1. הוגשה תובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר בליקויים שבידה השמאלית כ"תאונת עבודה", על פי תורת המיקרוטראומה. 2. בית הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן: "א. התובעת ילידת 1949, ועובדת בתור מנהלת אדמיניסטרטיבית באחת מקופות החולים באשקלון משנת 1986. ב. במסגרת תפקידה מבצעת התובעת תפקיד מזכירותי, הכולל הקלדות, תיוקים ומענה לשיחות טלפון. ג. התובעת עובדת במשרה מלאה 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום. ד. מתוך 8 שעות עבודה ביום, 6 שעות מוקדשות במצטבר להקלדה. התובעת מקלידה בדרך כלל נתונים למחשב, וזאת במקומות המיועדים לפרטים אישיים של חולה, ע"י כך שהיא מסמנת עם העכבר את המקום להקלדה, ואז מקלידה את הנתון כמו שם החולה, אחר כך מסמנת עם העכבר את המקום הבא, ואז מקלידה שם את הנתון כמו מספר זהות וכו'. ה. אחת לשבוע מקלידה התובעת טקסט ארוך יותר ורצוף, בעת שהיא מקבלת מסמך עליו פרוטוקול הישיבה השבועית בכתב יד ואותו היא מקלידה. ו. התובעת יושבת ליד שולחן, מסך המחשב מצד ימין, הטלפון משמאל והמקלדת באמצע. התובעת מקלידה כאשר המרפקים על השולחן וכן חלק מן הזרוע גם על השולחן (מאחר והמקלדת כידוע מעט מוגבהת ביחס לשולחן, היות ויש לה עובי). מפעם לפעם התובעת עונה לשיחות טלפון ביד שמאל, כאשר המרפק שעון על השולחן. ז. מזה 15 שנה שהתובעת עובדת במתכונת דלעיל, מאחר ולפני תקופה זו המשרד לא היה ממוחשב." 3. לצורך הכרעה בסוגיה מונה ד"ר דויד יפה, כמומחה מטעם בית הדין (להלן: "המומחה") אשר נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:- "א. ממה סובלת התובעת בכל הנוגע למרפק שמאל ולאצבעות 4-5 ביד שמאל? ב. האם הליקוי הקיים, ככל שקיים, נובע מתנאי עבודתה של התובעת אשר מפורטים להלן? נא להתייחס לפגיעה על דרך המיקרוטראומה, וכן כתוצאה ממחלת מקצוע". 4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 15/8/12 במסגרתה ציין: "על פי נתונים אלה, לא ניתן לשייך הליקוי, תסמונת התעלה הקוביטאלית לעבודתה במנגנון של מיקרוטראומה ויש לקבוע כי מדובר בתחלואה טבעית". 5. בהחלטה מיום 28/8/12 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה הרפואי שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור, יסכמו הצדדים בכתב. 6. בהחלטה מיום 18/12/12 דחה בית הדין את בקשת התובעת להציג למומחה את שאלות ההבהרה אותן ביקשה, והורה על הגשת סיכומים. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. טענות התובעת 7. לטענת התובעת, לא התאפשר לה להציג בפני המומחה שאלות הבהרה שיתכן והיה בהן כדי לשנות מסקנתו. חוות הדעת לוקה בחסר לעניין הקשר הסיבתי בין פגיעת התובעת לתנאי עבודתה. המומחה, עת ערך את חוות הדעת, התעלם מעובדות מהותיות העומדות בבסיס המינוי לעניין עבודת התובעת, והתייחס אך ורק להקלדה, וגם זאת מבלי להתייחס לביצוע הקלדה בשיטה נכונה או לא נכונה כאמור בהמלצת המוסד לבטיחות וגיהות. על אף שהמומחה "אורים ותומים" של בית הדין בשטח הרפואי, בוודאי שאינו יכול לקבוע קביעות שרירותיות מבלי לנמק ולהקיף את כלל העובדות המצויות בבסיס המינוי. לסיכום, טענה התובעת כי לסטות מחוות דעתו של המומחה או לחלופין למנות מומחה רפואי נוסף. טענות הנתבע 8. לטענת הנתבע, חוות הדעת של המומחה מעניקה תשובות שאינן משתמעות לשני פנים. לאור קביעותיו של המומחה, הרי שלא ניתן לקבוע בוודאות כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובעת לבין הפגימה הנטענת על ידה, ההיפך הוא הנכון. המומחה קבע כי סביר שכאביה של התובעת הם על רקע מצב תחלואתי טבעי, ללא קשר לעבודתה או לתנאי עבודתה. משעה שחוות הדעת של המומחה מפורטת ומנומקת ואין בה כל פגם הנראה לעין, מתבקש בית הדין לאמצה ולדחות את התובענה. דיון והכרעה 9. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 10. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 11. במקרה שלפנינו, שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לליקויים בידה השמאלית, על פי תורת המיקרוטראומה. 12. המדובר בקביעה רפואית אשר הובאה במסגרת חוות דעת מנומקת, וראוי לקבלה. המומחה ביסס את מסקנתו על החומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. המומחה פירט היטב את מצבה הרפואי של התובעת בכל הקשור לידה השמאלית. המומחה ציין כל אחד מהליקויים מהם סובלת התובעת בידה השמאלית, ובחן את הספרות הרפואית הנוגעת לליקויים אלה; והכל בהקשר עם התשתית העובדתית אשר הונחה בפניו, ולבסוף קבע את שקבע. 13. גם התובעת עצמה לא העלתה טענות אשר יש בהן טעם שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה. בהקשר זה נציין, כי המומחה השיב לשאלות עליהן נשאל באופן ענייני ומקצועי. המדובר בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה שמונה מטעם בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. בהקשר זה נוסיף, כי התובעת הגיעה עם הנתבע להסכמה לעניין התשתית העובדתית שהוצגה בפני המומחה, ואין זה מתפקידו של המומחה לתת פרשנות עובדתית או להוסיף פרטים כאלה ואחרים לעובדות שהועברו לעיונו. כמו כן, התובעת לא ערערה על החלטת בית הדין שלא לאפשר הצגת שאלות הבהרה מטעמה, והעלתה טענותיה בנושא רק במסגרת סיכומיה. 14. המומחה התייחס לעובדות שהובאו בפניו, ובמידה והיה מוצא לנכון לקבוע כי הן חסרות או לא ברורות, היה פונה לבית הדין ומציין זאת. 15. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, נציין שוב כי מדובר בחוות דעת מקצועית ועניינית, אשר התבססה בין השאר על התשתית העובדתית שהונחה בפני המומחה; אשר קבע כי אין בה כדי לגרום לליקויים בידה של התובעת על פי תורת המיקרוטראומה, וכי מדובר בתחלואה טבעית. 16. לאור האמור לעיל, לא ראינו סיבה שלא לאמץ את חוות הדעת, אשר למעלה מן הנדרש נציין לגביה כי ניתנה על ידי אורטופד המתמחה בכירורגיית כף יד. אחרית דבר 17. לאור על האמור לעיל, דין התובענה להדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 18. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 19. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. ידייםהכרה בתאונת עבודהמיקרוטראומהתאונת עבודה