לפנינו תביעה של התובע להכיר בו כמי שנפגע לפי תורת המיקרוטראומה בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק) אשר גרמה נזק למפרק ירך ימין ולריאותיו. התביעה בנוגע למפרק ירך ימין: ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו: התובע, יליד 1951, עובד משנת 1973 ככבאי בתחנת רמת גן. עד לשנת 1994 ככבאי מבצעי והחל משנת 1994 כסגן מפקד השירות. גם במסגרת זו נוטל התובע חלק בפעילות המבצעית ובאימונים. התובע עובד 5 ימים בשבוע, 8 - 10 שעות, ומצוי בכוננות 24 שעות ביממה. לטענת התובע בתצהירו, עבודתו ככבאי כרוכה בביצוע פעולות פיזיות קשות חוזרות ונישנות תוך הפעלת עומס על הגוף, תחילה על צד ימין של הגוף ובמיוחד על ירך ימין, כתוצאה מהפעולות הבאות: אחיזה בזרנוקי מים בלחץ גבוה תוך העברת כובד המשקל והשענות על מפרק ירך ימין, טיפוס על סולמות, עליה וירידה מרכבים, גלישה מעמוד הזנקה, ריצות והכל תוך נשיאת ציוד. לטענת התובע הוא אף ספג "חבטות רבות בירכיים במהלך האירועים המבצעיים". לטענת התובע "מאחר שעבודתי העיקרית היא כיבוי שריפות בשטח הרי שמדי יום עבודה בוצעו פעולות אלו במשך מס' שעות הן בזמן אמת והן במהלך אימונים". ביום 17.12.07 הגיש התובע לנתבע, באמצעות בא כוחו, הודעה על פגיעה בעבודה (נת/2) בגין ירך ימין. ביום 30.3.08 נחקר התובע על ידי חוקר הנתבע (נת/1). ב"כ התובע התנגד להגשת החקירה מאחר ואינה קריאה ולכן ביקש שיזומן החוקר או שתוגש חקירה מודפסת. לטעמינו אין יסוד לטענת התובע, מאחר והחקירה קריאה והתובע אישר את חתימתו עליה. מחקירת התובע עלה כי הכאבים במפרק ימין החלו "לפני 4.5 שנים" כאשר הרים עגלת נכים של אביו, בשנת 2005 עבר ניתוח להחלפת מפרק הירך. לפני כן תפקד באופן מלא בבית ובעבודה וגם שיחק כדורגל. כחצי שנה לפני החקירה עבר תאונת דרכים במסגרת העבודה - בגינה הוגשה לנתבע, ככל הנראה, תביעה נפרדת. לגבי שגרת עבודתו ציין כי הוא מגיע לתחנה בשעה 7:30 לערך ובודק מצב התחזוקה "עובר רכב רכב" ולאחר מכן עולה למשרד לשגרת יום של משרד. לטענתו, כאשר יש אירועים ב'רמה 4' (שריפה בדירה, תאונת דרכים מסובכת) הוא יוצא לשטח. לטענתו, בשבוע יש שניים - שלושה ארועים כאלה. לטענתו, כאשר מפקד התחנה יוצא לאירוע הוא מתפקד ככבאי מבצעי וכאשר המפקד לא יוצא הוא מנהל את האירוע. ביום 14.4.08 נדחתה התביעה בגין ירך ימין משלא הוכחה להנחת דעתו של פקיד התביעות עילת המיקרוטראומה. התובע הגיש תביעה ואת תצהירו, וביום 4.5.11 נחקר התובע בפנינו. גם בחקירתו הנגדית טען שיוצא פעמיים - שלוש בשבוע לאירוע. בעיקרו של דבר חזר התובע על האמור בחקירתו ובתצהיר. בגמר החקירות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי לא עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה לצורך ירך ימין. ראשית, לא הוכח הנטען בתצהיר ולפיו פעילותו הפיסית של התובע היתה מדי יום מספר שעות. מדובר בטענה שאין לה אחיזה לא בחקירה, לא בחקירה הנגדית, לא בהגיון ובניסיון החיים ולא בראיות אובייקטיביות. שנית, הגם שברור כי עבודתו של כבאי, לרבות באימונים, כוללת עבודה פיסית קשה, הרי שמדובר בפעולות מגוונות שאינן בבחינת פעולות חוזרות ונישנות. עבודה פיסית קשה אין בה די כדי להקים תשתית לעילת המיקרוטראומה. התביעה בנוגע לריאות כאמור התביעה התייחסה גם לפגיעה בריאות. פקיד התביעות דחה תביעה בגין הריאות ביום 9.7.08, מאחר ולא הוכחה מחלה אובייקטיבית בריאות התובע ומאחר ולא הונחה תשתית אובייקטיבית לעילת המיקרוטראומה בגין הריאות. בתצהירו טען התובע כי השתתף בכל תקופת שירותו "על בסיס יום יומי" במגוון של שריפות וכי לאורך השנים נחשף "באופן קבוע וממושך לעשן, לרעלים, לכימיקלים ולחומרים מזיקים שונים שנפלטו לחלל האוויר". לטענתו הדבר היה "מס' שעות בממוצע מדי יום עבודה". בחקירתו (נת/1) טען כי בעברו היו מספר אירועים של שאיפת עשן בגינם פנה לבתי חולים. הוא לא זכר כמה פעמים. לטענתו, "זה לא היה כל כך חמור" (עמ' 8 ש' 12) וכן טען כי לעיתים פעל בניגוד לנהלים ונכנס לכיבוי שריפות ללא אמצעי מיגון. עוד טען התובע כי כבר 12 שנה אינו מעשן ולפני כן - במשך 10 שנים עישן קופסה ביום. בחקירתו הנגדית כאשר נשאל התובע האם יוצא מדי יום לשריפה השיב "כשיש אירועים". לטענתו, נחשף לעשן גם בעת התנעת רכבי הדיזל בבוקר. לענין היקף העישון - בניגוד לאמור בחקירתו אצל חוקר הנתבע הוא טען כי כבר 20 שנה אינו מעשן ולפני כן - במשך 20 שנים עישן קופסה ביום. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים אנו סבורים כי חרף הקשיים הראייתיים, אליהם נדרש, הונחה תשתית מספקת להעברת ענינו של התובע למומחה רפואי. אמנם התובע לא הוכיח את הטענה לפיה נחשף כל יום מספר שעות לעשן. לטעמינו מדובר בהפרזה ובכל מקרה הדבר לא נתמך בשום ראיה אובייקטיבית. כמו כן, לא הוכחה הטענה על חשיפה ספציפית לרעלים וכימיקלים. יחד עם זאת, סביר להניח כי במהלך שנות עבודתו הרבות של התובע הוא נחשף פעמים רבות לארועים של שריפה מסוגים שונים וכי מעת לעת נחשף, ברמה זו או אחרת, לעשן השריפה. לענין מועד הפסקת העישון עדיפה בעינינו גרסתו הראשונית של התובע בפני חוקר הנתבע ולפיה הפסיק לעשן 12 שנה לפני מועד החקירה (שהיתה ב- 3/08), דהיינו - החל משנת 1996 לערך. ולענין היקף העישון שקדם להפסקה עדיפה טענתו בחקירתו הנגדית ולפיה עישן במשך 20 שנה קופסה ביום. עובדה זו מתיישבת יותר עם המקובל להתחיל לעשן בגיל צעיר יותר. פחות סביר כי התובע החל לעשן בשנות השלושים המאוחרות לחייו. בכל אופן אין בפנינו טענה שכזו. כך או כך, בשלב זה לא נקבע ממצא סופי ובמסגרת הפניה למומחה יבחן האמור במסמכים הרפואיים (שאינם בפנינו כעת) בענין זה. אשר על כן, למומחה יועברו העובדות הבאות: התובע, יליד 1951, עובד משנת 1973 ככבאי בתחנת רמת גן. עד לשנת 1994 ככבאי מבצעי והחל משנת 1994 כסגן מפקד השירות. במהלך שנות עבודתו הרבות של התובע הוא נחשף פעמים רבות לארועים של שריפה מסוגים שונים וכי מעת לעת נחשף, ברמה זו או אחרת, לעשן השריפה. לענין העישון של התובע - לטענתו, עד לשנת 1998 לערך עישן התובע במשך כ- 20 שנה קופסת סיגריות ליום. סוף דבר התביעה למיקרוטרואמה בגין ירך ימין נדחית. שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלת הריאות - ככל שאכן קיימת, תועבר לקבלת ייעוץ של מומחה רפואי. המומחה גם ישאל לענין האמור במסמכים הרפואיים לעניין העישון על ידי התובע. עד ליום 31.5.11 יגיש הנתבע בקשה לזימון החומר הרפואי הדרוש לשם העברתו למומחה. לעיון בהתאם. לענין ירך - מהווה ההחלטה 'פסק דין חלקי', אשר הערעור עליו הוא תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. לענין הריאות - מהווה ההחלטה 'החלטה אחרת', אשר הערעור עלילה טעון בקשת רשות מבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה. ניתן היום ‏י"ד אייר תשע"א, ‏18 מאי 2011, בהעדר הצדדים. גב' נילי שביטנ.צ. עובדים אילן איטח, שופטאב"ד רו"ח אליעזר גרינבלוםנ.צ. מעבידים שריפהכבאות / מכבי אשמיקרוטראומהביטוח לאומי