פסק דין 1. התביעות 1.1 בפני שתי תביעות בגין ליקויי בניה והכרוך בכך. האחת - נשוא ת"א 1366/93 של התובעים 11-1, הוגשה ביום 01/09/92 לבית המשפט המחוזי (ת"א 583/93) אך הועברה בהסכמה לבית משפט השלום עפ"י החלטת כב' השופטת ד' דורנר מיום 25/01/93 . השניה - נשוא ת"א 5831/94 של התובעים 13-12 הוגשה ביום 25/05/94 לבית משפט השלום. על יסוד הסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני התיקים עפ"י החלטת כב' הנשיא א' צ' בן זמרה מיום 26/07/94 והתיקים המאוחדים נקבעו לשמיעה בפני כב' סגן הנשיא מ' רביד. המדובר בשבע (07) דירות אשר ניבנו ע"י הנתבעת במעלה אדומים. 1.2 תביעת התובעים 9-1 נוגעת לדירותיהם (5 דירות) בבנין אחד ברחוב הר גדור 8, מעלה אדומים, תביעת התובעים 11-10 נוגעת לדירתם בבנין אחר ברחוב הר גדור 12, מעלה אדומים, ואילו תביעת התובעים 13-12 נוגעת לדירתם שבבנין ברחוב הר גדור 10, מעלה אדומים. 1.3 התובעים 2-1 (לוי) תבעו פיצוי בסך 77,500 ₪ (ליום הגשת התביעה) בגין ליקויים בדירה, ליקויים ברכוש המשותף, ירידת ערך, עלות חוו"ד מומחה, עגמת נפש, דיור חלופי, החזר בגין חיוב דולרי לא נכון, והכנה למזגן כמפורט בסעיף 18 לכתב התביעה המקורי והמתוקן. 1.4 התובעים 4-3 (כהן) תבעו פיצוי בסך 80,000 ₪ (ליום הגשת התביעה) בגין ליקויים ברכוש המשותף, ירידת ערך, עלות חוו"ד מהנדס ועגמת נפש כמפורט בסעיף 21 לכתב התביעה המקורי והמתוקן. 1.5 התובעים 6-5 (לאוער) תבעו פיצוי בסך 70,500 ₪ (ליום הגשת התביעה) בגין ליקויים בדירה, ליקויים ברכוש המשותף, ירידת ערך, עלות חוו"ד מומחה, עגמת נפש, הוצאות דיור חלופי, הכנה למזגן כמפורט בסע' 24 לכתב התביעה המקורי ובסך 61,500 ₪ כמפורט בסע' 24 לכתב התביעה המתוקן. (דהיינו ללא הכנה למזגן 7,500 ₪ וירידת ערך מוקטנת ב- 1,500 ₪ ובסה"כ 9,000 ₪). 1.6 התובעים 8-7 (סורדו) תבעו פיצוי בסך 80,000 ₪ (כתוב 85,500) (ליום הגשת התביעה) בגין ליקויים בדירה, ליקויים ברכוש המשותף, ירידת ערך, עלות חוו"ד מהנדס, עגמת נפש, הוצאות דיור חלופי, והכנה למזגן כמפורט בסעיף 27 לכתב התביעה המקורי ובסך 98,255 ₪ בגין הליקויים הנ"ל ובתוספת עלות תיקון מרפסת העומדת להתמוטט כמפורט בסע' 27 לכתב התביעה המתוקן. 1.7 התובע 9 (אנג'ל) תבע פיצוי בסך 70,500 ₪ (ליום הגשת התביעה) בגין ליקויים בדירה , ליקויים ברכוש המשותף, ירידת ערך, עלות חוו"ד מומחה, עגמת נפש, הוצאות דיור חלופי והכנה למזגן כמפורט בס' 29 לכתב התביעה המקורי ובסך 84,755 ₪ כמפורט בס' 29 לכתב התביעה המתוקן. 1.8 התובעים 11-10 (סגל) תבעו פיצויי בסך 71,500 ₪ (ליום הגשת התביעה) בגין ליקויים בדירה, ליקויים ברכוש המשותף, ירידת ערך, עלות חוו"ד מומחה, עגמת נפש, הוצאות דיור חלופי , והכנה למזגן כמפורט בסעיף 32 לכתב התביעה המקורי ובסך 73,000 ₪ כמפורט בס' 32 לכתב התביעה המתוקן. 1.9 התובעים 13-12 (צרפתי) תבעו פיצוי בסך 74,255 ₪ (ליום הגשת התביעה) בגין ליקויים בדירה, הפסד דמי שכירות, ירידת ערך, עלות חוו"ד מהנדס, עגמת נפש והוצאות דיור חלופי כמפורט בס' 13 לכתב התביעה בת"א 5831/94 . התובעים 13-12 לא הגישו כתב תביעה מתוקן. בכותרת לכתב הסיכומים מטעם התובעים לא נזכרו התובעים 13-12, כנראה בטעות, אך הם נזכרים בגוף הסיכומים. 2. הודעה לצד ג' הנתבעת הגישה ביום 26/10/92 הודעה לצד שלישי היא - י.ת.ד.י. בע"מ בגין התחייבות לביצוע עבודות נגרות ועץ בדירות התובעים. הצד השלישי הגיש כתב הגנה ואולם צד ג' לא הגיש ראיות, לא נטל חלק בדיונים והנתבעת בסיכומיה אף לא ביקשה נגדו סעד כלשהו. על כן יש לראות ההודעה לצד ג' כהודעה שנזנחה, בלא הצורך לדון בה. 3. מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש על יסוד הסכמת ב"כ התובעים והנתבעת החליט כב' סגן הנשיא (מ' רביד) ביום 02/10/94 על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש הוא המהנדס סילביו הופמן (ראו ההחלטה בעמ' 15-13 ) . על המומחה הופמן הוטל לחוות דעתו אם קיימים בדירות ליקויים , פגמים ו/או אי התאמות (להלן :"ליקויים"), פירוט הליקויים, הוראות והנחיות בדבר אופן תיקונם, עלות תיקון הליקויים לקבלן ולתובעים , פירוט הליקויים שאינם ניתנים לתיקון, משך הזמן לביצוע התיקונים והאם ניתן להתגורר בדירה מגורים סבירים ו/או שהתובעים נדרשים להתגורר מחוץ לדירות למשך זמן התיקונים. כמו כן החליט כב' סגן הנשיא (מ' רביד) כי לאחר ביצוע התיקונים, יבדוק המומחה את תוצאות ביצועם ויחווה דעתו האם נותרו ליקויים שלא תוקנו , ואם כן מהם הפיצויים שהתובעים זכאים להם , בגין ליקויים שלא תוקנו. בנוסף על כך היה על המומחה לחוות דעתו מהי עלות התיקונים (לנתבעת ולתובעים) שתוקנו במסגרת ההליך המשפטי. על יסוד הסכמת הצדדים, נקבע בהחלטת ביהמ"ש כי לנתבעת תותר כניסה לדירות לצורך הבדיקות והתיקונים שמוטלים עליה. במפורש נקבע בהחלטה כי "המומחה לא יתייחס בחוות דעתו לעמודי תמיכה של המרפסות כנטען בתביעה" ( ס' 8 להחלטה בעמ' 14 ), ועוד נקבע במפורש בהחלטה כי "אין באמור בהסכם זה כדי לפגוע בטענה מטענות הצדדים"( ס' 9 להחלטה בעמ' 14 ). בהחלטה נקבע כי " הנתבעת תישא בשלב זה בשכר המומחה" ( ס' 10 להחלטה עמ' 15 ). חוות דעתו הראשונה (מס' 1) של המומחה הופמן מיום 02/07/95 הוגשה ביום 02/08/95 והיא מחזיקה 54 עמודים. חוות דעתו המסכמת של המומחה הופמן מיום 30/04/97 לאחר ביצוע תיקונים הוגשה ביום 10/06/97 והיא מחזיקה 37 עמודים. 4. הגשת הראיות על יסוד הסכמת הצדדים ( התובעים והנתבעת ) מיום 11/09/96 הורה כב' סגן הנשיא (מ' רביד) בהחלטה מיום 12/09/96 על הגשת עדויות ראשיות של הצדדים ועדיהם בתצהירים, בחוות דעת, תעודות עובד ציבור או תעודות ציבוריות וכי לנ"ל יצורפו העתקים צילומים של כל מסמך שכל צד מבקש להגיש (ראו החלטה בעמ' 32-30). התובעים הגישו את הראיות הבאות : תצהיר (על נספחיו) של התובע 1 (בנימין לוי). תצהיר (על נספחיו) של התובעת 4 (כהן שרונה). תצהיר (על נספחיו) של התובע 5 (לאוער מנפרד). תצהיר (על נספחיו) של התובע 7 (סורדו משה). תצהיר (על נספחיו) של התובע 9 (אנג'ל שמעון). תצהיר של שוכרת הדירה מהתובע 9 (משיח שרי). תצהיר (על נספחיו) של התובע 10 (סגל יהודה). תצהיר (על נספחיו) של התובע 12 (צרפתי יצחק ). חוות דעת של משה מנצבך , שמאי מקרקעין. ת/ 1 הסכם מכירת דירת אנג'ל. קבלות והתחייבויות בגין תשלום למומחים במצורף להודעה שהוגשה ביום 18/01/98 . הנתבעת הגישה הראיות הבאות : תצהיר על נספחיו של חיים זקן, מנהל הנתבעת. חוות דעת של חוה חיט, מהנדסת חשמל. חוות דעת של יהושע אבני , שמאי מקרקעין. 5. הפלוגתאות : ביום 27/10/97 בנוכחות ובתיאום עם ב"כ התובעים וב"כ הנתבעת קבעתי כי הפלוגתאות בתיק זה הן כדלקמן : 5.1 ירידת ערך. 5.2 עגמת נפש. 5.3 ערך התיקונים. 5.4 דיור חלוף. 5.5 בנוגע לתובעים 2-1 (לוי ) ערך החישוב של סכום התמורה הנקוב בחוזה. 5.6 ערך עלות התיקונים שכבר בוצעו ע"י הנתבעת וזה לצורך חישוב הוצאות משפט. 5.7 חיוב בכל הקשור להוצאות משפט ולמומחים שונים. (עמ' 38-37 לפרוטוקול). 6. הצהרות הצדדים - הסכמות דיוניות ב"כ התובעים הצהיר לפרוטוקול ביום 06/01/99 "אני מצהיר כי לענין ליקוים בבניה יסתמכו התובעים רק על סמך חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש (המהנדס ס' א' הופמן) ולא על טענות עובדתיות בתצהירים. על כן אני מציע שלא תהיה החקירה בנושאים אלה". (עמ' 48 ש' 16-14 ). ב"כ הנתבעת הצהיר בתגובה "מסכים . לפיכך לא אחקור נגדית על טענות בדבר ליקויים ככל שלא נזכרו בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט". (עמ' 48 ש' 20-18 ). 7. הדיון לפני שאתכבד לדון בענין כל דירה ודירה ורוכשיה, אקדים דיון במספר נושאים כלליים שלהכרעה בהם תהיה השלכה על הדיון הפרטני שיבוא בעקבותיו. 7.1 העילות אין חולק כי לרשות רוכש דירה עומדות ,תיאורטית, שלוש עילות תביעה בנושא ליקויי בניה והכרוך בכך. כפי שיובהר להלן, דעתי בנדון שונה. הראשונה - העילה הסטטורית ע"פ הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 (להלן חוק המכר (דירות) ). השניה - העילה החוזית ע"פ הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל - 1970 (להלן : חוק החוזים תרופות). השלישית - העילה הנזיקית ע"פ אחת מהעוולות המנויות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן :פקודת הנזיקין"). ב"כ התובעים טוען כי : "התובעים טוענים כי הניחו תשתית ראויה בכל שלוש העילות גם בעילה הנזיקית (רשלנות והפרת חובה חקוקה) אשר אינה מצריכה הודעה וביצוע תיקונים בעקבותיה, אך גם בעילה החוזית ובעילה 4 על פי חוק המכר (דירות) "... (סיכומי התובעים עמ' 2 ס' 5 ) דברים אלה, מחייבים בחינה שכן ההנחה כי העילות, הנזיקית והחוזית להבדיל מהעילה הסטטוטורית לפי חוק המכר (דירות) , "אינה מצריכה הודעה וביצוע תיקונים בעקבותיה" - בטעות יסודה והיא בגדר אשליה מטעה. החוזים שבין התובעים לבין הנתבעות נחתמו בשנים 90- 1989 ועל כן ע"פ הוראות ס' 5 לחוק המכר (דירות ) (תיקון מס' 3 ), התש"ן - 1990 (ס"ח 1327 מיום י"א באב התש"ן 02/08/90 עמ' 184, 185 ) חלות על הדירות נשוא התביעה דנן, הוראות חוק המכר (דירות ), התשל"ג - 1973. 7.1.1 העילה לפי חוק המכר (דירות) ס' 4 (א) לחוק המכר דירות כנוסחו משנת 1973 (להלן חוק 1973) קבע כי " כל דבר שבו היתה הדירה שונה מן האמור במפרט או בתקנת בניה או בתקן רשמי יהיה על אף האמור בחוזה המכר בבחינת אי התאמה כמשמעותה בחוק המכר, תשכ"ח - 1968" (הדגשה לא במקור -י.מ.) סעיף 4 (ב) לחוק משנת 1973 קבע כי "הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי - התאמה כאמור בסעיף קטן (א) אם נתן למוכר הודעה עליה תוך שנה מיום העמדת הדירה לרשות הקונה, ואם גילה אותה לאחר מכן - לאחר שגילה אותה, הכל תוך זמן סביר". (הדגשה לא במקור - י.מ) לפיכך שוני או פער בין הבנוי בפועל לבין הוראות המפרט או תקנות בניה או תקן רשמי פירושו "אי התאמה" במובן ס' 11 לחוק המכר , תשכ"ח - 1968 שפירושה אי קיום חיובי המוכר. הודעת הקונה למוכר בדבר אי -התאמה - על שום מה ולמה ? החוק בנוסחו משנת 1973 שתק ולא פירש. ואולם התשובה מצוייה בסע' 28 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968 לאמור : "הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו יפחת שווי הממכר עקב אי - ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה". תחולת הוראה ס' 28 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968, שהוא חוק מכר כללי , בנסיבות של מכר מסויים כמו דירה, מתחייבת מכח הוראות סעיף 4 (א) לחוק הנ"ל לפיה "הוראת חוק זה יחולו על מכר של מטלטלין, ובשינויים המחוייבים- גם על מכר של מקרקעין וזכויות" ומכח הוראות סעיף 4 (ב) לחוק הנ"ל "הוראת חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנידון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים". נמצאנו למדים כי חובת ההודעה המוטלת על הקונה נועדה להודיע למוכר כי הקונה טוען לקיומה של אי התאמה המחייבת את המוכר לתקנה בתוך זמן סביר . הוראות אלה הן הבסיס לשלושה כללים : האחד - קיימת לקונה זכות לתיקוני הליקויים ומולה חובת המוכר לתקן את הליקויים. השני - חלה על הקונה חובה ליתן הודעות על ליקויים ומולה חובת המוכר לתקן את הליקויים. השלישי - גילוי אי התאמה מחייב את הקונה למסור על כך הודעה למוכר בתוך שנה מיום העמדת הדירה לרשות הקונה ואם גילה אותה לאחר חלוף השנה, תוך זמן סביר מהגילוי. לפנינו דיני המתקת נזק סטטוטוריים - מיוחדים לתחום היחסים שבין "מוכר" לבין "קונה" "דירה" כמשמעותם בחוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973. דינים אלה מהווים את המצע הנורמטיבי ליחסי הגומלין שבין האינטרס של הקונה - תיקון הליקויים על ידי ועל חשבון המוכר, לבין האינטרס של המוכר- ביצוע התיקונים בעלות של קבלן (נמוכה) ושמירת המוניטין. לשם שלמות התמונה יש להזכיר כי בחוק המכר (דירות ) (תיקון מס' 3 ), התש"ן- 1990 שונה סעיף 4, הוספו הסעיפים: 4א בדבר חובת הקונה למסור הודעה על אי התאמה .סעיף 4ב', בדבר חובת הקונה ליתן למוכר הזדמנות לתקן את אי ההתאמה בעקבות ההודעה. וסעיף 7א' לפיו אין להתנות על הוראות חוק זה אלא לטובת הקונה והתוספת לענין תקופות אחריות. 7.1.2 העילה הנזיקית והחוזית משלא עומד קונה - תובע בנטל מתן ההודעה על ליקויים בהתאם להוראות חוק המכר (דירות) הוא מחפש מזור ותרופה בדברי חקיקה אחרים, והוא מסתמך על פסיקה שבאה לידי ביטוי בין השאר, בדברי כב' הנשיא (מ' שמגר ) בע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבנין בע"מ , פ"ד מ"ג (1) 183, 201 לאמור : "נושא אחריותו של המוכר לפגמים ולליקויים נשלט על ידי דברי חקיקה שונים... השארתו על כנו של הסעיף בדבר הגבלת האחריות מותירה עדין שתי אפשרויות תביעה חלופיות , שלא על פי החוזה. האחת, תביעה על פי חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973, והשניה תביעת נזיקין" על סמך דברים אלה, טוען ב"כ התובעים, בפתח סיכומיו כי : "... תביעת התובעים נסובה על שלוש עילות תביעה נפרדות זו מזו; על פי חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973. על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל - 1970; על פי פקודת הנזיקין" (שם ס' א.1 ). ובהמשך הוא מוסיף כי : "התובעים טוענים כי הניחו תשתית ראויה בכל שלוש העילות גם בעילה הנזקית (רשלנות והפרת חובה חקוקה) אשר אינה מצריכה מתן הודעה וביצוע תיקונים בעקבותיה"... (שם ע' 2 ס' 5 ). האומנם כך הם פני הדברים ? בכל הכבוד, סבור אני כי המדובר בטעות , בגדר אשליה מטעה. "כלל גדול בדיני חיובים הוא כי על הניזוק להקטין את נזקו. הוא נושא בנטל לנקוט האמצעים הסבירים כדי להפחית את הנזק שנגרם לו כתוצאה ממעשהו של האדם שפגע בזכויותיו. עקרון הקטנת הנזק ... קנה לעצמו שביתה במיוחד בדיני החוזים, אך במשפט המקובל הוא חל במידה שווה אף בתחום דיני הנזיקין. גם הפסיקה המקומית קיבלה כהנחה מובנת מאליה את תוקפו של העקרון בדיני הנזיקין הישראלים" (ג' טדסקי, עורך, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (תש"ל), 252). "סעיף 14 (א) לחוק התרופות מטיל על הנפגע את הצורך לנקוט אמצעים סבירים להקטנת הנזק. מכח הוראה זו , אין המפר חייב בפיצויים בעד נזק שהנפגע היה יכול, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין. סבירות האמצעים נבחנת על פי כל מקרה. עצם קיומה של יכולת הנפגע להקטין את הנזק, לאו דווקא הקטנת הנזק בפועל, מונעת תביעת פיצויים מצדו בגין הנזק שהיה יכול למונעו. נזק נמנע אינו בר פיצוי. חובת הקטנת הנזק מוטלת על הנפגע מן הזמן שנודע לו על הפרת החוזה או ממועד קרוב לו. הצדקותיו של עקרון הקטנת הנזק הן מוסריות וכלכליות. עקרון זה מונע מן הנפגע את ניצול המפר על ידי חוסר מעש ומדרבן אותו להקטין את הנזק. כנגד התיאור הרווח של הקטנת הנזק כנטל יוצא פרופ' טדסקי. לדעתו, הקטנת הנזק נובעת מן העקרון בדבר נשיאת הנזק העצמית. הנפגע נושא אותו חלק מהנזק שיש לייחס לו, ואין הוא יכול לתבוע פיצוי אלא עבור החלק הנותר. נטל הראיה בדבר הקטנת הנזק מוטל על המפר . אם לא יורם נטל זה, יהא על המפר לפצות את הנפגע עבור מלוא נזקו. הוא הדין אף כאשר הנפגע הקטין בפועל את נזקו" (ג' שלו דיני חוזים מהדורה שניה (תשנ"ה 581-582 ) "בחוזי בניה, בחוזים למכר דירות שהמוכר בנה ובחוזים אחרים לביצוע מלאכה, מתן אפשרות לקבלן או למוכר לתקן פגמים במלאכה או בבניין יהא ברגיל דרך סבירה להקטנת הנזק (א' זמיר "תיקון תש"ן לחוק המכר (דירות): צעדים עקלקלים בנתיב נכון "עיוני משפט יח (תשנ"ד) 225,201; זמיר, קבלנות, 504-501) (הפירוש הקצר לחוזים במשפט הפרטי, עורכים: א' זמיר, מ' א' ראבילו, ג' שלו (1996) 295). "הנטל המוטל על כל תובע כלפי הנתבע הוא למנוע או להקטין את נזקו. הוא יסוד מוסד במשפט. כך בדיני חוזים, על פי סעיף 14 לחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 .... בנזיקין אין הוראה מפורשת על כך בחיקוק, אולם זו הלכה רווחת מהילכות הפסיקה" (כב' השופט צ' טל בהסכמת המשנה לנשיא א' ברק והשופטת ט' שטרסברג - כהן ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ורג' בורבה פ"ד מ"ט (2) 260,257 ). "מחד גיסא חובתה של הקטנת הנזק המוטלת על צד הנפגע מהפרת חוזה על פי סעיף 14 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) , תשל"א - 1970 ומאידך גיסא, בסעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע הפחתת פיצויים בשל אשם תורם" (כב' נשיא מ' שמגר בהסכמת השופטים ש' נתניהו וא' חלימה, ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ז'אק סוראקי, פ"ד מ"ב (4) 823,811 ). "הכלל הוא , ש'אין המפר חייב בפיצויים... בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים למנוע או להקטין' (סעיף 14 (א) לחוק החוזים) (תרופות בשל הפרת חוזה) , תשל"א - 1970 ) (לענין זה ראה ע"א 571/80, בע"מ 81-80, בג"צ 886/97 , בעמ'696 ) . על כן , על המערערים היתה מוטלת החובה לנקוט ב- “ALL REASONABLE STEPS TO MITIGATE THE LOSS CONSEQUENT ON THE BREACH…”(AT 1160,SUPRA,CHITTY). משלא עשו זאת, הם אינם יכולים לדרוש פיצוי בשל נזקים שהם תוצאה של (IBID)' NEGLECT TO TAKE SUCH STEPSׁ( THEIR)...'" (כב' השופט מ' בן יאיר בהסכמת הנשיא מ' שמגר והשופט ד' לוין , ע"א 531/88 מתתיהו עצמון ואח' נ' מרכז כלל ירושלים בע"מ , פ"ד מ"ד (2) 763,755). מה לך אמצעי סביר פשוט זול ומהיר כמו מתן הודעה על ידי הקונה למוכר על קיומם של ליקויים או פגמים על מנת, שהוא המוכר , יפעל בכל ההקדם להקטנת הנזק ע"י תיקון הליקויים והפגמים, ובכך תימנע החרפת ו/או החמרת הנזקים הישירים ו/או העקיפים, לרבות ירידת ערך ועגמת נפש וסבל ? "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום- לב, והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה" (ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). הוראת ס' 61 (א) לחוק החוזים (חלק - כללי), תשל"ג 1973 קובע כי "הוראת חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון". "הודעה" לפי חוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג - 1973 " תינתן בדרך מקובלת בנסיבות הענין" ו- "רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיעה לנמען ו/או אל מענו" (ס' 60). "הודעה" לפי חוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, "תינתן בדרך שקבעו הצדדים, ובאין קביעה כזאת בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות הענין" ( סע' 21 (א)). הנה כי - כן , הן דיני החוזים והן דיני הנזיקין מחיייבים, את הנפגע מכח דיני הקטנת הנזק, למסור הודעה למפר או למעוול, בכל ההקדם האפשרי, ואף לפני חלוף שנה מיום קבלת החזקה בדירה , על ליקויים ו/או פגמים שגילה בדירה על מנת שהוא המפר ו/או המעוול יעשה לתיקונם המיידי בהתאם לחובתו (ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן ניהול והשקעות בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מ"ו (3) 358,350 ג- ד). נפגע שאינו פועל כך, פועל שלא בתום לב ובדרך מקובלת. יתר על כן, הוא מפר את החוזה עליו חתם, והוא מסתכן בכך שלא יקבל את הפיצוי אותו תבע, כולו או חלקו, משום שלא פעל להקטנת הנזק. על פי הוראת סעיף 5.01 לחוזים הרלבנטיים הנתבעת התחייבה "להיות אחראית לתקן כל ליקוי או פגם או אי התאמה .. אלא אם נגרם הליקויי או הפגם עקב אשמתו של הרוכש ו/או עקב בנייה של דיירים אחרים בבית , בתנאי מפורש כי הרוכש הודיע בכתב לחברה על קיום וגילוי הליקויים הנ"ל לא יאוחר מתום תקופת הבדק ודרש את תיקונם" (הדגשה לא במקור - י.מ.) עפ"י הוראת סעיף 13.07 לחוזים הרלבנטים "כל הודעה שתישלח ע"י צד למשנהו בדואר רשום לפי הכתובות הנ"ל, תיחשב כאילו הגיעה לתעודתה לאחר 48 שעות מזמן שנמסרה למשרד הדאר למשלוח". המסקנה המתבקשת היא שלפי כל דין ולצרכי כל עילה קיימת חובת מתן הודעה בדבר הפרה או עוולה וחובה לתת הזדמנות נאותה למנוע או להקטין הנזק. על כן כאשר מדובר בתביעה בגין ליקויי בניה, בעילה חוזית או בעילה נזיקית להבדיל מהעילה הסטטורית לפי חוק המכר (דירות) קיימת גם קיימת חובה החלה על התובעים (הקונים) ליתן לנתבעת (המוכרת) הודעה בכתב על גילויים וקיומם של ליקויים ופגמים, וחובה נוספת ליתן לנתבעת (המוכרת ) הזדמנות נאותה לתקנם. החובות הנ"ל נוצרו ע"י הפסיקה בהעדר הוראת חוק ספציפית ומפורשת. בת"א 21785/97 יצחק כהן נ' פנטהאוז חב' לבניין והשקעות בע"מ (מיום 04/01/01 ), אמרתי את הדברים הבאים : אכן, למרות העדר עילת תביעה מכח הוראות חוק המכר (דירות), עדיין יכולות לעמוד לרוכש, עילות תביעה מכוח חוקים אחרים דוגמה עילות חוזיות ועילות מכוח פקודת הנזיקין כמו הפרת חובה חקוקה, או רשלנות. (אביחי נ. ורדי דיני מכר דירות חושן למשפט, תשנ"ז 1997, סעיפים 109-113). בעניין זה, מוצא אני לנכון להביא כאן את דבריו של כב' השופט ר' שטראוס בפסק הדין מיום 05/08/98, בת"א (שלום-י-ם) 23051/96, אדרי נ' מבנה רב דירות (1990) ואח' באשר לעילות נזיקיות: "סבורני כי משהוחק חוק המכר (דירות), כחוק ספציפי, אשר נועד להסדיר מפורשות את כל המאטרייה של רכישת דירה מקבלן הבניה - דוחות הוראותיו את עילות הנזיקין. סימוכין לכך מצאתי, בכל הענווה, בפסה"ד בעניין ע"א 465/80 סולונץ בע"מ נ' "התכוף" חרושת ברזל בע"מ, פ"ד ל"ח(3) 630 - ובעיקר מפי כב' המשנה לנשיא (אז) מ. בן פורת בעמ' 638. אף הגיונם של הדברים מוביל למסקנה זו... החוק [חוק המכר(דירות)] - י.מ.] נועד ליצור איזון במערכת החיובים בין הקבלן המוכר לבין הרוכש. במסגרת זו נוצרה הגנת מה על המוכר - שיוודע בהקדם לפגמים בדירה שבנה וינתן לו לתקן פגמים אלו. הגיונה של הגנה זו בצידה... אין סביר כי ניתן יהיה לעקוף מערכת מאוזנת זו - 'לחלוף על פניה' ולהתעלם מקיום ההגנה הנ"ל -על המוכר - ע"י פניה לעילת הנזיקין. לא נעלם מעיני פסק דינו של כב' השופט ד. חשין בת"א (ירושלים) 4534/96 שלמה טל נ' שיכון עובדים בע"מ, תקדין שלום כרך 4/91 תשנ"ב - 1991 עמ' 11 והמובאות בפסק דין זה. מוכן אני לקבל כי יש לעיתים הצדקה 'לשמר' לבעלי דין זכות התביעה החילופית - אך ספק בעיני, בכל הכבוד והענווה, אם יש מקום לעשות כן, כאשר פירושו הסרת הגנה, ופגיעה בזכות המוענקת לנתבע (המוכר) בחוק (כוונתי לסעיף 4ב' של חוק המכר (דירות)". בכל הכבוד, הצניעות והענווה, דברים אלה מקובלים עלי ואני מאמצם. "ההבדל המהותי הקיים ביניהם [ענפי המשפט נזיקין וחוזים - י.מ] הוא בדרך התהוות החיוב. ההנחה היסודית של החוזה היא כי מקור החיובים הוא בהסכמתם של המתקשרים. בנזיקין, לעומת זאת, ההסכמה אינה תנאי מוקדם ליצירת החיוב". (ג' טדסקי עורך, י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית, ירושלים תש"ל, 12). ב"כ התובעים מודה כי : "אמנם ניתן לפסוק לתובעים פיצוי על פק' הנזיקין בלבד" אך מוסיף "אולם לתובעים טיעון מרכזי לפיו הם עמדו בדרישות חוק המכר (דירות)" (סיכומי התובעים ע' 4 ס' 8 ). טענות אלה ייבחנו על רקע התשתית הראייתית בנוגע לכל דירה ודירה. טענה נוספת של ב"כ התובעים היא ש"ההסדר הדיוני למינויו של מר הופמן מיום 02/10/94 כלל בתוכו גם הסדר לביצוע תיקונים בדירות יתר התובעים (למעט דירת סורדו שכבר תוקנה במשך חודש ימים קודם לכן ובמסגרת ההליך המשפטי..." (סיכומי התובעים ע' 4 ש' 9 ). ואולם אין לשכוח את שכבר הזכרתי לעיל כי ההחלטה בדבר מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש וביצוע התיקונים ע"י הנתבעת, מבוססת על הסכמת הצדדים לפיה "אין בהסכם זה כדי לפגוע בטענה מטענות הצדדים" (ס' 9 להחלטה מיום 02/10/94 - ע' 14 ש' 30). לפיכך אין להסיק מההסכמה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש ולביצוע התיקונים ע"י הנתבעת, הכרה באחריות והודייה בחבות מטעם הנתבעת. גם בענין זה יהיה צורך לבחון הטיעונים על רקע התשתית הראייתית שהונחה בנוגע לכל דירה ודירה. 8. הזכויות של התובעים 6-5 (לאוער) ו- 9 (אנג'ל) תובעים אלה לא רכשו זכויותיהם מהנתבעת אלא מצדדים ג'. התובעים 6-5 רכשו הזכויות בדירה נשוא תביעתם ( 8/2 ) מאת אמזלג חנניה ותקוה, ע"פ הסכם מיום 24/10/91, אשר רכשו הדירה ישירות מהנתבעת לפי הסכם מיום 02/01/90. התובע 9 רכש הזכויות בדירה נשוא תביעתו (8/7 ) ע"פ הסכם מיום 15/09/91 מאת אמזלג טובה ואלברט אשר רכשו הדירה ישירות מהנתבעת לפי הסכם מיום 26/02/90 . מנהל הנתבעת , מר חיים זקן הצהיר בתצהיר עדותו הראשית (ס' 8(ב)) כי "הנתבעת טרם קיבלה בקשה כלשהי בדבר העברת או המחאת זכויות מהרוכשים המקוריים [אמזלג חנניה ותקוה ואמזלג טובה ואלברט - י.מ.] למי מהתובעים [5,6,9 - י.מ.] וממילא לא נדרשה ליתן הסכמה להעברה כזו..." על סמך הוראות ס' 9.02 להסכמים שבין הנתבעת לבין הרוכשים המקוריים הנ"ל. אשר על כן, ולאור הוראת סעיף 1 לחוק המחאת חיובים , תשכ"ט - 1969 , המתיר שלילת או הגבלת המחאת חיובים בהסכם , נראה כי לא התגבשה במקרה דנן של התובעים 5,6,9 המחאת זכויות מקודמיהם - הרוכשים המקוריים. על כן זכויותיהם של התובעים 5,6,9 אינן "זהות לחלוטין לאלה של יתר התובעים אשר כן רכשו את דירותיהם מאת הנתבעת" (סיכומי התובעים ע' 5 ש' 13 ) וזאת "כיון שאין הסכם בין הנתבעת לתובעים [5,6,9- י.מ] וכיון שהתובעים [הנ"ל - י.מ.] ו/או קודמיהם לא הודיעו לנתבעת על המחאת החוזים..." ועל כן "כל טענות התובעים [5,6,9 - י.מ.] הינן במישור הנזיקי בלבד והם אינם יכולים להסתמך בדרך כלשהי על הסכמי המכר בין הנתבעת לרוכשים המקוריים" (סיכומי הנתבעת ע' 10 ס' 25 ). "יהא הדבר אשר יהא, אחריות הנתבעת כלפי תובעים אלה אינה נובעת רק מיחסים חוזים אלא משום חבותה כבונת הדירות להקים בנין בטוח לשימוש ולמגורים - חובה זו אינה מוגבלת ליחסים חוזים אלא קיימת כלפי כולי עלמא " (כב' השופטת ד' דורנר ת"א (מחוזי - ירושלים ) 450/90 טנצמן נ' רמט בע"מ תק-מח 91 (2) 986, ס'5 ;ע"א 451/66 קורנפלד נ' שאולוב פ"י כא (1) 310). 9. תביעות התובעים 2-1 ( לוי בנימין ואורלי) 9.1 ירידת ערך (פלוגתא 1 ) התובעים מבקשים לפסוק להם ירידת ערך בסך - 3,000$ בהתאם לחוות הדעת של השמאי מטעמם מר משה מנצבך. המומחה מטעם ביהמ"ש המהנדס סלביו ארבל הופמן קבע בחוות דעתו הראשונה (02/07/95 ) כי ערך הליקויים בדירה מסתכם ב- 15,830 ₪ (כולל מע"מ) ובחוות דעתו השניה (20/04/97) ערך הליקויים הסתכם ב- 14,999 ₪ (כולל מע"מ). הליקויים הם בפריטים : נגרות, אלומיניום, ריצוף, חיפוי בניה, טיח ותברואה. אין ליקויים שלא ניתנים לתיקון. במרפסת הדירה," בעקבות סדקים ונפילת אבנים וחשש ליציבות המרפסת, נבנה עמוד קונסטרוקציה עגול מברזל... העמוד אשר נבנה מהווה אי התאמה ופוגע גם מעט בנוף הפתוח אשר נשקף לכיוון מזרח..." (חוות דעת מנצבך ע' 6 ). ב"כ התובעים הצהיר לפרוטוקול ביום 03/02/99 בעת חקירת השמאי מטעם התובעים (מנצבך) כי " אין טענה בנוגע לקונסטרוקציה במרפסות (עמודים) אלא בנוגע לאסטטיקה שבדבר, וזאת כתוצאה משיטת התיקון שבחר בה הקבלן" (ע' 54 ש' 12-11 ). את העמודים ניתן לראות בתמונה העליונה שבעמ' 8 לחוות דעתו של מר יהושע אבני, השמאי מטעם הנתבעת, אשר קבע בחוות דעתו כי "... מתחת למרפסת הדיור של הקומה שמעל לקומת לוי, בוצע עמוד תומך ממתכת עקב שקיעה של המרפסות. להערכתי ולמיטב ניסיוני מדובר בליקויי בניה ניתנים לתיקון כך שלאחר התיקון לא יהיה הבדל בין דירה זו לדירה דומה ללא ליקויים. אשר לעמוד התמך שבוצע במרפסת הפונה לרח' הר גדור, מדובר בשאלה אסתטית התלויה בטעם אישי ואשר על כן איני רואה בכך פגיעה בשווי הנכס" (עמ' 3 למעלה). השמאי מנצבך העריך דירת התובעים 2 - 1: "כתקינה בגבולות 210,000$". ואילו השמאי אבני העריך הדירה, בהנחה שהליקויים יתוקנו בסך 200,000$. השמאי מנצבך העריך את פחיתת ערך הדירה בגין הליקויים שבה בסך - 3,000$. ואילו השמאי אבני העריך שלא נגרמה פחיתת ערך. אין מחלוקת בדבר האחריות העקרונית אלא ברמה המעשית כלומר, התובעים טוענים לירידת ערך ואילו הנתבעת כופרת בירידת ערך. לענין ירידת ערך כאשר לא נמצאו ליקויים רבים ומהותיים ולא ליקוי או פגמי רטיבות, דעתי היא בכל הכבוד כדעתה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה ( דעת מיעוט) לאמור : "בדרך השגרה תיקון שלם ומלא של ליקויים במבנה אינו אמור להביא לירידת ערך הנכס . יחד עם זאת, במקרים מיוחדים וחריגים עשוי להיות כי תיקון כולל של הפגמים עשוי להותיר אחריו ירידת ערך כלשהי של הנכס. ירידת ערך זו עשוי להיגרם ממיכלול גורמים וביניהם פגיעה מובנית של הנכס לליקויים נוספים, פגמים אסתטיים שגם תיקונים לא הסירו , השפעה פסיכולוגית של מציאות תיקונים על הקונה הפוטנציאלי בשים לב לטיבם ולהיקפם ועוד כהנה וכהנה. עם זאת, השאלה האם ומתי ומהו שיעור ירידת הערך באותם מקרים מיוחדים ונדירים מותנית בקיומה של תשתית עובדתית - ראייתית ברורה הבנויה על אמות מידה מקצועית ברורות - ובדוקות" (ע"א (ירושלים) 4015/98 די וורולי סיאני הנדסה (1980) בע"מ נ' עמנואל נורמן וערעור שכנגד תק- מח' 99 (2) 3458 ע' 12 למטה) (ההדגשות לא במקור - י.מ.). בשים לב לכל הנתונים ולפערים בין חוות הדעת של השמאים משני הצדדים לענין פחיתת הערך , סבור אני כי יש בסיס לפצות התובעים 2-1 בגין ירידת ערך דירתם בסך כולל של 2,000$ דהיינו בסך 8,400 ₪ בגין הליקויים ובמיוחד בגין אי ההתאמה שבעמודי המרפסות. אין סיבה לדחות טענת התובעים בדבר פגם אסטתי, שהוא שולי ומזערי כפי שאפשר להתרשם מהתמונות המצורפות לחוות דעתו של השמאי אבני. בכל הכבוד, הערכותיו של השמאי מנצבך לעניין ירידת הערך , נראות לי מופרזות ביותר שכן המדובר בעיקר בפגם אסטתי הקשור בעמודי המרפסות. 9.2 עגמת נפש (פלוגתא 2 ) התובעים 2-1 מבקשים לפסוק להם 17,500 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש, בגין הסבל ואי הנוחות שסבלו מהנתבעת, ובשל הצורך לבצע "תיקונים מאסיביים יותר מפעם אחת והשארת הדירות עם ליקויים מסויימים" (סיכומי התובעים עמ' 23 ס' 33 ) . ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי לתובעים לא נגרמה עגמת נפש כלל וכלל שכן הם לא סבלו מאיחור בקבלת הדירה ו/או מפגמים או ליקויים חמורים שפגעו פגיעה של ממש באפשרות המגורים הסבירים ו/או השימוש וההנאה הסבירים בדירה, כמו רטיבות למשל שלא נמצאה בדירת התובעים 2-1. משנמצאו ליקויים או פגמים בדירה ובכללם הליקוי האסטתי של עמודי המרפסות, חזקה היא שנגרמה עגמת נפש מסויימת לתובעים. עגמת הנפש יכולה היתה להיות מועטה וקצרה יותר לו איפשרו התובעים את ביצוע תיקון הליקויים ע"י הנתבעת שכן אז כבר היו התיקונים רובם ככולם נחלת העבר. בנסיבות הענין ובמיוחד לאור העובדה כי משך ימי התיקונים הוערך ע"י המומחה מטעם בית המשפט ב- 13 ימים מתוכם 5-4 ימים בהם ייגרמו שיבושים בחיים היום יומיים ובשל הצורך להיזקק למשך חמישה ימים לדיור חלוף,סבור אני כי פיצוי בסך אלפיים (2,000) ₪ בגין עגמת נפש הוא סביר וראוי. 9.3 ליקויי בניה - ערך התיקונים (פלוגתא 3 ) המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו הראשונה (02/07/95) כי ערך הליקויים בדירת התובעים 2-1 הוא 15,830 ₪ (כולל מע"מ) ובחוות דעתו המסכמת (20/04/97) 14,999 (כולל מע"מ). על קביעה זאת אין חולק. יתר על כן הנתבעת מסכימה לשלם סכום של - 12,820 ₪ דהיינו את ערך התיקונים, ללא מע"מ, ובהפחתה של 35% לפי עלות לקבלן כפי שקבע המומחה הופמן בס' 2.2 (פרק התביעה) לחוות דעתו, וזאת כיון שהתובעים 2-1 סירבו לאפשר ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת ואף לא קיימו החלטת בית המשפט מיום 30/01/96 שקבעה " אם התובעים או מי מהם ימנעו את ביצוע התיקונים הם יחוייבו בהוצאות בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה. התובעים יאפשרו את ביצוע התיקונם תוך 20 יום"... על כן מבקש ב"כ הנתבעת כי הנתבעת תחוייב בסך - 8,333 ₪ לפי ערכם ב- 04/97. ב"כ התובעים בסיכומו (ע' 4 ס' ב.8 ) ציין כי "אומנם ניתן לפסוק לתובעים פיצוי על פי הנזיקין בלבד. אולם לתובעים טיעון מרכזי לפיו הם עמדו בדרישות חוק המכר (דירות)". לפנינו "הודאה והדחה" אך הוכחה - אין. בין שהמדובר בעילת חוק המכר (דירות) ובין שהמדובר בעילה נזיקית, הטיעון של הנתבעת הוכח, ולאור הסכמת הנתבעת אני קובע כי ערך התיקונים בדירת התובעים 2-1 מסתכם בסך - 8,333 ₪ נכון ל- 04/97. לענין ערך התיקונים וערכם יש לדון גם בתביעת כל התובעים לפיצוי בסך - 5,265 ₪ לכל דירה בענין הכנה למזגן. במפרט הטכני של דירת התובעים 4-3 כתוב : " 4.8 חמום מרכזי יש/אין " 4.9 קירור מרכזי יש/אין תיאור השיטה הכנה למזגן חלון" במפרט הטכני של דירת תובעים 8-7 כתוב : "4.8 חמום מרכזי - יש/אין -תיאור השיטה הכנה למיזוג אחר מיזוג חלון בכל החדרים. 4.9 קירור מרכזי - יש /אין תיאור השיטה הכנה למזגן חלון בכל החדרים. המפרטים הטכניים של דירות התובעים 2-1 (לוי) 11-10 (סגל) ו- 13-12 (צרפתי)- לא הוצגו, והוא הדין בנוגע למפרטים הטכניים של דירות התובעים 5,6,9 אשר כאמור רכשו הדירות מצד ג' ולא ישירות מהנתבעת. המחלוקת היא עובדתית לאמור האם היה על הנתבעת להתקין בכל דירה הכנה מבחינת החיווט החשמלי , והספקת כח חשמל, למזגן חלון אחד בלבד או הכנה למזגן בכל חלון, מחלונות הדירה. ענין ההכנה למזגנים נבדק ע"י המומחה מטעם בית המשפט ובא לידי ביטוי בחוות דעתו הראשונה מיום 02/07/95 בעמ' 5 ס' 2.5 ובחוות דעתו המשלימה מיום 20/04/97 בע' 2 ס' 3 . וכך כתב המומחה הופמן בחוות דעתו המסכמת, בדבר "המצב בפועל". "1. בפועל הקבלן התקין חלונות אלומיניום עם חלק תחתון קבוע מזוגג שבמידת הצורך מאפשר התקנת מזגן חלון בעתיד על ידי פירוק הזכוכית ... 2. כמו כן התקין הקבלן חיבור קיר ליד כל חלון, בדיקתי העלתה כי החיבור הקיים מיועד לחיבור מאור רגיל [ולא חיבור כח- י.מ.] ..." ... 5. לסיכום קריאת הנוסח המצויין במפרט אינה מאפשרת לי להסיק למה בדיוק התכוונה הנתבעת ולכן איני יכול לקבוע אם הביצוע בפועל תואם המובטח במפרט. 6 . הניסוח במיפרט המכר אינו ברור דיו ומעורר סימני שאלה לגבי התחייבותיו של הקבלן. 7. באם להתייחס למפרט כלשונו אזי היה צורך בביצוע הפעולות הבאות : (א) התקנת קו הזנה נפרד (בין הלוח והיחידה - 16 אמפר). (ב) חוטים 3X 2.5 מ"מ. (ג) גודל החיבור (1) במקרה של יחידה אחת מספיק חיבור חשמל של 40 אמפר. (2) התקנת מספר יחידות מיזוג מחייבים חיבור חשמל גדול יותר. (ד) מאחר ובמפרט מצוין כי קיימת הכנה בכל החדרים היה מקום להכין תשתית לחיבור חשמל תואם. עלות התאמה מוערכת בכ- : 4,000 ₪ ". מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתה של מהנדסת החשמל חוה חיט מיום 06/11/97 בה נאמר : "1. כל הדירות נשוא התביעה , מחוברות לרשת החשמל בחיבור חד - פאזי של 40 אמפר. חיבור זה הינו תקני על פי דרישות משרד הבינוי והשיכון (אישור משרד הבינוי והשיכון מיום 7.7.91 לפרויקט זה - מצורף לתצהיר). על פי רוב כאשר בכוונת קבלן למכור דירה ובה חיבור לרשת העולה על החיבור התקני- נהוג לציין זאת במפרט במפורש. במפרט לגבי הדירות נשוא התביעה אין ציון שהחיבור עולה על הסטנדארטי. 2. בכל אחת מהדירות ניתן לחבר מזגן אויר מפוצל סטנדארטי ( בהספק של עד 3 קילוואט) אשר יפעל באופן רגיל ותקין. בכל אחת ואחת מהדירות יש שקע כח מתאים לחיבור מזגן כנ"ל. חיבור מזגנים נוספים מצריך הגדלת החיבור 25 X 3 אמפר, לפי סוג המזגנים הנוספים. 3. אני הכנתי עבור הנתבעת את תכניות החשמל לדירות נשוא התביעה, ואני מכירה מידיעתי האישית את תכניות החשמל בדירות וביצוען. האמור לעיל מבוסס על פרטי התכנון והביצוע כפי שהם מוכרים לי ועל מיטב ידיעתי ונסיוני המקצועיים". המומחית הנ"ל אף העידה בבית המשפט וכך אמרה, בין השאר (ע' 64 ש' 27- 9) : "בדרך כלל מזגנים סטנדרטים לדירות מגורים הם בסדר גודל של שניים וחצי - שלושה כח סוס. ... מזגן כזה אפשר לחבר לכל שקע כח בדירה. כשאתה מפנה אותו לסעיף 3.1 ב.2 בחות דעתו של המומחה המהנדס הופמן מיום 02/04/97 אני אומרת לך שהמומחה טועה בגדול. לא הייתי בבנין המדובר לאחרונה. הייתי בבנין בשנים 91- 90 בתקופת הביצוע, וביצוע פיקוח עליון בנושא החשמל. כשאתה אומר לי שכל הדיירים ניסו לחבר מזגנים לשקע בדירות ולא הצליחו להפעיל את המזגנים אני משיבה לך כי במעלה אדומים לפי דרישות משרד השיכון בכל חדרי השינה בוצעו מעגלי כח. זו לפי הנחיות משרד השיכון. אני בדקתי שבוצע מעגל כח בכל דירה בבנין הזה. בסלון יש שני שקעים שמחוברים למעגל מאור ושקע אחד למעגל כח. ... הכנו בדירות הכנה למזגן כלומר שקע כח למזגן בסלון ומפסק חצי אוטומטי בלוח למזגן וכך זה נעשה ולא הותקנו מזגנים בדירות, רק הכנה למזגן ואפשרות לחיבור מזגן בכל חדר . בכל חדר יכולים לחבר מזגן של 2.5 כח סוס לשקע - אני מאשרת קבלת הדירות אחרי הטסט של חברת החשמל מאז לא הייתי בדירות ואינני יודעת מה קורה בהן" מוסכם עלי כי : "משממנה ביהמ"ש מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לביהמ"ש נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון. סביר להניח שביהמ"ש יאמץ מימצאיו של המומחה אלה אם כן נראית סיבה בולטת שלא לעשות כן" (כב' השופט ש' אלוני ע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' תק- על 90 (2) 532). ואולם במקרה דנן סבור אני כי קיימות מספר סיבות בולטות שלא לעשות כן ולא לאמץ מימצאיו של המומחה ס' א' הופמן סיבה ראשונה - הסוגיה היא בעצם שאלה של פרשנות ההסכמים או במילים אחרות, מה הובטח ע"י הנתבעת לתובעים. הדברים כלל אינם ברורים. המומחה ציין כי עמיתיו(המומחה מטעם התובעים המהנדס יגאל ברגמן והמומחה מטעם הנתבעת המהנדס אחי קליין) חלוקים ביניהם בכל מה שנוגע לפירוש המפרט. הדבר מצביע על כך שהנוסח שמופיע בו לא ברור דיו. (ס' 3.1 ב.3 לחוות הדעת מיום 20/04/97) מכאן שלמעשה אין בפנינו ממצא חד משמעי של המומחה מטעם ביהמ"ש, בהעדר נוסח מוסכם, דבר שהמומחה כתב בחוות דעתו הנ"ל במפורש, "קריאת הנוסח המצויין במפרט אינה מאפשרת לי לקבוע אם הביצוע בפועל תואם המובטח במפרט" (שם א' 3 ס' 5 ) הסיבה השניה- בפני המומחה מטעם בית המשפט לא היתה חות הדעת של מהנדסת החשמל חווה חיט. יש לזכור כי המומחה מטעם בית המשפט המהנדס הופמן , כמו גם המומחים מטעם הצדדים המהנדסים ברגמן וקליין - הם מהנדסי בנין ולא מהנדסי חשמל. הסיבה השלישית - חוות דעתו המסכמת של המומחה מטעם ביהמ"ש בנושא המזגנים, כלל לא התבקשה , שכן הנושא לא נזכר בחות דעתו הראשונה, משמע לא מצא בנדון כל ליקוי, פגם או אי התאמה וחוות דעתו המסכמת נועדה לפרט את התיקונים שבוצעו כלומר איזה מהליקויים שפורטו בחות דעתו הראשונה, תוקנו , וכיצד, ואיזה לא תוקנו, ומהם הערכים הכספים של מימצאיו אלה. הסיבה הרביעית - לא הובאה כל ראיה כי מי מהתובעים ניסה בפועל להתקין בדירתו מזגן ולא הצליח. התובעים 2-1 (לוי) התקינו מזגן מסוג "מיני מרכזי" (ע' 66 ש' 23). התובעים 2-1 הזמינו, בעת רכישת הדירה, שינויים שונים במערכת החשמל לרבות הוספת שקעי כח (ע' 66 ש' 14), ומכאן, כי הבינו וידעו כבר אז מהי התשתית החשמלית המסופקת לדירתם, ולא היתה להם כל תלונה בנידון. התובעים 6-5 (לאוער)התקינו בדירתם מזגן, ולא נתקלו בכל בעיה(ע' 68 ש'3). התובע 9 (אנג'ל שמעון) שהוא חשמלאי במקצועו העיד בין השאר :" אני חשמלאי במקצועי. אני לא מצאתי הכנה למזגן בדירה. יש בדירה שקעי כח. אני לא זוכר אם יש בחדר שינה שקע כח למזגן . זאת לא היתה דירה בשבילי לכן לא חיפשתי" (ע' 60 ש' 25-23 ). איני נותן אימון בדבריו אלה של התובע 9 שהוא כאמור חשמלאי. הסיבה החמישית - הצדדים לא הזמינו לחקירה את המומחה מטעם ביהמ"ש (הופמן) ואף לא את המומחה מטעמם (ברגמן וקליין) ואף לא הציגו שאלות/תשובות הבהרה בנידון. על כן היה באפשרותי להתרשם רק מהמהנדסת חוה חיט ולאחר שראיתי ושמעתי אותה בפני אני נותן אימון מלא בדבריה. הסיבה השישית - לאחר שהמהנדסת חוה חיט הגישה חוות דעת ואף נחקרה עליה בבית המשפט, לא ביקש ב"כ התובעים להזים את דבריה ע"י הגשת חוות דעת נגדית של מהנדס חשמל או אפילו חשמלאי מטעם התובעים. עובדה זאת אומרת דרשני. וכעת לשאלה : כלום היה מחובתה של הנתבעת להתקין בדירות התובעים חיבור חשמל תלת פאזי או חד פאזי מוגבר של 40 אמפר ? לאחר ששקלתי כל הנ"ל ואף עיינתי בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, מהנדס יגאל ברגמן, ובחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת, מהנדס אחי קליין, הגעתי לכלל מסקנה הבאה לידי ביטוי בדבריו של המהנדס אחי קליין אותם אני אמץ לאמור : " לא מצאתי סימוכין במפרט בדבר חובתו של הקבלן [הנתבעת - י.מ] לחבר את הדירה לרשת החשמל חיבור תלת פאזי. בפרק האינסטלציה החשמלי שבמפרט לא נקבע שהקבלן יספק חיבור כזה, וחזקה על הצדדים שאם היה בכוונת הנתבעת להתקין חיבור תלת פאזי, היה נרשם דבר זה במפורש, לפי מיטב ניסיוני המקצועי במקרים בהם נמכרת דירה לרוכש ובה חיבור תלת פאזי לרשת החשמל, נהוג לציין במפרט עובדה זו בצורה מפורשת בשל ערכה המסחרי והכלכלי". (ע' 2 ס' 1 ). התוצאה היא שלא הוכחה אי התאמה בין הביצוע בפועל לבין הוראת המפרט ועל כן דינה של תביעת התובעים כולם בענין המזגנים - להדחות. 9.4 דיור חלוף (פלוגתא 4 ) התובעים 2-1 תובעים לפצותם בגין 13 ימי תיקונים ו- 5-4 ימי פינוי (סיכומי התובעים ע' 30 שורה ראשונה בטבלה). המומחה מטעם ביהמ"ש המהנדס הופמן, קבע בחוות דעתו מיום 02/07/95 כי : "הזמן הדרוש לביצוע התיקונים מוערך בכ : 13 ימי עבודה. בתיאום עם הדיירים ניתן לבצעם תוך המשך מגורים בדירה. בזמן ביצוע תיקוני טיח בחדר הדיור ובזמן ביצוע תיקוני הריצוף ייגרמו שיבושים לחיים היום יומיים במשך כ- 5-4 ימים". (שם ע' 13 ס' 4-3 ). ברור על כן כי התובעים 2-1 זכאים לדיור חלוף של חמישה (05) ימים . עלות דיור חלוף במקרה זה לא הוכחה. לא טיב ומהות דיור החלוף (מלון או דירה חלופית בשכירות) ואף לא עלותו. לבית המשפט אין ידיעה שיפוטית בנדון. המדובר במשפחה בת חמש (05) נפשות ועל דרך האומדן אומד אני את העלות הזאת, בערכה היום לאור השפל בתיירות ומבצעי ההוזלה של בתי המלון והארחה בסך של חמש (500) מאות ₪ ליממה. ובסה"כ עבור חמישה (05) ימים - 2,500 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 9.5 ערך החישוב של סכום התמורה בחוזה (פלוגתא 5 ) פלוגתא זו נוגעת לתובעים 2-1 בלבד. הטענה נזנחה ע"י התובעים וזכרה לא בא בכתב הסיכומים שלהם ועל כן לא נדרשת כל הכרעה בנידון. למעלה מן הצורך אציין כי התובעים2 -1 לא הוכיחו כי סוכם עימהם שמחיר הדירה יינקב בדולרים. ההסכם שבין הצדדים ממצה את המוסכם(ס' 13.04 ). איני נותן אימון בגירסת התובע 1 כי המחיר ננקב בדולרים, בלי להמירו בהסכם למטבע ישראלי (ע' 65 ש' 19-12). אף אם כך היה בפגישה הראשונה, ההסכם הוא המחייב וחזקה על התובעים 2-1 כי קראו החוזה, לפחות בכל הקשור לתמורה. התובע 1 העיד כי " לא ציינתי את נושא השער היציג במכתבים שלי לנתבעת כיוון שאמרו לי שאם זה לא כתוב אז אין לי מה לעשות" (ע' 65 ש' 24-23). זוהי גירסה מיתממת שאיני נותן בה אימון. גם איני נותן אימון בדבריו של התובע 1 לפיהם "אני לא בדקתי את שער הדולר" (ע' 65 ש' 17). תביעת התובעים 2-1 לפיצוי בסך 10,500 ₪ כערכן ביום הגשת התביעה - נדחית. 9.6 ערך עלות תיקונים שבוצעו ע"י הנתבעת לצורך חישוב הוצאות המשפט (פלוגתא 6 ) ראשית לכל, אני דוחה מכל וכל את טענת ב"כ הנתבעת כי יש לזקוף לחובת התובעים 2-1 את אי הסכמתם (חרף הסכמת כל יתר התובעים והנתבעת) לנהל את הדיון בדרך של פשרה לפי סעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט[נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. אין חובה על בעל דין להסכים לדיון כאמור ואין לבוא עימו חשבון על כי לא נתן הסכמתו לדרך דיון שאינה מחוייבת על פי דין. ב"כ התובעים בסיכומיו לא הביא בנידון כל נתון, ועל כן נראית לי סבירה וראויה הצעת ב"כ הנתבעת כי ערך התיקונים במקרה דנן יהיה בסך - 8,333 ₪ לפי ערך 04/97 (סיכומי הנתבעת ע' 8 ס' 13 ). 9.7 הוצאות משפט ומומחים (פלוגתא 7 ) בשים לב להסכם שכר הטרחה שבין התובעים 2-1 לב"כ, בשים לב להוראות תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, לאחר שנתתי את דעתי בדבר הנסיבות של תביעת התובעים כמפורט בסעיף 15 ס'ק (3)- (1) (אך לא 4 ) בעמ' 8 לסיכומי הנתבעת ולכתוב בע' 32 ס' 38 לסיכומי התובעים אני פוסק לתובעים 2-1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך שלושת (3,000) אלפים ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 10. תביעת התובעים 3-4 (כהן דוד ושרונה) 10.1 ירידת ערך (פלוגתא 1) התובעים 3-4 עותרים לחייב את הנתבעת לפצותם בסך 6,000$ בגין ירידת ערך דירתם, בהתאם לחוות הדעת של השמאי מטעמם משה מנצבך. המומחה מטעם ביהמ"ש המהנדס סילביו ארבל הופמן קבע בחוות דעתו הראשונה (02/07/95 ) כי ערך הליקויים בדירה מסתכם ב- 18,112 ₪ (כולל מע"מ) ובחוות דעתו המסכמת (20/04/97 ) קבע כי עלות תיקון הליקוים שנותרו לביצוע בסך 3,451 ₪ כולל מע"מ (בלי להביא בחשבון נושא המזגנים). הליקויים הם בפרטים : בניה , טיח, ריצוף וחיפוי, נגרות ואלומיניום, שונות (בעיקר רטיבות אך לא קשה). אין ליקויים שלא ניתנים לתיקון. לענין תמיכת המרפסת בעמוד קונסטרוקציה עגול מברזל (פגם אסתטי ולא קונסטרוקטיבי) ראו לעיל בסעיף 9.1 בענין ירידת ערך בנוגע לדירת התובעים 2-1 ובהתאם לחוות הדעת של השמאים מנצבך מטעם התובעים ואבני מטעם הנתבעת. השמאי מנצבך העריך דירת התובעים 4-3 "כתקינה בגבולות 175,000$" ואילו השמאי אבני העריך הדירה "בהנחה שהליקויים יתוקנו בסך 175,000$". השמאי מנצבך העריך את פחיתת ערך הדירה בגין הליקויים שבה בסך 6,000 דולר ואילו השמאי אבני העריך שלא נגרמה פחיתת ערך. אין מחלוקת בדבר האחריות העקרונית אלא ברמה המעשית. התובעים טוענים לירידת ערך ואילו הנתבעת כופרת בירידת ערך. לענין הדיון העקרוני באשר לירידת ערך, אין לי אלא לחזור על שכתבתי בסעיף 9.1 לעיל בענין דירת התובעים 2-1. בשים לב לכל הנתונים ולפערים בין חוות הדעת של השמאים משני הצדדים לענין ירידת ערך, סבור אני שיש בסיס לפצות התובעים 4-3 בגין פחיתת ערך דירתם בסך כולל של 2,500$ כלומר 10,500 ₪, במיוחד בגין אי ההתאמה שבעמודי המרפסות וגם במיוחד לאור ליקויי הרטיבות שהתגלו בדירה ותיקונם לא צלח. 10.2 עגמת נפש (פלוגתא 2 ) התובעים 3-4 מבקשים לפצות אותם בסך 25,000 ₪ בגין עגמת נפש. גם בענין זה אני חוזר על הדיון העקרוני שנערך בענין התובעים 2-1. במקרה דנן אכן נגרמו לתובעים 4-3 אי נוחות של ממש בעת ביצוע התיקונים בדירתם, בעיקר תיקוני ריצוף. התובעים 4-3 פונו מדירתם בעת התיקונים ושוכנו במלון על חשבון הנתבעת. ואולם, במהלך הדיון ביום 21/05/96 (ע' 23) הסכימו התובעים 4-3 והנתבעת על הפחתת טובת ההנאה שנוצרה לתובעים בגין החלפת הריצוף בסלון ובשאר הדירה, דבר שלא חויב על ידי המומחה הופמן. שווי טובת הנאה זאת 6,300 ₪ לפי ערך 05/95. בנסיבות הענין, סבור אני כי הנתבעת יצאה בכך כדי חובת הפיצוי בגין עגמת נפש לתובעים 4-3 . 10.3 ליקויי בנייה - ערך התיקונים(פלוגתא 3 ) לפי קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, ערך עלות תיקוני הליקויים שנותרו לתיקון 3,451 ₪ (כולל מע"מ). לפי ערך 04/97 ועל כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 4-3 את הסכום הנ"ל. 10.4 דיור חלוף (פלוגתא 4 ) בעת ביצוע התיקונים סיפקה הנתבעת לתובעים 4-3 דיור חלוף(מלון) על חשבונה (ע' 49' ש' 15 ) ועל כן יצאה בכך ידי חובתה בראש נזק זה, שבו התביעה נדחית. 10.5 עלות תיקונים שבוצעו - לצורך חישוב הוצאות המשפט (פלוגתא 6) לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט העלות בענין זה היא בסך 15,480 ₪ עלות לדייר ללא מע"מ לפי ערך 07/95 ומכאן בהפחתה של 35% עלות קבלן היא בסכום 10,062 ₪. 10.6 הוצאות משפט ומומחים (פלוגתא 7 ) בשים לב להסכם שכר טרחה שבין התובעים 4-3 לבין ב"כ, בשים לב להוראת תקנת 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים בנידון, אני פוסק לתובעים 4-3 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד (כולל) בסך חמשת (5,000) אלפים ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 11. תביעת התובעים 6-5 (לאוער מנפרד וברברה) כאמור התובעים 6-5 לא קנו הדירה מהנתבעת אלא מצד ג'. המחאת הזכויות לא התגבשה בנדון ואין לתובעים 6-5 כל זכות חוזית כלפי הנתבעת. התובעים6-5 כלל לא בדקו הדירה לפני שקנו אותה. וחשוב מכל, הם לא פנו אף פעם לנתבעת בטענה של ליקוי כלשהו ואפילו לא ידעו מי הנתבעת (ע'67ש' 22-8). אי מתן הודעה לנתבעת על גילויים וקיומם של ליקויים או פגמים היא התנהגות העומדת בניגוד להוראת סעיף 4א(א) לחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 , ובניגוד לדין הקטנת נזק הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. למרות זאת הסכימה הנתבעת לבצע תיקונים בדירת התובעים 6-5 ע"פ חוות דעת המהנדס מטעם בית המשפט, בלי להודות בחבות כלפי התובעים ובהסכמה דיונית כי " אין באמור בהסכם זה כדי לפגוע בטענה מטענות הצדדים"(החלטה בדבר מינוי מומחה וביצוע תיקונים, ע' 14 ש' 29 ס' 9 ). בהתאם לכך הנתבעת ביצעה תיקונים בדירה אך לאחר מכן קבע המומחה הופמן כי נותרו תיקונים לביצוע בסך 10,015 ₪ (עלות קבלן) כולל מע"מ לפי ערך 04/97 . התובע 5 העיד "לא פניתי לקבלן כי לא קניתי את הדירה מהקבלן" (ע' 67 ש' 24). ..."אני לא פניתי אף פעם לנתבעת בטענה של ליקוי כלשהו. אפילו לא ידעתי מי היא" (ע' 67 ש' 22 ). "אני לא כתבתי כל מכתב לחברה הנתבעת. גם לא טילפנתי לחברה הנתבעת" (ע' 68 ש 6 ). בנסיבות אלה של התנהגות חסרת תום לב מצד הנתבעים 6-5 סבור אני כי מן הראוי היה לדחות את תביעתם כלפי הנתבעת . זהו לדעתי הדין הרצוי אך למרבה הצער לא הדין המצוי. נותר על כן לדון ולהכריע בשאלה מהו הנזק שנגרם לנתבעת בכך שהתובעים לא הקטינו הנזק או מה חלק מהנזק יש לייחס לחוסר תום הלב של התובעים 6-5 ולאשמם התורם. 11.1 ירידת ערך (פלוגתא 1 ) מפנה אני לדיון המפורט בס' 9.1 לעיל ולמען הקיצור לא אחזור עליו. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו המסכמת מיום 20/04/97 כי לאחר ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת נותרו ליקויים בדירת התובעים 6-5 בערך של 10,015 ₪ (כולל מע"מ) . כלומר ללא מע"מ ובהפחתה של 35% תוספת עלות לדייר לעומת עלות לקבלן הסכום הוא 5,401 ₪. מהסכום הנ"ל יש להפחית סך של 2,200 ₪ (לפי ערך 04/97) בגין עלות תיקוני ריצוף וזאת מאחר ואמזלג הקודמים לתובעים 6-5 "הודיעו בשעתם לנתבעת כי ליקויי הריצוף בדירתם תוקנו לשביעות רצונם ועל סמך הודעה זו שיחררה הנתבעת את יצרני הריצוף , מהתחיבויותיה כלפי הנתבעת - ר' תצהירו של מר זקן בע' 5 ס' 15 לתצהירו ונספח ז' לתצהיר " (סיכומי הנתבעת ע' 11 ש' 27 סיפא). זוהי הוכחה איזה נזק לא הוקטן ע"י הנתהגות התובעים 5-6. על כן סכום עלות התיקונים 04/97 מסתכם ב- 3,201 ₪. פרט לכך לא הוכיחה הנתבעת כל נזק שנגרם לה כתוצאה מאי הקטנת הנזק ע"י התובעים 6-5. הליקויים שנותרו לתיקון הם : תיקוני רטיבות, בניה וטיח, גובה כיורים, נגרות ואלומיניום. לעניין תמיכת המרפסת בעמוד קונסטרוקציה עגול מברזל (פגם אסטתי ולא קונסטרוקטיבי) ראו לעיל בסעיף 9.1 בעניין ירידת הערך לדירת התובעים 1-2 ובהתאם לחוות הדעת של השמאים מנצבך מטעם התובעים ואבני מטעם הנתבעת. השמאי מנצבך העריך את דירת התובעים 5-6 "כתקינה בגבולות 200,000 $" ואילו השמאי אבני העריך את הדירה "בהנחה שהליקויים יתוקנו בסך 200,000 ". השמאי מנצבך העריך את פחיתת ערך הדירה בגין הליקוים שבה בסך 7,000 $ ואילו השמאי אבני העריך שלא נגרמה פחיתת ערך כלל. אין מחלוקת בדבר האחריות העקרונית אלא ברמה המעשית. התובעים טוענים לירידת ערך ואילו הנתבעת כופרת בירידת הערך. בשים לב לכל הנתונים ולפערים בין חוות הדעת של השמאים משני הצדדים לעניין ירידת הערך,סבור אני שיש בסיס לפצות התובעים 6-5 בגין פחיתת ערך דירתם בסך 3,000 $ דהיינו 12,600 ₪ בגין הליקויים שנותרו לתיקון אך במיוחד בגין אי ההתאמה שבעמודי המפרסות ולאור ליקויי הרטיבות שהתגלו בדירה ותיקונם לא צלח במלואו. 11.2 עגמת נפש (פלוגתא 2) התובעים 6-5 מבקשים פיצוי בסך 17,500 ₪ בגין עגמת נפש. גם בעניין זה אני חוזר על הדיון העקרוני בנדון בסעיף 9.2 לעיל. התובע 5 מפרט בתצהיר עדותו הראשית את הסבל ועגמת הנפש שנגרמו למשפחתו, מהליקויים ובעיקר מהרטיבות. ב"כ הנתבעת טוען כי עצם העובדה שהתובעים 6-5 מעולם לא פנו לנתבעת בתלונות על ליקויים וסבל כפי שנטען על ידם מעידה כי לא נגרמה להם עגמת נפש. התובעים 6-5 יכלו למנוע או להפחית עד למינמום את עגמת הנפש שלהם לו פעלו בתום לב והעמידו בכל ההקדם את הנתבעת על עובדת הסבל ועגמת הנפש הנגרמת להם. בנסיבות העניין ובשים לב לכל הנתונים לרבות מספר ימי התיקונים המוערך ע"י המומחה מטעם בית המשפט ב- 6 מתוכם 5 ימים המצריכים פינוי מהדירה, סבור אני כי פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עגמת הנפש הולם את הנסיבות . 11.3 ליקויי בניה - ערך התיקונים (פלוגתא 3) כמפורט בסעיף 11.1 לעיל ערך התיקונים מסתכם ב- 3,201 ₪ נכון ל- 04/97. 11.4 דיור חלוף (פלוגתא 4) על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט "אין צורך בפינוי הדירה במהלכם [של התיקונים - י.מ.] " (ע' 30 ס' 5). על כן אין בסיס לחיוב הנתבעת בפריט זה . 11.5 ערך עלות התיקונים שכבר בוצעו על ידי הנתבעת לצורך חישוב הוצאות משפט (פלוגתא 6) 11.6 הוצאות משפט ומומחים (פלוגתא 7) בנסיבות המיוחדות של התובעים 6-5 הדיון בשתי הפלוגתאות הנ"ל יערך במאוחד. בנסיבות המיוחדות של התובעים 6-5 דהיינו כאשר הם פעלו שלא בתום לב ובדרך מקובלת ולא מסרו כל הודעה לנתבעת, לא בכתב ולא בע"פ, על כל ליקוי או פגם ואף לא על סבל, טרדה או עגמת נפש ובשים לב להוראות תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 איני פוסק לתובעים 6-5 כל סכום בעניין הוצאות ושכ"ט עו"ד. 12. תביעת התובעים 8-7 (סורדו משה וסימה) 12.1 ירידת ערך (פלוגתא 1) התובעים 8-7 עותרים לחייב את הנתבעת לפצותם בסך 4,000 $ בגין ירידת ערך דירתם, בהתאם לחוות הדעת של השמאי מטעמם משה מנצבך. המומחה מטעם בית המשפט המהנדס סילביו ארבל הופמן קבע בחוות דעתו הראשונה ( 02/07/95) כי ערך הליקויים בדירה מסתכם ב- 3,358 ₪ (כולל מע"מ) ובחוות דעתו המסכמת (20/04/97) קבע כי עלות התיקונים שנותרו לביצוע בסך 4,528 ₪ (כולל מע"מ) בלי להביא בחשבון נושא ההכנה למזגנים. הליקויים הם בפריטים: ריצוף וחיפוי, נגרות ואלומיניום בניה וטיח ושונות. אין ליקויים שלא ניתנים לתיקון. לעניין תמיכת המרפסת בעמוד קונסטרוקציה עגול מברזל (פגם אסטתי - לא קונסטרוקטיבי) ראו לעיל בסעיף 9.1 בעניין ירידת ערך בנוגע לדירת התובעים 1-2 ובהתאם לחוות דעת השמאים מנצבך מטעם התובעים ואבני מטעם הנתבעת. השמאי מנצבך העריך דירת התובעים 8-7 "כתקינה בגבולות 180,000 $" ואילו השמאי אבני העריך הדירה "בהנחה שהליקויים יתוקנו בסך 182,000 $" . השמאי מנצבך העריך את פחיתת ערך הדירה בגין הליקויים שבה בסך 4,000 $ ואילו השמאי אבני העריך שלא נגרמה פחיתת ערך . אין מחלוקת בדבר האחריות העקרונית אלא ברמה המעשית. התובעים טוענים לירידת ערך ואילו הנתבעת כופרת בירידת ערך. לעניין הדיון העקרוני באשר לירידת ערך, אין לי אלא לחזור על מה שכתבתי בסעיף 9.1 לעיל בעניין דירת התובעים 2-1. בשים לב לכל הנתונים לרבות ערך התיקונים שבוצעו לפני חוות דעתו הראשונה של המומחה מטעם בית המשפט ולפערים שבין חוות הדעת של השמאים משני הצדדים לעניין ירידת הערך, סבור אני שיש בסיס לפצות את התובעים8-7 בגין פחיתת ערך דירתם בסך כולל של 2,500$ כלומר 10,500 ₪. בגין הליקויים שהיו ונותרו לתיקון וגם ובמיוחד בגין אי התאמה שבעמודי המרפסות. 12.2 עגמת נפש (פלוגתא 2) גם בעניין זה אני חוזר על הדיון העקרוני שנערך בסעיף 9.2 לעיל בעניין התובעים 2-1. התובעים 8-7 עותרים לפצותם בסך 17,500 ₪ בגין עגמת נפש. רוב הליקויים תוקנו עוד לפני ביקור המומחה מטעם בית המשפט בדירה, אלא שהם נמשכו כ- 30 ימים, מה שגרם לתובעים 8-7 אי נוחות כמפורט בס' 1 לתצהיר עדותו הראשית של התובע 7. לפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, היו אמורים התיקונים, לפי חוות דעתו, להימשך כ- 4 ימים וזאת בנוסף על 30 הימים בהם בוצעו כבר תיקונים. בנסיבות העניין סבור אני כי פיצוי התובעים 8-7 בסך 4,000 ₪ בגין עגמת נפש הוא סביר וראוי. 12.3 ליקויי בניה - ערך התיקונים (פלוגתא 3) . המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו הראשונה (02/07/95) כי ערך הליקויים בדירת התובעים 8-7 היא 3,358 ₪ (כולל מע"מ) ובחוות דעתו המסכמת (20/04/97) 4,528 ₪ (כולל מע"מ). עלות התיקונים שנותרו לביצוע מסתכמת בסך 4,528 ₪ (כולל מע"מ) ליום 20/04/97 ואני מחייב את הנתבעת לשלם סכום זה לתובעים 8-7 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/04/97 ועד התשלום המלא בפועל ממש. 12.4 דיור חלוף (פלוגתא 4) לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט, "אין צורך בפינוי הדירה לשם ביצוע התיקונים" (עמ' 18 ס' 5 לחוות הדעת מיום 02/07/95). על כן אין בסיס לחיוב כלשהו בנדון. 12.5 עלות תיקונים שבוצעו לצורך חישוב הוצאות משפט (פלוגתא 6) על פי סיכום בין ב"כ הצדדים, הסכום הוא לפי חוות דעתו של המהנדס ברגמן בערכו הנומינלי בש"ח אז (סיכומי התובעים א' 31 ס' 7 - סיכומי הנתבעת ע' 13 ס' 36). לפיכך, הסכום הוא במטבע ישראלי בשווי של 9,410$ כפי ערכם ביום 27/08/91. 12.6 הוצאות משפט ומומחים (פלוגתא 7) בשים לב להסכם שכר הטרחה שבין התובעים 8-7 לב"כ, בשים לב להוראת תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ולאחר שנתתי דעתי בדבר הנסיבות של תביעת התובעים, אני פוסק לתובעים 8-7 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד (כולל) בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 13. תביעת התובע 9 (אנג'ל שמעון) כאמור התובע 9 (כמו התובעים 6-5) לא קנה הדירה מהנתבעת אלא מצד ג'. המחאת הזכויות לא התגבשה בנדון ואין לתובע כל זכות חוזית כלפי הנתבעת. התובע מעולם לא פנה לנתבעת לפני הגשת התביעה בהודעה או תלונה. התובע ידע שיש בדירה ליקויים טרם קנה אותה והביא אותם בחשבון לענין מחיר הדירה (ע' 59 ש' 12-10 - ש' 30-29). אי מתן הודעה לנתבעת על גילויים וקיומם של ליקויים או פגמים היא התנהגות העומדת בניגוד להוראת סעיף 4א(א) לחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 ובניגוד לדין הקטנת נזק הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. למרות זאת, הסכימה הנתבעת לבצע תיקונים בדירת התובע 9 על פי חוות דעת המהנדס מטעם בית המשפט, בלי להודות בחבות כלפי התובעים ובהסכמה דיונית, כי "אין באמור בהסכם זה כדי לפגוע בטענה מטענות הצדדים" (החלטה בדבר מינוי מומחה וביצוע תיקונים ע' 14 ש' 29 ס' 9). בהתאם לכך, הנתבעת ביצעה תיקונים בדירה אך לאחר מכן, קבע המומחה הופמן, כי נותרו תיקונים לביצוע בסך 7,547 ₪ (כולל מע"מ) בעלות קבלן לפי ערך 04/97. התובע 9 העיד, בין השאר: "היו מרצפות פגומות, היו בעיות עם התריסים, ידעתי את זה כשקניתי את הדירה. הבאתי את הליקויים הנ"ל בחשבון שהחלטנו על מחיר הדירה. בפעם הראשונה חשבתי להגיש תביעה נגד הקבלן שהיתה אסיפת דיירים. אז אמרתי שקניתי את הדירה יד שניה האם אני יכול להצטרף לכתב התביעה, אמרו לי שכן והצטרפתי. אני לא פניתי מעולם לנתבעת לפני הגשת התביעה (הדגשה לא במקור - י. מ) ... אני מסכים שאם יש מרצפות שבורות אפשר לראות את זה. אפשר גם לראות צבעים שונים במרצפות" (עמ' 59 ש' 29-10 ). בנסיבות אלה של התנהגות חסרת תום לב מצד התובע 9 כלפי הנתבעת סבור אני, כי מן הראוי לדחות את תביעתו. זהו לצערי הדין הרצוי אך למרבה הצער, לא הדין המצוי. על כן יש לדון ולהכריע בשאלה מהו הנזק שנגרם לנתבעת בשל כך שהתובע 9 לא הקטין הנזק או מה חלק בנזק יש לייחס לחוסר תום הלב של התובע 9 ולאשם התורם שלו. 13.1 ירידת ערך (פלוגתא 1) אני מפנה לדיון כמפורט בס' 9.1 לעיל ולמען הקיצור לא אחזור עליו. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו המסכמת (20/04/97), כי לאחר ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת נותרו ליקויים בדירת התובע בערך של 7,547 ₪ (כולל מע"מ). כלומר, ללא מע"מ ובהפחתה של 35% תוספת עלות לדייר לעומת עלות לקבלן, ערך התיקונים שנותרו לביצוע הוא 4,072 ₪. מהסכום הנ"ל יש להפחית סך של 3,500 ₪ (לפי ערך 04/97) בגין עלות תיקוני ריצוף כפי שנקבע על ידי המומחה הופמן בחוות דעתו המסכמת מיום 20/04/97 (ע' 27 ש' 3) שכן התובע 9 היה ער לפגם זה והוא הביאו בחשבון לענין מחיר הדירה, ועל כן אין זה צודק, כי הנתבעת תישא בנזק שלא נגרם לתובע 9. היתרה היא איפוא בסך 572 ₪ ליום 20/04/97, דהיינו, סכום זניח לחלוטין בגדר ענין של "מה בכך" (ס' 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). יש להפחית הסכום האמור גם מאחר והדיירים הקודמים לתובע 9 בדירה, אישרו שביעות רצונם מתיקוני הריצוף שבוצעו מטעם הנתבעת על ידי יצרן הריצוף "זהבי" ובהסתמך על אישור זה שיחררה הנתבעת את יצרן הריצוף מהתחייבויותיו כלפי הנתבעת (תצהיר מר זקן מנהל הנתבעת ע' 10 ש' 49). בפנינו הוכחה איזה נזק לא הוקטן על ידי התנהגות התובע 9. בנסיבות כמפורט לעיל, עותר התובע 9 לפצות אותו בגין ירידת ערך דירתו בסך 3,000$. השמאי מנצבך העריך את דירת התובע "כתקינה בגבולות 165,000$" ואילו השמאי אבני העריך הדירה "בהנחה שהליקויים יתוקנו בסך 165,000$". אין מחלוקת בדבר האחריות העקרונית אלא ברמה המעשית. התובע טוען לירידת ערך ואילו הנתבעת כופרת בירידת ערך. דירת התובע 9 היא העליונה בבנין שברח' הר גדור 8 במעלה אדומים. עמוד התמך שנבנה מתחת למרפסת אינו מהווה פגם קונסטרוקטיבי ואף לא פגם אסתטי. איני נותן כל אמון בטיעונו של השמאי מנצבך, כי בעמוד או בעמודים הנ"ל קיים פגם אסתטי המשפיע על ערך דירת התובע 9, בצורה כלשהי. גם הסכום של 3,000$ הוא מופרז וחסר כל בסיס. התובע 9 העיד, כי "תמיד השכרתי את הדירה, לא גרתי בה אף פעם. השכרתי במחיר השוק כפי שהוא לגבי קומות עליונות. אני לא טוען שלא יכולתי להשכיר את הדירה במחיר שוק בגלל שהיו בה ליקויי בניה" (עמ' 60 ש' 6-3)... "מסרתי את הדירה למתווך לשם מכירה. מתווך במעלה אדומים. המתווך לא אמר לי שיש שם רע לדירה. מהמתווך הזה קניתי ואיתו מכרתי" (עמ' 60 ש' 19-18). בשים לב לערך המהותי של הליקויים ולטיבם, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא הוכחה כל ירידת ערך בהקשר לדירת התובע 9 ותביעתו בנדון - נדחית. 13.2 עגמת נפש (פלוגתא 2) לאחר ששקלתי הראיות והטיעונים, הגעתי לכלל מסקנה, כי "...טענה זו לגבי תובע זה נזנחה. מכל מקום, אף מתצהירו של התובע ומעדותו בבית המשפט לא עלה כי נגרמה לו עגמת נפש כלשהי. התובע מעולם לא התגורר בדירה נשוא התביעה ואין לו למעשה כל טענה בקשר לעילה זו" (סיכומי הנתבעת ע' 16 ס' 44 ). 13.3 ערך התיקונים (פלוגתא 3 ) כאמור בסעיף 13.1 לעיל ערך התיקונים, בנסיבות הענין , הוא בסך 572 ₪ כלומר סכום זניח ואפסי, אף פחות מענין של "מה בכך", בגדר ראיה תיאורטית "על הנייר בלבד" ללא כל ממשות. התביעה לפיצוי בענין ליקויים - נדחית. 13.4 דיור חלוף (פלוגתא 4 ) על פי קביעת המומחה מטעם בית המשפט " אין צורך בפינוי הדירה במהלך ביצוע התיקונים" (חוות הדעת מיום 02/07/95 ע' 41 ס' 3 ). יתר על כן באין ערך לליקויים , אין צורך בדיור חלוף. על כן אין בסיס לחיוב הנתבעת עבור דיור חלוף. 13.5 עלות תיקונים שבוצעו ע"י הנתבעת לצורך חישוב הוצאות משפט (פלוגתא 6 ) 13.6 הוצאות משפט ומומחים (פלוגתא 7 ) בנסיבות המיוחדות של התובע 9 הדיון בשתי הפלוגתאות הנ"ל יערך במאוחד. בנוסף על שכתבתי לעיל בענין התובע 9 אני מבקש להוסיף כי התרשמתי לשלילה מהקלות הבלתי נסבלת ומהחוצפה המאפיינת את הצטרפותו ועניינו של התובע 9 לתביעה דנן. כאמור הוא העיד שמעולם לא פנה לנתבעת, כי הביא בחשבון לענין מחיר הדירה את הליקויים שבה וכי הצטרף לתביעה באסיפת דיירים כמו שלדעתי מצטרף אדם לטיול שנתי שנערך ע"י ועד הבית. אשר על כן ובשים לב לנסיבות הנ"ל ולהוראות תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 תביעתו של התובע 9 - על כל מרכיבה - נדחית. כפועל יוצא מכך אני מחייב את התובע 9 לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 14. תביעת התובעים 11-10 (סגל יהודה ושושנה ) 14.1 ירידת ערך (פלוגתא 1 ) התובעים 11-10 עותרים לחייב את הנתבעת בסך 5,000$ בגין ירידת ערך דירתם בהתאם לחוות הדעת של השמאי מטעמם משה מנצבך. המומחה מטעם בית המשפט המהנדס סילביו ארבל הופמן קבע בחוות דעתו הראשונה (02/07/95) כי ערך הליקויים בדירה מסתכם ב- 17,527 ₪ (כולל מע"מ) לפי עלות לתובעים ובחוות דעתו המסכמת (20/04/97 ) קבע כי עלות התיקונים שנותרו לביצוע בסך 8,073 ₪ (כולל מע"מ) לפי עלות לתובעים (בלי להביא בחשבון נושא הכנה למזגנים ) הליקויים הם בפריטים : רטיבות, ריצוף וחיפוי , נגרות ואלומינום, תברואה וטיח. אין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. השמאי מנצבך העריך את דירת התובעים 11-10 "כתקינה בגבולות 175,000$" ואילו השמאי אבני העריך הדירה "בהנחה שהתיקונים יתוקנו בסך 175,000$". השמאי מנצבך העריך את פחיתת ערך הדירה בגין הליקויים בסך 5,000$ ואילו השמאי מנצבך העריך כי לא נגרמה פחיתת ערך. אין מחלוקת בדבר האחריות העקרונית אלא ברמה המעשית. התובעים טוענים לירידת ערך ואילו הנתבעת כופרת בירידת ערך. לענין הדיון העקרוני באשר לירידת ערך אין לי אלא לחזור על מה שכתבתי בסעיף 9.1 לעיל בענין דירת התובעים 2-1 . בשים לב לכל הנתונים ולפערים שבין חוות הדעת של השמאים משני הצדדים לענין ירידת הערך ,סבור אני, שיש בסיס לפצות את התובעים בסך כולל של 1,500$ כלומר 6,300 ₪ בגין הליקויים שנותרו לתיקון בדירה וברכוש המשותף ובמיוחד בגין ליקויי הרטיבות שהם הרכיב העיקרי בכלל הליקויים. שאר המרכיבים שוליים. לא קיימת במקרה דנן בעית הפגם האסתטי של העמודים במרפסות. הערכתו של השמאי מנצבך לא מקובלת עלי בהיותה מופרזת. 14.2 עגמת נפש (פלוגתא 2 ) גם בענין זה אני חוזר על הדיון העקרוני שנערך בסעיף 9.2 לעיל בענין התובעים 2-1 . התובעים 11-10 עותרים לפצותם בסך 17,500 ₪ בגין עגמת נפש. המומחה מטעם ביהמ"ש (הופמן) העריך את הזמן הדרוש לביצוע התיקונים בכ- 11 ימים וכי ביצוע מבוקר ומתואם עם הדיירים יחסוך הצורך בפינוי הדירה. לחלופין המליץ על פינוי הדירה למשך 1-2 ימים. בשים לב לכל הנתונים ולפערים שבין חוות הדעת, סבור אני כי פיצוי התובעים 11-10 בסך 3,000 ₪ בגין עגמת נפש הוא סביר וראוי. 14.3 ליקויי בניה - ערך התיקונים (פלוגתא 3 ) המומחה מטעם ביהמ"ש קבע בחוות דעתו המסכמת (20/04/97) כי עלות התיקונים שנותרו לביצוע מסתכמת בסך - 8,073 ₪ (כולל מע"מ)לפי עלות לתובעים, ועל כן אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעים 11-10 את הסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/04/97 ועד התשלום המלא בפועל ממש. 14.4 דיור חלוף (פלוגתא 4 ) המדובר בצורך לפנות את הדירה למשך 2-1 ימים. התיקונים המצריכים פינוי הם תיקוני ריצוף ואלה בוצעו ועל כן אין צורך בפינוי כדי לבצע את שאר התיקונים. לפיכך, אין בסיס לחיוב הנתבעת בהוצאות פינוי במקרה זה. 14.5 עלות תיקונים שבוצעו לצורך חישוב הוצאות משפט (פלוגתא 6 ) לפי קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, העלות של התיקונים שבוצעו לצורך חישוב הוצאות משפט מסתכמות ב- 17,527 ₪ עלות לדייר כולל מע"מ. מכאן כי עלות לקבלן, כלומר ללא מע"מ ובהפחתה של 35% היא בסך 9,737 ₪. 14.6 הוצאות משפט ומומחים (פלוגתא 7 ) בשים לב להסכם שכר הטרחה שבין התובעים 11-10 לבין ב"כ, בשים לב להוראת תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984ולאחר שנתתי דעתי בדבר נסיבות התביעה אני פוסק לתובעים 11-10 הוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 15. תביעת התובעים 13-12 (צרפתי יצחק וציונה ) התובע 12, רכש את דירתו לפי הסכם מיום 02/91. התובעת 13 היא אישתו אך היא לא חתומה על ההסכם ומכאן שאין כל יריבות בין התובעת 13 לבין הנתבעת. התובע 12 רכש את הדירה "כמות שהיא" (as-is) והצהיר בנספח לחוזה "הרוכש מצהיר כי הוא רכש את הדירה לאחר ביקור באתר הבנייה ולאחר שראה ובדק את הדירה והוא מצהיר כי לא יבוא בטענה כלשהי בגין גודלה של הדירה, שטח החדרים, מיקומם של האביזירים והמתקנים בדירה וכן בנוגע לטיב העבודה - כל זאת כיון שהוא ראה ובדק את כל הנזכר לעיל " (ס' 4 לנספח) (הדגשה לא במקור י.מ). התובע 12 לא מתכחש לכך כי חתם על הנספח הנ"ל. כאשר הדירה נמכרת כשהיא גמורה, מושלמת וראויה למגורים (למעט ליקויים זניחים) והקונה מוותר על טענות בדבר אי התאמה, אין מקום ואין הצדקה לאפשר לו כניסה לטרקלין המשפט דרך החלון, כאשר הדלת הראשית נעולה בפניו. וויתור הוא וויתור לכל דבר וענין. "ברמה הנורמטיבית, אין טעם רב להבחנה, לפחות בנסיבות מקרים בהם המדובר ביחסי בני זוג שהם הבעלים משותפים של דירת מגורים, אם התובענה הינה בגדר צו מניעה, צו אכיפה או תביעת פיצויים. נראה שלא תהיה מחלוקת שכל תובע מייצג את השני לענין תובענות אלה ; נראה גם שלא תהיה מחלוקת שליקויים בדירה מפריעים לכל מי שרכש אותה או לכל מי שמתגורר בה , ותיקונים אמורים לחול על שני בעלי הדירה. במילים אחרות - דווקא למטרה זאת, קיימים יחסי שליחות בין הבעל לאישה לנושא הנזקים" (ע"א (מחוזי-ת"א) 956/97 רחמים בובליב נ' סנדרוב מולין אירנה (טרם פורסם ניתן ביום 08/11/98 ע' 5 ) (הדגשה לא במקור י.מ.) על כן אף אם נאמר כי גם התובעת 13 היא בעלת דין בנדון, לא יועיל הדבר לתובעים או למי מהם. התובע 12 העיד, בין השאר: "אני קניתי את הדירה שהיא כבר היתה גמורה, אני ראיתי את הדירה שלמה לפני שקיבלתי אותה" (ע' 50 ש' 23-22). ... "אני לא חושב שאי פעם כתבתי מכתבים לחברה והודעתי על ליקויי בניה " (ע' 51 ש' 13 ) ... "מאז שהוגשה התביעה במהלך המשפט בוצעו תיקונים בדירתי ב- 08/96" (ע' 51 ש' 17). ב"כ התובעים הצהיר (ע' 51 ש' 15) כי : "התובע 12 (יצחק צרפתי ) לא תובע דבר בענין הרכוש המשותף". בנסיבות אלה התיקונים שביצעה הנתבעת בדירת התובעים 13-12, לפנים משורת הדין ביצעה, ובלי לפגוע בטענותיה (החלטה למינוי מומחה וביצוע תיקונים מיום 02/10/94 ע' 14 ש' 29 ס' 9 ). בנסיבות דנן חסומה דרכם של התובעים בעילה על פי חוק המכר (דירות) כיון שלא נתנו כל הודעה בדבר ליקויים, חסומה דרכם בעילה חוזית ונזיקית, לאור כתב הוויתור. תביעת התובעים 13-12 - נדחית. התובעים 13-12 ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 17. רכוש משותף התובעים תובעים גם פיצוי בגין ליקויים ברכוש המשותף. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע בחוות דעתו המסכמת (02/04/97 ) כי נותרו ליקוים ברכוש המשותף בערך של 19,527 ש"ח (כולל מע"מ). תביעה זו נוגעת לבנין ברח' הר גדור 8 בלבד כלומר היא נוגעת לתובעים 2-1 (לוי), 4-3 (כהן), 6-5 (לאוער), 8-7 (סורדו), 9 (אנג'ל) (סיכומי התובעים ע' 32 ס' יא' סיכומי הנתבעת ע' 21 ס' 65 ). בבנין מצויות 7 דירות ודירה המשמשת את המוסד לביטוח לאומי . על כן הסכום של 19,527 ₪ כערכו ביום 20/04/97 מתחלק ל- 8 חלקים של 2,440.87 ש"ח כל אחד, ועל כן לפי הילכת חשאי (ע"א 559/87 חשאי ואח' נגד רונן פ"ד מו (1 ) 229 ), התובעים 2-1 ביחד , 4-3 ביחד 6-5 ביחד, 8-7 ביחד, זכאים לסכום של 2,440.87 ₪ כל אחד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 02/04/97 ועד התשלום המלא בפועל ממש. לאור האמור בסעיף 16.6 לעיל, התובע 9 לא יקבל הסכום הנ"ל. 18. לסיכום 18.1 מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1-2 (לוי) את הסכומים הבאים: בגין ירידת ערך 8,400 ₪. בגין עגמת נפש 2,000 ₪. ערך ליקויים 8,333 ₪. דיור חלוף 2,500 ₪. הוצאות ושכ"ט 3,000 ₪ (כולל). רכוש משותף 2,440 ₪. 18.2 מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 3-4 (כהן) את הסכומים הבאים: בגין ירידת ערך 10,500 ₪. ערך ליקויים 3,451 ₪. הוצאות ושכ"ט 5,000 ₪ (כולל). רכוש משותף 2,440 ₪. 18.3 מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 5-6 (לאוער) את הסכומים הבאים: בגין ירידת ערך 12,600 ₪. בגין עגמת נפש 1,000 ₪. ערך ליקויים 3,201 ₪. רכוש משותף 2,440 ₪. 18.4 מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 7-8 (סורדו) את הסכומים הבאים: בגין ירידת ערך 10,500 ₪. בגין עגמת נפש 4,000 ₪. עלות ליקויים 4,528 ₪. הוצאות ושכ"ט 7,500 ₪ (כולל). רכוש משותף 2,440 ₪. 18.5 מחייב את התובע 9 (אנג'ל) לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט (כולל) 7,500 ₪. 18.6 מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 10-11 (סגל) את הסכומים הבאים: בגין ירידת ערך 6,300 ₪. בגין עגמת נפש 3,000 ₪. ערך ליקויים 8,073 ₪. הוצאות ושכ"ט 5,000 ₪ (כולל). 18.7 מחייב את התובעים 12-13 (צרפתי), ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט (כולל) 5,000 ₪. 18.8 חיובי הוצאות ושכ"ט נושאים מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 18.9 כל שאר החיובים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/04/97 ועד התשלום המלא בפועל ממש, למעט בגין דיור חלוף לתובעים 2-1 הנושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. בניהמקרקעיןליקויי בניהירידת ערך