קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור דרגת נכות עקב ירידה בשמיעה: השופט עמירם רבינוביץ 1. ביום 28.1.2002 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון (להלן - הוועדה הרפואית) למערער דרגת נכות בשיעור של 36%, לפי הפירוט כדלקמן: א. 35% בשל ירידה בשמיעה, בניכוי 20% בגין מצב קודם ובסך-הכל 15%. ב. 10% בשל חבלה אקוסטית. ג. 11.75% - הגדלה על פי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - התקנות). יצוין, כי הגדלת דרגת הנכות על פי תקנה 15 לתקנות, נעשתה בהסתמך על דו"ח הרשות מיום 6.5.2002, לפיו חלה ירידה של 73% בהכנסות המערער, הנובעת לדעת ועדת הרשות מאי יכולתו לחזור לעיסוקו כפחח כתוצאה מנכותו.   2. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית, בו טען כי היה מקום לקבוע את דרגת הנכות היציבה החל משנת 1990.   3. ביום 14.8.2002 התקבל בחלקו ערר המערער על ידי הוועדה הרפואית לעררים (להלן - הוועדה לעררים), אשר אשרה את קביעת הוועדה הרפואית לעניין דרגת הנכות, אך קבעה כי יש להכיר בנכות המערער החל מיום 20.8.1994, במקום החל מיום 25.7.2000.   4. הן המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) והן המערער הגישו ערעורים על קביעת הועדה לעררים לבית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; בל 2455/02; בל 2547/02).   5. המערער טען כי יש להחיל את דרגת נכותו החל משנת 1990, ואילו המוסד טען כי יש לבחון את זכאות המערער להגדלת דרגת הנכות על פי תקנה 15 לתקנות, החל משנת 1994, על פי מידת הירידה בהכנסותיו בשנה זו.   6. בית הדין האזורי דחה את ערעור המערער בנימוק, שמועד תחולת דרגת הנכות הוא עניין שברפואה, שבו בית הדין אינו מוסמך להתערב.   7. בית הדין האזורי קיבל את ערעור המוסד, וקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים, כדי שתבחן את הפגיעה בהכנסותיו החל מהמועד החדש בו נקבעה לו דרגת נכות יציבה, דהיינו החל מיום 20.8.1994.   8. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המערער בקשת רשות ערעור (בר"ע 129/03), וזו ניתנה רק בעניין אחד, והוא: "מהו המועד בו יש לבחון "ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות" לפי תקנה 15...".   9. הדיון בערעור התנהל על פי טענות בכתב.   10. המערער טען בתמצית את הטענות הבאות: א. המוסד לא צירף לערעורו נתונים, המוכיחים שרמת הכנסותיו של המערער לא ירדה בצורה ניכרת החל משנת 1994. ב. ניתן להפעיל את תקנה 15 לא רק בשל ירידה ברמת ההכנסות, ומכל מקום למערער קיימת ירידה ניכרת ופרוגרסיבית בהכנסותיו כתוצאה מהפגיעה בעבודה. ג. בדיקת הכנסות המערער נעשתה מתאריך 1.12.1996, ולא מתאריך 20.8.1994. ד. הוועדה לעררים הייתה מוסמכת לאשר את החלטת הוועדה הרפואית, מבלי להזדקק לדו"ח ועדת הרשות.   11. המוסד טען כי: "משקבעה הועדה מועד תחילת נכות שונה, היה עליה לפנות מחדש לוועדת הרשות, ולבקשה כי תבחן אם חל שינוי בהכנסות המערער במועד בו נוצרה נכותו מעבודה, וזאת על מנת לבחון אם התקיים התנאי הנדרש בתקנה 15 (ב). היינו, על הוועדה לבחון באם הנכות (ההדגשה במקור - ע.ר.) אשר נוצרה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, היא זו שהביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו של המערער".   12. אנו סוברים כי הדין עם המוסד, וכי אכן משנקבע מועד תחולה שונה לדרגת הנכות, יש לבחון האם מאותו מועד ואילך התקיימו התנאים המזכים בהגדלת דרגת הנכות על פי תקנה 15 לתקנות. בבחינה זו תבדוק הוועדה לעררים האם אכן כבר בשנת 1994 ואילך, לא היה המערער מסוגל לחזור לעבודתו, והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.   13. סוף דבר - הערעור נדחה, והתיק מוחזר לוועדה לעררים, כדי שתבחן האם התקיימו לגבי המערער התנאים הקבועים בתקנה 15 לתקנות, החל מיום 20.8.1994. ואילך. אין צו להוצאות. נכותערעורשמיעה