מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ירידה בשמיעה לעובד עם מכונות: 1. התובע עותר להכיר בליקויי השמיעה בגדר פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995 (להלן-החוק), על פי תורת המיקרוטראומה.   2. בכתב ההגנה נטען כי לתובע לא ארעה לתובע כל פגיעה בעבודה או שורת פגיעות זעירות במובן תורת המיקרוטראומה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק וכי אין קשר בין עבודתו של התובע לבין מחלתו אשר באה על רקע מצבו הבריאותי הקונסטיטוציונלי ובכל מקרה השפעת העבודה על מחלתו של התובע הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.   3. מטעם התביעה הוגשו תצהירי עדות של התובע בעצמו ושל מר עמנואל פרידמן, אשר שימש כמנהל במקום עבודתו של התובע (להלן-פרידמן).   4. בדיון מיום 20.5.01, הסכימו הצדדים על העברת התיק למומחה רפואי מטעם בית הדין לקביעת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודתו של התובע לבין ליקויי השמיעה מהם סובל התובע.   5. ביום 4.11.01, מינה בית הדין את ד"ר יעקב פלוטקין לשמש מומחה יועץ רפואי בתיק. (להלן-המומחה הרפואי).   6. העובדות כפי שנקבעו ע"י בית הדין הן כדלקמן: א. התובע יליד שנת 1939, מסגר מכונות במקצועו ועובד ה-"ארגז" מאז שנת 1958. ב. בשנים: 1958 ועד 1987, עבד התובע במפעל הברוס ב-"ארגז" בצריפין.   ב - 10 השנים הראשונות עבד כמסגר מכונות ובאחזקת מכונות התעשייה של מפעל הברוס, ומאז ועד לשנת 1986, לערך שימש כמנהל עבודה במפעל הברוס. בשנים: 1986 ועד 1987, עבד כמנהל עבודה במפעל הנגרות ובשנים: 1987 ועד 1999, מונה לתפקיד מחזיק בתיק כ"א ומשק וממונה על הבטיחות והגיהות של המפעל בצריפין. מאז שנת 1999, ועד למועד סיום עבודתו כעובד חברת ה-"הארגז" מילא התובע תפקיד של מנהל משק וממונה על הבטיחות של כל מפעלי התשלובת, צריפין, ת"א ונצרת. בשנה האחרונה הועסק ע"י הבעלים החדש של החברה במשרה חלקית, ובסוף השנה הופסקה עבודתו בחברה. ג. במפעל הברוס עסקו בייצור תיבות ברוס. באולם הייצור של המפעל היו בין 6-7 מכונות תעשייה עיקריות גדולות שעסקו בייצור התיבות, והן פעלו ללא הפסקה במהלך כל המשמרת שעבד התובע ברעש מחריש. המכונות "תפרו" את לוחות העץ לתיבות, "דפקו" מסמרים, עסקו בחיתוך מסמרים מגלילי חוטי המתכת, בשיוף, בחיתוך במספרים מיוחדות את הקשר שבין הלולאות, וב-"דפיקות" הקשר שנעשה באמצעות פטישים תעשיתיים לתיבות ועוד'. תהליך הייצור היה ללא הפסקה לאורך בין 2 ל - 3 משמרות כשבממוצע יוצרו כ - 10,000 תיבות כפולות למשמרת, וכל פעולה נעשתה ברעש. בנוסף למכונות הייצור התעשיתיות הנ"ל היו באולם הייצור גם מכונות עזר לחיתוך חלקי עץ לתפירת התיבות שפעלו ברעש גדול ורצוף, היו מכונות ניסור רועשות, מכונות קדיחה והדבקה וכן מכונות תפירה גדולות שתפרו את הראשים של התיבות גם הן ברעש חזק. לרעש זה נילווה גם הרעש של "דפיקת" מסמרים בפטישים שבוצע ידנית ע"י עשרות הפועלים בכל משמרת, וכן רעש המלגזות שנעו בתוך אולם הייצור (לפחות 4 מלגזות בו זמנית). ד. במסגרת תפקידו כאיש אחזקת מכונות הייצור של מפעל הברוס היה התובע צמוד למכונות במהלך כל המשמרת. התובע עבד במשרה מלאה ושעות נוספות רבות בתנאי הרעש החזקים. התובע נהג לעבוד משמרת וחצי עד שתי משמרות בימים א' - ה' (כ - 12-14 שעות ביום) וביום ו' 8 שעות ביום, כשהוא צמוד למכונות וחשוף לרעש החזק שבמקום. ה. גם כמנהל עבודה במפעל הברוס עבד התובע בתוך שטח אולם הייצור של מפעל הברוס במהלך כל משמרתו. התובע עבד בתפקיד זה משמרת וחצי עד שתיים (בין 12-14 שעות בימים: א'-ה' ו - 8 שעות ביום ו'). ו. ממפעל הברוס עבר התובע לעבוד בשנים: 1986 ועד 1987, כמנהל עבודה במפעל הנגרות של ה-"הארגז" בצריפין. התובע עבד שם 8-9 שעות מדי יום בתוך שטח מפעל הנגרות והגמר כשהוא חשוף לרעש החזק ומחריש האוזניים שבמקום. במפעל הנגרות והגמר עבדו מכונות תעשיתיות גדולות ברעש מחריש העולה על המותר. במפעל עבדו במשמרת כ - 50 איש יחד, ורעש העבודה והמכונות היה חזק ביותר ולפי בדיקות שנערכו הוא עלה על 85 דציבל. ז. בשנים: 1987 ועד 1999, החזיק התובע בתיק כ"א ומשק וממונה על הבטיחות והגיהות. התובע עבד בתפקיד זה 10-12 שעות ביום, כאשר בחלק העיקרי מתפקידיו ולפחות 8 שעות ביום הסתובב בתוך שטח אולמות הייצור של מפעלי הנגרות, האוטובוסים והמבנים הטרומיים, ונחשף לרעש החזק שבמפעלי הייצור, שעלה על 85 דציבל. בנוסף לרעש החזק שהיה במפעל הנגרות נחשף התובע, כחלק מתפקידו, גם לרעש החזק של מכונות הייצור ושל תהליך הייצור במפעל המבנים הטרומיים וכן במפעל לייצור אוטובוסים בהן עבדו ללא הפסקה וברעש חזק ביותר מס' מכונות תעשיתיות גדולות. היו מכונות לחיתוך עץ, לניסור, שיוף, ולצידן מכונות תעשייה במחלקת המבנים, מקדחות ועוד'. אלה פעלו ברעש מחריש אוזניים. ח. בשנת 1999, ועד שהפסיק התובע להיות עובד חברת ה-"ארגז" מילא תפקיד של מנהל משק וממונה על הבטיחות של כל שלושת מפעלי תשלובת ה-"ארגז" בצריפין, ת"א ונצרת. בתוקף תפקידו זה, נמצא התובע בעיקר בתוך שטחי הייצור של שלושת מפעלי התשלובת, כאשר הוא חשוף שוב לרעש הייצור החורג שלהם. ט. במהלך עבודתו השתמש התובע באטמי אוזניים. י. בשנת 1977, בעת שרותו הצבאי, נקבעה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה באוזניים.   7. כבוד המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות: א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע באוזניו ?  ב. האם הליקוי בשמיעתו של התובע נגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש העולה על 85 דציבל, כפי שתואר לעיל. אם כן, האם נגרם לתובע נזק לאוזן הפנימית והאם נגרמה לו ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור ? ג. האם התקיימו בתובע התנאים להכיר בנזק לאוזניים כ-"מחלת מקצוע" לפי פריט 7 לתוספת השניה למבחנים עפ"י חוק הביטוח הלאומי ? ד. האם חשיפתו של התובע לרעש כמתואר לעיל, גרמה לו לפגיעות זעירות חוזרות ודומות בעלות אופי בלתי הפיך, אשר גרמו במצטבר להופעת המחלה ? ה. אם התשובה לשאלה ד' היא חיובית - האם השפעת העבודה על מחלת התובע הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים ?   8. בחוות הדעת מיום 7.12.01, השיב המומחה הרפואי, ד"ר פלוטקין, לשאלות בית הדין כדלקמן: "א. לתובע ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו"צ שווה ... ב. ...קיים בו ליקוי תחושתי עצבי דו"צ אסימטרי בתדרים שמעל KHzB 2, מקור הליקוי באוזן הפנימית ואין כאן ירידה בכושר השמיעה בתדרי הדיבור. לא ניתן לכמת את חלקה של העבודה בליקוי ואת חלקו של הנזק שנגרם ע"י החשיפה לרעש ירי מרגמה בשרות צבאי. לצורך הפשטות אני ממליץ לחלק זאת שווה בשווה. ג. לאור הנאמר לעיל אני עונה באופן חיובי אך בהסתייגות על השאלה הנוכחית, כך גם לגבי ד', שכן ליקוי השמיעה של התובע נתרם הן ע"י החשיפה לירי בשרות צבאי והן ע"י פגיעות חוזרות ודומות בעלות אופי בלתי הפיך במקום העבודה. לא ניתן לכמת את חלקו של כל אחד מהמרכיבים. מבחינה אודיולוגית עקם השמיעה הנתרם ע"י כ"א מהמרכיבים זהה. ד. השפעת העבודה על ליקוי השמיעה של התובע זהה להשפעת גורמים אחרים, במקרה זה החשיפה לירי מרגמה בשרות צבאי."    9. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 21.3.02, נתבקש המומחה הרפואי להשיב לשאלות ההבהרה שהופנו ע"י ב"כ הצדדים, כדלקמן: א. כיצד יש בממצאי הבדיקה האודימטרית שנערכה לתובע ביום: 29.05.01, להשפיע על קביעותיו בהתייחס לשאלות א' - ג' להחלטת בית הדין מיום: 04.11.01 ? ב. כיצד הקביעה בסעיף קטן ב' לחווה"ד כאילו "אין כאן ירידה בשמיעה" מתיישבת עם ממצאי הבדיקות האודיולוגיות של התובע מיום: 29.05.01, עם בעיית הטינטון שנמצאה אצל התובע ועם ממצאי בדיקת השמיעה שנערכה לתובע ביום: 02.09.98, עפ"י הרישומים בתיק קופה"ח ? ג. כיצד משפיעה העובדה שהתובע עבד במהלך עבודתו עם אטמי אוזניים על חשיפתו לרעש במהלך העבודה והאם יש בכך כדי לשנות את חווה"ד ?   10. בחוות הדעת המשלימה מיום 2.4.02, השיב המומחה הרפואי, ד"ר פלוטקין, לשאלות ההבהרה, כדלקמן: באשר לשאלה א', המומחה הרפואי הסביר כי בדיקת השמיעה שבוצעה לתובע ביום 29.5.01, כשנה וחצי לאחר תום עבודתו, אינה יכולה, מהבחינה המדעית, לשמש לצורך הדיון בתביעתו. באשר לשאלה ב', המומחה הרפואי הסביר כי קביעתו בחוות הדעת מיום 7.12.01 הייתה כי 'אין כאן ירידה בכושר השמיעה בתדרי הדיבור' וממצא זה אינו עומד בסתירה לתלונת הטנטון של התובע ולהפך. באשר לשאלה ג', המומחה הרפואי ציין כי מעובדות התיק, כפי שנקבעו בהחלטת בית הדין מיום 4.11.01, לא עולה בבירור האם השימוש שעשה התובע באטמי אוזניים היה בכל שנות עבודתו וגם אם כן, לא ידוע באיזה אטמים התובע השתמש והאם השימוש שעשה בהם היה רצוף לאורך כל המשמרות בהם עבד. כמו כן, המומחה הרפואי ציין כי "אפילו תוך שימוש באטמי אוזניים חדשים מידי יום (דבר שכנראה לא קרה אצל התובע) מפלס הרעש שהגיע לאוזניו - בחלק מנקודות המדידה - עדיין היה ברמה מזיקה של 85 דציבל או יותר. לפיכך, אין מקום לשנות את קביעותיי בחוות דעתי מיום 7.12.01".   11. לגרסת ב"כ התובע, על פי האמור בחוות הדעת יש לקבל תביעת התובע, בעוד שב"כ הנתבע טענה כי גם על פי האמור בחוות הדעת יש לדחות את התביעה, מאחר שלא נקבע ממצא של פגיעה בתדירויות הדיבור, ועל כן על פי הפסיקה, אין מדובר במחלת מקצוע או במיקרוטראומה.   לאחר שעיינתי בחוות הדעת של המומחה הרפואי מיום 7.12.01 ובחוות הדעת המשלימה מיום 2.4.02 ובחנתי טיעוני ב"כ הצדדים, אני סבורה כי אין מנוס מדחיית התביעה, כפי שיובהר להלן.   המומחה הרפואי ציין בסעיף ב' לחוות הדעת מיום 7.12.01 ומיום 2.4.02 כי לא אובחנה אצל התובע ירידה בכושר השמיעה בתדרי הדיבור, לאמור: "אין כאן ירידה בכושר השמיעה בתדרי הדיבור...הירידה השיפועית בשמיעה הינה רק בתדרים שמעל 2000 הרץ, דהיינו בתדרים הגבוהים (שאינם תדרי הדיבור).   סעיף 7 לחלק ב' של התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשמ"ד-1954, מוגדרת מחלת מקצוע של פגיעה בשמיעה כ-"נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי חשיפה לרעש, שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור". מכאן עולה שכדי להכיר בליקויי שמיעה בגדר מחלת מקצוע, נדרש שהמבוטח יסבול מפגיעה בתדירויות הדיבור.   תנאי זה נדרש אף כאשר נטען כי הפגיעה הינה תוצאה של תהליך מיקרוטראומה וכפי שכבר פסק בית הדין הארצי: "משנקבע על פי חוק הביטוח הלאומי כי נזק שמיעתי ייחשב בתנאים מסויימים כ-מחלת מקצוע ..., יש להביא בחשבון את היסודות והתנאים שנקבעו באותה קביעה בעת שדנים בקביעת מיקרוטראומה לגבי נזק שמיעתי". (דב"ע מט/214-0 המוסד לביטוח לאומי נ' שלמה נסים פד"ע כב' 130).    בענייננו, לאור כל האמור לעיל ובהסתמך על מסקנותיו של המומחה הרפואי, ד"ר פלוטקין, לפיהן, התובע אינו סובל מפגיעה בתדירויות הדיבור, אין מנוס אלא לדחות התביעה.   ראוי לציין, כי אומנם לטענת ב"כ התובע, מבדיקת השמיעה שבוצעה לתובע ביום 29.5.01 עולה שהתובע סובל גם מפגיעה בתדירויות הדיבור, אולם המומחה הרפואי הסביר בחוות הדעת המשלימה מיום 2.4.02, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי בדיקת השמיעה מיום 29.5.01 לא יכולה לשמש אותנו לצורך הדיון (סעיף א' לחווה"ד) ואם חל שינוי מסויים בשמיעת התובע לפי בדיקה זו, הרי מקורו רק בגיל ובתחלואים שונים, אם קיימים.   12. סוף דבר - התביעה נדחית.   13. אין צו להוצאות.   שמיעה