פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשית ורד שפר ונציגי הציבור גב' ברכה נודלר ומר אילן גבריאלי; בל 1348/05) אשר דחה את תביעתה של המערערת להכיר בליקוי השמיעה ממנה סובלת כפגיעה בעבודה או כמחלת מקצוע על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק). 2. העובדות המוסכמות בין הצדדים הן כי המערערת ילידת 1947 והחלה לעבוד במפעל עלית בשנת 1976. כן הוסכם החל משנת 1976 ועד למועד הגשת התביעה כי המערערת היתה חשופה לרעש במקום עבודתה. 3. בית הדין האזורי מינה כיועצת רפואית מטעם בית הדין את ד"ר נחמה אורי והפנה אליה את השאלות הבאות: "א. מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סובלת התובעת באוזניה? ב. האם קיימים בתובעת נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בה לחלות במחלה אילולא תנאי עבודתה? אם כן - יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו. ג. האם השפיעו תנאי העבודה על מחלת התובעת, והאם יש קשר סיבתי בין מחלת התובעת לתנאי עבודתה ובאיזו מידה." ד"ר אורי השיבה כי: "א. המחלה ממנה סובלת התובעת הנה ירידת שמיעה תחושתית עצבית בשתי האוזניים בתדרים הגבוהים בדרגה קלה. ב. לא. ג. כן, בצורה קלה. ירידת השמיעה בתדרים הגבוהים היא קלה בלאו הכי, ויכולים להתאים לירידת שמיעה כתוצאה מגיל, אך מאידך יתכנו כתוצאה מרעש, אך מידת הקשר נמוכה." לאור תשובותיה של ד"ר אורי הופנו אליה שאלות ההבהרה הבאות: "א. האם יש מקום לומר כי התובעת סובלת גם מרעשים תמידיים באוזניה, כעולה מהחומר הרפואי שבפניך? ב. האם נכון לומר כי השפעת החשיפה לרעש על ליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, כגון הגיל, אותו ציינת בחוות דעתך? ג. האם נכון שלנוכח חוות דעתך - גם באשר לטנטון (היה והתובעת סובלת ממנו) - השפעת החשיפה לרעש פחותה בהרבה מהשפעת גומרים אחרים?" ועל כך השיבה כי השפעת הרעש על ליקוי השמיעה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים וכך גם לגבי תופעת הטנטון. 4. לאור תשובותיה של ד"ר אורי, בית הדין האזורי קבע כי מאחר ואין ירידה בשמיעה בתדירות הדיבור עקב החשיפה לרעש הרי שלא מתקיימים התנאים להכרה במחלת המקצוע ובאשר לתורת המיקרוטראומה, ד"ר אורי קבעה כי השפעת החשיפה לרעש פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים ולכן נדחתה התביעה, על כך הערעור שבפנינו. 5. טענתו המרכזית של בא כוח המערערת בערעור שבפנינו נסמכת על חוות דעתו של ד"ר פרדיס, חוות דעת שניתנה למוסד לביטוח לאומי ולפיה קיים קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעה של המערערת לבין תנאי עבודתה. לטענתו, ד"ר אורי לא התייחסה לחוות הדעת במפורש וכי המוסד לביטוח לאומי בדרך כלל מתייחס למסקנותיו ומקבלן ורק במקרה של המערערת בחר שלא לקבל את מסקנותיו . 6. לאור טענותיו אלה של בא כוח המערערת הוסכם בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בפני, כי תופנה שאלת ההבהרה אל ד"ר אורי בה תתבקש להתייחס לחוות דעתו של ד"ר פרדיס במפורש ותבהיר מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו. כמו כן הוסכם כי מעבר לטענות שנרשמו בפרוטוקול בקדם הערעור בא כוח הצדדים ישלימו טענותיהם בכתב לאחר קבלת חוות הדעת של ד"ר אורי. 7. ד"ר אורי התבקשה בהחלטתי מיום 20.9.06 להתייחס במפורש לחוות דעתו של ד"ר פרדיס. ד"ר אורי התייחסה לחוות דעתו של ד"ר פרדיס והסבירה מדוע אינה מסכימה עם מסקנותיו. כן חזרה על מסקנה כי "יתכן ויש קשר בין החשיפה לרעש לבין ירידת השמיעה אך הסבירות נמוכה יותר מאשר ירידת השמיעה מסיבה אחרת". 8. בא כוח המערערת חזר על טענותיו וביקש, כי לאור הסתירות בין חוות הדעת של המומחים ימונה מומחה אחר אשר יכריע בעניינה של המערערת. בא כוח המשיב טען כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתה לבין הליקוי בשמיעה. כמו כן, יש להסתמך על חוות הדעת של היועצת הרפואית מטעם בית הדין שהיתה מנומקת ומפורטת ולהעדיפה על חוות דעתו הבלתי מנומקת של ד"ר פרדיס כאשר וכן כי בידי המוסד לביטוח לאומי יש חוות דעת נוספת הקובעת מסקנות אחרות. 9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הנני סבורה כי דין הערעור להידחות זאת לאור חוות הדעת שניתנו על ידי ד"ר אורי ובן יש פירוט נרחב למסקנותיה ואף תשובתה לשאלת בית הדין הארצי הבהירה מדוע אין לקבל את חוות הדעת של ד"ר פרדיס. לא מצאנו כי בחוות הדעת של ד"ר פרדיס יש כדי להצדיק סטיה מחוות דעתה של ד"ר אורי או להצדיק מינוי מומחה אחר. 10. סוף דבר - הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. מחלת מקצועחשיפה לרעשרפואהשמיעהמטרד רעש