1. בפני תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה. על פי חוזה מכר מיום 17.6.1999 (להלן: "החוזה") רכשו התובעות מהנתבעות משרד, בבנין משרדים ברח' האתגר 4 (כיום מס' 5) בטירת הכרמל, הבנוי על מקרקעין הידועים כחלקות 19,20 בגוש 11359 (להלן: "המשרד"). התובעות צירפו לתביעתן חוו"ד מומחה מטעם המהנדס גל, מיום 1.12.00, לפיה החלונות אינם מתאימים לתקן, וקיימת חדירת רטיבות, ולצורך פתרון הבעיה יש להחליף את החלונות בעלות של 74,588 ₪, כולל תיקוני טיח בקירות חוץ וצביעת קירות פנים. הנתבעות שלחו הודעת צד שלישי לגורמים שונים אשר היו מעורבים בבנייה, אולם אלה נמחקו או נזנחו, בשלבים שונים של ההליך, הנתבעות לא התייחסו אליהם בסיכומיהן ויש לראות את ההודעות נגדם כהודעות שנמחקו. 2. לאחר חילופי מומחים מינה כב' השו' סוקול את מר אבי שטרן כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו, אשר ניתנה ביום 5.5.02, קבע המומחה כי קיימת חדירת מים דרך החלונות, וכי יש לפרק את כל 13 החלונות, להחליף את פרופיל המשקוף העליון, אטמים ומספריי פתיחה וכן לבצע עבודות נלוות נוספות, לרבות ביצוע איטום, הרכבת פרופילי אף-מים בכל כנף, ועוד. הערכת המומחה את עלות העבודות הסתכמה ב - 8,175 ₪, כולל מע"מ (להלן: "חוות הדעת"). התובעות שלחו למומחה שאלות הבהרה. בתשובתו מיום 16.2.03 התייחס המומחה להצעות מחיר אשר נשלחו אליו ולא שינה את דעתו לגבי העלות, אולם המליץ לתובעות לקבל הערכות כספיות מארבעה יצרנים שונים, ועל פיהן ישקלל המומחה את העלות הממוצעת לתיקון. המומחה ציין עוד כי הוא לא מצא סביב החלונות פגמי טיח חמורים, אלא המליץ על התזת סיליקון נוזלי בהיקף החלונות מבחוץ ועל תיקוני שפכטל וטיח בחלק התחתון של החלונות מבפנים (להלן: "תשובות ההבהרה"). בחוות דעתו מיום 7.4.03, קבע המומחה, על פי הצעות המחיר אשר נשלחו אליו, כי העלות הכוללת של התיקונים הינה 23,895 ₪, כולל מע"מ (להלן: "חוות הדעת השניה"). סופו של דבר - כל 13 החלונות הוחלפו ע"י התובעות, לחלונות חדשים, בעלות של 12,000 ₪ + מע"מ. לאחר כל האמור לעיל, ולאחר הגשת תצהירי עדויות ראשיות, הסכימו הצדדים למתן פסק דין על פי החומר הקיים בתיק וסיכומיהם, ללא חקירות. 3. בסיכומיהן אין התובעות עומדות עוד על מלוא תביעתן. הן נסמכות על חוות הדעת השניה ותובעות את הפיצוי האמור בה, דהיינו - סך של 23,895 ₪, ובנוסף לכך - פיצוי בסך שלא יפחת מ- 15,000 ₪, בגין עגמת נפש, לאור טענתן שלאורך תקופה ארוכה הן סבלו, במשרדן, מנזילות, רוחות ובעיות שונות, עקב אי תקינות החלונות וחדירת רטיבות, ובגין הטרחה הכרוכה בתיקונים. כמו כן עותרות התובעות לחיוב הנתבעות בתשלום הוצאות לרבות הוצאות המומחים המסתכמות בסך של כ- 5,000 ₪. 4. הנתבעות טוענות שהתובעות רכשו נכס אשר בנייתו הושלמה כשנתיים עובר לרכישה וכי הן בדקו, ולאור תחום עיסוקן, גם יכלו לבדוק את הנכס, בדיקה מקצועית. לטענתן, בתחילת שנת 2000 התגלתה חדירת רטיבות קלה אשר טופלה, והגם שלא היה צורך בכך, הוחלפו, לפי דרישת התובעות, 3 חלונות עם מנגנון פתיחה אחר, משוכלל יותר. הנתבעות טוענות כי לאחר האמור לעיל לא היתה חדירת מים, וכי התובעות התלוננו כנגד החלונות, לא מאחר שהיתה בהם בעייה כלשהי, אלא מאחר שהן רצו חלונות מסוג אחר. לא אוכל לקבל טענה זו, הנסתרת במסמכים אשר צורפו לתצהיר התובעות. טרם הגשת התביעה נעזרו התובעות ביועצת אלומיניום, הגב' סטלה טליסמן, ובסופו של דבר אף הגיעו לסיכום אשר הועלה ע"י התובעות על הכתב ביום 22.6.00 (נספח יא' לתצהירן). אמנם בחלק מהתייחסויות מר נתן פלד מטעם גורדי נרשם שאין כל בעיית רטיבות, אולם במכתבו מיום 5.8.01 (אשר נכתב לאחר הגשת התביעה), מודה, למעשה, מר פלד כי קיימת בעיית רטיבות, בה הוא עצמו נוכח בביקורו במקום בחודש פברואר 2001, ואף התחייב לתקן את הליקוי, ע"י פירוק החלונות וביצוע אטימה יסודית. יצויין כי גם המומחה קבע כי קיימת בעיית רטיבות הדורשת פתרון. ב"כ הנתבעות עצמו מסכים בסיכומיו, כי גם לאחר התיקון אשר בוצע בשנת 2001 היתה חדירת מים מהחלונות שלא הוחלפו, אולם, לטענתו, מדובר בחדירת מים קלה שניתן לתקנה ע"י שיפור האטימה, ללא צורך בהחלפת החלונות. מאחר שמדובר בפגם נסתר, ומאחר שאין חולק, כפי שגם מוכיחים מכתבי התובעות המצורפים לתצהירן, כי התובעות הודיעו לנתבעות מייד על קיומה של הבעיה, מחוייבות הנתבעות בפתרונה. בנספח ג' לתצהירו של מר פלד, שהוא מזכר אשר נשלח על ידו אל התובעת מס' 2, העלה מר פלד את הסיכום ביניהם, לפיו יופנו קבלנים מטעם התובעות אל הנתבעות לצורך קבלת הצעות לביצוע התיקונים, אולם הסכמה זו לא בוצעה. לטענת הנתבעות לא בוצעה ההסכמה מאחר שהתובעות שינו טעמן ודרשו פיצוי כספי במקום תיקון. למעשה - התובעות מסכימות לטענת ב"כ הנתבעות לפיה הן סרבו לביצוע התיקון ע"י הנתבעות ודרשו פיצוי כספי, וטענתן היא, כי הן סרבו לכך מאחר שהנתבעות ניסו, שוב ושוב, לבצע תיקונים, אולם עשו זאת באופן כושל, ודי היה להן בנסיונות אלה (ראה סע' 17-18 לתצהיר התובעות). לאור נסיונות התיקון הרבים אשר נעשו ע"י הנתבעות ולא צלחו, קשה לבוא אליהן בטרוניה על כך. אכן, רוכש חייב לאפשר למוכר לתקן אי התאמות, אולם על המוכר חובה לתקנן בתוך זמן סביר וזאת הנתבעות לא עשו. אין פלא שהתובעות איבדו אמונן בתיקונים אשר יבוצעו ע"י הנתבעות. 5. כך או כך, כיום - משהוחלפו החלונות ע"י התובעות, באופן חד צדדי, שאלת ביצוע התיקון ע"י הנתבעות אינה רלבנטית עוד, ונותרה להכרעה שאלת הפיצוי בלבד. החלפת החלונות - כאמור, החלונות הוחלפו ע"י התובעות בעלות של 12,000 ₪. התובעות לא הגישו לביהמ"ש את הצעת המחיר, מפרט העבודה, או כל מסמך אחר, אשר ניתן יהיה ללמוד ממנו מהו פירוט העבודות אשר בוצע, והאם החלונות הוחלפו, תוך ביצוע כל העבודות הנלוות אשר פורטו ע"י המומחה בחוות דעתו, והן מבקשות שביהמ"ש יפסוק להן את כל העלות הקבועה בחוות הדעת השניה. זאת אין לעשות; בנסיבות שנוצרו, בהן שינה המומחה דעתו, באופן קיצוני, לגבי עלות העבודות, לא ניתן לסמוך על המחירים אשר נקבעו על ידו (להבדיל מעצם הקביעה לגבי קיומם של הליקויים, וטיבם). לפיכך - ומשבחרו התובעות להסתיר מבית המשפט את פירוט העבודות אשר בוצעו במסגרת העלות של 12,000 ₪, ומאחר שחובת ההוכחה הינה עליהן, אני קובעת שהתובעות לא הוכיחו שיש לבצע עבודות נוספות על אלה אשר נעשו בעלות של 12,000 ₪ + מע"מ. אמנם, התובעות החליפו את החלונות בחלונות חדשים, למרות שהמומחה לא קבע כי יש צורך לעשות זאת. על פי חוות דעתו, כאמור לעיל, יש צורך רק לפרק את החלונות, לשפר את האיטום ולבצע עבודות נלוות, אולם נראה שהחלפת החלונות בחלונות חדשים היתה פתרון טוב וזול יותר, בסופו של דבר, כפי שאף נראה מהצעות המחיר אשר צורפו לחוות הדעת השניה של המומחה. לאור כל האמור לעיל, סבורה אני שיש מקום להשיב לתובעות את הסך של 12,000 ₪ + מע"מ, אשר שולם על ידן ביום 22.12.2003. עגמת נפש - טענות התובעות בדבר דליפה חמורה של מים, ובדבר נזקים חמורים לעבודה השוטפת במשרד לא הוכחו. נהפוך הוא: על פי חוו"ד המומחה נמצאו חדירות מים וסימני מלח בחיבורי הגרונג, כתוצאה מחוסר חומר איטום לסדקים, דבר המצביע, אמנם, על חדירת מים, אך לא בכמויות ולא באופן המתואר בתצהיר התובעות. סבורתני, איפוא, כי פיצוי בסך 2,500 ₪, נכון להיום, הינו פיצוי הולם, בנסיבות העניין. הוצאות - צודק ב"כ הנתבעות בטענתו כי התביעה הינה מוגזמת ומופרזת ביותר. לאור העלות בסופו של דבר, אין ספק שניתן וצריך היה לפתור את הבעייה בדרכים אחרות, זולות וקצרות יותר, אולם נראה כי דרישותיהן המופרזות של התובעות מנעו זאת. ראה, למשל, דרישתן לתשלום סך של 100,000 ₪ (!) במכתב בא כוחן מיום 23.1.01 (נספח טו' לתצהירן), וראה אף את סכום התביעה המופרז (105,203 ₪), כאשר בסיכומיהן עותרות התובעות לפיצוי בסך 38,895 ₪ בלבד. לפיכך, לא אפסוק לתובעות את הוצאות המומחים אשר שולמו על ידן, ובאשר לאגרות המשפט - אלה ייפסקו על פי סכום תביעה סביר של 25,000 ₪. 6. אני מחייבת, איפוא, את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות את הסכומים דלהלן: א. סך של 14,160 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.12.2003 ועד התשלום המלא בפועל. ב. סך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ג. אגרות משפט לפי סכום תביעה בסך 25,000 ₪, נכון ליום הגשתה, בשערוך כדין עד התשלום המלא בפועל. ד. שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ, נכון להיום. מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לצדדים. ניתן היום כ"ז באב, תשס"ה (1 בספטמבר 2005) בלשכתי, בהעדר הצדדים. ת. שרון-נתנאל, שופטת בניהליקויי בניהבניין