בית המשפט פסק כי במבחן התוצאה הסתבר כי תביעתם של התובעים הייתה, בדיעבד, מופרזת בסכומיה. יתר על כן, התובעים אשר לא כפרו בממצאים ובהערכות שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט נמנעו ללא כל הסבר מתיקון כתב התביעה המנופח שהגישו, הגם, שיכלו לעשות כן ללא נטילת רשות. א. עובדות הרקע ועיקר טענות בעלי הדין בפני תביעה של רוכשי דירות בבית משותף באשדוד נגד הנתבעת, חברה קבלנית אשר בנתה את הדירות בבנין ומכרה אותן לתובעים. בכתב התביעה, ב-ת.א. 12969/00 הגישו 17 רוכשי דירות נגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סך 656,366 ש"ח בגין ליקויי בנייה שנתגלעו בדירותיהם וכן, עגמת נפש (בסכום אחיד של - 15,000 ₪ לגבי כל תובע). במסגרת סכום התביעה נכלל גם פיצוי בגין ליקויים ברכוש המשותף בסכום של 142,972 ₪. 3. ב-ת.א. 103562/01 תבעה גב' טייב מיכל (להלן: "טייב") מן הנתבעת תשלום פיצויים בסכום של 149,225 ש"ח בגין ליקויי בניה שהתגלעו בדירתה (בסכום של 124,002 ש"ח) וכן, בגין עגמת נפש ואיחורים במסירת הדירה. 4. בבחינה "במעוף הציפור" גוללו התובעים בתביעותיהם את הטענות כדלקמן: 4.1 כי התקשרו עם הנתבעת בהסכמי מכר (להלן: "הסכמי המכר") לרכישת הדירות במהלך שנת 1995. 4.2 כי קיבלו את החזקה בדירות במרוצת שנת 1997. 4.3 כי סמוך לקבלת החזקה בדירות נתגלעו בדירות ליקויי בניה חמורים ו/או אי התאמות למפרט שצורף להסכמי המכר. 4.4 כי פנו לנתבעת באופן חוזר ונשנה בדרישה כי זו תתקן את הליקויים. 4.5 כי פניותיהם לנתבעת לא זכו להתייחסות הולמת באופן שהנתבעת ביצעה תיקונים שטחיים ובלתי מקצועיים באופן שהליקויים חזרו ונחשפו. 4.6 כי לאור ניסיונותיה הכושלים של הנתבעת בתיקון מקצועי של הליקויים - איבדו את אמונם ביכולתה המקצועית לתקן. 5. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים וכפרה בזכותם לקבלת הסעדים הכספיים להם עתרו. 6. למעשה, עתרה הנתבעת במסגרת כתבי ההגנה שהגישה - לסלק את התובענות על הסף בטענה כי התובעים לא מילאו אחר התחייבויותיהם על פי הסכם המכר כדלקמן: 6.1 לא הודיעו לנתבעת בכתב על קיום הליקויים בתוך תקופת הבדק ולא דרשו תיקונם. 6.2 לא אפשרו לנתבעת לבדוק את הליקויים ולתקנם. 6.3 כמו כן, טענה הנתבעת כי ביצעה במהלך שנת הבדק תיקונים של ליקויים שפורטו בפרטיכלי המסירה של הדירות. 6.4 הנתבעת הוסיפה וטענה כי על פי הוראות הסכמי המכר מוגבלת אחריותה לתיקון הליקויים בעין בלבד. 7. כמצוי במקומותינו צרפו בעלי הדין לתיק בית המשפט חוות דעת של מומחים מטעמם, אשר סקרו את הליקויים הנטענים ואמדו את עלות תיקונם. מטבע הדברים ניכר פער רב בין עמדות המומחים האמורים. בית המשפט מינה כמומחים מטעמו את מר אסא זוהר, אדריכל בניין ושמאי מקרקעין וזאת לצורך מתן חוו"ד באשר לתביעת התובעים ב-ת.א. 126969/00 (להלן:"זוהר") ואת מר דן אורמן, מהנדס ושמאי מקרקעין, לצורך מתן חוו"ד באשר לתביעת טייב ב-ת.א. 103562/01 (להלן:"אורמן"). ב. המחלוקת הסוגיות הצריכות להכרעה בתובענות שבפני הינן כדלקמן: - עצם קיומם של ליקויי בנייה בדירות ואומדן עלות תיקונם. - האם התריעו התובעים בפני הנתבעת על קיום הליקויים ומתי? - האם התייחסה הנתבעת לפניות התובעים ותיקנה את הליקויים כולם או מקצתם? - האם בנסיבות העניין ובבחינת הסכמי המכר והדין החל פקעה זכותם של התובעים לדרוש תיקון או פיצוי בגין הליקויים. - האם ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים וזו פעלה לתקנם תוך זמן סביר. פיצויים בגין איחורים במסירה, עגמת נפש וכיוצ"ב. ג. דיון וממצאים 1. אשר לתביעה ב - ת.א 126969/00 1.1 בחוו"ד מטעם התובעים, שנערכה על ידי אינג' בן חורין, נסקרו ליקויים בהיקפים כספיים שבין כ-17,500 ש"ח ועד כ-140,000 ש"ח לתובע, כמפורט בכתב התביעה. זוהר, לעומת זאת, סקר בחוות דעתו ליקויי בנייה בדירות, בהיקפים נמוכים בהרבה (בסכומים שנעו בין כ-8,000 ש"ח ועד כ-34,000 ש"ח לתובע). 1.2 ב"כ בעלי הדין ויתרו על חקירתו של זוהר. יתר על כן, בסיכום טענותיהם עתרו התובעים לפסיקת פיצויים על פי חוו"ד זוהר תוך זניחת הממצאים והאומדנים שפורטו בחוו"ד בן חורין (ראו פיסקה 52 לסיכומי התובעים). 1.3 בחינת הממצאים בחוו"ד זוהר מעלה כי במרבית הדירות קיימים ליקויים יסודיים בעיקר במכללי ריצוף טרצו וחיפוי קירות שעלות תיקונם נאמדה בסכומים בלתי זניחים לצד ליקויים זניחים (סדיקות נימיות, ליקוי בעבודות הטיח וכיוצ"ב). 2. מודעות הנתבעת לקיום הליקויים 2.1 ב"כ הנתבעת ריכז מאמץ ניכר לבסס טענה לפיה התובעים לא התריעו בפני הנתבעת בדבר קיום ליקויים. לשיטתה של הנתבעת, העדר תלונות בכתב בכלל, או לאחר ביצוע תיקוני הבדק יש בו כדי לאשש את טענת הנתבעת, לפיה לא פעלו התובעים כמתחייב מהסכם המכר. אין בידי לקבל טענה זו. במהלך חקירתם הנגדית, טענו התובעים כאיש אחד כי הנתבעת הייתה מודעת לקיום ליקויים בדירות ואף ביצעה ניסיונות כושלים ושטחיים לתקנם (עמ' 5,40,51,63,69,71 ועוד). 2.2 טענתה של הנתבעת לפיה בניגוד להסכמי המכר לא ניתנה לה הודעה בכתב - מתעלמת מפסיקה עקבית לפיה אין בהוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר") כדי לחייב מתן הודעה בכתב דווקא. השוו: ע.א. 2299/99 שפייר ואח' נ. דיור לעולה בע"מ (פד"י נה(4) 213) (להלן: "פרשת שפייר"). שם נקבע בין היתר כי "לא יותר לקבלן להסתמך על העדר הודעה מוקדמת פורמאלית מקום בו הושגה בפועל מטרתה של הודעה כזו" (פיסקה 14 לפסה"ד). וכן, ראו ע"א 8939/01 אביצור ואח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ (פ"ד נז'(6) 83). מעדותו של מר רמי חלבי, מטעם הנתבעת, עולה כי היו פניות ישירות של דיירים אליו (עמ' 98) וכי הנתבעת (באמצעותו) שלחה בעלי מקצוע לבדוק תלונות של דיירים ובכלל זה, התובעים (שם עמ' 100-98). 2.3 כמשקל נגד לטענותיהם הנוקבות והברורות של התובעים לפיהן הייתה הנתבעת מודעת לקיום הליקויים ואף כשלה בניסיונותיה לתקנם - הביאה הנתבעת את עדותו של חלבי אשר בהתייחסו הפרטנית לתביעות התובעים (סעיפים 23 ואילך לתצהירו) טען כי לאחר מסירת הדירות לא הייתה פניה של התובעים לנתבעת בכתב או בעל פה בדרישה לתקן, גרסה עליה חזר כמתועד בעמ' 95-94 לפרוטוקול. מעבר לעובדה כי גרסתו של חלבי מעלה כי היקף ידיעתו בסוגיה זו מוגבל ביותר וכי הוא לא עסק במסירת הדירות ועריכת פרוטוקולי המסירה (שם בעמ' 93), הסתבר כי גרסתו המתריסה לפיה אין בנמצא פניה טלפונית של דייר כלשהוא המלין על ליקויים (עמ' 96) - רחוקה מן האמת; במוצג ת/2 אשר התרתי את הגשתו, הסתבר כי כבר ביום 26.6.98 תועדה תלונתו של התובע בן שושן לנתבעת לפיה הנתבעת החלה בתיקונים שנתיים קודם ולא סיימה, כי קיימת בעיית הצפה וליקויים אחרים. על פי העולה מן המסמך, הועבר הדיווח לנציגי הנתבעת אך, דבר לא נעשה. גרסתו הבלתי מהימנה של חלבי מזה, ועדותם הכנה של התובעים מזה, מלמדים כי עוד קודם סיום תקופת הבדק התריעו התובעים באזני הנתבעת על קיום הליקויים. 3. תיקוני בדק - הוכח בפני כי למעט חריגים בודדים יזמה הנתבעת בצוע תיקוני בדק בדירות התובעים. הנתבעת העלתה כנגד התובעים מוסקו דליה ונלו (וכלפיהם בלבד), טענה כי התעלמו מפניותיה לתאם מועד לבצוע התיקונים האמורים (סעיפים 89-86 לתצהיר חלבי). בעדותה (עמ' 5,6 לישיבת יום 19.5.04), כפרה גב' מוסקו בטענה זו. על יסוד המקובץ לעיל ולנוכח החזקה הגלומה בסעיף 4(א)(2) לחוק המכר, אני פוסק כי הוכח בפני כי בדירות התובעים התגלעו ליקויים אשר חובת תיקונם רבצה על הנתבעת, והנתבעת הייתה מודעת לכך. 4. תיקונים בעין או פיצוי כספי 4.1 הנתבעת טוענת כי קמה בידה הזכות לתקן את הליקויים בעין וכי אין לשעות לטענת התובעים העומדים על תשלום פיצוי כספי. אכן אין חולק כי לאור האמור בסעיף 4ב' לחוק המכר שמורה לנתבעת הזכות הבסיסית לביצוע תיקונים בעין, אולם, כעולה מהוראות הסעיף הנ"ל, וביתר שאת מן הפסיקה שסבה עליו כי מדובר בשטר ושוברו בצידו וכי מעבר לחובת הנתבעת לבצע את התיקונים תוך זמן סביר, כפופה זכותה של הנתבעת גם לחריגים ושיקולים פרי הפסיקה. 4.2 בענייננו, יש להביא בחשבון, למצער, שני שיקולים הפועלים כנגד מתן הזדמנות לנתבעת. הראשון בהם, עניינו בעובדה כי חומר הראיות שבפני מפרנס ממצא לפיו כשלה הנתבעת בניסיונותיה לתקן את הליקויים, ולמעשה לא ניסתה להתמודד ברצינות עם הליקויים המהותיים ובכלל זה ליקויי הריצוף. התובעת זרביב רובי העידה: "כל פעם שהיו מגיעים היו מקלקלים יותר" (עמ' 6 לפרוטוקול). וכן, עדותה בהמשך: "אותו בן - אדם שנכנס עם הדלי והצבע מלכלך לי את כל הבית עושה יפה לבד, אחרי שהוא הולך זה חוזר" (עמ' 16). התובע בן שושן העיד: "אחרי שהם תיקנו ואיזה מן התיקונים אחר כך אחרי שנוצרו (צ.ל. עברו) שבוע ימים הכול ירד אז אתה מבין איזה תיקונים" (בעמ' 39). התובע שפורקר: "תיקנו אותם, אחרי יומיים שלושה עוד פעם חזרה הבעיה" (עמ' 50). ולמטה מזה: "כל פעם היו באים והיו עושים קוסמטיקה" (עמ' 51). העד פרג': "אתה יכול לפנות היום מחר ומחרתיים כל השבוע וחבל לך על הזמן... ומכניס לך בנאדם (צבע) שם לך קצת שפכטל גומר על כל הרהיטים"(עמ' 63). ועוד כהנה וכהנה. 4.3 שיקול שני הפועל נגד האפשרות למתן הזדמנות נוספת נוגע לאובדן האמון מצד התובעים כלפי הנתבעת. גם בעניין זה, גילו התובעים עמדה אחידה ולפיה אין הם מוכנים לאפשר לנתבעת לקלקל יותר מאשר לתקן (עמ' 5,43,54,71 לפרוטוקול). 4.4 הנתבעת טענה כי ביום 28.5.00 פנו אליה התובעים לראשונה בדרישה לתשלום פיצוי בגין הליקויים (נ/1) וכי נוסח הפניה מלמד על פניו כי פניהם של התובעים לקבלת פיצוי תוך התעלמות מזכותה של הנתבעת לתקן בעין. יתר על כן, טענה הנתבעת כי גם מאז הגשת התביעה היא גילתה דעתה, במפורש ובאופן חוזר ונשנה כי היא מוכנה לבצע תיקונים בדירות. עיינתי בחילופי המכתבים בין בעלי הדין והגעתי לידי מסקנה כי נכונותה של הנתבעת לבצע תיקונים הועלתה תוך כדי הכחשת קיום הליקויים ובדרישה ובאישור התיקון על ידי מהנדס מטעם הנתבעת (נ/2). 4.5 לא זו אף זו: גם כאשר הביעה הנתבעת את נכונותה לבצע תיקונים בשלב שלאחר הגשת התביעה, נעשה הדבר תוך הכחשת אחריות וביטוי של עשייה לפנים משורת הדין. הנה כי כן, הצהיר ב"כ הנתבעת: "אנו נסכים לתיקון ליקויים בהליך של פשרה ולפנים משורת הדין" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 27.1.03). על יסוד כל האמור עד כאן, סבורני כי גילוי נכונותה של הנתבעת לבצע תיקונים בעין הינה בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי. 4.6 נימוק נוסף הפועל נגד עמדת הנתבעת, עניינו במידת הפיקוח הבלתי סבירה שתידרש מבית המשפט לנוכח פערי אי האמון שבין בעלי הדין. בשקלול כל הנסיבות, אני פוסק כי על הנתבעת לשלם לכ"א מן התובעים את סכום אומדן הליקויים על פי המפורט בחוו"ד זוהר. ( השוו: ע"א 472/95 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה, פ"ד נ'(2) 858. וכן, ע"א 656/99 ד"ר בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נ"ז(5) 1). 5. פיצויים נוספים 5.1 למעט תובעת 17 (מוסקו), אין התובעים זכאים לפסיקת פיצויים בגין איחור במסירה וזו מן הטעם הפשוט שאלו לא נדרשו במסגרת כתב התביעה. אני פוסק לתובעת מוסקו סך של 1,500 ₪, בשל האיחור במסירה המזכה בפיצוי - דהיינו, איחור החל מעבר לתקופת החסר בת 90 יום שנקבע בהסכם. השוו: ע.א. 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל נ. אוחנה ואח' (ד"ע סט 540). 5.2 אשר לפיצויים בגין עגמת נפש, הגעתי למסקנה כי לאור היקף הליקויים שהתגלעו בדירות התובעים וברכוש המשותף ובשים לב לאובדן ההנאה הכרוך בכך, כמו גם, זה הצפוי במהלך ביצוע עבודות התיקונים, אני פוסק לזכות כ"א ממשפחות התובעים, למעט בן שושן וזרביב, סך של 6,000 ש"ח בגין עגמת נפש. אשר לבן שושן וזרביב, אשר כאמור בחוו"ד זוהר עבודות התיקון בדירותיהם מחייבות פינוי מן הבית, אני פוסק בגין פריט זה סך של 8,000 ש"ח לכ"א. 6. תיקון ליקויים ברכוש המשותף כאמור לעיל, נמנעו בעלי הדין מהשגות על חוו"ד זוהר ובנתון לכך אני פוסק כי עלות הליקויים ברכוש המשותף של הבית הינה עפ"י ממצאיו בסכום של 52,650 ₪. בנסיבות אלו, זכאי כ"א ממשפחות התובעים 12-1 וכן, 15-14 לסכום של 6,580 ₪, בעוד שהתובעים 13,16 זכאים כ"א לסכום של 3,290 ש"ח. 7. אשר לליקויים בדירת התובעת טייב מיכל (ת.א. 103562/01) 7.1 זו טענה בתצהיר עדותה כי הנתבעת הפגינה זלזול מוחלט בבצוע עבודות הבניה (סעיפים 18-16 לתצהיר העדות) וכי התובעת זכתה להתייחסות בלתי רצינית לתלונותיה בדבר ליקויי הבנייה שהעלו בכתב ובעל פה (סעיפים 22-20 לתצהיר). כמו כן, טענה טייב לאיחור במסירה, המזכה אותה בפיצוי סך 1,500 ש"ח לחודש בעבור כ"א מ-4 חודשי האיחור. 7.2 טייב צירפה לתצהיר את מכתביה המפורטים להנהלת הנתבעת, העידה על ליקויי ריצוף וליקויים נוספים, עליהם התריעה עוד בשלב שטרם קבלת המסירה וטענה בעדותה כי ליקויים אלו (ובעיקר בסוגיית הריצוף) לא נפתרו גם לאחר קבלת המפתח (עדותה בעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 14.4.04). 7.3 טייב טענה בעדותה כי נציגי הנתבעת אמנם הגיעו לדירתה אך, לא תיקנו את תיקוני הבדק (שם בעמ' 15). יחד עם זאת, הודתה טייב כי לא הייתה לה כל טענה על הפיגור במסירה (שם בעמ' 17), הגם שבמסגרת תביעתה נכלל פריט פיצוי בגין איחור במסירה בסכום של כ-8,000 ש"ח. בעדותו בפני, הודה חלבי כי הנתבעת איחרה במסירת הדירה כדי 4 חודשים (עמ' 30 לפרוטוקול). כזכור, טענה טייב כי הלינה בפני הנתבעת בעל פה על קיום הליקויים. גרסה זו מגובה במוצג נ/6 מיום 18.10.00, המפרט שורה של ליקויים ובכלל זה ליקויים בריצוף, בטיח ובחיפויים. לא היה בידי חלבי לסתור גרסה זו. 7.4 אני מעדיף את גרסתה של טייב לפיה הלינה באזני הנתבעת בעל פה על ליקויים בדירה, גם לאחר המסירה באשר גרסה זו מגובה בבירור מן המוצג נ/6. מטבע הדברים, אין בידי לקבל את הכחשתו הסתמית של חלבי לפיה טייב לא הלינה על ליקויים (עמ' 31 לפרוטוקול). אני פוסק איפוא כי התובעת נתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים בדירה, אך, הנתבעת לא פעלה לתקנם כנדרש. 8. אשר לאומדן הליקויים בדירת טייב 8.1 טייב צירפה לכתב תביעתה חוו"ד של מהנדס בן חורין, המתעדת ליקויים בהיקף של כ-124,000 ש"ח. אורמן, לעומת זאת, תיעד בחוו"ד ליקויים בסכום של 18,000 ₪, במחירי הנתבעת וללא מע"מ. הפערים בין חוות הדעת ניכרים במיוחד בפרק הריצוף, בפרק ציפוי קירות חוץ ובפרק החיפוי. הן מהנדס בן חורין והן מהנדס אורמן נחקרו בפני: 8.2 הגעתי לידי מסקנה כי אין כל הצדקה להחלפת מלוא הריצוף בדירת התובעת באשר לא הוכחה בפני עמדתו של בן חורין (עמ' 20 לפרוטוקול) כי לא ניתן להחליף את האריחים הפגומים באחרים. תשובותיו של בן חורין לשאלות בדבר מכסת האריחים הלקויים, כמו גם טענתו בדבר הסבירות הנמוכה לאתר אריחים זהים, היו מהוססות ולוקות בחסר (עמ' 24 לפרוטוקול). 8.3 לעומת זאת, לא נסתרה בפני עמדתו של אורמן לפיה ניתן באמצעות ליטוש של הרצפה להגיע לידי תוצאה אחידה של המשטח (עדותו בעמ' 6). עם זאת, נראה בעיני כי אורמן לא תמחר את עלות הליטוש ומכאן, שיש להוסיף לאומדן שקבע את הסכום המתקבל מעלות עבודות ליטוש משטחי הטרצו (120 ממ"ר) בעלות למ"ר (13 דולר), דהיינו, סכום של 7,020 ש"ח, על פי שער יציג של 4.5 ש"ח לדולר. התוצאה היא איפוא כי לעלות הפיצוי בגין משטחי הריצוף שקבע אורמן (סך 1,450 ש"ח) יש להוסיף 7,020 ש"ח ובסה"כ 8,470 ₪, במחירי הנתבעת. 8.4 לעומת זאת, לא מצאתי פגם בהערכותיו של אורמן לגבי עלות תיקון חיפוי קירות חוץ, וחיפוי קרמיקה. אשר לצד המשפטי אוסיף כי הלכה פסוקה היא כי בית משפט יטה לאמץ ממצאים שנקבעו על ידי מומחה מטעמו אלא אם הוכח כי נפלה טעות גסה בהערכתם. השוו: ע.א. 3134/02 עיריית רחובות נ. קוטנרו (ת"ע 2003 (2) 4019). כאמור, למעט בפריט הריצוף לא מצאתי כי יש לשנות מן הממצאים והערכות שנקבעו על ידי אורמן. 9. פיצויים בגין האיחור 9.1 כאמור לעיל, הוכח בפני כי הנתבעת איחרה כדי 4 חודשים במסירת הדירה לטייב. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי בחתימה על הסכם המכר הסכימה טייב כי רק איחור העולה על 90 יום ייחשב כהפרת התחייבות, המזכה בפיצוי הקבוע. 9.2 ב-10944/02 שו"פ נ. אוחנה (ד"ע סט, 540), נקבע בניגוד לפסיקה קודמת כי יש לתת תוקף להתחייבות האמורה וכי הפיצוי הקבוע יפסק רק בגין איחור החורג מתקופת החסד. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת בגין פריט זה בסכום של 1,500 ש"ח בלבד. 10. עגמת נפש בשים לב להיקף הליקויים שנתגלעו בדירת טייב ובהערכת טיבם ופגימת ההנאה הכרוכה בהם, לרבות בשלב ביצוע התיקונים המחייב פינוי מן הדירה ליומיים, אני פוסק לטייב פיצוי בסך של 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. ד. סוף דבר: בנתון לכל המקובץ עד כאן, אני מקבל את התביעות בחלקן ומחייב את הנתבעת לשלם לכ"א מן התובעים את הסכומים כדלקמן: 1. לתובעים ב-ת.א. 126969/00: שם התובעים: בן יוסף אלישע ומרגרט. פיצויים בגין ליקויי בנייה: 13,230 ש"ח חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 6,580 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 6,000 ש"ח פיצוי בגין ירידת ערך: 2,200 ש"ח סה"כ: 28,010 ש"ח. שם התובעים: שפורקר שמעון וחנה. פיצויים בגין ליקויי בניה: 7,400 ש"ח חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 6,580 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 6,000 ש"ח פיצוי בגין ירידת ערך: 2,600 ש"ח סה"כ: 22,580 ₪ שם התובעים: חן תקוה ודוד. פיצויים בגין ליקויי בניה: 17,462 ש"ח חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 6,580 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 6,000 ש"ח סה"כ: 30,042 ₪ שם התובעים: ועקנין אשר ורוחמה. פיצויים בגין ליקויי בניה: 12,110 ש"ח חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 6,580 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 6,000 ש"ח פיצוי בגין ירידת ערך: 9,000 ש"ח סה"כ: 33,690 ₪ שם התובעים: פרג' יעקב וסימי. פיצויים בגין ליקויי בניה: 16,060 ש"ח חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 6,580 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 6,000 ש"ח סה"כ: 28,640 ₪ שם התובעים: סינקלר מזל ודוד. פיצויים בגין ליקויי בניה: 12,314 ש"ח חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 6,580 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 6,000 ש"ח סה"כ: 24,894 ₪ שם התובע: בן שושן אלברט. פיצויים בגין ליקויי בניה: 33,500 ש"ח חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 3,290 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 8,000 ש"ח סה"כ: 44,790 ₪ שם התובעים: זרביב רובי ושרף. פיצויים בגין ליקויי בניה: 15,427 ש"ח חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 3,290 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 6,000 ש"ח סה"כ: 30,007 ₪ שם התובעים: מוסקו דליה. פיצויים בגין ליקויי בניה: 7,700 ₪ חלק יחסי בפיצוי ליקויים ברכוש המשותף: 3,290 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש: 6,000 ש"ח סה"כ (כולל פיצוי בגין איחור במסירה): 17,490 ש"ח 2. לתובעת ב-ת.א. 103562/01 (טייב מיכל) פיצויים בגין ליקויי בנייה: סכום האומדן בחוו"ד אורמן 18,000 ש"ח תוספת ליטוש ריצוף 7,020 ש"ח סיכום ביניים 25,020 ש"ח תוספת 25% עלות קבלן מזדמן 6,255 ש"ח 31,275 ש"ח בתוספת מע"מ כדין 5,317 ש"ח 36,592 ש"ח פיצוי בגין איחור במסירה 1,500 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש 7,000 ש"ח סה"כ 45,452 ₪ אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שפורטו לעיל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 3. אשר להוצאות אין ספק כי במבחן התוצאה הסתבר כי תביעתם של התובעים הייתה, בדיעבד, מופרזת בסכומיה. יתר על כן, התובעים ב-ת.א. 126969/00 אשר לא כפרו בממצאים ובהערכות שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט (זוהר), נמנעו ללא כל הסבר מתיקון כתב התביעה המנופח שהגישו, הגם, שיכלו לעשות כן ללא נטילת רשות (תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי). שיקולים אלו פועלים לרעת התובעים. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות בסכום של 750 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ש"ח לכ"א ממשפחות התובעים ב-ת.א. 126969/00. הנתבעת תשלם לתובעת ב-ת.א. 103562/01 הוצאות משפט בסכום של 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח. הודעה זכות הערעור. בניהתביעה מופרזתליקויי בניה