פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב - יפו (השופטת אהובה עציון; בל 91912/99) בו נדחתה תביעת המערערת להכיר במחלת ריאות בה לקתה כמחלת מקצוע או כפגיעה בעבודה עפ"י הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. להלן העובדות העולות מפסק הדין בבית-הדין האזורי א. המערערת עבדה כמפקחת בניה בוועדה המקומית לתכנון ובניה במחוז מרכז. עפ"י טענת המערערת, במסגרת עבודתה היא נהגה לבקר באתרי בניה רבים ושונים מאז חודש 12/83 עד ליום 16/6/98. המערערת נחשפה באתרי הבניה הרבים לחומרי בניה כגון מלט, חול בניין, חצץ, אבק, סיד, אסבסט וכיו"ב חומרים שלטענתה גרמו למחלת הריאות הפלאורלית שנתגלתה אצלה בשנת 1995. תביעתה למוסד להכיר במחלה כמחלת מקצוע או פגיעה בעבודה נדחתה ביום 20/6/99. מכאן תביעתה לבית הדין האזורי. ב. הצדדים הסכימו למינוי מומחה-יועץ רפואי על ידי בית הדין. בית הדין האזורי מינה בתחילה את פרופ' צבי מרום אולם מינויו בוטל לאחר שנודע לבית הדין כי פרופ' מרום אינו עובד עוד בבית החולים "מאיר". במקומו מונה פרופ' עמיחי רובין אך גם מינויו בוטל מאחר שבעבר ייעץ למערערת בעניינה הרפואי. לבסוף הוסכם למנות במקומו את ד"ר משה ליג'י כמומחה (להלן המומחה) בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודתה של המערערת לבין מחלת הריאות שהמערערת לקתה בה. ג. בית הדין האזורי הפנה למומחה את השאלות הבאות: "1. מה היא המחלה או הפגימה שאובחנה אצל התובעת (לעניין הריאות משנת 1995) ואילך ? 2. האם מחלת התובעת היא בגדר 'מחלת מקצוע' על פי רשימת מחלות מקצוע הקבועה בחוק הביטוח הלאומי? 3. האם ישנו קשר סיבתי בין מחלת התובעת לתנאי עבודתה כמתואר בעובדות שפורטו בסעיף 2 דלעיל? 4. אם מחלת התובעת איננה 'מחלת מקצוע', האם יש לראות בה תוצאה של נזקים זעירים לא-מוחשיים ומצטברים (מיקרוטראומה)? 5. אם התשובה לשאלה ד' חיובית האם השפעת המיקרוטראומות (אם היו כאלה) על מצבה התחלואתי של התובעת (לעניין הריאות) היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים כגון מצב בריאותה הקונסטיטוציונלי ?" ד. המומחה השיב לשאלות אלה ביום 11.11.04 בחוות דעתו כדלקמן: " המחלה ממנה סובלת הנ"ל (לעניין הריאות משנת 1995) היא פליאוריטיס (דלקת של קרום הריאות) עם הופעת תפליטים פלאורליים חוזרים (דהיינו הופעת נוזלים בקרום הריאות)... אפשרות וגורמים אחרים לתהליכים חולניים נוספים האחראים לדלקת שכזו בקרום הריאות בנ"ל הועלו בתדירות משתנה. האפשרות של מחלת קרום הריאות אשר נגרמה ע"י חשיפה לאסבסט לא עלתה, אלא בחוות הדעת המשפטית שניתנה ע"י פרופ' ריבק יוסף. לאפשרות אבחנות זו סבירות נמוכה מהסיבה שמידת החשיפה של הנ"ל לאסבסט הוגדרה ע"י גורמי התעסוקה כבלתי מספקת בכדי לגרום לסיכון, וגם כיוון שקיימות אפשרויות אבחנתיות נוספות שכלל לא נשללו ע"י ממצאי הבדיקות השונות, והסבירות שמדובר בהן הינה גבוהה לעומת הסבירות למחלה שנגרמה ע"י אסבסט (שכאמור זו איננה חשיפה משמעותית, ובמקרה של הנ"ל שהרי לא מדובר בעבודת פועל החשוף לאסבסט באופן מתמשך). הסבירות שמדובר בזיהום הנגרם ע"י שחפת כגורם לדלקת של קרום הריאות, הינה גדולה לעומת יתר הגורמים עפ"י ממצאי החומר הרפואי. לנ"ל צרור סימנים מובהקים של חשיפה לשחפת: 1. תסנין באונה העליונה של הריאה, וכן בחלק העליון של אונה תחתונה. 2. תבחין נוגדנים (מנטו) חיובי לשחפת. 3. בלוטת לימפה גדולה ומסוידת במיצר שהוא תופעה ידועה של זיהום שחפתי ראשוני. 4. ממצא של 'גרנולומה' (שהוא מבנה תאי אופייני) בבדיקה מיקרוסקופית של דגימת ריקמה עוד בטרם מתן טיפול ע"י טלק (חומר זה עלול כשלעצמו לגרום להופעת 'גרנולומה'). 5. כל הנתונים הרלוונטיים להרכב נוזלי קרום הריאות שנוקזו מתאימים לשחפת. 6. מוצאה של הנ"ל - רומניה, שהיא ארץ שבה מחלת השחפת נפוצה מאוד. אומנם לא היתה הוכחה סופית לזיהום ע"י חיידקי שחפת בהיעדר בידוד של חיידקי השחפת, אך הספרות המקצועית בעניין זה הינה חד משמעית, וידוע היטב שלפחות ב-40% עד 60% מהחולים בשחפת של קרום הריאות, לא מבודדים חיידקי שחפת. יש לציין שהנ"ל גם לא קיבלה טיפול כהלכתו נגד שחפת, מלבד במשך שבועיים... היעדר טיפול מתאים כנגד שחפת הינו סיבה נוספת לקיום שחפת קרום הריאות בסבירות גבוהה. לפיכך, ועל בסיס הכתוב לעיל, להערכתי לא מדובר במחלת מקצוע וגם לא במחלה שנגרמת כתוצאה מנזקים זעירים ומצטברים (מיקרוטראומה) משניים לעבודתה כמפקחת בניה. הנתונים הקיימים מעידים שהשפעת גורמים אחרים בגרימת מחלתה היו מכריעים בהשוואה לגורמים הקשורים עם תעסוקתה". ה. בהחלטה מיום 19.1.06 הופנו למומחה שאלות הבהרה רבות על חוות דעתו, שהתמקדו בתקיפת מסקנותיו של המומחה כפי שעולות מהתסמינים שהופיעו אצל המערערת. המומחה השיב על שאלות ההבהרה בפירוט ביום 15.3.06. להלן תמצית המסקנות העולות מתשובותיו: 1. המקרה הנדון אינו דומה כלל וכלל למקרה של פועלים שעבדו במקצועות שבהם החשיפה לחומרים מזיקים היא מסיבית. 2. התיעוד הרפואי של המערערת מצביע על האפשרות שלקתה בשחפת אך קיימת אפשרות כי גם לקתה בגורמים דלקתיים אחרים, כגון מחלת פלאורה משנית לדלקת מפרקים. 3. המומחה הסכים כי היעדר ממצא של גרנולומה עם נמק גבינתי, היעדר בידוד של חיידק השחפת וקיומן של תרביות שליליות חוזרות לשחפת מחלישים את הסברה כי מדובר בשחפת. עם זאת, היעדר סימנים קליניים המלווים שחפת אינו מקטין את הסיכוי כי מדובר במחלה זו. ו. בית הדין האזורי דחה את התביעה בהסתמך על חוות הדעת של המומחה, וקבע כי המערערת לא הוכיחה כי מחלתה היא בגדר מחלת מקצוע או כי קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין עבודתה. נקבע כי ההשערה שהעלתה המערערת כי מחלתה נובעת מחשיפה לאסבסט נשללה ע"י המומחה תוך מתן הנמקה ברורה. מכאן הערעור שבפנינו. 3. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב. 4. טענות הצדדים להלן תמצית טענותיו של ב"כ המערערת: א. המומחה מאשר בתשובותיו לשאלות הבהרה כי הסברה שמדובר בזיהום שנגרם ע"י שחפת היא בעייתית ביותר. מסקנת המומחה בדבר שלילת הקשר הסיבתי איננה חד משמעית או פוזיטיבית, אלא נשענת על הערכה של הסתברויות לאפשרויות אבחנתיות שונות. ב. הוכח כי האפשרות שהעלה המומחה שמחלתה של המערערת נובעת משחפת היא בלתי מבוססת ובגדר השערה היפותטית בלבד, ולא ברור על יסוד מה העדיף המומחה אפשרות אבחנתית זו על פני האפשרות שמחלת המערערת נגרמה עקב חשיפה לאסבסט. ג. קיימים במערערת גורמים המחלישים את הסבירות כי מדובר בזיהום שחפתי ובוודאי לא מדובר בסבירות גבוהה לכך, זאת עפ"י תשובות המומחה לשאלות ההבהרה. ד. חוות דעתו של המומחה מבוססת על כך שחשיפתה של המערערת לאסבסט לא היתה משמעותית. אולם, ממכתבו של ד"ר פרידקין עולה כי זמן חשיפתה של המערערת לחומרים מסוכנים היה פי 6 מזמן החשיפה המותר עפ"י התקנות, ועמד על ממוצע של 1200 שעות בשנה. ב"כ המשיב מנגד סומכת את ידיה על פסק הדין של בית הדין האזורי. לטענתה, המומחה שלל באופן חד משמעי קיום קשר סיבתי בין עבודת המערערת למחלתה, וקבע כי לא מדובר במיקרוטראומה או במחלת מקצוע. עוד הוסיפה כי המומחה אינו חייב להצביע על מקור מחלתה של המערערת אלא עליו לענות על השאלות האם מדובר במחלת מקצוע, האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה, והאם השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 5. דיון והכרעה: לאחר שעיינו בחומר התיק ובטענות הצדדים סבורים אנו כי דין הערעור להידחות ופסק הדין של בית הדין האזורי יתאשר מטעמיו עפ"י תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. למקרא חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה כמכלול אחד עולה בבירור כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת פגיעה בעבודה בדרך של מחילת מקצוע או מיקרוטראומה. חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה בהירות ומנומקות, והמסקנה שעולה מהן ברורה. לדידו של המומחה, הסבירות שמדובר בזיהום שנגרם ע"י שחפת כגורם לדלקת של קרום הריאות הינה גדולה לעומת יתר הגורמים, והשפעת הגורמים אשר אינם קשורים לעבודתה בגרימת מחלתה היו מכריעים. חוות הדעת מבוססת בעיקר על החומר הרפואי הרב ממנו עולים סימנים מובהקים רבים של חשיפה לשחפת, המפורטים בחוות הדעת. אין בידינו להסכים לטענת ב"כ המערערת לפיה נפלו בחוות הדעת פגמים אשר מחייבים את דחיית מסקנותיו של המומחה. לא הוכח בפנינו כי המערערת היתה חשופה לאסבסט למשך של 1200 שעות בשנה בממוצע, הואיל ואסבסט היה רק אחד מהחומרים הרבים אליהם היתה חשופה המערערת, ובכל מקרה לא במידת חשיפה אשר מבססת קשר סיבתי עם מחלת הריאות בה לקתה. מידת החשיפה של המערערת לאסבסט נוסחה בעובדות שהוצגו בפני המומחה כך: "התובעת היתה עוברת בין אתרי הבניה כ-5 שעות ביום ובזמן שהיתה שם נחשפה לחומרי בניה כמלט, חול בנין, סי, צבעי שמן ואבק. בחלק מצווי ההריסה נכללו גם מבנים עם גג אסבסט". מכאן, אכן לא מדובר בחשיפה משמעותית כגון חשיפה של פועל לאבק אסבסט באופן מתמשך, כפי שמצויין בחוות הדעת. כן יצוין, כי אין בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה כדי לערער את המסקנות אליהן הגיע בחוות הדעת. אמנם, קיימים נתונים המקטינים את הסיכוי לכך שמדובר בזיהום שחפתי, אולם אין בכך כדי להפחית את משקלן של המסקנות החד משמעיות אליהן הגיע המומחה בדבר הקשר הסיבתי בין עבודת המערערת והגורמים הנוספים לבין מחלתה. 6. סוף דבר: הערעור נדחה ללא צו להוצאות. מחלת מקצועריאותרפואה