הנתבעת עותרת כי יתאפשר לה לתקן את הליקויים. לטענתה, התביעה הוגשה עוד בטרם הסתיימה שנת הבדק. בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר דירות") עומדת לה זכות לתקן את הליקויים בעצמה. הנתבעת תיקנה ליקויים בבית לפני הגשת התביעה, ואף התכוונה לבצע תיקונים בסוף שנת הבדק, אלא שהגשת התביעה והסתמכות התובעים על חוות דעת מופרזת מנעו ממנה לבצע את התיקונים. הואיל ולנתבעת זכות לתקן את הליקויים יש לאפשר לה לעשות כן. לחילופין טועת הנתבעת, כי אם יורה בית המשפט על פיצוי, יש לפסוק פיצוי לפי עלויות קבלן ולא לפי עלויות קבלן מזדמן, וכן להפחית את גובה הפיצוי בשל הגשת התביעה לפני שהסתיימה שנת הבדק. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשת הקבלן לתקן ליקויי בניה: זוהי תביעה לפיצוי בגין ליקויי בניה בבית שרכשו התובעים מן הנתבעת. הרקע העובדתי ביום 26.2.07 חתמו הצדדים על הסכם שבמסגרתו רכשו התובעים מהנתבעת בית בכרמיאל (להלן: "ההסכם" ו"הבית"). ביום 18.11.08 נמסרה לתובעים החזקה בבית. באותו מעמד נערך פרוטוקול מסירה שבו ציינו התובעים ליקויים בבית בעת המסירה. ביום 25.10.09 הגישו התובעים תביעה זו, שסכומה 120,000 ₪. לכתב התביעה צרפו חוות דעת מומחה של המהנדס יואל בן עזרא (להלן: "בן עזרא"), שלפיה בבית ליקויים שעלות תיקונם 75,270 ₪ ומע"מ, בתוספת 10% עבור פיקוח הנדסי. הנתבעת הגישה כתב הגנה, שאליו צרפה חוות דעת מומחה של המהנדס משה סיגורה, שלפיה בבית ליקויים שעלות תיקונם 7,090 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת 10% עבור פיקוח הנדסי. ביום 1.2.10 הגישו התובעים בקשה דחופה למינוי מומחה מטעם בית המשפט (בקשה מס' 2). בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 18.2.10 הגיעו הצדדים להסכמה כי המהנדס אברהם שבתאי ימונה כמומחה מטעם בית המשפט, וניתנה החלטה שבה מיניתי אותו כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הליקויים בבית. המהנדס אברהם שבתאי הגיש הודעה שלפיה אין הוא יכול לשמש כמומחה מטעם בית המשפט בתביעה זו, ועל כן ביטלתי את מינויו (בקשה מס' 5). ביום 1.3.10 הגישו התובעים בקשה נוספת למינוי מומחה (בקשה מס' 6). לאחר שלא הייתה הסכמה בין הצדדים לגבי זהותו של המומחה שימונה, מיניתי בהחלטתי מיום 11.3.10 את המהנדס מיכה צח כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המהנדס צח" או "המומחה"). אציין כי התובעים הגישו מספר בקשות לביטול מינויו של המהנדס צח, וזאת הן לפני שניתנה חוות דעתו והן לאחר מכן. הבקשות נדחו. ביום 23.5.10 ניתנה חוות דעתו של המהנדס צח. בהתאם לחוות הדעת מצא המהנדס צח בבית ליקויים שעלות תיקונם על ידי הנתבעת הינה 11,800 ₪ ומע"מ, ואם יבוצעו על ידי התובעים עצמם באמצעות קבלנים מזדמנים יש להוסיף לסכום זה 25%, כולל פיקוח הנדסי. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 4.1.11 ביקשו התובעים כי הנתבעת תבצע תיקון של הליקויים בבית. הנתבעת הסכימה לבצע תיקונים. בהחלטתי בעיצומה של אותה ישיבה הוריתי, בהסכמת הצדדים, על ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת. ואולם בסופו של דבר לא ביצעה הנתבעת תיקונים בשל חוסר הצלחה של הצדדים לתאם מועדים לביצועם, כשכל אחד מן הצדדים מאשים את הצד שכנגד בהכשלת ביצוע התיקונים. לאחר שכשל הניסיון האמור לבצע בהסכמה תיקון של הליקויים על ידי הנתבעת, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, ונקבעו מועדים לשמיעת הוכחות. התקיימו שתי ישיבות הוכחות, שבאחת מהן העידו העדים מטעם הצדדים, ובשניה העיד המהנדס צח. כאן המקום לציין כי בעיצומה של ישיבת ההוכחות הראשונה ניסו הצדדים לגבש הסכמה בדבר תיקון הליקויים על ידי הנתבעת. הניסיון לא צלח הואיל והתובעים עמדו על כך שהתיקונים יבוצעו בפיקוח הנדסי. בישיבת ההוכחות השניה, בתום שמיעת עדותו של המהנדס צח, נעתרתי לבקשת התובעים, והוריתי למהנדס צח לערוך חוות דעת נוספת שתתייחס לליקויי רטיבות נוספים שלטענת התובעים קיימים בביתם. בחוות דעת מיום 17.4.12 התייחס המהנדס צח לליקויי הרטיבות הנוספים (להלן: "חוות הדעת המשלימה"). התובעים הגישו בקשה להגיש ראיות מפריכות לעדותו של המהנדס צח (בקשה מס' 37). בהחלטתי מיום 24.9.12 דחיתי את הבקשה, אך התרתי לתובעים להגיש תמונות כראיות נוספות מטעמם (להלן: "הראיות הנוספות"). כמו כן קצבתי לצדדים מועד שבו עליהם להודיע אם הם מבקשים לחקור את המומחה בנוגע לחוות הדעת המשלימה או בנוגע לראיות הנוספות שהתרתי הגשתן. לאחר שאף אחד מן הצדדים לא ביקש לחקור את המומחה ניתנה ביום 23.10.12 החלטתי שבה ביקשתי לקבל מן המומחה התייחסות לשאלות הבהרה בנוגע לראיות הנוספות. המומחה השיב לשאלות ביום 4.11.12, וביום 5.11.12 הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. דיון והכרעה מעמדן של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בהתאם להוראת תקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), כאשר מתמנה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין רואים את חוות דעת המומחה שהגישו הצדדים קודם למינויו כאילו לא נתקבלו כראיה. במקרה זה מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים. אדגיש כי לא זו בלבד שהתובעים הסכימו כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, אלא הם אלה שביקשו זאת, פעמיים. העובדה שהתובעים לא הסכימו לזהות המומחה שמונה הינה חסרת נפקות, ואין בכוחה להוביל לכך שחוות דעת בן עזרא שהוגשה על ידיהם תהווה ראיה. איני מוצאת בסיס בדין לטענת התובעים בסיכומיהם כי יש להעדיף, ולו באופן חלקי, את חוות דעת בן עזרא על פניה חוות דעתו של המהנדס צח. אציין כי הפסיקה שאוזכרה בסיכומי התובעים הינה פסיקה ישנה, שאינה מתייחסת לנוסחה הנוכחי של תקנה 130 לתקנות סד"א, נוסח שתוקן בשנת 2005. על פי התקנה בנוסחה היום, חוות דעת בן עזרא אינה מהווה ראיה. עלויות תיקון הליקויים - כללי התובעים טוענים בסעיפים 93-98 לסיכומיהם, כי עלויות התיקון המפורטות בחוות דעת המהנדס צח אינן עומדות במבחן המציאות, אלא נמוכות באופן ניכר מהעלויות במציאות ואפילו מעלויות הנתבעת עצמה. טיעונם זה מבססים התובעים על דרישת הנתבעת כי התובעים ישלמו לה סכום של 7,250 ₪ עבור הגעתה לבצע תיקונים בהתאם להחלטתי מיום 4.1.11, תיקונים שלא בוצעו בגין בעיה בתיאום המועד בין הצדדים. דין הטענה להידחות. ראשית, המהנדס צח הסביר בחקירתו הנגדית באריכות כיצד קבע את העלויות שבחוות דעתו (עמ' 14 שו' 25 - עמ' 15 שו' 17). שנית, מתצהיר סמנכ"ל הנתבעת, עופר שניאור (להלן: "שניאור"), מיום 12.4.11, שצורף כנספח י"א לתצהיר התובע מס' 1 (להלן: "נחמני" או "התובע"), לא נגזר החישוב שמציגים התובעים בסיכומיהם (הכפלת הסכום 7,250 ₪ בחמישה ימים). די לעיין בסעיף 4 לתצהיר שניאור מיום 12.4.11 על מנת להיווכח שלא כל העלויות הנקובות בו והמרכיבות את הסכום של 7,250 ₪, הינן עלויות יומיות. באותו סעיף קיימת דווקא דוגמא לכך שהעלויות שבהן נקב המהנדס צח אינן מקפחות את התובעים כלל: באותו סעיף תמחרה הנתבעת יום עבודה של שני פועליה ב-500 ₪ (דהיינו 250 ₪ ליום עבודה של פועל). המהנדס צח ציין בחקירתו כי עלות פועל שהתובע שוכר הינה 300-400 ₪ ליום (ראה עדותו בעמ' 15 שו' 21-22). לפיכך אני דוחה את טענת התובעים כי העלויות המפורטות בחוות דעת המהנדס צח נמוכות באופן ניכר מן העלויות במציאות. חוות דעתו של המהנדס צח נערכה ביום 23.5.10. המהנדס צח העיד בבית המשפט ביום 16.1.12. בעדותו ציין כי מאז נערכה חוות דעתו חל שינוי בעלויות ביצוע עבודות בניה בשיעור של 10%, וכי יש לעדכן את עלויות ביצוע התיקונים המפורטות בחוות הדעת בשיעור זה (ראה: עמ' 14 שו' 16-19 ועמ' 16 שו' 8-9). על כן בעת הדיון שלהלן בעלויות תיקון הליקויים הספציפיים יעודכנו העלויות הנקובות בחוות הדעת בהתאם, כך שהעלויות שאליהן אתייחס יהיו העלויות נכון ליום 16.1.12, ללא תוספת מע"מ (שאותו אוסיף לאחר סיכום עלויות תיקון הליקויים הספציפיים). במהלך עדותו ציין המומחה עלויות נוספות לגבי נושאים שונים שעליהם נשאל. עלויות אלה הינן נכונות למועד מסירת העדות, ולא למועד עריכת חוות הדעת, ועל כן אין מקום להוסיף עליהן 10% כפי שעשו התובעים בסיכומיהם. גם לעלויות שבהן נקב המומחה בחוות הדעת המשלימה, שנערכה כשלושה חודשים לאחר מועד עדותו, אין מקום להוסיף 10%, שכן עלויות אלה נכונות למועד עריכת חוות הדעת המשלימה. מכאן אעבור לדון בליקויים הספציפיים. מדרגות אל שביל הכניסה המהנדס צח מצא כי קיימים ליקויים במדרגות אל שביל הכניסה, וכי התיקון הנדרש הינו פירוק המדרגות והרכבתן מחדש תוך חלוקה שווה של הגובה. עלות התיקון, לרבות השלמת חומרים שישברו בפירוק, הוערכה על ידיו בסכום של 1,500 ₪, ובתוספת 10% - 1,650 ₪. אני מקבלת את עתירת התובעים להוסיף לסכום זה את עלות פינוי הפסולת, כעולה מעדות המהנדס צח, בסכום של 300 ₪ (ראה עדותו בעמ' 16 שו' 24-26). אני דוחה את עתירת התובעים להוסיף לעלות זו את עלותו של שער. בחקירתם הנגדית של המהנדס צח טענו התובעים כי סעיף 3.11.3 למפרט מקנה להם זכות שיותקן שער (ראה: עמ' 16 שו' 30). ואולם עיון במפרט מלמד כי לא נזכר בו שער. סך עלות תיקון הליקויים במדרגות אל שביל הכניסה הינו 1,950 ₪. אדן השיש המהנדס צח קבע בחוות דעתו כי באדן השיש אכן קיימים הליקויים שעליהם הצביעו התובעים, ואולם הוא אינו סבור שלצורך תיקון הליקויים יש להחליף את אדני השיש, וכי מקובל וסביר למלא חורים וסדקים בולטים בדבק שיש וללטש, תיקון שעלותו מוערכת ב-600 ₪. בחקירתו הנגדית של המומחה על ידי התובעים הסתבר כי מאז שניתנה חוות דעתו נוצרו ליקויים נוספים שאליהם לא התייחס בחוות דעתו. מסעיף 13 לתצהיר נחמני עולה כי הנתבעת ביצעה תיקון באופן המוצע על ידי המהנדס צח, וזאת לפני שבדק את הבית, והתיקון לא צלח כעולה מן התמונות המצורפות באותו סעיף. בהביאי בחשבון את כל השיקולים האמורים אני סבורה כי העלות שהוערכה על ידי המהנדס צח בחוות דעתו אינה משקפת נכונה את עלות התיקון, שאותה אני מעריכה על דרך האומדנא בסכום של 4,000 ₪. שביל הכניסה המהנדס צח קבע כי יש ליקוי בשביל הכניסה לבית, וכי מומחי שני הצדדים מסכימים כי יש צורך לפרקו ולרצפו מחדש עם אותן אבנים. לצורך ייצוב התשתית שמתחת לאבנים יש לפזר צמנט בכמות של 10 ק"ג למ"ר, לערבב עם החומר הקיים וליישר כנדרש. המומחה העריך את עלות התיקון בסכום של 1,320 ₪, ובתוספת 10% - 1,452 ₪. מן הראיות הנוספות שהגישו התובעים (ת/19-ת/21) ומתשובות המומחה מיום 23.10.12 לשאלות בית המשפט, עולה כי בניגוד לסברתו של המומחה בעדותו, נוצק בטון לכל אורך שביל הכניסה. על כן לעלות שקבע המומחה יש להוסיף גם עלות ביצוע הידוק, שהינה, על פי עדותו, 440 ₪ (ראה עדותו בעמ' 20 שו' 26-29). אני דוחה את עתירת התובעים להוסיף לסכום שנקבע על ידי המומחה סך של 5,400 ₪ עבור יציקת בטון. לא מצאתי כי הפתרון שהוצע על ידי המהנדס צח כתחליף ליציקת בטון אינו פתרון סביר וראוי, וכי נדרשת דווקא יציקת בטון לצורך ביסוס השביל. אוסיף כי הצעת המחיר שעליה מבססים התובעים טענתם זו (נספח ד' לתצהיר נחמני) אינה ראיה קבילה. אף הטענה כי התובעים ביצעו בפועל חידוש של השביל שבמהלכו בוצעה יציקת בטון, אינה מקנה להם זכות לקבל סכום זה. התובעים בחרו במהלך ניהול הליך משפטי שיזמו הם עצמם, לתקן את השביל באופן שהם ראו לנכון, חרף העובדה כי בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הוצע פתרון אחר, וזאת מבלי להמתין לפסק הדין בהליך. בכך נטלו על עצמם התובעים את הסיכון כי ככל שתדחה טענתם ויאומץ הפתרון שהציע המומחה מטעם בית המשפט, ישאו הם בהפרש בין הסכום ששילמו לבין הסכום שיפסק להם. סך העלות לתיקון הליקוי בשביל הכניסה הינה 1,892 ₪. מעקה לאורך השביל המהנדס צח מצא כי במעקה הקיים ישנם רכיבים אופקיים שיכולים להוות "אפקט סולם". הפתרון הראוי לדעתו הוא החדרת פרטי פלסטיק עגולים לתוך המשולשים העליונים והתחתונים מהצד הפנימי של המעקה, שצבעם יתאם את הקיים, באופן שלא ניתן יהיה להכניס רגל. התובעים סבורים כי תיקון זה אינו ראוי, ועותרים כי יפסק פיצוי בהתאם לעלות החלפת המעקה כולו בחדש. אני דוחה את עתירת התובעים. בהתאם למפרט יכולה הייתה הנתבעת לספק אפילו מעקה אטום (ראה עדות המהנדס צח בעמ' 23 שו' 4-5). בנסיבות אלה הפתרון המוצע על ידי המומחה הינו פתרון סביר. המומחה ציין בחוות דעתו ובעדותו כי פתרון זה אף שומר על צביון האזור ועל חזות אסתטית. עלות הפתרון שהוצע על ידי המומחה הינה 880 ₪, ובתוספת 10% - 968 ₪. המחסן התובעים טוענים כי במחסן אין חלון בגודל מספיק לצורך אוורורו, ועותרים כי יפסק להם פיצוי כעלות התקנת חלון וקבלת היתר בניה לשם כך. המהנדס צח מצא בחוות דעתו כי אין במחסן ליקוי. יצוין כי במחסן קיים חלון (ראה עדות המהנדס צח בעמ' 25 שו' 1), אלא שהתובעים סבורים כי החלון צריך להיות גדול יותר, כגודלו של חלון בחדר שירות. דין הטענה להידחות. המונח "חדר שירות" מוגדר בתקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "התקנות") כ"חדר אמבטיה, בית-שימוש, מזווה או חדר ארונות". לשון התקנות ברורה, ואינה כוללת מחסן. במצב דברים זה, והואיל ובמחסן בבית התובעים מותקן חלון ממנו מגיע אוורור, אני מקבלת את קביעת המהנדס צח כי לא קיים ליקוי (ראה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שאליו מפנים התובעים בסעיף 45 לסיכומיהם, בת"א (ת"א) 231/95 משה ונילי אבן חן נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (29.12.03)). תיבת הדואר המהנדס צח מצא כי תיבת הדואר הקיימת הינה תקנית, וכי אין ליקוי. חוות דעת זו לא נסתרה. לפיכך אני דוחה את עתירת התובעים לפסיקת פיצוי בגין ליקוי נטען בתיבת הדואר. דלת כניסה לדירה התובעים טוענים כי יש מקום להחליף את מנגנון הנעילה של דלת הכניסה הואיל ואין היא ננעלת לארבעה כיוונים. המהנדס צח שלל טענה זו מן הסיבה כי בשנת 2008 שונה התקן, כך שנדרשים לפחות ארבעה בריחים בשלושה כיוונים, ועל כן הדלת עומדת בדרישות התקן. אין בידי לקבל את עמדת המומחה. מעיון בחלקו הרלבנטי של סעיף 2.92 לתוספת השניה לתקנות, דהיינו החלק הדן ב"אמצעי (2)", עולה כי המומחה נתפס לכלל טעות, שכן הסעיף מחייב מנעול בטחון בעל ארבעה בריחים הננעלים בארבעה כיוונים. אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו חלקו הראשון של סעיף 2.92 הנ"ל, הדן ב"אמצעי 1", הינו רלבנטי במקרה זה. אף המהנדס צח לא סבר כי חלק זה של הסעיף הינו רלבנטי וכי מתקיימים תנאיו. כאמור, דעת המומחה הייתה כי חל שינוי בתקן, ובכך טעה. לפיכך אני מקבלת את טענת התובעים, וקובעת כי לצורך תיקון הליקוי יש צורך להחליף את מנגנון הנעילה, וכי עלות ההחלפה הינה 1,400 ₪. אני קובעת כי עלות תיקון יתר הליקויים בדלת הכניסה הינה בסכום שנקבע בחוות דעתו של המהנדס צח, דהיינו 400 ₪, ובתוספת 10% - 440 ₪. סך העלות לתיקון הליקויים בדלת הכניסה הינו, איפוא, 1,840 ₪. חדר שירותי אורחים התובעים טוענים לקיומם של מספר ליקויים בחדר שירותי האורחים. אתייחס אליהם אחד לאחד. מתג משותף לתאורה ולהפעלת הוונטה - התובעים לא הצביעו על תקן שמתג משותף חורג ממנו. לפיכך אני מאמצת את קביעת המהנדס צח שלא מדובר בליקוי. רעש הוונטה עולה על המותר - אני מאמצת את חוות דעתו של המהנדס צח, שלפיה עלות תיקון ליקוי זה הינה 150 ₪, ובתוספת 10% - 165 ₪. שטחים מצומצמים בחדר השירותים - אני מאמצת את קביעת המהנדס צח כי הואיל ומידות חדר השירותים נמדדות לפני חיפוי הקרמיקה עונה המצב על דרישות התקן, וקובעת כי אין ליקוי. אוסיף כי לא מצאתי רלבנטיות בפסק הדין המאוזכר בסעיף 82 לסיכומי התובעים, שעניינו אי הבאת עובדות לידיעת הקונה לקראת כריתת חוזה רכישת הדירה. טענה כזו לא הועלתה על ידי התובעים בכתב התביעה, ולא הובאו ראיות בנושא זה. הטענה הועלתה לראשונה בסיכומים, ועל כן מהווה שינוי חזית פסול. ברז המים - אני מאמצת את קביעת המהנדס צח בחוות דעתו, שלפיה עלות התיקון של ליקוי זה הינה 500 ₪, ובתוספת 10% - 550 ₪. סך עלות תיקון הליקויים בשירותי האורחים: 715 ₪. חדר הכביסה התובעים טוענים כי חלון כביסה שגובהו 121 ס"מ אינו סביר ולא ניתן להשתמש בו לתליית כביסה. דא עקא כי התובעים לא הצביעו על כך שחלון בגובה כזה מנוגד לתקן כלשהו או להסכם. על כן אני מאמצת את חוות דעת המהנדס צח בנושא זה. עלות התיקונים שנקבעה בחוות הדעת הינה 350 ₪, ובתוספת 10% - 385 ₪. דלת סלון אל חצר המהנדס צח מצא כי אין ליקוי. אין בסיכומיהם של התובעים טענה נגד קביעה זו. פרגולה בנויה המהנדס צח מצא ליקוי שעלות תיקונו 400 ₪, ובתוספת 10% - 440 ₪. הצדדים אינם חולקים בסיכומיהם על קביעתו זו, ועל כן אני מאמצת אותה. מדרגות אל קומה א' (המדרגות הפנימיות) בחוות דעתו ציין המהנדס צח כי בדק את מידות המדרגות בפועל, ומצא כי רוחב כל המדרגות גדול מן המינימום הנדרש. המומחה מצא סטיות קטנות הנוגעות בעיקר לרוחב הפודסט לעומת רוחב המדרגה האחרונה. הפתרון שהציע הינו פירוק המעקה והרכבתו באופן מקביל. כמו כן מצא כי יש לבצע תיקון ושיפור הגימור מסביב בעלות שהעריך ב-600 ₪, ובתוספת 10% - 660 ₪. בחקירתו הנגדית שב וציין המומחה, בניגוד לטענת התובעים בסיכומיהם, כי מדד את המדרגות. הוא אישר כי רוחבן לא אחיד, וכי הפתרון לכך הוא ניסור של המדרגות, שכן גם לאחר הניסור יעמדו המדרגות בתקן (ראה עדותו בעמ' 25 שו' 15-16, בעמ' 28 שו' 10-12 ובעמ' 29 שו' 29 - עמ' 30 שו' 3). אף אם אקבל את טענת התובעים כי מידות המדרגות הינן כפי שצולם על ידיהם בדיסק שהגישו במהלך חקירת המומחה, הפתרון שעליו הצביע המומחה, של ניסור המדרגות, פותר בעיה זו. אני סבורה כי יש להוסיף את עלות ניסור המדרגות בסך 1,200 ₪ (ראה עדות המהנדס צח בעמ' 28 שו' 10-12) לעלות תיקון הליקויים במדרגות. אני דוחה את עתירת התובעים לפסוק פיצוי עבור ירידת ערך. בניגוד לטענת התובעים, ירידת ערך אינה נזק שקשה להוכיחו, אלא נזק הניתן להוכחה בנקל. התובעים לא הביאו כל ראיה להוכחתו של נזק כזה, ועל כן עתירתם נדחית. סך עלות תיקון הליקויים במדרגות הפנימיות הינו, איפוא, 1,860 ₪. חדר שינה הורים המהנדס צח מצא ליקוי שעלות תיקונו 200 ₪, ובתוספת 10% - 220 ₪. הצדדים אינם חולקים בסיכומיהם על קביעתו זו, ועל כן אני מאמצת אותה. חדר רחצה הורים התמונה בסעיף 29 לתצהיר נחמני מלמדת כי אכן קיים ליקוי כפי שטוענים התובעים, דהיינו הדלתות חוסמות זו את זו, ועל כן אני דוחה את קביעתו של המהנדס צח בחוות דעתו כי אין ליקוי. המהנדס צח התייחס בחקירתו הנגדית לעלות תיקונו של המצב הנוכחי באופן המבוקש על ידי התובעים. לדבריו מדובר בסכום של לא יותר מ-500 ₪. המומחה נימק את הערכתו (ראה עדותו בעמ' 31 שו' 3-12). הנמקתו של המומחה נראית לי, ואני מאמצת אותה. חדר שינה (2) הליקויים בחדר שינה זה מתבטאים ברטיבות, ולכך אייחד פרק נפרד להלן. חדר אמבטיה המהנדס צח לא מצא ליקוי. אין בסיכומיהם של התובעים טענה נגד קביעה זו. ממ"ד (3) המהנדס צח לא מצא ליקוי. אין בסיכומיהם של התובעים טענה נגד קביעה זו. חדר שינה (4) המהנדס צח דחה בחוות דעתו את כל הליקויים הנטענים על ידי התובעים, למעט ליקויי האיטום והרטיבות. אין בסיכומיהם של התובעים טענה נגד קביעה זו. לרטיבות אתייחס להלן בפרק שייוחד לכך. גג הבניין המהנדס צח קיבל את טענות התובעים בעניין הליקויים הקיימים בגג, אלא שסבר כי הערכת תיקונם בחוות דעת בן עזרא הינה מופרזת, והעריך עלות זו בסכום של 2,150 ₪. לא מצאתי כי הערכה זו אינה נאמנה למציאות. אציין כי בחקירתם הנגדית את המומחה בנושא עלות הסולם, הצביעו התובעים על הצעות מחיר גבוהות באופן ניכר מהערכת המומחה מטעמם הם (ראה עדות המהנדס צח בעמ' 33 שו' 30-32). הדבר ממחיש מדוע לא ניתן להסתמך על הצעת מחיר כזו או אחרת שקיבלו התובעים בקביעת עלות תיקונו של ליקוי. אני מאמצת, איפוא, את קביעת המהנדס צח, וקובעת כי עלות תיקון הליקויים בגג הינה 2,150 ₪, ובתוספת 10% - 2,365 ₪. ריצוף וחיפוי המהנדס צח מצא ליקויים שעלות תיקונם 500 ₪, ובתוספת 10% - 550 ₪. הצדדים אינם חולקים בסיכומיהם על קביעתו זו, ועל כן אני מאמצת אותה. טיח וצבע המהנדס צח מצא ליקויים שעלות תיקונם 1,000 ₪, ובתוספת 10% - 1,100 ₪. אינני מקבלת את עמדת הנתבעת כי תיקונים אלה כלולים בתיקון ליקויי הרטיבות, שכן הדבר אינו נתמך בחוות הדעת. אני מאמצת, איפוא, את העלות שקבע המהנדס צח. רטיבות בחוות דעתו מצא המהנדס צח רטיבות בחדר שינה מס' 2 ובחדר שינה מס' 4. בחוות דעתו המשלימה התייחס המהנדס צח לליקויים נוספים היוצרים רטיבות. התובעים בסיכומיהם עותרים כי אאמץ את קביעותיו בחוות הדעת ובחוות הדעת המשלימה בעניין זה. ואילו הנתבעת גורסת כי יש להתעלם מן הליקויים שעליהם הצביע המומחה בפרק ג' לחוות הדעת המשלימה, שכן לגישתה מדובר בהרחבת חזית אסורה מאחר שלא מדובר בליקויים שפורטו בהחלטתי מיום 16.1.12, שבה הוריתי למומחה לערוך את חוות הדעת המשלימה. אני דוחה את טענתה זו של הנתבעת. בסעיף 4 להחלטתי מיום 16.1.12 (עמ' 38) הוריתי למומחה להתייחס גם לליקויי רטיבות נוספים אם יסתבר לו כי קיימים כאלה. אציין כי נושא קיומם של ליקויי רטיבות, איטום וסדקים אשר צפויים להחמיר עם הזמן נטען בסעיף 15 לכתב התביעה. לפיכך אני מאמצת את קביעותיו של המומחה הן בחוות הדעת והן בחוות הדעת המשלימה בנושא הרטיבות. בהתאם לחוות הדעת עלות תיקון הליקויים בחדר שינה מס' 2 הינה 400 ₪, ובחדר שינה מס' 4 - 1000 ₪. בסך הכל מדובר ב-1,400 ₪, ובתוספת 10% - 1,540 ₪. בהתאם לחוות הדעת המשלימה עלות תיקון הליקויים מסתכמת בסכום של 7,450 ₪ ליום עריכתה (17.4.12), וזאת במחירי קבלן מזדמן. סיכום עלויות תיקון הליקויים עלויות תיקון הליקויים בבית הינן כדלקמן: 20,325 ₪ נכון ליום 16.1.12. בתוספת מע"מ: 23,780 ₪. 7,450 ₪ נכון ליום 17.4.12. בתוספת מע"מ: 8,716.5 ₪. הזכות לתקן את הליקויים הנתבעת עותרת כי יתאפשר לה לתקן את הליקויים. לטענתה, התביעה הוגשה עוד בטרם הסתיימה שנת הבדק. בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר דירות") עומדת לה זכות לתקן את הליקויים בעצמה. הנתבעת תיקנה ליקויים בבית לפני הגשת התביעה, ואף התכוונה לבצע תיקונים בסוף שנת הבדק, אלא שהגשת התביעה והסתמכות התובעים על חוות דעת מופרזת מנעו ממנה לבצע את התיקונים. הואיל ולנתבעת זכות לתקן את הליקויים יש לאפשר לה לעשות כן. לחילופין טוענת הנתבעת, כי אם יורה בית המשפט על פיצוי, יש לפסוק פיצוי לפי עלויות קבלן ולא לפי עלויות קבלן מזדמן, וכן להפחית את גובה הפיצוי בשל הגשת התביעה לפני שהסתיימה שנת הבדק. ההלכה הפסוקה קובעת כי לבית המשפט שיקול דעת אם לאפשר למוכר לתקן את הליקויים או לחייבו בפיצוי לצורך תיקונם (ראה: ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 (1996) בפסקה 4 לפסק הדין; ע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ (13.5.03) בפסקאות 16-17 לפסק הדין). אני סבורה כי בנסיבותיו של מקרה זה, חרף העובדה שהתביעה הוגשה במהלך שנת הבדק, אין מקום להורות על תיקון הליקויים על ידי הנתבעת. במהלך ניהול ההליך התרשמתי כי בין הצדדים שורר חוסר אמון עמוק, ונראה כי הוראה על תיקון הליקויים על ידי הנתבעת לא תביא את הסכסוך בין הצדדים לפתרונו הסופי, והיא עלולה ליצור מחלוקות חדשות אשר יצריכו התדיינויות נוספות. הדברים עולים אף מעדותו של שניאור: "ש. אתה מעדיף היום לעשות תיקונים או לא לעשות אותם? ת. אני חושב שבמצב שנוצר עד היום יהיה קשה מאוד לבצע את התיקונים, וכמעט בלתי אפשרית" (עמ' 18 שו' 10-12). לחוסר האמון בין הצדדים מתווספת העובדה כי עלויות התיקון אינן גבוהות, שיקול התומך אף הוא בפסיקת פיצוי כספי שיביא את ההתדיינות הממושכת בין הצדדים לקיצה. בנוסף, אין להתעלם מן העובדה שהנתבעת ביצעה תיקונים שונים בבית לפני הגשת התביעה, שחלקם לא צלחו. לפיכך אני קובעת כי במקרה זה יש מקום לפסוק פיצוי כספי ולא להורות על תיקון הליקויים על ידי הנתבעת. עתירתה החילופית של הנתבעת היא כי הפיצוי יפסק במחירי קבלן, וגובהו יופחת בשל הגשת התביעה במהלך שנת הבדק. ואילו התובעים גורסים כי יש להוסיף על העלויות שבהן נקב המהנדס צח בחוות דעתו תוספת של 25% עבור ביצוע באמצעות קבלנים מזדמנים, וזאת בהתאם לחוות הדעת. התביעה הוגשה 24 ימים לפני תום שנת הבדק, שנה שבמהלכה לנתבעת זכות (ואף חובה) לתקן את הליקויים בבית. בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05) (להלן: "עניין סגל") נקבע בפסקה 10 לפסק הדין, כי הואיל ותביעת הקונים הוגשה בתוך שנת הבדק ובטרם ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הליקויים, יופחת שיעור הפיצוי לדיירים בשליש. ואולם במקרה זה, בשונה מהמקרה שנדון בעניין סגל, נתנו התובעים לנתבעת הזדמנות לתקן ליקויים בבית בטרם הגישו את התביעה. הנתבעת ביצעה מספר פעמים תיקונים בבית התובעים, אשר לא צלחו (ראה בין היתר סעיף 44 לתצהיר נחמני ונספח י"ז לתצהיר זה). זכותו של קבלן לתקן ליקויים אינה בלתי מוגבלת. אם ניתנה לקבלן הזדמנות סבירה לתיקון הליקויים, והוא לא תיקנם כראוי, אין הוא יכול להישמע בטענה כי הופרה זכותו לתקן את הליקויים. לפיכך הנני קובעת כי לעלות תיקון הליקויים שנדונו בחוות דעתו של המהנדס צח תתווסף תוספת קבלן מזדמן בשיעור של 25%. בהתאם לחוות הדעת תוספת זו כוללת פיקוח הנדסי. הליקויים נשוא חוות הדעת המשלימה הוערכו על ידי המהנדס צח בעלויות ביצוע באמצעות קבלן מזדמן, ועל כן אין מקום להוסיף על מחירים אלה תוספת של 25% כנטען על ידי התובעים. איחור במסירה על פי ההסכם מועד המסירה של הבית לתובעים הינו 31.7.08. בפועל נמסר הבית לתובעים ביום 18.11.08. זכות הקונה לפיצויים בגין איחור במסירת הבית קבועה בסעיף 9ד להסכם. סעיף 3ד להסכם קובע כי עיכוב של 90 יום במסירת החזקה מעבר למועד הצפוי לא ייחשב לאיחור במסירת החזקה ולא יהווה הפרה של ההסכם. החזקה בבית נמסרה לתובעים באיחור של 110 ימים, ומכאן שיש לבחון אם זכאים התובעים לפיצוי בגין 20 ימי איחור במסירה. הנתבעת טוענת כי האיחור במסירה נגרם בשל שינויים שבוצעו לבקשת התובעים. מעיון בפרוטוקול המסירה (נספח 1 לתצהיר שניאור), שעליו חתום התובע, עולה כי מצוין בו: "המסירה נדחתה לאחר שינויים לפי טופס שינויים מצורף ועבודות פסיפס במקלחות". סעיף 18ג להסכם קובע כי במקרה שעקב שינויים או תוספות שביקש הקונה יהיה עיכוב בעבודות הבניה, יידחה מועד המסירה בהתאם. לפיכך אין התובעים זכאים לפיצוי בגין מסירת הבית במועד מאוחר לזה הנקוב בהסכם. עוגמת נפש התובעים עותרים כי יפסק להם פיצוי בסכום של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש. לטענתם נגרמה להם עוגמת נפש גדולה, מעבר למקובל בתביעות שעניינן ליקויי בניה, וזאת בין היתר לנוכח מהות הליקויים והואיל והנתבעת עשתה ניסיונות לתקנם אשר לא צלחו. ואילו הנתבעת גורסת כי אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה, הואיל ומדובר בליקויים מינוריים, ולנוכח העובדה שהתובעים בחרו להגיש תביעה במהלך שנת הבדק במקום לאפשר לנתבעת לתקנם. בעניין סגל קבע בית המשפט העליון ביחס לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות שעניינן ליקויי בניה, כדלקמן: "מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421). אני סבורה כי בסופו של יום, אין מנוס מלהתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בעניין זה. אכן, לא אחת עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת בהכרח את עגמת הנפש הנגרמת בשל ליקוי זה ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עגמת הנפש הנגרמת בעטיו של ליקוי זה (ע"א 611/89, שם, בעמ' 64-65). יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט (ע"א 4445/90 "עמיגור" ניהול נכסים בע"מ נ' מאיוסט ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 17.4.94)) הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות" (פסקה 16 לפסק הדין). בענייננו מדובר בליקויים בבית מגורים. חלקם אומנם ליקויים קטנים, ואולם חלקם ליקויים הגורמים לחוסר נוחות ואפילו לסבל. כאלה הם בעיקר ליקויי הרטיבות הקיימים בתוך הבית. ניסיונות הנתבעת לתקנם לא צלחו. לצורך תיקון הליקויים נדרשים, לפי עדותו של המהנדס צח, כחמישה ימי עבודה, ואין ספק שבמהלך תקופה זו תגרם לדיירי הבית חוסר נוחות רבה לנוכח מהותם של חלק מהתיקונים הנדרשים, כגון תיקוני הרטיבות ותיקון המדרגות הפנימיות. מנגד אביא בחשבון את עלות תיקון הליקויים ואת העובדה כי הנתבעת גילתה נכונות לתקנם, כמו גם את העובדה שחוסר האמון בין הצדדים, שמנע את תיקון הליקויים אפילו במהלך ניהול ההליך, נגרם במידה רבה עקב הסתמכותם של התובעים על חוות דעת מופרזת. בהביאי בחשבון כל אלה אני סבורה כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בסך 10,000 ₪ נכון להיום עבור עוגמת נפש. ראשי נזק נוספים דיור חלופי: לנוכח קביעות המהנדס צח בעמ' 7 סעיף ג' לחוות דעתו, ובעמ' 4 סעיף ג' לחוות הדעת המשלימה, אין צורך בדיור חלופי למשך ימי העבודות בבית, ועל כן אני דוחה את עתירת התובעים לפיצוי בראש נזק זה. אציין כי אי הנוחות שתגרם לתובעים בימי התיקונים הובאה בחשבון בפיצוי שנפסק להם עבור עוגמת נפש. אובדן זמן ועבודת מנקה: לטענת התובעים הם זכאים לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה של התובע בשל הצורך לשהות בבית כאשר בוצעו תיקונים על ידי הנתבעת, וכן עבור עבודות ניקיון שבוצעו לאחר מכן. דין הטענה להידחות. חוק המכר דירות, ואף ההסכם, חזו את הצורך בתיקון ליקויים, דבר שהינו סביר ושכיח בבתים חדשים. חוק זה, ואף ההסכם, הטילו על הנתבעת חובה לתקן את הליקויים, אך לא קבועה בהם חובה לפצות את התובעים עבור אובדן זמן הכרוך בכך, ועבור עבודות הניקיון. אף אם אניח כי מדובר בחוסר שיש להשלימו בהתאם לנוהג המקובל בחוזים מסוג זה (ראה: סעיף 26 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973), הרי שאין מקובל כי הקבלן יפצה דייר עבור אובדן זמן ועבור עבודות ניקיון הנובעים מתיקון ליקויים. בדיקת המטרה: התובעים זכאים להחזר 86 ₪ ששילמו עבור מים לצורך בדיקת ההמטרה. שערוך התובעים טוענים כי יש לחשב את הפרשי ההצמדה החל מיום מתן חוות דעת המהנדס צח, אך את הריבית יש לחשב מיום גילוי העילה, שיחשב לצורך כך כיום הגשת התביעה. לעומתם טוענת הנתבעת, כי את הפרשי ההצמדה והריבית יש לחשב מיום עריכת כל אחת משתי חוות הדעת של המהנדס צח. בנושא זה הדין עם הנתבעת. הפרשי ההצמדה והריבית נועדו לשמור על ערך הפיצוי על מנת למנוע פגיעה בדיירים כתוצאה מחלוף הזמן בין מועד קביעת עלות תיקון הליקויים לבין מועד תשלום הפיצויים. על כן את הפרשי ההצמדה וריבית יש לחשב החל ממועד קביעת שווים של הליקויים. לגבי הפיצוי בגין עוגמת הנפש, שאותו קבעתי נכון להיום, יחושבו הפרשי ההצמדה והריבית החל מהיום (ראה: עניין סגל בפסקה 15 לפסק הדין). במקרה זה חושבו הליקויים נשוא חוות הדעת הראשונה נכון ליום עדותו של המהנדס צח בבית המשפט - 16.1.12, והליקויים נשוא חוות הדעת המשלימה נכון ליום עריכתה - 17.4.12. הפרשי ההצמדה והריבית לגבי עלות תיקון הליקויים על פי כל אחת מחוות הדעת בהתאמה יחושבו החל ממועדים אלה. הוצאות התובעים עותרים כי יפסקו להם הוצאות שונות שהוציאו בניהול ההליך. ואילו הנתבעת גורסת כי הואיל וחוות דעת מוגזמת מטעם התובעים היא שהובילה לניהול ההליך חלף ביצוע תיקונים על ידיה, ולנוכח התנהלות התובעים בהליך, יש לחייב דווקא את התובעים בהוצאות הנתבעת. אני דוחה את עמדת הנתבעת. התובעים זכו באופן חלקי בתביעתם, וזאת לאחר שנתנו לנתבעת הזדמנויות לתקן חלק מן הליקויים. בנסיבות אלה אין מקום לחייבם בהוצאות הנתבעת, ויש לבחון אם הם זכאים להחזר ההוצאות שאותן הם תובעים. תשלום לבן עזרא עבור חוות דעת ועבור יעוץ: הואיל והתובעים נדרשו להגשת חוות דעת מומחה לצורך ניהול ההליך יש מקום לפסוק להם הוצאות סבירות עבור חוות הדעת. עם זאת אין הם זכאים להחזר הוצאות עבור יעוץ שטיבו לא הובהר, מה גם שחוות הדעת העריכה את הליקויים בהפרזה רבה, ונראה כי זו הייתה אחת הסיבות להתמשכות ההליך. על כן זכאים התובעים לעלות חוות הדעת בסך 2,310 ₪. תשלומים למהנדס צח: הנתבעת תשיב לתובעים את התשלומים ששילמו למהנדס צח עבור שתי חוות הדעת שערך. תשלום עבור תמלילים: לא מצאתי כי הקלטת השיחות ותמלולן נדרשו לצורך ניהול ההליך, בפרט שמדובר בהקלטות חלקיות של שיחות. אציין כי אפילו התובעים בסיכומיהם לא ביססו טענותיהם על התמלילים. לפיכך אני דוחה את עתירת התובעים להשבת הוצאה זו. תשלום עבור תיקון פיצוץ בצנרת וביקור אינסטלטור: אין מדובר בהוצאות שהינן בגדר "הוצאות משפט", אלא בטענה מהותית, ואילו סברו התובעים כי קמה להם עילה לקבל הוצאות אלה מהנתבעת היה עליהם לעתור לתיקון כתב התביעה וליתן לנתבעת הזדמנות להתייחס לנושא. בזבוז מים: נושא זה נדון לעיל וקבעתי כי הנתבעת תשיב לתובעים סכום של 86 ₪ בגין המים שבוזבזו בבדיקת ההמטרה. ימי חופשה שלקח התובע בשל תיקונים שביצעה הנתבעת: נושא זה נדון לעיל. עבודת מנקה: נושא זה נדון לעיל. תשלום עבור אריחים רזרביים: בפרוטוקול המסירה (נספח 1 לתצהיר שניאור) צוין כי לא התקבלו אריחים רזרביים, ודי בכך כדי להוכיח את טענת התובעים בדבר מחסור באריחים רזרביים. אלא שהתובעים לא הביאו ראיות להוכיח מה כמות האריחים החסרה ומה עלותם, ועל כן עתירתם לפסיקת פיצוי עקב החוסר באריחים רזרביים נדחית. אגרה: התובעים הגישו תביעה בסכום גבוה בהרבה מן הסכום שנפסק להם בסופו של דבר, ואין עילה להשית על הנתבעת את הפרש האגרה הנובע מכך. לפיכך תחויב הנתבעת להשיב את האגרה רק בגין הסכום שנפסק. קיזוז בגין עבודות שלא שולם תמורתן הנתבעת ביצעה עבודות נוספות בבית, שעבורן לא שילמו התובעים. לטענת הנתבעת חייבים לה התובעים עבור עבודות אלה סך של 1,800 ₪ ומע"מ נכון ליום מסירת הבית, 18.11.08, לפי הפירוט הבא: עבור חיפוי קרמיקה במטבח - 600 ₪, ועבור פסיפס בשני חדרי המקלחות - 1,200 ₪. ואילו התובע טוען בתצהירו כי עובר להתקנת הפסיפס נאמר לו על ידי מנהל העבודה כי עלות העבודה הינה 600 ₪, ורק לאחר מכן נדרש ממנו סכום כפול (ראה סעיפים 51 ו-54 לתצהיר נחמני). לגבי הקרמיקה במטבח טוען התובע בתצהירו כי הוטעה על ידי חברת נגב קרמיקה, שמסרה לו כי הקרמיקה שסופקה לו הינה בגודל הסטנדרטי. באשר לעבודות הפסיפס במקלחות, משנמנעה הנתבעת מלזמן לעדות מטעמה את מנהל העבודה, לא נסתרה עדות התובע בנושא זה, ועל כן אני מקבלת את גרסתו וקובעת כי התובעים חייבים סך של 600 ₪ עבור עבודה זו. באשר לעבודות במטבח - לא ניתן לייחס את ההטעיה הנטענת של חברת נגב קרמיקה לנתבעת, ועל כן חייבים התובעים לנתבעת סך של 600 ₪ עבור עבודה זו. חובם של התובעים לנתבעת בגין העבודות הנוספות מסתכם, איפוא, בסך של 1,200 ₪, ובתוספת מע"מ - 1,404 ₪, נכון ליום 18.11.08. הנתבעת רשאית לקזז סכום זה מסכום חובה לתובעים. סוף דבר אשר על כן הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: 29,725 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 16.1.12 ועד התשלום המלא בפועל. 8,716.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 17.4.12 ועד התשלום המלא בפועל. 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הוצאות בסכום של 2,396 ₪, וכן החזר התשלומים ששילמו התובעים עבור שתי חוות הדעת של המהנדס צח, והחזר החלק היחסי באגרה ששולמה בהתאם לסכום שנפסק בסעיפים א'-ג' לעיל. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שכ"ט עו"ד בסכום של 8,775 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מסכום חובה לתובעים זכאית הנתבעת לקזז סכום של 1,404 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.11.08 ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור כחוק. בניהליקויי בניהקבלן