התובע הגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) להכיר בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה. משדחה הנתבע את התביעה בנימוק - "על פי סעיף 84 א. (ב) (3) לחוק, תנאי להכרה בטינטון שעקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, הוא שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייב פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה הרפואית. תנאי זה אינו מתקיים בתביעתך ועל כן, לצערי, עלי לדחות את תביעתך", הגיש הוא תביעה לבית הדין. למען שלמות התמונה יצויין כי הנתבע הכיר בירידה בשמיעה של התובע כפגיעה בעבודה. הצדדים הסכימו ביניהם כי קיים רישום אודות בעיית הטינטון של התובע בשלושה מסמכים רפואיים - האחד מיום 10.11.10, השני מיום 17.11.10 והשלישי מיום 15.12.10 (נ/4). הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בשאלה שבמחלוקת. טענות ב"כ התובע בסיכומיו - א. התובע בן 55, עלה ארצה בשנת 1991 ומאז עובד במוסכים שונים וחשוף לרעש מזיק. ב. התובע פנה לרופא א.א.ג והסביר לו שיש לו ירידה חדה בשמיעה, זמזומים בשתי האוזנים וחסימה תמידית שגורמת לו להפרעה בשמיעה. כמו כן התלונן התובע כי הזמזומים גורמים לו לכאבי ראש וחוסר יכולת לישון. תלונות התובע אף פורטו בבדיקת שמיעה שנערכה לו ביום 9.12.10 (נ/2). ג. הנתבע הכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה. ד. התובע פנה, לראשונה, לרופא א.א.ג. ביום 17.11.10 והוסבר לו כי אין טיפול רפואי לטנטון וכי מדובר במחלה שהוא צריך לסבול אותה ולחיות איתה. לכן, התובע לא מצא לנכון לפנות בביקורים חוזרים לרופא וכל אימת שסבל מכאבי ראש או חוסר שינה נטל משככי כאבים, אולם מצבו מאז החמיר. ה. העובדה שאין תיעוד רפואי כיוון שהתובע לא המשיך להגיע לרופא ולהתלונן, לא מעידה על פתרון הבעיה או הפסקת הכאבים, אלא נובעת מכך שהרופא הסביר לתובע חד משמעית כי אין צורך להמשיך ולפנות לרופא בבעיית הטנטון כיוון שאין פתרון לבעיה. ו. דחיית התביעה על ידי הנתבע על בסיס אי המצאותם של מסמכים מספיקים או תלונות מספיקות של התובע, מחטיאה את המטרה ועל בית הדין להתערב לטובת התובע. ז. במסמכים הרפואיים נכתב כי התובע סובל מבעיות שינה, סחרחורות וכאבי ראש. הנתבע טוען, מחד, שאין מספיק מסמכים המעדים על תלונת התובע אך, מאידך, כשמוצגים המסמכים הרפואיים, טוען כי הפניות לרופא נועדו לצורך הגשת התביעה. 6. טענות ב"כ הנתבע בסיכומיה - א. הנתבע הכיר בתביעת התובע לירידה בשמיעה ונכותו תיקבע בוועדה רפואית. באשר לטנטון, לא התקיים בעניינו של התובע התנאי הקבוע בסעיף 84 א' (ב) (3) לחוק היינו, לא תועדו ברשומות רפואיות של התובע פנייות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי, המעידות על פגיעה בתפקוד עקב הטנטון. ב. התובע הגיש תביעתו ביום 16.2.11. על פי פסיקת בית הדין הארצי, אין להביא בחשבון רישומים רפואיים לאחר שהוגשה התביעה לנתבע. לפני הגשת התביעה לנתבע, קיימים שלושה רישומים בלבד אודות הטנטון, שאינם מצביעים על טענה כלשהי להפרעה בתפקוד עקב הטנטון או קבלת טיפול כלשהו להפרעה מעין זאת. מדובר בפניות סתמיות אודות מצב רפואי. ג. הפניות הנן החל מחודש אוקטובר 2010 והתביעה הוגשה בפברואר 2011, כחודשיים לאחר הפנייה האחרונה, דבר המעלה חשש כי הפניות נעשו לצורך הגשת התביעה. ד. בדיקת השמיעה נ/2 מיום 9.12.10 הנה בדיקה אידיאולוגית במכון שמיעה. בהתאם להלכת בית הדין הארצי ניתן אמנם להביא בדיקות אידיאולוגיות שנערכו במכוני שמיעה במניין הפניות, אך זאת רק במידה והללו מתארות פגיעה בתפקוד ובענייננו - אין כך הדבר. ה. לאור האמור, יש לקבוע כי הפניות לעניין הטנטון אינן עונות על הנדרש בחוק. דיון והכרעה - 7. סעיף 84 א(ב) לחוק קובע כלהלן - "(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". 8. המחלוקת המשפטית שהתעוררה בין הצדדים הינה האם מתקיים בעניין התובע התנאי של קיום פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי כאמור בסעיף 84א(ב)(3) לעיל. 9. בימים אלה ממש, ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי במסגרת עב"ל 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי נ' גנאים פהד (ניתן ביום 27.6.12). פסק הדין מסכם את ההלכות שנקבעו בפסיקה במהלך השנים ככל הנוגע להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה ובין היתר קבע בית הדין הארצי, ביחס לתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3), כדלקמן - " "פניות חוזרות ונשנות" באשר לתנאי השלישי להכרה בטנטון כפגיעת עבודה, זה המוזכר בסעיף 84א(ב)(3), "שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית", כאן יש לשים אל לב לנקודות הבאות: א. הטנטון התמידי מקשה על חיי היום יום. משום כך הנחת המחוקק הינה, כי הסובל מטנטון אמת יתלונן בפני רופאו על סבלו. לאור האמור יש לקבוע ככלל, כי עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, שהרי מדוע יפנה מבוטח לקבל מזור לליקוי אם אין הוא סובל מאותו ליקוי, והוא אינו מפריע לו ופוגע בתפקודו. לפיכך אין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתיפקוד. ב. מהיות הטנטון תופעה מטרידה המקשה באופן מתמשך על חיי היום יום, הניח המחוקק, כי הסובל מאותה תופעה לא יסתפק בפניה חד פעמית לרופא, ומשום כך דרישתו באותו סעיף "לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", כתנאי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. ג. באשר לאותה דרישה של "פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי", יש ליתן הדעת לכך, שהיא באה, לאחר שלקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. משאלה הם הדברים, תכלית אותו סעיף לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, אינה מצדיקה מבחן קשיח אלא מבחן גמיש, מונחה בין השאר, על פי אמות המידה הבאות: ראשית - פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן. שנית - מאותו טעם, אין להתחשב, ככלל, בפניות לרופא בקשר לטינטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. שלישית - ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך, וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא; כלומר, השלמת הליך הבירור הרפואי באופן האמור; ראויה להחשב כפנייה אחת לטיפול בטינטון ולא ל"פניות החוזרות ונשנות". זאת מחד. מאידך, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שהמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף. רביעית - אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי זמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פנית טנטון אחת לשניה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות. חמישית - מבחן פורמליסטי של פערי זמן בין הפניות והתביעה למוסד - אפשר שיעמוד בו מי שאינו סובל מטנטון ולמד את דפוס מועדי הפניות והתביעה למוסד כפי שנקבעו בפסיקה ולא יעמוד בו הסובל מטינטון אמיתי שלא התלונן עליו על פי המתווה המוכתב מראש של המועדים. לפיכך ראוי קודם כל, שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה ולא יידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה. על ביה"ד מצידו, ככל שתדחה תביעה כזו על ידי המוסד, בנסיבות המתאימות בהתאם לשיקול דעת בית הדין האזורי, לקיים דיון הוכחות לגביה. באם יתקשה להשיב לשאלת אותנטיות הפניות ישקול בית הדין מינוי מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית לגבי הטינטון. בשלב זה ראוי, שהמומחה יישאל לגבי הקשר הסיבתי בין הטינטון לחשיפה לרעש מזיק. לא מן הנמנע שבתשובת המומחה יהיה כדי להשליך על בחינת מילוי התנאי בדבר אותנטיות הפניות. במקרה שכזה, אפשר שהמבוטח יופנה לבדיקת מאפייני טנטון באחד המוסדות המוכרים על מנת לבחון סממנים אוביקטיביים לתלונה הסובייקטיבית על הטינטון". 10. מן הכלל אל הפרט - בעניינו של התובע הוגשו לבית הדין המסמכים הרפואיים הבאים: א. ביקור אצל רופא אף-אוזן-גרון מיום 10.11.10 בגין תלונת התובע: "היה מצונן 3 ימים אטימות באוזניים ורעשים." התובע הופנה לביקורת כשבוע לאחר מכן. ב. ביקור אצל רופא מיום 17.11.10 בגין תלונת התובע "בדיקת מעקב, מציין שיפור, עדיין מרגיש זמזום באוזנים ואטימות מימין יותר. תופיות ותעלות האוזניים תקינות, לוע PND לא מוגלתי אף - לא ראיתי הפרשה מוגלתית." התובע הופנה לבדיקת שמיעה + טימפנומטריה ומיעוד ביום 15.12.10. ג. בדיקת שמיעה מיום 9.12.10 במכון שמיעה ודיבור - אשדוד בגין תלונת הנבדק: "טוען שלא שומע ברור, אטימות בשתי האוזניים, טינטון בשתי האוזניים, אין כאבים באוזניים, לא סובל מסחרחורת; הסטוריה - חשוף לרעש במקום עבודתו, ללא לקוי שמיעה במשפחה; ממצא אוטוסקופי - תעלות ותופיות תקינות; מחלות סובל מלחץ דם גבוה, נוטל תרופות על בסיס יומי". ד. ביקור אצל רופא אף אוזן גרון מיום 15.12.10 בעקבות בדיקת השמיעה של התובע, בה נכתב "חזר עם בדיקת שמיעה. בבדיקת שמיעה מ - 9.12.10 ירידה SN בעיקר ב 4000HZ SRT מימין 20-15 ומשמאל 15.DISCR מימין ומשמאל 96 TYMPANO מימין C ומשמאל A". 11. מן המסמכים שהובאו לפנינו עולה, כי התלונות של התובע בעניין הטנטון התפרשו על פרק זמן מצומצם של כחודש בלבד - ממחצית חודש נובמבר 2010 ועד למחצית חודש דצמבר. 12. כמו כן, על פי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, פנייתו של התובע לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע הבדיקה במכון השמיעה וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא נחשבות לפנייה אחת ולא ל"פניות חוזרות ונשנות". במקרה שלפנינו, העובדה שהפניות נעשו 3 חודשים בלבד טרם הגשת התביעה, כמו גם העובדה שכל ביקוריו של התובע מסתכמים למעשה בביקור אחד - מביאים למסקנה כי לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". 13. סוף דבר - לאור כל האמור ולאור האמור בסיכומי הנתבע - התביעה נדחית. 14. אין צו להוצאות.טינטוןרפואהשמיעההכרה בתאונת עבודה