השאלה המשפטית, וזו בלבד, הראויה לדיון היא האם התקיים מעשה בית דין במובן של השתק עילה (להבדיל מהשתק פלוגתא) עם מתן פסק הדין בתביעה שהוגשה בזמנו בגין האיחור במסירת הדירות. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת תמר אברהמי) בת.א. 18384/06 ו - 18388/06, לפיו נדחו על הסף שתי תביעות שהוגשו על ידי קשלין אלונה וספוז'ניקוב ילנה (להלן: "המערערות") נגד המשיבה. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניין 1. המערערות הינן שתי דיירות, אשר רכשו דירות בפרויקט פינוי-בינוי ברחוב שפרינצק 37, בפתח תקווה. המשיבה היא חברת בנייה, אשר בנתה את פרויקט הבינוי הנ"ל ובינה ובין המערערות נחתמו חוזים לבנייה המבוקשת. 2. לטענת המערערות, המשיבה הפרה את ההסכמים שנחתמו, הן באיחור המסירה של הדירות והן בגין ליקויי בנייה נטענים בדירות. על כן, ביום 19.12.02 הגישו המערערות כנגד המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום הפיצוי מוסכם על פי ההסכמים, וכן פיצוי בגין כל חודש איחור במסירת הדירות. המשיבה מטעמה הגישה כתבי תביעה משלה בעניין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלותו של מנהל הפרויקט, להם היו אחראיות גם המשיבות בשל ייפוי כח שנתנו לו. עוד נציין באשר לליקויי הבנייה, כי בהתאם להסכמים, התחייבה המשיבה לתיקוני בדק בית, כאשר שנת הבדק הראשונה הסתיימה ביום 18.12.03 והאחריות לגבי חלק מהרכיבים הסתיימה ב - 18.12.04. רשימת ליקויים בדירתה של המערערת 1 (קשלין) הוגשה למשיבה כבר ביום 10.10.02, ורשימת הליקויים על ידי המערערת 2 (ספוז'ניקוב) הוגשה למשיבה ביום 2.8.02. הליקויים לא תוקנו. 3. בתאריך 11.10.04, על פי הסכם דיוני בין הצדדים, נתן בית משפט השלום באותן התביעות פסק דין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 (כב' השופט ח. טובי). 4. בתאריך 1.3.06 הגישו המערערות שתי תביעות לבית משפט השלום בתל-אביב בגין ליקויי הבנייה שלא תוקנו במועדים הרלוונטיים. המשיבה עתרה לדחיית התביעות על הסף מחמת מעשה בית דין. לאחר שהמערערות הגישו תגובתן לבקשות לדחייה על הסף, ניתן ביום 17.5.06 פסק דינו של בית משפט השלום שכאמור, קיבל את הבקשות ודחה את שתי התביעות, הוא פסק הדין נשוא הערעור. פסק הדין של הערכאה הדיונית 5. בפסק הדין סקרה השופטת הנכבדה את השתלשלות האירועים, את טיבן של הבקשות העומדות לפניה לדיון ואת טענות הצדדים. השאלה המשפטית, וזו בלבד, הראויה לדיון היא האם התקיים מעשה בית דין במובן של השתק עילה (להבדיל מהשתק פלוגתא) עם מתן פסק הדין בתביעה שהוגשה בזמנו בגין האיחור במסירת הדירות. מדגיש בית המשפט קמא כי אם העילות בתביעות הראשונות והאחרונות זהות, כי אז, אכן, קיים מעשה בית דין במובן של השתק עילה והמערערות אינן יכולות להתדיין עם המשיבה פעם נוספת. מבחן זהות העילות לעניין טענת מעשה בית דין, זכה לפירוש רחב בפסיקה. הסעד הנתבע איננו עומד במרכז הבדיקה. מה שחשוב הוא אם הזכות שנפגעה או האינטרס המוגן בשתי התביעות הינו זהה. כן יש חשיבות לדמיון בין התשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים (השוו רע"א 2094/04 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' מוחמד מושלב, פ"ד נט(3) 433 וכן ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ פ"ד נח(6) 447). מבארת השופטת המלומדת בפסק הדין כי בתביעות השונות עומדת סוגיית הפרה נטענת של הסכמי הרכישה; בין זו הראשונה, שעניינה האיחור במסירתן של הדירות, ובין האחרונות, שעניינן ליקויי הבנייה בדירות ובנייה שלא בהתאם למפורט ולמוצהר בהסכמי הרכישה. ועוד ראוי להדגיש, כי במסגרת התביעה הראשונה הזכירו המערערות את קיומם הנטען של ליקויי בנייה. בית משפט קמא מצא כי "עיקרם של דברים הוא כי לפנינו הפרות נטענות לגבי אותה התקשרות בעניין אותן דירות בין אותם צדדים. בנסיבות אלה, ככלל אמור לחול העיקרון הקבוע בתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ולפיו, מי שלא תבע את כל הסעדים להם הוא זכאי "לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתובעו" (עמ' 5 לפסק הדין). 6. פסק הדין גם הפנה לשאלת לוח הזמנים, שכן עילות וסעדים שלא היו ידועים בעת הגשת התביעה הראשונה, אינם כלולים במסגרת ההגבלה של כללי השתק העילה. כפי שעולה מפרק העובדות, הליקויים בדירות היו ידועים למערערות כבר עם מסירת הדירות לחזקתן בחודש אוגוסט 2002, והן אף הגישו רשימת ליקויים מטעם כל אחת מהן למשיבה. הליקויים גם הוזכרו בכתב התביעה הראשון. התביעה הראשונה לא הסתיימה בסמוך לאחר הגשתה, אלא רק ביום 11.10.04. באותו זמן כבר חלף גם המועד לביצוע התיקונים. ההסכמות הדיוניות גובשו ופסק הדין ניתן בוודאי לאחר תום תקופת הבדק ולאחר שהתגבשו, לכל הפחות, חלק ממשי מהליקויים הנטענים. בנסיבות אלה, כך נקבע, שומה היה על המערערות לעתור לבית המשפט בטרם ניתן פסק הדין בבקשה להתיר להן לפצל סעדים בגין ההתקשרות עם המשיבה. לחלופין, בוודאי שהמערערות היו, לכל הפחות, צריכות להזהיר את הצד שכנגד כי הפשרה איננה מסיימת את מכלול המחלוקות והן שוקדות על הגשת תביעה נוספת. עוד מפרט בית המשפט כי "נתתי דעתי לאפשרות כי חלק מהליקויים הנטענים לא תוקנו על ידי המבקשת למרות שהם נופלים בגדר אחריותה לפי דין, אחריות שלא ניתן להתנות עליה, וכי מועד האחריות לא עבר במועד בו ניתן פסק הדין בתביעה הקודמת. אולם, כתבי הטענות שלפני אינם עושים אבחנה כלשהיא בין סוגי הליקויים השונים. אין לדעת איזה הוא הפיצוי המתבקש בגין ליקוי שהיה ידוע בעת המסירה ואשר היתה חובה להודיע עליו בתוך המועד הנקוב בדין, קל וחומר להתריע כי אין בפשרה הקודמת כדי לסיים את המחלוקת בגינו, ואיזה הוא פיצוי המתבקש, ככל שמתבקש, בגין ליקוי שהמבקשת אחראית בעטיו לפי דין ואשר התגבש לאחר פסק הדין בתובענה הקודמת. בנסיבות אלו, אין אלא לסלק את התביעות כולן על הסף כפי שהתבקש, וכך אני מורה" (עמ' 8-9 לפסק הדין). הדיון 7. ב"כ המערערות, בערעור ובעיקרי הטיעון, מוחה על כך כי פסק הדין של בית המשפט, אשר בא בעקבות הבקשות לסילוק על הסף, שנתמכו בתצהיר ונענו בתגובות, ניתן בלא שקיים דיון בעל-פה בבקשות. כן, סבור הוא כי ענייננו בשתי תובענות הנסמכות על עילות שונות לחלוטין, הנובעות ממערכת עובדות שונות לחלוטין. טענה נוספת היתה לפנינו, כי שגה בית המשפט כאשר סבר שעל המערערות היה לעתור בבקשה לפיצול סעדים בעת הגשת התביעה בגין האיחור במסירה, קרי התביעה הראשונה, ש"רק בשנת 2005 גובשה העילה לליקויים" (סעיף 18 לעיקרי הטיעון). טעמים אחרים שבאו לידי ביטוי בעיקרי הטיעון היו ליקויים פרוצדורליים בבקשות המשיבה לדחייה עקב מעשה בית דין, וכן כי דחיית תביעה על הסף הינה סעד דרסטי שאין בית המשפט נוקט בו, אלא לעיתים נדירות. אשר על כן התבקש בית המשפט כאן לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לדיון בפני ערכאה דיונית. 8. לאחר ששמענו את טענות בעלי הדין ועיינו בכתבי הטענות, בעיקרי הטיעון ובפסיקה, אנו סבורות כי מן הראוי לדחות את הערעור. מערכת העובדות במקרה דנן איננה שנויה במחלוקת אמיתית. הצדדים לערעור התקשרו בהסכם, כאשר לטענת המערערות המשיבה הפרה את ההסכם ולא עמדה בהתחייבויות שקיבלה על עצמה ובמצגים שהציגה. הוגשה תביעה ראשונה, שעניינה האיחור במסירה, כאשר כבר בכתב תביעה זה טענו המערערות לליקויים בבניית הדירות, אם כי כל סעד לא נדרש בגין כך. ניתן אף פסק דין בתביעה הראשונה, לא נתבקש פיצול סעדים ובהתאמה לא ניתן כל סעד לעניין זה. התביעה הראשונה בגין איחור במסירת הדירות והתביעות בגין ליקויי בנייה אינן נובעות מעילות שונות בפרשנות הנדרשת לעניין "מעשה בית דין". המונח "עילת תביעה" הוא, כפי שקובעת המלומדת פרופ' נינה זלצמן מושג מפתח להפעלתו של כלל ההשתק. מטרתו של הכלל הנ"ל היא מניעת ריבוי התדיינויות, כדי להקל מן העומס המוטל על בית המשפט, וכדי למנוע את הטרדתו של בעל הדין היריב מהצד השני (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי 31 (1996)). המונח "עילת תביעה", כמשמעותו בסוגייה של מעשה בית דין, מתפרש באופן רחב והמבחן הוא מבחן של זהות העילה ולא זהות הסעד (שם, בעמ' 50-51). המבחן לקיום זהות בין עילות תביעה לעניין מעשה בית דין הוא אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו, הנוגעות למעשה שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת. אם התשובה לכך היא חיובית, קיים השתק עילה (בעקבות ע"א 167/63 ג'ארח נ' ג'ארח, פ"ד יז 2617, 2625 (1963)). 9. בענייננו, המדובר בהסכם שהפרתו הנטענת על ידי המשיבה התייחסה, הן לעניין איחור במסירה והן לעניין ליקויי בנייה. העובדה שבעת הגשת התביעה הראשונה עוד לא ידעו המערערות היקף הסעד שהתבקש, שכן טרם התבררו להן הליקויים עד תום, אין פירושו של דבר כי מדובר בעילה אחרת. המדובר בעילה אחת לצורך קיומו של מעשה בית דין - עילה חוזית אחת שהצמיחה סעדים שונים מכח הפרת הסכם הבנייה והמסירה בסעיפיו השונים. אשר על כן, נראה לנו כי בדין דחה בית המשפט את התביעה בעניין ליקויי הבנייה. 10. לעניין הערעור על סירובו של בית המשפט לקבל הבהרה בדבר מועד ביקור המומחה בדירות ובקשתן של המערערות לדון בראיה זו בהליך הערעור כאן, ראינו לדחותה (בש"א 16408/06). מועד ביקורו של השמאי איננו רלוונטי כלל והכרחי להכרעה בעניין הנדון. לא על פי מועד ביקורו של השמאי תוכרע השאלה אם לפנינו זהות בעילות התביעה. מועד הביקור הוא מקרי ואיננו יוצר עילה. סוף דבר 11. הערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין, לא ראינו מקום ליתן צו להוצאות. הפקדון שהופקד על ידי המערערות יוחזר להן על ידי המזכירות. בניהליקויי בניהמעשה בית דין