קיבלתם זימון למשפט תעבורה בהרצליה ? מתלבטים אם לפנות לעורך דין תעבורה ? אתם לא לבד

##האם להימנעות מלהתייעץ עם עורך דין תעבורה בהרצליה יש מחיר ? ## רבים שואלים את עצמם האם מומלץ להתמודד עם עבירות תעבורה בהרצליה ללא עורך דין ? כאשר אדם חשוד בעבירת תעבורה ונמצא לפני חקירה במשטרה או חמור מכך, אם כבר הוגש נגדו הגשת כתב אישום, השאיפה שלו, מטבע הדברים, תהיה לשכור עורך דין תעבורה "הכי טוב בארץ". מרבית הנאשמים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין תעבורה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה לתעבורה בהרצליה, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא מבינים כראוי.

 

באיזה שלב פונים לעורך דין תעבורה בהרצליה ?

מומלץ לפנות לעורך דין לענייני תעבורה בהרצליה בהקדם האפשרי, על מנת לקבל ייעוץ משפטי, הדרכה ובסופו של דבר ייצוג. לא כל עבירת תנועה מסתיימת בקנס כספי זניח, ישנן עבירות שהעונש עליהן הוא שלילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה ואף מאסר בפועל. התייצבות לדיון בבית משפט תעבורה יכולה להיות חוויה לא נעימה, הכרוכה בלחץ נפשי ומתח ועלולה להסתיים במפח נפש. ייצוג על ידי עורכי דין מומחים לדיני תעבורה בהרצליה כבר מהשלב הראשוני, ולא רק בשלב של ערעור תעבורה, יכול להוות את הגורם מכריע בין קבלת עונש חמור, עונש קל או זיכוי מוחלט.

 

איך לבחור עורך דין תעבורה בהרצליה ?

אנו מאמינים כי לקוח ש"עשה שיעורי בית" ולמד לעומק על סוג עבירת התעבורה הרלוונטית לגביו, יפיק תועלת רבה יותר מהייעוץ עם עורך הדין ואף את סיכויי ההצלחה בתיק. אי לכך, העמדנו לרשותכם פלטפורמה משפטית ייחודית בנושא דיני תעבורה בהרצליה, המורכבת מספרות מקצועית, מקבץ פסקי דין והחלטות שניתן לאתר בקלות באמצעות ##מערכת חיפוש פנימית מהמתקדמות בעולם##, שתיתן לכם מענה מלא, מקיף ומקצועי תחת קורת גג אחת. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין תעבורה הרצליה מומלץ לקרוא בעיון על שלל בסוגיות בתחום דיני תעבורה בהרצליה, הרלוונטיות עבורכם במדריך משפטי זה, ואף אל פי שהמידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, אין ספק כי תפיקו ממנו תועלת רבה. לרשימה המלאה - 🔍 נהיגה בשכרות🔍 מהירות מופרזת🔍 שלילת רישיון נהיגה🔍 זכות קדימה🔍 נהיגה ללא ביטוח🔍 נהיגה ללא רישיון🔍 נסיעה באור אדום🔍 סטיה מנתיב / עקיפה🔍 אי ציות לתמרור🔍 שמירת מרחק🔍 תאונה מאחור🔍 פניית פרסה🔍 כללי נסיעה בכיכר 

דוגמאות

##(1) עבודות שירות בהרצליה בעקבות עבירת תעבורה## הנאשם הורשע לאחר שהוביל ראיות, בעבירות הבאות: אי עמידה בתמרור בגיל 36 וגרם לפגיעה ממשית, עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, בקשר לסעיף 38 (3) לתעבורה. פְּקוּדָה. הנאשם הכחיש את האחריות לתאונה, וניהל הליכי ראיה ממושכים. מטעם ההגנה העיד הנאשם, וכן מומחה בחקירת תאונות דרכים, שהגיש חוות דעת מומחה מטעמה, בעבודה כפקח בעיריית הרצליה. עם שיקום הנאשם החל לעבוד בתחום היהלומים והמשיך בעבודה זו במשך 3 שנים, ובארבע השנים האחרונות הוא עובד בעיריית הרצליה. עבודות השירות ינוהלו על פי התוכנית שהתווה הממונה לדעתו, בהוסטל אקים בהרצליה. ##(2) נהיגה בחוסר זהירות בהרצליה## כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 08/09/2004 בסביבות השעה 10:10 לפנות בוקר, הנאשם הסיע מכונית נוסעים פרטית עם 4 נוסעים בדרכה מעלה מאיילון צפון למחלף הסירה. באותה תקופה נהג שמש שמעון ברכב הונדה לכיוון נסיעתו של הנאשם לפניו ועצר את רכבו עקב עצירת תנועה בכביש שלפניו. נהיגה בפזיזות - הפרה של תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה. לכן הוא ביקש להצטרף לנתיב משמאלו כדי להיכנס להרצליה פיתוח. הוא ביקש מהנהג הפוגע להיכנס לפניו בדרך לנתיב המוביל להרצליה פיתוח. הוא הבחין כי הרכב שלפניו מנסה להשתלב בנתיב השמאלי, הוא הנתיב המוביל לכניסה להרצליה פיתוח. ##(3) דו"ח תנועה על חניה בנכים בהרצליה## עתירה מוגשת לבית המשפט המבקשת לחייב את המדינה בתשלום הוצאות בגין דוח תעבורה שעניינו הצבת רכבת בחניית נכים, בניגוד לתקנה 72 (א) (16) לתחבורה. תַקָנוֹן. ביום 174.13 פנה עורך הדין המבקש למאשימה, כאשר צירף את אישור עיריית הרצליה לתוכן השלט כדי להוכיח את משך הזמן והשעות בו השלט תקף. בנוסף, לטענתה, במקרה זה קיימת גם העילה השנייה: "נסיבות אחרות המצדיקות תשלום לנאשם", הנסיבות הן: בקשתה לביטול הודעת הקנס ש"זכתה "לתשובה לקונית ולא מוסברת מה מרכז, מחדלים ורשלנות של התובע, שהגיעו פעמיים לדיוניו הבלתי מבוססים של הנאשם וגרמו לדחיית הדיון ולהופעות הסרק של הנאשמת וכוחה, דרישת התביעה כי העותרת תבצע עבורה את עבודות איסוף הראיות, התעלמות התביעה ממכת העותרת שגרמה גם לדיון סרק. ראשית הגיש המבקש בקשה למדור לנהגים ללא עיריית צה"ל הרצליה. בזמן הדיון השני, 28.4.13, הפרקליטות לא מצאה את המקרה הנוכחי. ##הכרעת בית המשפט:## לכן, אני קובע כי המדינה תישא בהוצאות המבוקשות בסך 1,000 ₪. הסכום ישולם למבקש תוך 45 יום מהיום. ##(4) נהיגה בשכרות בהרצליה## נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 22 בדצמבר 2000, בסביבות השעה 15:00 אחר הצהריים, נהג במכונית ברחוב ירושלים מצפון לדרום והתקרב לצומת עם רחוב סוקולוב, בהרצליה. הנאשם נסע באור ראשו, ותוך כדי פנייה ימינה, מרחוב ירושלים לרחוב סוקולוב, הוא סטה שמאלה ועלה על פקק בנוי, ופגע בשלט שהוצב על הפקק. נהיגה בשכרות, ובהשפעת משקאות משכרים - עבירה לפי סעיפים 62 (3) ו- 39 (א), 64 ב (א) ו- 38 (2) לפקודת התעבורה, יחד עם תקנות 26 (2) ו- 169 ( א) לתקנות התעבורה. בשיחה ראשונית עם הנהג אמר לו האחרון כי הוא נסע מכיוון שכונת שביב בהרצליה לביתו. על פי טופס בדיקת רכוש שהכין לחשוד בשעה 17:40, הנאשם סיפר לו כי נסע משביב לביתו ברחוב שמואל הנגיד בהרצליה. ##הכרעת בית המשפט:## בית המשפט קבע כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ותוך נהיגה בשכרות. ##(5) נהיגה בשלילה בהרצליה## הנאשם עומד לדין בגין עבירות נהיגה תוך פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, אי עמידה בהוראות המשטרה - עבירה המנוגדת לתקנה 23 (א) לתקנות התעבורה, בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה- עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. בנוסח כתב האישום עולה כי הנאשם נפסל לנהוג על ידי בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה לתקופה של 29 חודשים, וביום 23 ביולי 2013 הופקד רישיונו במזכירות בית המשפט. עדותו של השוטר, שהותירה בי רושם חיובי לצד אחריותו של בעל הרכב כמוסבר לעיל בסעיף 27 ב לפקודה, אי הפרכת החזקה החוקית על ידי הנאשם, אי גילוי זהות נהג הרכב, גרסת הנאשם של אליבי, העובדה שהשוטר דיווח הרכב אליו אלמה בעלת הרכב הוא הנאשם ואכן נמצא בפסילה, וזו הייתה הסיבה להודעה על רכב זה והמרדף, מציאת הרכב באותה שכונה בהרצליה, לאחר הניתוק, הנאשם. מופיע מחוץ לתא הנהג והמנוע חם, תודה ראשונה ולא מביא נאשם ידו, כעדת אליבי פוטנציאלית - כחיזוק ראיות התביעה. בנסיבות אלה, לפיהן הנאשם טען כי ישב עם חברתו באותו גן ציבורי בהרצליה, קיים פוטנציאל לעדות אליבי, אף שההגנה לא טענה רשמית טענת אליבי: ".מחוץ לרכב. " במילים אחרות, לאור גרסת הנאשם היה על ההגנה להביא את אותה חברה שתתמוך בגרסתו שישבה כל הזמן בגן הציבורי בהרצליה ולא נהגה. ##הכרעת בית המשפט:## מכל הסיבות לעיל אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

 

קנס בגין חניה על מדרכה בהרצליה

##להלן פסק דין בנושא קנס בגין חניה על מדרכה:## רקע וטענות הצדדים 1. עיריית הרצליה - היא המשיבה מס' 2 - עושה שימוש בסעיף 59(א) לחוק העזר להרצליה (מניעת מפגעים ושמירה על הסדר והניקיון), התש"ן - 1989 (להלן - "חוק עזר שמירת ניקיון") לצורך הוצאת דו"חות והגשת כתבי אישום בגין עבירה של חניה על מדרכה. הקנס המוטל על עבירה סעיף 59(א) לחוק עזר שמירת ניקיון הוא 490 . בעיר הרצליה אסורה חניית רכב על המדרכה גם מכוח סעיף 5(ג) לחוק עזר להרצליה (העמדת רכב וחנייתו), התשל"ח - 1978 (להלן - "חוק עזר חניה"). הקנס המוטל על עבירה לפי סעיף 5(ג) לחוק עזר חניה הוא 70 ב לפי הודעת ראש עיריית הרצליה - היא המשיבה מס' 1 - בשנים 2000-2001 הוציאה עיריית הרצליה 3,460 דו"חות בגין חניה על מדרכה מכוח חוק עזר שמירת ניקיון. גם נגד העותרת מס' 3 - תושבת הרצליה - הוציאה עיריית הרצליה דו"ח שלפיו הוטל עליה קנס בסך 490 בגין חנימדרכה מכוח חוק עזר שמירת ניקיון. ביום 9.1.01 יצאה מלפני עו"ד י' קרפ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה - הוא המשיב מס' 3 - הנחיה לרשויות המקומיות (להלן - "הנחיית היועץ המשפטי לממשלה") שלפיה "אין זה ראוי להוסיף ולהשתמש בחקיקת שמירת הסדר והנקיון לצורך אכיפת עבירות חניה. לכן, כאשר בחוק עזר בענייהעמדת רכב וחנייתו קיימת הוראה בדבר חניה על המדרכה, על העירייה להשתמש בהוראה זו בכדי לאכוף את העבירה. מערכת התביעה של המדינה לא תוכל להגן בעתיד בבית המשפט על אכיפה, המנוגדת להנחייה זו ולהערת בית המשפט". ההנחיה הוצאה בעקבות הערות בית משפט זה בע"פ 3955/97 לבצקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן - "ענין לובצקי") ובע"פ 1160/99 איתי הכהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 205 (להלן - "ענין איתי הכהן"). בהנחיה ניתנה ארכה של 6 חדשים לצורך חקיקת הוראה האוסרת חניה על מדרכה בחוק עזר מתאים, באותן רשויות מקומיות שבהן אין קה כזאת. עוד צוין שם, שעל שולחן ועדת הכלכלה של הכנסת מונחת הצעה להעלות את הקנס הקבוע בצו התעבורה (עבירות קנס) התשל"ז - 1976 (להלן - "צו התעבורה") מ-70 ל-250 ביום 1.10.02 תוקן צו התעבורה והקנס בגין חניה על מדרכה הועמד על 100 "בהעמדת שני גלגלים בלבד על המדרכה ובלבד שנותר מעבר של 100 ס"מ לפחות על המדרכה ומותרת החניה בכביש בו הועמדו יתר גלגלי הרכב"; ובגין חניה על מדרכה בנסיבות אחרות הועמד הקנס על 250. יצ כי לרשויות המקומיות ניתנו ארכות לצורך חקיקת הוראה האוסרת חניה על מדרכה עד אותו יום. 2. בעתירתם עתרו העותרים מס' 1 ו-2 - חברי מועצת העיר הרצליה - והעותרת מס' 3 - תושבת הרצליה - להורות לעיריית הרצליה להפסיק להוציא הודעות קנס בגין חניה על מדרכה לפי חוק עזר שמירת ניקיון; לבטל את הודעות תשלום הקנס שכבר הוצאו; ולהשיב כספים ששולמו לפי הו קנס, כאמור, החל מיום 17.4.00 (מועד מתן פסק הדין בענין איתי הכהן) ולחילופין מיום 9.1.01 (מועד מתן הנחיית היועץ המשפטי לממשלה). כמו כן ביקשו ליתן צו ביניים המורה להפסיק מיד הוצאת הודעות קנס לפי חוק עזר שמירת ניקיון בגין חניה על מדרכה. ניתנו צו על תנאי וצו ביניים כעתירת וכבקשת העותרים. 3. תמצית טענתם של העותרים היא שבעיר הרצליה אסורה חניה על מדרכה מכוח סעיף 5(ג) לחוק עזר חניה, שהוא חוק ספציפי או חוק מיוחד לענין חניה, ולפיכך יש להעדיפו על פני "החוק הכללי". מכאן שהעירייה אינה מוסמכת להוציא הודעות קנס ולהגיש כתבי אישום בגין חניה על מדרכלפי סעיף 59(א) לחוק עזר שמירת ניקיון. כנגדם טוענים המשיבים מס' 1, 2 ו-5 - ראש עיריית הרצליה, עיריית הרצליה והיועץ המשפטי לעירייה - כי בהרצליה אסורה חניה על מדרכה הן מכוח חוק עזר חניה והן מכוח חוק עזר שמירת ניקיון. לענין החלתם של חוקי העזר, מבחינה עיריית הרצליה בין שני מצבים: חניה על מדרכה אופן שאינו מפריע ואינו חוסם את תנועת הולכי הרגל", שבגינה מוטל קנס לפי חוק עזר חניה; חניה על מדרכה "באופן היוצר מכשול שיש בו כדי לחסום או להפריע למעבר הולכי רגל, ולהוות מפגע ומטרד לציבור", שבגינה מוטל קנס לפי חוק עזר שמירת ניקיון. לטענתם, מדובר בשתי נורמות ספציפיות שתכליתן שונה וההחלטה איזו מהן יש להחיל בכל מקרה מסורה לשיקול דעתה של העירייה. מכאן שהקנסות שהוטלו בגין חניה על מדרכה לפי חוק עזר שמירת ניקיון הוטלו כדין. עוד טוענים הם, שבית המשפט העליון לא פסל את השימוש בחוק עזר שמירת ניקיון לאכיפת איסור החניה על מדרכה וכי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לא היתה בגדר "הנחיה מסודרת". לכך מוסיפים הם, כי המועד ליישום הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הוארך עד יום 1.10.02 ולכן אין לבטל קנסות שהוטלו עד אותו יום. המשיב מס' 4 - שהוא המרכז לשלטון מקומי - סמך ידיו על טיעוניהם של היבים מס' 1, 2 ו-5. המשיב מס' 3 - הוא היועץ המשפטי לממשלה - טוען, כי ברשויות מקומיות שבהן קיימת הוראה ספציפית בחוק עזר חניה, לפיה אסורה חניה על מדרכה בחוק עזר חניה, יש לאכוף את האיסור מכוח ההוראה הספציפית ולא מכוח חוק עזר שמירת ניקיון. לדעתו, כך יש לנהוג גם בעקבות דברי בית משפט העליון בענין לובצקי ובענין איתי הכהן. לפיכך "אין בצורך הציבורי בענין העלאת שיעור הקנס כדי להוות טעם מספיק לשימוש בנורמה הבלתי מתאימה, באותן רשויות מקומיות בהן קיימת נורמה ישירה מכוחה ניתן לאכוף את האיסור". דיון המסגרת הנורמטיבית 4. לפי סעיף 5 לחוק עזר חניה, שכותרתו "איסור חניה""(ג) לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב על מדרכה". חניה על מדרכה היא, אפוא, עבירה מכוח חוק עזר חניה. היא גם עבירה מכוח תקנה 72(2א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן - "תקנות התעבורה"). הקנס בגין חניה על מדרכה - בין שהיא עבירה מכוח חוק עזר של רשות מקומית ובין מכוח תקנות התעבורה - קבוע בסעיף 1 של חלק לתוספת לצו התעבורה. בתקופה הרלוונטית לעתירה שלפנינו עמד הקנס על סך 70 . כמובהר לעיל, החל ביום 1.10.02 הועמד הקנס על סך 100 ו-250, כאמור לעי לפי סעיף 59 לחוק עזר שמירת ניקיון, שכותרתו "מכשול ברחוב":"(א) לא יניח אדם, לא ישאיר, לא יקים, לא יתלה, לא יטיל ברחוב ולא יבליט מעל לרחוב כל דבר העלול לגרום נזק לרחוב או להפריע לנקיון או לתנועת הציבור בו, אלא אם כן דרוש לעשות כן לטעינת הדבר או לפריקתו ותוך כדי פריקתו ולא יותר מן הזמן הסביר הדרוש לכך, ואלא אם כן ניתן לכך היתר בכתב מאת ראש העירייה ובהתאם לתנאי ההיתר". הקנס בגין עבירה כזאת קבוע בתוספת הראשונה לצו העיריות (עבירות קנס), תשל"א - 1971, והוא עומד - החל ביום 21.12.99 - על סך 490 5. השאלה אם ניתן להוציא דו"חות ולהגיש כתבי אישום בגין עבירה של חניה על מדרכה לפי חוק עזר שענינו שמירת ניקיון נדונה בענין לובצקי. באותה פרשה עשתה עיריית תל-אביב שימוש בסעיף 39(א)(1) לחוק עזר לתל-אביב - יפו (שמירת הסדר והנקיון), התש"ם - 1980 (להלן - עזר שמירת ניקיון בתל-אביב") - המקביל לסעיף 59(א) לחוק עזר שמירת ניקיון בענייננו - לצורך אכיפת איסור החניה על מדרכה. יצוין, כי בחוק עזר לתל-אביב - יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד - 1983 (להלן - "חוק עזר חניה בתל-אביב") שהיה בתוקף באותו זמן לא נכללה הור מפורשת האוסרת חניה על מדרכה. בפסק הדין שניתן באותו ענין עמדתי על כך שניתן לפרש את חוק עזר שמירת ניקיון כך שיחול על חניה על מדרכה, אולם ציינתי כי יש בכך קושי. אמרתי שם כי: "כמו שנפסק בפרשת המבורגר סבורני גם אני כי לפי פשט לשונו של סעיף 39(א)(1) לחוק הסדר והנקיון ניתן להביא בגדרו של הדיבור "לא יניח" גם חנייה, ובגדרו של הדיבור "כל דבר" גם רכב. זאת פרשנותו של הסעיף גם לאור תכליתו, הבאה להבטיח שלא יונחו מכשולים בדרכם של המשתים ברחובות העיר ולאפשר להם לנוע ברחובות בנוחיות ובביטחון. אכן, ההימנעות מלקבוע איסור מפורש בחוק הסדר והנקיון ובחוק החנייה - - - מעוררת תהיות. גם מטעמים של שמירת הסדר והנקיון החקיקתי - של חוק הסדר והנקיון ושל חוק החנייה - ראוי שתהיה אמירה מפורשת בחוק החנייה, לפיה אסור להחנות רכב על מדרכה - - -. אולם, לאור תכליתו של סעיף 39(א)(1) לחוק הסדר והנקיון, אין בחיסרון זה כדי לפסול את פירושו של הסעיף ולעקור מתוכו משמעות זאת" (הדגשות שלי - י' ט') (ענין לובצקי, בעמ' 594; ראו גם: ע"פ 334/80 מדינת ישראל נ' המבורגרמ תש"ם 3 (3) (להלן - "ענין המבורגר")). בפסק הדין בענין איתי הכהן עמד השופט י' זמיר על הקושי שבהגשת כתבי אישום בגין חניה במקום אסור מכוח חוק עזר שמירת ניקיון בתל-אביב, בשעה שחניה במקום אסור הוגדרה כעבירה בתקנה 72(א) לתקנות התעבורה ובסעיף 6 לחוק עזר חניה בתל-אביב; שהן הוראות מפורשות וברורות לין חניה. לפיכך קבע, כי מן הראוי שעיריית תל-אביב-יפו תגיש כתבי אישום בגין חניה במקום אסור לפי תקנות התעבורה או לפי חוק עזר חניה "ואם חוק עזר זה אינו עונה על כל הצרכים, בידי עיריית תל -אביב-יפו לתקן אותו, לפי הצורך" (ענין איתי הכהן, בעמ' 213-214; והשוו: בגץ 2126/99 מתי דה הס נ' עיריית תל-אביב ואח', פ"ד נד(1) 468) היחס בין חוק עזר חניה לבין חוק עזר שמירת ניקיון 6. ניתן, אפוא, לכאורה להחיל על עבירת חניה על מדרכה הן את הוראות חוק עזר חניה והן את הוראות חוק עזר שמירת ניקיון. איזה מהם יש להחיל כאמור, טוענים העותרים, כי חוק עזר חניה הוא חוק מיוחד או חוק ספציפי, ולפיכך יש להעדיפו על פני "החוק הכללי" שהוא חוק שמירת נקיון. לעומתם טוענים המשיבים מס' 1, 2, 4, ו-5, כי מדובר בשתי נורמות ספציפיות שמעמדן שווה, אלא שתכליתן שונה, וההחלטה איזו מהן יש להחיל בכל מקרה מסורה לשיקול דעתה של העירייה. על הסיווג של נורמות שונות עומד המלומד פרופ' י' פלר, אגב הערה על "הבלבול" ביניהן. כך מבחין הוא בין נורמה ספציפית לבין נורמה כללית; ובין נורמה מיוחדת לבין נורמה רגילה (המכונה לעתים, אף היא, נורמה כללית במובן GENERAL). לפי שיטתו, מגדירה נורמה ספציפית סוג נתן של עבירה ספציפית - לרבות את הנתונים המבחינים בינה לבין סוגי עבירות ספציפיות אחרות - וכן קובעת את העונש הצפוי בגינה. לעומתה, נורמה כללית היא נורמה הקובעת את התנאים המשותפים לתחום של סוגי עבירות, או לקבוצה נתונה בתוכו. עוד קובעת הנורמה הכללית כללים משותפים שעל פיהם יושת העונש שנקצב לעבירות לסוגיהן. היחס בין נורמה ספציפית ונורמה כללית הוא יחס של שילוב והשלמה. יש לשלב בנורמה הספציפית את הנורמות הכלליות הנוגעות לעניין. כך, לדוגמא, הוראות החלק הכללי לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין") הן נורמות לליות ואילו הוראות חלק ב' לחוק העונשין הן נורמות ספציפיות. הנורמות הכלליות (כגון יסודות העבירה, סיווג העבירות, עבירות נגזרות וכו') חלות על הנורמות הספציפיות (כגון גניבה, רצח וכו'). ((י' פלר דיני עונשין (חלק א', תשמ"ד) 155 - 156; י' לוי, א' לדרמן עיקרים בחריות פלילית (תשמ"א) 50-52; מ' קרמניצר "תיקון 39 לחוק העונשין - חמש שנים לחקיקתו" מגמות בפלילים (בעריכת א' לדרמן, תשס"א) 55, 58; לענין היחס בין חוק כללי המאוחר לחוק ספציפי ראו: ע"פ 51/76 ראובן נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(3) 14; ע"א 562/77 מדינת ישראלת התמרים, פ"ד לג(2) 631; בג"צ 5429/91 יחיא נ' השר לענייני דתות ואח', פ"ד מז(5) 873) על האבחנה בין נורמה מיוחדת ונורמה רגילה אומר פרופ' י' פלר שאם מחייב מקרה מיוחד הסדר שונה מזה שנקבע לגבי התחום כולו, מסדיר המחוקק את המקרה המיוחד בנורמה מיוחדת. הנורמה המסדירה את התחום כולו היא נורמה רגילה, ואילו הנורמה הקובעת את ההסדר המיוחד היא נורמה מיוחדת (פלר, לעיל, בעמ' 158). יוער, כי נורמה עשויה להיות מוגדרת כרגילה או כמיוחדת ביחס לנורמות אחרות, וכן עשויה היא להיות מוגדרת כרגילה לענין מסוים וכמיוחדת לענין אחר. כך נאמר "דין פלוני הוא מיוחד ביחס לדין אלמוני, אם דין פלוני כולל את כל המרכיבים של דין אלמני בתוספת מרכיב נוסף" (א' ברק פרשנות במשפט (כרך ראשון, תשנ"ב) 570). בין נורמה מיוחדת לבין נורמה רגילה עדיפה הנורמה המיוחדת ואין להחיל את שתיהן על אותו מעשה פלילי; לפי הכלל LEX SPECIALIS DEROGAT GENERALI (פלר, לעיל, בעמ' 167; ברק, לעיל, בעמ' 545-555מ' 569 ואילך; ראו גם: בג"צ 174/85 עלי חסן נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד לט(3) 245; בג"צ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור ואח', פ"ד נ(2) 793, 815 (להלן - "ענין זנדברג" כלל נוסף שיש לו תחולה בעניננו הוא זה האמור בסעיף 34כא לחוק העונשין: "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". כלל זה יש להחילו גם על שתי נורמות שנקבעו בדברי חקיקה שונים, כשר הן בבחינת "אותו הדין" (ראו: ע"פ 4463/93 בירב נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 447; ע"פ 6696/96 כהנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 53 כך נאמר, כי: "בהעדר הוראה לסתור, ההנחה צריכה להיות שהפריט הטבעי - קל וחומר הספציפי - הוא שצריך לחול ולא פריט אחר אשר לשונו הכללית עשויה אף היא להשתרע על עובדות המקרה. ואם בדרך כלל כך, בדיני עונשין על אחת כמה וכמה, שכן אין לשכוח שהסעיף 277 נוח יותר לנאשם וכאשר קיימות תי אפשרויות של פירוש יש לבחור בזה הנוח לו יותר" (הדגשות שלי - י' ט') (ע"פ 836/79 מיכאלי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(4) 800, 806 והאסמכתאות הנזכרות שם). זאת ועוד. הסמכת התביעה הכללית לבחור בין חוק מקל לבין חוק מחמיר כראות עיניה היא בגדר "פגיעה בכלל הגדול של דיני עונשין NULLA POENA SINE LEGE כי ריבוי חוקים עונשיים עם זכות ברירה לתביעה הכללית כמוהו כאפס חוק מסויים ומוגדר" (דברי הנשיא דאז זמורה בע"פ 117/5חדד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ה 1413, 1426; ראו גם: בג"צ 256/88 מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד מד(1) 19, 40) בסיכום: נורמה מיוחדת עדיפה על נורמה רגילה; בין שתי נורמות אפשריות יש לבחור בנורמה המקלה; הרָשות אינה רשאית לקבוע לפי שיקול דעתה איזו נורמה יש להחיל. מן העקרונות אל המדרכות 7. בפרשה שלפנינו ענין לנו בשני חוקי עזר וביחס שביניהם. לכל אחד מהם תכלית שונה. חוק עזר חניה ענינו "העמדת רכב וחנייתו", כפי שמעידים עליו כותרתו וגם תוכנו. בסעיף 5 לחוק עזר זה שבו הוראה מיוחדת האוסרת חניה על מדרכה. לעומתו, חוק עזר שמירת ניקיון ענינו "מני מפגעים ושמירה על הסדר והנקיון" -כפי שמעידים עליו כותרתו ותוכנו - ואין בו הוראה מיוחדת ומפורשת האוסרת חניה על המדרכה. אין כאן נורמה ספציפית מול נורמה כללית ואין כאן נורמה מיוחדת מול נורמה רגילה. לפנינו הוראות שונות המצויות בשני חוקי עזר נפרדים ושונים - שלכל אחת מהן תכלית שונה - העומדות שתיהן על מישור אחד, זו ליד זו, ואינן משיגות האחת את גבולה של השניה. אכן, לפי הפרשנות שניתנה לחוק עזר שמירת ניקיון בתל-אביב בענין לובצקי, רשאית הרשות, לכאורה, להוציא דו"חות ולהגיש כתבי אישום בגין חניה על מדרכה מכוחו של חוק עזר שמטרתו שמירת ניקיון. אולם, יש לזכור, כי בשעה שניתן פסק הדין בענין לובצקי (ובענין המבורגר לפניו) לא הותקנה עדין בתל-אביב הוראה מיוחדת האוסרת חניה על מדרכה. לפיכך - ובדוחק - לא נפסל השימוש שעשתה העירייה בחוק עזר שמירת ניקיון כדי לאסור חניה על מדרכה. עם זאת, כמצוטט לעיל, עמדתי שם על הקושי שבאכיפת איסור חניה על מדרכה מכוח חוק עזר שמירת ניקיון ועל כך שראוי שתהיה אמירה מפורשת שלפיה אסור להחנות רכב על מדרכה. זאת היתה גם דרכו של חברי, השופט י' זמיר בענין איתי הכהן. אולם, בפרשה שלפנינו שאני. כאמור לעיל, קיים בהרצליה חוק עזר לענין חניה ובו הוראה מיוחדת האוסרת חניה על מדרכה. הוראה זאת היא ההוראה "הטבעית" לענין חניה על מדרכה והיא גוברת על ההוראה בחוק עזר שמירת ניקיון; שניתן היה, אולי, לפרשה בדוחק כחלה גם על חניה על מדרכה, אלמלא היתה קיימת ההוראה המיוחדת. יתר על כן, כאמור לעיל, הקנס בגין חניה על מדרכה מכוח חוק עזר חניה עמד (עד שינויו ביום 1.10.02) על סך 70 בלבד; לעומת זאת, עומד הקנס המוטל מכוח חוק עזר שמירת ניקיון על סך 490 . יש לפרש, אפוא, את הדין כך שתחול ההוראה שבחוק עזר חניה, שהיא ההוראה המקלה; וחומר כאשר זאת ההוראה המיוחדת לענין חניה על מדרכה. פרשנות זאת גם מתיישבת עם עקרון המידתיות שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב - 1992. יוער, כי בתיקון לצו התעבורה מיום 1.10.02 נקבעו, כאמור לעיל, סכומים חדשים לקנסות המוטלים בגין חניה על מדרכה: 100 250 . גם אחרי תיקון צו התעבורה נמוכים, אפוא, הקנסות המוטלים בגין חניה על מדרכה בשיעור משמעותי מהקנס בסך 490 שהוטל מכוח חוק עזר שמירת ניקיון. דומה שהדבר מעיד, אף הוא, על כך שהטלת קנס בסך 490 בגין חניה על מדרכה לפי חוק עזר שמירת ניקיון אינה סבירה על המעמד המחייב של הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 8. אמרנו למעלה, כי מטעם היועץ המשפטי לממשלה הוצאה הנחיה בענין "אכיפת עבירות של חנייה על המדרכה באמצעות חקיקת שמירת הנקיון". על מעמדן המחייב של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה נאמר, "---סמכות הפירוש של החוק עבור הרשות המבצעת נתונה ליועץ המשפטי לממשלה, ופירושו שלו מחייב אותה פנימה" (בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' שלמה הלל, יושב-ראש הכנסת, פ"ד לט(3), 141, 152; בג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' הממשלה, פ"ד מה(1) 749, 800, 864; בג"צ 3094/93, 4139, 4478, בשג"ץ 4409/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404, 425; בג"צ 320/96 גרמן נ' מועצת עיריית הרצליה, פ"ד נב(2) 222, 240). עוד נאמר, כי "מן הבחינה של רשויות הממשלהות אלה משקפות את הדין הקיים, או מפרשות אותו באופן מוסמך, ולפיכך הן מחייבות את רשויות הממשלה" (י' זמיר הסמכות המינהלית (כרך ב', התשנ"ו), 776). לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה אין להשתמש בחוק שמירת ניקיון לצורך אכיפת עבירות חניה. לפיכך, כאשר בחוק עזר חניה קיימת הוראה בדבר חניה על המדרכה, על העירייה להשתמש בהוראה זו בכדי לאכוף את העבירה. כמו כן, ניתנו ארכות לצורך חקיקת הוראה האוסרת חניה על מדרכה בחוק עזר מתאים, באותן רשויות מקומיות שבהן אין חקיקה כזאת. פשיטא שארכות אלה לא ניתנו לרשויות מקומיות שאצלן היתה קיימת הוראה מיוחדת מסוג זה, כעיריית הרצליה. מכאן שאפילו היו הערות בית המשפט העליון בענין לובצקי ובענין איתי הכהן, בעיני עיריית הרצליה, בגדר המלצה גרידא, הרי שהיה על עיריית הרצליה לחדול מאכיפת איסור החניה מכוח חוק עזר שמירת ניקיון, מכוח הנחיית היועץ המשפטי לממשלה. הערה לפני חתימה על חובתה של הרשות 9. בטרם אבוא לחתום את פסק הדין, הערה אחרונה שאולי יפה היה לה שתהיה ראשונה. רשות מינהלית - ורשות מקומית בכלל זה - היא נאמן הציבור ועליה לפעול בהגינות וביעילות. ככזאת, ולא רק ככזאת, חייבת היא לנהוג כלפי הציבור ביושר, בהגינות ובתום לב (בג"צ 840/79 מרכז הקנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729, 745-746; בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 258; בג"צ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז(3) 853, 860; י' זמיר, לעיל, בעמ' 673 ואילך). כך חייבת היא לנהוג גם כלפי עם, לרבות עבריני חניה. אכן, על הרשות המקומית לנהל את ענייניה הכספיים בדרך היעילה ביותר לטובת התושבים; אולם, ראוי לה שלא ידבק במעשיה פגם כלשהו, בין שמקורו בדין ובין לבר מן הדין. בפרשה הנדונה קשה להימנע מן ההתרשמות כי הסתמכותה של עיריית הרצליה על חוק עזר שמירת ניקיון במקום על חוק עזר חניה, במטרה לגבות קנסות בסכומים העולים בשיעור ניכר על אלה שנקבעו בפרוש לענין חניה, דבק בה פגם חמור. סוף דבר 10. עתירת העותרים היא להורות לעיריית הרצליה להפסיק להוציא הודעות קנס בגין חניה על מדרכה לפי חוק עזר שמירת ניקיון; לבטל את הודעות תשלום הקנס שכבר הוצאו; ולהשיב כספים ששולמו לפי הודעות קנס, כאמור, החל מיום 17.4.00 (מועד מתן פסק הדין בענין איתי הכהן) ולחיפין מיום 9.1.01 (מועד מתן הנחיית היועץ המשפטי לממשלה). מצאנו כי מיום שנחקקה הוראה מיוחדת האוסרת חניה על מדרכה בחוק עזר חניה לא היתה עיריית הרצליה רשאית לאכוף את איסור החניה על מדרכה לפי חוק עזר שמירת ניקיון. על עיריית הרצליה להפסיק, אפוא, מיד את השימוש בחוק עזר שמירת ניקיון לאכיפת איסור החניה על מדרכה. הודעות קנס לפי חוק שמירת ניקיון שהוצאו וטרם שולמו, לא ישולמו; על עיריית הרצליה לשלוח תחתיהן הודעות חדשות לפי חוק עזר חניה. אשר להשבתם של קנסות ששולמו, יהיה על מי ששילמו, לטענתם, ביָתר לתבוע את השבת ההפרשים בבית משפט אזרחי; שידון בכל תביעה, בין היתר, בשאלה אם יש מקום להורות על השבה ומהו מועד תשלום הקנס המזכה בהשבה (ראו: ענין זנדברג, בעמ' 819-820; רע"א 2911/95 אברהם נ' עיריית רמת גן, פ"ד נג(1) 218, 233-234; רע"א 2837/98 ארד נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת, פ"ד נד(1) 60 לפיכך, כפוף לאמור בפסק דין זה, יהיה הצו על תנאי שהוצא למוחלט. המשיבים מס' 1, 2, 4 ו-5 יחד ישאו בחלקים שווים ביניהם בשכר טרחת עורך הדין של העותרים בסך 50,000 ש ו פ ט השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. משפט תעבורה