מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי הכרה במיקרוטראומה: 1. בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע בגין פ"ע / מחלת מקצוע בעש"צ, ברכיים, עש"ג, שריר הלב, בעבודה כחשמלאי בענף הבנייה (עפ"י תביעות שהגיש ב- 10.8.10, 11.8.10, 12.8.11, 31.8.10 בהתאמה). התובע כלל אינו טוען עובדתית ביחס ל- 3 התביעות האורטופדיות; באשר ל"שריר הלב" - טען כי "במהלך שיחה מיום 31.8.10 הרגיש התובע כאב ולחץ בחזה". 2. בכתב הגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעות, משנדחו בדין בהעדר מיקרוטראומה (3 הראשונות) או ארוע חריג (שריר הלב).להגנתו צרף עותק התביעות והודעה לחוקר הנתבע. 3. ביום 10.5.12 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו ושל בתו ועדותם נשמעה ב- 28.10.12. מטעם הנתבע העיד המעסיק. סיכומי התובע הוגשו ביום 25.12.12. סיכומי הנתבע הוגשו ביום 17.2.13. 4. המסמכים: * תביעה מ- 30.12.10 בגין עש"צ - אין איזשהו תאור עובדתי. כל שנטען, לפי מכתב רופא תעסוקתי, אי התאמה למקצוע עקב החמרת מצב בריאות, לאחר 9 שנים עבודה כחשמלאי בנין ללא הפסקה. נטען לפ"ע מ- 10.8.10. * תביעה מ- 30.12.10 בגין ברכיים - אין איזשהו תאור עובדתי. נטען כנ"ל. * תביעה מ- 30.12.10 בגין עש"ג - אין איזשהו תאור עובדתי. נטען כנ"ל. * תביעה מ- 16.12.10 בגין לחץ דם גבוה, כאבי לב, פ"ע מ- 31.8.10, בה נטען: החמרת מצב בריאות לאחר 9 שנים עבודה קשה כחשמלאי בנין (כולל הרמת משאות כבדים, עבודה בשמש, עליות וירידות חוזרות, עבודה פיזית קשה, כל זה גרם לבעיות ל.ד. ובעיות עם לב. לחץ רב מצד המעסיק במהלך שבועיים ושיחה ב- 31.8.10 גרמו לכאבי לב חוזרים בגלל ההתרגשות והלחץ והביאו להתקף לב ואשפוז בבי"ח. * הודעה לחוקר המל"ל מ- 5.1.11 - התובע עבד אצל המעסיק מ- 1.2008 ועד 31.8.10 כחשמלאי בנין, 5 ימים בשבוע 7 - 17:30 + ש"נ בדר"כ ביום ו'. לדבריו סובל מהברכיים כבר הרבה זמן וחלה החמרה. מסר אשור רפואי למעסיק ב- 11.8.10. יצא לחופשה עד 31.8.10. ב- 29.8.10 דיבר עם המעסיק שאמר לו שעליו לכתוב כי הוא מתפטר, התובע השיב שאינו מתפטר. שוב ארע כך ב- 30.8.10 והתובע אמר שיתן לו מכתב פטורין או המשך עבודה בתנאי הרופא התעסוקתי. ב- 31.8.10 התקשר המעסיק ודרש מכתב התפטרות, שאז ישלם לו פ"פ והתובע סרב. בערך בשעה 13:00 פנה לעו"ד. חזר הביתה, אשתו מדדה לו ל.ד. (110 x 180) ודופק 106. ב- 16:34 הגיע לרופא משפחה והופנה לבי"ח, המעסיק לא צעק עליו ולא קילל ואף לא איים, והתובע אף הוא לא צעק ולא קילל אותו. כשעה-שעתיים אחרי השיחה החל להרגיש לחץ בראש וכאבים בחזה. * המעסיק בשאלון מ- 9.6.11 ציין כי התובע התפטר ב- 31.8.10, לא התנהלה שיחה ב- 31.8.10 ואף לא שיחה קשה / ויכוח. יש מכתב בו התובע מבקש להתפטר ב- 31.8.10. לשאלון צורף מכתב המעסיק לתובע המאשר הודעתו מ- 11.8.10 על רצונו להפסיק עבודתו ב- 31.8.10 עקב מצב רפואי (נ/3). * במכתב התובע למל"ל מ- 25.12.10 טען כי עבד 9 שנים כחשמלאי בניינים. מ- 6.02 עד 1.08 עבד בחב' איתנים (- ויוער כבר עתה, כי אין בפנינו ראיות לנתוני עובדה כלשהם ביחס לעבודתו זו). מדובר בעבודות קשות מאד, בשטח פתוח, עליות וירידות ברגל לחפירות יסוד "לפעמים עד 7-6 פעמים ביום". הלך ודרך על ערמות של אדמה, זבל מהבניה, לקפוץ מעל בורות, ללכת על קרשי עץ, שלד של בנין, רשת, להתקין צנורות, לעשות רתוך ארקה, לבצע עבודות יציקה, להתקין קופסות בגבהים שונים, "לפעמים להעזר בסולם" שגם לא עמד על שטח ישר, לעלות ולרדת ממנו מספר רב של פעמים, "או אפילו לזוז יחד איתו בזמן שאני עומד עליו". בבניינים קיימים - לעלות ולרדת ברגל לקומות רבות, רוב ההתעסקויות כרוכות בעמידה למשך זמן רב על משטחי עץ, סולמות. היה צריך להעלות לקומות רבות משאות כבדים, כלי עבודה, חומרים שונים (צנורות, חבילות גדולות של כבלים בעובי ובמשקל שונים 25-10ק"ג, חוטים, כבל מאריך עם מכשירי חשמל, דיסק,פטישון, מברגות, קונגו, רתכת) וסולמות. לפעמים היה צריך לעבוד זמן ממושך על הברכיים או בכריעה על רשת / בטון (להכנסת צנורות, תעלות, התקנת קופסאות ואביזרים בגבהים 40- 20 ס"מ מעל הרצפה, בתקרה, ברצפה) להעביר סלילים עם כבלים ולהתקין אותם, להעביר ממקום למקום לוחות בגובה 2-0.6 מ' על כתפיו. כל העבודות שביצע גרמו להדרדרות רצינית במצב בריאותו. * במכתב התובע מ- 1.10.10 - ב- 11.8.10 העביר למעסיק מכתב רופא תעסוקתי. אחרי מספר ימים יצא לחופשה מוסכמת מראש. במהלכה קיבל מספר שיחות טלפון לא נעימות מהמעסיק שיתן מכתב התפטרות וכל פעם סרב. ב- 31.8 שוב התקשר המעסיק, המשיך להפעיל עליו לחץ. במהלך השיחה החל לחוש כאבים בחזה. ב- 21.9 קיבל מהמעסיק מכתב פיטורין. נענה ע"י בטל"א וחברת בטוח שזה לא מכתב פטורין "כמו שצריך" והמעסיק סרב ליתן לו מסמך אחר. * מכתב רופאה תעסוקתית מ- 10.8.10 - "מוגבל בבצוע עבודות שכרוכות במאמצים גופניים ניכרים, הרמת משאות כבדים, הליכה ועמידה ממושכת, עליות וירידות מרובות במדרגות. מומלץ להמנע מעבודה עם מכשירים רוטטים ופנאומטים. * מכתב שחרור מרכז רפואי רבין מ- 6.9.10 - פנה ב- 31.8 בשל כאב ראש, ל.ד. גבוה (160/110) תחושת שריפה בחזה. מטופל בתקופה אחרונה בשל כאבי ברכיים. ללא כאבים בחזה. * הסכם פשרה בהליך גישור בביה"ד מ- 25.1.12 (41310-05-11) לפיו שילם המעסיק לתובע 8,000 ₪ כפ"פ. * חוו"ד ד"ר א. טל 21.10.10 - עלה קומות רבות ללא מעלית וללא מדרגות (עליה בעזרת משטחי עץ), נשיאת משאות כבדים, כלי עבודה כבדים וחומרים שונים. עבד ממושכות על הברכיים או בכריעה לזמן ממושך. במשך הזמן החל לסבול כאבים ניכרים בברכיים, שהחמירו עד שלפני שנה לא היה מסוגל עוד להמשיך בעבודתו. * מכתב שחרור, מח' אורטופדית תה"ש 22.2.12 - מזה 5 שנים סובל מכאבים בשתי הברכיים, יותר בשמאל, ללא סיפור של חבלה, כאבים בעיקר בהליכה, אך גם בלילה, עם החמרה בעוצמת הכאבים בשנתיים האחרונות עם ירידה בכושר הליכה. * ת/1 - פרסום לסולם עץ כפול מקצועי לפיו סולם 4 שלבים שוקל 10 ק"ג. * פרסום - פטישון/מקדחה מקיטה מקצועי, שוקל 2.6 ק"ג. * נ/1 - סיכום ביקור מ- 31.8.10 (18:14) אצל רופאת המשפחה: סיבת פניה - מחלה. סיבת ביקור: כאב ראש בעורף, התחיל באופן פתאומי. היום לחץ דם עלה עד 160 על 110. תחושת שריפה בבית חזה מזה 2 ימים. לא ידוע מהמחלה קודם. בדר"כ בריא לא סבל מילד. בתקופה אחרונה מטפל בדיכקלופנאק בגלל כאבי ברכיים. * נ/2 - מיון, מרכז רפאי רבין 31.8.10 (19:05) - מאתמול כאבי ראש וסחרחורת, לד 110/160, בנוסף קושי בנשימה, כאב שורף בחזה מזה כיומיים לסירוגין ארוע ראשון מסוגו. סובל מצרבות. .. קוצר נשימה במאמץ בחודש אחרון (צויין כי התובע בהכרה מלאה, שקט). * נ/4 - שאלון שמילא המעסיק 31.1.11 (לתביעות האורטופדיות) - התובע החל לעבוד 1.08 ועבד שנתיים ו- 8 חודשים, 5 י"ע כ- 10 שעות ביום בממוצע, לעתים ש"נ ביום שישי. בכל יום לפי תוכנית לאותו יום, בעבודות חשמל שונות: הכנת צנרת חשמל ליציקות בטון, משיכת כבלים וחוטים, התקנת גופי תאורה ואביזרים שונים, ריתוך לפרוס צנרת, לתפוס לחזק אותה, פעולות מאד מגוונות. תדירות משתנה, משך זמן משתנה, לא מבצע כל יום אותן עבודות; העבודה כרוכה בהרמת חפצים/משאות - לא כבדים במיוחד. מכסימום כ- 5 ק"ג (כלי עבודה / סולם), אביזרי חשמל לא כבדים ובדר"כ מסופקים למקום העבודה. ההרמה מהרצפה, בתדירות משתנה וזמן משתנה , לא לאורך כל היום. בין ההרמות מבצע עבודות חשמל, משתמש ב: סולם, פטיש, פטישון, מברגה, קונגו (לפעמים), כלי נייד - מברג, פלייר. 5. ולהכרעתנו - א. ארוע לבבי הבת טענה בתצהירה כי הייתה עדה לשיחת התובע עם המעסיק ב- 31.8.11 (טעות שחזרה על עצמה גם בתצהיר התובע), בה המעסיק דרש מהתובע להתפטר מרצונו, התובע ביקש "לשלם לו שכרו דברים נוספים שמגיעים לו לפי החוק" והמעסיק סרב, שיחה שהיתה בטונים גבוהים ומיד אחריה אמר לה התובע שמרגיש לחץ וכאבים בחזה. מיד הזמינה תור דחוף אצל רופא המשפחה. בח.נ. טענה כי השיחה של התובע עם המעסיק היתה כשהיו בים, בסביבות 12-13, לנייד של התובע, לא שמעה את מה שאמר המעסיק, היו בים ורעש. "יודעת" מה אמר המעסיק לפי מה שאמר התובע "לא אתן לך מכתב מרצוני" ולפי מה שסיפר לה התובע אח"כ. היו כמה שיחות, הפסיקו, חזרו, זה היה ברצף של שעה, בערך. "טונים גבוהים" - לא שמעה צעקות מהצד השני, "אני ראיתי שאבא שלי התרגש והתעצבן, הוא הרים את הקול זה לא היה בצעקות אבל בטון גבוה ממה שהיה רגיל לדבר". הזמינה תור ל- 16:15, האֵם אמרה לה עכשיו (בדיון!) שהתור היה ל- 18:15 (כמו שרשום), אך היא בטוחה שהתור ל- 16 / 16:15. חזרו הביתה 15 - 15:15. יום קודם ראתה אותו חלק מהיום והוא לא התלונן על תחושה לא טובה. התובע טען בתצהירו כי ב- 11.8.10 מסר למעסיק מכתב רופא תעסוקתי, וב- 17.8 יצא לחופשה מתואמת מראש עד 31.8. המעסיק דרש, מספר פעמים, שיחתום על התפטרות מרצונו. ב- 31.8 שוחח טלפונית עם המעסיק, שהפעיל עליו לחץ ודרש שיתפטר מרצונו ללא קשר למצבו הבריאותי והתובע אמר לו שישלם לו לפי החוק. במהלך השיחה הרגיש "כאבים, לחץ בחזה ולחץ דם". משעומת עם הנטען בתביעה למל"ל (שנכתב ע"י אשתו) ולפיו, מדובר בלחץ רב של המעסיק במשך שבועיים - הוא מאשר, זה התחיל ב- 18.8 וכשנשאל מה התחיל ב- 18.8 הוא משיב החופשה. חושב שהמעסיק דרש ממנו 3-4 פעמים (כולל ה- 31.8) בטלפון לתת מכתב התפטרות. השיחה התקיימה בין 10:00-11:00 ולקחה שעה (בלי לנתק את הקו), בטלפון הנייד. המעסיק לא היה מוכן לשלם פיצויים (עוה"ד אליו פנה אמר לו יום קודם שהמעסיק צריך לפטר אותו ולשלם לו לפי החוק). השיחה היתה קצת בטונים גבוהים. לא צעק, אבל קצת יותר גבוה. המעסיק דיבר בשקט רק דרש מהתובע לכתוב מכתב פטורין. ב- 12 חזרו הביתה. ב- 11 בים, הרגיש מצב רוח, הראש התחיל לכאוב לו, הרגיש מעט לא טוב באזור החזה. גם ב- 30.8 לא הרגיש טוב: כאב ראש, גם הרגיש קצת לא טוב. כשעומת עם הודעתו, לפיה פנה לעו"ד ב- 31.8 בשעה 13:00 - הוא מאשר. כשעומת עם תצהירו, לפיו פנה לעו"ד ב- 30.8 - הוא מאשר ומנגד, אישר שפנה רק פעם אחת לעו"ד וזה היה ב- 30.8. כך אישר את דבריו בהודעה (שהמעסיק אמר שישלם לו פ"פ אם יכתוב מכתב התפטרות; המעסיק לא צעק ולא איים עליו). התרגז כי לוקח ללב כל דבר שהוא לא בדיוק. טען שאמר לרופאה שהרגשתו החלה בעקבות שיחה. התחושה הלא טובה הופיעה עוד לפני שדיבר עם המעסיק. גם בבי"ח סיפר על השיחה עם המעסיק. המעסיק לא עומת בחקירתו הנגדית כלל עם טענת שיחה "בטונים גבוהים" וכל שנשאל זה על שיחה בעקבותיה חש התובע ברע - (עליה השיב בשלילה בשאלון), ולא חזר בו מתשובתו. ולעמדתנו - אין התובע טוען בתביעתו ואף לא בתצהירו כי השיחה ב- 31.8 בינו למעסיק ("השיחה") הייתה חריגה, או כי במהלכה התרגז, נקלע לדחק נפשי חריג, או כי השיחה התנהלה בכעס, בקול רם, התנהל בה וכוח, בצעקות וכו'. עסקינן בשיחה אחת, בה התובע, לדבריו, נתבקש ליתן מכתב התפטרות ובה לכל היותר, ביקש התובע את המגיע לו עפ"י חוק (ואף זאת לא ממש נטען, שהרי התובע מאשר כי לא היתה בעייה עם תנאי שכרו ואף פ"פ הבטיחוׂ המעסיק!) איננו מקבלים, ולא שוכנענו, בגרסה החדשה המועלית ע"י הבת בתצהירה, בדבר שיחה בטונים גבוהים - כך לא נטען כלל ע"י התובע בתצהירו, כך לא נטען בתביעתו לביה"ד ואין לה כל זכר בתביעה למל"ל! יושם אל לב כי התובע מספר בתצהירו כי במהלך השיחה " 'הרגיש' כאבים, לחץ בחזה ולחץ דם" - אך אין טענה בדבר שיחה בצעקות, בטונים גבוהים, שיחה בה התרגז/כעס/כעסו/התרגזו עליו/התרגשות מיוחדת וכיוצ"ב! ויוער - בפועל, אף אין בפנינו הוכחה (ולו טכנית) כי שיחה כאמור, התקיימה בפועל (לטלפון הנייד של התובע). יתרה מכך, התובע טוען כי שהה בים עם משפחתו. משכך, נכחו עדים לשיחתו (הבת / האשה) - בתביעה למל"ל אין סימון כלשהו כי נכחו עדים, ודאי לא כי הבת / האשה נכחו... - גרסה זו אף היא חדשה ובאה לעולם רק בתצהיר הבת. כך, התובע בתצהירו אינו טוען כי שהה בים בעת השיחה, או כי נכחה בתו במהלכה! ועוד - מקריאת תצהיר הבת ברור כי שמעה את השיחה (כולה): "הייתי עדה לשיחה... בה הוא דרש מאבי להתפטר... אבי ביקש ממנו... אבל מר אלכס סירב... שיחה זו הייתה בטונים גבוהים, ומיד לאחר שיחה זו אבי אמר לי שמרגיש לחץ וכאבים בחזה" (ס' 2-3 לתצהירה; ההדגשות הוספו). - דא עקא, אישרה בפנינו כי שמעה רק את הצד של התובע, ואת השאר "יודעת" היא כי התובע סיפר לה. ובהקשר זה - אין בפנינו כי עסקינן בתור שהוזמן מיידית (או כי הוזמן לשעה 16:00-16:15). ואגב כך - אם מיד הזמינה תור לרופא המשפחה, אם מיד אמר התובע כגרסתה כי הוא מרגיש "לחץ וכאבים בחזה" - אין לטענה זו זכר בתביעה למל"ל! להפך, בתביעה למל"ל טען כי לחץ רב בשבועיים והשיחה גרמו ל"כאבי לב חוזרים בגלל ההתרגשות והלחץ...". ועוד - אם אמנם הסתיימה השיחה כעדות התובע ב- 11:00 (ולו לעדות הבת ב- 12-13) ומיד אמר שהוא מרגיש כאבים ולחץ בחזה ומיד הוזמן תור לרופא - הכיצד חזרו הביתה רק בסביבות 15-15:15?! (והכיצד לא פנו מיד מהים לבי"ח?). אלא שענין זה "מובהר" בהודעת התובע - שהרי ב- 13:00 פנה לעו"ד בפ"ת... - גרסה ש"נעדרת" מעדות הבת! ובהקשר זה - בהודעתו, לא רק שהשיחה היתה שיחה (ולא כל דבר אחר; לא צעקות / לא התרגזות / לא קללות / לא איומים) בה המעסיק מנסה לשכנע אותו והתובע לא מסכים - אלא רק כשעה / שעתיים אחרי השיחה התחיל (כך בהודעתו) להרגיש כאבים! (ושוב נזכיר - אין טענה כביכול התקיימה השיחה בים, כי הבת נכחה בשיחה, כי במהלך השיחה הרגיש כאבים, או כי מיד סיפר לבת שהוא מרגיש כאבים! - כל אלה גרסאות חדשות בהן כלל וכלל לא שוכנענו! לסיכום כל אלה - לא שוכנענו כי התקיים איזשהו ארוע בעבודה, ודאי לא ארוע חריג, ביום 31.8.10, בגינו לקה התובע בלבו. לכל אלה נזכיר כי בחומר הרפואי אין איזשהו אזכור לארוע עובדתי של לחץ / דחק נפשי - ודאי לא ארוע חריג. לא שוכנענו כי סיפר על כאלה לרופאת המשפחה או בבי"ח (ולו עד שחרורו...) - שהרי גם בגרסאותיו בפנינו לא כך נטען! עוד נוסיף כי התובע אישר כי הכאבים החלו עוד יום לפני השיחה - מה שאף שולל הופעתם עקב (במהלך) השיחה! וככל שתעלה הטענה "למתח מתמשך" (כנטען, לכאורה, בתביעה למל"ל) - אין ארוע/ים שיכול שיביאו לכך. דוקא מגרסת התובע עולה כי סבר שהוא זכאי לפ"פ בשל אשור הרופא התעסוקתי - וכי המעסיק אף הוא אישר כי ישלמם אלא שביקש מכתב התפטרות עפ"י האישור התעסוקתי. ובהקשר זה נזכיר הסתירות בין גרסאות התובע בתצהירו מול הודעתו והודעתו (עיתוי הפנייה לעוה"ד), בין התובע לבתו (כמפורט לעיל) ובין גרסאות התובע עצמו בשלבים השונים של ההליך (כמפורט לעיל). איננו מקבלים המסקנה שמסיק התובע בסיכומיו - המעסיק כאמור לא אישר קיומה של שיחה עם התובע ב- 31.8, אלא ההפך. יתר על כן, אין חולק כי המעסיק ראה התובע כמתפטר ב- 31.8, אלא שכך ראה עפ"י האישור התעסוקתי (ודברי התובע) ולא בגין שיחה כביכול ב- 31.8! - בהתאם, גם עמד המעסיק על קבלת מכתב ההתפטרות מהתובע וכדברי התובע בהודעתו, אף אמר לו שישלם לו פ"פ, כשיקבל מכתב התפטרות! ויותר מכך - אין חולק הרי, גם לא לפי גרסת התובע עצמו (והבת), שהתובע לא הודיע על התפטרות ב- 31.8, בשיחה שטען לה ב- 31.8 וממילא, אף לא נתן במועד זה מכתב התפטרות. גרסת התובע במכתבו מ- 1.10.10 אף היא נסתרת מגרסאותיו האחרות, משטען כי במהלך השיחה החל לחוש כאבים בחזה למרות שלפני כן לא היו לו בעיות עם או י.ל.ד. - אלא שהוברר כי עוד יום טרם לשיחה הנטענת כבר חש סימפטומים - מחד ומאידך - לא ברור הכיצד מדדה רעייתו בבית את ל.ד. שלו - אם מעולם לא סבל מי.ל.ד.? ואם טען התובע בפנינו כי אצל עוה"ד ביקר ב- 31.8, כטענתו בהודעתו - הרי צרף קבלה מעו"ד הנושאת תאריך 30.8.10 - משמע, גרסתו מחד לא ברורה ומאידך, הכיצד (ולמה) באמת עזב את הים רק ב- 15/15:15? לאור כל אלה - שוכנענו כי לא התקיים איזשהו ארוע, ודאי לא ארוע חריג, לא ב- 31.8 ולא ב- 11.8 או בכל מועד שביניהם עד 31.8, הקשור לעבודת התובע. הנה כי כן - התביעה בגין ארוע לבבי (ונזכיר כי לכאורה "אטם" לא נקבע) - נדחית. ב. מיקרוטראומה יש לומר ראשית, בהקשר זה, כי התובע, יליד 1959, עסק בעבודתו כחשמלאי עוד טרם עלייתו ארצה (11/2001ׂ). כך, התובע מציין בתצהירו כי הועסק מ- 1980 - 1982 כחשמלאי מכונות באניות ומ- 1982 - 2001 במפעל משולב, כמפיק חשמל, ואח"כ קודם לחשמלאי מיתוג ראשי בתחנת כח ושוב קודם. בהתאם - לא נדע אם אכן, כטענתו, לא עבד בעבודות פיזיות עד עלייתו ארצה (כשהוא בן 42). מנספח א' לתצהירו קשה ללמוד תאור עובדתי לעבודתו! - ודאי לא כי עבד בעבודות שאינן פיזיות. כך גם, אין בפנינו ראיות לכאורה לאופי עבודתו בישראל עד ינואר 2008 (עת החל לעבוד אצל המעסיק), מעבר לעדותו של התובע בתצהירו, לפיה עבד רצוף עם קונגו / נושא משקלים - וכו'. נכון כי התובע טוען כך או אחרת בהקשר זה ואף מציין כי עשה עבודות דומות ואף קשות יותר אצל המעסיק - אך לא טרח להמציא ולו בדל ראייה אובייקטיבי לעבודתו קודם למעסיק, או לאופייה / תדירות עבודתו במיכשור השונה / משקלים וכיוצ"ב. ככל שטען התובע כי עסקינן באותה עבודה - נקל היה לתובע, שהועסק כ- 6 שנים קודם למעסיק, להציג תמוכין לגרסתו העובדתית במהלך מרבית שנות עבודתו (טרם הגשת התביעה). ונזכיר - התובע הרי טען בתביעותיו למל"ל (בכל ה- 4) כי מדובר בהחמרת מצב לאחר 9 שנות עבודה. מעניין לציין כי התובע התפטר מעבודתו אצל המעסיק הקודם (לאחר 3 שנות עבודה) (ולדבריו, אצל אותו מעסיק עבד ברצף מ- 8/2002 - הגם ב"כובע" אחר). כך גם, אם הוכרה לו פ"ע עוד ב- 2002 תמוה כי נתוני העובדה מפ"ע זו אף הם אינם בפנינו. כך גם אין בפנינו מדוע התפטר אצל אותו מעסיק? כל זה עומד לחובתו של התובע, שהרי לא שמענו מדוע נמנע מהצגת ראיות/עדות לאופי עבודתו ברוב התקופה הרלוונטית. ונזכיר - עסקינן בפרוייקטים גדולים בהם ודאי מעורבים עובדים רבים (ראה רישא מכתבו מ- 25.12.10) - ולא היה קושי איפוא להצגת ראיות להוכחת מרכיב חשוב בעבודתו. נציין עוד כי ד"ר טל מציין כי התובע אינו בעל עודף משקל רב (משמע, יש לו עודף משקל - ענין שודאי רלוונטי לברכיו). כן ראוי לציין כי בתביעותיו לנתבע טען כי מהברכיים סובל הוא מ- 2007 ומעש"צ ועש"ג - מ- 2010. ועתה - נתייחס לעדויות שבפנינו: התובע בתביעתו לביה"ד אינו טוען ולו עובדה אחת בהקשר למיקרוטראומה! כל שמצא לטעון הוא ע"י ציטוט חוו"ד דר' טל, המציין כי התובע עבד עבודה פיזית קשה ביותר במשך 9 שנים, וכי נפגע בעיקר בברכיו אך גם בגב תחתון וצוואר וכי מדובר במיקרוטראומה. יצויין כי עפ"י הנטען בחווה"ד ובתביעה לביה"ד - ברי כי ראויה התביעה לדחייה, בהעדר תאור עובדתי מחוייב לפי תורת המיקרוטראומה ומשעבודה פיזית קשה לכשעצמה, אינה פגיעה בעבודה, גם לא כהרחבה שהרחיבה הפסיקה ע"י תורת הפגיעות הזעירות. התובע טוען עובדתית בתצהירו להנחת צנורות; לנשיאת חומרים / כלים; משיכת כבל (מתוף), העברת תוף למחסן, רתוכים, עבודה עם דיסק חשמלי / קונגו / הנחת מלט, הליכה ועליה במדרגות / על משטחים לא ישרים / על פסולת בנין / קרשי שלד - רשת ברזל, עבודה על סולם / על ברכיים / בכריעה. ויובהר - התובע אינו טוען, משום מה, גם לא בתצהירו, למשקל של כלי או חמרי עבודה, למעט כבלים. כך גם משקל קונגו / מקדחה / סולם - לא נזכרים בכלל, ולוּ בתצהירו. גם אין בפנינו כי סחב כל יום, כל פרק זמן (תדירות) של נשיאת חמרים / כלים כבדים. ונזכיר - דוקא מעדות המעסיק נשללה טענת משקל הסולם ומשקל הפטישון. - ובענין זה, לא נוכל שלא להזכיר שוב כי התובע לא טען כלל למשקלם מחד, כמו גם לתאורם. בל ילין איפוא (כטרונייתו-בקשתו בעת חקירת המעסיק) כי "לא ניתן בידיו" פירוט ע"י המעסיק... - פרוט כאמור צריך היה התובע לתתו ולהוכיחו בראיות! כך, ממש לא שוכנענו כי התובע עבד שעות וברציפות בקונגו ולא נסתרה טענת המעסיק, עוד ב- 1.11 כי עבד בקונגו רק לפעמים (טענה המסתברת יותר מטענת התובע, ודאי לאור העובדה כי עסק בפרוייקטים מתחילתם, בהם ע"מ להכין צנרת חשמל ליציקות בטון - אין צורך, עדיין, בקונגו... ). כך, לא נדע באלו מכשירים "באמת" עבד התובע, האם בפטישון תוצרת מקיטה (כפי שהוצג למעסיק, שדחה הטענה), או בתוצרת בוש (כטענת המעסיק). כמדומה, בהקשר זה ניתן היה להתרשם מתגובת המעסיק בחקירתו עת הגיב בחדות לטענה בדבר שמוש כל יום בקונגו: "מה פתאום. אין דבר כזה. אם הייתי כל יום בקונגו, הייתי צריך לסגור את העסק. אין דבר כזה. אם פעם בחודש נוגעים איתו לחצי שעה זה טוב. אפשר לשאול את האנשים כמה אני עובד בקונגו" (ובכך, העלה שוב את התהייה - הכיצד התובע לא רק שלא פרט עובדתית את המתחייב, אלא אף נמנע מהצגת עדות רלוונטית). כך, השיב המעסיק כי עבודתם לפני 1.08 (קודם להעסקתו את התובע) היתה "אותה עבודה, אולי קצת פחות" וכי בשנה וחצי שעבדו יחד בנתב"ג 2000 - היתה ב"פטישון, סולמות, קונגו זה נדיר שם. היה קבלן שהיה מתעסק בכבלים גדולים". כך, השיב המעסיק (בח.נ.) כי התובע עבד אצלו בפרוייקטים מהתחלת הפרוייקט, התחלת הבניה, מהבור (קרי: ספק אם נדרש בכלל לעבודה בקונגו) - מה שמלמד כי "חציבות" לא ממש נדרשו... כך עלה מעדותו כי התובע לא חצב בבטון (זאת עשה המעסיק), אלא חצב בבלוקים. כך גם, מגרסתו (עת עומת עם טענת התובע) כי קשה ללכת על רשתות ברזל (שצריך להעביר ביניהם צנורות) ויש גם צורך להיות על הברכיים - עולה, כי אין עסקינן בחציבות בקונגו... בל נשכח כי מירב התקופה עבד התובע בעבודות פנים, חציבת בלוקים, ביטון קופסאות חשמל, הנחת צנורות ברצפה - מה ששולל חלק גדול מטענותיו של התובע. והעיקר - כעולה מתאור המעסיק, עסקינן בעבודה מגוונת, בכל מיני פעולות, שבכ"א מהן מתבצעת פעולה שונה ושמוש שונה במיכשור או באיברי הגוף או בתנועותיו. לא נסתרו טענות המעסיק לנשיאת משקלים של כ- 5 ק"ג בלבד וגם בכך, לא הוכחו תדירות, משך נשיאה ולאיזה מרחק. כך גם לא נסתרה הטענה כי בדר"כ מסופקים המשאות למקום העבודה וכשבין לבין מבצע התובע עבודות חשמל. עוד נציין כי השימוש בכלים כאמור ב- נ/4 הינו שמוש בכלים שאינם כבדים, ובעבודות מגוונות ומשתנות - עד שהבהיר כי הוא מתקשה לפרט פעולות חוזרות ונשנות שביצע התובע כהדיוט. כאן המקום לציין כי הגם שבאישור התעסוקתי מצויין כי התובע אינו מתאים לעבודתו כחשמלאי בנין, וכי מוגבל הוא בבצוע עבודות שכרוכות במאמצים גופניים נכרים / הרמת משאות כבדים / הליכה ועמידה ממושכת / עליות וירידות מרובות במדרגות / עבודה עם מכשירים רוטטים ופנאומטים - אין כל אזכור לליקויים מהם סובל התובע! חוו"ד דר' טל באה לעולם לאחר הפסקת העבודה ורק בה נטען לעבודה פיזית קשה ממנה נפגע (לא רק בברכיו) אלא גם בעש"ג ובצוואר. כזכור, גם דר' טל מציין כי מדובר "במיקרוטראומה בעיקר לברכיים, על רקע עבודתו הקשה" (ככל הנראה, לאור תוצאות הצלומים כפי שצויינו בחווה"ד - הגם שלפי חווה"ד היה בפניו מפוי עצמות מ- 15.6.10). עוד מעניין לציין כי התובע התייחס לענין זה בהודעתו - וגם בה רק לבעייה בברכיים! (עמ' 1). לא בכדי מפנה הנתבע בסיכומיו למענה התובע (עמ. 13 שורה 9) ולפיו "גם בבריה"מ עבד כך" - משמע, גם בשנותיו טרם עלייתו ארצה עסקינן בעבודה פיזית קשה, כדוגמת עבודתו כאן כטענתו (ובנגוד לטענתו בתצהירו כביכול, בברה"מ עבד עבודות לא פיזיות. ונבהיר - קשה לקבל, קשה להתרשם כי עבודה בצי או בתחנת כח, ודאי כמסגר חשמל - היא עבודה לא פיזית, עבודה קלה). כך גם, לא בכדי מפנה הנתבע בסכומיו לרישומים רפואיים ולפיהם כבר ב- 2004 נרשמה אבחנה לברכיים (קרי: קשה לקבל הטענה בתביעה למל"ל כי החל לסבול מברכיו ב- 2007, או כי הבעיה נגרמה בעבודתו בישראל, ודאי אצל המעסיק!). הצדק עם הנתבע בהתייחסו גם לנסיונו של התובע "לתקן" את ליקוייו בתביעתו (ולו בביה"ד), תוך שמצרף הוא אליהם מוצגים - אין חולק כי לא נוכל, בהעדר גרסת עובדה רלוונטית (מהתובע ולו מהמעסיק, כעד הנתבע), ולו בשלב ההוכחות! - לקבל כראיות את שצרף לסיכומיו. כך לדוגמא, אין בפנינו "תדפיסים של משקל של הכלים שעם הכלים אלה התובע עבד אצל המעביד" (בס' 3 לרשימת המסמכים שצרף התובע לסיכומיו) - ואף לא למסמכי נ"כ שצרף - ודאי, משלא מצא להציג בפנינו את תביעת הנכות (על הנטען בה). אגב, מעניין לציין כי (בעמ. 2 לועדה) צויין כי התובע הפסיק לעבוד ב- 2.12 - ונתמה, היכן ובמה עבד, מאז שהסתיימה העסקתו אצל המעסיק. כך, צויין כי היה אבחון קודם (ולא נדע מהו) ואחוזי הנכות האורטופדיים נקבעו לתובע מ- 2012 (וחלקם זמניים). ובאשר למשקלים - אין בפנינו טענת עובדה כי התובע השתמש בסולם מתוצרת וכדוגמת זה שהוצג למעסיק בח.נ.. בל נשכח גם כי המעסיק לא אישר את המידע שבדף האינטרנט. באשר לפטישון - התובע בח.נ. למעסיק, הציג דף של מקיטה (במשקל 2.6 ק"ג), "כמענה" נענה כי המעסיק משתמש בבוש - ובשל כך, ככל הנראה, הוצגו דפים לבוש (שהוצאו חדשיים לאחר הדיון) ולפיהם פטישון אחד שוקל 2.9 ק"ג ופטיש חציבה (קונגו) שוקל 10.1 ק"ג אלא שלא נטען עובדתית כי הקונגו שבו, לפעמים, עבד התובע הוא כזה שבדפי האינטרנט ולמצער, לא נדע אם לבוש יש רק סוג אחד של פטישון). כך, לא הוכיח התובע סדרה של פעולות, ודאי לא פעולות חוזרות ונשנות, כטפטוף המים על הסלע, ואף לא 2 סוגי פעולות (כפי שנקבע בענין יושבאייב אליו הפנה) ואף לא, פעולות דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ואף לא בידודן של הפעולות שביצע התובע, ממכלול פעולות היומיום בעבודתו, עפ"נ פרק זמן נתון. כך, אין בפנינו נשיאת משקלים (ודאי לא כבדים) בתדירות ולמשך זמן - בשונה מיושבאייב שמחצית מיום עבודתו נטען כי היה סבל, מה גם שלא נסתרה טענת המעסיק כי מירב הציוד הונח במקום העבודה (כך שלא נדרש התובע לשאת אותו). ובאשר להליכה קשה על גבי רשתות וכריעה על ברכיים - הליכה על תוואי קשה, לכשעצמה / הליכה על רשתות ברזל - הגם שקשה היא, אין לדעת אם מזיקה היא יותר מהליכה על רצפת בטון / עפר (בבחינת הנזק, כנטען, לברכיים). אגב כך, נזכיר כי בחווה"ד נטען כי הלך על משטחי עץ. אכן, גם המעסיק טען כי התובע נדרש לעבוד בכריעה על ברכיו על רשתות ברזל - אך אין בפנינו כמה זמן כרע התובע, עפ"נ משך זמן. ובהקשר זה, לא בכדי טוען הנתבע כי מנח סטטי דוקא אין בו תשתית עובדתית למיקרוטראומה (עב"ל 421/09 המל"ל נ' בן סימון). התובע, כעולה מתאורו העובדתי הדל (וכעולה מפרוט המעסיק), דוקא הוכיח כי עבודתו כרוכה בבצוע פעולות רבות ושונות, פעולות מגוונות, עפ"נ פרקי זמן שונים. התובע מציג תשתית עובדתית שאיננה של פעולות חוזרות, הדומות במהותן, במשך יום, עפ"נ ימי העובדה, כתשתית עובדתית למיקרוטראומה. ונציין - ולו באישור המעסיק כי ההליכה על רשתות קשה וכי נדרש לכרוע על הברך - ציין המעסיק כי לאור מצבו (ומשקלו; ובהקשר זה - נפנה לועדה בנ"כ, בה נקבעה נכות מנופה בגין עודף משקל ולהתייחסות ד"ר טל למשקל) - השתדל לתת לתובע מה שפחות עבודה כזו. הנה כי כן - משלא שוכנענו בתשתית עובדתית לפי תורת הפגיעות הזעירות בעבודת התובע - אין לנו אלא לדחות התביעה. משכדין נדחתה התביעה על 2 עילותיה (ארוע חריג ומיקרוטראומה) - ישא כל צד בהוצאותיו. מיקרוטראומה