מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין: עניינה של התובענה שבפני בדרישת התובעים לפיצוי בגין ליקויי בניה ואי התאמות בדירה ברח' יהושע ביצור 15/2 בגבעת משואה, ירושלים (להלן: "הדירה") אותה רכשו מן הנתבעת, חברה העוסקת ביזמות בניה, לפי הסכם מכר שנחתם ביניהם ביום 21.05.00 (להלן: "ההסכם"). החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 30.06.02. עיקר טענות התובעים: משקיבלו את החזקה בדירה לידיהם, גילו התובעים ליקויים רבים וחמורים בה, ופנו למהנדס יגאל ברגמן לצורך קבלת חוות דעת הנדסית. בבדיקתו מיום 20.03.03, תועדו ליקויי רטיבות רבים, סדקים בקירות וקיטון בשטח אחד החדרים בדירה עד כדי אי התאמתו להגדרתו של "חדר". המהנדס ברגמן תמחר את עלות התיקונים בסכום של 7,990 $. חוות דעת שמאית מטעם המהנדס אביגדור פורת, שביקר בדירה ביום 28.03.04, קובעת ירידת ערך בגין קיטון שטחים בדירה ושביל ציבורי, בסכום של 40,300 $. באותה הזדמנות נערכה חוות דעת הנדסית נוספת מטעם המהנדס פורת, בה הוערכו עלויות כספיות של ליקויים שלא באו לידי ביטוי בחוות הדעת מטעם המהנדס ברגמן, ואשר סכומן 7,200 $. בחוות דעת מטעם המהנדס בוריס סדצקי, בביקורו בדירה מיום 24.12.02, עולה ליקוי נוסף על כל האמורים, בדמות שביל גישה שלפי המפרט אמור לשמש 8 דירות בלבד, ובפועל משמש את כל גוש הבניינים. בעקבות פניות התובעים אל הנתבעת, ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה משך כ-30 ימי עבודה, אך אלו בוצעו באופן לא מקצועי, תוך הפיכת חיי התובעים בדירה לבלתי אפשריים, ואף גרמו לנזקים, ללא שהביאו לפתרון לליקויים בדירה. פניות מאוחרות יותר אל הנתבעת נדחו על ידה. התובעים אפשרו לנתבעת לתקן את הליקויים בדירה והיה סיפק בידה להשלימם, אך היא לא עשתה כן. לפיכך, ובשים לב לכך שהליקויים הביאו לירידת ערך משמעותית לדירה, מבקשים התובעים להורות על פיצוי כספי, כאמור בחוות הדעת מטעמם: פיצוי בגין תיקון הליקויים - 69,632 ₪; פיצוי בגין ירידת ערך - 183,365 ₪; נזקים בלתי ממוניים, סבל ועוגמת נפש - 60,000 ₪; הוצאות - 5,668 ₪. טענות הנתבעת: במעמד מסירת החזקה בדירה לידי התובעים, חתמו האחרונים על אישור, בו הצהירו בין השאר כי בדקו את הדירה והיא במצב תקין. הנתבעת הביעה נכונות מלאה לתקן את הליקויים להם נטען, וטענות התובעים נבדקו על ידי מהנדס מטעם הקבלן המבצע שבנה את הדירה. מבדיקתו עולה כי חלק גדול מטענותיהם הינן מופרכות, מוגזמות, לא נכונות או כאלו שנגרמו עקב טיפול ואחזקה לקויים של הדירה. הנתבעת ניסתה לתאם עם התובעים מועד לביצוע תיקונים, אך התובעים התעלמו מפניותיה וסרבו ליתן אישורם למועדים שהוצעו על ידה. התנהגותם האמורה הינה בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים, ולפיו מקום בו לא יאפשרו הרוכשים את ביצוע התיקונים במועדים שיקבעו על ידי המוכרת, תשוחרר האחרונה מהתחייבותה לתקן את תיקוני שנת הבדק והרוכשים יראו כמוותרים על כל טענה או תביעה כנגדה בעניין זה. משתואמו מועדי תיקונים עם התובעים, מנעו האחרונים מנציגי הנתבעת לבצע את עבודתם, נהגו לעכב את כניסתם לדירה וכן לגרשם מהדירה בעיצומה של העבודה. בהתנהגותם זו גרמו התובעים לנתבעת ולנציגיה לנזקים ולהפסד ימי עבודה. אי שיתוף הפעולה כאמור הינו בניגוד לחובת הקטנת הנזק החלה על התובעים. הנתבעת מעולם לא קיבלה לידיה את חוות הדעת של המהנדס פורת ואת חוות הדעת של המהנדס סדצקי, ומעולם לא ניתנה לה ההזדמנות להתמודד עם הטענות המועלות בהן ולבצע תיקונים במידת הצורך. הנתבעת עומדת על זכותה לתקן את הליקויים הנטענים בעצמה, ככל שימצא כי אלו אכן קיימים וכי הם באחריותה. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. המומחה מטעם בית המשפט נוכח הפערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם בעלי הדין, מינה בית המשפט בהחלטתו מיום 07.12.04, את מר אייל שנהב, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין בהכשרתו, כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך מתן חוות דעת בעניין הליקויים בדירה (להלן: "המומחה"). בפני המומחה הוצגו מסמכי התיק, לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים. המומחה סקר את הדירה ביום 05.05.05, וביום 08.08.05 הוציא תחת ידו חוות דעת בה נכללו עיקרי הממצאים והמסקנות כדלקמן: ליקוי בגובה מדרגות וליקויי ריצוף נוספים שהוערכו בסך 5,200 ₪. ליקויים בהתקנת מעקות שהערכת עלות תיקונם הינה 1,800 ₪. סדקים וליקויי טיח שונים שהערכת עלותם תיקונם הינה 2,800 ₪. ליקויי נגרות ואלומיניום שהערכת עלות תיקונם הינה 2,250 ₪. ליקויי שרברבות שונים שהערכת עלות תיקונם הינה 1,750 ₪. לעניין ליקויי הרטיבות הנטענים על ידי התובעים, מציין המומחה כי ביקורו נערך לאחר עונת הגשמים ובאותו מועד לא נראו סימני רטיבות כלשהם, כך שלא ניתן היה להגיע למסקנות בעניין. המומחה קובע כי נדרשת בדיקה נוספת בעונת החורף במידה וכתמי הרטיבות יחזרו. ככללו של דבר, אמד המומחה את עלות תיקון כל הליקויים בדירה, לרבות עלות פיקוח הנדסי, בסך של 17,160 ₪ לא כולל מע"מ, לפי מחירי מדד יוני 2005 ולפי עלות לתובעים, כשהעלות לנתבעת קטנה בכ- 25%. משך ביצוע התיקונים מוערך בכ-8 ימים, ללא צורך בפינוי הדירה. להערכת המומחה, אין בתיקון הליקויים הנ"ל משום ירידת ערך כלשהי, עם זאת, קבע המומחה ירידת ערך בגין קיטון שטחים בדירה ובגין מימוש הבעלות המשותפת במעבר הציבורי, בסך כולל של 3,750 $. המומחה השיב לשאלות הבהרה מטעם הצדדים ולא שינה מחוות דעתו. ביום 16.01.06, ביקר המומחה בדירה לצורך בחינת השפעת עונת הגשמים על ליקויי הרטיבות הנטענים, ובמסמך משלים מיום 26.03.06, קובע כי חלק מהליקויים עדיין קיימים. אומדן עלות תיקונם - 3,465 ₪. דיון וממצאים אחריותה העקרונית של הנתבעת לקיומם של הליקויים הנתבעת איננה חולקת על אחריותה העקרונית לקיומם של ליקויים בדירה, ואף מצהירה בסיכומיה כי היא מאמצת את חוות דעת המומחה ומקבלת כבסיס את קביעותיו (שם, עמ' 1-2). בהמשך סיכומיה מצהירה הנתבעת כי מעולם לא התכחשה לאחריותה לביצוע תיקונים בדירה, והדברים אף עולים ביתר שאת מתוך סיכומי התובעים שם מפורטים מועדי ביצוע התיקונים שביצעה, מהותם והימשכותם. התובעים לעומת זאת, מפנים בסיכומיהם לחלקים מחוות הדעת של המומחים מטעמם, בעיקר בסוגיית ירידת ערך הדירה, ומבקשים להעדיפם על פני חוות דעת המומחה. התובעים קיבלו באופן עקרוני את חוות דעת המומחה בסוגיית היקף הליקויים הפיזיים ותמחורם, אך מבקשים להוסיף עליה. הלכה פסוקה היא כי מקום בו נתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה מטעם בית המשפט, יטה בית המשפט להעדיפה על פני חוות הדעת שמטעם הצדדים. יתר על כך, ביטא בית המשפט מורת רוח כנגד ניסיון להתפלמס על דקויות כאלו או אחרות בחוות הדעת של המומחה מטעמו. דברים ברורים ברוח זו נאמרו על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח', דינים עליון, כרך מב, 964 (להלן: "עניין סולל בונה"): "...סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא וכזו אין כאן". אבחן בקצרה את עיקר ההסתייגויות של בעלי הדין מחוות דעת המומחה, וזאת לאורה של ההלכה הנ"ל. ליקויי רטיבות התובעים מסתמכים על קביעתו של המומחה לפיה קיימת בעיית רטיבות, אך מבקשים להתייחס במקביל גם לחוות הדעת של המהנדס יגאל ברגמן מטעמם, מיום 20.03.03, המתעדת מוקדי רטיבות רבים ותופעות עיבוי ועובש. סבורני כי חוות הדעת של המומחה מתייחסת בצורה הוגנת ומקיפה לכל טענות התובעים בדבר ליקויי הרטיבות, והחשוב מכל: היא בוחנת את מצב הרטיבות בדירה לאחר עונת הגשמים, דהיינו מביאה תמונה עדכנית של הליקוי האמור, ולכך הסכים גם התובע בעדותו (שם, עמ' 21). הדברים עולים אף ביתר שאת מחקירתו של המומחה על ידי ב"כ התובעים (שם, עמ' 10-12). חקירה זו מעלה כי המומחה עשה בדיקה יסודית ומעמיקה, הן של מצב הדירה, הן של טענות התובעים והן של מסקנות המומחים מטעם התובעים כפי שהובאו בחוות דעתם. מידות חלקי מבנה התובעים טוענים כי לאור קביעת המומחה לפיה קיימת בעיית קיטון בשטח חדר מספר 3 (להלן: "החדר"), בניגוד למצג הנתבעת במפרט, הרי שיש לקבל את עמדתו של המומחה מטעמם בדבר הפיצוי המתאים בגין ירידת ערך המיוחסת לקיטון החדר ומבוססת על הגדרתו כחדרון, ונוקבת בסכום של 25,000 $ כביטוי לירידת הערך. הנתבעת אינה חולקת על קיומו של חסר ברוחב החדר, אך טוענת כי מידות החדר תואמות את הדרוש לפי התקן לצורך הגדרתו כ"חדר למגורים", ומכל מקום, מאחר ולא נפגעה פונקציונאליות החדר, ראוי להפחית את סכום הפיצוי שקובע המומחה לכדי סכום הפיצוי שקבע המומחה מטעם הנתבעת, דהיינו סך של 250 $ בלבד. בחוות דעתו (שם, עמ' 11), היפנה המומחה לסעיף 2.04 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה"), לפיה שטחו המינימאלי של חדר יהיה 8 מ"ר, ורוחבו המינימאלי בכל שטח זה יהיה לפחות 2.60 מ', וקובע כי החדר עומד בקריטריון השטח (8 מ"ר), אך אינו עומד בקריטריון הרוחב, שכן לא בכל אורכו קיים רוחב מינימאלי של 2.60 מ'. המומחה קבע ירידת ערך בסך של 2,000 $ בגין ליקוי זה. בתשובה לשאלות הבהרה מטעם הצדדים, מטעים המומחה כי מדובר בפגיעה קלה בפונקציונאליות החדר, אך דחה את הטענה לפיה יש להתייחס אליו כאל חצי חדר ולקבוע פיצוי בגין ירידת ערך בסך שוויו של חצי חדר. באותה מידת תוקף דחה המומחה את שיטת חישוב ירידת הערך המוצעת על ידי הנתבעת (ראה גם פירוט המומחה בחקירתו בעמ' 7 לפרוטוקול). עמדת המומחה הינה כי למרות שקיים קיטון ברוחב התקני של החדר, הרי שמדובר בקיטון שקיים רק בחלק קטן בחדר, והגם שקיימת פגיעה בפונקציונאליות של החדר, היא מוגדרת על ידי המומחה כפגיעה מינורית בלבד, אשר לעיתים אף לא מזכה כלל בפיצוי בגין ירידת ערך. ממצאיו של המומחה מקובלים עלי. בעדותו סירב המומחה בעקביות להגדיר את החדר האמור כחדרון ולשיטתו יש להגדיר את הדירה כ"דירה בת 5 חדרים מינוס" (שם, עמ' 7). הגם שלא מצאתי טעות באשר לחישוב סכום ירידת הערך (שם, עמ' 7), סבורני כי משהגדיר המומחה את החדר כ"חדר מינוס" ובשים לב לשווי השמאי של חדר בדירה, אני רואה לקבוע את סכום ירידת הערך לסך של 3,000 $. טענה נוספת שמעלים התובעים הינה כנגד קביעתו של המומחה לפיה אין ירידת ערך בגין ארגז מחלקי צנרת, גישה למקלחון וגישה לכיור בחדר שירותי אורחים. התובעים טוענים כי קביעה זו בטעות יסודה, שכן המומחה יצא מנקודת הנחה שהאמור בתקנים הרלוונטיים הינו בגדר המלצה, ולשיטתם לא כך הוא. הנתבעת מפנה להתייחסות המומחה לטענות הנ"ל, לפיה הוראות התקן הינן לפעול בהתאם לתוכניות המכר, ורק בהעדר הוראות ומידות בתוכניות, יש לפעול לפי המידות המומלצות בו. התובעים לעומת זאת, מפנים לפסיקה ממנה לשיטתם עולה כי מידות מומלצות בתקן הינן בעצם מידות מחייבות (ת.א. (ת"א) 88295/95 יהודה סיטיון נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ [טרם פורסם] להלן: "עניין סיטיון"). בעניין זה הפנה בית המשפט את תשומת ליבו של ב"כ התובעים עוד במעמד הדיון (שם, עמ' 9) כי עמידתו הדווקנית על הצמדות למידות התקן יכולה לבוא על תיקונה בהחלפת הכיור שסופק לתובעים ושמידותיו גדולות מעט ממידות הכיור המצוינות במפרט - בכיור קטן יותר התואם את המפרט, בכך ירווח שטח הגישה ויתאם את מידות התקן המומלץ. התובעים גורסים כי אף לאור הקטנת הכיור כאמור מגיע פיצוי בגין ירידת ערך, שכן לפי פתרון זה התובעים צריכים להסתפק בכיור קטן בעוד ש"מגיע לו כיור יותר גדול..." (סעיף ג' לסיכומיהם). גם בעניין זה, לאחר שנתתי דעתי לנימוקיו של המומחה, הן בחוות דעתו (שם, עמ' 11-12) והן בחקירתו (עמ' 8-10לפרוטוקול), הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ממצאיו לפיהם אין מקום לפצות בגין ירידת ערך בסוגיות אלו, לרבות בעניין שטח הגישה לכיור. הנימוק המשפטי לכך הוא כי תקן מומלץ (תקן 1205) אינו בא בהגדרת הביטוי "תקן רשמי" כמשמעו בסעיף 1 לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), ומשקבע המומחה כי הקבועות נבנו בהתאם לתכניות שצורפו למפרט, הרי שתוכניות אלו מחייבות את הצדדים ועדיפות על תקן מומלץ (ראה סעיף 4(א)(1) לחוק המכר). בהערת אגב יצוין, כי ראיתי לאבחן את הפסיקה בעניין סיטיון. בעוד ששם קבע המומחה מטעם בית המשפט כי בעיית הגישה עולה לכדי ליקוי המצריך תיקון ובית המשפט מאמץ קביעתו (בניגוד לאימוץ התקן המומלץ), הרי שבענייננו גורס המומחה בחוות דעתו כי לא מדובר בליקוי וכי מידות ההרחקה בין הקבועות סבירות (שם, עמ' 12). לא זו אף זו, שבעניין סיטיון הותקן בדירה כיור שמידותיו תאמו את שצוין במפרט, בעוד שבענייננו מידות הכיור שהותקן הינן גדולות מאלו שצוינו במפרט. קל וחומר שהפתרון הראוי הינו החלפת הכיור בכיור צר יותר שגודלו תואם את המפרט, באופן המתיישב עם ציפיות הצדדים להסכם. נזקם של התובעים מתמצא בעלות החלפת הכיור הקיים לכיור קטן יותר כמוגדר במפרט, בעלות שקבע המומחה בעדותו בסך 700 ₪ (שם, עמ' 9). גובה המדרגות הנתבעת טוענת כי יש להפחית מרכיב הפיצוי שקבע המומחה בעניין הליקוי בגובה המדרגות החיצוניות בכניסה לדירה, שכן לשיטתה, מאחר ומדובר בהפרש של 1 ס"מ בלבד בין שתי מדרגות סמוכות, אין בכך כדי ליקוי בר פיצוי, והפרש זניח כאמור כלל אינו מהווה ליקוי. לחלופין מבקשת הנתבעת להימנע מאימוץ הפתרון הדרסטי של המומחה לפיו יפורק כל גרם המדרגות, ולהסתפק בתיקון המדרגה הבודדת, אשר תומחרה על ידי המומחה בתשובתו לשאלות הבהרה בסך של 275 ₪. בחוות דעתו קובע המומחה כי הפרש של 1 ס"מ בין שתי מדרגות סמוכות הינו הפרש גדול יחסית, ושבגינו אין מנוס מפירוק המדרגות וביצוען מחדש (שם, עמ' 7). במענה לשאלות הבהרה מטעם ב"כ הנתבעת, מטעים המומחה ומדגיש כי לפי התקנות, המדרגות צריכות להיות בגובה אחיד, כשאין צורך בדיוק של מילימטרים, אך נדרש דיוק של עד כחצי ס"מ, זאת לפי נורמת עבודה מקובלת, שכן לא קיים תקן העוסק בהפרש המקסימאלי המותר בין שתי מדרגות. אטעים כי בחקירתו אישר המומחה (עמ' 16 לפרוטוקול) כי הליקוי בגובה המדרגות אינו מהווה פגם בטיחותי אלא עניין של נוחות בלבד. סעיף 3.38(ד) לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה קובע: "במהלך מדרגות אחד לכל ארכו יהיה גודל אחיד לרום המדרגה וגודל אחיד לשלחה..." מאחר ומדובר בהוראה סטטוטורית אשר אין בה סיבולת לסטייה כלשהי ואינה מניחה מקום לשיקולי נוחות או בטיחות, אני מחליט שלא להתערב בקביעת המומחה לפיה יש להחליף את כל גרם המדרגות הלקוי, קל וחומר מקום בו לא עומת המומחה עם האפשרות של תיקון המדרגה הלקויה בלבד חלף הפתרון שנתן. חלופת תיקון זו לא הובאה לבחינתו של המומחה והועלתה לראשונה רק בסיכומי הנתבעת, כך שאין באפשרות בית המשפט לקבלה. שביל המעבר הציבורי הנתבעת טוענת כי יש להפחית מרכיב הפיצוי שקבע המומחה בעניין ירידת הערך בגין שביל המעבר הציבורי (להלן: "השביל"), שכן לשיטתה, מבנה השביל, מיקומו והתוואי שלו תואמים את תוכניות המכר, כך שאינם מהווים אי התאמה או ליקוי, ומכל מקום, התובעים היו מודעים לכך שהשביל עתיד לשמש מעבר ציבורי, ונוהגים בו כיום מנהג בעלים, כך שלא נגרמות להם הוצאות תחזוקה מיותרות בגינו. בחוות דעתו (שם, עמ' 18) קובע המומחה כי יש פער בין המצג בתוכניות המכר, לפיו שביל הגישה משותף ל-8 יחידות דיור, לבין דרישות התב"ע כפי שנמסרו לו על ידי אדריכל המבנה, לפיהן יש הכרח שהשביל יהיה שביל ציבורי. המומחה מציין כי אם לא עולה בידי התובעים לנהוג בשביל זה מנהג בעלים כך שהוא נותר ציבורי, הרי שיש בכך פגיעה בפרטיותם של התובעים, המקנה להם פיצוי בגין ירידת ערך. שומת המומחה בסך 1,500 $ בגין ירידת הערך, נעשתה תוך הנחה לפיה הדיירים בעלי השביל לא יוכלו לממש בו בעלות פרטית. עם זאת, בהערת שוליים מציין המומחה כי בביקורו במקום מצא שדיירי הבניין התקינו בשביל שער נעול והם נוהגים בשטח מנהג בעלים. אין חולק כי בתוכניות המכר הופיע השביל כשביל שעתיד לשמש מעבר ציבורי המחבר בין שני רחובות, וכך גם הבין זאת התובע (ראה חקירתו בעמ' 25 לפרוטוקול). המומחה מטעם התובעים, המהנדס פורת, מאשר בחקירתו כי אם ידע התובע מראש שהשביל הינו ציבורי אזי אין מקום לקבוע ירידת ערך כלל (שם, עמ' 33). סבורני כי בנסיבות אלו נשמטה הנחת היסוד שהניח המומחה, ולפיה מדובר בשביל שנועד למעבר 8 דירות בלבד. משכך, אני פוסק כי יש לנכות סך של 1,500 $ משומת המומחה. תיקון הליקויים בעין או פיצוי כספי התובעים בסיכומיהם טוענים כי מאחר והנתבעת מיצתה את ניסיונות התיקונים מעל ומעבר לסביר, עליה לפצותם פיצוי כספי. על אף שבכתב הגנתה עומדת הנתבעת על זכותה לבצע תיקון בעין של הליקויים, הרי שבסיכומיה נראה כי זנחה דרישתה זו וטיעוניה בעניין מתמצים בבקשתה לקבוע כי שיעור הפיצויים שיקבע לתובעים, ככל שיקבע, יעמוד על עלות התיקונים לנתבעת ללא תוספת 25% בגין ביצוע על ידי קבלן מזדמן, זאת לאור כשלון התובעים לעמוד בחובת הקטנת הנזק, בכך שלא אפשרו לנתבעת לבצע התיקונים טרם הגשת התביעה ואף נהגו להערים קשיים על פועליה תוך עיכובם בעבודתם (שם, עמ' 6). מן המסמכים שבפני עולה בבירור כי היתה התנהלות ארוכה בין התובעים לבין הנתבעת והפועלים מטעמה, ואין חולק כי בוצעו תיקונים בדירה על ידי פועלי הנתבעת. עוד עולה בבירור מחוות הדעת הרבות שהוצגו מטעם התובעים, כי ליקויים רבים שנטען להם תחילה ושאותרו בחוות דעת ראשוניות - תוקנו וטופלו על ידי פועלי הנתבעת כך שאינם מופיעים בחוות דעת עוקבות ובעצם אינם קיימים עוד. התובעים דוחים את טענות הנתבעת לפיה הערימו קשיים על פועליה בבואם לבצע את התיקונים בדירה, זאת על אף רשמים אחרים שעולים מתכתובת שצרפה הנתבעת לכתב הגנתה (שם, נספחים ה'1-ה'4). יתר על כן, מחקירת התובע 1 עולה כי הנתבעת לא הצליחה לקעקע את גרסתו בעניין זה או לסתור אותה (שם, עמ' 23-25), ולחלופין לא הביאה עדויות אחרות מטעמה על מנת לבסס טענותיה כראוי. לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי חלופת הפיצוי הכספי היא החלופה המתאימה בנסיבות העניין, הן לאור העדר התנגדות הנתבעת לכך והן לאור ניסיונות התיקון הרבים שבוצעו זה מכבר על ידה בדירת התובעים. כפי שציינתי לעיל בעניין משקלה המכריע של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ולאורה של ההלכה שנקבעה בעניין סולל בונה, הנני מקבל את הערכתו של המומחה מטעם בית המשפט כפי שזו באה לידי ביטוי בחוות הדעת מטעמו ובמסמך ההשלמה לה, בכפוף לעדכונם כאמור בהכרעותיי דלעיל. כמו כן, ומאחר ולא הוכח בפני טעם מהותי בגינו יש להדיר מאת התובעים את סכום התוספת של 25% עלויות בגין ביצוע תיקונים על ידי קבלן מזדמן, הנני דוחה את טענת הנתבעת בעניין. נזק בלתי ממוני התובעים מבקשים פיצוי בגין עוגמת נפש, כשאת קביעתו מותירים הם לשיקול דעת בית המשפט, וכן פיצוי בגין אובדן ימי עבודה בסך של 13,200 ₪, לפי חישוב של 400 ₪ ליום עבודה X 33 ימי עבודה (25 ימי עבודה בפועל + 8 ימי עבודה נוספים שידרשו לפי הערכת המומחה). כמו כן, מתבקש פיצוי נוסף לפי שיקול דעת בית המשפט, בגין ימי עבודה שלא הוערכו בחוות דעת המומחה. התובעים לא הביאו כל ראיות באשר לסכום הפסד ההשתכרות. הלכה היא כי פסיקת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בקשר עם ליקויי בניה, תהא בתוך מתחם הסבירות, תוך התחשבות בקריטריונים שונים כגון טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך ע"א, 461, ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421). בהקשר זה ראוי להתייחס לכך שגם לאחר ביצוע תיקונים נרחבים בדירה על ידי פועלי הנתבעת, עדיין קיימים ליקויים הדורשים טיפול. עם זאת, נראה כי ברובם אין המדובר בליקויים חמורים, כך שאפילו לא עולה הצורך לפנות את הדירה בעת ביצועם (ראה חוות דעת המומחה, עמ' 21). נקודה נוספת שראויה להתייחסות בהקשר של קביעת הפיצוי הבלתי ממוני, הינה התנהלות הצדדים. אין ספק כי הנתבעת נענתה לפניות התובעים והתייחסה לטענותיהם בצורה רצינית. קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר הימשכות תקופת התיקונים כשמחד טוענים התובעים שבכך נפגעה פרטיותם ונגרמה להם חוסר נוחות, ומאידך טוענת הנתבעת כי מדובר בתוצאה של אי שיתוף פעולה מתמשך מצד התובעים, עד כדי הכשלת הפועלים מטעם הנתבעת. מאחר וכאמור לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענותיה הנ"ל, ומאידך אין המדובר במקרה של התעלמות הנתבעת מפניות התובעים, ובשים לב לסך הפיצוי שנקבע בגין הליקויים בחוות דעת המומחה, ובהדגשה מיוחדת כי קיימים בה ליקויי רטיבות בלתי זניחים, הנני מעמיד את סך הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 10,000 ₪. סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 49,310 ₪, כמפורט להלן: עלות תיקון הליקויים כאמור בחוות הדעת מטעם המומחה ובמסמך ההשלמה לה, כדלקמן: אמדן עלות התיקונים לפי חוות הדעת: 17,160 ₪ אמדן עלות התיקונים לפי מסמך השלמה ועדות המומחה: 4,165 ₪ סך כל עלות התיקונים בתוספת מע"מ כדין (15.5%): 24,630 ₪ נזק בלתי ממוני: 10,000 ₪ ירידת ערך לפי שער 4.517 ₪ לדולר (למועד חוו"ד המומחה): 14,680 ₪ סך כל הפיצוי לתובעים מאת הנתבעת: 49,310 ₪ הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, ומאחר והסכום שנתבע הינו גבוהה באופן משמעותי מהסכום שנפסק לתובעים בסופו של יום, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. הודעה זכות הערעור.בניהאינסטלציהליקויי בניה