1. מכונאי רכב הגיש תביעה לביטוח לאומי להכיר בפגיעת עמוד שדרה מתני ממנה הוא סובל כבתאונת עבודה או מחלת מקצוע. 2. הצדדים הגיעו לעובדות מוסכמות כלהלן - א. התובע יליד 1959. ב. החל משנת 1983 ועד לסוף שנות ה- 90 עבד התובע, כאזרח עובד צה"ל, כמכונאי רכב משא כבד. ג. במסגרת עבודה זו, נדרש התובע לשימוש בכלים רוטטים שונים כדוגמת פטיש אוויר ומכשירים פניאומאטיים. העבודה עם הכלים הרוטטים בוצעה לאורך יום העבודה ותוך עבודה בתנוחות שונות, בממוצע כ- 3 שעות ביום ולא ברצף. ד. בנוסף, במהלך יום עבודה עד סוף שנות ה- 90, נדרש התובע להרים רכבים כבדים באמצעות ג'ק ידני. בפעולת ההרמה נדרש התובע לעשרות פעולות של כיפוף הגוף תוך הפעלת לחץ. בנוסף, העבודה כמכונאי בוצעה תוך הרמת משאות במשקלים שונים בין ק"ג בודדים לבין עשרות ק"ג וגם זאת לא ברציפות לאורך יום העבודה. ה. החל מסוף שנות ה- 90 משמש התובע כמנהל מחלקה ובמסגרת תפקידו זה, מושיט עזרה למכונאים שעבדו תחתיו. מסוף שנות ה- 90 ועד היום, הפעולות הנזכרות בסעיפים ג' ו- ד' לעיל מבוצעות בהיקף של בין 4-2 שעות לא רציפות, מידי יום, באופן משתנה ולפי צרכי העבודה. 3. ד"ר א. ברוסקין נתמנה לשמש מומחה יועץ רפואי בתיק (להלן - המומחה) ונתבקש להשיב לשאלות כלהלן - "א. ממה סובל התובע? ב. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בהחלטת ביה"ד לבין מחלתו? ג. אם התשובה לשאלה ב' חיובית - האם כל פעולה שביצע התובע כמתואר בעובדות, גרמה לפגיעה בגבו של התובע שאפשר ליחסה לזמן מסוים ולאירוע מסוים. ד. אם התשובה לשאלה ג' חיובית - היתה אותה פגיעה זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים או שמא המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך. ה. אם התשובה לשאלה ד' חיובית - האם תנאי עבודתו הנ"ל של התובע השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים גורמי סיכון (אם היו כאלה). ו. האם יש להכיר במחלת התובע כמחלת מקצוע". 4. בחוות דעתו מיום 7.10.12 (להלן - חוות הדעת), בהשיבו לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין, קבע המומחה - "א. התובע סובל ממגוון בעיות אורתופדיות בעמוד השדרה הצווארי, עמוד השדרה המותני, גפיים עליונות וברכיים. ב. להלן פירוט כרונולוגי של הבעיות שאובחנו לתובע: בשנת 2001 עבר התובע התקף של כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין. בשנת 2002 אובחן לתובע נקע בקרסול שמאל. קיימים סימנים של כאבי גב תחתון בשנת 2002 ללא טראומה וכן בשנת 2004. התובע התלונן על כאבי צוואר בשנת 2005 ללא כל הפרעה נוירולוגית. בשנת 2008 אובחנה לתובע תסמונת אצבע הדק באצבעות 2 ו-3 ביד ימין. בשנת 2008 אובחנה לתובע תסמונת כתף קפואה מצד שמאל. בשנת 2009 אובחן לתובע אפיקונדיליטיס במרפק שמאל וכן כאבים בברך שמאל עם ציסטה ע"ש בייקר. כמו כן אובחנה לתובע חבלה ביד לאחר תאונת עבודה, ללא כל ממצא אובייקטיבי. בשנת 2010 אובחנו לתובע כאבי גב תחתון. בבדיקות הדמיה אובחנו הדברים הבאים: בתשובה של בדיקת CT דרך רישום רפואי מהתאריך 10.12.02 לא ניתן היה למצוא פתולוגיה משמעותית למעט שינויים ניווניים קלים בעמוד השדרה. בתשובה של בדיקת CT דרך רישום רפואי מהתאריך 24.12.06 אובחן לתובע בקע דיסקאלי L4-L5 ו-L5-S1. לפי המלצתו של ד"ר גד ולן הופנה לטיפול במסגרת המרפאה לרפואה משלימה (?). בתשובה של בדיקת CT עדכנית מהתאריך 2.7.10 אובחן לתובע בלט מרכזי קל ברמה L5-S1. בבדיקת EMG מהתאריך 11.6.10 לרגל שמאל לא אובחן כל ממצא נוירולוגי אובייקטיבי. בבדיקת US של ברך שמאל אובחנה ציסטה ע"ש בייקר ברגל שמאל. בתשובה של בדיקת CT של עמוד השדרה הצווארי מהתאריך 30.1.12 ניתן לאבחן שינויים ספונדילוטיים עם בלטים קלים. לאור כל הנתונים שהוצגו לעיל איני מוצא כל קשר סיבתי בין הממצאים האורתופדיים הניווניים הברורים לבין עבודתו של התובע כפי שתואר בעובדות המקרה. העומס העיקרי אליו נחשף התובע היה עד סוף שנות ה-90. וגם בתקופה זו, החשיפה למכשירים רוטטים וכן להרמת משאות בתנוחה לא פיזיולוגית היתה לפרק זמן חלקי מזמן העבודה ולא רציפה. החל מסוף שנות ה-90 התובע הקטין באופן משמעותי את העומס הפיזי אליו נחשף בעבר. התלונות הראשונות על כאבי גב תחתון החלו לאחר שנתיים-שלוש לאחר תום עבודתו הקשה. וגם אז ההחמרה היתה פרוגרסיבית. רק בשנת 2006 החלו להופיע סימנים אובייקטיביים בעמוד השדרה המותני אשר נבעו על רקע ניווני בלבד ללא קשר לתנאי עבודתו של התובע. הפתולוגיה בעמוד השדרה הצווארי, גם היא, אינה קשורה לתנאי עבודתו של התובע ואובחנה רק בשנת 2012. לגבי הגפיים העליונות - המחלות שאובחנו לתובע בגפיים העליונות החלו מאז שנת 2008, לאחר כ-10 שנים שבו התובע הקטין באופן משמעותי את חשיפתו למכשירים רוטטים ומכך ניתן להסיק שהמקור הינו ניווני ולא תעסוקתי. לגבי ברך שמאל - ציסטה ע"ש בייקר קשורה אך ורק לתהליך ניווני בברך. ג. מצבו של התובע בעמוד השדרה הצווארי והמותני נובע על רקע ניווני בלבד ואינו קשור לכל פעולה שביצע התובע בזמן עבודתו. ד. אילולא לתובע היו סימנים של פגיעה עצבית בגפיים העליונות בשנות ה-90 הייתי מניח כי קיים קשר לחשיפתו לפגיעות מיקרוטראומטיות. אולם הבעיות בגפיים העליונות אובחנו כ-10 שנים לאחר שהפך למנהל עבודה. כמו כן, לא סביר שפגיעות בעמוד השדרה הצווארי והמותני יופיעו כ-3 שנים לאחר הקטנה משמעותית של העומס. אי לכך, לא נמצאו עדויות תהליך מיקרוטראומטי אצל התובע על רקע תנאי עבודתו. ה. נתוניו האישיים של התובע הינם הגורם המכריע להופעת המחלות בעמוד השדרה, בגפיים העליונות ובברך שמאל. היות והסימנים הופיעו מאוחר יחסית לעומס, לעבודתו לא היתה השפעה על הופעת המחלות הללו. ו. איני רואה סיבה להכרה במצבו האובייקטיבי האורתופדי שנובע על רקע ניווני כמחלת מקצוע". 5. לבקשת התובע, נתבקש המומחה להשיב לשאלות ההבהרה כלהלן - "1. בסיכום הביקור של ד"ר אלבינה פיאבקה, רופאה תעסוקתית מיום 31.10.10 נרשם, בין היתר, כדלקמן: "בן 51 משנת 1983 עבד כמכונאי צמ"כ בבסיס צבאי. עבודה כרוכה במאמצים פיזיים בכיפוף עמ"ש תוך כדי מאמץ, בתנוחות לא נוחות עם סיבובים עמ"ש חוזרים. לאחרונה במשך 12 שנה עובד כמנהל עבודה באותו מקום... הנזק הדיסקלי יכול להיות קשור למאמצים פיזיים משמעותיים במיוחד תוך כדי כיפוף וסיבוב עמ"ש במהלך החיים ותוך כדי העבודה" מצ"ב סיכום הביקור מיום 31.10.12, מסומן כנספח א. האם נכון שדעתה של הרופאה התעסוקתית - ד"ר אלבינה פיאבקה - עשויה להתיישב עם דרך ההיגיון הרפואי - תעסוקתי, גם במידה ואינך מסכים עם קביעתה? 2. כעולה מהתשתית העובדתית, התובע הינו יליד 1959. כלומר מחלת הגב/צוואר החלה להתפתח אצל התובע עת היה רק בן 42. א. האם נכון שהגיל בו החל התובע לפתח את הבעיות בגבו וצווארו, הינו גיל צעיר יחסית? ב. האם לנוכח הופעת כאבי הגב בגיל צעיר, תנאי עבודתו לאורך השנים: 1. החמירו את הפגיעה בגבו/צווארו, הגם שלא גרמו לה? 2. תרמו את תרומתם להתפתחות מחלת הגב/הצוואר? 3. זירזו את התפתחות מחלת הגב/הצוואר, כך שלולא תנאי עבודתו, הבעיות בגב/הצוואר היו מופיעות בגיל מבוגר יותר? 3. מהי מידת השפעת עבודתו של התובע על מחלתו? 4. בחוות דעתך קבעת כי "היות והסימנים הופיעו מאוחר יחסית לעומס, לעבודתו לא היתה השפעה על הופעת המחלות הללו". א. האם לדעתך ביצוע עבודה כמתואר בעובדות המקרה במשך 4-2 שעות ביום כפי שביצע התובע מסוף שנות ה-90, אינה בבחינת "עומס" העשוי לתרום, להחמיר או לזרז בעיות בגב וזאת באופן כללי ואצל התובע בפרט? (לשון אחרת: גם אם התובע עבד בעבר שעות ארוכות יותר עם עומס, האם לעבודה מאומצת של הגב במשך 4-2 שעות ביום אין כל תרומה על התפתחות/החמרת מחלת הגב?). ב. האם לאחר המעבר לעבודה כמתואר בעובדות המקרה במשך 4-2 שעות ביום, אין כל חשיבות לאימוץ המשמעותי יותר בשנים קודם לכן כך שמדובר בנזק מצטבר? (לשון אחרת: האם לעבודה המאומצת לאורך מרבית משעות היום עד סוף שנות ה-90, אין כל שאריות נזק, אשר עשויות להשפיע על הגוף שנים לאחר מכן, במיוחד כאשר אימוץ הגב ממשיך להתבצע במשך 4-2 שעות ביום?). ג. האם נכון כי על פי הספרות הרפואית "חשיפה למכשירים רוטטים וכן להרמת משאות בתנוחה לא פיזיולוגית" (כמופיע בחוות הדעת) במשך 2 - 4 שעות לאורך יום העבודה (מסוף שנות ה-90), וזאת על רק עבודה מאומצת יותר בשנים רבות, עשויה להיות השפעה על בעיות בגב, במיוחד כאשר בעיות הגב מופיעות בגיל צעיר יחסית?". 6. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 5.5.13 (להלן- חוות הדעת המשלימה) קבע המומחה כלהלן - "יש לציין כי קיבלתי את התיק הרפואי יחד עם נספח א' - סיכום ביקור מיום 31.10.12 מד"ר אלבינה פיאבקה, רופאה תעסוקתית. לא קיבלתי בתיק הרפואי את שאלות ההבהרה. בכל זאת אתייחס לאישור הרפואי והשפעתו על חוות דעתי על מנת לא לעכב יותר את תשובותיי. ד"ר פיאבקה מציינת שהנזק הדיסקאלי יכול להיות קשור ל"מאמצים פיזיים... במהלך החיים ותוך כדי העבודה". האזכור הראשון לכאבי הגב התחתון, לקביעתה של ד"ר פיאבקה היה בשנת 2001, כשם שציינתי בחוות דעתי. ראשית, לא סתם ד"ר פיאבקה ציינה שהגורם הראשון שיכול היה להשפיע על מצבו של התובע בעמוד השדרה המותני היה מהלך החיים, והעבודה קיבלה משמעות משנית. כפי שציינתי בחוות דעתי וכן כפי המצוין בעובדות המקרה - התובע חדל מפעולות פיזיות משמעותיות בסוף שנות ה-90. קיים פער של מספר שנים מתום העבודה עד לתחילת התלונות על כאבי הגב התחתון והבירורים שנעשו כתוצאה מכך. אי לכך, אין במכתבה של ד"ר פיאבקה כדי לשנות את חוות דעתי בנדון". 7. לאחר שנתקבלה חוות הדעת המשלימה ומשבית הדין נוכח כי לפני המומחה לא הוצגו שאלות ההבהרה ועל כן הוא לא השיב עליהן, נתבקש המומחה, בשנית, לענות על שאלות ההבהרה שהועברו לו. בתשובתו מיום 29.5.13 לשאלות ההבהרה קבע המומחה כלהלן - "1. ההיגיון של הרופא התעסוקתי מובן והולך בקנה עם אחד עם דעותיי. אני מסכים עם דעתה של ד"ר פיאבקה - האבחנה נכונה ותיאור עבודתו של התובע בהחלט נכון. אולם יש לתת את הדעת לכל מילה ומיקומה במכתב. בשורה לפני האחרונה צוין "..הנזק הדיסקאלי יכול להיות קשור ... במהלך החיים ותוך כדי עבודה..." (ההדגשה לא במקור). קיימים קודים ברורים בין רופאים - במיוחד כאשר מדובר במצבים גבוליים. לא נקבע ע"י ד"ר פיאבקה בצורה חד משמעית כי הנזק הדיסקאלי קשור לעבודתו, וכן חייו הפרטיים של התובע קיבלו משקל יותר גדול כמשפיעים על מצבו האורתופדי יותר מאשר תנאי עבודתו. מבחינתי, כאשר אני קורא מכתב זה, ברור לי כי אפילו לדעתה של ד"ר פיאבקה לעבודתו השפעה פחותה מאשר לתהליך התחלואתי! 2. תשובותיי: א. איני מסכים עם קביעה זו. מדובר בעשור ה-5 לחייו של אדם, תקופה שבה מתחיל תהליך ניווני בגוף. כמו כן, ציינתי כי מדובר בתהליך פרוגרסיבי שהחמיר ברבות השנים. ב. בחוות דעתי ציינתי באופן ברור ולא משתמע לשתי פנים - מצבו של התובע בעמוד השדרה הצווארי והמותני נובע על רקע ניווני בלבד ואינו קשור לכל פעולה שביצע התובע בזמן עבודתו. אי לכך, תנאי עבודתו לא השפיעו על הופעת התהליך הניווני לא על דרך גרימה או החמרה, לא על דרך תרומה ולא על דרך זירוז. כמו כן, השימוש במילה פגיעה אינו נכון. לתובע לא נמצאו סימנים של פגיעה / טראומה - קלה או קשה, גדולה או זעירה. 3. כפי שציינתי, לתנאי עבודתו אין השפעה על מצבו בעמוד השדרה המותני, הצווארי וכן למצבו בכתפיים ובברך. 4. תשובותיי: א. זוהי קביעה פשטנית ולא רפואית, אשר מתיימרת להסביר תהליכים באורתופדיה. התובע סובל מתהליך ניווני או תחלואתי. המקור לתהליך זה אינו על רקע תעסוקתי, קרי לא משנה כמה עבד התובע - הסימנים הפתולוגיים שאובחנו אצל התובע אינם קשורים לפגיעות אורתופדיות על רקע תעסוקתי. מדובר בתהליך שהיה קורה גם אם התובע היה עובד בעבודה משרדית. ב. לתובע אין כל ממצא המצביע על תהליך מיקרוטראומטי או טראומטי בעמוד השדרה. מדובר בתהליך תחלואתי בלבד. ג. משפט זה נגזר מציטוט מחוץ לקונטקסט ולהלן קביעתי הסופית כפי שהופיעה בחוות דעתי - העומס העיקרי אליו נחשף התובע היה עד סוף שנות ה-90. וגם בתקופה זו, החשיפה למכשירים רוטטים וכן להרמת משאות בתנוחה לא פיזיולוגית היתה לפרק זמן חלקי מזמן העבודה ולא רציפה. החל מסוף שנות ה-90 התובע הקטין באופן משמעותי את העומס הפיזי אליו נחשף בעבר. התלונות הראשונות על כאבי גב תחתון החלו שנתיים-שלוש לאחר תום עבודתו הקשה. וגם אז ההחמרה היתה פרוגרסיבית - הדרגתית. רק בשנת 2006 החלו להופיע סימנים אובייקטיביים בעמוד השדרה המותני אשר נבעו על רקע ניווני בלבד ללא קשר לתנאי עבודתו של התובע. הפתולוגיה בעמוד השדרה הצווארי, גם היא, אינה קשורה לתנאי עבודתו של התובע ואובחנה רק בשנת 2012. לגבי הגפיים העליונות - המחלות שאובחנו לתובע בגפיים העליונות החלו מאז שנת 2008, לאחר כ-10 שנים שבו התובע הקטין באופן משמעותי את חשיפתו למכשירים רוטטים ומכך ניתן להסיק שהמקור הינו ניווני ולא תעסוקתי. לגבי ברך שמאל - ציסטה ע"ש בייקר קשורה אך ורק לתהליך ניווני בברך". 8. לאחר שנתקבלו חוות הדעת המשלימות של המומחה, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף מן הטעם שישנה סתירה מהותית בין חוות דעתו הראשונה של המומחה לבין חוות הדעת המשלימות וכן מן הטעם שהמומחה סטה מן העובדות המוסכמות ונתן פרשנות מצמצמת ושגויה לתשתית העובדתית שהובאה לפניו. בהחלטה מנומקת מיום 21.7.13, נדחתה בקשת התובע ונקבע מועד לסיכומים. 9. תמצית טענות ב"כ התובע בסיכומיו - א. יש למנות מומחה נוסף לבחינת הסוגיות הרפואיות העולות מן התיק וזאת מהנימוקים שפורטו בבקשה שהגיש התובע. ב. משהמומחה כתב את חוות דעתו המשלימה מבלי שהגיעו לידיו שאלות ההבהרה, העברת שאלות ההבהרה איבדה מיעילותה ודעתו כבר היתה נעולה. ג. קיימת ידיעה שיפוטית לפיה ישנה אסכולה רפואית המכירה בכך שעבודות הכרוכות בכיפופים של הגב, בחשיפה לרטט והרמת משאות כבדים עלולה להוביל/לתרום/להחמיר פגיעות בגב. חזקה שיפוטית זו יחד עם דעתה של הרופאה התעסוקתית ד"ר אלבינה פיאבקה, יכולה להביא למסקנה כי ראוי להעביר הסוגיה למומחה נוסף. ד. הלכה בדין הסוציאלי היא מקום בו יש ספק אין ספק ועל כן, יש למנות מומחה נוסף. ה. המומחה פירש את דברי ד"ר פיאבקה בצורה הפוכה ואף אמר שגם על פי דעתה השפעת העבודה היתה פחותה מאשר תהליך תחלואתי והרי צריך, כדי שתביעה תידחה, שההשפעה תהיה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. כאשר על פי פרשנותו המצומצמת של דעתה של הרופאה התעסוקתית המומחה כותב שההשפעה היתה פחותה ולא פחותה בהרבה, עדיין נשארת כשאלה פתוחה, שאלת ההשפעה. ו. המומחה מדבר על פער הזמנים בין הפסקת העבודה לכאורה לבין הופעת הכאבים. המומחה כתב שלא סביר שפגיעות בעמוד שדרה הצווארי והמותני יופיעו כשלוש שנים לאחר הקטנה ממשית של העומס. ראשית, התובע המשיך לעבוד שעתיים עד ארבע שעות באותה עבודה. שנית, טענת המומחה שומטת את הרצפה מתחת לעיקרון המיקרוטראומה, המדבר על פגיעה מצטברת לאורך שנים. אם אין חשיבות לתנועות מהעבר, אין חשיבות למיקרוטראומה, בייחוד כשבתיק זה יש רצף. ז. הנתבע טוען בשני תיקים טענות מנוגדות ולא ברור מעמדתו האם פגיעה על פי מנגנון המיקרו טראומה יכולה להיגרם כתוצאה מפעולות מצטברות בעבודה. ח. המומחה כתב, בחוות דעתו, שבגיל בו הופיעו הכאבים, זו תקופה שבה מתחיל תהליך ניווני בגוף. ידוע לבית הדין במגוון פסקי דין ודוגמאות של חוות דעת שניתנו בתיקים אחרים, שגיל 40 זה גיל יחסית צעיר להופעת תהליך ניווני בגב. ט. לעניין שאלת האסכולה - יש נטל להראות שמומחה מסוים דוגל באסכולה מחמירה והנטל מוטל על התובע. כיצד ניתן להוכיח אסכולה כאשר אין כלים להוכיח אסכולה. התובע יכול להציג עשרות פסקי דין עם עשרות חוות דעת, עם תשתית עובדתית דומה שהתביעה התקבלה. התובע יכול להציג והציג רישום של רופאה תעסוקתית שתיארה את עבודתו ואמרה שזה יכול להיות קשור לעבודתו. הדרך להוכחת אסכולה היא דרך הפסיקה בה דוגל בית הדין. 10. תמצית טענות הנתבע בסיכומיו - א. המומחה קבע כי לאור כל הנתונים שהוצגו בפניו, הוא אינו מוצא קשר סיבתי בין הממצאים האורתופדיים הניווניים לבין עבודת התובע. ב. המומחה הסביר כי תלונותיו הראשונות של התובע על כאבי גב החלו שנתיים שלוש לאחר תום עבודתו הקשה וגם אז, ההחמרה היתה פרוגרסיבית. רק בשנת 2006 החלו להופיע סימנים אובייקטיביים בעמוד השדרה, אשר נבעו על רקע ניווני בלבד וללא קשר לתנאי העבודה. גם הפתולוגיה הצווארית אינה קשורה לעבודה ואובחנה מאוחר יותר. ג. המומחה התייחס לפגימות נוספות בגפיים העליונות והתחתונות ושלל בהן קשר סיבתי, על אף שהן לא מושא התביעה. המומחה שב וחזר על קביעתו שאין קשר סיבתי במקרה דנן לפגיעות עמוד השדרה של התובע והוא נימק קביעותיו אלו. על פי חוות הדעת, לעבודה לא היתה השפעה על הופעת המחלות הללו. ד. המומחה שב והסביר, הן בחוות הדעת והן בחוות הדעת המשלימות, כי מדובר בתהליך ניווני התואם את גילו של התובע והעבודה לא השפיעה על התהליך, לא כגרימה ולא כהחמרה. ה. מונחת לפני בית הדין חוות דעת ברורה ובהירה, מפורטת ומנומקת. חוות הדעת כוללת תשובות מפורטות לכל השאלות שנתבקשו ויש בה את ההנמקה הנדרשת לקביעות המומחה. המסקנה העולה מחוות הדעת חד משמעית ולפיה לא קיים קשר סיבתי במקרה הנדון. על בית הדין לאמץ את מסקנות חוות הדעת ולדחות את התביעה. ו. יש לדחות את מלוא טענות התובע בסיכומיו. התובע בסיכומיו חוזר על האמור בבקשתו למינוי מומחה נוסף על אף שבקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת. ז. אין לקבל את הטענה של טעות פרוצדורלית, שכן כיום מונחת בפני בית הדין תמונה מלאה אודות השאלות שבמחלוקת. המומחה לא היה נעול בעמדתו אלא נימק, פירט והשיב לכל השאלות. ח. אין לקבל את הטענה בדבר אסכולה, שכן התיק נבחן לגופו על ידי המומחה לאור נתוניו האישיים של התובע - תקופות העבודה הספציפיות של התובע, מועד התסמינים הספציפיים של התובע וגיל התובע בתקופות השונות. על פי הפסיקה על בית הדין להעדיף מומחה אובייקטיבי מטעמו ולא מומחה מטעם צד. ט. משקבע המומחה שאין קשר סיבתי, אין מקום לשאלת השפעת העבודה. התייחסות המומחה להשפעת העבודה, היתה כאשר התבקש להתייחס לחוות הדעת מטעם התובע, אך אין אמרה זו עומדת כשלעצמה ואין להוציא אותה מהקשרה. י. אין לקבל כל טיעון לתיקים אחרים המתנהלים שכן כאמור תיק זה נבדק באופן ספציפי על פי הנתונים שבו ויש לדחות את התביעה. דיון והכרעה - 11. המומחה קובע, בחוות דעתו, לרבות בחוות הדעת המשלימות, כי אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו. 12. הלכה פסוקה היא שבית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. (דב"ע שן/0-48 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב 321; דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.11.99)). בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר (לא פורסם)). 13. לא מצאנו במקרה זה הצדקה עובדתית או משפטית שלא לסמוך על חוות דעת המומחה ומסקנותיו בשאלות הרפואיות שבמחלוקת. המומחה, על סמך העובדות כפי שהסכימו עליהן הצדדים ועל סמך ניסיונו המקצועי-רפואי וכל החומר הרפואי המפורט שעמד בפניו, לרבות תיקו האישי המלא של התובע והמסמכים הנוספים שהועברו אליו לאחר חוות הדעת הראשונה, הגיע למסקנות חד משמעיות ואף שב והבהיר אותן היטב בתשובותיו המפורטות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו. 14. באשר לפסיקה עליה הסתמך ב"כ התובע ואשר הכירה בקשר סיבתי בין כאבי גב לכיפוף ועבודה פיזית קשה - כל מקרה לגופו וכל אדם ונסיבותיו. משהמומחה לקח בחשבון את נתוניו האישיים של התובע וקבע באופן מנומק ובהיר כי אין קשר סיבתי משמעותי בין מחלתו לבין עבודתו - הננו מקבלים את חוות דעתו. 15. באשר לפגם הפרוצדורלי במסגרתו הועברה למומחה חוות דעת הרופאה התעסוקתית ללא שאלות ההבהרה - מדובר בפגם טכני אשר תוקן שעה שהועברו למומחה שאלות ההבהרה מחדש. לא מצאנו כי תקלה טכנית זו מעלה ספק ולו הקל ביותר באשר למהימנות חוות דעתו של המומחה ולא מצאנו כי בעקבות התקלה נמצא המומחה נעול בדעתו. כמו כן, לא הוכח לפנינו כי המומחה מחזיק באסכולה רפואית אשר שוללת פגיעה בגב כתוצאה מעבודה במסגרת מנגנון המיקרוטראומה. 16. לאור עובדות המקרה, לאור החומר שבתיק בית הדין, ולאור חוות דעתו הבהירה והמנומקת של המומחה, אין להכיר במחלת התובע כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. 17. סוף דבר - התביעה נדחית. 18. אין צו להוצאות. מותנייםרכבעמוד השדרההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי