קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על 0 אחוז נכות ליקויי שמיעה: 1. זהו ערעור על החלטתה של וועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה") , אשר בישיבתה המסכמת מיום 19.8.09 קבעה , כי אחוזי נכותו הרפואית של המערער בגין ליקוי שמיעה מסתכמים ב 0% (לפי פריט 72 (4) ד I למבחני הנכות) ודחתה את תלונתו בדבר טנטון קבוע. יובהר, כי הערעור נסב על קביעת הוועדה לעניין הטנטון בלבד. 2. הוועדה דנה בעניינו של המערער במהלך שתי ישיבות. בישיבה הראשונה , מתאריך 17.6.09, פירטה הוועדה את תלונות המערער כפי שנרשמו מפיו, בפניה: "שמיעה לקויה. כל הזמן רעשים וצפצופים באזניים שמפריע יותר בשעות שקט, גם בסביבה היומיומית הרגילה". הוועדה ציינה, כי הובאו לעיונה שתי בדיקות שמיעה (מ 6/94 ומ - 6/08). מאחר ולטענת המערער בוצעו לו בדיקות נוספות במהלך השנים, לגבי שתיים מהן קיים תיאור ברישומי הרופאים על ידם טופל ונראה, כי תוצאותיהן אינן משקפות את מצב שמיעתו בשים לב לבדיקה העדכנית מ 6/08, עצרה הוועדה את הדיון לצורך קבלת בדיקות שמיעה אשר בוצעו למערער בקופ"ח לאחר שנת 2000. 3. הוועדה שבה והתכנסה בתאריך 19.8.09 . כמתועד בפרוטוקול לא הובאו בפני הוועדה בדיקות נוספות כלשהן . כל שהובא בפניה היא הבדיקה מיום 17.6.08, אשר היתה בפניה עוד בישיבה הקודמת. בפרק הסיכום והמסקנות ציינה, אפוא, הוועדה, כי מאחר ולא התקבלו בדיקות נוספות, מסתמכת היא על החומר אשר נמצא בתיק. בהתייחס לליקוי השמיעה קבעה הוועדה, כי סף השמיעה כמצוין בבדיקות השמיעה אשר בפניה, אינו מקנה למערער נכות כלשהי. בהתייחס לטנטון קבעה הוועדה בזו הלשון: " תלונת הטנטון הינה תלונה סובייקטיבית שקבלתה או דחייתה קשורה בראש ובראשונה באמינות הנבדק , הבאה לביטוי מתיאור תלונותיו ובבדיקות השמיעה. לאור חוסר העקביות בבדיקות השמיעה ולאור תיאור הטנטון בפני הוועדה 17.6.09 שבפניה טען שהרעשים שבאוזניו נשמעים גם בעת שהיה בסביבתו היום יומית כולל בעת הדיבור (דבר שאינו מתקבל על הדעת לאור בדיקת השמיעה והברה) אין הוועדה מקבלת את תלונתו זו. לאור האמור לעיל דוחה הוועדה את הערר". 4. תמצית טענות המערער: בהודעת הערעור טען ב"כ המערער, כי הוועדה לא בחנה היטיב את תלונות המערער בדבר טנטון תמידי וכי שגתה בקבעה כי אין לקבל את תלונתו מן הנימוק כי אין נכות בגין ירידה בשמיעה. בביה"ד הוסיף ב"כ המערער וטען: הוועדה לא התייחסה לחוו"ד דר' ברקו, המומחה אשר מונה מטעם ביה"ד בהליך בו הוכר ליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה. בהתייחס לרישום תלונת המערער כי הוא שומע רעשים "גם בעת דיבור", אין לדעת איזו היא מידת הרעש של הדיבור וזו "עובדה בסיסית כדי לדעת אם מדובר בטנטון תמידי". "לא ברור" כיצד קבעה הוועדה את קביעותיה הגם שלא קיבלה את בדיקות השמיעה אשר התבקשו על ידה. 5. לטענת המל"ל, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בקביעותיה, שהן מנומקות ומעוגנות בתיעוד הרפואי אשר היה בפני הוועדה ובשים לב לתלונות המערער בפניה. הכרעה 6. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי ערעור זה דינו - להדחות, כפי שיובהר להלן. הוועדה רשמה, כאמור , את תלונות המערער כפי שהושמעו בפניה ועיינה בכל התיעוד הרפואי הרלבנטי אשר נמצא בתיקו והומצא לה. לכשטען כי קיימות בדיקות נוספות, אף עצרה את הדיון לצורך הזמנת כל הבדיקות מאז שנת 2000 . ב. בישיבתה המסכמת ,הוועדה ציינה במפורש כי כל שהומצא לה מקופ"ח, בעקבות דרישתה, זו הבדיקה מ 6/09 אשר היתה בפניה עוד בישיבתה הראשונה. לא הומצאו בדיקות נוספות. ג. עפ"י ההלכה הפסוקה, מוסמכת הוועדה ליתן החלטתה גם אם לא סופק לה תיעוד רפואי אשר התבקש על ידה בישיבתה הקודמת (ראה לעניין זה דב"ע נג 32 - 01 ושדי נגד המל"ל). משכך, לא נפל כל פגם בכך שהוועדה קיימה את הדיון המסכם מבלי שהתקבלו בדיקות נוספות, מה גם שלגבי שתי בדיקות אשר בוצעו למערער בשנים הרלבנטיות, ציינה הוועדה במפורש, כי קיימים רישומים של הרופאים המטפלים ובהם ניתן תיאור של הבדיקות וממצאיהן. בפרק הממצאים והמסקנות התייחסה הועדה לרישומים הללו וציינה, כי לפיהם "נמצא כביכול ליקוי שמיעה דו צדדי אשר לא נמצא בבדיקת השמיעה והברה מ 17.6.08 ". בכך יצאה הועדה ידי חובתה בנסיבות . זאת בבחינת למעלה מן הצריך בשים לב להלכה הפסוקה כמפורט לעיל. ד. בניגוד לטענת ב"כ המערער, טענת המערער בדבר טנטון תמידי ממנו הוא סובל לא נדחתה מן הנימוק כי "אין נכות בגין ירידה בשמיעה". כל שקבעה הוועדה, כי מאחר ותלונת הטנטון, שהיא תלונה סובייקטיבית, נבדקת - בין היתר - לאור אמינות הנבדק, הרי בשים לב לחוסר העקביות בבדיקות השמיעה ולאור תיאור הטנטון כפי שנמסר מפיו בפניה - אין היא מקבלת את טענתו לעניין זה. הוועדה הוסיפה והבהירה, כי טענתו לפיה "הרעשים באוזניו נשמעים גם בעת שהייה בסביבתו היום יומית כולל בעת הדיבור - אינה מתקבלת על הדעת לאור ממצאי בדיקת השמיעה והברה מ 17.6.08." הנה כי כן, מדובר בקביעות רפואיות מובהקות, ברורות וחד משמעיות ,שהן בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה והנמקתה לעניין זה - די בה. ה. באשר לטענת ב"כ המערער כי הוועדה לא ביררה עם המערער את עוצמת הדיבור, בהתייחס לתלונתו, כי הוא שומע רעשים גם בעת דיבור: אין בידי לקבל את הטענה, שאף היא במישור הרפואי. השאלות נשאלות ע"י הוועדה מתוך ידיעתה המקצועית את מאפייני הטנטון ועפ"י תשובותיו לשאלות הללו מסיקה הוועדה אם אכן מדובר בטנטון תמידי אם לאו. יודגש, כי עם חברי הוועדה נמנה מומחה בתחום א.א.ג. הגם שדי בכך לדחיית הטענה אוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי טענת ב"כ המערער מנגד, בדבר "חשיבות" עוצמת הדיבור , הועלתה סתמית וכללית, מפיו, הגם שלמיטב ידיעתו של ביה"ד אין הוא מומחה בתחום הרפואה בכלל ובתחום רפואת א.א.ג - בפרט, אף בלא להפנות לאסמכתא רפואית כלשהי לטענה ולביסוסה, ככל שכזו בנמצא, אם בכלל. זאת ועוד. עיון בפרוטוקול מעלה , כי התובע היה מלווה בבא כוחו עובר לדיון בוועדה (בישיבתה הראשונה בה נרשמו תלונותיו) ובא כוחו לא טרח אף להעלות את הדברים במעמד זה, גם לא לאחריו - בהפסקה בין שתי ישיבות הוועדה ולקראת ישיבתה המסכמת, הגם שלשיטתו מדובר ב"עובדה בסיסית כדי לדעת אם מדובר בטנטון תמידי" . סבורתני, כי די בכך על מנת להעיד על מידת רצינותה של הטענה. ו. באשר לחוות דעת דר' ברקו, המומחה אשר מונה מטעם ביה"ד במסגרת הדיון בתביעת התובע להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה: יובהר, כי בהליך בו מדובר, ב"כ הצדדים הסכימו במפורש, כי התביעה תוכר עפ"י חווה"ד לעניין ליקוי השמיעה בלבד (כפגיעה על דרך המיקרוטראומה) ואילו בכל הקשור בטנטון - תדון הוועדה בלבד והיא בלבד תכריע. כך עולה מעיון בפסה"ד אשר ניתן בהליך הנ"ל. משכך הסכימו הצדדים, אין כל רלבנטיות לקביעות המומחה בחווה"ד בהתייחס לטנטון, מה גם שבפני המומחה מטעם ביה"ד לא עמדו תלונות המערער כפי שהועלו בפני הוועדה בישיבותיה אשר התנהלו בחלוף למעלה משנה לאחר מתן חווה"ד הנ"ל ולמעשה המומחה מטעם ביה"ד לא ראיין כלל את המערער. דר' ברקו אף לא התייחס בחוות דעתו לשאלה אם מדובר בטנטון תמידי אם לאו. הוועדה, מנגד, הסבירה את החשיבות המיוחסת לאמינות הנפגע וקבעה קביעתה הרפואית , בין היתר, על יסוד תלונותיו העדכניות בפניה , כפי שנמסרו עובר למועדי ישיבותיה , שהם בלבד רלבנטיים להחלטתה , מושא הליך זה. 7. לסיכום, לא מצאתי כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שהיא מנומקת, מעוגנת בתיעוד הרפואי אשר היה בפני הוועדה ובשים לב לתלונות המערער כפי שהועלו בפניה ואין כל עילה להתערבות ביה"ד בהחלטתה. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. 9. לצדדים הזכות לפנות בבקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פס"ד זה. נכותערעורשמיעהאחוזי נכות