קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים למשפחה של אדם שנהרג בתאונת עבודה: 1. התביעה שבפני הינה תביעה של תלויים. התובעות הן אשתו להלן: האלמנה וביתו של המנוח שנולדה ב-5/93, להלן: המנוח להלן: התובעות. 2. המנוח יליד 14.9.66, נהרג בתאונה שארעה ביום 30.3.93, עקב כך במהלך עבודתו כאינסטלטור אצל הנתבעת , ארעה התמוטטות בתעלה שבה עבד. 3. בישיבה שהתקיימה בבית המשפט ביום 30.5.96הודיעו הצדדדים כי הגיעו להסכם ביניהם לפיו מודה הנתבעת בחבותה ובאחריותה למותו של המנוח. התביעה נגד הנתבעים האחרים בתיק - נדחתה, וצד ג' - חב' צור שמיר - נמחקה, לאחר שהתחייבה לשלם לתובעת כל סכום שיפסק נגד הנתבעת ביחד ולחוד עמה. 4. המחלוקת בין הצדדים, אשר הדיון בה התקיים בפני, היא בשאלת גובה הפיצויים המגיעים לתלויים. 5. נקודות המחלוקת בין הצדדים הן כדלקמן: א. גובה שכרו של המנוח ערב מותו - לצורך חישוב הפסד תמיכת המנוח לתקופה שמיום התאונה ועד מועד פסק הדין. ב. גובה שכרו של המנוח - לצורך הפסד תמיכת המנוח מיום פסק הדין. ג. הפסד הפנסיה של המנוח, אם בכלל. ד. האם יש להביא בחשבון את גובה ההשתכרות המשוער של אשת המנוח - האלמנה. ה. הניכויים שיש לנכות מהפיצויים שיפסקו לתובעות, וגובהם. להלן אדון בעניינים שבמחלוקת בין הצדדים לפי סידרם. 6. גובה שכרו של המנוח וחישוב ההפסד תמיכת המנוח מיום התאונה ועד מתן פסק הדין. א. לעניין חישוב המשכורת הקובעת לצורך חישוב הפסד תמיכת המנוח כנ"ל, חלוקים הצדדים בשניים: 1. מהי המשכורת הבסיסית הקובעת, וכיצד יש להצמיד משכורת זו לצורך חישוב הפסד ההשתכרות. 2. האם שולם למנוח סכום נוסף במזומן, בנוסף למשכורתו, כמה שולם והאם יש להביא סכום זה בחשבון. ב. המשכורת הקובעת והצמדתה 1. ב"כ התובעות טוען כי יש לחבר את 6 המשכורות האחרונות של המנוח, כשהן צמודות במלואן למדד יוקר המחיה ולחלק הסכום ב-6, כך שהמתקבל סך של 036, 3 ש"ח. ב"כ הנתבעת מצידו טוען, כי אישור המל"ל נ/13, בדבר שכרו התלת חודשי של המנוח הוא הקובע. לפי אישור זה השתכרותו התלת חודשית של המנוח היתה 4553 ש"ח, דהיינו 1517 ש"ח לחודש . סכום זה טוען ב"כ הנתבעת יש להצמיד ב- % 40 מעלות המדד בלבד, כך שמתקבל סך של 1865 ש"ח. לטענתו יש לבצע הצמדה חלקית זו בלבד, כיוון שהשוואת תלושי השכר של המנוח בפברואר 90 למרץ 93 מלמדת, כי שכרו לא עלה אלא בכ- 40 ש"ח, נומינלית. 2. הנתבעת לא העידה עדים מטעמה, וגם לא טענה טענה כלשהי כנגד נכונות תלושי המשכורת ת/ 5שהנפיקה למנוח, ועל כן נסיונה להסתמך על אישור המל"ל, אינו מקובל עלי. את חישובו של ב"כ התובעת בסת/ 1לא מצאתי לנכון לקבל, הואיל ובמשכורת חדש דצמבר שהובאה שם בחשבון על ידו, ישנו מרכיב של דמי הבראה, שאם מחלקים אותו ב- 12 מביא את משכורתו הממוצעת של המנוח לסכום נמוך במעט ממשכורתו האחרונה. אני סבורה על כן, כי יש לקבוע את משכורתו האחרונה של המנוח, בתלוש המשכורת של הנתבעת בגין חודש מרץ 1993, בסך 869, 1 ש"ח, כמשכורת הקובעת לחישוב הפסד השתכרותו של המנוח בעבר. 3. אשר לשיערוך השכר למועד פסה"ד ב"כ התובעת לא טען, כי יש להביא בחשבון עליית שכר אישית כלשהי. על כן השאלה היחידה היא כיצד יש לשערך את משכורת המנוח ליום פסה"ד. חישובו של ב"כ הנתבעת, שהצמיד את המשכורת המנוח ב- % 40 בלבד לעלות המדד, מהטעמים כפי שפורטו לעיל, אינו מקובל עלי והוא לוקה בשניים: א. המנוח סיים עבודתו במשמר אשדוד, מקום עבודתו הקודם בחדש מרס .91 בחדש פברואר 91 השתכר המנוח 210, 1 ש"ח משכורת מרס כוללת דמי הבראה ועל כן בחרתי להתייחס לתלוש של החדש הקודם( ובחדשים קודמים השתכר משכורות דומות. רק בחדש פברואר 90השתכר המנוח משום מה סך של 818, 1 ש"ח, ולא בכדי בחר ב"כ הנתבעת בחדש זה כמדד השוואה, למשכורתו האחרונה של המנוח אצלה, שעמדה ע"ס של 869, 1 ש"ח כך שטענת הנתבעת, כי על בסיס נתוניו האישיים של המנוח יש לשערך את משכורתו ב-% 40 בלבד - אין לה על מה שתסמוך. ב. המנוח עבד אצל הנתבעת מחדש מאי 91, שבו עבד רק חלק מן החדש ובחדש יוני 91 השתכר 485.82, 1 ש"ח, ובחדש מרס 93, עת נהרג המנוח, הוא השתכר 869, 1 ש"ח, גם לאור נתונים אלה, ההשוואה המגמתית של משכורת המנוח במקום עבודתו הקודם עם משכורתו הנוכחית יש בה משום עיוות התמונה האמיתית לגבי השתכרות המנוח. אני סבורה על כן, כי יש לשערך את משכורת המנוח עקב התאונה בסך 869, 1ש"ח - בדרך של הצמדה מלאה למדד יוקר המחיה ליום פסק הדין- ר' לעניין זה ד. קציר פיצויים בשל נזקי גוף מהד' 3עמ' 222; עא' 477/85 בוארון נ. עירית נתניה פד"י מב (1) 415, 426; עא' 16/85 עזראי נ. ועקנין פד"י מ"א (1) 649, 657. ג. "תוספת המשכורת" ששולמה למנוח במזומן 1. ב"כ התובעות טען, כי למשכורת המנוח, כפי שמופיעה בתלוש השכר, יש להוסיף סכום של 500 ש"ח נטו, שהם 715 ש"ח ברוטו, וזאת משום שזהו סכום נוסף שקיבל המנוח, לטענתן, מידי חודש מהנתבעת, במזומן בלא שהדבר מצא ביטוי בתלוש המשכורת. 2. להוכחת עובדת התשלום הנוסף העידה אחות האלמנה, גיסת המנוח. לפי תצהירה, בחדש ספטמבר או או אוקטובר 92 הסיעה את המנוח למשרדי הנתבעת, כשיצא משם היו בידו 500 ש"ח במזומן והוא הסביר לה כי זה כסף שהוא מקבל מדי חדש מהנתבעת במזומן בנוסף למשכורת שבתלוש. כמו כן העידה האלמנה בתצהירה, כי בעלה אמר לה שהוא מקבל מידי חדש סכום נוסף על זה הרשום בתלוש. 3. בחקירתה הנגדית לענין התשלום הנטען העידה האלמנה, כי לה ולמנוח היו חשבנות נפרדים, כספי המשכורת של המנוח נכנסו לחשבונו הוא, היא איננה יודעת כמה כסף מזומן קיבל בעלה והיא איננה יודעת ממתי התחיל לקבל כסף זה. כמו כן העידה כי בעלה סיפר לה שהוא מקבל מעבר לתלוש ר' עמ' 56 לפרוטוקול. בחקירתה הנגדית של העדה יעל ביטון, גיסת המנוח, היא חזרה וסיפרה שהמנוח קיבל 500 ש"ח, אותה פעם היתה הפעם היחידה שראתה שקיבל מזומן פרו' עמ' 51 לדבריה "כשביקרתי אותו על השכר הנמוך שהוא מקבל הוא השיב לי: אל תדאגי אני מקבל מהצד". 4. בראיות הנ"ל, אין לדעתי כדי להוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, לא את עצם קבלת ה"תוספת" מעבר לתלוש, מידי חדש, ולא את גובה אותה "תוספת". 5. בעדותה של האלמנה כפי שהובאה בתמצית לעיל, אין כל ראייה ממשית ל"תוספת" הנטענת. מעדותה של העדה יעל ביטון עולה לכל היותר, כי פעם אחת ראתה בידי המנוח 500ש"ח, ונאמר לה שקיבלם מאת הנתבעת, וכמו כן שהמנוח אמר לה שהוא מקבל מהצד. מעדות זו לא ניתן ללמוד, כי המנוח קיבל כסף כל חדש, וכן לא ניתן לדעת כמה קיבל, אם בכלל ומידי כמה זמן. יותר מכך, העובדה שהגיסה שהיתה מעורבת בחיי הזוג, כעדותה, ביקרה את המנוח על גובה משכורתו, יתכן שגרמה לו לספר לה דברים כדי "להציל את כבודו". זאת ועוד, במקום עבודתו שקדם לנתבעת השתכר המנוח בפברואר 91, כחדש לפני הפסקת העבודה 210, 1 ש"ח, וסכום דומה גם בחודשים קודמים. עם תחילת עבודתו בנתבעת השתכר 485, 1 ש"ח ושכר דומה בחדשים שלאחר מכן. משמע בעבודתו בנתבעת השתכר המנוח סכום שעלה על משכורתו הקודמת ועל כן סביר שזהו גם הסכום שהרוויח באמת. העולה מן המקובץ, שלא הובאו ראיות משכנעות במידה הדרושה במשפט האזרחי על מנת לסתור את האמור בתלושי המשכורת, ועל כן אני קובעת, כי לא הוכח תשלום תוספת כלשהי למנוח, וכי המשכורת תחושב על בסיס תלוש השכר האחרון של המנוח, משוערך ליום פסה"ד. לאור מסקנתי זו, לא מצאתי מקום להתייחס לטענות ב"כ התובעות באשר למשקל שיש ליחס לאי הגשת תצהיר מטעם הנתבעת. 7. גובה השכר הקובע לצורך קביעת הפסד תמיכת המנוח מיום פסק הדין א. ב"כ התובעות טען, כי על ביהמ"ש לפסוק לתובעות פיצויים בגין העתיד על בסיס משכורת חדשית של 000, 6 ש"ח. לטענתו היה המנוח במותו בן 26, בראשית דרכו בנתבעת והיה צפוי לקידום של % 2בשנה. כראייה לסיכויי קידומו של המנוח טען ב"כ התובעות, כי הלה כבר קודם בכך שמחדש פברואר 93החלה הנתבעת לשלם עבורו תשלומים לקרן פנסיה(. עפ"י חישוב ב"כ התובעות, הכולל סכום בלתי מדווח( יוצא שכיוון שנותרו למנוח עוד 38שנות עבודה, מאמצע התקופה 19שנה יש לקחת בחשבון קידום של % 45במשכורת, ועל כן, שכרו המשוערך של המנוח הוא כ-000, 6 ש"ח. מהראיות שהובאו בפני, עולה, כי המנוח עבד במשך כ- 14חודשים בחברת משמר בע"מ - כמאבטח, ולאחר מכן משך 21חדש אצל הנתבעת - כאינסטלטור. המנוח בוגר 10שנות לימוד לא היתה לו תעודת מקצוע ולא תעודת בגרות, לא הובאה בפני כל ראייה, על סיכויי התקדמותו אצל הנתבעת וכן לא הובא עובד אחר מהנתבעת בדרגתו של המנוח שממשכורתו ניתן להסיק על עליית משכורתו של מי אשר כזה, במשך התקופה שמאז מות המנוח. בנסיבות אלה, ולאור נתוניו האישייים של המנוח, משכי העבודה הקצרים בהם עבד בכל מקום, בתחומי עיסוק שונים לחלוטין, לא ראיתי מקום לקבל את טענות ב"כ התובעות בנוגע לקידום האישי הצפוי למנוח. לענין זה ר' עא' 151/84 חורי נ. בית חולים המשפחה פד"י מב (1) 779, בע"מ 783: "המערערת לא הביאה בפני בית המשפט כל ראייה ממשית על תכניות קידום ריאליות, והתנאים האובייקטיבים שהוכחו, לרבות כישוריה והשכלתה של המערערת, אינם מצדדים במסקנה, כי אכן היו קיימים סיכויים סבירים להתקדמות מקצועית כאמור. לקיחה בחשבון של גורם הקידום המקצועי של הנפגע בעתיד טעונה ראיה כלשהי, שעליה יוכל בית המשפט לבסס קביעה חיובית". ב. לחלופין ובנוסף טען ב"כ התובעות, כי יש לקבוע את הפסד תמיכת המנוח לעתיד לפי שכר של 000, 6 ש"ח גם מן הטעם שיש להתחשב בקביעת בסיס השכר לחישוב, בעובדה כי צפויה עליה בשכר הריאלי במשק בעתיד, ומרכיב זה מובא בחשבון בסכום הנ"ל. ב"כ התובעות טען בעניין זה בהרחבה. הוא הציג בבית המשפט טבלאות של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה ת/1-/ת/ 3מהן עולה לטענתו, כי במשך 34שנה היה הגידול הריאלי בשכר הממוצע במשק בשיעור של %158, וזאת למרות שהיו במשך תקופה זו תקופות של מלחמה ומיתון במשק. לטענתו, העבר מלמד, כי גם בעתיד צפויה עליה דומה. בטענותיו, מתבסס ב"כ התובעות על ע"א 709/80 פרלמן נ. לוזון פד"י ל"ו (4) 275, שם אמר כב' הנשיא ברק כי: "המנסה לטעון לעליה או לירידה של השכר הריאלי בהשוואה למצב הקיים, עליו הנטל לשכנע את ביהמ"ש - על יסוד תשתית עובדתית ראויה בנכונות טענתו". דעתי היא, כי נתוני הלישכה המרכזית לסטיטסטיקה עליהם מסתמך הפרקליט המלומד, - לגבי העבר - אשר אינם נותנים התפלגות כלשהי לגבי מקצועות שונים במשק, אין בהם להוות "תשתית עובדתית" שיש בה כדי להעיד על סיכויי עליית השכר הריאלי של המנוח, ואין בהם כדי ללמד על התנהגות השוק בעתיד - ובמיוחד לגבי שכירים חסרי הכשרה כמו המנוח. אשר על כן אין לי אלא להצטרף לדברי כב' הנשיא ברק בעניין לוזון הנ"ל, כי "בהיעדר הוכחות שכאלה בעינן יעמדו ההנחה וההלכה, כי אין מתחשבים באפשרות של עליה בשכרו הריאלי של העובד" ר' שם עמ' 275, ור' גם ע"א 244/87 קוש ואח' נ. כהן פד"י מג (1), 15בעמ' 24. גם מע"א 2099/84 חיימס נ. אילון אשר טרם פורסם, ואשר קטעים רלבנטיים ממנו צורפו ע"י ב"כ התובעות מצילום המהד' החדשה של ספרו של ד. קציר, אין בו לשנות את מסקנתי הנ"ל. אמנם לפי, פסק הדין, "האפשרות של גידול השכר הראלי במשק ניתנת להוכחה", ואולם בסיום דבריו קובע כב' השופט אור כי: "לעת הזאת, הדבר לא הוכח, ולא קיימת הנחה בדבר גידול צפוי כזה". (הדגשה שלי מ.נ.). לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי את חישוב הפסד תמיכת המנוח בעתיד יש לעשות על בסיס שכרו האחרון של המנוח, משוערך באופן מלא. ג. במהלך הדיון, הודיעו ב"כ הצדדים, כי הם מסכימים שהפסד התובעות בגין תמיכת המנוח לעתיד, עד הגיע המנוח לגיל 65, לכל 1 ש"ח מהכנסתו הצפויה הוא סך של 183.41 ש"ח, ועל כן, הנזק הכללי של התובעות בגין הפסד תמיכת המנוח מיום פסק הדין יחושב עפ"י הסכמה זו. הפסד הפנסיה של המנוח הזכאות לפנסיה: 1. בפני העיד מ"מ מנהל סניף אשקלון בקרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות להלן: הקרן, מר רואש. בעדותו העיד, כי המנוח צבר זכויות בקרן בגין חודשים מאי עד אוגוסט 1988, וכן בגין חדש פברואר 1993, סה"כ הפרשות בגין 74 ימים שהם 5 חודשים לא מלאים ר' פרוטוקול עמ' 46- .47 כמו כן העיד מר רואש, כי אילו ב- 12החדשים שקדמו לפטירה היו מופרשים ברציפות תשלומים לקרן היו זכאיות התובעות לפנסיה מן הקרן. 2. ב"כ הנתבעת טוען, כי זכותו של המנוח לפנסיה לא הוכחה, שכן כל שהוכיחו הנתבעות הוא שחודש לפני פטירת המנוח הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה. לטענתו, היה המנוח במעגל העבודה משך כחמש וחצי שנים ובמשך כל התקופה לא צבר כל זכויות בקרנות הפנסיה למעט השבת סכומים זניחים, דבר המלמד, כי גם בעתיד לא היה צובר זכויות פנסיוניות ועל כן לא נגרם לתובעות הפסד כלשהו. בנוסף לכך, טען ב"כ הנתבעת, כי נטיית ביהמ"ש העליון, בדבר הפסדי פנסיה לנפגע צעיר, ביחס אליו הוכחה זכאות לפנסיה, היא לפצות אותו בגין אובדן תשלומי המעביד עבור ביטוח סוציאלי, בדרך של גילום הפיצוי במסגרת ראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד, וכיוון שחישובי התובעות נערכו על בסיס שכר המנוח ברוטו, שכר זה מגלם בתוכו את מלוא ההטבות הסוציאליות להן הן זכאיות. 3. ב"כ התובעות לעומתו, טען, כי זכותו של המנוח לפנסית הוכחה, בשני תלושי המשכורת האחרונים של המנוח, יש הפרשות של הנתבעת עבורו, לקרן פנסיה, ובנוסף לכך במשך כל שנות עבודתו בחב' המשמר באשדוד, בוצעו עבורו ניכויים ל"גמל פ.י.", משמע נעשו על ידו הפרשות לפנסית יסוד, והדבר אף אושר במכתבה של מבטחים נ/10. 4. אני סבורה כי הצדק עם התובעות. אכן ברור כי במקום עבודתו הקודם של המנוח נעשו עבורו הפרשות לפנסיה, וכמו כן נעשה הדבר ע"י הנתבעת בשני התלושים האחרונים של משכורת המנוח לפני מותו. לא הוכח, כי התשלום ע"י הנתבעת היה חד פעמי, או מקרי, כמו כן יש להניח, כי משהפך המנוח לבעל משפחה שהיתה על סף התרחבות ערב מותו, היה מקפיד הקפדת יתר על המשכורת ההפרשות על מנת לבסס את בטחון משפחתו הגדלה, לעתיד. גם טענת ב"כ הנתבעת, כי יש לפצות את המנוח בגין אובדן תשלומי המעביד עבור ביטוח סוציאלי, ולא בגין הפסד פנסיה, עקב נטיית ביהמ"ש העליון לעשות כן בנוגע ל"נפגע צעיר", אינה מקובלת עלי. אין להתייחס למנוח שהיה כבן 26, וכחמש שנים במעגל העבודה, כנפגע צעיר. פס"ד בעניין עא' 1027/90כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אליס דינים עליון, כרך ל"ח, 197, עליו הסתמך ב"כ הנתבעת שונה מהותית מענייננו, שכן פסה"ד דן בבחורה שנפגעה בהיותה כבת 16, ושם פסק לה ביהמ"ש פיצוי על אובדן תשלומי המעביד עבור ביטוח סוציאלי, עקב העובדה שלגבי קטינים הפצוי המיידי על ההפסד העתידי של כושר ההשתכרות הינו לשנים רבות ומבוסס בעצם על הערכה, מה שאין כן במקרה שבפני. גובה ההוצאה הנחסכת בגין הפנסיה הצדדים חלוקים באשר לגובה ההוצאה הנחסכת אותה יש לנכות משכר המנוח, והמשליכה על הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד. שני הצדדים מסתמכים על תקנון קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות, שהוגשה כמוצג נ/2. בעמ' 5 לתקנון הקרן שהוכתר בכותרת "מבוא" נאמר: "המקורות למימון הם - תשלומי המעסיק והחבר לתכנית הפנסיה המקיפה, כדלקמן: תשלום המעסיק תשלום החבר סה"כ לפנסיה מקיפה %12.0 %5.5 %17.50 לביטוח פנסיוני של הרכיבים; וותק ונופש %1.10 %0.5 %1.60 %13.10 %6.00 %19.10 ליד הפריט "תשלום החבר" של % 0.5 ישנן 2 כוכביות, והן מפנות להערה כדלקמן: "סעיף זה אינו חל על חבר שהיה עובד חדשי או יציב או קבוע שרכיבי הותק והנופש, נכללו בשכרו )או במשכורתו(". על סמך האמור לעיל טוען ב"כ הנתבעת, כי ההוצאה הנחסכת היא %6, ואילו ב"כ התובעות טוען, כי היא עומדת על % 5.5 בלבד, וזאת משני טעמים: העד רואש העיד, כי "ההפרשה של העובד לקרן היא בשיעור % 5.5 מהשכר שלו", ועדותו לא נסתרה. כמו כן מתלושי המשכורת של המנוח, למשל התלוש של 92/12, אפשר ללמוד, כי המנוח קיבל במשכורתו דמי הבראה, ועל כן עפ"י ההערה אליה מפנות הכוכביות, כפי שציינתי לעיל, מלמדת כי ההפרשה של % 0.5 לא חלה על המנוח בהיותו עובד חדשי שרכיבי הותק והנופש נכללו בשכרו. גם בעניין זה מקובלות עלי טענות ב"כ התובעות, ואני סבורה, כי הוא הוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי גובה הפרשות המנוח משכרו לפנסיה היו בשיעור % 5.5 בלבד. אורך התקופה בגינה יפסק פיצוי בגין אובדן הפנסיה לגבי שאלת התקופה שבגינה יפסקו הפיצויים בגין אובדן הפנסיה, יש להביא בחשבון ראשית, את אורך חייו הצפויים של הנפטר ושנית את אורך חייה הצפוי של האלמנה שגם בתקופה שלאחר מות בעלה היתה זכאית לפנסיה. ר' לעניין זה ד. קציר פצויים בשל נזקי גוף, מהד' 3, בע"מ 261ו- 687אורך חייהם הצפוי של הנפטר והאלמנה יקבע ע"י שימוש בלוחות החיים המתפרסמים ע"י הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה ר' לענין זה ד. קציר, שם, בעמ' 258 ובעמ' 190. תוחלת חיי המנוח, לפי טבלאות עדכניות של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה (סת/5) הינה 76.9שנה ואילו תוחלת חיי האלמנה הינה 79.1שנה לפי הטבלאות סת/ 5ו-סת/.6 לאור האמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענות ב"כ הנתבעת, כי אפילו יש לפסוק לתובעות הפסדי פנסיה, יש לעשות כן רק לגבי תקופת תוחלת חייו הצפויה של המנוח עקב העובדה שלא הובאה כל ראייה לעניין תוחלת חיי המנוח והאלמנה, ועל כן יש להתעלם מן התקופה שבין מותו הצפוי של המנוח לבין מותה הצפוי של האלמנה. לכן אני קובעת, כי אורך התקופה בגינה יפסק פיצוי בגין אובדן פנסיה הוא 11.9 שנה לגבי המנוח, ותקופה נוספת של 7שנים לגבי האלמנה (האלמנה ילידת 1971). חישוב הפסד הפנסיה עפ"י ההלכה, במקרים שנפסק פיצוי בגין אבדן פנסיה, יש לנכות מן הפצויים את ה"מחיר" שהיה על המנוח לשלם עבור אותה פנסיה, ומחיר זה יש בו כדי להקטין את השכר העומד לרשות התלויים (ר' גם ד. קציר שם, בעמ' 687). ב"כ התובעות מסכים, כי לצורך חשוב הפסד השתכרותו של המנוח הן בעבר והן לעתיד, יש לנכות מן ההכנסה את "מחיר" הפנסיה, דהיינו % .5.5ב"כ הנתבעת, הסכים בסיכומיו, כי לצורך חישוב הפסדי הפנסיה של המנוח בלבד לפי תוחלת חייו הצפוייה, יש להכפיל כל 100ש"ח מהכנסת המנוח ב-018.70, 2ש"ח. הפסד הפנסיה של התובעת 1בשיעור % 60מהפנסיה של המנוח לפי תקנון הקרן נ/ 2 הוא 42 ש"ח לכל 100 ש"ח מהכנסת המנוח ובהיוון כפול למשך 7 שנים סך של 938.52 ש"ח. 4. ניכוי גובה ההשתכרות המשוער של האלמנה א. ב"כ הנתבעת מבקש כי בית המשפט יקבע כי יש לנכות מן ההפסד שנגרם לתובעות את שיעור נגיסת המנוח בהכנסת האלמנה על בסיס שכר חדשי של האלמנה בסך 780ש"ח לפחות. את בקשתו מבסס ב"כ הנתבעת על עדויותיהן של האלמנה ושל אחותה, ביטון יעל. העדה יעל ביטון העידה: "אני עבדתי בפיקוח, זה היה לפני פטירת המנוח, אני לא יודעת מתי זה היה אני אילצתי את אחותי לצאת שעתיים ביום לעבודה של טיפול בקשישים" (עמ' 54 לפרוטוקול) כשנשאלה העדה כמה הרוויחה אחותה השיבה "אני לא זוכרת מה אחותי קיבלה לפני שש שנים". טוען ב"כ הנתבעת, כי התשובה הראשונה של העדה היא הקובעת, ומשמעות המילה "לפני" פטירת המנוח היא בסמוך, ומשמע שהאלמנה עבדה בסמוך לפטירת המנוח. טענה זו אינה מקובלת עלי. העדה השיבה לסידרת שאלות בנושא גובה הסכום אותו הרוויחה אחותה ובטבעיות השיבה, בין היתר, כי היא אינה זוכרת מה היה לפני שש שנים. לדעתי תשובה זו היא המלמדת, כי "לפני פטירת המנוח" משמע - באותו זמן רחוק לפני כשש שנים. עובדה זו מתחזקת אף בעדותה של האלמנה, שעבדה בגיל 18, אך לא בזמן שיצאה עם בעלה ולא אחרי נשואיה (ר' עמ' 57 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעת טוען כי גם העובדה שבשאלון השיבה האלמנה כי לא עבדה לפני התאונה, מלמדת על כך שהיא ניסתה להסתיר את עניין עבודתה ועל כן אין להאמין לה ויש לקבוע שעבדה בחיי בעלה. גם טענה זו אין בה ממש. בעדותה בפני התרשמתי מן האלמנה, שהיא בחורה פשוטה, מבולבלת בעלת כושר הבנה ודיבור ירודים, ובודאי שלא אדם מניפולטיבי שמסוגל למחשבה מתוחכמת. האלמנה לא ידעה דברים בסיסיים על בעלה כמו כמה שנות לימוד למד בדיוק, באיזה בי"ס למד, אם יש לו תעודת בגרות וכיוצ"ב. אין לי ספק שכשנשאלה בשאלון אם עבדה לפני התאונה והיכן, הרי שהיא הבינה זאת כעבודה בסמוך לתאונה או לפחות לאחר נישואיה, והדבר מקבל חיזוק מעדותה בה אמרה "לשאלה 17אני אומרת שהשבתי שלא עבדתי לפני התאונה כי לא עבדתי לפני התאונה". (עמ' 57 לפרוטוקול). אפילו עבדה האלמנה לפני נישואיה, אין בכך כדי לחייב ניכוי כלשהו מהפיצויים המגיעים לה. לעניין זה ר' ת"א חי 55/40 אבני נ. רותם פ"מ (ת) יח 133, שם עבדה אלמנה שהיתה סטודנטית למשפטים בטרם נשואיה, היא הפסיקה לעבוד לפני פטירת בעלה וחזרה לעבוד כשנה וחצי לאחר מכן, ולמרות זאת לא התחשב בית המשפט כלל באפשרות יציאתה לעבודה בקביעת הפיצויים המגיעים לה. מן המקובץ עולה, כי אין להתחשב בסיכויי יציאתה של האלמנה לעבודה, בפסיקת הפצויים המגיעים לתובעות. 5. הניכויים מן הפיצויים א. קיצבת התלויים המשתלמת ע"י המוסד לביטוח לאומי - הנתבעת הגישה חוו"ד אקטוארית של המומחה שי ספיר, לפיה מגיעה קיצבת התלויים המשתלמת לתובעות ע"י המל"ל לאחר היוון ושיערוך ל- 31.5.97 לסך של 917, 352 ש"ח. ב"כ התובעות הודיע בסיכומי טענותיו כי הוא מסכים לסכום זה. (עמ' 80 לפרוטוקול). בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת, כי יש להוסיף לסכום הנ"ל, הפרשי הצמדה עד למועד הסיכומים כך שסה"כ הניכוי מגיע ל-984, 361 ש"ח. ב"כ התובעת לעומתו, טען, כי אין לבצע הצמדה של הסכום, הואיל ועפ"י מכתבי המל"ל ת/ 4 ות/ 5מ- 5.8.97 לא חל שום שינוי בקיצבה החדשית והיא עומדת ע"ס 477,1 ש"ח, ועל כן אין להצמיד את סכומי הניכוי. לא הובאה כל ראיה באשר למועדי עידכון הקיצבאות המשולמות ע"י המל"ל. לאור העובדה שבחדש אוגוסט טרם עודכנה הקיצבה, כעולה מת/ 4 ומת/ 5 לא מצאתי לנכון להורות על הצמדת הניכוי החל מחדש מאי או מכל מועד אחר. ב. כספי צבירה בקרן ביטוח פועלי בנין מקובל על שני הצדדים, כי יש לנכות סך של 013, 1ש"ח בגין תקבול זה. ג. פצויי פיטורין וכספי צבירה במבטחים לתובעות שולמו פיצויי הפיטורין שהגיעו למנוח ע"י הנתבעת, בסך 504, 3 ש"ח, וזאת ביום .21.12.93 כמו כן שולמו להן ע"י מבטחים כספים שהצטברו עבור המנוח בסך 784, 3ש"ח נכון ל- 2.93- כמפורט בנ/10. לטענת ב"כ התובעות, הפיצויים נתקבלו מן הנתבעת עבור התקופה שבה טרם שולם עבור המנוח לקרן הביטוח, שהרי רק חדש לפני מותו החלה הנתבעת בהפרשות לקרן עבורו, שכללו הפרשות לפיצויי פיטורין, כך שכספי הפיצויים היו מגיעים לו גם אילמלא נהרג והיה פורש מעבודתו בגיל 65- גם לגבי כספי הצבירה במבטחים טוען ב"כ התובעות, כי מאחר שהתשלומים למבטחים הופסקו כשנתיים לפני מותו, כך שהוא איבד זכויותיו במבטחים, למעט הזכות לקבל הכספים שהצטברו לזכותו, הרי גם סכום זה היה מקבל המנוח אילמלא פגיעתו. מטעמים אלה מבקש ב"כ התובעות שלא לנכות סכומים אלה מכספי הפיצויים המגיעים לתובעות. הכלל הוא, כי בשומת הפיצויים המגיעים לתלויים, יש לזקוף לזכותם כל טובת הנאה חומרית הצומחת להם אך ורק בגלל מותו של המפרנס, לעומת הפסדם, ולנכותה מדמי הנזק ר' ע"א 158/65 פורוין נ. תעשיות אבן וסיד בע"מ, פד"י יט (2) עמ' 678, בעמ' .682 עפ"י כלל זה נקבעה ההלכה כי ניתן לנכות פיצויי פיטורין רק אם הוכח שהנפגע לא היה זכאי לקבלם בנוסף לפנסיה ונטל הראיה על הטוען לניכוי ר' לעניין זה ע"א 830/76סעדה נ. חמדי לג (1) 589וכן ת"א (י-ם) 728/91לוי נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ דינים מחוזי כרך כ"ו (2) 480, בע"מ .8בענייננו אין מחלוקת, כי פיצויי הפיטורין השתלמו לתובע עבור תקופת עבודתו, אשר למעט בחדש האחרון, לא הופרשו עבורו הפרשות לפנסיה ועל כן היה זכאי לקבלם גם לולא הפגיעה. גם לכספי הצבירה ממבטחים היה זכאי המנוח אילמלא התאונה, בהיותם כספים שעמדו לזכותו שם. אשר על כן אין לראות בשני התשלומים הללו תשלומים בהן זכו התובעות עקב פטירת המנוח ואין לנכותם מהפצויים. ד. הבטחת הכנסה 1. הצדדים שניהם מסכימים כי יש לנכות מהפיצויים סך של 110, 24 ש"ח בגין תשלומי העבר. ב"כ הנתבעת מבקש כי סכום זה ינוכה בתוספת ריבית כדין מאמצע התקופה - ואני סבורה כי הצדק עמו. 2. הצדדים חלוקים בשאלת ניכוי הסך של 785, 46 ש"ח בגין תשלומי הבטחת הכנסה בעתיד לפי חישובו של האקטואר מטעם הנתבעת בנ/ .12 ב"כ התובעות טוען, כי עם קבלת הפיצויים לא תהיינה התובעות זכאיות עוד להבטחת הכנסה שכן הפיצוי שתקבל האלמנה יחשב כנכס, ולפי תקנה 10לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ד-1982, די שהאלמנה תקבל סך של 000, 75 ש"ח על מנת שתופסק הגימלה, ועל כן אין לנכות סכום זה. ב"כ התובעות הפנה בעניין זה גם לת"א (ב"ש) 150/97 קורעאן נ. אילון חב' לביטוח בע"מ שם קבע כב' השופט לרון בעמ' 6 לפסה"ד "יש להניח כי תשלומי הבטחת ההכנסה שקיבל יופסקו בעקבות מתן פסה"ד בהתאם להוראות התקנות שהותקנו עפ"י חוק הבטחת הכנסה, ולפי עדות פקידת הביטוח הלאומי שבסכום פסק הדין רואים נכס שיש להתחשב בהכנסה ממנו לפי התחשיב שפורט בתקנות, וגם בפסק הדין בעניין פלס מבנים נ. יצחק אלימלך (ע"א 4180/91)". ב"כ הנתבעת לא חלק מהותית על טענות ב"כ התובעות, אלא רק טען, כי הואיל ולפי חישוביו הוא, לא זכאיות התובעות לפיצוי כלשהו, עקב כך שהפסדיהן נמוכים מהיוון קיצבת התלויים, הרי שאין כל טעם בהפחתת תשלומי העתיד בגין הבטחת הכנסה מכלל הניכויים, שכן המשך קבלתם יצמיח לתובעות יתרון. לאור האמור לעיל, ולאור העובדה שעפ"י התקנות הבטחת הכנסה הנ"ל, נראה כי לאחר קבלת הפיצוי, אכן לא תהיה האלמנה זכאית לגימלה, אין לנכות תשלומים צפויים בגינה. ה. דמי מחיה ב"כ הנתבעת טוען כי יש לנכות דמי מחיה העשויים להגיע לתובעת 2בהגיעה לגיל 14, בסך 452ש"ח לחדש, למשך 4שנים, ובסה"כ בהיוון 368, 15 ש"ח. לעניין זה הוא מסתמך על תקנות הביטוח הלאומי הכשרה מקצועית ודמי מחיה תשל"ט- .1978בסעיף 10לתקנות הנ"ל, קבועים הקריטריונים לתשלום דמי המחיה. התובעת 2היא ילידת 93/5 והיא כעת כבת .4אין היום כל אפשרות לצפות אם יתקיימו בה הקריטריונים שבסעיף 10לתקנות, בעוד 10שנים מהיום, ואין זה סביר להפחית את הפיצויים שישתלמו לתובעות, על בסיס היפותטי, כי תנאים אלה אכן יתקיימו בה. ראה לענין זה ע"א 531/95 חיון נ. הסנה, תקצירים כרך מ"ט חוב' 5עמ' 68שם נטענה טענה דומה, ע"י הנתבעת וביהמ"ש העליון פסק כי "אין להפחית את הפיצויים המשתלמים לתובעים עתה, על בסיס השערה גרידא שביום מן הימים הן עשויות לקבל דמי מחיה אם יעמדו בקריטריונים הנקבעים בחוק הביטוח הלאומי". 6. סיכום על יסוד קביעותי שלעיל, חישוב הפיצויים יעשה באופן הבא: א. הפסד תמיכת המנוח בעבר שכר המנוח ערב פטירתו -.869, 1 ש"ח הפרשי הצמדה לפי מדד המחירים לצרכן -.081, 1 ש"ח -.950, 2 ש"ח ניכוי תשלומים לקרן פנסיה (%5.5) -. 162 ש"ח הסכום לפיו יחושבו הפיצויים -.788, 2 ש"ח תקופת ההפסד 55חודשים סה"כ ההפסד בניכוי ידת המנוח -.005, 115ש"ח = % 75-.788, 2x 55xש"ח בצירוף ריבית כחוק מאמצע התקופה (מיום 1.7.95) ועד היום, מגיע סכום זה לסך -.148, 126 ש"ח. ב. הפסד תמיכה בעתיד עד להגיע המנוח לגיל 65לפי הסכמת ב"כ הצדדים, הפסדי התמיכה לעתיד יחושבו בהכפלת סכום השתכרות המנוח כפי שיקבע בית המשפט במקדם 183.41ש"ח: -.347, 511ש"ח = 183.41-.788, 2xש"ח. ג. הפסדי פנסיה: תקופה א' מיום הגיע המנוח לגיל 65שנה ועד תם תוחלת חייו: מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת כי המקדם לחישוב ההפסד הוא 018.7, 2 ש"ח לכל -. 100 ש"ח מהכנסת המנוח. לפיכך בתקופה זאת ההפסד מחושב כדלקמן: -.552, 59 ש"ח = 018.70, 29.50 2x ש"ח. תקופה ב' מיום סיום תוחלת חייו של המנוח ועד למועד סיום תוחלת חיי האלמנה: מקובלת עלי טענת ב"כ התובעות, כי המקדם לחישוב ההפסד הוא 938.52ש"ח לכל -. 100ש"ח של הכנסת המנוח. -.686, 27 ש"ח = 29.50 938.52x ש"ח ד. סה"כ הפסדי התובעות 733, 724 ש"ח. .7לענין הניכויים שיש לנכות מסכומי הפיצויים המגיעים לתובעות: קיצבת תלויים -.917, 352 ש"ח כספי צבירה בקרן ביטוח פועלי בנין -.013, 1 ש"ח הבטחת הכנסה -.110, 24 ש"ח ריבית -.336, 2 ש"ח -.446, 26 ש"ח סה"כ סכומים לניכוי -.376, 380 ש"ח 8. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליטה כדלקמן: א. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות סך 357, 344 ש"ח, כערכם לתאריך פסק דין זה. ב. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 650, 51 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק. פיצוייםמקרי מוותתאונת עבודה