זאת מייד ולב אמר לי שהוא התכוון אכן לבצע שיפועים אך חשב שבשלב מאוחר יותר אני התנגדתי והראיתי לו מיד לעשות זאת ובלי שום בעיה באמת מייד בצעו את ההוראות שלי". "בסך הכל היו 3 חפירות עמוקות 2 שאני יודע עליהם ואני הייתי נוכח בהם ועליהם סיפרתי לך קודם לכן והמקרה השלישי שלא הייתי נוכח ובו נפטר שוקי יוסף עכשיו אני נזכר גם שכתבתי לו ביומן העבודה שהוא צריך לעבוד במשנה זהירות והיו התכתבויות לחברה על התקלות". לשאלה אם התריע על כך שלב ליזרסון רשלן ומסוכן השיב: "אני לא יכול להגיד שהוא רשלן עובדים בלחץ אתה צודק שקודם לכן הערתי לו פעמיים אבל אני לא יכול להסיק מסקנות שהוא רשלן הערתי לו כשהייתי וכשראיתי ובפעם השלישית כשלא ראיתי קרה האסון זה עובדה אבל אני לא מסיק מסקנות". לגבי מינוי מנהל עבודה באתר ציין כי יצחק בסון "היה לפני לב מעין מנהל עבודה הוא הפסיק לעבוד באמצע...אני גם זוכר שהיה סכסוך עם שמואל חביב לא בדיוק סכסוך לא רצינו אותו ורצינו מישהו יותר מוסמך למרות שהיה לו נסיון". לגבי הנתבע 2 השיב כי "אני ידעתי שהוא מהנדס זה מה שידעתי". לעניין אכיפת חובת הנתבעת 1 למנות מנהל עבודה ציין שיש תכתובות בנושא אצל הנתבע 6. הוא ציין כי נושא זה היה באחריות הנתבע 6. לשאלה לגבי הפיקוח באשר לאי דיווח על מינוי מנהל עבודה למשרד העבודה השיב: "אני דיווחתי על כך לשמואל חביב שאין מפקח מוסמך וגם לא הייתי צריך לדווח כי כולם ידעו זאת והיה מהנדס על פרוייקט שלמעשה הוא שום כלום ועבודה לא מי יודע מה זה יותר שיפוצים ולכן ראינו במהנדס לב אדם שמספיק בהחלט לסמוך עליו על אף חוסר במנהל עבודה". הנתבע 7 ציין עוד כי "באותו שבוע שבו קרה האסון הייתי בחופשה ומי שהחליף אותי זה שמואל חביב שפיקח במקומי על המשך הפיקוח בשטח". בחקירתו ציין הנתבע 7 כי עבודתו הייתה "פרופר פיקוח הנדסי על טיב העבודה" (פרוטוקול מיום 15.10.09 עמ' 26, שורה 18) והנתבע 6 "ניהל את הפרויקט כלפי הגורמים החיצוניים" (שורה 20). הוא היה אחראי לוודא אם עבודת הנתבעת 1 "מתאימה לתכניות, למפרט" (שורה 22). הוא נשאל אם זו הייתה אחריותו לוודא שיש מנהל עבודה והשיב בחיוב (עמ' 27 שורה 2) ולאחר מכן ציין כי "בעצם זה היה האחריות של שמוליק כי הוא היה בהתכתבות כל הזמן עם הקבלן, על מנת שימנו מנהל עבודה מוסמך" (שורות 5-6)."אני אחראי מבחינת הנוכחות שלו בשטח. אני אחראי רק לודא שיש כל יום מנהל עבודה" (שורות 9-10). הוא ציין כי הנתבע 2 הוצג כמנהל העבודה מטעם הנתבעת 1: "הביאו את לייב שהוא מהנדס במקצועו, והוא היה גם מהנדס בצוע וגם מנהל עבודה, על פי ההצהרה של הקבלן. הביאו אותו לאתר והציגו אותו כך". (שורות 17-21). הוא עצמו היה אמור לבצע "פיקוח הנדסי לטיב העבודה. לא פיקוח עליון, שזה אותם היועצים של המתכננים. אני הייתי פיקוח צמוד בשטח, למשל במקרה הזה זה שימוש ברכיבים תקניים, שימוש בחומרים תקניים, שיפוע תקני מהתחלה ועד הסוף. קו ישר בין שתי בריכות, ביטון הבריכות, סולמות בבריכות" (עמ' 28 שורות 1-4). "יש רק אדם אחד שהוא אחראי על עניין הבטיחות, והוא מנהל העבודה שקיבל הכשרה ממשרד העבודה. הוא ורק הוא" (שורות 8-9). הוא ביקר באתר כל יום בעת שעבדו הפועלים: "אני כל הזמן באתר, ואני כל הזמן בודק מה הפועלים עושים, האם מה שהם עושים תקני או לא תקני" (שורות 17-18). אם הוא רואה שהפועלים עובדים בצורה לא בטיחותית "אני מעיר על זה...למנהל העבודה...לפעמים כותב ביומן" (שורות 20- 25). "כשקבלן עובד ואני רואה משהו לא בטיחותי, אני מעיר לו על כך. חביב היה מנהל הפרויקט והוא צריך גם לדעת את זה...אם זה חוזר על עצמו צריך להעיר לקבלן. אנחנו מעירים לקבלן. אם אני רואה דברים לא סבירים, אני רושם את זה ביומן וזה הדיווח" (עמ' 29 שורות 7-12). לעניין הערותיו באשר לחפירות ללא שיפועים ציין כי הערותיו קוימו : "הרחיבו והמשיכו לעבוד" (עמ' 30 שורה 12). לשאלה אם היה צריך לוודא עם הנתבע 2 ולהסביר לו כיצד לבצע החפירות במקרה זה השיב: "לא ולא, הוא לא ילד קטן. הוא מהנדס. יש מהנדס שהוא גם מהנדס וגם מנהל עבודה, זה א'- ב' של עבודות. גם אם הוא לא עשה את זה, הערתי לו והוא עשה. ואם שוב לא עשה, עוד פעם אומרים לו...אני לא אומר שכל הזמן הוא לא עשה, לפעמים כן ולפעמים לא...בשביל זה לא צריך להיות מהנדס גדול. הרחבות זה א'- ב'. זה זלזול מסויים...האחריות שלי להעיר לו ושהוא יתקן את זה" (עמ' 31 שורות 2-14). הוא ציין כי באופן כללי הקבלן היה קבלן טוב "פחות או יותר...הוא לא היה מעולה. הוא גם לא היה כל כך טוב. הוא היה נסבל...בסופו של דבר אפשר היה לקבל את העבודה, עובדה שקיבלנו אותה" (עמ' 32 שורות 1-7). הוא שוחח עם הנתבע 6 שגם לא היה מרוצה מעבודת הנתבעת 1 אך "לא עד כדי כך שצריך להפסיק את העבודה" ( שורה 22). הוא אישר שהפרויקט היה לתקן עבודה קודמת של קבלן אחר. הנתבעת 1 ידעה כי קבלן אחר עבד במקום לפניה שהרי כבר הייתה צנרת באדמה (עמ' 33 שורות 12-15). הנתבע 3 שימש כמהנדס הבצוע וגם כמנהל העבודה "ואף פעם לא אמר שהוא לא...כל הזמן הזכרתי לו תזכור שהאחריות על הבטיחות שלך" (שורה 25 ואילך). לעניין הפרת הוראות בטיחות על ידי הנתבעים 1-2 ציין: "אני לא יכול להגיד שכל הזמן הוא לא הקפיד. מדי פעם...זה היה מדי פעם, זה לא היה עד כדי כך קריטי. לא התעלמתי, המשכנו לעבוד עם הערות מסוימות שזה לא יקרה שנית" (עמ' 34 שורות 9-12). "אני לא יכול להגיד שהוא רשלן, למרות שהיו קצת פשלות בדרך" (עמ' 35 שורה 17). לעניין הערותיו ביומני העבודה ציין: "את הבעיה צריך לפתור מנהל העבודה, לא אני, אני יכול להתריע ולתת הערה" (עמ' 36 שורה 15). מר קייקוב בוריס מאגף הפיקוח על העבודה במשרד העבודה והרווחה ערך את דו"ח חקירת תאונת העבודה מטעם משרד העבודה באשר לארוע הנדון. במסגרת הדו"ח שערך רשם, בין היתר, כי לא מונה מנהל עבודה מוסמך באתר וכי הנתבע 3 לא היה רשאי להתמנות כמנהל עבודה. לעומת זאת, הוצג מכתבו של אינג' אפשטיין, מפקח עבודה אזורי אזור ת"א, מיום 14.10.03. במכתב זה, הממוען למשטרת כפר סבא, נרשם כי הנתבע 3 "רשום במשרדנו כמנהל עבודה החל משנת 1995. באתר בניה "פרוייקט הפארק" הנ"ל לא מונה כמנהל עבודה ובמשרדנו לא נתקבלה בקשה למינוי מנהל עבודה כלשהו. בדו"ח חקירתנו...חלה טעות ובבדיקה מחודשת הוברר כי מר ליזרסון אכן רשאי להתמנות כמנהל עבודה". מר קייקוב הובא להעיד וציין כי בשנת 2001 בדק בכרטסת ולא מצא את שמו. בשנת 2003 הייתה מערכת ממוחשבת: "יכול להיות שהכרטיס שלו לא היה במקום ופספסתי. ברגע שהעלו למחשב, יכול להיות שהוא פוספס...אינג' אפשטיין היה בתפקיד זה בשנת 2003 והוא הוסמך להכין את המסמך" (עמ' 5-6). הנתבע 3 מסר שתי הודעות במשטרה והודעה אחת בפני מפקח העבודה. בהודעתו במשטרה מיום 25.10.01, מועד הארוע, בשעה 20:15 ציין כי "אני בעצמי לא מנהל עבודה", "אני מהנדס בצוע והדברים האלה לא באחריות שלי". הוא ציין כי אינו יודע מי היה מנהל העבודה. בהמשך ציין: "לפי החוזה צריך להיות מהנדס בצוע אבל בפועל בשטח אני הייתי גם מנהל עבודה לפי החוזה אני מהנדס בצוע ומנהל עבודה הוא איציק בסון אבל איציק בסון לא היה מגיע למקום ואני הייתי בפועל עושה את העבודה שלי וגם את העבודה כמנהל עבודה...מה שיצא בפועל שאני פיקחתי על העבודה...אני הייתי אחראי על העבודה טכנית כלומר שהעבודה מתבצעת בצורה נכונה ואין ליקויים בעבודה ומי שאחראי על נושא הבטיחות זה מנהל העבודה שזה איציק בסון". באותו היום בשעה 22:45 מסר עדות נוספת ובה ציין דברים שונים: "אני הייתי מהנדס הבצוע וכן מנהל העבודה בפרוייקט פארק כפר סבא ואפשר להגיד שמרגע התחלת הפרוייקט הזה עד עצם היום הזה אני הייתי מהנדס הבצוע וגם מנהל העבודה בפרוייקט... וכל העבודות שקשורות בפרוייקט הזה היו באחריותי...אני הייתי מנהל את העבודה ובאחריותי היה גם נושא הבטיחות...הייתי צריך להשתמש בדיפונים או להרחיב תעלה ואני לא עשיתי את זה למרות שאני חשבתי על זה ופחדתי דווקא שדבר כזה יקרה וזה קרה". כשנשאל מדוע לא ביקש להרחיב את החפירה השיב: "אני לא יודע איך להסביר לך את זה למרות שאני חשבתי על זה אבל לא חשבתי שזה יקרה". כאשר נשאל מדוע שינה עדותו לעניין היותו מנהל העבודה השיב: "אמרתי בעדותי הראשונה שלמרות שאני מהנדס בצוע בפועל אני הייתי מנהל בצוע וגם מנהל עבודה ואני הייתי אחראי על הפרוייקט". בהודעתו בפני מפקח על העבודה מיום 28.10.01 ציין שוב גרסה אחרת: "אני לא לקחתי על עצמי תפקיד מנהל עבודה לפי דעתי המנהל עבודה באתר היה איציק בסון אשר בצע ניהול כללי...אני בצעתי באתר תפקיד מהנדס בצוע הכולל תמיכה טכנית בפרויקט ותאום עם הפיקוח". בעובדות כתב האישום, בהן הודתה, כאמור, הנתבעת 1, נרשם כי הנתבע 2 "שהינו מהנדס מוסמך ומנהל עבודה מוסמך, ניהל את העבודות בפרוייקט, ושימש, בפועל, כמנהל עבודה מטעמה של נאשמת 2, אף שהודעה על מינויו לא נשלחה ע"י נאשמת 2 למפקח עבודה אזורי". בעובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה, כאמור, הנתבע 2, נרשם כי הנתבע 2 הוא "מהנדס מוסמך ומנהל עבודה מוסמך אשר הועסק בתקופה הרלוונטית על ידי נאשמת 2 ואשר מונה מטעמה של נאשמת 2 לשמש כמהנדס הביצוע וכאחראי על העבודה בפרוייקט. נאשמת 2 לא מינתה את נאשם 1 כמנהל העבודה מוסמך בפרוייקט וזאת בניגוד לחובתם על פי התקנות". בתצהירו מיום 25.3.09 ציין הנתבע 3: "מבחינת משרד העבודה, גם הייתי רשאי להתמנות כמנהל עבודה, ובפועל הייתי רשום במשרד העבודה כמנהל עבודה משנת 1995". עוד ציין בתצהירו כי הנתבעים 6-7 שימשו כמפקחים צמודים על העבודה בפרוייקט "ובין היתר היו אחראים על ענייני הבטיחות". הוא נתן הנחיות באשר לחפירת התעלות באופן בטיחותי "בהתאם להנחיות שקבלתי מהמהנדסים שהיו אנשי המקצוע ובעלי הסמכא הן מבחינה מקצועית והן מבחינה בטיחותית". עוד ציין כי הנתבע 7 מעולם לא התריע בפניו על ענייני בטיחות. גם לא נמסר לו ע"י הנתבעים 6-7 כי בוצעו במקום עבודות ע"י חברה אחרת לפני הנתבעת 1 ולכן הקרקע במקום אינה יציבה. הוא טען כי לאחר התאונה מלא הנתבע 7 את יומני העבודה מהתקופה שקדמה לתאונה באופן רטרואקטיבי "ושרבב בהם אזהרות אשר לכאורה ניתנו על ידו קודם לתאונה" והוא הסכים לכך. בחקירתו מיום 15.10.09 ציין כי האמור בתצהירו לגבי כך שהיה מוסמך להתמנות כמנהל עבודה אינו נכון וכי: "אני לא ידעתי שאני רשאי להתמנות כמנהל עבודה". "הייתי מהנדס בצוע" (עמ' 9 שורות 14-23) וכן: "אני לא הייתי מנהל עבודה ולא עסקתי כלל בבטיחות" (עמ' 10 שורה 2). לגבי הודעתו השנייה במשטרה מליל הארוע, שם אישר כי הוא שימש כמנהל עבודה באתר ציין: "הייתי במצב נפשי שמה ששאלו אותי עניתי בדיוק מה שרצו לשמוע" אך האמור בהודעתו השניה אינו נכון (עמ' 11 שורה 15-21). הוא הודה בתיק הפלילי שהיה מנהל עבודה כי: "העו"ד אמר לי שאם אני אמשיך אני אקבל עונש יותר חמור, אז הגענו לפשרה" (שורות 23-24). הוא ציין כי לא מתפקידו היה לדאוג לשיפועים אלא תפקיד הפיקוח (עמ' 12 שורות 20-21). "כך אני הבנתי, שזה התפקיד של הפיקוח לדאוג לבטיחות באתר" (עמ' 15 שורה 10). לשאלה מדוע מלא וחתם על יומני הבטיחות השיב כי עשה זאת "בהתנדבות" (עמ' 16 שורה 19) "אני מלאתי יומני עבודה בפרוייקט הזה. אני לא יודע אם זה תפקיד שלי או לא" (שורות 21-23). הוא אישר כי אם יש הערה של הפיקוח "אני מבצע" (עמ' 17 שורות 7-8). "כל הערות הפיקוח הקשורות לבטיחות שמופיעות ביומנים, נכתבו בדיעבד כמה חודשים אחרי הארוע...רק מה שקשור לבטיחות זה בדיעבד" (שורות 14- 19). לשאלה מדוע חתם על היומנים בדיעבד השיב "אין לי הסבר לזה...לא חשבתי שטמון בזה משהו אסור ולא מקובל" (עמ' 18 שורות 3-11). לשאלה, אם אכן הוספו הפרטים בדיעבד, הרי בהעתק שנשאר אצל הקבלן לא אמורים להיות אותם הרישומים השיב "אני לא יכול להסביר איך זה רשום...אני לא יודע מה עם כל העותקים" (עמ' 19 שורות 18-23). טענות הצדדים התובעים בסיכומיהם טוענים כי הנתבע 6 היה מנהל הפרויקט והמפקח, אשר התקשר עם הנתבע 7 שנדרש לבצע פיקוח יומיומי צמוד. איש לא הקפיד כי אכן ימונה מנהל עבודה מטעם הנתבעת 1. גם אם בדיעבד התברר שהנתבע 2 יכול היה להתמנות כמנהל עבודה, הרי שבפועל לא מונה מנהל עבודה. הנתבע 2 העיד כי כלל לא ראה עצמו מוסמך להתמנות כמנהל עבודה. באחריות הנתבעים 7- 6 היה לוודא שמונה מנהל עבודה וזאת לא נעשה. הנתבע 7 היה מודע לכך שהנתבע 2 אינו מקפיד על הוראות הבטיחות, הוא העיר על כך מספר פעמים לנתבע 2 ודיווח על כך לנתבע 6. בכך שהתירו או לא מנעו את המשך העבודה תוך הקפדה על הוראות הבטיחות - התרשלו. תפקיד הנתבעים 6-7 היה לוודא שהתעלות נחפרות בשיפוע תקני ועם דיפונים. הם היו מודעים לכך שהנתבעים 1-2 לא מקפידים על בצוע העבודה כנדרש ולא מצאו לנכון להפסיק העבודה והסתפקו רק בהערות. ביום התאונה לא ניגש הנתבע 6 למקום החפירה ולא וידא שהיא תיחפר בשיפוע הנדרש ועם דיפונים. אם הנתבע 6 היה מקיים חובותיו: מנחה את הנתבע 2 לחפור את התעלה כנדרש ובא לבדוק את התעלה ולאשר את הנחת הצינור- התאונה לא הייתה מתרחשת. הנתבעים 1-4 בסיכומיהם טוענים כי הנתבעים 6-7 חבים היו חובת זהירות קונקרטית כלפי המנוח. חובות המפקחים אינן מתמצות בפיקוח על העבודות אלא גם על אמצעי הבטיחות. חובתו של מפקח היא להפנות תשומת לב המזמין לחובה למנות מנהל עבודה. עוד התרשלו המפקחים, כנטען, בכך שלא הודיעו על כך שקודם לתחילת העבודות על ידי הנתבעת 1 כבר בוצעו עבודות על ידי חברה קבלנית אחרת במקום. נטען כי הנתבעים 1-2 סרו למרותם של הנתבעים 6-7 והסתמכו עליהם. הנתבעים 6-7 בסיכומיהם טוענים כי ממסמכי ההתקשרות בין הנתבעת 5 לנתבע 6 עולה כי אופי הניהול הפיקוח אשר דרשה הנתבעת 5, ובעקבותיה הנתבעת 4, היה ניהול הנדסי ושירותים הנדסיים, בהתאם למקצועו והכשרתו המקצועית של הנתבע 6. אף לא אחד ממסמכי ההתקשרות בין הנתבע 6 לבין הנתבעות 4-5 מטיל על הנתבע 6 את חובת הפיקוח על הבטיחות בעבודה. גם בהסכם בין הנתבע 6 לנתבע 7 אין זכר לכך שהנתבע 7 קיבל על עצמו לטפל בנושאי הבטיחות באתר. לעומת זאת, בהסכם בין הנתבעת 4 ובין הנתבעת 1 נרשם מפורשות כי הנתבעת 1 אחראית בלעדית לנקוט אמצעי הזהירות הראויים למניעת מפולות, האחראית הבלעדית לנזקי גוף ורכוש ואחראית בלעדית לכל נזק שיגרם במהלך בצוע העבודות. עוד נאמר בהסכם כי אין בקיומם של מפקחים או מנהלים באתר מטעם המזמין כדי לשחרר את הנתבעת 1 מהתחייבות כלשהי על פי ההסכם. טענות הנתבעת 1 כלפי הנתבעים 6-7 הן כטענות גנב אשר נתפס בקלקלתו ומחליט לתבוע את השוטר בטענה שלא מנע ממנו לגנוב. הנתבע 2 הודה באופן מפורש בחקירתו במשטרה כי היה מנהל העבודה והאחראי על הבטיחות באתר, כי ידע שעליו להשתמש בדיפונים או להרחיב התעלה, הוא הורשע בפלילים בעבירה של גרם מוות ברשלנות ואין לשמוע כעת טענתו המופרכת אותה הוא מפנה כלפי הנתבעים 6-7, מדוע מנעו ממנו להתרשל. הנתבע 7 התריע ביומני העבודה כי על הנתבעת 1 לצור שיפועים מתאימים בחפירות או לדפן אותן למניעת התמוטטות והנתבע 2 חתם על כך. חובת השמירה על הבטיחות בעבודה הוטלה במישור החוזי בלעדית על הנתבעים 1-2. לעניין אי הדיווח על כך שהנתבע 2 מונה כמנהל עבודה באתר - יש לראות זאת כפגם טכני שאינו יורד לשורש החבות הסטטוטורית שהרי הנתבע 2 מודה כי הנתבעת 1 מינתה אותו לשמש כמנהל עבודה וכי בפועל מילא תפקיד זה בפרויקט. משהוכח כי הנתבע 2 היה מוסמך לשמש כמנהל עבודה באתר, די בכך כדי להטיל את החבות הסטטוטורית לנושאי בטיחות על הנתבעים 1-2, ועליהם בלבד. גם אם שיגור ההודעה כמוה כאי מינוי מנהל עבודה, הרי בהתאם לתקנות כל החובות המוטלות על מנהל העבודה חלות על הקבלן או על המזמין. המפקחים אינם ממלאים כל תפקיד בסוגיה זו ואין לערבם בכך. בכל מקרה, אין כל קשר סיבתי בין אי הדיווח למשרד העבודה על מינוי מנהל עבודה ובין התאונה. הנתבעים 6-7 יצאו ידי חובתם. הנתבע 7 התריע בפני הקבלן ביומני העבודה אודות כל חריגה מהוראות חוזה העבודה והמפרט, לרבות עניינים בטיחותיים. מותר היה לנתבעים 6-7 להניח כי הערותיהם ביומני העבודה מבוצעות על ידי הקבלן, במיוחד לאור כך שבכל מקרה בו העיר הנתבע 7 לקבלן באמצעות מנהל העבודה על כל תקלה, מכל סוג, לרבות בנושאי שיפוע החפירה, הקבלן פעל בהתאם והפנים את ההערות. בנסיבות אלו מותר היה לנתבעים 6-7 להניח כי הערה בנושא זה, אותה רשמו ביומני העבודה, מבוצעת ומיושמת הלכה למעשה. מפקח הנדסי אינו יכול להיות ליד כל טרקטור, ליד כל מחפרון, ליד כל בור, ליד כל פועל וליד כל צינור. לא היה כאן עניין עם קבלן רשלן פורע חוק וסדר, שיש להפסיק את עבודתו לאלתר. לכן, יש לקבוע כי המפקחים יצאו ידי חובתם המקצועית ופעלו כמפקחים סבירים מהעת שאתרו ליקויים, התריעו עליהם בכתב ובעל פה, כאשר הקבלן, באמצעות מנהל העבודה מטעמו, ידע והבין את אופי הליקוי. בטענת הנתבעים 1-2 כי לא ידעו שמדובר בתוואי בו חפר בעבר קבלן אחר אין ממש, שהרי המכרז בו זכתה הנתבעת 1 היה הנחה מחדש של צנרת ביוב שהונחה קודם לכן על ידי קבלן אחר. הנתבעים 1-2 ידעו כי מדובר בחפירה חוזרת של קטעים בהם הניח קבלן אחר צנרת בצורה לקויה. דיון והכרעה בחינת תפקידם ואחריותם של הנתבעים 6-7, כמפקחים מטעם המזמין, צריכה להיערך בשני מעגלים נפרדים ושונים: המעגל החוזי והמעגל הנזיקי. המעגל החוזי הוא המעגל העיקרי המאפיין תפקיד זה אך, עדיין, יכולה לקום חבות בנזיקין מעבר לחיובים החוזיים. תפקידו של מפקח מטעם המזמין אינו תפקיד סטטוטורי. בניגוד לבעלי תפקידים אשר סמכויותיהם ותפקידיהם קבועים בדין, כמו, מנהל עבודה בהתאם לתקנות הבניה, מהנדס המבצע פיקוח עליון על הבניה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב - 1992 או אחראי לביקורת או מורשה להיתר בהתאם לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, ובניגוד לגורמים להם סמכויות פיקוח שלטוניות על פי דין, תפקידו של מפקח על הבניה אינו קבוע בחוק והוא נולד ומגבש את אופיו על פי הסכמות חוזיות ונוהג מקובל. לפיכך, הפסיקה העוסקת באחריות גורמים שלהם תפקידים וסמכויות פיקוח על פי דין ואשר לחלק ממנה הפנו הנתבעים 1-4 בסיכומיהם אינה חלה ישירות בענייננו (ראה למשל: ע"א 684/76 ישעיהו נ' פוקסמן, פ"ד לא(3) 349, שם דובר על סמכות פיקוח ואחריות של מהנדס עיר בעל "סמכויות משפטיות שהוקנו לו על פי דין" ועל "מעמדו הרשמי" כ"איש רשות"; ע"א 878/06, 949/06 דב טרויהפט נ' עטיה, 4.1.09, שם דן בית המשפט במתכנן שמילא תפקיד של פיקוח עליון בהתאם לתקנות התכנון והבניה וסמכויותיו נקבעו בדין; ע"א 600/86 עמיר נ' קונפינו, 27.4.92, שם, שוב, דן בית המשפט באחריות המתכנן שמלא תפקיד של פיקוח עליון; ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , 25.6.06, שם דן בית המשפט באחריות בנזיקין של מי שבידו סמכויות פיקוח שלטוניות). מפקח מטעם המזמין, כשמו כן הוא, הוא גורם, לעיתים עובד המזמין ולעיתים גורם חיצוני הקשור עם המזמין בחוזה, אשר שירותיו נשכרו על מנת לבצע פיקוח מטעם המזמין על הקבלן. מסגרת החיובים הבסיסית והעיקרית של המפקח היא במישור החוזי, כלפי המזמין בלבד. לצורך כך בא לעולם. המפקח הוא שלוחו של המזמין ובא כוחו בכל הקשור לניהול החוזה כלפי הקבלן ופיקוח על בצוע התחייבויותיו החוזיות של הקבלן. המפקח הוא ידו הארוכה של המזמין. את כל כוחו, סמכויותיו ותפקידיו הוא יונק משולחו, המזמין, על פי החוזה שנכרת עמו. "הסמכויות הנרחבות שהוענקו למפקח בהסכם, באו להגן על האינטרסים של המזמין. המפקח הוא נציגו בשטח של המזמין...מינוי המפקח נועד איפוא להגן על האינטרסים של המזמין...מטרתו העיקרית של המפקח היא להגן על אינטרס המזמין. על המפקח להיות זמין עבור הקבלן על מנת שהאחרון יוכל לבקש ולקבל ממנו אישורים והוראות לגבי מהלך העבודה. על הקבלן "להציף" בעיות שעולות במהלך העבודה ולקבל את אישור המפקח לפעולות כאלה ואחרות הקשורות לאופן בצוע העבודה, להתקדמותה, ולשינויים וחריגות מהמוסכם בין הקבלן למזמין. זה הצד ה"פאסיבי" בעבודתו של המפקח. לעבודתו של המפקח גם צד "אקטיבי", כמי שאמור ליזום בדיקות ולבחון בשטח, אם העבודה מתנהלת על פי הנדרש... גם כאשר המפקח נמצא באתר, אין פירוש הדבר שעליו להימצא באזור העבודות, והוא בדרך כלל ישב במשרדו ויעסוק בפתרון בעיות לעתיד...חובתו של המפקח היא כלפי המזמין, ולא כלפי הקבלן. המפקח אינו אמור לבצע את מלאכתו של הקבלן. אחריותו של הקבלן, במישור דיני החוזים היא מוחלטת, בבחינת התחייבות להשיג תוצאה. במישור הנזיקי, אין הקבלן יכול להישמע בטענה כלפי המפקח נוסח "למה לא השגחת עלי"...הקבלן הוא שאחראי לאיכות הבצוע, ואינו יכול להתנער מאחריותו ולגלגלה על המפקח". (פסק דינו של כב' השופט עמית בת.א. (חי) 10432/97 מ.ג.מ.נ. חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, 18.6.06, המתייחס למפקח בעל אופי דומה לזה שבענייננו. פסק הדין אושר בבית המשפט העליון בע"א 7439/06 מיום 25.1.10). עוד על תפקידי המפקח כשלוחו של המזמין ראה: א' זמיר, חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974, 1994, עמ' 463 ואילך). החוזה בין המזמין והקבלן בענייננו אכן מעניק סמכויות למפקחים כגורם אשר אמור לבדוק ולבקר את בצוע התחייבויותיו של הקבלן כלפי המזמין על פי החוזה. המפקחים הם שלוחיו של המזמין ובחוזה אף נרשם כי בהעדר מפקח, יהיו הסמכויות הנתונות לו בחוזה בידי מנכ"ל המזמין או יו"ר מועצת המנהלים שלה. בהתאם לחוזה, המפקח אינו אחראי על נושאי בטיחות, נושא המצוי כולו באחריות הקבלן, הן על פי הדין והן על פי החוזה עמו. נושא הבטיחות כלל אינו מוזכר בחוזה עם המפקחים, להבדיל מהחוזה עם הקבלן (בניגוד למקרה שנדון בת.א (חי) 1517/00 עזאם נ' מועצה מקומית עוספייה, 23.9.08, המאוזכר על ידי הנתבעים 1-4 בסיכומיהם, שם היה על המפקח במסגרת החוזה עמו לפקח גם על ענייני הבטיחות, ראה סעיף 38 לפסק הדין). כל תפקידו של המפקח, בהתאם למערכות החוזים הרלוונטיות, הוא לפקח על הקבלן עבור המזמין, אך לא לטול על עצמו את התחייבויות הקבלן. תוצאה זו נובעת ממילא מהמסגרת המשפטית בה מצויים הצדדים, שהרי לא ניתן לטעון כי שלוחו של המזמין, אשר לא ניתן להטיל עליו חיוב חוזי כלפי הקבלן העולה על זה של המזמין, אחראי כלפי המזמין בגין הפרת חוזה של הקבלן כלפי המזמין. טענה זו, למעשה, היא טענה כי המזמין הוא זה שאחראי על קיום חיובי הקבלן כלפי עצמו. ברור כי טענה זו מופרכת על פניה והיא משמיטה את הבסיס לכל חיובי הקבלן על פי החוזה. במעגל החוזי, אם כן, חיובי הנתבעים 6-7 הם כלפי הנתבעת 4 בלבד. ככל שהנתבעים 6-7 לא קיימו חיוביהם על פי החוזה כהלכה, לנתבעת 4, ורק לה, עילה כנגדם. לתובעים אין כל עילה במישור החוזי. עם זאת, חיובי המפקח אינם מתמצים רק במעגל החוזי. המפקח, בשל היותו גורם מקצועי, עשוי לחוב על פי דיני הנזיקין כלפי מי שהוא חב לו חובת זהירות. ההלכה הפסוקה קובעת כי "בעל מקצוע נושא בחובת זהירות כלפי כל אלה אשר לפי הידוע לו עלולים להיפגע מפעולותיו המקצועיות" וכן "סמכות הפיקוח על עבודה נושאת בחובה אחריות בקשר לבצוע העבודה" (ע"א 684/76 הנ"ל, למרות ששם דובר, כאמור, על מפקח שהיה גם בעל סמכויות על פי דין) "מעמדו המיוחד של בעל המקצוע המפקח על בצוען של עבודות בניה עשוי להטיל עליו חובות מיוחדות...סטנדרט ההתנהגות של המפקח, כאיש מקצוע, נמדד ביחס לזה של בעל המקצוע הסביר באותן הנסיבות...אחריותו של בעל המקצוע אינה אחריות מוחלטת. זו אחריות על בסיס אשמה. היא תקום רק אם לא עמד בסטנדרט האמור (ע"א 3392/93 איברהים אבולהיג'א נ' אלון הגליל, 25.12.00). ראה גם: ת.א (חי') 10432/97 הנ"ל; זמיר, שם, עמ' 465). המפקחים בענייננו, כמהנדסים שעסקו בפיקוח על עבודת הקבלן, חבו חובת זהירות מושגית כלפי עובדי הקבלן אשר עשויים היו להיפגע מפעולותיהם, למרות שחיוביהם החוזיים היו כלפי המזמין בלבד ולמרות שהגורם שהיה אחראי על הבטיחות באתר, הן על פי הדין והן על פי החוזה, הוא הנתבעת 1. לצורך המשך הדיון ניתן אף להניח כי חבו חובה קונקרטית כלפי המנוח למנוע את קריסת דפנות התעלה. השאלה היא סבירות אמצעי הזהירות שננקטו על ידם ועמידתם בסטנדרט זהירות סביר. ההתרשלות הנטענת כלפי המפקחים היא בשני נושאים. האחד, העדר פיקוח מספק על פעולות הנתבעים 1-2, הן באופן כללי והן ביום האירוע, לגבי נקיטת אמצעי הגנה מפני קריסת דפנות התעלה. השני, אי טיפול בנושא מינוי מנהל עבודה בהתאם לתקנות הבניה. נדון תחילה בטענה בדבר העדר פיקוח מספק. בהתאם לראיות שהובאו, הנתבע 7 התריע בפני הנתבע 2, שהיה הגורם האחראי על העבודות מטעם הנתבעת 1, על כל מפגע בטיחותי שנגלה לעיניו במהלך העבודות. אציין כי אני דוחה את טענות הנתבע 2, שנטענו לראשונה במסגרת הליך זה ולא נטענו כלל במסגרת הודעותיו במשטרה, בפני מפקח העבודה ובמסגרת ההליך הפלילי, כי ההערות ביומנים שנרשמו על ידי הנתבע 7 בנושאי בטיחות הוספו בדיעבד. מדובר בעדות כבושה שגם אינה נתמכת בכל ראיה, שהרי, אם המפקחים היו מתקנים בדיעבד את הרישומים ביומן באופן חד צדדי, היה אמור להיות בחזקת הקבלן עותק ללא התוספות. אני דוחה גם את הטענה כי הנתבעים 1-2 לא ידעו כי מדובר בעבודות השלמה של קבלן אחר, שהרי בחוזה בין הנתבעת 1 לנתבעת 4 נאמר מפורשות שמדובר בעבודות השלמה ובשטח ניתן היה לראות כי מדובר בעבודות השלמה. עדותו של הנתבע 2 גם בנושא זה היא עדות כבושה. בהתאם לראיות שהוצגו, הנתבע 7 התריע בפני הנתבעים 1-2 על אי כיסוי קולטנים, אי כיסוי שוחות, תמרור לקוי וגם על העדר תמיכה בדפנות החפירה. ההערות נרשמו ביומני העבודה וגם במכתב שהוצא לנתבעת 1. כל ההערות, כפי שהעיד הנתבע 7, ועדותו מקובלת עלי, הובנו ויושמו על ידי הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2. הנתבע 2 הוא איש מקצוע, מהנדס בעל ניסיון בעבודות דומות. הוא הבין וידע היטב מהי שיטת העבודה בה עליו לנקוט. אין מדובר בפעולות מסובכות ומורכבות ובפרויקט הנדסי מורכב. מדובר היה בפרויקט קטן יחסית, של השלמת עבודות, בו עבד מספר מצומצם של עובדים מטעם הנתבעת 1, ללא קבלני משנה וללא צורך בתאום בין קבלנים ועובדים רבים בשטח. הרחבת שיפועי התעלה אינה פעולה מסובכת. הנתבע 7 רשם ביומני העבודה פעמיים כי יש לבצע תמיכות בדפנות התעלה ולאחר מכן התמיכות בוצעו כראוי. למרות שניתנו מספר הערות בנושאי בטיחות, הרי שבהתאם לחומר הראיות, לא היה מדובר בקבלן המתעלם באופן שיטתי ומופגן מהוראות הבטיחות ומבצע את העבודה ברשלנות ולא היו בענייננו "אורות אדומים" שהיו צריכים לגרום לנתבעים 6-7 לנקוט אמצעים מיידיים, באותו השלב, על מנת להפסיק עבודתו. יש לציין כי כאשר הקבלן שקדם לנתבעת 1 לא בצע היטב את עבודתו לא היססו הנתבעים 6-7 לנקוט פעולות להפסקת עבודתו וחזקה עליהם שהיו עושים זאת גם בעניינה של הנתבעת 1 אם היו נתונים שהיו מצדיקים זאת. איני סבורה כי היה על הנתבעים 6-7 לצפות, בנסיבות העניין, כי קיימת סכנה מוחשית הנשקפת במהלך בצוע עבודות החפירה וכי קיים סיכון שהנתבעים 1-2 לא יבצעו התמיכה הראויה בדפנות התעלה, לאחר שפעמיים ניתנו להם הוראות ברורות בנושא וההוראות בוצעו. איני סבורה כי יש לקבוע כי היה על הנתבעים 6-7 להיות נוכחים בעת בצוע כל פעולה ופעולה על ידי הנתבעת 1 באתר ולוודא שהפעולה מתבצעת בהתאם לתנאי החוזה והוראות הבטיחות. חובת הנתבעים 6-7 הייתה להיות באתר ולבצע פיקוח צמוד ויום יומי, אך, חובה זו היא כלפי המזמין בלבד. אין משמעותה שהיה על הנתבעים לפקח על עובדי הקבלן בכל פעולה שבצעו. כך נפסק: "גם כאשר המפקח נמצא באתר, אין פירוש הדבר שעליו להימצא באזור העבודות, והוא בדרך כלל ישב במשרדו ויעסוק בפתרון בעיות לעתיד...המפקח יכול לעסוק בפיקוח צמוד על מספר פרויקטים בו זמנית, ותפקידו העיקרי הוא ללוות את הפרוייקט, להשקיף עליו ולתעד אותו. הקבלן הוא זה שבדרך כלל פונה למפקח עם בעיות שמתעוררות במהלך העבודה, כדי לקבל את אישורו או כדי שיכריע במחלוקות...מפקח צמוד אינו חייב להיות נוכח במהלך היציקה, אלא לבדוק את תוצאותיה בלבד...אכן, היה מדובר ביציקה מורכבת וגדולה, אך אין משמעות הדבר שהמפקח נעשה בשל כך שותף עם הקבלן לאחריות על טיב העבודות והתאמתן למוסכם... " (ת.א. (ת"א) 10432/97 הנ"ל). שוב, יש לזכור כי תפקידם העיקרי של המפקחים הוא שמירה על אינטרס המזמין בקיום התחייבויות הקבלן על פי החוזה. המפקחים אינם באים למלא את מקומו של הקבלן, אינם מהווים חלק מהגורם המבצע ואינם אמורים לבדוק כל פעולה ופעולה שמבצע הקבלן בשטח לפני ובעת ביצועה. בנסיבות העניין, אם נבחן את התנהגות הנתבעים 6-7 בהתאם לסטנדרט התנהגות של מפקח סביר, אני סבורה כי מתן ההתראות בדבר דפנות התעלות ווידוא כי הנתבעים 1-2 פועלים בהתאם להנחיות שניתנו, מהווה התנהגות סבירה ולא מצאתי התרשלות בפעולתם בהקשר זה. ולשאלת אי מינוי מנהל עבודה. אין חולק כי הנתבעת 1 לא פעלה בהתאם לחובתה על פי תקנות הבניה ולא מינתה מנהל עבודה בהתאם לתקנות. בסיכום ישיבה בין הנתבע 6 לנתבעת 1 עם תחילת בצוע העבודות על ידי הנתבעת 1 נאמר כי על הנתבעת 1 להעמיד מהנדס לניהול העבודות. הנתבע 7 העיד בעדותו במשטרה כי עם תחילת בצוע העבודות מונה מר יצחק בסון כמנהל עבודה. גם במכתב שנרשם ביום 30.5.01 על ידי הנתבעת 1 נרשם כי מנהל העבודה הוא יצחק בסון. בשלב מסוים, כך העיד הנתבע 7 במשטרה, הוחלף מר בסון בנתבע 3. הנתבע 7 ציין בהודעתו במשטרה כי היה מודע לכך שהנתבע 3 לא מונה כמנהל עבודה באופן פורמלי, למרות שתפקד ככזה. בהתאם למכתבו של מפקח העבודה האזורי מיום 14.10.03, שלא נסתר, היה הנתבע 2 מוסמך להתמנות כמנהל עבודה לפרויקט והוא היה רשום כמנהל עבודה מוסמך עוד משנת 1995. הנתבע 2 העיד מספר עדויות סותרות בעניין היותו מנהל העבודה בפועל באתר, הן במשטרה והן בתיק זה. עם זאת, הנתבע 2 הודה במסגרת התיק הפלילי כי הוא מנהל עבודה מוסמך אשר שימש כמהנדס ביצוע וכאחראי על העבודה בפרויקט. אני דוחה את טענות הנתבע 2 המנוגדות להודאתו זו. בהתאם לראיות, שימש הנתבע 2 כמנהל עבודה בפועל בפרויקט: הוא היה הגורם המקצועי המנוסה והבכיר מטעם הנתבעת 1, הוא זה שמילא את יומני העבודה, הוא זה שחתם בצד הערות הפיקוח ביומני העבודה, הוא זה שדאג למלא את הוראות הפיקוח ונתן הנחיות לפועלים והוא זה שבפועל טיפל בכל נושא הבטיחות באתר. בהודעתו המאוחרת במשטרה אכן הודה כי שימש כמנהל העבודה בפועל בפרויקט והיה מודע לחובותיו. הפסיקה קבעה כי מי שממלא תפקיד של פיקוח עליון "צריך להסב את תשומת לבו של מזמין העבודה לצורך בפיקוח צמוד ובמנהל עבודה כשיר. מדובר באמצעי זהירות פשוטים יחסית, המתמצים בהפניית תשומת לבו של המזמין לכך". כך גם מי שמונה כאחראי על הביקורת צריך לוודא "כי פועל באתר הבניה מנהל עבודה אשר תפקידו לוודא את קיומם של כללי הבטיחות בעבודה" (ע"א 878/06 הנ"ל). נקבע כי גם מתכנן צריך להפנות תשומת לב המזמין לחובה למנות מנהל עבודה "כשיר ומוסמך" (ע"א 600/86 הנ"ל). אני סבורה כי דין דומה צריך לחול גם על מפקח מטעם המזמין. לטעמי, על המפקח לוודא שהקבלן ממנה מנהל עבודה כשיר ומוסמך ומדווח על מינויו למשרד העבודה בהתאם לתקנות הבניה, כאשר יש לזכור כי חובת ההודעה למשרד העבודה היא חלק אינטגרלי מחובת המינוי, שהרי אי מסירת הודעה כמוה כאי מינוי (ע"פ 306/70 טית בית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כה(1) 52). לטעמי, על המפקח אף לקבל לידיו עותק מההודעה על פי תקנה 2 (ב) לתקנות הבניה טרם תחילת בצוע העבודות ולדרוש מהקבלן לעדכנו אם מפקח העבודה האזורי לא אישר המינוי בהתאם לתקנה 2(ה) לתקנות וכן בכל מקרה בו מוחלף מנהל העבודה. חובה זו נובעת גם מכך שעל מנת לבצע תפקידו כשלוח הקבלן, על המפקח לדעת מיהו הגורם המוסמך מטעם הקבלן, אשר אף דווח למשרד העבודה, עמו הוא אמור לבוא בדברים ובדרישות לעניין בצוע הפרויקט. בענייננו, בהתאם לרישומי משרד העבודה כלל לא מונה מנהל עבודה לפרויקט. הנתבע 7 אישר כי ידע, לפחות משלב מסוים, כי לא נמסרה הודעה למפקח העבודה האזורי על מינוי של הנתבע 2 כמנהל עבודה בפרוייקט. היה על הנתבעים 6-7 להתריע בפני הנתבעת 4 על כך ולוודא שהנתבעת 1 תעביר הודעה בהתאם לתקנות. הנתבעים 6-7 אכן הפרו החובה המוטלת עליהם באשר לכך. עם זאת, איני סבורה כי קיים קשר סיבתי בענייננו בין אי משלוח ההודעה למפקח העבודה ובין התאונה. בהתאם לרישומי משרד העבודה, כאמור, היה הנתבע 2 כשיר להתמנות כמנהל עבודה מוסמך בפרויקט, כך, שגם אם הייתה נשלחת הודעה על מינויו, סביר להניח, ולא נטען אחרת, שמפקח העבודה האזורי לא היה מתנגד למינוי והנתבע 2 היה ממשיך למלא תפקידו בדיוק כפי שמלא בפועל. התאונה לא הייתה נמנעת. משלוח ההודעה למפקח העבודה האזורי לא היה משנה את התנהגות הנתבעים 1-2 ביום הארוע, שהרי בפועל תפקד הנתבע 2 כמנהל עבודה באתר וכאחראי על הבטיחות, והכל, לרבות הנתבע 2 עצמו, היו מודעים לתפקידו זה. אי משלוח ההודעה לא שינה דבר בנסיבות אלו. ולא קיים קשר סיבתי בין אי הקפדת הנתבעים 6-7 על משלוח ההודעה למשרד העבודה ובין התאונה. לאור כלל האמור, אני קובעת כי הנתבעים 6-7 אינם חבים ברשלנות כלפי התובעים. חבות הצדדים השלישיים משנדחית התביעה כנגד הנתבעת 5, הרי ממילא נדחית גם ההודעה לצדדים שלישיים ששיגרה הנתבעת 5. הנתבעים 1-4 שיגרו הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעים 6-7 וכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"). בהתייחס למפקחים, טענת הנתבעים 1-2, למעשה, היא, כי המפקחים אחראים כלפי הקבלן בשל התרשלות הקבלן עצמו, בבחינת "מדוע לא שמרת עלי שלא אתרשל". טענה זו מקוממת ומציגה באופן מעוות את מערכת היחסים והתפקידים בין הצדדים המעורבים. המפקחים הם, כאמור, ידו הארוכה של המזמין. לקבלן חבות כלפי המזמין לא להתרשל בבצוע העבודות, ולא להפך. תפקידו של המפקח, כשלוחו של המזמין, הוא לוודא שהקבלן מקיים את חיוביו כלפי המזמין. הנתבעים 1-2 מבקשים, למעשה, להפוך את היוצרות כך ששלוחו של המזמין יהא שותף לחיובי הקבלן. טענה זו מופרכת על פניה והיא אינה יכולה להישמע. הנתבעים 1-4 טוענים כי גם הפניקס, בנוסף לנתבעת 3, ביטחה את אחריות הנתבעות 4-5 ולכן קיים כפל ביטוח לגבי אחריות נתבעות אלו. לאור קביעותיי, כי הנתבעות 4-5 אינן חבות כלפי התובעים בתיק זה, אין מקום לדון בשאלת כפל הביטוח ובטענות שטענו הצדדים במסגרת ההודעה. לאור כך, דין ההודעה ששלחו הנתבעים 1-4 - להידחות. אשם תורם הנתבע 2 ציין בתצהירו כי "עם כל הצער שבדבר עליי לציין כי התאונה התרחשה גם בגלל המנוח, שכן הוא לא היה זהיר ונטל על עצמו סיכונים לא נחוצים ולא מילא אחר הוראות הבטיחות. בבירור שערכתי לאחר האירוע נמסר לי כי העובדים שהיו במקום הזהירו את המנוח שלא להיכנס לתעלה, כי העפר בסביבתה ניתק ממקומו מספר פעמים במקומות מסויימים וכי המנוח לא הקשיב לדבריהם. כן אציין כי המנוח לא היה עובד מצטיין, ומהיכרותי אותו ואת המתרחש בענף הבניה, לא היה המנוח צפוי לקידום בשכרו או בתפקידו במשך השנים. המדובר היה בעובד לא זהיר, אשר למרות הוראות חוזרות ונשנות שלי, לא הקפיד על כללי הבטיחות". בחקירתו ציין כי "הוא היה אדם לא זהיר באופן כללי. מבחינה זו אפשר להגיד שזה ניסוח נכון. זה לא שהוא לא עבד לא נכון במקרה הזה" (עמ' 20 שורות 18-20). מעבר לאמור בתצהירו זה של הנתבע 2, לא הובאה כל ראיה בדבר אשמו התורם של המנוח. גם הנתבע 2 עצמו לא טען במסגרת הודעותיו במשטרה ובפני מפקח העבודה כל טענה בדבר אשמו התורם של המנוח ובחקירתו נסוג מהדברים שאמר בתצהירו וציין כי המנוח לא היה רשלן באותו המקרה. התאונה ארעה בשל אי נקיטת אמצעי בטיחות כנגד קריסת דפנות התעלה. המנוח לא היה הגורם שהיה אמור לנקוט אמצעים אלו. אמירותיו של הנתבע 2 בדבר אשמו התורם של המנוח נטענו באופן סתמי ואיני מוצאת מקום לקבל טענות אלו. לאור כלל האמור אני קובעת כי הנתבעים 1-2 והנתבעת 3 כמבטחתם, אחראים לפצות את התובעים בגין מלוא הנזקים שנגרמו להם כתלויים וכיורשים. הנזק תביעת התלויים הפסדי תמיכה המנוח הותיר אלמנה, התובעת 2, ילידת 10.12.97 ובן, התובע 3, יליד 29.8.01. בהתאם לתצהיר התובעת 2, המנוח היה חשמלאי מוסמך בתחילת דרכו המקצועית. מיד לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל החל לעבוד אצל הנתבעת 1. לאחר מספר חודשים עבר לעבוד בחברת "יס" כמתקין צלחות לווין, שם עבד כחצי שנה. לאחר מכן חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 ועבד אצלה מספר חודשים עד הארוע. התובעת 2 ציינה בתצהירה כי המנוח חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 כי הובטח לו קידום מהיר במעמדו, בשכרו וביתר תנאי העבודה. התובעת 2 ציינה עוד כי מדי פעם בצע המנוח עבודות חשמל פרטיות והשתכר סכום נוסף שבין 500 ₪ - ל - 2000 ₪ בחודש. בהתאם לנתונים שדווחו למוסד לביטוח לאומי שכרו הרבע שנתי של המנוח עמד על 17,778 ₪, סכום חודשי ממוצע ברוטו של 5926 ₪ ומשוערך להיום - 7100 ₪. לא הובאו ראיות לגבי בצוע עבודות פרטיות ולא אוכל לקבוע ממצאים כלשהם בדבר הכנסה נוספת. עם זאת, יש לזכור כי המנוח היה רק כבן 26 בתאונה, חשמלאי מוסמך, ואני מניחה כי שכרו היה עולה במשך השנים והוא היה מגיע להשתכרות בגובה השכר הממוצע במשק, אשר עומד היום על 8200 ₪ ברוטו. החישוב יעשה לגבי תקופת העבר לפי שכרו עובר לתאונה ולגבי העתיד - לפי השכר הממוצע במשק. בהתאם לטופס 106 לשנת 2001 השכר החודשי הממוצע ברוטו של האלמנה עמד על 3539 ₪ ומשוערך להיום - 4300 ₪. חישוב הפסדי התמיכה לתלויים יעשה על פי שיטת הידות לארבע תקופות. התקופה הראשונה, מיום התאונה ועד היום, 103 חודשים. הקופה המשותפת עומדת על 11,400 ₪ ומחולקת לארבע ידות. שווי כל יד - 2850 ₪. ההפסד החודשי - 4250 ₪ ולכל התקופה - 437,750 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה והסכום יעמוד על 503,450 ₪. . התקופה השניה, מהיום ועד שלתובע 3 ימלאו 18 שנים - 29.8.2019. הקופה המשותפת עומדת על 12,500 ₪ ומחולקת לארבע ידות. שווי כל יד - 3125 ₪. ההפסד החודשי - 5075 ₪ ובהוון - 480,000 ₪ במעוגל. התקופה השלישית, מיום 29.8.2019 ועד 29.8.2022, תום תקופת שירותו הצבאי של התובע 3. הקופה המשותפת עומדת על 12,500 ₪ ומחולקת לשלוש ידות ועוד שליש יד. שווי כל יד - 3750 ₪. ההפסד החודשי - 4450 ₪ ובהוון כפול -117,280 ₪ במעוגל. התקופה הרביעית - מיום 29.8.2022 ועד המועד בו היה המנוח אמור לפרוש לגמלאות בגיל 67 - 1.2.2042 . הקופה המשותפת עומדת על 12,500 ₪ ומחולקת לשלוש ידות. שווי כל יד - 4170 ₪. ההפסד החודשי - 4030 ₪ ובהוון כפול - 510,000 ₪ במעוגל. סך כל הפסדי התמיכה לתלויים מגיע לסך 1,610,730 ₪. אבדן שירותי בעל ואב התובעת 2 ציינה בתצהירה כי המנוח היה האחראי בבית על עבודות הבישול וכן על האחזקה השוטפת של הדירה לרבות ניקיון, טיפול בתקלות חשמל, אחזקת הגינה, אינסטלציה, זיפות הגג, סיוד וכל עבודה נוספת שנדרשה בבית. כיום היא נאלצת להיעזר בשירותים של בעלי מקצוע. לאחר מותו נאלצה לחזור לעבודה ולשכור שירותי מטפלת לתובע 3, שהיה כבן חודשיים בעת התאונה. לולא מותו, הייתה נשארת בבית תקופה נוספת עם תינוקה. המנוח היה צפוי גם לעזור לתובע 3 בלימודיו, וכעת יהא צורך להיעזר במורים פרטיים. התובעת 3 נזקקת גם לשירותי שמרטפות בתשלום. לאחר שקילת טענות הצדדים אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום של 250,000 ₪ נכון להיום. הוצאות נוספות התובעת 2 מציינת בתצהירה כי לאחר מות המנוח עזבה את הדירה שרכשו בגינות שומרון ועברה לגור עם בנה אצל הוריה. היא לא מצאה את הכוחות הנפשיים לטפל בהשכרת הדירה בגינות שומרון והמשיכה לשלם את כל המיסים והחובות למרות שהדירה עמדה ריקה כשנתיים. כמו כן נטען כי התובעת 2 שלמה להוריה כספים בגין דמי שכירות בשל מגוריה אצלם. לא הוצגו כל ראיות בעניין זה ואין באפשרותי לפסוק פיצוי בגין כך. תביעת העזבון הפסדי השתכרות בשנים האבודות הפסדי ההשתכרות יחושבו אף הם על פי שיטת הידות ובאמצעות הוספת יד חסכון. גם כאן, מדובר בארבע תקופות, כמו בתביעת התלויים. התקופה הראשונה, מיום התאונה ועד היום - חמש ידות - שווי כל יד 2280 ₪. ההפסד החודשי - 4820 ₪. לתקופה של 103 חודשים - 496,500 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה והסכום יעמוד על 571,815 ₪. התקופה השניה - מהיום ועד ליום 29.8.2019 - חמש ידות - שווי כל יד - 2500 ₪. ההפסד החודשי - 5700 ₪. בהוון- 539,000 ₪. התקופה השלישית - עד ליום 29.8.2022 - ארבע ידות ועוד שליש יד - שווי כל יד - 2885 ₪. ההפסד החודשי - 5315 ₪. בהוון כפול - 140,000 ₪. התקופה הרביעית - עד ליום 1.2.2042 - ארבע ידות - שווי כל יד - 3125 ₪. ההפסד החודשי - 5075 ₪. בהוון כפול - 641,840 ₪. סך הפיצוי המגיע בגין הפסדי שכר בשנים האבודות - סכום של 1,892,655 ₪. הפסד הפרשות לפנסיה מוסכם על הצדדים כי בהתאם לצו הרחבה החל במשק, החל מיום 1.1.08 חייב כל מעסיק לבטח בפנסיה מקיפה כל עובד שהיה ללא הסדר פנסיוני ולכן העיזבון זכאי לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לפנסיה. אחוז ההפרשה בהתאם לצו מדורג ונע מ 1.67% משכר העובד ועד 10%. החישוב יהא כדלקמן: לשנת 2008 - 1.67% משכר של 7100 ₪ ל- 12 חודשים - 1423 ₪ ובתוספת ריבית - 1450 ₪. לשנת 2009 - 3.33% משכר של 7100 ₪ ל - 12 חודשים - 2850 ₪ ובתוספת ריבית- 2880 ₪. לשנת 2010 - 5% משכר של 8200 ₪ ל- 12 חודשים - 4920 ₪. לשנת 2011 - 6.67% משכר של 8200 ₪ בהוון כפול - 6260 ₪. לשנת 2012- 8.33% משכר של 8200 ₪ ובהוון כפול - 7576 ₪. משנת 2013 ועד שהמנוח היה אמור להיות 67 - שנת 2042, 29 שנים - 10% משכר של 8200 ₪ - בהוון כפול - 174,270 ₪. סך כל ההפסד בגין הפרשות המעביד לפנסיה - סכום של 197,400 במעוגל. התובעים לא עתרו לפיצוי נוסף בראש הנזק של הפסדי פנסיה. כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים בנסיבות העניין, נוכח נסיבות הארוע וגילו של המנוח, אני מעמידה את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני על סכום כולל של 500,000 ₪ נכון להיום. הוצאות קבורה ומציבה לא הוצגו קבלות לעניין הוצאות אלו וגם לא ידוע אם המוסד לביטוח לאומי נשא במימון חלק מההוצאות. בנסיבות העניין אעמיד את סכום ההוצאות על סך כולל של 12,000 ₪ נכון להיום. היחס בין התביעות בהתאם לצו הירושה התובע 3 הוא יורשו היחיד של המנוח. בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 4641/06 מנורה נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (19.12.07) מקום בו אין זהות בין התלויים ליורשים ואם תביעת העיזבון גבוהה יותר, הרי שיש לפסוק לתלויים את הפסדי התמיכה ואת אבדן השירותים ולעיזבון, לאחר קיזוז הפסדי התמיכה כפי שנפסקו לתלויים, תשולם היתרה בגין יתר ראשי הנזק. יישום ההלכה בענייננו מביא לחישוב זה: התלויים, התובעים 2-3, יקבלו את הפיצוי בגין הפסדי התמיכה - 1,610,730 ש"ח ובגין אבדן השירותים - 250,000 ₪. ₪ סך כל הפיצוי לתלויים יעמוד על - 1,860,730₪. מהסכום בגין הפסדי ההשתכרות בשנים האבודות בתביעת העיזבון יקוזז הסכום המשולם לתלויים בגין הפסדי תמיכה. יתרת הפיצוי לעיזבון בגין הפסדי השתכרות בשנים האבודות תעמוד על 281,925 ₪. בנוסף, זכאי העיזבון לסכום של 197,000 ₪ בגין הפסד הפרשות לפנסיה, לסכום של 500,000 ₪ (נזק לא ממוני) ולסכום של 12,000 ₪ (הוצאות קבורה ומציבה). סך כל הפיצוי לעזבון, התובע 3, יעמוד על 990,925 ₪. ניכויים בהתאם לחוות דעת אקטוארית מיום 17.1.10 שווי קצבת התלויים המשוערך שקיבלו התובעים עד היום עומד על 396,700 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה והסכום יעמוד על 456,875 ₪. השווי המהוון של קצבת התלויים לעתיד עומד על 778,820 ₪. סך כל סכום הקצבאות שיש לנכות מתביעת התלויים יעמוד על 1,235,695 ₪. סיכום התובעים 2-3, כתלויי המנוח, זכאים, אם כן, לסכום של 625,035 ₪. התובע 3, כיורשו של המנוח, זכאי, אם כן, לסכום של 990,925 ₪. החבות לתשלום הפיצויים היא על הנתבעים 1-3 יחד ולחוד. התביעה כנגד הנתבעים 4-7 נדחית. ההודעות לצדדים שלישיים כולן נדחות. לסכום הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת 5 בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ ובהוצאות הנתבעים 6-7 שניהם יחדיו בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעים 1-3 יישאו בהוצאות הצדדים השלישיים 1-2 (הם הנתבעים 6-7) שניהם יחדיו, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ובהוצאות הצד השלישי 3 (הפניקס חברה לביטוח בע"מ) בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. אין צו להוצאות בהודעות האחרות לצדדים השלישיים. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעים 1-3 ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בניהפיקוח בניהתאונת עבודה