1. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן - "הנתבע"), תביעה להכיר בליקויי שמיעה ובטינטון מהם הוא סובל, לטענתו, כ"מחלת מקצוע" שהיא בגדר "פגיעה בעבודה", כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), ולחילופין, כי נפגע בדרך של מיקרוטראומה. 2. ב"כ הנתבע לא חלקה על כך שהתובע עבד עבודה ממושכת בחשיפה לרעש שעוצמתו לא פחתה מ - 85 דציבל, ועל כן, הוסכם שבית הדין ימנה מומחה-יועץ רפואי מטעמו לקביעת הקשר הסיבתי בין חשיפתו של התובע לרעש במסגרת עבודתו, לבין הליקויים בשמיעתו. בהחלטת ביניים מיום 17/9/2001 (להלן: "ההחלטה"), נקבעו עובדות הדרושות לעניין, ואלה הן, כפי שנקבעו בהחלטה: "התובע, יליד 1944, עובד ב'מקורות חברת מים בע"מ' (להלן - "מקורות"), משנת 1969 עד היום. במסגרת עבודתו ב'מקורות', מילא התובע מספר תפקידים; בין היתר הוא עבד על קומפרסורים עם דיזל, טרקטורים, מכונות חיתוך, בגרים. כן עבד בקידוחי מים. בכל העבודות הנ"ל, היה התובע חשוף לרעש שעוצמתו לא פחתה מ- 85 דצ'. התובע עבד בימים א' עד ו', בד"כ משעה 6.30 עד 15.30. פעמים עבד גם שעות נוספות לפי צורכי העבודה. לפני כ- 10 שנים החל התובע לעבוד עם מכונת קיטור בניקוי בריכות. המכונה הנ"ל עובדת באמצעות מנוע דיזל, ועוצמת הרעש של המכונה גבוהה מאוד. המכונה מופעלת ללא הפסקה במשך כ- 10 או 11 חודשים בשנה. התובע החל לסבול מליקוי שמיעה ומטינטון באוזניו, ובשנת 1997 ניתנה לו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה". 3. חוות הדעת של המומחה הרפואי: בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק, והאם נגרם לשמיעתו נזק כתוצאה מכך, הן לעניין "מחלת מקצוע", הן לעניין פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, מינינו תחילה את ד"ר א' ברקו, מומחה למחלות אף אוזן וגרון, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ברקו סבר כי בדיקות השמיעה שהועברו לו, כמו גם בדיקות נוספות שהתובע עבר לבקשת המומחה, הראו נסיון ברור לאגרבציה ואי שיתוף פעולה מצד התובע. לאחר שקילת הדברים, החליט בית הדין, בהסכמת הצדדים, למנות מומחה אחר. החלטת העובדות הועברה לד"ר י' פלוטקין, מומחה למחלות א.א.ג. שהתמנה כמומחה אחר, מטעם בית הדין, אשר השיב לשאלות, בחוות דעתו מיום 13/12/2002: "לתובע ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו"צ קל ביותר בתדרים הגבוהים בלבד. בתיק המוצגים אחת עשרה בדיקות שמיעה שלאור כולן מתעורר חשד סביר ביותר להתחזות. בארבע מתוך אלה הליקוי גובל בחרשות מעשית (!) דבר שלא ייתכן אצל אדם המדבר בקול רגיל כמתואר במסמכים הרפואיים, אינו קורא שפתיים מחד ומאידך אפילו לא זקוק למכשיר שמיעה. בארבע מתוך בדיקות השמיעה קלינאית התקשורת הבודקת מציינת במפורש אגרבציה = התחזות, בארבע בדיקות נוספות צויין כי אין התאמה בין הבדיקה עם הצלילים הטהורים Pure Tones)) ובדיקת סף השמיעה לדיבור (SRT), עובדה זאת ניכרת בשלוש בדיקות שמיעה נוספות בהן הממצא לא הודגש בנפרד ע"י הקלינאית הבודקת. גם העדר התאמה זאת בין תוצאות הבדיקות מחשיד התחזות. מכיוון שכך, ניתן לסמוך רק על בדיקת הפוטנציאלים המעוררים השמיעתיים (BERA) העדכנית (מ- 11.9.2002), שהינה בדיקה אוביקטיבית ולא תלויה בשיתוף פעולה של הנבדק. עפ"י בדיקה זאת לתובע 'עדות ללקוי שמיעה קל ביותר דו - צדדי בתדרים הגבוהים בלבד'. התובע מדווח גם על טנטון, עפ"י הרשום בתיק הרפואי מהמחלקה לרפואה תעשייתית של קופ"ח כללית בחיפה, התובע חש בטנטון בסביבה שקטה, הטנטון פעם בימין, לפעמים גם בשמאל, אינו קבוע". בהמשך חוות דעתו, קובע המומחה כי נוכח העובדה "שלקוי השמיעה הקיים אצלו הינו קל בלבד ובתדרים הגבוהים בלבד, ניתן להסיק שלא העבודה גרמה ללקוי זה". והמומחה מנמק: "לו מקור הלקוי בתנאי העבודה, אמורים היינו למצוא אצלו לקוי תחושתי עצבי שיפועי או דמוי כפית ניכר הן בתדרים הגבוהים והן בתדרי הביניים, אם לא גם בתדרים הנמוכים. כאמור, למעלה, בפועל לא כך הוא" (כל ההדגשות במקור). כיון שכך, קובע המומחה באופן חד משמעי כי "הליקוי בשמיעת התובע וגם הטנטון לא נגרמו כתוצאה מחשיפתו לרעש במהלך שנות עבודתו במקורות". מסקנותיו של המומחה הן נחרצות. אליבא דדעתו, לא התקיימו בתובע התנאים להכיר בליקוי השמיעה הקל ממנו הוא סובל, כ"מחלת מקצוע", ואף לא כפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. לדעת המומחה, המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל, דהיינו "הזדקנות טבעית של האוזן הפנימית כצפוי אצל גבר בעשור השישי לחייו". לבקשת התובע, התיר בית הדין הצגת שאלות ההבהרה הבאות: "א. האם נכון שבדיקת השמיעה מיום 1.8.02, הנמצאת בתיק הרפואי, מראה, בין היתר, ליקוי שמיעה עיצבי, שיכול להיות קשור לחשיפה לרעש מזיק? ב. האם נכון שהבדיקות שהוצגו בפניך, אינן בהכרח שוללות תרומה כלשהיא של עבודתו של התובע, לליקוי השמיעה ? ג. האם נכון, שאם התובע סובל מתהליך תחלואתי, כסברתך, יתכן ועבודתו ברעש מזיק תקופה כה ארוכה, כן החמירה או האיצה אותו תהליך תחלואתי?" בחוות דעתו המשלימה, מיום 15/5/03, השיב המומחה לשאלות ההבהרה, ושב וקבע כי גם בבדיקת השמיעה מיום 1/8/02 הליקוי המתגלה בה אינו אופיני לליקוי שמקורו בחשיפה לרעש מזיק, שכן, "בליקוי שמקורו בחבלות רעש תעסוקתי מזיק מעולם לא נמצא מרכיב הולכתי" (כמו במקרה של התובע). בתשובה לשאלה, האם ייתכן כי תנאי עבודתו של התובע החמירו או האיצו את התהליך התחלואתי (שאלה ג' לשאלות ההבהרה), השיב המומחה: "עבודת התובע ברעש מזיק בתקופה כה ארוכה...כלל לא השפיעה על אותו תהליך הזדקנות טבעי של האוזן הפנימית". 4. דיון והכרעה: מחוות דעתו של המומחה הרפואי, ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, ניתן להסיק מסקנות עיקריות אלה: ראשית, לתובע ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי קל ביותר בתדרים הגבוהים בלבד. ממילא ברור, איפוא, כי משלא נגרמה לתובע ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, לא התקיימו תנאי הסף להכיר בליקוי כ"מחלת מקצוע". שנית, אליבא דמומחה, אין קשר סיבתי בין אותו ליקוי קל, לבין חשיפתו של התובע לרעש. משאין לדעת המומחה קשר סיבתי, ממילא אין להכיר בליקוי השמיעה כ"פגיעה בעבודה", בין כמחלת מקצוע, בין כפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. שלישית, הטינטון עליו מתלונן התובע אינו תמידי. רביעית, המצב הקיים הינו תוצאה של תהליך תחלואי טבעי של הזדקנות האוזן הפנימית, כצפוי לאדם בגילו. 5. על יסוד חוות דעתו של המומחה, ומשלא מצאנו כל נימוק או הצדקה לסטות ממסקנותיו - ברי כי דין התביעה להידחות. 6. אין צו להוצאות. חשיפה לרעשהכרה בתאונת עבודהמטרד רעש