קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעות קטנות מוסך: התובענות בשני התיקים שבכותרת, אוחדו משום שהן נובעות ממסכת עובדתית אחת. התובע טוען כי הנתבע - בעל מוסך, גרם נזק לרכבו שאיבד את ערכו כליל עקב הפקרתו ואילו הנתבע טוען כי התובע גרם נזקים למוסכו והכל עקב ויכוח שנתעורר בין שני הצדדים בשל שכר עבודתו של הנתבע בהתאם לנסיבות כפי שיפורטו. לעניין התובענה בתיק ת.ק. 3784/02. התובע הגיש בתאריך 2.9.02 תביעה כנגד הנתבע בעל מוסך השלום באשקלון על סך 5,000 ₪ ובתאריך 19.11.02 הגיש כתב תביעה מתוקן והעמיד תביעתו על סך 16,700 ש"ח. התובע טוען כי הכניס את רכבו מסוג פיאט אונו 88' למוסך הנתבע לצורך תיקון - החלפת ראש מנוע. תמורת התיקון התחייב הנתבע לשלם לתובע סך 1,000 ₪ סכום ששולם בסופו של דבר במלואו לנתבע. התובע טוען כי כאשר הגיע לקבל את רכבו חזרה, הבחין בפגיעה ברכב שלא היתה קודם לכן. לכן דרש תיקונה הנתבע הסכים, אולם תיקן אותה באופן שטחי בלבד, התעורר ויכוח והנתבע בעט בלהט הויכוח ברכב התובע ואמר "עתה אני עשיתי". בין השניים התעורר ויכוח במקום. משדרש התובע קבלה הותנה הדבר לטענתו בתשלום נוסף של 450 ₪. הויכוח הסלים והנתבע אחז במטף כיבוי אש במקום והתיז את אבקת הכיבוי לכל עבר. שוטר נקרא למקום, השניים זומנו לתחנת המשטרה בטענות הדדיות איש כנגד רעהו. התובע טוען כי עד ליום הגשת התביעה, נותר רכבו זרוק מחוץ למוסך והנתבע מסרב לתת לו את המפתחות לרכב. התובע מוסיף וציין כי רכבו ניזוק עוד יותר ואיבד את מלוא ערכו בשל התנהגות הנתבע. לפיכך, עתר לחייבו בסך 16,700 ₪. יוער כי התובע הצהיר שאין לו כל טענה לגבי התיקון הראשוני עצמו. התובע בעדותו מציין כי לאחר שהשניים נחקרו במשטרה, שוחררו לאחר חקירה, כשהוא עצמו הורחק בצו מן המקום. התובע לאחר יומיים שלושה שלח צלם בכדי לצלם את מיקום הרכב והסתבר לו שהוא "נזרק" בחצר החיצונית של המוסך והרכב החל להתפרק. התובע ציין כי לא לקח את הרכב משום שאין בו מה לקחת. בסופו של דבר, עירית אשקלון אספה אותו וזרקה אותו כגרוטאה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי לא גרם נזק לרכב התובע. הנתבע טען כי התובע הביא את הרכב על גרר למוסך לאחר שלהערכתו עמד הרכב חצי שנה בחניה הרוס, פגוע ומאובק ובלתי כשיר לנסיעה. לדעתו, ברכב היו ליקויים רבים וערכו נאמד על ידי הנתבע במחצית ערך המחירון לאחר שטען כי לדעתו ערך המחירון עומד על כ-4,800 ש"ח. לעניין עלות התיקון הראשוני, טוען הנתבע כי סוכם על תיקון שעלותו 1,200 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבע מאשר כי התובע שילם בסך הכל 1,000 ₪. לדבריו, התעורר ויכוח לעניין היתרה. לטענתו, התובע נותר חייב לו סך 416 ₪ עבור תיקון הרכב וטען כי הוא מגיש במקביל תביעה כנגד התובע עקב נזק שגרם התובע למוסכו של הנתבע בשל הפעלת מטף כיבוי האש. לעניין הטענה כי נגרם נזק לרכב במהלך השהות במוסך, הנתבע טען כי כשהתובע ראה את המכה לראשונה ברכב ציין "המכה הזו עולה 500 ₪". הנתבע הסכים לתקן את המכה כמחווה של רצון טוב ובאמצעות פחח ביצע את התיקון. הנתבע הכחיש שהחזיק את הרכב אצלו וטען כי העמידו לרשות התובע. לטענתו, גם מפתחות הרכב היו אצל התובע והרכב לא חנה בחצרו אלא נמסר לתובע במעמד בו הגיע לקחת את הרכב, והתובע הוא זה שהניח את רכבו מחוץ למוסך בעצמו לאחר שהנתבע שלח לתובע מכתב בדואר רשום שיבוא ויקח את רכבו. משך מספר ימים היה הרכב שלם, תקין ומושלם. הנתבע מתאר בעדותו את הנזק שנגרם למוסך עקב השימוש במטף. בתאריך 25.1.04 ניתן פס"ד כנגד מר ערן ברק בשני התיקים בהעדר לאחר שהוזמן לדיון ולא התייצב (בשלב מאוחר יותר בוטל פסה"ד). באותו דיון העיד השוטר סיליצקי יורי, אשר הוזמן ע"י מר ערן ברק. השוטר טען כי הגיע למקום עקב סכסוך כספי שהתעורר בין שני הצדדים. העד אישר נוכחות אבקה שהיתה מפוזרת על רצפת המוסך, על הסככה, כשמטף הכיבוי זרוק והרכב, למיטב זכרונו, היה בשטח המוסך, אם כי מחוץ לסככה ובחקירתו הנגדית בנקודה זו אישר כי יתכן והרכב לא היה בתחום המוסך. העד לא זכר דבר בנוגע למפתחות הרכב. שקלתי את טענות הצדדים לעניין תביעתו של התובע ערן ברק. ראשית, התובע לא הציג כל אסמכתא לעניין ערכו של הרכב אף שטען שערך מחירון עומד על כ-7,000 ₪. בנסיבות אלה, יש מקום לקבל את עמדת הנתבע לפיה ערך הרכב הינו פחות ממחיר המחירון בשל מצבו הפיזי, משלא הובאו ראיות בעניין זה, לא ניתן לקבוע את ערכו האמיתי של הרכב. בנסיבות אלה, בדרך של אומדן, יש להניח כי ערך הרכב אינו עולה על 3,500 ₪ לאחר תיקונו. באשר לטענת התובע כי הנתבע בעט ברכבו, הרי שטענה זו לא הוכחשה ע"י הנתבע ושוכנעתי כי אכן הנתבע בעט ברכב וגרם לכיפוף קל בפח. טענת התובע הינה למעשה כי על הנתבע כבעל מוסך לשמור על רכבו ולדאוג שלא ינזק בתקופה בה הרכב נמצא ברשות הנתבע. בהקשר זה יש להזכיר את הוראת חוק השומרים תשכ"ז-1967 סעיף 2(ב) הקובע כי כאשר המטרה לשמור על הנכס היא טפלה למטרה העיקרית, אחריותו של שומר שכר הינה כשל שומר חינם והוא הדין במקרה דנן בו הרכב נמסר לצורך תיקון והשמירה הינה טפלה למטרה העיקרית של ההחזקה. בד בבד יש להזכיר את חוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974 - סעיף 6(ב) לחוק הקובע כי אבד או ניזוק נכס בעודו אצל קבלן, אחראי הקבלן לעניין חוק השומרים כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו (ראה יישום בהקשר דומה לחיקוקים האמורים בת.א. 19522/95 גלאס נ' פלתיאל ואח' בית משפט שלום ת"א). מקובלת עלי גרסתו העובדתית של התובע לפיה הרכב נותר ברשות הנתבע מספר ימים לאחר האירוע ועד ליום שיגור מכתבו של הנתבע אל התובע. לא אוכל לקבוע כי הנזק לרכבו של התובע נגרם בשל מעשה הנתבע בהיקף הנטען. יחד עם זאת, שוכנעתי כי הרכב נותר בחזקת הנתבע מספר ימים. הנתבע צירף מכתב מיום 1.9.02 שתוכנו כדלהלן: "מאחר ולא שילמת את כל התשלום המלא בגין הטיפול שבוצע במכוניתך, נותר לתשלום 416 ₪... הריני להודיעך כי רכבך נמצא מחוץ לשטח המוסך וכל נזק שיגרם לרכבך הוא על אחריותך בלבד... כמו כן הנך מתבקש לפנות את הרכב ממקומו מייד...". דווקא מנוסח זה עולה כי הנתבע פעל להוצאת רכבו של התובע מחוץ לשטח המוסך שאם לא כן מדוע טרח להודיעו שרכבו מצוי מחוץ למוסך עקב אי תשלום. גם השוטר שהעיד ציין בחקירתו הראשית השוטפת כי למיטב זכרונו, הרכב היה בשטח המוסך ואף שבהמשך לא שלל כי יתכן והרכב יוצא מחוץ למוסך, נראה כי זכרונו הראשוני תומך בגירסת התובע הנתמכת בנוסח המכתב ששלח הנתבע. לפיכך, אחריותו של הנתבע בתקופה זו לרכבו של התובע הינה אחריות של שומר שכר האחראי לנזק אלא אם הוכח כי נגרמו עקב נסיבות שלא יכול היה למונען מראש. משנשלח המכתב האמור אל התובע קמה חובתו להגיע ולקחת את רכבו. מכל מקום, לא הוכח כי הנתבע עיכב את רכבו של התובע ברשותו. כמו כן שוכנעתי כי מצבו של הרכב היה רעוע. הוכח כי הנתבע לא הגיע לקבל את רכבו ויכול היה להקטין הנזק עד מאוד לו היה מגיע סמוך לאחר האירוע לקחת את הרכב בעצמו או באמצעות אחר. בפועל התובע לא עשה כן והרכב נותר תקופה ארוכה מאוד מחוץ למוסך הנתבע. בכל מקרה, לא הוכח כי לרכב התובע נגרם נזק בתקופה בה היה ברשות הנתבע. ההנחה כי אם נגרם לרכב נזק הרי שזה נגרם במהלך התקופה הארוכה בה שהה מחוץ למוסך, הינה סבירה הרבה יותר. בהביאי בחשבון את מכלול הנתונים האמורים, את ערך הרכב כנטען על ידי הנתבע, את תרומתו של התובע לנזק ואת חלקו של הנתבע בגרימתו, הנני אומדת את חלקו של הנתבע בנזק לרכב התובע בשיעור של 1,750 ₪. לעניין התביעה בתיק ת.ק. 3854/02 בתאריך 1.10.02 הגיש עטון שלום תביעה על סך 16,700 ₪ כנגד ערן ברק. לטענתו, לאחר מחלוקת מילולית התפרץ ערן ברק, שלף מטף כיבוי אש, פיזר אבקה במוסך תוך איומים וקללות. כתוצאה מהפעלת המטף נגרמו לו נזקים שונים (מילוי מטף, אוכל לכלב, ימי עבודה לניקוי המוסך וכלי עבודה, סגירת מוסך לצורך הגשת תלונה, סגירת המוסך לצורך הניקוי, עוגמת נפש, הוצאות שמאי, בדיקת כלבה על ידי וטרינרית וכו'). מר עטון שלום פירט את הסכומים השונים עבור כל רכיב וכן צירף חשבוניות שונות בגין רכישת מזון לכלבים, תשלום לשמאי, חיוב חשבון תיקון, חוו"ד מומחה משה קרמר, ממנה עולה כי עלות הטיפול בנזקי האירוע מגיע לסך 11,265 ₪ לא כולל השבתת מוסך. הנתבע צירף לכתב תביעתו מכתב מיום 1.9.02 ובו הוא מבקש מן התובע להשלים יתרת חובו, לסור לקחת את רכבו המצוי מחוץ לשטח המוסך וכן תמונות שונות. בכתב ההגנה לתובענה זו חזר מר ערן ברק על טענותיו וטען כי יש לדחות מכל וכל את האסמכתאות לענין הנזק. בתאריך 4.7.04 הציג ברק ערן מסמך מאת חברת להבות ייצור ומיגון בע"מ חתום ע"י המהנדס קרלי פלר, לפיו האבקה המשמשת לכיבוי שריפות אינה רעילה ואינה פוגעת בתכונות מכניות של פולימרים ופלסטיקים למיניהם, מתכות וכן אינה קורוזיבית. הנ"ל אישר כי בתנאי לחות מסויימים האבקה יכולה לגרום לקורוזיה במתכות. יש לציין כי התנהגותו של מר ערן ברק במוסכו של שלום עטון היתה פסולה לאחר שהתיז באבקת כיבוי לכל עבר וגרם לפיזור אבקה לבנה אשר חדרה לחלקים רבים קטנים כגדולים במוסך כפי שהדבר משתקף בתמונות שהוצגו אף אם זו באה בתגובה לבעיטתו של מר שלון עטון, שאף היא בבחינת מעשה פסול . יחד עם זאת, נזקיו של מר עטון שלום, כך שוכנעתי, הסתכמו בצורך בביצוען של עבודות נקיון מסיביות. לא התרשמתי כי נגרמו נזקים אחרים לחלקים וזאת נוכח חוות דעת שהומצאה על ידי מר ערן ברק וכן על פי הגיונם של דברים, לא אמור להיגרם נזק. עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם מר שלום עטון מלמד כי הערכתו משקפת למעשה עבודות איסוף, פינוי, ניקוי ואריזה. לא הוכח כי המוסך הושבת בפועל לתקופת עבודות הניקוי כנטען. בדרך של אומדן ובהביאי בחשבון את הטענות ההדדיות וחוות הדעת בהקשר זה, יש מקום לפצות את מר שלום עטון בגין השחתת זמנו עקב הצורך בטיפול המפורט בחוות הדעת, אם כי לא בהיקף הנטען. על פי חוות הדעת מטעם מר עטון, שלא נסתרה, יום עבודה הוערך ב-350 ₪. בדרך של אומדן הנני קובעת כי מר שלום עטון זכאי לפיצוי בגין 4 ימי עבודה בסך הכל, 1,400 ₪. לעניין טענת מר עטון כי הנתבע נותר חייב לו 416 ₪, עומדת גירסתו של מר ערן ברק, שלא נסתרה, כי בין הצדדים סוכם על מחיר של 1,000 ₪ ומאחר שמר עטון הצהיר כי אכן קיבל סכום זה, לא אוכל לקבוע כי נותרה יתרה לתשלום עבור התיקון הראשוני. יוער כי למסמכים נוספים שהוצגו ושלא היו בבחינת חוות דעת לא ייחסתי משקל וכן לא לעדויות שמועה אחרות אשר באו לידי ביטוי בטענות הצדדים. סוף דבר, בקיזוז הסכומים, הנני מחייבת את ערן ברק (הנתבע בתיק תק. 3854/02 לשלם לשלום עטון סך 350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה עד ליום התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. מוסךתביעות קטנות