הכרה בפגיעות בצוואר ובכתפיים כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה

1. בתובענה להכרה בפגיעות בצוואר ובכתפיים כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. 2. התובעת עבדה כדיילת שירות במרכולים וביניהם: "מגה בול", "יש" ו"בר כל". 3. מטעם התובעת העידה היא בעצמה; התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, ונחקרה בחקירה נגדית על האמור בתצהיר. מטעם הנתבע העיד מר עידן כהן מי שהיה אחראי על התובעת מטעם המעסיק. בדיון אשר התקיים ביום 2/12/13, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. טענות התובעת 4. לטענת התובעת, עיקר עבודתה היה להעמיס סחורה וחלקה המינורי של העבודה היה לבדוק אלו מוצרים חסרים וביצוע פעולת הקידוד של המוצרים. לגבי היקף שעות עבודתה של התובעת, טען בא כוחה כי משמיעת העדויות יש ללמוד כי התובעת עבדה בממוצע יותר מ-5 שעות שבועיות וניתן ללמוד על כך מסיכום השעות שצויינו בסעיף ז' למכתב המעסיק. עוד הוסיפה התובעת, כי המעסיק לא טרח לצרף את תלושי השכר של התובעת, ויש לזקוף מחדל זה לחובת הנתבע. מדובר בתיק קלאסי של מיקרוטראומה, שכן התובעת הרימה מוצרים בעלי משקל שונה פעמים רבות במהלך יום העבודה, מדובר בהעמסה וסחיבה באופן קבוע של סחורות כבדות וביניהם ג'ריקנים וחומרי ניקוי כבדים, כשמשקלו של כל ג'ריקן כ-4 ליטרים כל אחד. עבודה זו נעשתה בכל שעות עבודתה ובאופן קבוע כשהיא נדרשת להרים את המשאות הכבדים מהמחסן למדפים באמצעות עגלת משא וכן הרמתם וסילוקם מהמדפים לעגלה ולמחסן. לטענתה עבודתה המאומצת והרוטינית גרמה לה לאירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה, אשר הביאו להתפתחות ו/או להחמרת מצבה הרפואי בצווארה ובכתפיה. התובעת מפנה לפסיקה שהכירה במבוטח שהרים משאות רבים בעלי משקל שונה, ולמרות שלא היה מדובר שם בתנועות שחוזרות על עצמן, הכיר בהן בית הדין כמי שגרמו לבעיות גב בתורת המיקרוטראומה. טענות הנתבע 5. לטענת הנתבע, תנאי עבודתה של התובעת אינם מבססים תשתית עובדתית לבחינת הפגיעות מהן התובעת סובלת, לכאורה, על דרך של מיקרוטראומה. עוד הוסיף הנתבע וטען כי במסגרת עבודתה נדרשה התובעת לבצע מטלות שונות ומגוונות מבחינת המאמץ, התנועה והמשקל, והיא לא השכילה להוכיח סדר תנועות רצוף, קבוע ואחיד בפעולות שביצעה בעבודתה. היקף משרתה של התובעת היה מצומצם ביותר, מדובר במספר קטן ביותר של שעות בשבוע, כאשר לפי מוצג נ/4 עבדה בממוצע 4 שעות שבועיות, כאשר ישנן תקופות בהן עבדה יותר שעות וישנן תקופות בהן עבדה פחות שעות. לטענת הנתבע, אף אם נקבל את גירסת התובעת כפי שהציגה במסגרת תצהיר עדותה הראשית (סעיפים 3-5 לתצהיר), היה מקום לדחות את התביעה, מאחר ועולה מהתצהיר כי התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית, כפי שמתחייבת מהפסיקה לעניין תורת המיקרוטראומה. מתיאור עבודת התובעת, כפי שנטען בתצהיר, וכפי שהובאה בעדותו של מר עידן כהן, עולה כי בזמן המצומצם שבו עבדה התובעת, לא תמיד נמצאה התובעת בסניף וגם כאשר נדרשה לעבוד שעה אחת ביום, עבדה פחות מכך. התובעת לא הצליחה להוכיח קיום של תנועות חוזרות ונשנות במשך פרק זמן ממושך. לא ניתן לאתר תנועות הזהות במהותן, והחוזרות על עצמן על פני רצף הזמן, כאשר על התובעת היה לבצע פעולות מגוונות כגון: לעבור בין המדפים ולערוך רשימת חומרים חסרים, ללכת למחסן, לעבור שם בין המדפים או הארגזים כדי לאסוף את הפריטים החסרים, להעמיסם על העגלה, לחזור עם העגלה לאולם התצוגה או למדפים ולהעביר את הפריטים החסרים למדפים, לקודד אותם ובזה לסיים את העבודה. משמיעת הראיות עולה כי התובעת לא פורקת סחורה ולא מעמיסה ארגזים, אלא משלימה את הפריטים על המדפים ומדובר במגוון רחב של פעולות. דיון והכרעה 6. תנאי להכרה בפגיעה על דרך מיקרוטראומה הינו הוכחת פגיעות זעירות, שכל אחת מהן מסבה נזק זעיר בלתי הפיך, עד שהצטברות הנזקים הזעירים מביאה לנזק ממשי הפוגע בכושר העבודה של התובע. המחשת הדבר נעשית תוך המשלה לטיפות מים הזולגות על אבן, ועם הזמן מחוררות בה חור. "שימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם "מאמצים קשים" לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים". ראה: דב"ע (ארצי) מד/90-0 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז' 93. יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבין התנועות המרכיבות אותה. ראה: עב"ל (ארצי) 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי (מיום 28.7.00). בפרשת אריה כספי נקבע, כי עבודתו של המערער הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות הקשורות בגידול הפרחים. אולם, כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות. כפי שעלה מתצהירו של המערער שם, הוא ביצע "את כל העבודה הפיסית הכרוכה בגידול הפרחים, לרבות שתילה ... קטיף, מיון, אריזה, העמסה על משאיות...", וזאת לעיתים בכיפוף לעיתים בעמידה וכו'. משכך הם הדברים, נפסק שם כי עבודתו של המערער לא חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן זו לזו במהלך יום עבודתו. ראה: עב"ל (ארצי) 208/03 כספי - המוסד לביטוח לאומי (מיום 9.10.05). לאחרונה ניתן על ידי בית הדין הארצי פסק דין בפרשת זוהר, במסגרתו נקבע בהאי לישנא: "על התנאים לקיומה של פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה כבר שנינו וחזרנו בפסקי דין רבים: "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח" (עב"ל (ארצי) 317/98 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע 523, 533 (להלן - עניין יניב). כמו כן נקבע, כי: "יסודות של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה..., בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו, האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב עבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו...לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה". (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.7.00). בנוסף, הובהר בפסיקה, כי התנועות צריכות אמנם להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בכך שהתנועות היו "זהות במהותן, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק ממשי (בג"צ 4690/07 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ"ג (2) תשנ"ט (1999) 529, 541 - 542; עניין יניב, עמ 534 - 533. כן נקבע בנוגע לתדירות הפעולות החוזרות, כי, "תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עניין יניב, עמוד 533), הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות מסויימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.12.07)". ראה: עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר - המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.12, פיסקה 5(ב) לפסק הדין) (ההדגשות במקור). כמו כן ראה: עב"ל 317/97 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לב 523. דב"ע מז/ 128-0 (ארצי) פלדמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 225. עב"ל 440/97 (ארצי) רוחקיס - המוסד לביטוח לאומי (מיום 2/8/99). 7. יישום ההלכה על המקרה דנן, מוביל לתוצאה לפיה יש לדחות את התובענה, ונפרט. מעיון בתצהירה של התובעת ומשמיעת עדותה בבית הדין עולה, שהתובעת עבדה עבודה הכוללת מספר רב של פעולות והינה מגוונת. עבודתה כללה בדיקת המדפים ו/או הבמה עליה מונחים המוצרים, עריכת רשימת המוצרים החסרים, עבודה במחסן והעמסת הפריטים החסרים על העגלה, חזרה עם העגלה לאולם התצוגה, העברת הפריטים החסרים על מדפים וקידוד המוצרים. יודגש כי מהראיות אשר הונחו בפנינו עולה כי היקף משרתה של התובעת היה מצומצם ביותר, בין 4 - 6 שעות לשבוע, כאשר משמיעת עדותו של האחראי עליה, מר עידן כהן, למדנו כי גם כאשר היה על התובעת לעבוד שעה שלימה במרכול מסוים, הייתה מסיימת את עבודתה בזמן קצר יותר. עוד למדנו מעדותו של מר עידן כהן, כי התובעת עבדה בשלושה סניפים שונים "מגה בול", "בר כל" ו"יש" ובכל סניף סוג העבודה היה שונה. כך למשל בתקופה שלא היו מבצעים, מדובר היה ב-8 פריטים של מוצר הניקוי "סנט מוריץ", 2 פריטים היו אקונומיקה ונוזל רצפות שהמשקל שלהם הוא 4 ליטר, 2 פריטים של ליטר ועוד 4 פריטים של 750 מ"ל (מתזים). מר כהן ציין כי בזמן שלא היו תצוגות היה על התובעת למלא את המדף, כאשר כל פריט היה לו שורה או שתיים במדף. בהמשך עדותו ציין מר כהן כי הוא היה מבצע הזמנות אחת לשבוע בערך של 700 עד 1,000 ₪, ועל התובעת היה לסדר את הסחורה, בעיקר בסניף "מגה בול", והוא העריך כי מדובר בסביבות 6 או 7 קרטונים בשבוע. מר כהן העיד כי עבודת התובעת הייתה מגוונת וכללה סידור הסחורה במדפים, רישום חוסרים של סחורה, השלמת הסחורה מהמחסן, כאשר התובעת מעמיסה את הסחורה על עגלה ומקודדת את הסחורה ומניחה על המדף. מר כהן הבהיר כי התובעת עבדה בכל סניף את השעות שלו. כאשר נשאל מר כהן על ידי ב"כ התובעת האם עיקר עבודתה של התובעת הייתה פריקה והרמת משאות, השיב כך: "לא. אני לא אמרתי את זה, עיקר עבודתה היה להגיע למדף לרשום מה חסר, להגיע למחסן, להעמיס את מה שחסר על העגלות, לקודד ולסדר במדף, היא לא הייתה אמורה לקחת משאות, העגלה לוקחת את המשאות. היא הייתה מרימה את הסחורה לעגלה. אתה אמרת משאות כאילו זה היה כמויות אדירות." (פרוטוקול מיום 2/12/13, עמ' 7, ש' 10-13ׂ). בהמשך עדותו הסביר מר כהן, כי התובעת לא העמיסה ארגזים, אלא הייתה מגיעה למחסן והייתה לוקחת מספר פריטים, מניחה אותם על העגלה, לפי כמות המוצרים הבודדים אשר היו חסרים על המדף, ולאחר מכן ניגשת למדפים ומשלימה את החוסרים (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 25-30). 8. על מנת ליישם את תורת המיקרוטראומה להוכחת קיומה של תאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהייתה סידרה של פגיעות חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן תרמה נזק זעיר משלה, עד שהתהווה במצטבר, נזק רבתי (המחלה עצמה) שמנע מן העובד להמשיך לעבוד. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שלא מתקיימים התנאים הבסיסיים לקיום התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה בתביעה, התובעת העידה שהיו מגוון רחב של פעולות לאורך יום עבודתה, לא ניתן למצוא סדר קבוע ותנועות קבועות בעבודת התובעת, לא השתכנענו כי עבודת התובעת במקרה זה חייבה ביצוע רציף של תנועות חוזרות ונשנות, הזהות או הדומות במהותן אחת לרעותה במהלך יום עבודתה. לא ניתן למצוא פעולות מונוטוניות, מדובר בעובדת שעבדה בהיקף משרה מצומצם ביותר, של כ-4-6 שעות בשבוע, ועל כן יש לדחות את התביעה מבלי להיזקק למינוי מומחה רפואי. 9. ב"כ התובעת בסיכומיו הפנה לפסיקה אשר תומכת בטענת התובעת לפיה, למרות שאין מדובר בתנועות חוזרות ונשנות במהותן, הכירו בתי הדין לעבודה בעובדים שהרימו משאות וסידרו סחורה על מדפים, על פי תורת המיקרוטראומה. עיינו באותם פסקי דין אליהם הפנה ב"כ התובעת ואיננו מסכימים עם המסקנה אליה הגיע ב"כ התובעת. כך למשל בתיק ב"ל 4361-9-12 (חי') מייק אסלאן - המל"ל, ניתן ביום 23/10/13, שם דובר על תובע אשר עבד בסופרמרקט כמחסנאי מסדר סחורה. תובע זה עבד 6 ימי עבודה בשבוע ועל פי רוב עבד 12 שעות עבודה ביום מהשעה 06:30 ועד השעה 18:30 וזאת בימים א' - ה' ובימי ו' עבד מהשעה 06:30 עד השעה 17:00. במסגרת עבודתו כמחסנאי, היה התובע צריך לסדר במחסנים השונים של הסופרמרקט את הסחורה שהגיעה, כאשר התובע הרים ארגזים במשקלים של 10-20 ק"ג, ובהם סחורה, וסידר ארגזים אלה על מדפים במחסן. המדובר שם בהרמה של מאות פעמים ביום והליכה עם הארגזים למרחק של כ-6-7 מ', מהמקום בו הונח המשטח ועליו הארגזים, ועד למדפים במחסן לצורך סידורם. זאת ועוד, התובע היה מרים ארגז אחד ומניחו על הכתף השמאלית, וארגז שני אוחז בידו הימנית, וכך היה מעביר את הארגזים למדפים. סידור הארגזים נעשה על גבי מדפים בגבהים שונים, כאשר לכל מוצר היה מקום מיועד לו במחסן. עוד נציין כי בתיק זה תביעת התובע הייתה להכרה בפגיעה בגבו. קמה ועולה השאלה איזה דימיון, אם בכלל, יש בין העובדות בתיק זה לבין התיק בעניינו של אסלאן? לכך נשיב כי המקרה שלפנינו שונה בתכלית השוני, בעניינינו התובעת עבדה בהיקף משרה מזערי (4-6 שעות שבועיות), ובוודאי לא במשך שבוע מלא, 12 שעות ביום. זאת ועוד, מעדותו של מר כהן עידן עולה, כי גם בזמן המצומצם בו שהתה התובעת בסופרמרקט (לרוב כשעה), הייתה מסיימת עבודתה תוך זמן קצר יותר. בניגוד למשקל הגדול שהיה מרים מר אסלאן, קרי ארגזים במשקל של 10-20 ק"ג, ובהם סחורה, מאות פעמים ביום, כאשר ארגז אחד היה מניח על כתף שמאל וארגז שני היה אוחז בידו הימנית, הרי שבענייננו התובעת לא הייתה מחסנאית אשר העבירה ארגזים שלמים למדפים, אלא השלימה סחורה חסרה על גבי מספר מצומצם של מדפים בתוך הסופר, כאשר מדובר במספר מועט של מוצרים שמשקלם נע בין 4 ליטר ל-750 מ"ל והכמויות כפי שעולות מעדותו של מר עידן כהן, היו מזעריות, היינו 6-7 ארגזים בשבוע. לכך נוסיף, כי התובעת הייתה משנעת את אותם מוצרים חסרים על גבי עגלה ולא הייתה נדרשת להרים ארגזים ולסדרם במחסן. באשר לפסק הדין בתיק ב"ל (ת"א) 1861-10 יורם שמעוני - המל"ל, מיום 2/4/13, שם דובר בתובע אשר על פי פירוט אופי עבודתו, במחסן חלקי חילוף של המעסיקה, פירק קונטיינרים של מוצרים באופן ידני במשקלים שבין 15-40 ק"ג, עשרות פעמים ביום. יודגש כי במקרה של מר שמעוני, מדובר בתביעה להכיר בפגיעות בגבו (פריצות דיסק) על פי תורת המיקרוטראומה. כב' הש' אגסי, קבעה כי פעולות חוזרות ונשנות של הרמת משאות כבדים במשקל של 15-40 ק"ג עשרות פעמים ביום, תוך כיפוף הגב ויישורו עשרות פעמים ביום, עשויים היו לגרום לנזקים זעירים במהלך השנים בגבו של התובע, למרות שאין בפעולות שביצע התובע באופן דווקני משום פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן בזמן ובמקום. גם מקרה זה, שונה מהמקרה שבפנינו, שכן מדובר בתביעה להכיר בפגיעות בגב (פריצות דיסק), כאשר מדובר בהרמת משאות כבדים בהרבה (15 - 40 ק"ג), עשרות פעמים ביום, תוך כיפוף הגב ויישורו עשרות פעמים, ואין זה דומה למקרה שבפנינו כלל ועיקר. 10. לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו כי יש לסטות במקרה דנן מההלכה שנקבעה בפסיקה, וכפועל יוצא אין מנוס מדחיית התובענה כבר בשלב זה ללא מינוי מומחה רפואי. אחרית דבר 11. דין התביעה להידחות. 12. אין צו להוצאות. 13. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. מיקרוטראומההכרה בתאונת עבודהצוואר