פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור רעיה רטיג ואלכס רייכנשטיין; בל 4815/04), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע מוחי שעבר כתאונה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ב-1995 (להלן - החוק). 2. עובדות המקרה הוסכמו בין הצדדים ועל פיהן, "ביום 25.11.03 בסביבות השעה 6:00 בבוקר עלה התובע על סולם כדי לבצע תדלוק בשטח בתי הזיקוק במפרץ חיפה. אחד משלבי הסולם היה שבור והתובע נפל מגובה של 2.5 - 3 מטר ונחבל. באותו יום אושפז התובע בשל אירוע מוחי". 3. בית הדין מינה תחילה כמומחה רפואי מטעמו את פרופ' אברמסקי. בחוות דעתו הראשונה מיום 31.1.06 סבר המומחה כי אין קשר בין הנפילה לאירוע המוחי, אולם לאחר שהופנתה שימת ליבו לכך שהמערער נפל מגובה של כ- 3 מ' הוא חיוה דעתו בתשובה לשאלות הבהרה כי: "במקרה זה מדובר באירוע מוחי וסקולרי המורגי (דימומי) ולא באירוע מוחי וסקולרי איסכמי". בתשובותי ביום 30.1.06 התייחסתי אל האירוע כאל החלקה ולא כאל נפילה מגובה. אם אכן הייתה נפילה מגובה של 3 - 2.5 מטרים אזי אירוע הנפילה עשוי להיות קשור לאירוע המוחי באחת משתי הדרכים: I. הנפילה הייתה אולי ביטוי לתחילתו של האירוע המוחי... II. אם אירוע הנפילה גרם לשינויים קשים בלחץ הדם ולמצב של דחק אזי ניתן להעריך שהוא החיש הופעת האירוע המוחי הספציפי אבל חשיבותו של אירוע הנפילה פחותה בהרבה מחשיבותם של גורמי הסיכון שמצויים אצל האיש". בהמשך לשאלות ההבהרה השיב המומחה, כי "אם הכוונה לנפילה שהייתה בעת העבודה, אזי הקשר הינו כפי שעניתי בשאלה מספר 2. אם הכוונה לנפילה שהייתה יותר מאוחר, כלומר, בעת הכניסה לביתו... אזי הקשר הינו, שהנפילה הייתה הביטוי הראשון לאירוע המוחי הקבוע שהתבטא גם בחולשה בגפה וגם באיבוד הכרה". 4. נוכח חוות דעתו הראשונה של פרופ' אברמסקי ביקש המערער לפוסלו, ובית הדין קמא החליט ביום 29.8.06 על מינוי פרופ' רכס כמומחה נוסף מטעמו. בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות הבהרה סבר המומחה הנוסף, כי האירוע המוחי היה איסכמי ולא דימומי וכי "אין כל קשר בין נפילה לאירוע המוחי, ולא הייתה לה השפעה על מחלת כלי הדם המוחיים של התובע". 5. בית הדין האזורי קבע, כי אמנם אפשר שיש בסמיכות הזמנים כדי להעיד על קשר סיבתי בין הנפילה לבין הופעת האוטם, אולם בכך לא די. שני המומחים שמונו בתיק זה סברו, כי על אף סמיכות הזמנים, אין קשר סיבתי בין הנפילה לבין הופעת האוטם, לאור מצבו הרפואי של המערער לפני אירוע הנפילה, ולאור מסקנות המומחים באשר לעוצמת הנפילה. לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את התביעה. 6. המערער ערער על פסק הדין. לאחר שבחנו עיקרי טיעונו ותשובת המוסד, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל כפי שיפורט להלן: א. משבית הדין ממנה מומחה ומומחה נוסף, אזי כיוון שבתחום הביטחון הסוציאלי מדובר, העיקרון הינו של העדפת חוות דעת המומחה שלטובת המבוטח, על פני חוות הדעת שכנגדו. לאור האמור יש להעדיף לענייננו את חוות דעת פרופ' אברמסקי על פני חוות דעת פרופ' רכס. ב. על פי חוות דעת פרופ' אברמסקי, מדובר באירוע מוחי דימומי, ואם הנפילה הייתה בעת העבודה אזי הקשר בינה לבין האירוע המוחי הינו, שאותו אירוע "גרם לשינויים קשים בלחץ הדם ולמצב של דחק ואזי ניתן להעריך שהוא החיש הופעת האירוע המוחי הספציפי, אבל חשיבותו של אירוע הנפילה הייתה פחותה בהרבה מחשיבותם של גורמי הסיכון שמצויים אצל האיש". למעשה, אין מחלוקת כי אירוע הנפילה התרחש בעבודתו של המערער. כמו כן נראה, כי הנפילה נגרמה בשל היותו של הסולם שבור. לפיכך, משאירוע הנפילה החיש הופעת האירוע המוחי הספציפי, משמעות הדבר הינה קיום קשר סיבתי בין השניים. ג. באשר לשאלת היחס על פי סעיף 83 סיפא לחוק אזי, "המבחן לפיו ראוי להשיב לשאלת היחס הינו מבחן סמיכות הזמנים, דהיינו הערכת המומחה סבירות קרות האוטם אף ללא האירוע החריג בחיי העבודה, באותו פרק זמן בו הוא אירע למעשה. סמיכות זמנים כזו בין מועד הופעת האוטם למעשה למועד הופעתו המשוער ללא האירוע בעבודה - מצביעה על כך, כי מן הבחינה המשפטית הוכח, שהשפעת האירוע בעבודה על קרות האוטם הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים" (עב"ל 477/99 המוסד - מכלביץ). ד. פרופ' אברמסקי השיב בתשובה לשאלות ההבהרה, כי חשיבות אירוע הנפילה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון האחרים שמצויים אצל האיש. דא עקא, שבתשובתו זו הוא התייחס להשפעת כלל הגורמים הקונסטיטוציונליים שבמערער על מצבו הנוכחי, להבדיל משאלת היחס שעניינה - השפעת כלל הגורמים על קרות האירוע המוחי הקונקרטי בעת שאירע. לעניין זה כאמור התשובה המשפטית הנדלית מדבריו, כי "ניתן להעריך" שאירוע הנפילה "החיש הופעת האירוע המוחי הספציפי" - משמעה, כי לא הוכח על ידי המוסד שהשפעת האירוע בעבודה על קרות האוטם הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמיו האחרים, כפי שנפסק בהילכת מכלביץ. 6. סוף דבר - הערעור מתקבל. האירוע המוחי שעבר המערער ביום 25.11.03 מוכר בזאת כתאונה בעבודה. תוך 30 היום מהיום ישלם המוסד למערער שכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. אירוע מוחיתאונות נפילהנפילה בעבודהנפילה