התובע, יליד 1975, נפגע בתאונה שאירעה ביום 15/11/05. בכתב התביעה טען התובע, כי ביום האירוע נערך משחק כדורגל בין קבוצת "שכונת רבין" לבין קבוצת "מפעל כתר פלסטיק" במתנ"ס גבעת רבין בכרמיאל, בו הוא השתתף. לדבריו בכתב התביעה, בעת שהלך עם הכדור לכיוון שער הקבוצה היריבה, שוער אותה קבוצה הכשיל אותו. כתוצאה מכך נפל ונפגע מצינור ברזל שה ונח בסמוך לשער. למחרת, ועם התגברות הכאבים, פנה לטיפול רפואי ואובחן שבר בכף יד שמאל ובמרפק שמאל. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע את תביעתו דנן, נגד מרכז תרבות וספורט כרמיאל, אשר הפעיל וניהל את המתנ"ס בו אירעה התאונה ונגד המגן חברה לביטוח בע"מ, מבטחת מרכז הספורט בביטוח אחריות כלפי צד שלישי וכן נגד עיריית כרמיאל, הבעלים של המבנה ומי שבנתה אותו. הנתבעים כפרו בנסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו בכתב התביעה, וכפרו בטענה, כי פגיעתו נגרמה עקב צינור שהונח בצמוד לשער, או עקב מפגע כלשהו שהיה במקום. הנתבעים טענו עוד, כי גם אם התובע נפגע עקב אותו צינור שהיה מונח מאחורי השער, הרי לא הוכח כי הצינור מהווה מפגע כלשהו או שהוא יוצר סיכון בלתי סביר למשתמשים במגרש. לטענתם, התובע נפל עקב סיכון סביר וטבעי הטמון בכל משחק כדורגל ועל כן, דין התביעה נגדם להידחות. נוכח כפירת הנתבעים בחבות ובאחריות, הוריתי בהחלטה מיום 5/9/12 על פיצול הדיון בתיק באופן שתידון תחילה שאלת החבות. כמו כן, הוריתי באותה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית וקבעתי את התיק לשמיעת ראיות ליום 14/1/13. לקראת ישיבת ההוכחות הגיש התובע תצהירי עדות ראשית שלו ושל שלושה שחקנים שהשתתפו במשחק בו הוא נפגע. מאחר שעד מועד אותה ישיבה לא חלף המועד להגשת תצהירים מטעם הנתבעים, נשמעו באותה ישיבה רק המצהירים מטעם התובע, והמשך שמיעת הראיות נדחה ליום 1/5/13. בתום אותה ישיבה אף הודיע ב"כ התובע, כי בכוונתו לזמן עדים נוספים מטעמו. ישיבת יום 1/5/13 נדחתה עקב אילוצי יומן ליום 12/5/13. גם ישיבה זו נדחתה ליום 3/10/13 לאחר שהתובע לא זימן את עדיו. ביום 3/10/13 שמעתי שלושה עדים מטעם התובע שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם וכן שמעתי עד אחד מטעם הנתבעים 1 ו-2 ואילו מטעם הנתבעת 3 לא הובאו עדים. בתום שמיעת העדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות בכתב שהוגשו על ידם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות בהעדר אחריות של מי מהנתבעים. כפי שיפורט להלן, לא שוכנעתי כי התובע נפל על צינור כלשהו, ולא שוכנעתי כי פגיעתו נגרמה עקב מכשול כלשהו שהיה במקום. כפי שיובא להלן, אין מחלוקת כי באולם שבו שיחק התובע היה מונח על הרצפה צינור שהחזיק רשת שהייתה מותקנת מאחורי אחד השערים, אך, כאמור, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא נפגע מאותו צינור וכי הצינור מהווה מפגע כלשהו שבגינו יש לייחס לנתבעים, או למי מהם, אחריות בנזיקין. בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע את נסיבות פגיעתו כדלקמן: "..תוך כדי המשחק, עת הייתי מכדרר כדור, לפתע, הגיע שוער הקבוצה היריבה בשם אמין קזל מכפר מג'אר והכשיל אותי, בעקבות כך נפלתי ובזמן הנפילה נפגעתי בידי מצינור ברזל אשר מיועד למים שמונח היה בסמוך לשער". גרסה זו של התובע באשר לפציעתו עקב צינור מים שהיה מונח בסמוך לשער הינה גרסה כבושה שהועלתה, לראשונה, בכתב התביעה שהוגש בשנת 2011, כשש שנים לאחר אירוע התאונה, מבלי שהוזכרה קודם לכן על אף שהיו לתובע הזדמנויות בהן יכול היה להעלותה. כך למשל, במכתב דרישה ששלח לנתבעת מס' 2 ביום 22/4/06, כחצי שנה בלבד לאחר האירוע (מוצג נ/1), תיאר ב"כ התובע את נסיבות הפגיעה כדלקמן: "ביום 15/11/2006 (צ.ל. 2005 - ע.ט.) שעה 19:30 או בסמוך לכך עת היה מרשי מכדרר כדור, לפתע הגיע שחקן יריב בשם אמין מכפר מג'אר, הכשיל אותי כתוצאה מהיתקלות ולפתע נפלתי ונפגעתי ביד שמאל.." כפי שניתן להיווכח מתיאור זה, מדובר בתאונת ספורט שנגרמה עקב היתקלות עם שחקן יריב, הא ותו לא. אין זכר למפגע כלשהו שגרם לפגיעה ואין זכר לפגיעה עקב צינור כלשהו שהיה במקום. גם במסמך רפואי מיום 16/11/05, שנערך למחרת יום האירוע (מוצג נ/2), תוארו נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "נפל על יד שמאל". שוב, אין זכר לקיומו של מפגע כלשהו שגרם לפגיעה ואין זכר להימצאות צינור מים שגרם לחבלה. על פי ההלכה הפסוקה לתיעוד זה מהרשומה הרפואית שנערך בסמוך לאחר אירוע התאונה חשיבות רבה, שכן היא מבטאת את התבטאותו הראשונה של הנפגע בטרם קיבל יעוץ או הכוונה (ר' ע"א (מחוזי ת"א) 3013/99 פרץ נגד פרץ). זאת ועוד, מטעם הנתבעים הוגש דו"ח תאונה שמולא ע"י רפי ארז, שופט המשחק, ביום 16/11/05, יום למחרת האירוע (מוצג נ/3) ובו תוארו נסיבות האירוע כדלקמן: "במהלך משחק קט-רגל, נפגש חאתם שאהין בשוער הקבוצה היריבה ונפל על ידו, שהין התלונן על כאבים ... ". כפי שניתן להיווכח, גם בדו"ח השופט שתיעד את נסיבות האירוע בסמוך לאחר התרחשותו אין זכר לטענה, כי התובע נפגע עקב צינור כלשהו שהיה מונח בסמוך לשער. יש לציין, כי דו"ח זה מולא בטרם קיבל רפי ארז יעוץ או הכוונה, מבלי שלרפי ארז יהיה אינטרס כלשהו בתיאור זה או אחר באשר לנסיבות הפגיעה ועל כן, יש לתת לתוכנו חשיבות רבה ומרכזית. התובע זימן, כמפורט לעיל, מספר רב של עדים על מנת שאלה יתמכו בגרסתו כי הוא נפגע מצינור מים שהיה מונח בסמוך לשער הקבוצה היריבה ששוערה תיקל אותו. ברם וכפי שיפורט להלן, עדויותיהם של העדים שזומנו ע"י התובע לא הייתה אמינה, לא מכיוון שהם שיקרו בעדותם, אלא מכיוון שחלף זמן רב מאז האירוע ולכן הם לא יכולים היו לזכור את נסיבות האירוע לפרטי פרטים ולא יכולים היו לסייע בידי התובע. בטרם אתייחס לגרסאות העדים שזומנו ע"י התובע לגופם של דברים, ברצוני להתייחס לאופן עריכת התצהירים מטעם שלושת העדים שהעידו מטעם התובע בישיבת יום 14/1/13. מדובר בתצהירים של העדים סאאיד זרקאוי, אמין קיזל ותייסיר סרחאן. נוסח התצהירים זהה לחלוטין ושלושתם חתמו עליהם באותו יום 30/9/12. נראה כאילו הדברים הושתלו בתצהירים בשיטת "העתק הדבק", מבלי שנערך בירור עם אותם עדים לגבי מה אירוע בפועל, מה זכור להם מהאירוע ועל מה הם יכולים להעיד. ואכן, בחקירתם הנגדית של עדים אלה התברר, כי התצהירים הוכנו עבור שלושתם מראש מבלי לשוחח עמם קודם ומבלי לגבות את גרסתם, והתובע ועו"ד מטעמו נסעו לכל אחד מהם והחתימו אותם במקום עבודתם או בביתם. התנהלות זו יש בה כשלעצמה כדי לפגוע באמינות הגרסה המופיעה בתצהירים. גם לגופם של דברים, התברר כי הגרסה המופיעה בתצהירים אינה של העדים ממש, וכי הם חתמו על התצהירים, מבלי שדייקו בתיאור נסיבות האירוע, בלשון המעטה. אחד העדים שהוגש מטעמו תצהיר הוא אמין קיזל, שוער הקבוצה היריבה שתיקל את התובע וגרם לנפילתו. בתצהיר עדותו הראשית תיאר אמין את נסיבות פגיעתו של התובע כדלקמן: "במהלך המשחק מר חאתם שאהין נתקל בי, ולאחר שהוא נתקל בי הוא מעד ונפל מאחורי השער ונתקל בעמוד ברזל והרשת אשר היו ממוקמים מאחורי השער, ונחבל בידו השמאלית". בחקירתו הנגדית הסביר אמין כי הכוונה ב"עמוד" היא בצינור עבה במיוחד שהונח באופן אופקי מאחורי השער כדי להחזיק ברשת שנתלתה על הקיר שמאחורי השער. הוא לא ידע לתת הסבר מדוע בתצהיר טען שהתובע נפגע מעמוד ברזל, בעוד שבחקירתו הנגדית טען שנפגע מצינור ברזל שהיה מונח על הרצפה וטען: "לא שמתי (לב - ע.ט.) לנקודה זו מבחינת פירוש" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 14). זאת ועוד, אמין נחקר ע"י חוקר פרטי מטעם הנתבעים וחקירתו הוקלטה באופן סמוי. הדיסק עליו הוקלטה השיחה הוגש בהסכמה ללא צורך בעדות החוקר וסומן נ/6. בשיחה עם החוקר ציין אמין, כי התובע נפגע לאחר שתוקל ע"י שחקן הקבוצה היריבה. בתשובה לשאלה ישירה של החוקר ציין אמין, כי הוא אינו זוכר שהיה צינור כלשהו על הרצפה מאחורי השער וייתכן שכוונת התובע שנפגע מצינור היא לעמודי הברזל מהם בנוי השער עצמו. לא צריך להכביר מילים על כך שגרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתו של העד בתצהיר עדותו הראשית ועם גרסתו של התובע. משעומת עם הגרסה לחוקר, הסביר אמין: "האמת לא זכורה לי השיחה הזאת. יכול להיות שאמרתי את הדברים האלה אבל אני לא זוכר. יכול להיות שהוא בא אלי לא בהעמקה של הנושא הזה" (עמ' 11, שורות 22-23) הסבר זה אינו משכנע בלשון המעטה. העד מסר גרסה מפורטת לחוקר ונשאל על ידו שאלות ברורות בכל הקשור לנסיבות פציעתו של התובע ואף הוצגה לו גרסת התובע שהוא כביכול נפגע מצינור שהיה מונח על הרצפה. בהמשך חקירתו הנגדית ניתן להיווכח בהססנות של אמין באשר לפגיעתו של התובע מאותו מצינור באופן שמעורר תמיהה רבה באשר לאמינות הגרסה. יתרה מכך, בשלב מסוים ניתן להבין כי אמין כבר אינו עומד מאחורי הגרסה שלו בתצהיר, ומשתמש במילים "סביר להניח" שהתובע נפגע מהצינור "שכן אין משהו" אחר. על עדות כזו לא ניתן לבסס ממצא עובדתי כלשהו. עד נוסף שזומן ע"י התובע והוגש תצהיר מטעמו הוא תייסיר סרחאן. בתצהיר עדותו הראשית תיאר תייסיר את נסיבות האירוע כדלקמן: "במהלך המשחק מר חאתם שאהין נתקל בשוער בשם אמין קזל מקבוצת כדורגל מפעל כתר בעיר כרמיאל, ולאחר שהוא נתקל בו הוא מעד ונפל מאחורי השער ונתקל בעמוד הברזל והרשת אשר היו ממוקמים מאחורי השער, ונחבל בידו השמאלית". כפי שניתן להיווכח, מדובר בנוסח כמעט זהה לנוסח התצהיר של אמין, למעט שינויים קלים שהוכנסו נוכח העובדה שהשחקן המתקל היה אמין עצמו. בחקירתו הנגדית אישר העד כי לפני שהתצהיר נערך ולפני שחתם עליו אף אחד לא דיבר איתו בקשר לאירוע וגבה את גרסתו. הוא ציין עוד, כי התובע ועו"ד מטעמו הגיעו אליו הביתה עם תצהיר מוכן, מבלי שדיברו עמו קודם על תוכן התצהיר, והחתימו אותו עליו. נסיבות עריכת התצהיר מבלי שמישהו שוחח עם העד לפני כן, פוגמות באופן מהותי באמינות הגרסה שבתצהיר עוד לפני בחינת הגרסה גופה והשוואתה עם יתר הראיות שבתיק. בחקירתו הנגדית תיאר תייסיר את הצינור בצורה שונה מהתיאור שמסר אמין והתובע לאותו צינור. בעוד שאמין טען כי עובי הצינור הוא בעובי קופסה מסוימת שהוצגה לו במהלך חקירתו הנגדית, טען תייסיר כי עובי הצינור אינו בעובי אותה קופסא ולדבריו: "לא בעובי של הקופסא שנמצאת על שולחן בית המשפט, ממש לא". זאת ועוד, בעוד שתייסיר טען כי אורך הצינור הוא כ-12 מטרים, עדים אחרים מטעם התובע טענו, כי מדובר בצינור באורך 2-3 מטרים, ואחרים טענו כי מדובר בצינור באורך 4 מטרים. תמיהה נוספת בגרסתו של תייסיר נוגעת לטענה בתצהיר שהתובע נפגע מעמוד ברזל לאחר שתוקל. בחקירתו הנגדית הוא חזר בו מגרסה זו וטען: "את זה אני לא כתבתי", והסביר כי "יכול להיות שהתכוון לעמוד ששייך לשער" עצמו. משהבין כי גרסה זו אינה טובה לתובע שטוען כי נפגע מצינור שהיה מונח אופקית על הרצפה, מיד חזר בו מהסבר זה וטען: "אני לא חתמתי על זה (על הגרסה בתצהירו הוא - ע.ט.). אני מתקן, לא כתבת את זה" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 27-33). בהמשך חוזר תייסיר על הגרסה שאולי התכוון לעמוד הברזל של השער, חוזר מגרסה זו ומתקן את עדותו שוב. על עדות מעין זו לא ניתן לסמוך ולא ניתן לבסס ממצאים כלשהם. עד שלישי שזומן ע"י התובע ומסר תצהיר הוא סעיד זרקאוי שנוסח תצהירו זהה לנוסח התצהיר של תייסיר. גם עד זה אישר, כי התובע ועו"ד מטעמו הגיעו אליו עם תצהיר מוכן והחתימו אותו עליו, מבלי שמישהו שוחח עמו לפני עריכת התצהיר ומבלי שגבו את גרסתו קודם. גם בתצהירו של עד זה נרשם, כי לאחר שהתובע נתקל עם שחקן הקבוצה היריבה, הוא "נתקל בעמוד הברזל והרשת אשר היו ממוקמים מאחורי השער". הוא לא ידע לתת הסבר מניח את הדעת מדוע נרשם בתצהיר שהתובע נתקל בעמוד ברזל, כאשר גרסתו היא שהתובע נפגע מצינור ברזל שהיה מונח אופקית על הרצפה. גם סעיד תיאר את הצינור שממנו נפגע התובע, על פי הנטען, באופן שונה מהתיאורים שנתנו אמין, תייסיר ויתר העדים שזומנו מטעם התובע. לא נתתי אמון בגרסתו של סעיד והרושם שלי ממנו ומיתר העדים שמסרו תצהירים הוא שהם ביקשו לסייע לתובע בתביעתו, מבלי שהחובה להעיד אמת הייתה נר לרגליהם. כאמור, בישיבת יום 3/10/13 העידו מטעם התובע שלושה עדים נוספים, שעדותם לא הובאה בתצהיר. העד הראשון היה איאד קייס, אשר כבר מעדותו הראשית ניתן להבין, כי הוא אינו ממש זוכר את התאונה. כך למשל, הוא טען תחילה כי התאונה אירעה במגרש חוץ ולא בתוך המתנ"ס, וזאת בניגוד לעובדות בפועל, שכן אין מחלוקת כי המשחק התקיים באולם הסגור. בתשובה לשאלת בית המשפט מדוע הזכיר קודם את המגרש החיצוני השיב: "לשאלת בית המשפט מדוע אמרתי שמדובר במגרש חוץ ולא באולם, אני משיב כי התבלבלתי קצת ולא זכרתי איפה בדיוק שיחקנו באותו יום". אם העד אינו זוכר באיזה מגרש התקיים המשחק, כיצד הוא יכול לזכור מה גרם לפציעתו של התובע ומה הייתה מהות אותו מפגע במגרש שאינו זכור לו?! ואכן, בחקירתו הנגדית מסר איאד פרטים שגויים באשר לצינור שהיה במקום ולתפקיד שלו, פרטים שלגביהם אין מחלוקת. על אף שלא הייתה מחלוקת כי אותו צינור/מוט ברזל החזיק ברשת שהייתה מותקנת על הקיר ושמטרתה למנוע מהכדורים המועפים לקיר לחזור לתחומי המגרש, טען איאד כי מדובר בצינור שהחזיק את רשת השער עצמו. הוא גם לא זכר מה היה אורך הצינור והתיאור שנתן לו שונה מהתיאור שנתנו יתר העדים. הרושם שלי משמיעת עדותו של עד זה שהוא אינו זוכר דבר מהאירוע, מנסיבות התרחשותו ומהגורם לפציעתו של התובע. הוא אינו זוכר את הצינור, אינו זוכר למה היה מיועד ואינו זוכר אם התובע נתקל בו. על עדות כזו לא ניתן לסמוך. עד נוסף שזומן ללא תצהיר הוא עבד אלרחים מטר. עד זה העיד כי הוא הבחין בתובע עת תוקל ע"י שוער הקבוצה היריבה וכן הבחין בו עת נפל ונפגע ביד. ברם, עד זה אישר בעדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, כי הוא אינו יודע אם התובע נפגע מהצינור שהיה מונח על הרצפה אם לאו. עולה, אם כן, כי עדותו של עד זה אינה יכולה לסייע לו. העד האחרון שהעיד מטעם התובע היה דניאל מצר, אשר טען כי התובע תוקל ע"י שוער הקבוצה היריבה, נפל, התגלגל עד לצינור שהיה מונח על רצפת המגרש וכתוצאה מכך הוא נפגע. העד מסר תיאור שונה לצינור מהתיאור שמסרו יתר העדים. כך למשל, בעוד שעדים אחרים תיארו צינור באורך 12 מטרים, וחלק תיארו צינור באורך 2-3 מטר, דניאל טען כי אורך הצינור הוא כ-4 מטר. גם באשר לעובי הצינור, מסר דניאל תיאור שונה מיתר העדים. זאת ועוד, וזה החשוב, דניאל טען כי הצינור נועד להחזיק את הרשת של השער עצמו כדי שאם נכנס גול, הרשת תתפוס את הכדור בתוך השער. פרטים אלה הם שגויים, שכן על פי גרסתו של התובע עצמו ויתר העדים מטעמו (למעט איאד קייס), מדובר בצינור שהחזיק ברשת אחרת שאינה של השער, אלא ברשת שהייתה מותקנת מאחורי השער, בין השער לקיר, ושמטרתה למנוע מהכדורים לפגוע בזכוכית המותקנת בחלקו העליון של הקיר. העובדה שעד זה מסר פרטים שגויים בעליל באשר לגודל הצינור, המיקום שלו והיעוד שלו מצביעה על כך שהוא אינו זוכר את עצם קיומו של צינור ואינו זוכר שהתובע נפגע מאותו צינור. מכל מקום, לא נתתי אמון בגרסתו של עד זה והרושם שלי היה שהוא בא לסייע לתובע גם על חשבון החובה לומר את האמת. לעומת עדויותיהם הבעייתיות של התובע ושאר עדיו, זומן ע"י הנתבעים מר רפי ארז, אשר שימש במועד אירוע התאונה בתפקיד מדריך ספורט מטעם הנתבעת 1 ושופט המשחק. בעדותו הסביר רפי ארז, כי התובע תוקל ע"י שוער הקבוצה היריבה וכתוצאה מכך נפל ונפגע. הוא שלל את גרסתו של התובע שנפגע עקב צינור שהיה מונח על הרצפה וטען, כי הצינור היה במרחק של כ-2 מטרים ממקום הנפילה. ב"כ התובע טען, כי אין לתת אמון בגרסת רפי ארז מכיוון שהיא עומדת בסתירה לגרסה שמסר לתובע ושהוקלטה ע"י האחרון בסתר. לטענתו, בשיחה זו מאשר העד רפי שהייתה מותקנת במקום רשת שהייתה מוחזקת בחלקה התחתון ע"י צינור, כך שיש בגרסה זו כדי לחזק את גרסת התובע. אינני מקבל טענות אלה. רפי ארז אכן אישר בשיחה עם התובע וגם בעדותו בבית המשפט, כי בין השער לבין הקיר הייתה מותקנת רשת שהייתה מוחזקת בחלקה התחתון במוט ברזל. ברם, העד כפר מכל וכל בטענת התובע, כי מדובר בצינור מים מאולתר והסביר, כי האולם תוכנן ונבנה בצורה כזו מלכתחילה. יתרה מכך וכפי שעולה מפרוטוקול ישיבת יום 14/1/13 (עמ' 8), הקשבתי לשיחה בין התובע לבין רפי ארז. בשיחה זו חזר התובע מספר פעמים על גרסתו שהוא נפגע מצינור שהחזיק את הרשת, אך רפי ארז לא אישר גרסה זו, כך שאין כל סתירה בין הגרסה של רפי ארז לפני לבין הגרסה שהתנהלה בינו לבין התובע. אוסיף עוד, כי גרסתו של רפי ארז תועדה בהודעה על תאונה שמולאה על ידו יום למחרת התאונה (מוצג נ/3), שם אין שום זכר לפציעתו של התובע עקב צינור כלשהו שהיה במקום. סיכומם של דברים, הנני דוחה את גרסתם של התובע ושל יתר עדיו ולפיה נפגע התובע עקב צינור שהיה מונח על הרצפה. התובע נפגע לאחר שתוקל ע"י שוער הקבוצה היריבה. כתוצאה מהיתקלות זו הוא עף באויר, נחת על ידו, וכתוצאה מכך הוא נפגע. מעבר לנדרש אוסיף, כי גם אם הייתי מקבל את גרסתו של התובע, כי הוא נחת על צינור או מוט ברזל שהחזיק ברשת, לא בטוח שגרסה זו הייתה מקימה אחריות על הנתבעים, שכן לא הוכח כי מדובר בצינור שמהווה מפגע ויוצר סיכון בלתי סביר. הצינור לא הונח בתחומי המגרש אלא בצמוד לקיר החיצוני ובמרחק של כ-2 מטרים מתחומי המגרש. יתרה מכך, לא הוכח שאם התובע היה נופל על הרצפה ולא על הצינור הוא לא היה נפגע באותה צורה. מכל מקום, נוכח הקביעה שלי שהתובע לא נפגע מאותו צינור, אינני רואה צורך לקבוע מסמרות בעניין. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ ולנתבעת 3 סכום זהה. כדורגלברזלדיני ספורטנפילה