תביעה להכיר בדליות ברגליים כמחלת מקצוע: התובע, יליד 1946, טוען כי עבד במקצועו זה בין השנים 1970-2012 (אצל מעסיקים שונים), 5 י"ע, 8 שעות עבודה ביום, לעיתים עבד ש"נ ובימי ו', בעמידה במשך כל שעות היום, כשלפחות ב-80% מהיום עמד בצורה רצופה וממושכת ללא יכולת להפעיל שרירי הרגליים ורק בחלק מועט מהיום עסק בהטענת החומר על המכונה והוצאתו ממנה - כשגם פעולות אלה עשה בעמידה. בשאלון שמילא התובע לבקשת פ"ת ציין כי הוא סובל מרגליו מאפריל 2008 (נ' 1). לטענתו, בשעל עמידתו הממושכת והרצופה - התפתחה ברגלו הימנית מחלת דליות. 2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וביום 27.10.13 נשמעה בפנינו עדותו. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם. 3. ולהכרעתנו - א. לא הוברר מדוע השתהה התובע בתביעתו - 4 שנים, משהגיש תביעתו למל"ל 4 שנים לאחר שהחל לסבול מרגליו. בפועל, השיב כי המשיך בעבודתו עד שפוטר (לדעתו בשל התהליכים הרפואיים שעבר) כך גם לא ממש ברור מדוע לא פרט, באופן זהה, את תקופות עבודתו בשאלון (נ' 1) לתצהירו. ב. התובע הגיש את ת' 1 - מסמך רופא הנתבע לפ"ת ולפיו דליות נגרמות בשל בעיה בוורידים וחוסר הפעלת שרירי שוקיים בעוד שחרט-כרסם לא עומד על המקום, אלא מבצע עבודה מגוונת שכרוכה בעמידה, הליכה וישיבה ומשכך, תחלואת התובע - טבעית. ככל הנראה סבר התובע כי ע"פ עמדה רפואית זו, רצוי לשנות במשהו טעמיו, קרי: לטעון בסיכומיו כי פגיעתו ארעה כתוצאה מביצוע רצף תנועות חוזרות ונשנות, והעביר הדגש שבתביעתו המתוקנת - מעמידה רצופה ממושכת, בלפחות 80% מזמן העבודה, ללא יכולת להפעיל שרירי הרגליים - למיעוט הזניח של זמן עבודתו... בל נשכח כי בתביעה המתוקנת (ס' 5) התובע אינו טוען כי בפחות מ-20% מזמן עבודתו התנועע כל הזמן, אלא ההפך - כל שעות היום עמד! (ומתוכם לפחות 80% עמד ללא תנועה וביתרה עמד על רגליו - ואינו טוען כי הלך או התנועע! כך מצא לטעון בסיכומיו (בהסתמך על ת'1) כי הוא לא עומד על המקום, כי הוא מבצע עבודות מגוונות, הולך, יושב, עומד וכו'. בל נשכח כי רופא המוסד אינו נותן גרסה עובדתית - מחד ומאידך - אישורו ניתן על בסיס הטיעון העובדתי שהונח בפניו ולפיו, עבד התובע מ-2005 כחרט כרסם (והתובע טוען אחרת...) ובעניין נוסף טועה התובע - בפני הרופא הועמדה כאמור תשתית עובדתית לפיה עבד בתנאים הנטענים מ-2005. בהתאם, אין עסקינן בבעיה שהתחילה רק ב-2012, 7 שנים רצופות של ביצוע אותה עבודה - שהרי התובע עצמו טוען כי מחלתו החלה ב-2008! - כך, הגם שטען בתביעה למל"ל, כביכול טופל לראשונה בבעיה ב-16.5.11 וכי הפגיעה היא מ-2011 - עולה, ולו מהמסמכים הרפואיים שצרף לתביעה, כי עסקינן בליקוי רפואי עוד מ-2008! עוד ראוי לציין כי הגם שהפנה הנתבע להעדר הלימה בין גרסאות התובע ביחס לתקופת העבודה אצל אחד ממעסיקיו - אין התובע סומך טענתו לרצף התעסוקתי האמור בתביעתו, באיזשהי ראיה לתימוכין. ודאי כך, כשבתביעה למל"ל טען רק למעסיק מ-2005 (ומאידך, טען בתיאור הפגיעה כי נגרמה כתוצאה מעמידה ליד המכונה!) טועה התובע בסוברו (סיכומיו, עמ. 4) כי על הנתבע להוכיח העדר רצף תעסוקתי/ להציג ראייה להכחשת המקומות בהם עבד התובע... ובהקשר זה ומעבר לאמור לעיל - נכון טען הנתבע בסיכומיו כי מהתביעה למל"ל ובשאלון - התשתית העובדתית שהניח התובע התייחסה אך לעבודתו מ-2005, כשבתצהירו טען לעבודה באותה מתכונת מ-1970 - תשתית עובדתית שונה לחלוטין מזו שעמדה בפני פ"ת! ג. לא שוכנענו כי תוארו בפנינו פעולות חוזרות ונשנות ע"פ תורת הפגיעות הזעירות - גם נסיונו של התובע "לשפר עמדות" בתצהירו ובסיכומיו לא צלח, משמנוגד הוא לחלוטין לטענתו בתביעה למל"ל ולמצער, בתביעה המתוקנת, לאחר שנטל ייצוג משפטי. לא בכדי מפנה הנתבע לכך שאין בפס"ד טורי כדי לסייע, משהפירוט העובדתי הנדרש לטענה, שהתקבלה שם - כלל לא הונח בפנינו ומשכלל לא שוכנענו כי אכן עסקינן בעבודה בה מבצע הוא תנועות רבות חוזרות ונשנות ברגליו, המאמץ הכרוך בהן ואופיין וכיוצ"ב עובדות שלא הוכחו בפנינו. שוכנענו כי התובע עמד כל השעות ביום העבודה כשרק במיעוטן (הזָניח) עמד וביצע פעולות בידיו ופלג גופו העליון - ואלה אינם כדי מיקרוטראומה לרגליים. לא בכדי הפנה הנתבע גם לכך כי אין כל ביסוס במסמכי התובע (ולו לכאורה) לקשר רפואי בין אפיון עבודתו כאמור - לליקויו. בל נשכח כי גם המסמכים הרפואיים שהגיש התובע מתייחסים לרגל ימין. עוד ראוי להפנות כי בתיק הרפואי מצאנו רישום מ-1998 בדבר הפניה למעקב רופא כלי דם בגין בעיה בוורידים רגל ימין. ד. לאור כל האמור - משלא הונחה בפנינו תשתית עובדתית לתנועות חוזרות ונשנות, אלא שוכנענו כי התובע עבד ביום העבודה באופן סטטי - אין לנו אלא לדחות התביעה. אין צו להוצאות. מחלת מקצוערפואהרגליים