באשר לנכות בגין יתר לחץ דם עקב תנאי העבודה הוגשו חוות דעת סותרות, ד"ר גולדהמר מטעם התובע קושר קשר סיבתי בין הרעש שהיה התובע נתון בו לבין התפתחות המחלה, ואילו ד"ר תמרי מטעם הנתבע שולל קשר אפשרי כזה ומציין שאין בעולם הרפואה הכרה בקשר כזה, ומקור המחלה אצל התובע במשקל עודף. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בלחץ דם כתאונת עבודה: 1. התובע יליד 1949 כיום כבן 55, הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עקב רשלנותה של מעבידתו, היא הנתבעת. 2. התובע עובד כאזרח עובד צה"ל בסדנה צבאית בחיפה, במקום בו מריצים מנועים. המקום וסביבת עבודתו עתירי רעש. התובע טוען כי נגרמו לי ליקויי שמיעה וכן טנטון תמידי, ובנוסף לכך לקה ביתר לחץ דם עקב תנאי העבודה והרעש. התובע הגיש תביעה להכיר בו נפגע עבודה על ידי המל"ל בגין בעיות השמיעה. התובע הוכר ככזה, ונקבעה לו נכות בגין ליקויי שמיעה וכן טנטון. התובע קיבל מענק ודמי פגיעה בסכום כולל שווה ערך כיום לכ- 132,500 ש"ח (במעוגל). 3. מומחה התובע בתחום אף אוזן גרון קבע נכות גבוהה, אולם הנכות שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט היא 14.5%, הכוללת 10% טנטון ו- 5% ליקוי שמיעה. קביעה זו תואמת את קביעת המל"ל. 4. באשר לנכות בגין יתר לחץ דם הוגשו חוות דעת סותרות, ד"ר גולדהמר מטעם התובע קושר קשר סיבתי בין הרעש שהיה התובע נתון בו לבין התפתחות המחלה, ואילו ד"ר תמרי מטעם הנתבע שולל קשר אפשרי כזה ומציין שאין בעולם הרפואה הכרה בקשר כזה, ומקור המחלה אצל התובע במשקל עודף. בית המשפט מינה את פרופ' אבינדר כמומחה במחלוקת זו, והלה בא למסקנה: "גורמים אפשריים אשר יכולים לתרום להתפתחות יתר לחץ דם במקרהו של מר אלטמן הם: א) עודף משקל ב) תנאי ל חץ סביבתי כתוצאה מהרעש במקום העבודה. אין ספק שעודף המשקל (Morbid Obdsity) עם BMI = 41.6 מהווה הגורם המכריע בהופעת יתר לחץ דם. קיים קשר סיבתי וקורלציה חיובית מובהקת בין BMI (mass index body) ורמת לחץ הדם (1), בעוד שלחץ פיזי (כגון רעש) או לחץ נפשי (mental stress) יכול לעלות לחץ הדם באופן זמני אך הקשר המתמשך קשה יותר להוכיח(2). ספרי לימוד בקרדיולוגיה אינם מונים את החשיפה לרעש כגורם להתפתחות יתר לחץ דם (2) (4) ובספרות הרפואית הכללית יש עדיין וויכוח ואין קונסנזוס בנושא. סיכום: א. יתר לחץ הדם במקרהו של מר אלטמן קשור באופן ישיר בעיקר למשקל גופו הניכר (Morbid obesity) אשר מהווה הגורם המכריע והחשוב להופעת יתר לחץ דם. ב. חשיפה לרעש יתכן ויכולה כגורם מחמיר ולעליות זמניות בלחץ הדם אך ללא הוכחות חד משמעיות בספרות על קיום קשר בטוח באופן מתמשך. ג. הורדת משקל הוכח בספרות כגורם להורדת לחץ דם באנשים עם השמנת יתר (3) (4) (5), לעומת זאת אייזנברג (6) אשר סקר 26 עבודות לטיפול ובהרפיה ופסיכוטרפיה להורדת לחץ דם נוכיח כשלון בשיטות טיפול אלה". עליית לחץ דם באופן זמני כתוצאה מתנאי סביבה ורעש, עניין שונה לחלוטין מהגורמים ללחץ דם ראשוני או ולמחלה עצמה. גם אם התובע חשוף לרעש, ההשפעה לכך היא בעליה זמנית של לחץ דם אולם לא ליצירת המחלה ולאורך זמן. גישתו של פרופ' אבינדר מעוגנת היטב בספרות הרפואית, ואין מקום להכיר בתזה שהובאה על ידי מומחה התובע - כאילו שקיים קשר סיבתי כאמור. מסקנותיהם של ד"ר תמרי ופרופ' אבינדר מניחות את דעתי ולא ניתן לקבוע כי מחלת התובע (יתר לחץ דם) - נגרמה עקב תנאי עבודה והרעש. תנאי עבודתו הם גורם המחמיר את מצבו, גורם לעלייה זמנית בלחץ דם והשפעה זו שונה בתכלית מהיותה גורם למחלה. 5. התובע היה חשוף לרעש, ורשלנות המעביד הוכחה. אין לקבל את הכחשת הנתבע שאינה מבוססת. העובדה שלעובד ניתנו אמצעי הגנה ואוזניות אין בה כשלעצמה כדי לשחרר מחבות. עובדה זו מעידה שהיה רעש והיה צורך להתגונן מפניו, אולם על המעביד לדאוג לקיום תנאים נאותים נוספים ולפיקוח, וכן לכך שהעובדים אכן יעשו שימוש באטמי האוזניים. לשם כך יש מפקחים, מנהלים ובעלי תפקידים שחייבים לקיים בפועל תנאי בטיחות - גם אם העובד עצמו אינו ממלא כראוי כל התנאים הללו - אין להטיל עליו האשם. בנסיבות העניין לא ראיתי גם כל אשם תורם שיש להטיל עליו. בכל מקרה, הנתבעת לא הציגה שום ראיה כי ננקטו אמצעי זהירות הולמים במקומות הרועשים בהם עבד התובע. 6. מאז החל התובע לסבול מבעיית השמיעה, הטנטון ויתר לחץ דם, בסביבות 1995, טוען כי נפגעה השתכרותו, נפגע קידומו, ויכולתו לקבל שעות נוספות ותגמול כספי מתאים כמקובל. הפסדי השעות הנוספות הוערכו על י דו ב- 2,000 ₪ לחודש. על פי תחשיבי התובע מגיע נזקו לעבר לסך של כ - 246,000 ₪ ולעתיד בסכומים גבוהים ביותר. החשבון והחישוב אינם ריאלים ומנוגדים לחומר הראיות. נכון כי התובע עבד שעות נוספות גם לאחר שהחל לסבול מבעיות השמיעה, אך טוען שכמות השעות שהוא מסוגל היה לעשות קטנה, וכי גם לעתיד יהיה מוגבל ככל שיתבגר. התובע פועל כפיים ומשכורתו קטנה והוא זקוק לשעות נוספות לקיומו. אם התובע מבצע עבודה נוספת על אף בעיותיו הרי שהדבר ייזקף לזכותו אולם נראה לי כי לעתיד הוא עלול להתקשות בכך. מותר להניח, כי עבודתו של התובע והמשך עבודתו בסביבת רעש תורמת לבעיות לחץ הדם שלו אם כי אינה גורם מחולל למחלה. אם עבודתו בתנאי רעש בסדנה שבה מריצים מנועים למשל, גורמת לו עליית לחץ דם ולו גם זמנית יש לכך השפעה על תפקודו אם כי לא על אחוזי הנכות הרפואית. לעניין זה יש לתת ביטוי כלשהוא בפסיקת הפיצויים. בנסיבות הללו ראוי לפסוק לתובע פיצויים באופן גלובלי ולפי אומדנה ולא בחישובים אריטמטיים. א. עבור כאב וסבל - על פי 14.5% נכות רפואית יש לפסוק לו 60,000 ₪ נכון להיום. ב. בגין הפסדי שכר לעבר, לתקופה עד היום, הפסד גלובלי של שעות נוספות, עבור כ- 120 חודשים בסך 50,000 ₪ נכון להיום. ג. הפסדי כושר השתכרות לעתיד - בהתחשב בגילו ומקצועו בנכותו הרפואית, סך גלובלי של 50,000 ₪ נכון להיום. ד. הוצאות שונות ונסיעות - 2,000 ₪. לסיכום: הפיצוי המגיע לתובע הוא 162,000 ₪ בניכוי שווי תגמולי מל"ל 132,500 ₪ הסכום נטו הוא 29,500 ₪. 7. הצדדים הסכימו לפסיקה זו לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. אעיר שלא קיבלתי את טענת הנתבע שהתביעה נבלעת על ידי תגמולי המל"ל אף על פי שהתוצאה הריאלית אינה רחוקה מכך, לאור המענק הגבוה שקיבל שם התובע. התובע פוצה ע"י המל"ל, ואלמלא הנסיבות המיוחדות של המקרה היה הפיצוי נבלע ע"י תגמולי המל"ל והתביעה נדחית. 8. אני מחייב אפוא את הנתבע לשלם לתובע: א. 29,500 ₪ וכן 15% שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן החזר אגרת המשפט ששולמה בשערוך מלא. ב. כן ישולמו לו הוצאותיו למומחים של בית המשפט עד כמה שנשא בהם, הסכומים יוחזרו אף הם בשערוך מלא. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה