"במישור הפיסי השאלה היא, מה הדין, אם מתגלה נזק פלוני, ולימים נזק זה הולך ומשתנה, עד כי בסופו הוא מתגבש לכדי נזק אלמוני. הדי בהתגלות הנזק הראשון כדי להחיל את ההתיישנות גם לעניין הנזק השני? ... נפסק בעניין זה, כי משנתגלה נזק פיסי כלשהו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ ממועד זה, גם אם לאחר מכן התרחב ההיקף הפיסי של אותו נזק קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידה בשמיעה - התיישנות: 1. רקע עובדתי א. התובע יליד שנת 1947, עבד אצל הנתבעת 1 כפועל יצור משנת 1972 ועד לפיטוריו ביום 15.4.99. ב. הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת, בין היתר, בייצור ואריגת בדים. הנתבעות 2 ו-3 הינן חברות לביטוח אשר ביטחו את הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים החל מ-1990 ואילך. ג. לטענת התובע: "עבודתו של התובע התבצעה באולמות גדולים במפעל הנתבעת 1 כאשר בכל אולם כזה מצוי מספר רב של מכונות אריזה ו/או מכונות אחרות לייצור בדים אשר בעת פעילותן מייצרות רעש עצום" (סעיף 4 לכתב התביעה). כתוצאה מחשיפתו לרעש שנים רבות, נפגעה שמיעתו של התובע, פגיעתו הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 19%. ד. לטענת התובע: "בשנת 1995 החל לשמוע ציפצופים חזקים ללא הפסקה באוזניו המלווים גם בירידה משמעותית בכושר שמיעתו ולכן לאחר שהתלונן על כך בפני הממונים עליו מטעם הנתבעת, הופנה לבדיקת שמיעה ביום 24.12.95" (סעיף 5 לכתב התביעה). ה. מעיון בתיקו של התובע עולה, כי כבר בתאריך 19.5.1981 ערך התובע בדיקת אודיוגרם אשר ממצאיה קבעו ירידה בתדירות השמיעה אצלו. ה. כתב התביעה הוגש ביום 31.8.2000. ו. לטענת הנתבעות דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. 2. התיישנות עילת התביעה א. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן: תקופת ההתיישנות), היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים...". ב. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". ג. כאמור מפי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 6658/00 גמאל אבו רוקן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ"ה(4) 66: "חלה תקופת התיישנות רגילה בת שבע שנים ממועד גיבוש עילת התביעה, כאמור בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, על פיו תקופת ההתיישנות מתחילה ביו שבו נולדה עילת התובענה... מועד התגבשותה של עילת התביעה לצורך התיישנות אינו נושא משמעות טכנית אלא הוא ניזון ממגמות העומדות ביסוד מוסד ההתיישנות, תוך ניסיון לאזן ביניהן. על מגמות אלה עמד השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה, פ"ד ל"ח(4) 554, 558: 'דיני ההתיישנות באים ליצור איזון עדין בין האינטרס של המזיק הפוטנציאלי לבין האינטרס של הניזוק הפוטנציאלי, תוך שמירה על אינטרס הציבור כולו. הגינות כלפי המזיק משמעותה מחייבת להגיע לזמן שבו יוכל המזיק לשחרר עצמו מסכנתה של תביעה. אין לדרוש ממנו שמירת ראיות לזמן בלתי מוגבל, מה גם שבמשך הזמן הדברים אובדים ונשכחים... הגינות כלפי הניזוק משמעותה אפשרות הניתנת לו להכין את תביעתו כראוי ולתבוע את נזקו. אינטרס הציבור הוא שזמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה וכי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח' (ראה גם ע"א 158/54 דה בוטול נ' בנק המזרחי, פ"ד י' 687)". 4. עילת התביעה בענייננו א. בדיקת אודיוגרמה מיום 19.5.81 העלתה ירידה בכל התדירויות. ב. בדיקת אודיוגרמה מיום 25.11.86 העלתה ירידה בשמיעה בדיבור. ג. האמור לעיל מקורו בתיק התובע במחלקה לרפואה תעסוקתית המצורף להודעת הנתבעת 3 מיום 30.8.2002. ד. אשר על כן, על התובע היה להגיש התביעה לבית המשפט לפחות עד ליום 19.5.1988. הואיל והתביעה הוגשה ביום 31.8.2000, הרי שהתיישנה במועד הגשתה ודינה להידחות. ה. ב"כ התובע טוען כי בבדיקת שמיעה שערך התובע ביום 24.12.95 נתגלה כי: "בעקבות הרעש העצום אליו היה חשוף התובע זמן רב בכל יום במשך שנים רבות, נפגעה מערכת שמיעתו בצורה משמעותית וכי הוא סובל גם מטינטון תמידי בשתי אוזניו" (סעיף 6 לכתב התביעה). ב"כ התובע מצרף לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר משען לפיה: "מבדיקת השמיעה מה-27 ביולי 1999 סף השמיעה לדיבור מגיע ל-35 דציבל בשתי אוזניו והירידה בשמיעה היתה חריפה יותר בטונים הגבוהים ובתדירויות הגבוהות. מהבדיקה האחרונה מה-2 ביולי 2000 חלה התדרדרות נוספת, סף השמיעה לדיבור מגיע ל-50 דציבל וירידה עצבית בכל התדירויות גם בנמוכות וגם בגבוהות". ו. כאמור בדברי כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה, פ"ד ל"ח(4) 554, 558: "במישור הפיסי השאלה היא, מה הדין, אם מתגלה נזק פלוני, ולימים נזק זה הולך ומשתנה, עד כי בסופו הוא מתגבש לכדי נזק אלמוני. הדי בהתגלות הנזק הראשון כדי להחיל את ההתיישנות גם לעניין הנזק השני? ... נפסק בעניין זה, כי משנתגלה נזק פיסי כלשהו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ ממועד זה, גם אם לאחר מכן התרחב ההיקף הפיסי של אותו נזק" (הדגשה שלי - מ.ש.). 5. לפיכך, ולאור האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. מינויו של פרופ' אופיר מבוטל. בנסיבות שהנזק נגרם כתוצאה מעבודתו של התובע אצל הנתבעת 1, אינני פוסקת הוצאות. שמיעההתיישנות