המערער ביקש להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מחלת מקצוע או בדרך של מיקרוטראומה: פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים; בל 2726/02) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן גם החוק). העובדות הנוגעות לענייננו 2. המערער עובד כקונדיטור מזה כ-25 שנה, ועבד לאורך השנים במטבחים גדולים. בין השנים 1989 ל-1997 עבד המערער באולם השמחות "גן אורנים". במהלך עבודתו היה המערער חשוף לרעשים של מיקסרים (ביניהם מכשיר מיקסר מסוג KERMIX, לידו עבד המערער מדי פעם בין שעה לארבע שעות ביום), מערבלי בצק, בלנדרים שונים, מזגנים, ורעש של נפילת כלי מתכת על שולחנות ומשטחי נירוסטה. כן היה המערער חשוף במהלך עבודתו ב"גן אורנים" לרעש הרמקולים באירועים השונים. במהלך עבודתו ב"גן אורנים" אובחן המערער כסובל מליקוי שמיעה. תביעתו למוסד לביטוח לאומי להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה נדחתה ביום 20.11.01. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי 3. המערער ביקש להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מחלת מקצוע או לחילופין בדרך של מיקרוטראומה. אחד התנאים להכרה בליקוי שמיעה שנגרם עקב חשיפה לרעש כמחלת מקצוע הינו עבודה ברעש ממוצע של לא פחות מ-85 דציבל. בין הצדדים התעוררה מחלוקת האם המערער אכן עבד בתנאים של חשיפה לרעש מזיק ברמה המספיקה להכרה בליקוי השמיעה כמחלת מקצוע. 4. המערער הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, מהנדס האקוסטיקה מר עמוס יפה. בחוות דעתו, מיום 21.11.03, קבע מר יפה כי המערער היה חשוף במהלך שנים ארוכות בכל יום לרעש מזיק "במפלסים הגבוהים פי כמה וכמה ממפלסי הרעש המותרים". על פי מדידותיו, מצא מר יפה כי מפלס הרעש שנמדד בעת פעולת המיקסר מסוג KERMIX (להלן גם המיקסר) הגיע ל-97.2-96.7 דציבל בעת פעולה ורעש הרקע בעת שהמיקסר הושבת נמדד ב-78.5 דציבל. 5. המוסד לביטוח לאומי הציג מטעמו שני מסמכים מאת מר ארקדי קניז'ניק, בודק מעבדתי מוסמך מטעם המוסד לבטיחות וגהות. במסמך הראשון, מיום 26.6.01, נכתב כי עוצמת הרעש של המיקסר שנמדדה ביום 21.6.01 עומדת על 80.1 דציבל. במסמך השני, מיום 23.2.04, חוזר מר קניז'ניק על האמור במסמך הראשון, ומוסר כי "לא מוכרת לנו במטבח מכונה שמייצרת רעש גבוה כמו 97.2 (A) dB". מר יפה ומר קניז'ניק נחקרו בבית הדין האזורי על האמור בחוות הדעת ובמסמכים. 6. בית הדין האזורי קבע, בהחלטה מיום 18.7.05, כי בהתחשב בחקירה הנגדית של המומחים, הוא מעדיף את הנתונים שפורטו בחוות הדעת מטעם מר קניז'ניק, ולפיכך קבע כי לא הוכח שהמערער עבד ברעש הגבוה מ-85 דציבל. בית הדין האזורי ביסס את החלטתו על הנימוקים הבאים: א. חוות הדעת של מר קניז'ניק הוכנה בסמוך לאחר הגשת תביעתו של המערער ואילו חוות הדעת של מר יפה הוכנה מספר שנים לאחר מכן; ב. חוות הדעת של מר קניז'ניק נעשתה בשיתוף פעולה עם המעסיק ואילו חוות הדעת של מר יפה נעשתה רק בנוכחותו של המערער עצמו ללא נוכחות של נציג מטעם המעסיק; ג. חוות הדעת של מר קניז'ניק נערכה על ידי גוף אובייקטיבי, המוסד לבטיחות ולגיהות, ואילו חוות הדעת של מר יפה היא חוות דעת מטעמו של המערער. עם זאת, נקבע כי קיימת תשתית עובדתית מספקת, לכאורה, לפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו לעניין הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של המערער לבין ליקוי השמיעה. 7. בית הדין האזורי מינה את ד"ר דן ניר כמומחה-יועץ רפואי (להלן גם המומחה). בשאלות שהופנו למומחה צוינו העובדות הרלוונטיות בדבר תנאי עבודתו של המערער. כן צוין כי "אין הוכחה כי עוצמות הרעש להן היה חשוף התובע במהלך כל תקופת עבודתו עלו על 85 דציבל". השאלות שהופנו למומחה נוסחו כך: "א. מהן הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע באוזניו ובכושר השמיעה שלו? ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל? ג. האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסידרה של פגיעות זעירות כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסויים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהיא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואי (כך במקור - ו.ו.ל) מתמשך?" 8. המומחה השיב לשאלות בית הדין כדלקמן: "א. התובע סובל מליקוי שמיעה מעורב דו צדדי בדרגת חומרה בינונית. ליקוי השמיעה מתועד ברישומים בתיק א.א.ג. בקופ"ח, כבר מ-27.6.96. בכל ביקוריו במרפאת א.א.ג. בקופ"ח לא מתועדת תלונה של טנטון, עד לתקופה האחרונה (2/06). ב. לא! 1. לפי עובדות המקרה המפורטות על ידי בית המשפט, אין הוכחה כי עוצמות הרעש אליהן נחשף התובע במהלך תקופת עבודתו עלו על 85 ד"ב. בסעיף ב' לעובדות אף מודגש שעוצמת הרעש במיקסר התעשייתי מסוג KERMIX שהוצג כמקור בעיקרי לרעש, לא עלתה על 85 ד"ב בממוצע. לפי הכללים המקובלים במוסד לבטיחות ולגהות (המבוססים על הספרות המקצועית) חשיפה יום יומית למשך 8 שעות לרעש בעוצמה ממוצעת של 85 ד"ב אינה נחשבת למזיקה ואינה פוגעת באוזן הפנימית. קל וחומר חשיפה "מידי פעם ל- 4 שעות לרעש" הנמוך מ-85 ד"ב בממוצע. כפי שמתוארים תנאי עבודת התובע ( סעיף ב' בפירוט העובדות על ידי בית המשפט). 2. ליקוי שמיעה מושרה רעש אמור להתפתח בהדרגה במהלך 15-10 שנות חשיפת העובד לרעש חזק ומזיק, כאשר בשלבים הראשונים נפגעים התדרים הגבוהים, ורק בהמשך מתרחבת הפגיעה בתדרי הדיבור. אצל התובע מתועדת שמיעה לקויה כבר ב-6/96, כ-7 שנים אחרי תחילת עבודתו בגן אורנים. 3. ההחמרה בשמיעתו של התובע במהלך השנים האחרונות נובעת מהתפתחות מחלה באוזן התיכונה שאינה קשורה כלל ועיקר לעבודה ברעש, והיא שגרמה להופעת המרכיב ההולכתי בליקוי השמיעה בבדיקה העדכנית מ-12.2.06. ליקוי שמיעה הולכתי נובע מתופעה תחלואתית שאינה קשורה לעבודה ברעש. ג. לא! עצם העובדה שאדם עבד ברעש מזיק, אין בה כדי להוכיח שליקוי שמיעה וטנטון מהם הוא סובל, מקורם בחשיפה לאותו רעש, ובמקרה הנוכחי אפילו אין תיעוד לגבי חשיפה לרעש מזיק - התובע נחשף בחלק מהזמן לרעש הנמוך מ-85 ד"ב שאינו נחשב למזיק, ובשאר הזמן גם לא לרעש כזה. בדיקות השמיעה שלפנינו אינן מעידות על החמרה במרכיב התחושתי - עצבי בשמיעה (זה שאולי ניתן היה לייחס למיקרוטראומה), אלא רק התוספות של מרכיב הולכתי לליקוי שמיעה - הפרעה הפיכה שבשום אופן אינה נובעת מחשיפה לרעש. ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע אינו קשור לתנאי עבודתו". 9. בית הדין האזורי אימץ בפסק דינו את מסקנות המומחה ודחה את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. 10. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב. 11. תמצית טענות הצדדים ראשית, מלין בפנינו בא כוח המערער על החלטת בית הדין האזורי מיום 18.7.05. לטענתו, אין להתייחס למסמכים מאת מר קניז'ניק כאל חוות דעת ויש להעדיף על פניהם את חוות הדעת של המומחה מטעם המערער. בא כוח המערער טוען כי הבדיקה שערך מר יפה היתה מקיפה ומקצועית יותר ובשיתוף פעולה עם המעסיק, אין נפקות לענייננו לזמן בדיקת המיקסר. כן טוען כי המוסד לבטיחות וגיהות אינו גוף אובייקטיבי אלא הוא עובד בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי. על כן, טוען, כי הוכח שהמערער היה חשוף לרעש מעל ל-85 דציבל, והעובדות שהופנו למומחה-יועץ רפואי היו מוטעות וחוות דעתו היתה מבוססת על נתונים שגויים. כן מלין בא כוח המערער על החלטת בית הדין האזורי מיום 21.12.04. מדובר בהחלטה שהתקבלה בתחילת מתן עדותו של מר קניז'ניק בבית הדין האזורי, ועל פיה הותר לב"כ המוסד לביטוח לאומי להגיש את המסמך מאת מר קניז'ניק מיום 26.6.01. בא כוח המערער טוען כי המסמך הוגש במפתיע, הוא לא הוצג בפניו קודם לכן ולא היתה לו שהות ללמוד אותו ולערוך חקירה אודותיו. בנוסף, טוען בא כוח המערער כי מחוות דעת המומחה ניתן להגיע למסקנה הפוכה מהמסקנה אליה הגיע המומחה בעצמו. מנגד, באת כוח המוסד לביטוח לאומי סומכת את ידיה על פסק הדין של בית הדין האזורי על נימוקיו, וטוענת כי יש לאמץ את מסקנות המומחה בחוות דעתו. באת כוח המוסד לביטוח לאומי דוחה את טענותיו של המערער לעניין משקלן של חוות הדעת השונות. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינו בחומר התיק ובטענות הצדדים סבורים אנו כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים להלן: החלטת בית הדין האזורי מיום 21.12.04: עסקינן, כאמור, בהחלטה המתירה למשיב להגיש את המסמך מאת מר קניז'ניק מיום 26.6.01. בית הדין האזורי הסתמך, בין היתר, על האמור במסמך זה בקביעתו כי לא הוכח שהמערער היה חשוף בעבודתו לרעש מעל ל-85 דציבל. דינן של טענות בא כוח המערער בעניין זה - להידחות. אמנם, מדובר במסמך שקדם למסמך מאת מר קניז'ניק מיום 23.2.04, אולם המסמך השני מאשר את האמור במסמך הנדון מיום 26.6.01, ואין בו כדי להוסיף עליו במידה המצדיקה להימנע מהגשת המסמך לבית הדין. המסמך מיום 26.6.01 הינו קצר ותמציתי, ואין הוא דורש היערכות מיוחדת על מנת לחקור את מר קניז'ניק אודות האמור בו. כמו כן, למקרא הפרוטוקול מיום 21.12.04 עולה כי בא כוח המערער חקר את מר קניז'ניק אודות האמור במסמך. כמו כן, בא כוח המערער התייחס בפירוט לאמור במסמך במסגרת סיכומיו בבית הדין האזורי וגם בפנינו, והיה באפשרותו לבקש מהמומחה מטעמו להשלים את חוות דעתו בהתאם לאמור במסמך. על כן, לא שוכנענו כי נגרם למערער נזק כלשהו המצדיק קבלת הערעור בעניין. כן יודגש, כי בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.04, לאחר מתן ההחלטה מצוטט בא כוח המערער כאומר: "אני מבקש לציין שלא מדובר בחוות דעת ואין לי התנגדות להגשה" (ההדגשה שלי - ו.ו.ל). מכאן, שבא כוח המערער, בדיעבד, לא התנגד להגשת המסמך ואין לו על מה להלין בעניין. החלטת בית הדין האזורי מיום 18.7.05: בהחלטה זו קבע בית הדין האזורי כי הוא מעדיף את חוות הדעת מטעם מר קניז'ניק על פני חוות הדעת של מר יפה, ולפיכך קבע כי לא הוכח שהמערער עבד ברעש הגבוה מ-85 דציבל. נימוקיו של בית הדין האזורי בהחלטה זו מקובלים עלינו ואין בטיעוניו של בא כוח המערער כדי לבסס טעם ראוי לסטות מהם. דין טענותיו של בא כוח המערער לפיהן אין לתת משקל משמעותי למסמכים מאת מר קניז'ניק הואיל ואינם בגדר חוות דעת - להידחות. אמנם, המסמכים אינם ערוכים כחוות דעת "קלאסית", אולם ניתן לומר כי תוכנם של המסמכים מהווה חוות דעת בשאלה אשר היתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, והיא מידת הרעש אליו היה חשוף המערער בעבודתו. מר קניז'ניק הינו בודק מעבדתי מוסמך במוסד לבטיחות וגיהות ואין מקום להטיל ספק בהכשרתו, באובייקטיביות שלו ובהיותו מוסמך לבדוק את מידת הרעש של המיקסר. מידת האובייקטיביות של המומחים שהכינו את חוות הדעת השונות, ואופן ביצוע הבדיקות, מטה את הכף לקבלת המסקנות בחוות הדעת של מר קניז'ניק, כפי שקבע בית הדין האזורי. יצוין בהקשר זה, כי החלטת בין הדין האזורי לא התבססה על המסמכים בלבד, ובית הדין האזורי מציין גם את התרשמותו הישירה מעדויותיהם של המומחים. 13. לאור האמור לעיל, אין בידינו לקבל את טענת בא כוח המערער, לפיה אין לאמץ את מסקנות המומחה בחוות דעתו, הואיל והתבססה על נתונים שגויים. הנתון העובדתי שהוצג בפני המומחה, לפיו לא הוכח כי המערער היה חשוף בתקופת עבודתו לרעש במידה העולה על 85 דציבלים, נקבע כאמור בהחלטת בית הדין האזורי מיום 18.7.05. בא כוח המערער לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לאחר שניתנה, ואין מקום להיעתר לטענותיו לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה ומסקנותיה אינן תומכות בתביעתו. חוות דעתו של המומחה הינה חד משמעית וברורה, וממנה עולה כי אין כל קשר בין תנאי עבודתו של המערער, כפי שהוצגו למומחה, לבין ליקוי השמיעה. המומחה קובע מפורשות ובלשון נחרצת שאינה משתמעת לשני פנים, על סמך התיעוד הרפואי והתשתית העובדתית, כי ליקוי השמיעה של המערער נובע מהתפתחות מחלה שאינה קשורה כלל ועיקר לעבודה ברעש. על פי חוות הדעת, לא הוכח, ולו על דרך של ספק, קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין עבודתו של המערער, ואין בטיעוניו של המערער דבר אשר מצדיק סטיה ממסקנות המומחה. יצוין, כי טענת בא כוח המערער היא כי המערער נחשף לרעש המזיק בעבודה בסביבת המיקסר ב"גן אורנים", ועל כך הוגשו חוות הדעת בתיק, ועל כן אין בידינו לקבל את טענתו כי הוא היה חשוף לרעש המזיק במהלך כל שנות עבודתו במטבחים גדולים. 14. סוף דבר: הערעור נדחה ללא צו להוצאות. מטרד רעש